איך לשמור על זוגיות בריאה בתקופת הקורונה - דיון

[פבל]

מצחיק שאתה אומר שכל אחד זכותו לדעתו, חצי דקה אחרי שאמרת שזה שמשהו עושה לבני זוג טוב, לא אומר שהוא טוב. 

כי.... מה? מי החליט? אתה מבין את האבסורד?

[Bob Ross]

Just now, פבל כתב:

מצחיק שאתה אומר שכל אחד זכותו לדעתו, חצי דקה אחרי שאמרת שזה שמשהו עושה לבני זוג טוב, לא אומר שהוא טוב (נכון -  לדעתי). 

כי.... מה? מי החליט? אתה מבין את האבסורד?

 

נכון, ולא הבנתי איפה הסתירה פה?  אני לא צריך בכל משפט שאני אומר לרשום "לדעתי", זה אמור להיות מובן מאליו שזו רק דעתי.

 

 

[Derish]

לפני 54 דקות, פבל כתב:

אתה מבין את האבסורד?

 

אל תיקח את זה אישית פבל... בוב נולד ב-1942, הוא מדור אחר שבו התפקידים בבית היו הרבה יותר ברורים.

 

[SlowRide]

בתאריך 11.4.2020 בשעה 16:43, Smiro כתב:

5 אלף זה לא פינאטס אבל זה לא הפרש גדול בין בני זוג. הפרש הוא שזה מגיע למכפלות משמעותיות. וכן אני חושב שזה הזוי והאישה לובשת את המכנסיים בבית במצב כזה וזה מוזר. וכן מי שמרוויח יותר - לובש את המכנסיים ומי שחושב אחרת וחי באיזו גישה מודרנית טרנדית של אבות שלוקחים חופשת לידה, צר לי אבל זה סופר גיי. זו הגישה שלי. לא מכיר אף אחד שמרוויח הרבה ואשתו מתקרבת אליו מבחינת שכר. וכל פעם שיצא לי להכיר אנשים ואישה שהייתה מצליחה - תמיד הגבר הרוויח יותר. 

מנסה לתאר לעצמי את הבעות הפנים של הנוכחים בבית משפט לענייני משפחה כשתסביר שם שאתה רוצה להתגרש כי אישתך לפתע עברה את ה5K בהפרש במשכורות שלכם.

אני חושב שבני זוג צריכים לעשות כל אחד כמיטב יכולתו להביא כמה שיותר ערך אחד לשני בלי קשר למה שיש להם במכנסיים.
אישתי ואני למדנו אותו מקצוע ועובדים בחברות שונות. היתה תקופה שהיא יצאה בבוקר לפני, חזרה כל יום ב9 בלילה והרוויחה יותר ממני. אני הייתי חוזר כל יום ב5 הביתה, מכין לה אוכל שיהיה לה מה לאכול בצהריים בעבודה למחרת. זה סופר גיי בעיניך? אתה יודע מה אומרים, takes one to know one.
ומה זה בכלל אומר "ללבוש את המכנסיים"? להיות זה שתמיד מנצח בוויכוחים ותמיד אומר את המילה האחרונה? להיות זה ששולט בחשבון הבנק? להיות מי שמחליט לאן הולכים ומה קונים? זה נשמע יותר כמו יחסים בין הורה לילד מאשר בין גבר ואישה.
גישת המכנסיים בבית נובעת מרגשי נחיתות וחוסר ביטחון. לא נח לך להיות עם מישהי יותר מוצלחת ממך. דברים טובים זה לא מעיד עליך.

 

[Bob Ross]

לפני 3 שעות, Derish כתב:

 

אל תיקח את זה אישית פבל... בוב נולד ב-1942, הוא מדור אחר שבו התפקידים בבית היו הרבה יותר ברורים.

 

 

אם כבר ציינת, אז אביא לפה סרטון שלו, למי שלא מכיר שיכיר את האיש והאגדה. אחד ויחיד. אבי הASMR.

בתקופה המלחיצה הזו של הקורונה, חצי שעה בלילה לשמוע את בוב רוס ולראות אותו מצייר, אין מרגיע מזה

יותר טוב מכל יוגה  ומדיטציה שתעשה, תהנו - 

 

 

עריכה אחרונה ב-13 לאפריל, 2020 על ידי Bob Ross

[Smiro]

לפני 5 שעות, SlowRide כתב:

מנסה לתאר לעצמי את הבעות הפנים של הנוכחים בבית משפט לענייני משפחה כשתסביר שם שאתה רוצה להתגרש כי אישתך לפתע עברה את ה5K בהפרש במשכורות שלכם.

