ניצול שואה הותקף [כותרת נערכה]

[יבגניפ]

falou, הבעיה היא לא בזה שפלוני תקף את אלמוני. זה קורה בכל מדינה, ואנחנו לא באמת חריגים או יותר אלימים מהאחרים.

הבעיה היא בזה שקצין לוט"ר במיל', מי שאמור להיות מלח הארץ, מפגין זלזול כ"כ בוטה בדרישת המחוקק לא להכנס עם כלבים לגינה ציבורית, שאמורה לשמש גם ילדים קטנים ואוכלוסיות אחרות. על משהו כ"כ מורכב כמו לנקות אחרי אני אפילו כבר לא מדבר. ושוב, אני לא כותב בגלל שקראתי באיזה עיתון. אני מכיר את הגינה הזו ואת הרחוב הזה. סבתא שלי, פנסיונרית גם כן, יושבת שם לעיתים וגם לה כבר קרה שכמעט ונשך אותה איזה כלב, שלא היה אמור להיות שם מלכתחילה.

 

אני לא מצדיק אלימות מאף כיוון. אני רק מצטער על זה שלהיות עברין, מכל סוג, זה כ"כ נורמלי וסטנדרטי בישראל, שאף אחד אפילו לא עוצר לרגע לשאול למה אותו הלוחם בטרור וסטדונט למדעי המחשב מצפצף על החוק מלכתחילה.

[mazoz3]

טוב. יש פה הרבה מה לכתוב, והרבה להגיב. כולם מסכימים למעשה על עצם זה שהדור הצעיר אלים מידי וחסר רסן.

ועכשיו, ל2 סנט שלי. [שער ההמרה הנוכחי בין סנט לבין מילים מאוד גבוה, ולכן זה הולך להיות מעט חופר...]

אתחיל ואומר כי אני מגיע מרקע של חינוך, וכמו כן עבדתי שנה בבית ספר בתור מורה-עוזר (למרות שלא הוסמכתי לכך).

 

א. הרבה מאוד שנים אומרים שהולך ופוחת הדור. שהנה מגיע הקץ. הדור הצעיר חסר רצון להתקדם כמו הדור המבוגר, ועתידנו עגום ומר. והאמת היא - שנבואה זו אף פעם לא מגשימה את עצמה. תמיד הדור החדש עולה על הדור הקודם והעולם מתפתח באופן חיובי. מדוע אם כך תמיד ישנה תחושה קבועה זו? לכך יש מספר הסברים. מנסיוני היום, אני יודע להגיד שההסבר הכי בסיסי וריאליסטי הוא - מצטער על הביטוי, שהחרא תמיד צף על פני המים. המיעוט הם מחוננים בתחומים שונים, שלרוב לא מורגשים. הרוב המוחלט של הנוער דומם ושקט, והמעט בלאגניסטים מושכים את כל תשומת הלב, ואת כל משאבי המערכת - וזאת למרות שמספרם לא גדול. תמיד בדיעבד הרוב הדומם מצליח להפוך לדומיננטי יותר בגיל מאוחר, ולקבור מאחורה את הערסים הקטנים, שלרוב מתיישרים במסגרות של צבא \ עבודה \ אחריות על משפחה.

סיבה נוספת, שלדעתי אין להפחית בחשיבותה - זה זמינות המידע. הילדים של היום חשופים ליותר מידי מידע. ילד בן 13, שפעם במקרה ו"הגדולים" היו מעיפים לו את הכדור, הוא היה מתעצבן ומקסימום מנסה לעשות אותו דבר שיגדל, בדורנו כבר ראה מאות מקרי רצח בטלוויזיה, נחשף להמון אלימות בסרטים ובמשחקי מחשב, ולצערי גם נחשף להמון תוכן מיני אגרסיבי שלא מייצג את המציאות נאמנה. כל אלה הופכים את הנוער של היום לאלים יותר, ומסוכן יותר. בעיה נוספת של זמינות המידע (ועל זה נדבר בשרשור אחר), זה שהילדים יחסית מתנוונים. בגלל שהם יודעים שבהיקש כפתור בזמן מצוקה, הם נחשפים לסיכום מצויין של מה שהם צריכים בוויקיפדיה, הרמה של יכולת הלימוד שלהם שואפת לאפס, ומאוד קשה להם להתמודד עם טקסט כתוב לא בצורה דיגיטלית, שלא נדבר על הניתוח שלו.

