דמי "אבטחה" או הבטחה כוזבת? (או פשוט- גועל נפש)

[אמיר שליט]

אתה מוכן להרחיב בעניין הערבות הזאת?

 

מה אתה לוקח ערבות מכל עובד שלך למקרה של נזקים וכאלה?

 

בעיקר מעובדים חדשים.

לוותיקים יש יותר מה להפסיד, וגם יש מספיק כסף לשים עליו יד אם נצטרך להגיע לבי"ד.

 

ההגדרה נזקים - אינה מדוייקת. נזקים בזדון - זה גם תלונה במשטרה. לעובד יש אפשרות להחליט האם הוא בוחר בדרך של השבת המצב לקדמותו, סגירת הענין וסיום עבודתו. (לא תמיד סכום הערבות יספיק לנזקים, אבל די בזה כדי להרתיע).

טעויות בעבודה - כל זמן שזה לא שיטתי, זה חלק מהחיים.

.

[ToMeR]

אני אישית לא היתי הולך לעבוד במקום שמראש לא סומך עלי ועוד מבקש ממני כסף בשביל שאני אבוא לעבוד שם.

 

אני גם לא בטוח כמה זה חוקי כי מה שאתה עושה זה יוצר אפליה בין אנשים כי לא לכולם יש את הערבות לתת לך ובכך אתה יוצר אפליה שרק מי שיש לו את הכסף הזה לערבות יכול לבוא ולעבוד אצלך.

[צביקי]

מרמור העובד ומה שהוא מספר לכם כשאתם שואלים אותו איך מתייחסים אליו -

....

 

הכל תלוי איך העובד רואה מנקודת מבטו.

 

ארז, יש דברים אובייקטיביים, שלא ניתן לחלוק עליהם.

הלנת שכר - אינה קבילה

קנסות שמביאות את השכר לפחות משכר המינימום - אינם קבילים

עבודה ב"קבלנות" שבסופה אתה מרויח פחות משכר המינימום - לא קביל

להשאיר עובד בשלג מבלי לדאוג לו לקפה - לא קביל

לתת לאדם לעבוד בבית קפה ולא לאפשר לו לקבל משהו משירותי המקום - לא קביל. לפי היהדות אפילו לבהמות אסור לעשות כך - לא תחסום שור בדישו.

הנושא הוא לא תחושת העובד במקום עבודתו, אלא זכויות העובד, כעובד וכאדם והאם הן ממומשות.

ומתוך היכרות שטחית עם פועלו של סטף ורטהיימר, הרי שככל הנראה במפעליו לא תראה אנשים שזכויותיהם נרמסות. כך לפחות אני מקווה.

אמיר, שמא תחשוף בפנינו מהו תחום עבודתך? אתה בוחר פעם אחרי פעם להסתיר זאת, ועם זאת מציג נתונים פנטסטיים שנראים כהזויים מדמיונך.

[אמיר שליט]

נתקלתי במקומות ששולחים מועמדים למבחני איבחון.

ומי משלם על המבחן - המועמד.

ברור שלא כולם יתקבלו לעבודה, אם בכלל.

ברור שלא כולם יכולים לממן לעצמם את הבחינה.

 

גם להביא תעודת יושר מהמשטרה עולה כמה עשרות שקלים. כבר היה מקרה שמועמד אמר לי שאין לו את הכסף לשלם עבור זה ושאם יתקבל לעבודה הוא יחזיר.

.

[אמיר שליט]

צביקי,

יותר מתחום אחד.

לא הזוי.

.

[צביקי]

אתה רואה?

אני עוסק לא מעט עם עובדים, ולא מכיר תחומים כאלו של ערבות בנקאית טרום עבודה, חוקים כגון קנסות בחוזה ואי עישון וכו'.

תוכל בבקשה למנות את התחומים? אשמח לברר האם נהלים כגון אלו הם מוכרים וחוקיים.

