אז לקחנו M2 Competition, פורשה בוקסטר 718 ו...אלפין A110S לטיול ביער השחור

[BobbyMiata]

החושך כבר מזמן ירד על מלון Burg Windeck המשקיף על גגות העיר Buhl כשהחלטתי לעשות הפסקה בארוחת 4 המנות ולצאת החוצה לוודא שהנציג של חברת ההשכרה שהביאה לנו את הרכבים לא מפספס אותנו. פגשתי אותו בחוץ בתזמון מושלם ומידה סויימת של תסכול מההבנה שאת המנה הבאה כבר אוכל קרה . יחד עם עוד שני חברים, ירדנו לכיוון מגרש החניה לפגוש פנים אל פנים את 3 המכוניות שהזמנו. 

 

 

את הצללית הראשונה הכרתי היטב. ה-M2 Competition לא מאוד שונה חיצונית ופנימית מה-M2 שיש לי בבית. את הצבע הכתום המיוחד לא ממש ראו בחושך, ולמעט לוח המכוונים החצי דיגיטלי, שינויים קלים בעיצוב הדשבורד, חזית הרכב וכמה כיתובי Competition  זה אותו הרכב. ההבדל העיקרי חבוי מהעין ונמצא מתחת למכסה המנוע. דגם הקומפטישן מצויד במנוע ה-S55, מנוע M "אמיתי" זהה לזה שיש ב-M3/M4 אם כי מוחלש מעט עם 404 כ"ס מוצהרים לעומת 370 ממנוע ה-N55 שעבר רק "טיפול" על ידי חטיבת M לפני שמצא את עצמו מתחת למכסה המנוע של ה-M2 המקורית כמו זו שיש לי בבית.

 

הייתי צריך להתאמץ מעט למצוא את הפורשה האדומה בחושך. מדובר בבוקסטר 718 וזהו, בלי S. בגרסה הזו, נמצא מנוע 4 צילינדרים בנפח 2 ליטרים ובעל הספק של 300 כ"ס "בלבד" ממש מאחורי הנהג והנוסע. זו הפורשה הכי זולה שאפשר לקנות ולמעט גלגלי 20 אינטש מושחרים, אגזוז ספורט ומושבים מחוממים לא היו כמעט תוספות ברכב. סוג של entry level פורשה, או פורשה "ליסינג"... 

 

את האלפין היה קשה לפספס. צבעה הלבן בהק וצורתה המיוחדת בלטה גם בחשכת מגרש החניה הקר והיא הייתה מהממת. זה היה המפגש הראשון שלי עם האלפין A110 במציאות. פה דווקא כן קיבלנו את ה-S המייצגת את הגרסה הספורטיבית יותר של הדגם. זה אומר קרוב ל-300 כ"ס ממנוע ה-1.8 4 צילינדר המרכזי (כ-30 כ"ס יותר מאלפין רגילה), מתלים קשיחים יותר וקצת קוסמטיקה. הרכב שלנו היה מצוייד גם בגג הקארבון האופציונלי שהוריד כ-4 ק"ג חסרי משמעות מהנקודה הכי גבוהה, אבל נראה מצויין. הדבר הכי מפתיע באלפין הוא הגודל, או נכון יותר הקוטן - היא קטנה משמעותית מהבוקסטר ומה-M2 וכפי שנגלה בהמשך, זה גם ה-super power שלה. 

"טקס" ההחתמה לקח כ-20 דקות וכלל מעבר יסודי (עם פנסי טלפונים…) על המכוניות, רישום כל הפגמים הקיימים, רישום ק"מ והחתמה על טפסי השכרה דיגיטליים ובסופם חזרנו למסעדה החמימה והמנות הקרות (שבנתיים חוממו קצת). היו לנו 3 ימי נהיגה ביער השחור, אבל כיוון שלא ממש ניהלתי יומן מסע, אשתף בהתרשמות הכללית שלי מהרכבים ופחות בסיפור הדרך.