בעיה שלישית - מבנה החברה שלנו. היום, ההורים כורעים תחת הנטל. לא קל לפרנס משפחה בימינו. המצב גורם לכך ששני ההורים עובדים, ואין מספיק תשומת לב לנוער מצד ההורים. זה גורם ל2 דברים מרכזיים: ראשית, נער זקוק לתשומת לב, ומשהוא לא מקבל אותה, הוא מתחיל לפעול מחוץ לנורמות המקובלות בשביל להשיג אותה. זה יכול להיות לירוק על ילד בשיעור, וזה יכול להיות לשרוף להורים את הבית (הכל מבוסס על מקרים אמיתיים). כמו שהזכרתי מקודם, הנוער חשוף ליותר מידי תוכן אלים כיום, מה שמקצין את יכולת הפעולה שלהם. שנית, בגלל שלהורים אין זמן לתלמידים, הם מנסים לשמח אותם בדרכים הקלות. לא אכביר במילים כאן כי כבר קצת נמאס לי לכתוב, אבל עקרונית במקרה של היתקלות בבית הספר, או בכל מסגרת אחרת, הנער יפנה להורים וההורים יבואו "להראות למערכת\מורה\שוטר\קשיש שהתעסק עם הבן שלהם מה זה". אין צורך להסביר שבזמן שאני הייתי תלמיד בית ספר, כשהיו מאיימים עליי שיספרו לאבא שלי על מעלליי, הביצים שלי היו משקשקות. היום המצב הפוך. תלמידים מאיימים על המורים שהם יביאו את ההורים שלהם, ואלה אכן באים ומגבים את התלמיד מול המערכת (שיעור קטן להורים - גם אם המערכת שגתה, וזה קורה המון - תמיד יש לגבות את המערכת בפני התלמיד. אסור לשבור סמכות. מעבר לדלתיים סגורות אפשר לצרוח על המורה\הקשיש).

 

ב.

פתרונות למצב.? ובכן, אנחנו לא איראן. אין דבר כזה להצליף בילד עם שוט, וכמובן שאנחנו לא חברי המשטרה החשאית ברוסיה, ואנחנו לא יכולים לחטוף אנשים ולהעלימם (בבקשה אל תעלו את האסיר X, כמובן שהכל בוצע שם באופן תקין וחוקי). כמו-כן אנחנו לא סעודיה, ואנחנו לא נכרות לילד אלים את הידיים כי סרח.

לעניות דעתי, אי אפשר למנוע את רמת האלימות שהילדים חשופים אליה, וגם לא את המקרים המקדימים שמייצרים תקדים אצלם לפעול במצבי קיצון בצורה מסויימת. מה כן אפשר לעשות.? אסכם בשתי דרכים - ענישה חינוכית, ושמירת קודש של מעמד דמויות סמכותיות.

מכל הסיבות שכתבתי עליהן, אין צורך להעניש ילד שעשה מעשה קיצוני בענישה פלילית כמו שנוקטים כלפי מבוגר. אין לו את מערכת השיפוט שיש לאדם מבוגר, ולכן גם אין לו אחריות פלילית למעשיו, למרות שהוא יכול גם להרוג כבר בגיל 12. הפתרון לענישה במצבים כאלה צריך להיות ענישה חינוכית. ילד שובר ספסל? על הילד לעבוד בעירייה בעבודות שירות (כמובן בצורה מבוקרת עם כל הנלווה מכך), עד אשר יוכל לממן מחדש את בניית הספסל, ואפשר ורצוי כפול 5. זאת תוך כדי שיעור שבועי אחה"צ לתקופה על חשיבות שמירת החוק, ושהילד בסה"כ פוגע בעצמו במעשיו הרעים. X מקרים יובילו לענישה חמורה יותר.