אני חושב שבני זוג צריכים לעשות כל אחד כמיטב יכולתו להביא כמה שיותר ערך אחד לשני בלי קשר למה שיש להם במכנסיים.
אישתי ואני למדנו אותו מקצוע ועובדים בחברות שונות. היתה תקופה שהיא יצאה בבוקר לפני, חזרה כל יום ב9 בלילה והרוויחה יותר ממני. אני הייתי חוזר כל יום ב5 הביתה, מכין לה אוכל שיהיה לה מה לאכול בצהריים בעבודה למחרת. זה סופר גיי בעיניך? אתה יודע מה אומרים, takes one to know one.
ומה זה בכלל אומר "ללבוש את המכנסיים"? להיות זה שתמיד מנצח בוויכוחים ותמיד אומר את המילה האחרונה? להיות זה ששולט בחשבון הבנק? להיות מי שמחליט לאן הולכים ומה קונים? זה נשמע יותר כמו יחסים בין הורה לילד מאשר בין גבר ואישה.
גישת המכנסיים בבית נובעת מרגשי נחיתות וחוסר ביטחון. לא נח לך להיות עם מישהי יותר מוצלחת ממך. דברים טובים זה לא מעיד עליך.

 

אני בגישה יותר ״שמרנית״ קוראים לזה. הגבר הוא ה go getter, המפרנס העיקרי. מוביל את המשפחה. האמא מטפלת בילדים, כל הבולשיט הזה, ויש לה קריירה נשית משל עצמה שמכניסה עוד כסף לבית. 

 

סתם שאלה - קח סצנריו. אתה עובד כל החיים מתפתח קורע את התחת מגיע למשהו. אשתך גם עובדת מכניסה הרבה פחות ממך. הגיע הרגע חשקה נפשך לקנות רכב חלומות, האישה חושבת שזה מוגזם וצריך לקנות משהו פשוט יותר. או לקנות שני רכבים פשוטים שיהיו בבית במקום אחד יקר יותר. 

 

תגבותך במצב הזה? 

יש לי עוד מלא כאלה להציג כשאלה. 

[Potato]

אז אתה אומר לה "חפשי מי ינענע אותך" וקונה מה שבא לך?

ככה או ככה אם הכל משותף זו תהיה החלטה משותפת.

[sperial]

@Smiro

 

סמירו, אנחנו במאה ה-19 או במאה ה-21?

 

התפיסה שלך שגויה באופן בסיסי: הכסף אינו שלי אלא של המשפחה. אל תחשוב שעבודתה של האשה במשק הבית תורמת לפרנסת המשפחה פחות מהעבודה שלך מחוץ לבית, שלגמרי תלויה בשיתוף הפעולה שלה. הוצאה בגודל של רכישת רכב חייבת להיות משותפת.

 

 

עריכה אחרונה ב-13 לאפריל, 2020 על ידי sperial

[Guest מאה19 או 21?]

ספיראל, אתה סותר את עצמך. מצד אחד אתה אומר שאנחנו לא במאה ה19, ומצד שני, אתה אומר שזה בסדר גמור שאשה תהייה עקרת בית. תחליט .. אם אנחנו במאה ה21 ושוויון וכל המסביב, אז  אין שום סיבה שזה יהייה תקין שאשה לא תעבוד וגבר יהייה מפרנס יחיד.  אם שוויון וקידמה, אז שיהייה לשני הצדדים. 

[SlowRide]

לפני 58 דקות, Smiro כתב:

אני בגישה יותר ״שמרנית״ קוראים לזה. הגבר הוא ה go getter, המפרנס העיקרי. מוביל את המשפחה. האמא מטפלת בילדים, כל הבולשיט הזה, ויש לה קריירה נשית משל עצמה שמכניסה עוד כסף לבית. 

 

סתם שאלה - קח סצנריו. אתה עובד כל החיים מתפתח קורע את התחת מגיע למשהו. אשתך גם עובדת מכניסה הרבה פחות ממך. הגיע הרגע חשקה נפשך לקנות רכב חלומות, האישה חושבת שזה מוגזם וצריך לקנות משהו פשוט יותר. או לקנות שני רכבים פשוטים שיהיו בבית במקום אחד יקר יותר. 

 

תגבותך במצב הזה? 

יש לי עוד מלא כאלה להציג כשאלה. 

תגובתי? מוריד אותה מיד על הברכיים ומשחרר את החגורה. על שיט כזה רצוי להשתמש בצד עם האבזם.

