רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[יבגניפ]

לפני כשעה, falou כתב:

היה לי משעמם, חם, הרגשתי שאני נרקב עם המון שעות מתות ביום, ועיסוק משעמם טילים. אז הציעו לי להיות רס"פ. כל היום מתרוצץ, דואג לציוד, אספקה, לחיילים. כביכול כאב ראש נוסף, שלא צריך. וואלה, פתאום המילואים עברו בצ'יק והחרא של להיות בצבא הפך להיות מקום של עשייה, שאין זמן לחשוב כמה חם ולא נעים ולא בזין שלך לעשות זה. הזמן רץ. הפרופיל שלי עלה, נהייתי מוכר.

קצת אחרי הגירושים, מילואים, מצב רוח די מחורבן, פתאום מישהי שמה לב אליי (כי כולם מכירים אותך כשאתה רס"פ). מפה לשם דייט, והופ חברה, והנה ירד מפלס הבעסה.

אז אפשר ללכת למילואים ולקטר על כל מה שלא עובד, ולהיות צודק, ואפשר לנסות דווקא במקום שלא עובד, לקחת אחריות, ומזה יוצאים דברים טובים.

שמע, מקווה שאני לא מעליב, אבל זה קונפורימזם קיצוני. בין זה לבין להיות אחד מהחברים כאן שמאתגרים תפיסות חברתיות שונות יש מנעד עצום. עדיף להיות איפשהו באמצע, לא? 

לפני כשעה, falou כתב:

אז כן, אני טוען קטגורית שעדיף לפעול ולהתחייב למשהו, ולהשאר בתנועה ובעשייה תוך כדי מחוייבות, תמיד. וכל דבר שתעשה בחיים, כמה שתהיה יותר מחוייב, ככה יש סיכוי יותר גדול שייצא מזה משהו טוב לטווח ארוך.

דריש, כדוגמא, לקח את עצמו והעיף את עצמו לחול, למד שם, בנה קריירה כזו או אחרת. זו לגמרי תנועה ועשייה. 

לפני כשעה, falou כתב:

אתה חושב שאושר זה דבר סובייקטיבי, ושאצל כל אחד זה אחר, כי כל אחד הוא משהו יחיד ומיוחד?

זה רעיון ממש מוזר.

אני בטוח שלכמה מהמגיבים כאן לא יזיק ללכת לטיפול. הם לא באמת הגיעו לתובנה שהם מאושרים. וזה עולה בכל פעם בשרשורים שונים בתאורים שונים. ואני כותב את זה לא כי אני מנסה לרדת עליהם, אלא כי זה עולה מהכתיבה שלהם באופן מאוד מפורש. זה לא אומר שהתנאים שאתה מציב לאושר הם הכרחיים. כל אחד מהם יכול לפתור את כל הבעיות שלו ועדיין לא לרצות ילדים, או לבחור להיות לבד. והפער, בעייני, זה שלפחות חלקם כרגע לא בוחרים בזה. הם התגלגלו לזה לחלוטין. 

 

עדיין, יש הבדל בין שיפור עצמי, "תנועה ועשייה" לבין נחיתה באותה הנקודה בדיוק. ובהחלט היום יש לנו כבני אדם יותר כלים להכיל ולהבין גם אחרים שמקבלים החלטות אחרות. 

 

הבעיה בגישה שלך כאילו "ככה זה. יש סט של דברים שהם נכונים לבני אדם וזהו" היא שהיא לא מחזיקה מים לא היסטורית ולא תרבותית. וכן כבר ניהלנו את הדיון הזה לא פעם ולא פעמיים. כן בערך בכל תרבות ממוצעת מענישים גנבים ורוצחים. אבל יש מנעד עצום של החלטות אנושיות שאין ולא היתה עליהן הסכמה, בטח לא חוצת דורות. למשל האם מותר או אסור להרביץ לילדים. למשל האם הומוסקסואליות או פדופיליה הן לגיטימיות. למשל האם מותר לאכול כלבים. למשל האם בכלל צריך לשאול את הילד או הילדה עם מי הם רוצים להתחתן. והפריוולגיה הזו לבחור אפילו את בן או  בת הזוג היא מאוד חדשה. והיכולת לדבר על זה ועל רצון או חוסר רצון בזה היא עוד יותר חדשה. רק לצורך הדוגמא, אתה חי במדינה בה עדיין יש קהילה שתשלח את הילד הגיי לטיפול המרה, כי אושר זה בהכרח להתחתן עם אישה. מה יש לך להגיד להם? 