דמויות סמכותיות - כמו שיש קורס רענון כל X זמן לכל נהג, כך צריך גם להיות קורס רענון לכל הורה עם ילד מתבגר. חייבים להחזיר את הסמכות והמעמד לדמויות ההוראה - הורים ומורים. ברגע שילד יודע שהמורה שלו לא מסוגל להרים עליו יד (ואפילו להפריד) כשהוא מכה תלמיד אחר, ושהמורה מרוויח קצת ומעמדו בחברה נמוך, הוא מבין שהכח אצלו ושהוא יכול לעורר פרובוקציות. השלב הראשון שצריך לעשות זה להחזיר את כח הסמכות לדמויות מבוגרות. אפשר להתחיל בלקום כשהמורה נכנס, ולפנות אליו במר./גב. + שם משפחה. שנית, המהלך שמוביל שר החינוך החדש פירון, לביטול רוב בחינות הבגרות הכתובות והשארת הסמכות למתן ציון סופי למורה על סמך שיקולו האישי בלבד, יוביל לכך שתלמידים יהיו חייבים להתנהג כיאות, שכן אם לא הם יגמרו בלי בגרות. מה שמתחיל בבית ספר, יוביל גם להתנהגות במסגרות אחרות. הבר הכי חשוב זה להנחיל בתלמידים דרך ארץ, וכבוד לאדם האחר והשונה ממך, בפרט למבוגר ממך. כמו כן, הורים חייבים לעבור קורס הכשרה שבו הם ילמדו לא לשבור דמויות סמכותיות. מורה צעק על הילד? לנזוף בילד בנוכחות המורה. להצדיק את המורה. אחר כך, שלא למולו, אפשר לעשות מהומת עולם אם נעשה לילד עוול. כנל לגבי הקשיש בגן הציבורי. ראשית להצדיק אותו ואת מעשיו, ורק אחר כך שלא בנוכחות הילד להזהיר שהתנהלותו לא מקובלת \ לקרוא למשטרה.

 

עד כאן להיום... מצטער על החפירה ועל זה שבטח יש קטיעות מחשבה באמצע (אין לי כח בעצמי לקרוא מה כתבתי ולערוך את זה).. זה פשוט או זה, או ללמוד למבחן בסטטיסטיקה...

[roeibf]

לדעתי, אנחנו לפני משבר רציני. המשטרה רק מתחילה את תהליך ההתייעלות שלה, זה ייקח המון זמן. זה התחיל בכהונתו של קראדי, המשיך דרך דודי כהן וקיבל דגש אצל דנינו, שנלחם בזה בכל דרך.

 

אין מה להאשים את המשטרה, כי היא לא אשמה. האשם הבלעדי הוא בית המשפט. השופטים מרחמים ומתמלאים חמלה כלפי עבריינים שעושים הצגות בבית המשפט ובצאתם ללא כלום מהיכל הדין והצדק מפנים אליו אצבע משולשת באמירה "דפקתי את המערכת!".

 

נוסיף על כך את ריבוי עורכי הדין, שעושים עבודה טובה ללקוחות, אבל הורסים את החברה.ברגע שעבריין מועד רואה שחברו יצא מבית המשפט עם עבודות שירות על רצח, הוא לא יהסס לרצוח. למה? כי העו"ד ימרר למשטרה את החיים, ובמקום שבית המשפט יעשה רגע חושבים ויבחן בכובד ראש את הראיות, הוא לא יכול - כי הוא עסוק בכמות המטורפת של התיקים שקיימים בגלל הסחבת.

 

למה סחבת? כי עורכי הדים משיגים במרמה עוד ארכות ועוד דחיות ומעמיסים על המערכת. זה כמו שGTA IV לא ירוץ על מחשב עם מעבד CELERON 400M כי הוא כבד מדי. המערכת לפני קריסה עם כל הסחבת המטורפת הזו.

 

למה זה קורה? חקיקה. החקיקה בנושא בתי המשפט לא מאפשרת לשופט לעשות צדק, ועל כן תיקים מצטברים. ברגע שיעבירו חוקים שלא מאפשרים לעו"ד לסחוב את בימ"ש באף, הסחבת תתקצר.

 

אם יעבירו חוקים נוספים שייטיבו עם השופטים וייתנו להם שיניים חדות וחזקות, אז יהיה יותר טוב. אנשים יפחדו משופטים, מהחוק!

 

ברגע שייתנו לשוטרים שיניים חדות שנשיכתן נשיכת כלב, ועקיצתן עקיצת דבור, אנשים יתחילו לכבד שוטרים ויתנהגו יותר טוב.

 

אבל כל זה בתיאוריה. הרי זה ברור לכל שהכל מתחיל בפוליטיקאים. הפליטיקאים לא מעוניינים במשטרה חזקה. זה ידוע. ברגע שהם לא רוצים - זה לא יהיה. נקודה.

[דניאל1983]

[mazoz3]

חברים, מי שלא ראה היום בחדשות - הייתה כתבה בדיוק בנושא.

הלב פשוט נשבר..

 

http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-853997fff4bdd31004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=529170498

 

ממליץ להקשיב ולחשוב על הדברים של פרופסור גיורא שוהם, שכמוני, מאמין שהכל נעוץ בכשלים במערכת החינוך..

[kookoo]

דרך אגב, אם מישהו מתכוון לטעון שקשישים לא נוהגים באלימות, אני יכול לאמר שלפחות פעמיים בחיי פעלו נגדי קשישים באלימות, רק שלמזלם הם לא הלכו רחוק מדי, עד כדי כך שאאלץ להגיב.