 

וברצינות, אתה לא אמור להתחתן עם אדם שרוצה למנוע ממך להגשים חלומות. בדיוק ההפך. השאלה הזאת מדגישה את ההעדפה שלך בבת זוג נחותה ממך ושפוטה שלך כדי שחס וחלילה לא תדחף לך לחיים את הדעות שלה.

זו לא גישה שמרנית, זו גישה פחדנית.

 

[sperial]

לפני 5 דקות, Guest מאה19 או 21? כתב:

ספיראל, אתה סותר את עצמך. מצד אחד אתה אומר שאנחנו לא במאה ה19, ומצד שני, אתה אומר שזה בסדר גמור שאשה תהייה עקרת בית. תחליט .. אם אנחנו במאה ה21 ושוויון וכל המסביב, אז  אין שום סיבה שזה יהייה תקין שאשה לא תעבוד וגבר יהייה מפרנס יחיד.  אם שוויון וקידמה, אז שיהייה לשני הצדדים. 

אין סתירה. אם אותו זוג מחליט - בהסכמה - על חלוקת תפקידים שאינה סימטרית אין בכך לפגוע בשותפות בניהול משק הבית. וכיוון שבני הזוג אינם זהים התפקידים לעולם לא יהיו זהים. 

 

חוץ מזה, לא כתבתי שהאשה לא תעבוד. אבל אם היא מוותרת על משהו בקריירה שלה לטובת הזוגיות וחטובת גידול הילדים (או שהגבר יעשה כך, אם כי זה הרבה פחות מקובל, עניין היסטורי) עדיין הדבר אינו נוטל ממנה את הזכות להיות שותפה שווה להחלטות.

[פבל]

 

לפני 7 שעות, Derish כתב:

 

אל תיקח את זה אישית פבל... בוב נולד ב-1942, הוא מדור אחר שבו התפקידים בבית היו הרבה יותר ברורים.

 

 

עזוב נולד ב-42... הוא מת! הולי שיט. אני מרגיש כל כך בור כרגע.

 

לפני 1 שעה, Smiro כתב:

תגבותך במצב הזה? 

יש לי עוד מלא כאלה להציג כשאלה. 

 

 

פשוט מאוד, לא יווצר כזה מצב כי התפיסה שלנו את המצב הכלכלי שלנו לא יכולה להיות כל כך שונה שאני ארצה ללכת לפוצץ עכשיו מאות אלפי שקלים על צעצוע כי בא לי בזמן שאין לנו את הכסף הזה. 

אם הגענו למצב שאני קונה לעצמי משהו יקר כי בא לי, זה אחרי שדיברנו על הנושא והגענו למסקנה שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו ולא ככה משום מקום. 

אני אעלה את הנקודות שלי (ממש ממש ממש בא לי נו בבקשה מה אכפת לך......) והיא תעלה את הנקודות שלה (תסתום ת'פה שלך יא חתיכת מטומטם. אין לנו כסף לזה) ואז ננהל את השיחה הזו כמו כל שיחה על משהו שאני רוצה והיא לא ונגיע למסקנה שמקובלת על שנינו.

[oryo]

זה מזכיר לי ויכוח שהיה לי בבית לפני מס׳ חודשים - הויכוח נוצר סביב השאלה למי מאיתנו יש משקל גדול יותר בקבלת החלטות כלכליות במשק הבית שלנו, היות ויש פער מבחינת כושר ההשתכרות ביני לבינה.

 

הויכוח נוצר כשגיליתי במקרה שהיא סבורה שהתשובה היא שלי צריך להיות משקל יתר, כאשר הגישה שלי היא שזה בכלל לא משנה מי מכניס מה כי אנחנו יחידה כלכלית אחת. אני יכול לייצר את מה שאני מייצר, בין היתר כי יש לי ״גב״ בבית. הכסף שנכנס אינו ״שלי״ אלא ״שלנו״, לא כי זה מה שהחוק אומר אלא כי זה איך שאני רואה לנכון למדל את משק הבית שלנו. בסוף הויכוח הגענו להסכמה שאני צודק (הא! זה סותר את אחת הנקודות בפוסט בתחילת השרשור לא?)

העובדה שיש לי משקל יתר ביצירת התזרים הכלכלי לא משנה שום דבר מבחינת קבלת ההחלטות, הרי לה יש משקל יתר בבילוי זמן עם הילדה - אז היא תחליט על דעת עצמה איך לחנך אותה..? ברור (לנו) שלא.