עריכה אחרונה ב-19 לנובמבר, 2020 על ידי יבגניפ

[malcishua]

לפני כשעה, falou כתב:

לא הבנתי. אתה סבור שאני מביע דעות שמישהו אחר חושב?

זה גם קורה הרבה, אני משתדל שלא.

 

מן הסתם לא לזה התכוונתי, ונראה לי שדווקא כן הבנת.

 

ציטוט

כן, אבל זה לא קשור לנושא הדיון. זה עניין אישי שלך.

 

אישי? אולי. אבל נראה שלא רק שלי.

 

ציטוט

יש בימינו הרבה יותר מרחב תמרון מפעם, אבל אני טוען שמה שעובד לרב האנשים רב הזמן, כנראה נכון לרב האנשים רב הזמן, ושזה טוב לאדם לקחת אחריות ולהיות אמא או אבא למישהו או לפחות למשהו. אני חושב שזו דעה מאוד קונבנציונאלית. את מי את מכבד ומעדיף, את החפ"ש עם הראש הקטן או את הקצין?

 

או, עכשיו אנחנו מתקדמים. אני מסכים לגמרי עם הנ״ל - יכול להיות שזה עובד לרוב האנשים, רוב הזמן (וגם על זה אפשר לנהל דיון, אבל ניחא). אבל זה לא מה שכתבת בפוסט קודם. אתה כתבת ״לא להתחייב ולא לקחת אחריות זה רע, לכל אחד״. וכדי לחסוך מעצמי האשמות בהוצאה מהקשר, אתה כתבת את זה על ״התפיסה של "לא מתחתן, כי רוצה להיות 'חופשי'". מה שטוב לרוב לא בהכרח טוב לכולם - תמיד יש outliers.

 

ומה זה משנה בכלל את מי אני ״מכבד ומעדיף״? מה שמשנה - בהקשר של הדיון הנוכחי - הוא למי טוב יותר במקום שלו.

 

ציטוט

אז כן, אני טוען קטגורית שעדיף לפעול ולהתחייב למשהו, ולהשאר בתנועה ובעשייה תוך כדי מחוייבות, תמיד. וכל דבר שתעשה בחיים, כמה שתהיה יותר מחוייב, ככה יש סיכוי יותר גדול שייצא מזה משהו טוב לטווח ארוך.

 

מכאן והלאה, יש הרבה מאוד מה לעשות.

 

מצד שני, אם אתה מתחייב למשהו שלא עושה לך טוב, רק בגלל מוסכמות חברתיות (או שמישהו נחרץ כתב לך את זה בפורום), כנראה שזה יעשה יותר נזק מתועלת. עדיף לנתב את האנרגיה ולהתחייב לדברים שכן עושים לך טוב.

 

ציטוט

אתה חושב שאושר זה דבר סובייקטיבי, ושאצל כל אחד זה אחר, כי כל אחד הוא משהו יחיד ומיוחד?

זה רעיון ממש מוזר.

 

כן, אני חושב שאושר הוא עניין סובייקטיבי. ברור שיש מכנה משותף מאוד גדול, אבל יש גם לא מעט שונות.

 

ספציפית בקשר לנושא הדיון - אני חושב שרוב האנשים אכן מרגישים נוח יותר בתור מסגרת ״מסורתית״ של זוגיות וילדים. יש גם לא מעט אנשים שמרגישים נוח במסגרות שלא כוללות זוגיות וילדים, או שכוללות זוגיות ללא ילדים, או ילדים ללא זוגיות (אני מכיר מקרוב לפחות דוגמא-שתיים לכל אחד מאלה). יש גם לא מעט אנשים שנכנסו למסגרת ״מסורתית״ בגלל מוסכמות חברתיות, וסובלים בשל כך (רוב הגרושים/ות שאני מכיר נשארו רווקים).

