רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[falou]

לפני 3 שעות, אורח לרגע כתב:

כנראה שלא מספיק.

מה שראית זה את החלשים שלא יודעים להלחם על מה ששלהם, את החלשים שלא נלחמים על הילדים. את הגברים שלא רוצים את הילדים חצי מהזמן- הם רוצים לראות את הילד פעם בשבוע, כי אין להם כח וזמן לזה, אבל מתבכיינים כשצריך לשלם מזונות. 

ואז הם נכנסים לדכאון ומהדכאון לא צומחים וחוזר חלילה עד שהם מכניסים את עצמם לתהומות שהם לא מצליחים לצאת מהם.

אפשר להלחם על הילדים ולקבל משמורת משותפת, אפשר כשיש משמורת משותפת לשלם לאשה גרוש ורבע כל חודש. 

אז כל אחד מקבל הכל שווה בשווה, אין על מה להתמרמר ואפשר לצמוח חזרה. גם אם בהתחלה היא עשתה את המוות והגבר היה בדכאון. שיהיה גבר ויצא מזה- למען הילדים.

לסרב לתת גט? באיזו מאה אתה חי?  שתקח את הגט שלה, חצי ממה שיש בבית ותעוף לקיבינימאט לה*דיין עם מישהו אחר.

 

ולא, לא הייתי שוטר  ואין לי תואר בקרימינולוגיה. עם זאת, כל הנ"ל נכתב מנסיון אישי.

 

אני אגיד יותר מזה, כמה שפחות מלחמות, עדיף. מלחמה זו תמיד צריכה להיות אופציה אחרונה, על דברים שהם יהרג ובל יעבור (בריאות של הילדים, למשל). מכיר גם גירושים עם אישה לא לגמרי מאוזנת נפשית, וגם אז, אלא אם היא עובדת אקטיבית בלחבל ביחסים עם הילד/ים, עדיף להמנע ממלחמות.

 

שוב, יש מקרי קצה. אני מכיר מישהי שנלחמה בכל יכולתה למנוע מהאב לראות את הילד, דאגה שיאובחן כבעל לקויות על הרצף, שקרנית פתולוגית... מה שלא תרצה. כמו שיש גברים אלימים ללא שום התגרות, יש גם נשים מפלצות. יש מהכל בעולם.

 

אבל רב האנשים הם שפויים, פחות או יותר, ורצון טוב משיג הרבה יותר ממלחמות, לכולם.

[omricn]

@eladnsהחיים הם 95% החלטות נכונות ו5% מזל. בתכלס ה5% מזל האלו, הן תוצר של החלטות נכונות...

עכשיו, אפשר להתווכח על זה אבל ממרום שנותיי הבנתי ולמדתי ש"החלטות נכונות" הן לאו דווקא "החלטות נכונות כלפי עצמי", אלא החלטות נכונות כלפי עצמי וכלפי מי שאני אוהב (או - אהבתי).

קרא לזה קארמה או איך שלא תרצה - תעשה טוב, יהיה טוב. אם לא הולך לך במשהו בחיים, בין אם זה בניית צעצוע מביצת קינדר או נישואים - אם תלך עם ראש בקיר רק אתה תפסיד. בעצם, אם יש לך ילדים, הם יפסידו כפליים.

אז נכון, אני התגרשתי ו"נפלתי" על ה5% מזל, או שאולי מדובר ב95% של החלטות נכונות שעשיתי בחיים שהובילו אותי לתהליך הגירושין ה"כל כך נדיר" כפי שאתה מתייחס אליו.

אני גרוש +1 במשמורת משותפת מתוך החלטה הדדית שהגענו אליה בד בבד עם ההחלטה על הפרידה. לא לה ולא לי היה ספק לחצי שניה שאני לא אהיה אבא בדיוק כפי שהיא אמא ולא מילימטר פחות. והפלא ופלא, החיים טובים, אנחנו מיודדים, שנינו בזוגיות בריאה והילד מבסוט לחלוטין. ה"מינוס" היחיד הוא ששנינו "תקועים" האחד ליד השניה כדי לאפשר לילד שגרה של בית ספר, 2 בתים במרחק הליכה וכו'.

 

ואם ללכת, כדרכך, לפי עצות ושמועות מהסובבים אותך; כשעזבתי את הבית, אתה יודע מה שאלו אותי 90% מהם? "מה, אם תהיה לך עבודה בעיר אחרת לא תעזוב את האיזור?" כאילו זה כל כך ברור ומובן מאליו שבגלל שאני אבא ולא אמא, אני לא כזה חשוב בחיי הילד שלי ולא יקרה כלום אם הוא יראה אותי ואני אותו פעם בשבועיים לשעה. אז לא הקשבתי לאף אחד מהם והלכתי עם הלב שלי.