אני לא מנסה לתקוף אותך, ומעריך מאוד את הידע שאתה מפגין בתחומים רבים. עם זאת, יש לך לעיתים משפטים מתמיהים, ולכן הייתי שמח להבין באיזה תחום קיימים התנאים האלו, כשתחום זה כולל בתוכו חיתוך חומרים , משקפי מגן, עבודה עם כסף מזומן שעובד מחזיק במשרדו , וכל זאת עם קניית מכוניות יוקרה בתנאים כספיים יוצאי דופן עד כדי שערוריה, ולבסוף - שמותיר זמן משמעותי לגלישה בפורום רכב מדי יום.

[אמיר שליט]

צביקי,

אתה לא יכול לפגוע בשכר מינימום של עובד, אתה כן יכול לקזז בבונוסים וכד'.

אם עובד מרוויח מינימום, גם אם הוא יסכים, אסור לך להפחית משכרו על דעת עצמך, אלא אם כן יש וועדת משמעת במקום העבודה ויתקיים בירור או פניה לבי"ד לעבודה. אם יש לך ערבות בנקאית שנוצרה מלכתחילה, התהליך יותר פשוט, וגם אז יש לפעול במידתיות.

לפעמים לא הכל לעוס בספר החוקים ונתון לפרשנויות. פרשנות אירוע נבחנת בהיבטים רבים, אם וכאשר דבר יצטרך לעמוד למבחן משפטי הוא יבחן גם במידתיות, בסבירות ובנסיבות המקרה הספציפי. זכותו של כל עובד לבחור את הדרך בה הוא בוחר להתנהל, אולי לא לחינם גם נקבע בחוק זמנים להגשת תביעות ובמקרים רבים הזמנים להגשה הם קצרים יותר מהמקובל בנושאים אחרים. אולי כי לא כתבו בין השורות שנותנים לעובדים ומעסיקים למצוא פתרונות בינם לבין עצמם ולסתום עליהם את הגולל מוקדם יותר.

 

לפני מספר חודשים, פנה אלי אדם שרצה מאוד לעבוד, היה מוכן לקבל 12 ש"ח לשעה, אפילו סיפר לי שזה מה ששילמו לו במוזיאון כלשהו שעבד שם. נכון שהוא מוגבל קצת (והבנתי שיש אפשרות להעסיקו בשכר מופחת) ובכל זאת לא נראה לי שלצורך תפקיד מסויים יהיה הבדל בינו לבין עובד רגיל ולכן לא מצאתי שיש צורך להפלותו בשכר (גם אם זה אכן חוקי). למרות שהצעתי לו 20 שקל, החליט שהוא מוותר. למה? כי הוא לא רוצה תלוש. יותר משחשוב לי שיקבל את שכרו, חשוב לי שיהיה לו תלוש תקין כדי שאני אהיה מבוטח. כשהבין שלא הסכמתי, שאל אם ב-10 שקלים אני מוכן ועניתי גם לא ב-1 שקל.

הוא לא עובד אצלי - הוא מצא עבודה אצל מישהו אחר בסביבה שכנראה הסכים. הבחור מרוצה, בעל העסק מרוצה ואני ישן בשקט.

 

ענין חיתוך החומרים היה דוגמה, אין הכרח שדווקא זה עיסוקי.

הנה לך עוד דוגמה - אם עובד מטבח יחטט באף, באוזן או ידחוף ידו למבושיו וימשיך להכין אוכל בלי לשטוף ידיו, הוא באותו רגע יתחיל לחפש מקום עבודה אחר. אם אותו עובד מטבח יכין מנה שגויה, אני אכעס, אבל אעבור על זה לסדר היום.

 

ואם כבר אוכל - כשאני נכנס למסעדה ורואה את המלצרית לוקחת כסף ממישהו ותיכף אחרי זה מביאה לי את הפיתות, אני מבקש ממנה לקחת חזרה, לשטוף ידיים ולבוא עם פיתות חדשות. יכול להיות שגם במטבח הפיתות לא בדיוק סטריליות, אבל ככל שאני רואה, אני מקפיד.