 

ציטוט

כתבו על עצמם ש... מה?

שהם אנשים חסרי מעש ומאושרים בחייהם נטולי המחויבות?

 

תקרא (שוב?) את הפוסטים של דריש בשרשור הנוכחי.

 

ציטוט

מי כתב כזה דבר?

אתה מזכיר לי את השותף שלי באונ', שראה טריינספוטינג וטען שזה מתאר דרך חיים אלטרנטיבית לגיטימית.

כאילו, זה בסדר לטעון שלהיות מכור להרואין זו לא בחירת חיים טובה?

 

אני לא מכיר אנשים שבוחרים באופן מודע, מתוך הבנה של הסיטואציה שהם נכנסים אליה, להיות מכורים להרואין. אם קיים מישהו כזה - שיהיה לו לבריאות (כל עוד הוא לא פוגע באחרים).

 

ציטוט

בסופו של דבר, הבעיה שלך היא עם הביטחון העצמי שלי, כי אין לך שום התייחסות לגופו של עניין. אני חייב להגיד שזה ממש משעמם, כי אין כאן על מה לדבר.

 

ועם זאת, אתה ממשיך לדבר על זה... 

 

 

עריכה אחרונה ב-19 לנובמבר, 2020 על ידי malcishua

[יבגניפ]

לפני 15 דקות, vadim6385 כתב:

אולי זה בכלל מנגנון ויסות של הטבע,

יש תאוריה כלכלית חברתית על זה. אני ממש לא מומחה, אבל נראה לי שיש ויכוח היום אם לא הגענו לנקודה בהיסטוריה בה אפשר להגיד שהתאוריה לא נכונה.

 

[פבל]

לפני 3 שעות, falou כתב:

אני טוען שמה שעובד לרב האנשים רב הזמן, כנראה נכון לרב האנשים רב הזמן, ושזה טוב לאדם לקחת אחריות ולהיות אמא או אבא למישהו או לפחות למשהו. אני חושב שזו דעה מאוד קונבנציונאלית.

עברת מ"כולם צריכים להתחתן ולהביא ילדים כי לא טוב היות האדם לבדו", ל"מה שעובד לרב האנשים רב הזמן, כנראה נכון לרב האנשים רב הזמן". אין על זה ויכוח. הויכוח הוא האם זה טוב לכל האנשים כל הזמן. אני טוען שלא כי אנשים יודעים מה טוב להם, אתה טוען שלא, כי אנשים לא יודעים מה טוב להם. זה אותו דבר כמו הויכוחים שיש לנו על צילום. אנחנו חולקים על ההנחה הבסיסית. אני טוען שדברים צריכים "להרגיש נכון" בבטן, אתה טוען שאפשר לשכנע מישהו למה תמונה סתמית היא יצירת אומנות, ולמה מערכת יחסית שמאמללת אותו היא בעצם טובה לו ושישתוק ת'פה המלוכלך שלו וילך להחליף חיתול. 

 

לפני 3 שעות, falou כתב:

את מי את מכבד ומעדיף, את החפ"ש עם הראש הקטן או את הקצין?

בתור מישהו שעבד גם עם כאלה וגם כאלה, אני אקח בכל יום חפ"ש טוב שיודע לעשות את העבודה שלו, על פני קצין שחושב שהוא יודע לעשות את העבודה שלו ונהיה קצין כי כולם אמרו לו כמה זה חשוב. יותר מזה (וזו אחלה אנלוגיה להורות), אני מעדיף שמי שלא בטוח במיליון אחוז שהוא רוצה ומסוגל להיות קצין, שישאר חפ"ש. ככה מקסימום הוא יחטוף כדור או לא יחפה טוב על הזיג שלו, אבל יהיו שם אנשים אחרים להחליף אותו, פוטנציאל הנזק שלו הרבה יותר קטן. קצין לא טוב זה מוות לצוות/מחלקה שלמים עם מעט מאוד אפשרויות אחרות. 