 

עכשיו יבואו כל אלו שכבר שלפו את השוטים והעקרבים, נוסח מדינות הטרור, ויסבירו את פרץ האלימות שלהם...

 

 

אתה צודק, ואת זה אני אומר בתור אחד שיצא לו לעמוד לא פעם מול קהל מבוגר. אחרי 3 וחצי שנים בתור פקיד קבלה אני יכול לקבוע בוודאות שחלק לא קטן מהאוכלוסיה המבוגרת מרשה לעצמה להיות הרבה יותר תוקפנית מהצעירה.

 

עד היום השוו אותי לנאצי (באחת הפעמים בגלל שיש שעון עצר שמכבה את האור הראשי בלובי ב1 וחצי בלילה ולוקח בערך רבע שעה להדליק אותו חזרה), זרקו עליי ציוד שהיה בהישג יד ובכל פעם לא הגבתי כי מדובר באנשים מבוגרים.

הצעירים יודעים שאם הם יזרקו ציוד על עובד מלון הם ישנו בחוץ או בתחנת משטרה הקרובה. והקשישים? איזה תחנת משטרה תקח אחריות על חולה לב בן 80?

[E.L]

חברים, מי שלא ראה היום בחדשות - הייתה כתבה בדיוק בנושא.

הלב פשוט נשבר..

 

http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-853997fff4bdd31004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=529170498

 

 

וכמו שאני כל הזמן אומר:

צריך לעשות כמו באיראן,כל מי שמשתמש באלימות - לכרות לו את 2 הידיים. ככה לא יוכל להרביץ יותר וככה תיווצר הרתעה.

די,באמת נמאס מכל האלימות פה במדינה.

[יוסי פרנקוס]

בטח, כי זה יפתור את הבעיה

 

מצד אחד האידיוטים האלימים האלו יודעים שלא יקרה כלום אם יתפסו אותם.

 

מצד שני, אם הם יידעו שהם יכולים לאבד את הידיים שלהם, בעצם כבר אין להם מה להפסיד ואחד כזה שהמשטרה רודפת אחריו יחליט פשוט להרוג כמה אנשים בדרך, כי העונש המקסימלי זה בכל מקרה מה שהוא יקבל.

 

בעצם אתה יוצר מצב שבו בן אדם לא יראה את ההבדל בעונש בין אונס ובין להרביץ לקשיש.

אם כל העונשים הם זהים וחמורים, לא יהיה הבדל בין להרוג מישהו ולגנוב מהסופר.

 

עונשים לא מרתיעים אנשים שעושים דברים כאלו אלא רק אזרחים נורמטיבים.

צריך לעשות חינוך ערכי, לא הרתעה שמרתיעה רק את הנורמטיביים.

[E.L]

אם ראית את הכתבה,היית מבין שאלה לא סוג של אנשים שאתה יכול לחנך ואולי גם באו ממשפחה שלא ידעה לחנך.

וכן,

אני מאד בטוח שזה יפתור את הבעיה. אתה לא מבין עד כמה.

[יוסי פרנקוס]

אתה לא בוגר מדעי החברה, נכון?

 

שם אתה לומד באמת על מה שעובד.

בחברה מודרנית כוח כזה לא עובד.

אתה רוצה להעניש אנשים על מה שהם עשו או למנוע את זה?

 

אתה לא מונע את זה על ידי עונשים גופניים.

[E.L]

מי אמר שאתה בחברה מודרנית?

עם הדרך שאנשים מתנהגים במדינה הזו,אנחנו בדרך הבטוחה והמהירה להיות מדינת עולם שלישית (ורביעית..וחמישית...)

כלא הוא לא פיתרון עבור חיות כאלה. עונש פיזי גם יצור הרתעה לאלה שיחשבו לעשות מעשים כאלה בעתיד וגם ימנע

מאותו בהמה לבצע שוב משעה ברברי כזה בעתיד (איך יילך מכות בלי ידיים? איך ירצח בלי יד שתחזיק סכין/אלה ? ).ככל

שיעבור הזמן הוא גם יחשוב לעצמו: בשביל מה לעזאזל עשיתי את זה,עכשיו אין לי ידיים.

תחשוב מחוץ לקופסא יוסי.

[יוסי פרנקוס]

אתה חושב שזה ישקם מישהו?

 

אתה מוציא את כל היכולת היצרנית ממישהו ורק גורם לאנשים להיות יותר כועסים ויותר אלימים.