 

הכי קל ללכת ראש בקיר, להיות קיצוני, להיות נגד, לעשות דווקא. קודם תהיה בן אדם, לעצמך, לאנשים שאתה אוהב (ושאהבת) ואפילו לפני זה - שים את ילדיך לפניך.

 

[vadim6385]

אין אנשים שמתגרשים כי פשוט לא מתאים להם, ונפרדים כמו אנשים בוגרים?

 

זה תמיד חייב להתלוות בדרמה?

[rev-Match]

לפני 3 דקות, vadim6385 כתב:

אין אנשים שמתגרשים כי פשוט לא מתאים להם, ונפרדים כמו אנשים בוגרים?

 

זה תמיד חייב להתלוות בדרמה?

ממה שיצא לי לראות מהסביבה הקרובה,

כל עוד לא מערבים את המשפחה משני הצדדים התהליך עובר בלי דרמות.

ברגע שנותנים לסביבה להביע את דעתם ולהשפיע מתחילה הדרמה.

[yuvalganim]

בתאריך 1.4.2021 בשעה 19:42, eladns כתב:

הלוואי

נניח היה מגיע מכר, אומר שהתגרש, כמעט תמיד שאלתי האם בלחיצת יד טובה סיימתם?

אחד, אחד לא אמר לי שכן!

אני כבר לא זוכר את כל הסיפורים אבל באמת שלצערי אף אחד לא אמר שכן, אני הלכתי, היא הלכה והכל טוב.

 

זה אישתו נהייתה לסבית ונהפכה לשונאת גברים

זה אישתו בגדה בו עם עבריין בכיר

זה מיררה לו את החיים לפני לא תמרר לו אחרי ותוך כדי?

 

 

 

אתה חי את התפקיד יותר מדי.

המקרים שאתה נתקל בהם הם הקיצון של הקיצון של כל הדפקטים וההזויים.

הם לא הרוב, אפילו לא קרוב.

חבל שאתה לוקח אותם כדוגמא.

זה כמו ילד מתבגר שרואה פורנו וחושב שככה עושים סקס - זה המצב שאתה נמצא בו.

[eladns]

אולי נלך להתנדב בעמותה?

http://www.merkaz.co.il/

ככה נשמע ממקור ראשון את הגברים שנפגעו

[yossy]

ואוו כ''כ הרבה תגובות. קראתי, אבל לא את הכל אז מקווה שאינני 

ממחזר דברים.

 

אינני שופט אותך ואני מבין לליבך. לעניות דעתי לך על האינטואיציה שלך, קח החלטה

ולך עליה. ההחלטה היא או למסד קשר או לחפש קשר אחר וחבל על זמן יקר שלך ושלה. במקביל גם אחרי נישואין אם יש כבוד הדדי ותבנה את הנישואין על בסיס יציב,

שום דבר לא יזעזע את הזוגיות שלכם. גם קצת מזל נדרש אבל הכל נגמר ומתחיל מכם.

 

לחשוב על גירושין לפני חתונה וההשלכות של זה זה כמו לא לרכוש רכב חדש בגלל

פחד מתאונת דרכים. יש לך רכב? אתה נוהג? תבדוק גם סטטיסטיקה ת''ד. אז מה

לא תרכוש רכב??

 

שורה תחתונה,

אם היא אשה שאתה מאמין שתהיה מתאימה ותתפקד טוב אין לך שום סיבה לגרור רגליים. 

בהצלחה.

 

 

 

עריכה אחרונה ב-4 לאפריל, 2021 על ידי yossy

[eladns]

בתאריך 14.11.2020 בשעה 19:27, eladns כתב:

 

דרך אגב, למה לא מדברים על הגרושים שמתאבדים? כמעט ואין דיבור על זה בשיח הציבורי. מתי התחלתי להתעמק בזה? ליד גן סאקר בירושלים ראיתי משפט- אבא גרוש אל תתאבד.

 

סוף סוף ראיתי הד תקשורתי שפורסם היום

 

וידוי נדיר של גרושה טריה:

את המכתב המזעזע הבא קיבלתי מגרושה. לצערי במסגרת פגישות שלי עם גרושים וגרושות אני יודע שזה רק קצה הקרחון ויש עוד מקרים רבים כאלה. אני מעביר את המכתב ככתבו, ומציע להעביר אותו הלאה אולי יחד נמנע את במקרה הבא.