ראיתי בעיניים שלי כמה נזק קצין גרוע מסוגל לעשות, וכמה תועלת החפ"ש הכי ראש קטן שעושה את העבודה שלו כמו שצריך יכול להביא.

[falou]

לפני 14 שעות, פבל כתב:

עברת מ"כולם צריכים להתחתן ולהביא ילדים כי לא טוב היות האדם לבדו", ל"מה שעובד לרב האנשים רב הזמן, כנראה נכון לרב האנשים רב הזמן".

 

 

לא כתבתי מעולם שכולם צריכים להתחתן ולהביא ילדים. טענתי שהמהות בנישואים וילדים היא ההתחייבות, וממנה באה המשמעות, ולא, כמו שכתבת, להביא ילדים כי זה עושה לך טוב. אפשר להתחתן ולא להיות מחוייב, ואפשר להיות מחוייב בלי להתחתן.

 

לפני 14 שעות, פבל כתב:

זה אותו דבר כמו הויכוחים שיש לנו על צילום. אנחנו חולקים על ההנחה הבסיסית. אני טוען שדברים צריכים "להרגיש נכון" בבטן, אתה טוען שאפשר לשכנע מישהו למה תמונה סתמית היא יצירת אומנות, ולמה מערכת יחסית שמאמללת אותו היא בעצם טובה לו ושישתוק ת'פה המלוכלך שלו וילך להחליף חיתול.

 

זה לא דומה בכלל, ובשום מקום לא התייחסתי לאושר מול אומללות, אבל יש יותר סיכוי לאושר אם אתה מחוייב. זה כן. אבל אין ביטוח. תמיד מחר יכול הילד שלך לחלות בסרטן, וכל עניין "האושר" הלך.

 

לפני 14 שעות, פבל כתב:

בתור מישהו שעבד גם עם כאלה וגם כאלה, אני אקח בכל יום חפ"ש טוב שיודע לעשות את העבודה שלו, על פני קצין שחושב שהוא יודע לעשות את העבודה שלו ונהיה קצין כי כולם אמרו לו כמה זה חשוב. יותר מזה (וזו אחלה אנלוגיה להורות), אני מעדיף שמי שלא בטוח במיליון אחוז שהוא רוצה ומסוגל להיות קצין, שישאר חפ"ש. ככה מקסימום הוא יחטוף כדור או לא יחפה טוב על הזיג שלו, אבל יהיו שם אנשים אחרים להחליף אותו, פוטנציאל הנזק שלו הרבה יותר קטן. קצין לא טוב זה מוות לצוות/מחלקה שלמים עם מעט מאוד אפשרויות אחרות. 

ראיתי בעיניים שלי כמה נזק קצין גרוע מסוגל לעשות, וכמה תועלת החפ"ש הכי ראש קטן שעושה את העבודה שלו כמו שצריך יכול להביא.

 

כתוב, חפ"ש שהוא ראש קטן לא "עושה את העבודה שלו", הוא עושה את מה שאומרים לו בפירוש, במקרה הטוב. ויש קצינים רעים וטובים, אבל אם אתה מראיין עובד, וכתוב לו ברזומה שהוא קצין, זה נתפס כחיובי או שלילי, אה?

(קצין זו כל פוזיציה ניהולית של אחריות).

בחברה שלנו מתגמלים על לקיחת אחריות, ומעריכים את זה. ולא בכדי.

כי אם יבוא לך עובד ויגיד, אני גר במרתף של אמא ומשחק כל היום משחקי מחשב וגולש באינטרנט, מה הסבירות שתעסיק אותו? שתחשוב עליו משהו חיובי?

[יבגניפ]

לפני 58 דקות, falou כתב:

כתוב לו ברזומה שהוא קצין, זה נתפס כחיובי או שלילי, אה?

מיליטריזם. מיליטריזם זו התשובה לשאלה שלך לפני הכל. התפקיד שהצבא עדיין ממלא (למרות שכבר פחות) בחברה הישראלית.

לי אישית לא איכפת אם אדם סיים בהד 1 או לא. בטח לא כשאני יודע שביחידות טכנולוגיות מוציאים כמעט על אוטומט כל עתודאי או ממרניק שמאוד רוצה לקצונה. אבל אדם שנשאר כמה שנים מעבר למה שהיה חייב? בפרוש שלילי.