 

עבריין שחושב כמו עבריין לעולם לא יאשים את עצמו, הוא רק יאשים את המערכת שדפקה אותו.

 

אני לא הייתי רוצה להיות במדינה שכופה נזק פיזי על אנשים.

[יבגניפ]

אני עם יוסי, לא חושב שכח יכול להשפיע לטובה על אנשים ולא בטוח שזה גם מה שיוצר הרתעה. אנחנו אוהבים לדבר על המשפט האמריקאי ועל השנים שאנשים מקבלים שם בכלא, אבל בשורה התחתונה בארה"ב יש מקומות שהם מסוכנים פי המון ממדינת ישראל (לפחות בשלב הזה), ויש שם אינטרסים שונים במערכת המשפט ממה שיש כאן.

 

כמות המקרים בהם באמת מגיעים לאלימות כזו בישראל היא עדיין מצומצת יחסית. הבעיה היא, כמו שכבר כתבתי, זה מקרי הביניים, ההתנהלות היום יומית, הזלזול של אנשים בחוקים ומוסכמות החברתיות והיכולת לראות רק את עצמם. סתם לדוגמא, בתור מקרה טיפוסי של נציג העליה מברית המוצעות, אני יכול לספר שחלק מבני המשפחה שלי עובדים בסופרים שונים ברחבי הארץ, וכמעט על בסיס יומיומי אני שומע סיפורים על מצבים של מכות או כמעט מכות על תור בקופה, איזה מוצר שלרגע חסר על המדף או כל דבר דומה.

 

לדעתי, במדינה שהוקמה מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך מורשת היסטורית נטו ומהפכות, היה ראוי אם המדינה היתה משקיעה יותר מאמץ בחינוך של האזרחים לפחות אגואיזם וליותר הבנה שהם חלק מחברה מסויימת ואמורים גם לדאוג לערבות הדדית מינימאלית.

בפועל זה לא משהו שקורה, וערבות הדדית כאן קיימת אולי אך ורק בזמן מלחמה וכמיתוס, אך ממש לא בחיי היום יום.

חוץ מזה, לדעתי, מעבר לזה, המון ישראלים גם לא הצליחו להשתחרר מהמנטליות שרדפה הרבה מהעם שלנו בגולה - אנשים לא מצליחים להבין שהמדינה היא המדינה שלהם, שהם אחראים על מה שקורה כאן, על איך שהיא נראת ועל העתיד שלה. אנחנו לא אורחים (רצוים או לא רצוים) כאן, וכל מה שקורה כאן הוא תוצר של החלטות שלנו ולא של אף אחד אחר.

למה אני מתכוון? הייתה מישהי שהכרתי פעם, שגרה בדירה שכורה. במשך שנה בערך היא לא נקתה את הדירה שלי, בטענה שגם ככה היא חיה שם באופן זמני ותכף עוברים. לא צריך לתאר יותר מדי כמה המקום נראה מוזנח וכמה לא היה נעים להכנס לשם ובטח לא לחיות שם. נכון שזו אלגוריה די מופשטת, אבל התחושה שלי הרבה פעמים היא שאנשים בארץ לא מצליחים להבין שפה זו לא דירה שכורה, או לפחות לא אמורה להיות כזו, אלא הרכוש של כולנו. בגלל זה בסדר לבנות בצורה כזו שלא תחזיק לאורך זמן, בגלל זה לחלק לפחות מההנהגה שלנו אין שום ראיה לטווח הרחוק אלא דאגה להשרדות קצרת טווח, אנשים לא מנקים את החרא של הכלבים שלהם ברחובות ועוד ועוד.

כתבתי את זה כבר בתגובה הקודמת פה: הבעיה בסיפור שקרה בהרצליה הוא אפילו לא בתוצאה, אלא בזה שמלכתחילה בחור שמוגדר כמלח הארץ מרשה לעצמו להכנס לגינה ציבורית עם כלב, למרות השלט הענק בכנסיה שאוסר את זה. אולי אם מערכת החינוך תשקיע בללמד על אחדות של עם לא רק במצבי חירום, כמו מלחמת יום כיפור, אלא גם בשגרה, אולי אם יטיפו לילדים מגיל צעיר שהם לא אינדיבידואלים מנותקים בעולם בדיד, אלא חלק מחברה שאמורה להמשיך ולהתקיים גם בדורות הבאים, היחס של אנשים קצת ישתנה.

צריך לזכור שציונות לא מסתכמת רק בשירות קרבי או הצבעה למפלגות ימניות. לצערי אנשים, כמו גיבור הסיפור מהרצליה, שוכחים את זה מהר מדי.