 

ולגבי הרכב, בהזדמנות אמצא את ההזמנה ואסרוק אותה. תוכל לראות במו עיניך את ה"שערוריה".

.

[Night Driver]

אותו מוגבל שתיארת לא יכול לקבל תלוש על שכר כמו שהצעת לו כי באותה השנייה הוא מפסיק להיות נכה מבחינת המדינה ומאבד את כל זכויותיו.

 

אצלי עבד בחור נכה שנאבקתי בב"ל כמעט שנה כדי שיאשרו לי לשלם לו נסיעות.

[אמיר שליט]

שי ז.

הבעיה לא היתה כמה יהיה התשלום, הבעיה היתה שהוא לא רצה תלוש שכר בכלל. לזה לא הייתי מוכן ולכן גם כמה יקבל כבר לא היה רלוונטי לדיון.

מצד שני, אם מה שאתה אומר נכון, המדינה במקום לשקם/ לעזור, גורמת להם להמשיך להיות נצרכים וכמובן לחפש את הקומבינות. ברור שהאחד הזה ימצא עבודה די מהר.

.

[צביקי]

אמיר, את טענתך הזו כבר הבנתי מקודם.

מה שלא הבנתי הוא השושואיזם סביב תחום עבודתך.

יש לי חברים בשב"כ שמסוגלים לומר שהם עובדים בביטחון אישים, וחברים ביחידות סודיות ביותר של צה"ל שמדברים על "פיתוח".

אז זה בעיקר החלק התמוה.

או שאולי אני סתם סקרן מדי. זה גם יכול להיות.

[blavie]

מצטרף, מעניין אותי מאוד מר אמיר שליט - מהו תחום עיסוקך?

אתה מספר רבות בפורום על דברים שלפיך, נתפסים כדבר מה מקובל מאליו בעבודתך - ומאידך, לנו, אנשים שעובדים בעבודות רגילות, נשמעים הרבה פעמים כמצוצים מהאצבע.

סליחה אם אני מזלזל לשווא, אבל הייתי שמח מאוד אם היית מציג לנו פעם אחת, ולו על חצי רגל בלבד, מהו תחום עיסוקך?

מהי אותה "חברה" שיש לך? גם אנשים שעובדים בעבודות בטחוניות בעלות אופי מסווג ביותר מסוגלים להסביר ולו בשתי מילים מהו תחום עיסוקם - מבלי לחשוף שום מידע מסווג ושום גורם בטחוני שבא במגע איתם - כך שגם אם זהו המצב מבחינתך אין סיבה שלא תשתף אותנו (גם תיאור מעורפל ביותר יתקבל בברכה, כמו - אני מפתח אמצעי מיגון, אני מתעסק עם פיתוח של אמצעי תקשורת וכדומה).

רק בכדי שנוכל להסתכל על הדברים שאתה כותב בהגיון, ולהבין מהיכן הם נובעים.

אני לא מכיר אף חברה שדורשת מעובדיה לתת ערבות בנקאית עם הכניסה לעבודה כדי שיהיה מהיכן לקזז להם קנסות.

אני לא מכיר אף חברה שבה העובד נדרש להתמודד עם תנאי עבודה \ קנסות מחמירים כמו אלו שהצגת בעבר.

ככל הנראה, העובדה שאינך חושף את תחום עבודתך היא בחירתך האישית - ולא כי אינך יכול.

אשמח אם תוכל לכבד אותנו בתיאור פשוט, בתחום המגבלות המותרות לך, של תחום עבודתך - במידה ואינו מצוץ מהאצבע סליחה על הביטוי.

אין לי ספק שאתה אדם משכיל מאוד, אמנם כמו שכבר אמרו כאן מאוד קשה לי לחשוב על תחום עיסוק שמתעסק עם תחומים רבים כל כך, מכניס המון כסף, ומאידך משאיר לבעליו כל כך הרבה זמן להתעסק בדברים כגון השתתפות בפורום ווירטואלי.

כל עוד שאינך מסביר על עיסוקך, אפילו במילים בודדות - אתה משאיר אותנו באפילה.