לפני 59 דקות, falou כתב:

בחברה שלנו מתגמלים על לקיחת אחריות, ומעריכים את זה. ולא בכדי.

באמת? איפה? קח את הקורונה כדוגמא. מי לקח אחרוית על משהו סביב הקורונה? 

לפני 59 דקות, falou כתב:

כי אם יבוא לך עובד ויגיד, אני גר במרתף של אמא ומשחק כל היום משחקי מחשב וגולש באינטרנט, מה הסבירות שתעסיק אותו? שתחשוב עליו משהו חיובי?

היום בחברות שמכבדות את עצמן לא שואלים שאלות כאלו, כי יש הבנה די ברורה שהן לא רלוונטיות לכלום. מהניסיון שלי, אתה גם טועה (ואם אתה מגייס אז כנראה מפספס עובדים טובים). לא חסרים אנשים, במיוחד בתחומים כמו הנדסת תכנה משום מה, שהם תקועים לחלוטין בחיים האישיים שלהם, אבל הם עילויים בפן המקצועי. זה גם לא כזה מפתיע.

 

אתה גם מייחס משמעות או סיבתיות לתהליכים בלי אפילו להסביר למה. סתכל על החברה החרדית שחיה כמו שחיו לפני 100 שנה. חתונה בשידוך. שבעה ילדים עד גיל 30. אתה חושב שהם מבינים יותר טוב מה זה אחריות? החברה האנושית בערך בכל זמן ומקום התנהלה כמעט על אוטומט סביב נושא הקמת המשפחה. היום לחלק יש את הפריוולגיה לפקפק בזה לראשונה. ואתה אפילו לא שואל האם הם עושים משהו אחר במקום, אלא פשוט מניח שזה "ראש קטן".

 

[vadim6385]

לפני כשעה, falou כתב:

כי אם יבוא לך עובד ויגיד, אני גר במרתף של אמא ומשחק כל היום משחקי מחשב וגולש באינטרנט, מה הסבירות שתעסיק אותו? שתחשוב עליו משהו חיובי?

 

למה צריך להיות אכפת לי איפה ועם מי העובד גר, ומה הוא עושה בזמנו החופשי?

עזוב שזה מסוג השאלות שאסור לך לשאול בראיון עבודה.

[sperial]

@יבגניפ האם מה שמעניין אותך הוא המסגרת, או המהות של קבלת אחריות על אנשים, על ציוד יקר, על ביצוע תהליכים? ועוד בגיל צעיר. אתה יכול להתלונן על תפקידו של הצבא בחברה הישראלית (שהולך ומצטמצם משנה לשנה) - אבל למה לפסול מסיבה זו היכולות שהראה אדם בתוך המסגרת הזו?

[יבגניפ]

חד משמעית המסגרת משנה. ובגלל זה אתה לא באמת יכול להניח שזה שרשום למישהו בקוח שהוא סיים בהד 1 מעיד על משהו בפני עצמו.

 

הצבא מלא בקצינים שיצאו לקורס קצונה על אוטומט. למשל עתודאים שמקבלים פחות או יותר אוטומטית תקן של קצין, ומבחינת הצבא יכולים לצאת לקקצ יום אחרי שהתגייסו. למשל ממרניקים שהוצאו לקצונה כשאף אחד לא רצה. חלקם גם לא מנהלים שום דבר ולא מפקדים על אף אחד. ביחידות טכנולוגיות ב99% אנשים שמכבדים את עצמם לא נשארים דקה מעבר לקבע הראשוני שהם מחויבים לו. והאחוז של אנשים מוכשרים שכן, משום מה, בוחרים להשאר הם לחלוטין יוצאי דופן. במובנים מסוימים, אנשים שנשארים לשנים רבות של קבע ביחידות של ג'ובניקים מקבילים למי שיושב במרתף של אמא שלו בגיל 35. אבל זה כבר נושא לשרשור אחר כנראה.

 

אני רוצה להאמין שביחידות קרביות זה שונה, אבל אני לא יודע.

