מגב יחיד במקום שניים

[David A]

not same same

מבנה החלון בטווינגו מאפשר פטנט של 2 זרועות ומגב שמחובר לציר אקצנטרי

בשמשה במבנה כמו שיש בדגמי מרצדס השונים (לא קלאס A) זה לא יעבוד ולכן מיושמת שם הזרוע הרובוטית.

 

אגב, המגב המקורי בטוונגו יקר מאד כ-180 ש"ח אם יצא לכם תגלו בגשם יותר מטווינגו אחת עם מגב קצר מהמקורי ולכן גם לא כל שטח החלון מנוגב.

[ishpuz]

בלנצ'יה, אם היה מנגנון כזה, בטח כבר לפני 15 שנה אחד הבעלים הקודמים היה מחליף אותו בוישר עם ידית פנימית שמזיזים ביד כי אי אפשר להשיג את החלק.

 

הידעתם? במוסך המרכזי של סמל"ת ברמת החייל ניסו פעם לשכנע אותי שאין דבר כזה לנצ'יה בטא ושאני בטח מתבלבל ויש לי דלתא...

אשכרה התווכחו איתי - נשבע לכם.

[Saar]

בלנצ'יה, אם היה מנגנון כזה, בטח כבר לפני 15 שנה אחד הבעלים הקודמים היה מחליף אותו בוישר עם ידית פנימית שמזיזים ביד כי אי אפשר להשיג את החלק.

 

הידעתם? במוסך המרכזי של סמל"ת ברמת החייל ניסו פעם לשכנע אותי שאין דבר כזה לנצ'יה בטא ושאני בטח מתבלבל ויש לי דלתא...

אשכרה התווכחו איתי - נשבע לכם.

 

בקשר לסמלון שלך - יש לחרא הזה שדיים על הראש או שזה אמור להיות אוזניים (עלק) ?

[הנסיך.]

בקשר לאייקון של אישפוז

 

 

מזכיר את רן וסטימפי באיזה אופן....

 

 

 

 

רון.

(וסטומפי).

[ishpuz]

האייקון שלי הוא לא באמת שלי - כל הזכויות שמורות ל RS6 , שהמציא את היצור ההזוי הזה ואף גירפט אותו על ימין ועל שמאל בבחרותו.

 

גם לי לא ממש ברור מה הוא, אבל כמו בכל יצירה אימפרסיוניסטית טובה, מהות האובייקט איננה העיקר אלא התחושות והאוירה שהוא מעביר אליך. אמנם משיכות המכחול אינן אופייניות לאימפרסיוניזם הפריזאי בן המאה הי"ט, אולם אל לנו לתת להבדל בטכניקות (שמן על קנבס בעבר, מרקר על קיר במקרה הזה) למנוע מאיתנו להתרגש מהציור ולהנות ממנו.

האובייקט אמנם סוריאליסטי במקצת, מיקומם של ספק אזניים - ספק שדיים על מצחו של הייצור נועד להבדיל אותו מכל יצור שנוכל לשייך מתצפיות בחיינו הנורמלית ולמנוע מאיתנו לגשת לצפיה בציור עם קונספציה מסויימת באשר לאופיו של היצור היכולה לנבוע מדעות קדומות שיש לנו כתוצר של ההאנשה שאנו נוטים לעשות לבעלי חיים מוכרים. הסוריאליזם פה בא כמטרה - לבדל את האובייקט מחיי היום יום שלנו ולגרום לנו לבחון אותו בעיניים לא משוחדות. יש לציין שאין לראות בציור חלק מהזרם הסוריאליסטי, מאחר והתלישות של האובייקט ממציאות כלשהי (חסרונו של רקע, הסביבה הריקה) אינה מאפשרת לנו לעמת את מוזרותו עם מציאותנו אנו. ניתן לשייך את הסגנון לאביו מולידו של הסוריאליזם - הדאדא. אולם מעטים היום האמנים הפועלים על סמך המניפסט הדאדאיסטי, ולא בכדי. כי עד כמה שראשוני הזרם היו פורצי דרך ומוסכמות, ומורדים באמנות הניאו-קלאסית שרווחה בתקופתם, כיום נחשב הסגנון לארכאי, ואם כי השפעותיו ניכרות ביצירה הזו, היא בוגרת ובשלה מכדי להשתייך אליו.

הטכניקה מזכירה אמנם את זרם הפופ-ארט בכלל ואת יצירותיו של קיט הרינג בפרט, אולם הפופ-ארט כמייצג של תרבות הנגד שצמחה בארה"ב החל מהעשור שאחרי מלחמת העולם השניה, בא יותר כמייצג של רעיונות חברתיים וביקורת על תרבות המערב המנוונת, ואילו הציור הנ"ל, כוחו יותר בהעברת תחושות ורגשות מאשר בביקורת חברתית ולכן יש לגשת אליו בעיניים איפרסיוניסטיות דווקא. ראוי להוסיף שהפופ-ארט נובע ונטוע בעיקר בתרבות הרחוב האמריקאית, ולמרות האמריקניזציה של התרבות הישראלית - השפעתו באמנות המקומית מעולם לא הייתה גדולה.

 

חוץ מזה - אני פשוט חושב שזה דבר מגניב.

[יאשה והפיצפוצים]

עשית לי כאב ראש

 

אבל משום מה הפה קיבל אות מהמוח לצחוק

 

אכן אומנות מתקדמת סוריאליסטית ופופ מודרנית בהתגלמותה !

 

RS6 , לדעתי אתה צריך לפרוש לפורום אומנויות....