המכתב לפניכם:

אני כותבת את הדברים הבאים מתוך מטרה למנוע את הטרגדיה הבאה. אם אתם מכירים מישהי שצועדת בדרכי – אנא עצרו אותה בזמן. שלא תעבור את מה שאני עברתי.

אהבנו...במשך שנים – לפעמים בטירוף. הוא היה החבר שלי עוד מהתיכון. בשלב מסוים לאחר הצעת נישואין מרגשת על חוף אכזיב – התחתנו. חתונה מהממת.

גם אני הייתי – מהממת. והוא חתיך הורס.

בהמשך הוא נהיה אב ילדיי.

היום במבט לאחור אני יודעת להודות שהוא היה אבא מדהים.

אבל, לאחר שנות נישואין, עם עליות ומורדות – ולאחר צרימות ויכוחים, מריבות והאשמות הדדיות, כולל רמיזות מחברות שלי שאולי הוא בוגד בי, החלטתי שאת הפרק המשותף איתו בחיים אני סיימתי.

לא סיפרתי לו בהתחלה שאני מתכוונת להתגרש.

כך ראיתי במספר אתרים באינטרנט שמייעצים לנשים העומדות לקראת גירושין מה לעשות.

כתבה שם עורכת דין מסוימת שאני עומדת לקראת מלחמה ושיש להקדים את הבעל בכמה צעדים חשובים – ולכן רצוי להכין את ההכנות החשובות לגירושין ללא ידיעתו.

המליצו שם למשוך לא מעט כספים מהחשבון המשותף, להקליט את הבעל ואותי במהלך ויכוח (בלי ידיעת הבעל כמובן וברור שצעקתי שם כפי שלא צעקתי בחיים)ועוד כמה הצעות ממומחות בתחום.

השלב הבא היה הרגע בו אני מודיעה לו שאני רוצה להתגרש ושאני דורשת שיעזוב את הבית. הוא היה בהלם טוטאלי (בדיוק כמו שתיארה עורכת הדין המנוסה) הוא אמר שהוא רוצה לישון על זה לילה – אבל הוא לא ידע כבר את הצעד הבא בתכנית.

ב5 לפנות בקר דפקו שוטרים בדלת – זה קרה לאחר שב4:30 טילפנתי למשטרה וב"בכי" דיווחתי שבעלי מאיים להרוג אותי ושאני מבקשת שיגיעו לדירה לפני שיהיה מאוחר מדי.

הוא נלקח למעצר. את המבט הנדהם והנעלב שבעיניו לא אשכח לעולם.

לאחר שיחה לעורכת הדין שיחה בה בכיתי מרוב ייסורי מצפון – היא הרגיעה אותי שאני בדרך הנכונה ועכשיו כשהוא בהלם – אנחנו נוכל לפרוץ קדימה.

עוד באותו יום הגשנו צו הרחקה בבית המשפט. השופטת שקיבלה את הבקשה – לא טרחה לברר יותר מדי ובוודאי לא ביקשה הוכחות – היא מיד חתמה על צו ההרחקה.

לא אלאה אתכם בפרטים אבל עורכת הדין היצירתית שלי שנאבקה כמו לביאה נגד בעלי – הצליחה להוציא אותו כל פעם מחדש משיווי משקלו – היא הצליחה להשיג לי דמי מזונות יפים מאוד, למרות שבעלי לא ממש הרוויח משכורת מכובדת, וכדי למנוע ממנו לדרוש משמורת משותפת היא המליצה לי להגיש תלונה במשטרה שהוא מכה את הילדים בזמנים בהם הוא פוגש אותם. אמרתי לעורכת הדין שבחיים הוא לא הרים עליהם יד – אבל היא בחיוך של לביאה – אמרה לי – את לא רוצה לאבד את המזונות היפים שהשגתי לך. נכון?

הגשתי תלונה במשטרה – עורכת הדין שלי פנתה במהירות לבית המשפט – ובית המשפט הוציא הוראה שבעלי יכול לפגוש את הילדים רק במרכז 'קשר' שעה בשבוע– ובנוכחות גורם נוסף מפקח.

בפעם הראשונה שראיתי אותו במרכז ה'קשר'– היה קשה לי להכיר אותו, זה לא הגבר שרק לפני כמה חודשים היה בעלי – הוא היה נראה מובס, חלש עם מבט כבוי בעיניים.