 

[sperial]

לא הכרח יחידות קרביות. גם מישהו שמנהל צוות כזה או אחר (לאו דווקא בתחום הטכנולוגי) צריך לקבל הכשרה של קצין. נכון שמסלול הקצונה בצה"ל שונה מהמסלול בכל צבא אחר, ובהתאם לכך קצינים משתחררים אחרי שירות קצר יחסית של כמה שנים, בניגוד לצבאות אחרים בהם מסלול קצונה מתחיל בפנימיה צבאית בגיל 15 או באקדמיה צבאית בגיל 18 ונמשך עשורים. ברור שאין דין מ"פ שריון כדין ר"צ ב-8200 כדין קצין חינוך בבסיס טירונים, ומה שקובע אינו עצם סיום קורס הקצינים אלא התפקיד שבוצע, אבל מי שסיים את קורס הקצינים הוא אדם שעבר איזה מיונים, ובדרך כלל מילא תפקיד כלשהו בו צבר ניסיון משמעותי.

[eladns]

יש בפייסבוק קבוצה שקוראים לה סיפורי בלשים ועולם הפשע. נחמד לקרוא שם. לא רכילויות זולות סטייל פנאי פלוס.

זה התפרסם שם אתמול:

https://www.inn.co.il/news/457868

 

 

עכשיו, לגבי מה שרשמתם לי, איבדתי את זה בתגובות, הלכתי לאיבוד, אז מצטער, לא קראתי את שהגבתם לגבי העגונה. אני מצליח להיכנס לפורוס פעם בשבוע לאיזה שעה בגלל אילוצי מערכת בזמן האחרון. עמכם הסליחה.

 

[יבגניפ]

לפני 37 דקות, sperial כתב:

אבל מי שסיים את קורס הקצינים הוא אדם שעבר איזה מיונים, ובדרך כלל מילא תפקיד כלשהו בו צבר ניסיון משמעותי.

אתה צריך נתונים בסיסיים מהמיון הראשוני שלך בצבא - משהו שכנראה שיש לכל מי שתפגוש בכל תחום סביר באזרחות, ולא עשה המון שטויות כשהיה ילד. אתה צריך לשרת ביחידה עם תקנים לקצונה, או לשכנע שיתנו לך לעבור. ולא, אין שום סיבה להניח שבדרך כלל תמלא איזה תפקיד שתצבור בו ניסיון משמעותי. יותר מזה, בחלק מהיחידות הטכנולוגיות נותנים גם לנגדים תפקידים פיקודיים, למרות שזה נוגד את מה שהצבא היה רוצה.

 

אספר לך אנקדוטה קטנה: יצא לי להכיר מישהי בשרות הצבאי. היה קונצנזוס מוחלט סביבה שהיא לא טובה מקצועית, לא חכמה במיוחד וגם לא אהודה מדי על חיילים אחרים. יום אחד ביקשה לצאת לקצונה. המפקד שלה הסביר לה בעדינות שהיא חיה בסרט ולא מתאימה לתפקיד פיקודי. עברה שנה - שנתיים. המפקד שלה, בתור לא לוזר, השתחרר. היא ביקשה שוב לצאת לקצונה. הפעם נתנו לה. היו תקנים ואף אחד נורמלי לא רצה לצאת. היא נשארה עוד כמה שנים. עד לקידום הבא שהיה לא אוטומטי. וזה היה יותר מדי אפילו בשביל צהל ובעטו אותה החוצה - או נכון יותר, אמרו לה שהיא מוזמנת להשאר בלי קידום. יש אינספור מקרים כאלו. ואין גם איזו קורלציה בהכרח להצלחה בתפקידים ניהולים באזרחות. 

עריכה אחרונה ב-20 לנובמבר, 2020 על ידי יבגניפ

[sperial]

מיון - כוונתילא למיון הראשוני אלא למיוני הקצונה, לקורס עצמו וגם לתפקידים שאחריו. אז אתה מכיר את העקרון של פיטר ובמערכת גדולה כמו הצבא כנראה שהוא פועל. ועדיין אני לא מבטל את הקצונה כמדד להישג שאדם צריך להשיג.