 

לי נדמה שמה שחשוב זה להקשיב ולהכיל את הצד השני, לדעת לייעץ ולהיות כנים מספיק כשצריך. לצורך העניין אשתי היתה זו שדחפה אותי לרכוש רכב יקר ממה שתכננתי - למרות שזה לא מעניין אותה בכלל. 

עריכה אחרונה ב-13 לאפריל, 2020 על ידי oryo

[Gosser1860]

נתחיל מהסוף, בבית שלנו אף אחד לא לובש מכנסיים. הכלב אכל את כל מה שהיה. זה הרבה יותר חופשי ככה, תנסו.

בקשר למודל קבלת ההחלטות, עקב היסטוריה לא קצרה שאנחנו חולקים, טייבנו אותו למצב שבו החלטות קטנות/בינוניות (יש לנו איזה רף מוסכם) עושים לפי "מה שנראה נכון" (כאשר גם את ה"נכון" שיפצנו ושיפרנו עם הזמן, תוך כדי דיאלוג). ובכל הקשור להחלטות בנושאים גדולים, סתם מהראש, חיסכון, לימודים, תכנון קדימה ואפילו הכלב אנחנו עושים על ידי דיון/ויכוח ובסוף מסכימים/מתפשרים על דרך פעולה.

 

ברור שיש תחומים בהם כל אחד מאיתנו "חזק" (מתמחה?) מהאחר. אני לא מבין דבר בעיצוב פנים. ואם זה היה בידיי כנראה שהיינו הולכים על קרטוני פיצה ריקים או משהו כזה. היא לא סופר מבינה ברכבים. ומבחינתה הרכב שלנו בצבע לבן ושם זה בערך נגמר. אני כמובן קצת מקצין כדי להעביר נקודה.

 

ד"א עם כל דיון/ויכוח שיפרנו את היכולת להציג את הפלוסים והמינוסים בצד שאנחנו מציגים. כלומר באיזשהו מקום שיפרנו את היכולת להעביר ביקורת על הדעה שלנו עצמנו. קל לקטול דעה של מישהו אחר, אבל פתאום לתפוס "חורים" בדעה שלך זה הרבה יותר מאתגר.

 

[Derish]

~

אני דווקא יכול לראות את ההגיון במה שאומרים בוב וסמירו. נדמה לי שרבים מהמגיבים פה שממהרים לספר על היחסים השוויוניים אצלם בבית ועל איך הם 'יחידה כלכלית אחת' עושים זאת מבלי להבין את ה-bias שלהם. (וסליחה שאני לא זוכר את המילה בעברית)

• מצב א' בין שני אנשים שהכירו בצבא או בלימודים (גיל מוקדם), הפכו לזוג, ואז גדלו והתפתחו אישית ומקצועית והגיעו לדרגות שכר שונות, קל וחומר אם יש ילדים בתמונה.
• מצב ב' בין שני אנשים בוגרים (נגיד שלושים פלוס) שמגיעים למערכת יחסים כל אחד עם הישגים שונים בחיים ועם אישיות מגובשת, וברור להם שאחד תמיד ירוויח משמעותית יותר מהשני.

תגידו מה שתרצו על אהבה, שוויוניות, פמיניזם וכו' - אני לא חושב שמערכת יחסים במצב ב' תחזיק מעמד הרבה זמן, כי לא נכנסתם אליה כשווים. במיוחד אם אין ילדים בתמונה, ואחד מבני הזוג הוא פשוט אמן/מורה/מדריך יוגה/מלצר והשני הייטקיסט/עו"ד/איש פיננסים. במוקדם או במאוחר צד אחד ימצא את עצמו מסבסד את השני, וזה לא תמיד בר קיימא (אם כי יש הרבה אנשים שזה לא מפריע להם).

 

אני למשל מצאתי את עצמי לא פעם בסיטואציה שבה יצאתי עם מישהי ורציתי לסוע לאנשהו/לעשות משהו יחד אבל היא לא יכלה להרשות לעצמה, ושמעתי סיפורים דומים מכמה ידידות שלי שנהיו בכירות בהייטק ומצאו עצמן באותו מצב עם מושא תשוקתן התורן. דווקא לגברים ולנשים ה'שמרנים' שאוהבים את חלוקת התפקידים המסורתית במשפחה זה עשוי להתאים, אבל לאנשים פרוגרסיביים מהדור המילניאלי שבחרו לפתח קריירה ולהישאר רווקים עד גיל שלושים פלוס זה אתגר רציני.