זו גם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.

יומיים לאחר מכן מצאו אותו בביתו – מת. הוא תלה את עצמו.

במכתב שהשאיר כתב – שהוא כבר לא יכול להתמודד מול כל המערכת הזו – ושהוא מתנצל בפני משפחתו – וילדיו הקטנים. מתנצל שלא היה לו את הכח להילחם עליהם.

בהתחלה הייתי בהלם – שכרון הניצחון לא הצליח לרגע למחוק את נקיפות המצפון. המצפון המשיך להציק בשבועות ובחודשים הקרובים. הילדים לא היו בלוויה – אבל כל פעם כשהם שואלים איפה אבא ולמה הוא לא בא לבקר אותם – אני מרגישה כמו סכין ננעצת לי בלב.

היום במבט לאחור אני מבינה שהייתי קרבן – לא פחות מבעלי. קרבן של המערכת המשומנת. קרבן של עורכת הדין שלימדה אותי להילחם כמו לביאה במי שהיה אהבת נעורי – במי שהיה אב ילדי – במי שעד היום יש לי פינה חמה בלב בשבילו. פינה ענקית. חלל ענק בלב שנפער. שאין שום דרך לסגור אותו מחדש.

קרבן של מערכת משפט שראתה בי תמיד הצודקת – ונתנה לי כמעט כל מה שביקשתי.

קרבן של עובדות הרווחה – שלפחות במקרה שלי – האמינו לכל המצאה ולכל עלילה חדשה שהיפלתי על בעלי (נהפכתי די במהירות לשקרנית מעולה – הייתה לי מנטורית מדהימה – עורכת הדין שלי)

לאורך הדרך גיליתי שיש לא מעט סיפורים כמו של בעלי – וכמו שלי.אני לא היחידה,יש עוד רבות כמוני.

אני מתחננת בפניכן– אם אתן לקראת גירושין – או במהלכם – אל תהיו קרבן של המערכת כמוני.

אל תתנו לזרים לנהל מלחמה נגד האיש שהיה אהבת חייכן.

אל תגרמו לכח הכמעט אוטומטי שבתי הדין לעניני משפחה ופקידות הסעד נותנות לנשים – לשכר אתכן ולשקר אתכן.

תזכרו שגם אחרי כל המריבות – זה אבי ילדיכן – בהמשך החיים תצטרכו להסביר לילדים מה קרה לאבא – וגם אם תצליחו לשקר לילדים שלכן טוב טוב, את האבא שכל-כך אהב אותם והם אותו – כבר לא תצליחו להחזיר –

וגם להירדם בלילה בלי כדורי שינה – לא בטוח שתצליחו – אני כבר שנים לא מצליחה.

 

 

פורסם בפייסבוק בקבוצה סיפורי בלשים ועולם הפשע

פירסם משה חסדאי

[ניקו פ.]

רמת אמינות: השנה סידרו את כל הבעיות ב-dsg.

[DareDevil]

לפני 37 דקות, ניקו פ. כתב:

רמת אמינות: השנה סידרו את כל הבעיות ב-dsg.

אני לא יודע אם זה בצחוק או לא, אבל אני ממליץ לראות את הסיפור של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי עם מאבקי המשמורת שהסתיימו לאחרונה. כל אחד ואחת קיבל משמורת משותפת, יענו 50 50 ואנג'י לא מרוצה מזה.

 

[falou]

לפני כשעה, eladns כתב:

סוף סוף ראיתי הד תקשורתי שפורסם היום

 

וידוי נדיר של גרושה טריה:

את המכתב המזעזע הבא קיבלתי מגרושה. לצערי במסגרת פגישות שלי עם גרושים וגרושות אני יודע שזה רק קצה הקרחון ויש עוד מקרים רבים כאלה. אני מעביר את המכתב ככתבו, ומציע להעביר אותו הלאה אולי יחד נמנע את במקרה הבא.

המכתב לפניכם:

אני כותבת את הדברים הבאים מתוך מטרה למנוע את הטרגדיה הבאה. אם אתם מכירים מישהי שצועדת בדרכי – אנא עצרו אותה בזמן. שלא תעבור את מה שאני עברתי.

אהבנו...במשך שנים – לפעמים בטירוף. הוא היה החבר שלי עוד מהתיכון. בשלב מסוים לאחר הצעת נישואין מרגשת על חוף אכזיב – התחתנו. חתונה מהממת.

גם אני הייתי – מהממת. והוא חתיך הורס.

בהמשך הוא נהיה אב ילדיי.