וכמו שאמרתי - אין אנו מצליחים להעלות בדעתינו תחום עיסוק שעונה על אותם קריטריונים שהצגת ולכן אין לנו ברירה, אלא לשער שמדובר באשליה \ בניפוח רציני של הדברים מסיבה כלשהי.

מקווה שלא תקרא את שורות אלו ותגיב עליהן בצורה תוקפנית - אני פשוט מסוקרן לגלות באיזה תחום קיימים תנאים \ הגבלות שכאלו.

בברכה, בן.

[אור .ס.]

שום מסעדה בארץ !!! לא מעבירה את הכנסות האבטחה אל חברת השמירה, התשלום הוא תשלום גלובלי, כאשר חברת האבטחה מציבה שומר למסעדה בין השעות שסוכמו, מציידת אותו בכרטיס עבודה עליו חייב לחתום אחמ"ש (דרך זה הוא מקבל משכורת), ה2 ש"ח האלו הולכים לקופת המסעדת מעבר למה שמכסה את התשלום לחברת האבטחה.

לגבי התנאים של המאבטח: אצלינו במסעדה הוא מקבל קפה/תה כמה שבא לו, וארוחה אחת ביום לפי מה שאני יודע, הוא יושב בחוץ או בפנים, לפי המצב רוח שלו.

ככה שאם יש מקום שמתעלל במאבטחים שלו, מגיע לו שהחברת אבטחה תפסיק לעבוד איתו.

[bagira]

וואללה אמיר, מה אני אגיד לך, כל פעם שאתה פותח את הפה ומתחיל לדבר על עובדים אתה נשמע לי יותר הזוי מהזוי.

 

על כל ערבות בנקאית שיש לך של עובד שלך אני מתחייב בזאת לתת לך ללא כל משא ומתן ודין ודברים 100 ש"ח תווין ותקילין!

 

עכשיו חובת ההוכחת עליך!

 

נראה אותך ממציא לי ערבות בנקאית שהשם עליה הוא גם שם שאתה מוציא לו תלושי משכורת.

 

לדוד שלי הייתה במשך שנים מלטשת יהלומים משגשגת, המלטשים שם עבדו עם סחורה בשווי מיליוני שקלים ואף אחד לא חלם לדרוש מהם ערבות בנקאית.

[Derish]

אמיר, תודה על האתנחתא הקומית. בכל פעם שאני קורא את הסיפורים שלך על המקום/מפעל/מוסד

שאתה עובד בו/מנהל אותו/הבעלים שלו, אני משועשע מחדש. הקטע הוא שאנשי שב"כ וכיו"ב בד"כ

לא מסגירים את העובדה שהתפקיד שלהם סודי. אתה יוצר אווירה של מסתורין סביב התפקיד שלך,

שיכול לנוע בין מנהל בנק לאחמ"ש ניקיון בתחנה המרכזית. בשביל מה כל הסודיות הזאת?

 

ד"א, יש הבדל גדול בין מנהל מעורב שאיכפת לו מהעובדים וכזה שסתם פועל לפי הנחיות ותקנים

מבלי לחשוב יותר מדי. אתה דווקא נשמע כמו האפשרות השנייה. הקטע עם משקפי הגנה זה לא

משמעת, זאת בטיחות.

 

והקטע עם הפיתות נשמע כמו סימפטום של OCD.

[אלמנט]

אתה יודע מהי הבעיה העיקרית?

שהנושא הפך להיות "האם הם חייבים", "האם זו זכותם" ולא "מה ראוי" "מה נכון".

 

זכותו של בית הקפה לא להכניס את המאבטח בשלג.

זכותו להעסיק אותו דרך חברת כ"א שתנצל אותו ללא כל אחריות מצידו

זכותו להתייחס בצורה משפילה ומעליבה לאדם מבוגר שעובד כדי להתפרנס

זכותו להציע לסועדים לשלם דמי אבטחה, הוא לא מרמה איש. הוא לא אמר שהכסף הולך למאבטח. אולי יש לו מצלמות?