 

אגב, יבגני, עתודאים זו חיה קצת אחרת. אתה מראיין אותם אחרי ששירתו  במקצועם 5-6 שנים, כך שאצלם הרקורד יכול להיות מקצועי טהור בלי קשר לדרגה. מצד שני, יש עתודאים שהולכים לתפקידים שאינם מקצועים פרופר, אבל הניסיון שלהם, למשל בניהול איזו מערכתתחזוקה, יכול להעיד על יכולתם בתחום הניהולי.

עריכה אחרונה ב-20 לנובמבר, 2020 על ידי sperial

[Derish]

לפני 39 דקות, יבגניפ כתב:

במובנים מסוימים, אנשים שנשארים לשנים רבות של קבע ביחידות של ג'ובניקים מקבילים למי שיושב במרתף של אמא שלו בגיל 35.

 

בראבו. משפט שמתאר היטב כמה מהטכנאים הכי חדים ששירתו איתי בחיל האוויר ונשארו/חזרו מהר לקבע לאחר שלא הצליחו להתמודד עם האזרחות. ממש כמו אנשים שיוצאים מהכלא ואז מבצעים עבירה קלה כדי לחזור, כי העולם בחוץ מפחיד מדי.

 

לעניין החפ"ש/קצין - אני עובד כיום טכנאי בכיר של ציוד תעשייתי, תפקיד שמטבע הדברים רוב העוסקים בו הם בני 40 פלוס עם ילדים ומשכנתא. ברמה המקצועית הזאת רואים טוב מאד את ההבדל במוטיבציה, במסירות, באיכפתיות ובריכוז אצל אנשי המשפחה מול הרווקים שצעירים בחומש או עשור. אנשי המשפחה באים לתת 9 שעות ביום ולחזור למה ש'באמת חשוב בחיים', בעוד שהרווקים סוחבים על גבם את כל המחלקה ביומיום ומניעים פרוייקטים של שיפור לטווח ארוך. לרווקים אכפת מהמוצר, המוניטין של החברה וטובת הלקוחות. לאנשי המשפחה אכפת מהמשפחה והבית היפה שלהם, כל השאר לא בוער. הרווקים לומדים ומתחזקים מדי יום, נהנים מהעבודה וקמים כל בוקר עם מוטיבציה ורעל בעיניים, אפילו שמדובר בתפקיד משעמם לכאורה בתאגיד רשע. אנשי המשפחה עייפים פיזית ופסיכולוגית, מתוסכלים ומלאי תלונות, והדבר היחיד שהם מוכנים להילחם עליו כמו אריות זה עוד יום חופש או שעה נוספת שלפעמים צריך לתת כדי לעזור ללקוח מושבת. וכמובן כסף, כי מישהו צריך לשלם את המשכנתא על הבית היפה ואת ביה"ס והגן לילדים.

 

האירוניה היא שבסוף השנה כל הבונוסים הולכים לרווקים, כי הם הרבה יותר פרודוקטיביים, הלקוחות מרגישים היטב את התשוקה שלהם למקצוע, וניכר שהם אשכרה נהנים ממה שהם עושים כל יום, כי הם שם מבחירה ולא מכורח הנסיבות. ההנהלה אצלנו דואגת לתגמל אותם היטב ע"מ שלא יעזבו אחרי שנתיים, כי בניגוד לאנשי המשפחה עדיין נשארו להם אמביציות מקצועיות. כך שמבחינה עסקית נטו, בהחלט יש יתרון לרווקים, לפחות במסגרת הזאת.

 

[vadim6385]

אשאל אותכם כזה דבר:

 

באים אליכם שני מועמדים לעבודה (לא מדובר בתפקיד צבאי/בטחוני).

 

אחד בסך הכל מתאים לדרישות, בעל הכשרה וניסיון רלוונטיים לתפקיד, וגם היה קצין קרבי (ונשאר במיל').

 

השני - לא שירת בצבא כלל, שוחרר על פרופיל נפשי/אי התאמה, אבל הנתונים המקצועיים שלו משמעותית יותר טובים - יותר ידע, ניסיון רב יותר, בעל הסמכות פורמליות.

 

את מי תקחו?