היום במבט לאחור אני יודעת להודות שהוא היה אבא מדהים.

אבל, לאחר שנות נישואין, עם עליות ומורדות – ולאחר צרימות ויכוחים, מריבות והאשמות הדדיות, כולל רמיזות מחברות שלי שאולי הוא בוגד בי, החלטתי שאת הפרק המשותף איתו בחיים אני סיימתי.

לא סיפרתי לו בהתחלה שאני מתכוונת להתגרש.

כך ראיתי במספר אתרים באינטרנט שמייעצים לנשים העומדות לקראת גירושין מה לעשות.

כתבה שם עורכת דין מסוימת שאני עומדת לקראת מלחמה ושיש להקדים את הבעל בכמה צעדים חשובים – ולכן רצוי להכין את ההכנות החשובות לגירושין ללא ידיעתו.

המליצו שם למשוך לא מעט כספים מהחשבון המשותף, להקליט את הבעל ואותי במהלך ויכוח (בלי ידיעת הבעל כמובן וברור שצעקתי שם כפי שלא צעקתי בחיים)ועוד כמה הצעות ממומחות בתחום.

השלב הבא היה הרגע בו אני מודיעה לו שאני רוצה להתגרש ושאני דורשת שיעזוב את הבית. הוא היה בהלם טוטאלי (בדיוק כמו שתיארה עורכת הדין המנוסה) הוא אמר שהוא רוצה לישון על זה לילה – אבל הוא לא ידע כבר את הצעד הבא בתכנית.

ב5 לפנות בקר דפקו שוטרים בדלת – זה קרה לאחר שב4:30 טילפנתי למשטרה וב"בכי" דיווחתי שבעלי מאיים להרוג אותי ושאני מבקשת שיגיעו לדירה לפני שיהיה מאוחר מדי.

הוא נלקח למעצר. את המבט הנדהם והנעלב שבעיניו לא אשכח לעולם.

לאחר שיחה לעורכת הדין שיחה בה בכיתי מרוב ייסורי מצפון – היא הרגיעה אותי שאני בדרך הנכונה ועכשיו כשהוא בהלם – אנחנו נוכל לפרוץ קדימה.

עוד באותו יום הגשנו צו הרחקה בבית המשפט. השופטת שקיבלה את הבקשה – לא טרחה לברר יותר מדי ובוודאי לא ביקשה הוכחות – היא מיד חתמה על צו ההרחקה.

לא אלאה אתכם בפרטים אבל עורכת הדין היצירתית שלי שנאבקה כמו לביאה נגד בעלי – הצליחה להוציא אותו כל פעם מחדש משיווי משקלו – היא הצליחה להשיג לי דמי מזונות יפים מאוד, למרות שבעלי לא ממש הרוויח משכורת מכובדת, וכדי למנוע ממנו לדרוש משמורת משותפת היא המליצה לי להגיש תלונה במשטרה שהוא מכה את הילדים בזמנים בהם הוא פוגש אותם. אמרתי לעורכת הדין שבחיים הוא לא הרים עליהם יד – אבל היא בחיוך של לביאה – אמרה לי – את לא רוצה לאבד את המזונות היפים שהשגתי לך. נכון?

הגשתי תלונה במשטרה – עורכת הדין שלי פנתה במהירות לבית המשפט – ובית המשפט הוציא הוראה שבעלי יכול לפגוש את הילדים רק במרכז 'קשר' שעה בשבוע– ובנוכחות גורם נוסף מפקח.

בפעם הראשונה שראיתי אותו במרכז ה'קשר'– היה קשה לי להכיר אותו, זה לא הגבר שרק לפני כמה חודשים היה בעלי – הוא היה נראה מובס, חלש עם מבט כבוי בעיניים.

זו גם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.

יומיים לאחר מכן מצאו אותו בביתו – מת. הוא תלה את עצמו.

במכתב שהשאיר כתב – שהוא כבר לא יכול להתמודד מול כל המערכת הזו – ושהוא מתנצל בפני משפחתו – וילדיו הקטנים. מתנצל שלא היה לו את הכח להילחם עליהם.

בהתחלה הייתי בהלם – שכרון הניצחון לא הצליח לרגע למחוק את נקיפות המצפון. המצפון המשיך להציק בשבועות ובחודשים הקרובים. הילדים לא היו בלוויה – אבל כל פעם כשהם שואלים איפה אבא ולמה הוא לא בא לבקר אותם – אני מרגישה כמו סכין ננעצת לי בלב.