 

זכותי להחליט שאני לא אוכל במקום שמנצל את העובדים בו.

זכותי בתום הארוחה לתת את דמי האבטחה ישירות למאבטח.

זכותי לגשת לבעל המקום ולומר לי את דעתי על צורת ההתנהלות שלו.

זכותי לפנות לכל חברי ידידי ומכרי, וכן, גם מעל דפי הפורום ולהציע שלא יאכלו שם יותר.

זכותי לעודד עסקים בעלי תו חברתי (בפרט באיזור ירושלים) המבטיח תשלום שכר מינימום, נגישות לנכים וכו'.

ובעיקר, זכותי להיות מודע, לפקוח עין ולשים לב לאנשים השקופים.

 

אני מביא כאן קטע שכתב ליאור אנגלמן, וסליחה על האוריינטציה הדתית:

 

כמעט שלא הבחנתי בה, באותה אישה, ואילולי הבחנתי בה, בהם בוודאי לא הייתי מבחין.

היה זה ביום שישי, השעה שלוש אחרי הצהריים. בדרכי הביתה נכנסתי אל אחת מרשתות המזון לקנות מצרכים אחדים שחסרו לנו לכבודה של שבת. המקום הומה אדם, נחפזים למלא עגלתם מן השפע הגדול. תורות ארוכים השתרכו לעבר הקופות. ההמתנה ממושכת, מיגעת, עומדים בחוסר מעש.

אני מניח כי כל אותה שעה שבה עמדתי עטוף מחשבות סתמיות, אף היא הייתה שם. מן הסתם הייתה שם גם אתמול, גם שלשום. תחילה לא הבחנתי בה כלל. היא נמנית על הזן הזה של הבריות שאין העין שולטת בהם, לא כל שכן כאשר העין מוקפת מדפים מלאים על גדותם במיני פיתוי ומתיקה. במה השתנתה בפעם הזאת שבה נפקחו עיניי וראיתיה? נעים היה לי לומר כי כוחי עמד לי להסיר את הלוט מעיניי, אך לא כך היה הדבר. דומה כי זכיתי להבחין בה רק לאחר שראיתי כי האדם שעמד לפניי לא השגיח בה כלל ועיקר. הוא התעלם, אותו האיש, לא עלה על דעתו לשלח לעברה אף לא מילה קטנה של הכרת תודה, ואולי כלל לא שת ליבו לכך שידיה טיפלו ביעילות בשפע המצרכים, אורזת קושרת ולבסוף מניחה בסדר מופתי בעגלה. והיא... ראיתיה בפניה, היא לא ציפתה שיודה לה ולא כאבה את שתיקתו, סוף סוף היא את תפקידה ממלאת...

כמעט השלימה האורזת מלאכתה, אך חפיסת הקמח, שקרע נפער בשוליה, התפזרה לכל עבר, ונתנה סימניה במוצרים שזה עתה ארזה. "סליחה אדוני" היא אמרה, מבטה מבויש, כאילו בה תלויה האשמה, והחלה לנקות את הקמח בכל כוחה.

משהו במילה "אדוני" שיצאה מפיה הרעיד את ליבי, זו לי הפעם הראשונה שמעתי את המילה הזו מפיה של אישה שהתכוונה למשמעותה הפשוטה, "אדוני". בקשתי לסייעה במלאכתה, אך היא סירבה, ובחלוף כמה רגעים שאריות הקמח נמוגו והאישה מיהרה להביא שקית אחרת מן המדף. משתמה מלאכתה של האורזת, שילם האדון חשבונות לקופאית, נטל אתה עגלה והפטיר: "הכול כאן כל כך איטי, עוד מעט שבת, אנשים לא מבינים?!"