היום במבט לאחור אני מבינה שהייתי קרבן – לא פחות מבעלי. קרבן של המערכת המשומנת. קרבן של עורכת הדין שלימדה אותי להילחם כמו לביאה במי שהיה אהבת נעורי – במי שהיה אב ילדי – במי שעד היום יש לי פינה חמה בלב בשבילו. פינה ענקית. חלל ענק בלב שנפער. שאין שום דרך לסגור אותו מחדש.

קרבן של מערכת משפט שראתה בי תמיד הצודקת – ונתנה לי כמעט כל מה שביקשתי.

קרבן של עובדות הרווחה – שלפחות במקרה שלי – האמינו לכל המצאה ולכל עלילה חדשה שהיפלתי על בעלי (נהפכתי די במהירות לשקרנית מעולה – הייתה לי מנטורית מדהימה – עורכת הדין שלי)

לאורך הדרך גיליתי שיש לא מעט סיפורים כמו של בעלי – וכמו שלי.אני לא היחידה,יש עוד רבות כמוני.

אני מתחננת בפניכן– אם אתן לקראת גירושין – או במהלכם – אל תהיו קרבן של המערכת כמוני.

אל תתנו לזרים לנהל מלחמה נגד האיש שהיה אהבת חייכן.

אל תגרמו לכח הכמעט אוטומטי שבתי הדין לעניני משפחה ופקידות הסעד נותנות לנשים – לשכר אתכן ולשקר אתכן.

תזכרו שגם אחרי כל המריבות – זה אבי ילדיכן – בהמשך החיים תצטרכו להסביר לילדים מה קרה לאבא – וגם אם תצליחו לשקר לילדים שלכן טוב טוב, את האבא שכל-כך אהב אותם והם אותו – כבר לא תצליחו להחזיר –

וגם להירדם בלילה בלי כדורי שינה – לא בטוח שתצליחו – אני כבר שנים לא מצליחה.

 

 

פורסם בפייסבוק בקבוצה סיפורי בלשים ועולם הפשע

פירסם משה חסדאי

 

רמת אמינות - רנו לא רואה מוסך.

[eladns]

שגבר מתאבד -רמת אמינות נמוכה

מעניין.

טוב אחפש לכם שם,גוש,חלקה לאמת את הסיפור.

 

[rev-Match]

יש מצב שהסיפור תודלק בדרמה יתרה אבל, שמעתי לא פעם וגם ראיתי 2 דוגמאות איך המערכת מורידה לגבר את התחתונים עם מזונות הזויים וגם שוברת את הגבר מנטלית.

 

מדהים אותי כמה הגברת מורידה מעצמה את האחריות בסיפור שהיא פרסמה,

זאת לא היא, זאת העורכת דין והפקידות שעשו את זה.אישה בוגרת חסרת עמוד שדרה שפשוט נהנתה לראות איך שוברים את החיים לאהוב הנעורים שלה ועדיין משתמע שהיא לא לוקחת יותר מדי אחריות.

עריכה אחרונה ב-6 ליוני, 2021 על ידי Dimo

[falou]

לפני 28 דקות, eladns כתב:

שגבר מתאבד -רמת אמינות נמוכה

מעניין.

טוב אחפש לכם שם,גוש,חלקה לאמת את הסיפור.

 

 

הסיפור, טומבוח. הסיפור לא אותנטי. ברור שגברים מתאבדים, אבל נשים לא פתאום מוצאות את עצמן, בגלל עצה באינטרנט, מתחרעות על הבעל. 

תגיד לי, מה אתה בן חמש, שאתה קונה את הסיפור המצוץ הזה?!

חיית על אי בודד?!

לא פגשת אישה מופרעת בחיים?!

[vadim6385]

לפני 11 דקות, Dimo כתב:

מדהים אותי כמה הגברת מורידה מעצמה את האחריות בסיפור שהיא פרסמה,

זאת לא היא, זאת העורכת דין והפקידות שעשו את זה.אישה בוגרת חסרת עמוד שדרה שפשוט נהנתה לראות איך שוברים את החיים לאהוב הנעורים שלה ועדיין משתמע שהיא לא לוקחת יותר מדי אחריות.

 

בדיוק.

 

לי נראה שהיא פשוט בן אדם זבל פסיכופטי, שמוכנה לדרוך על אחרים בגלל שהם לא באים לה בטוב.

 

כאילו פשוט באה, דפקה לבעלה פטיש בראש, ועכשיו בוכה דמעות תנין כי הפטיש אשם.