היא הייתה אישה נמוכת קומה מבנות העדה האתיופית, והיא הייתה הרה, מאוד הרה... לבושה בסרבל עבודה שעליו חקוק שם מקום עבודתה, ו"לשירותך תמיד" בכתב עגול. מטפחת לבנה מהודקת על ראשה, כמו עונה במקומה לבעל הקמח: "האישה לראשה אני הדוקה, יודעת היטב כי השבת בפתח, וטוב היה לה להתכונן לבואה בביתה. אך יודע אתה, אם אין קמח, אין... ופיות זעירים ממתינים בביתה".

איני מן האנשים הרגילים בכך, אף הפעם, לאחר שארזה את אשר קניתי, תחבתי ידי לכיסי והושטתי לה שטר שעלה בידי. "סליחה, אדון", היא אמרה, "אני לא קופאית, אני פה בשביל לסדר עגלות. אדוני רוצה שאקח לו את העגלה למכונית?" "שילמתי לקופאית, זה עבורך, רק להגיד תודה על עזרתך."

אורו עיניה. היא אחזה בשטר, מששה אותו בידיה נושאת אלי מבט נוסף כשואלת, "אדוני בטוח?" ואני עונה בשפה נטולת מילים: "לא ממש אדון אבל בטוח".

נטלתי עימי את העגלה ופניי אל מגרש החנייה, והיא בעקבותיי מבקשת שאניח לה לסייע לי, ואולי רוצה לומר לי דבר מה. "לא קשה לך העבודה כאן?" חיפשתי דרך לקשור שיחה. היא לא ענתה רק הנידה ראשה וחייכה כאומרת "ואם קשה, מה תועיל אנחה?" "משלמים בסדר?" ניסיתי שנית, והיא בשלה, חיוך ושתיקה.

סידרנו את השקיות במכונית, הודיתי לה ובכניסתי למכונית היא הושיטה לעברי שקית קטנה. בתוך השקית זוג משקפיים שקופים. "משקפי מל"ת", היא אמרה. למראה תמיהתי הוסיפה, "משהו בפסוקים, אני לא כל כך יודעת, אתה ודאי תדע".

שנים רבות חלפו מן היום ההוא, ויש בו, בזמן, מן תכונה שכזו, לתבל מציאות עם דמיון. איני יודע אם סיפור המשקפיים אמת היה, ומכל מקום מעשה שהיה כך היה.

אלמלא פגשתי בה, אותם בוודאי לא הייתי רואה. איני יודע אם המשקפיים הללו הנם מציאות או פרי הדמיון, אך אני יודע כי היא אשר העניקה לי אותם. ובעזרת המשקפיים לפתע ניתן להבחין בכולם, אפשר לראות את האנשים השקופים. משהרכבתי אותם פתאום הבחנתי בהם- במחתים הקבלות בסופר, במאבטח הזקן, בשוטף הכלים הניצב מאחורי הקלעים במסעדה שאינו זוכה לחיוכים ותשרים, במטאטא הרחובות שעלה מחבר העמים שבמהלך עבודתו עדיין חולפות נוסחאות במוחו, זכר לימים אחרים. בקשישה היושבת לבדה ופניה חרושי קמטים, והתלמיד ההוא הרגיל למדיי, שאינו מבריק אך גם אינו מפריע, ושכל כך בנקל נעלם מעיניי. פתאום התאהבתי בהם, באנשי הצללים, באנשים המכונים בטעות "פשוטים", ואלמלא הבחנתי בהם, הייתי מאבד עולם מלא.

 

"מבשרך לא תתעלם "

 

 

הצלחת להוריד לי דמעה מעיני. זה באמת אחד הסיפורים היותר יפים שקראתי. אבל מה לעשות, שגם כאן - כורח המציאות הוא זה שדופק בחלון, ובאמת, אין לנו כ"כ מה לעשות. כמו שכתבת - ישנן זכויות למי ששוכר את שירותיו של אדם כזה, ישנן זכויות לאדם שמעסיק אותו, ישנן זכויות גם שלך, שהן להתקומם על היחס הנ"ל. אם מספיק אנשים ירימו ראש, ויצעקו את צעקתם, אולי, משהו ישתנה פה. המציאות חורה לי בכל פעם שאני רואה אנשים כאלה.