 

M2 Competition BMW 

 

מטבע הדברים, ב-M2 Competition הרגשתי בבית ולא יכולתי להמנע מהשוואות ל-M2 הרגילה. אין ספק שהמנוע החזק שולט בחוויית הנהיגה בבימר והוא גם המנוע הכי חזק בחבורה הזו by far. עם מומנט נוכח מסל"ד מאוד נמוך ויכולת לנשום היטב ולמשוך בצורה נחושה עד לקו האדום ב-7,500 סל"ד. לצורך ההשוואה - זה הרבה אחרי שה-N55 כבר מתחנן להילוך הבא אי שם סביב ה-6,500 סל"ד. זה לא של-M2 הרגילה חסר כוח, אבל אין לו את אותה תחושת חוסר מאמץ או את העוצמה ב-top end  של קשת הסל"ד. המנוע ב-Competition - הוא אבסולטי, יש המון כוח, בכל סל"ד, בכל תנאי דרך ובשום שלב לא מרגיש שהרכב מתאמץ. זאת כמובן כל עוד מבקשים ממנו להאיץ, כי בבלימות ופניות המצב כבר שונה… הרכב שלנו היה מצוייד בבלמים הסטנדרטיים (ולא האופציונליים המוגדלים) והם היו צריכים לעבוד קשה, במיוחד בקטעי ה-down-hill, כדי להאט את ה-1,650 קילו של ה-Competition (כ-100 ק"ג יותר מ-M2 רגילה ידנית) ויחד עם משקל גבוה על הציר הקדמי וצמיגים בינוניים הרכב נמרח מעט בפניות וה-Competition שינתה כיוון בצורה פחות נחושה ממה שהייתי רוצה, בוודאי פחות טוב משתי הדו-מושביות בעלות המנוע המרכזי. גיר ה-DCT ב-M2 הוא מעולה עם העברות מהירות וחלקות במצבים הרגועים ובעיטות הגונות במצב האגרסיבי (אפשר לשנות את המצבים ידנית ובנפרד מהמצבים האחרים) וניכר ש-BMW שיפרו וכיילו את הגיר הזה, כי אני זוכר אותו פחות מוצלח ב-M4 מלפני 3 או 4 שנים. את הגיר בבימר עדיף להשאיר במצב בספורט (הבינוני) כדי לקבל העברות מהירות, אבל כאלו שלא מטלטלות את הרכב יותר מדי. ביחס לגיר הידני, מתקבלת חווית נהיגה יותר ממוקדת בקטעים החזקים, אבל פחות מערבת כחוויה כוללת ואני חושב ששניהם מצויינים. עם זאת, אין ל-DCT את התכונות הטלפטיות של ה-PDK בפורשה ואני העדפתי את השליטה הידנית בקטעי הנהיגה החזקה והחזרתי לרכב את השליטה בהילוכים בחלקים המנהלתיים יותר של הנסיעה.

 

 

הבימר הייתה באלמנט שלה בקטעי ה-up-hill. המנוע החזק מלפנים בשילוב עם הדיפרנציאל הננעל-בשליטת-מחשב על הציר האחורי הפכו את הרכב לחיית עליות: להכניס את האף, למחוץ את הדוושה והרכב נורה קדימה בעוצמה תוך היגוי-יתר כיפי ונשלט - שוב ושוב בעליות היער השחור - אין רכב שכיף יותר להיות בו בדרך למעלה. הדרך למטה כאמור כבר פחות כיפית, הרכב בלם טוב סה"כ (כל עוד היו לנו בלמים, מייד נגיע לזה…) אבל התקשה להסתיר את העובדה שהוא הכבד בחבורה, בפער מטורף של יותר מחצי טון(!) מהאלפין וכ-300 ק"ג מהפורשה. לצערנו, לאחר כמה קטעי נהיגה מאתגרים נגמרו הבלמים(!) ונאלצנו להפסיד חצי יום עם הרכב כדי לנסוע לשטוטגרט להחליף רפידות… וגם אחרי ההחלפה, הבלמים לא חזרו לעצמם, הצלחות התעוותו וגרמו לבעיות בבלימה שהלכו והחמירו לקראת סוף הטיול, באסה.

 

 

עם זאת, נציין לזכותה של הבימר היא שהיא גם הכי livable בחבורה. המרחב הפנימי היה הגדול ביותר, היא הנוחה ביותר בכביש המהיר, הכסאות בה הם הנוחים ביותר (שכוללים גם חימום, לא משהו לזלזל בו שבחוץ 0 מעלות), בקיצור - בקטעים המנהלתיים ובעליות - אתם רוצים להיות בבימר. ונקודה אחרונה על הצבע. לפני הטיול מאוד אהבתי את הצבע הכתום המיוחד של הבמוו. בתמונות הוא נראה יפה ומיוחד אבל 3 ימים במזג אוויר סגרירי עם רכב מלוכלך שיכנעו אותי סופית שמדובר בגוון של…חום. אף אחד לא רוצה רכב חום. האפור סילברסטון (שהוא בכלל סוג של לבן) והלונג ביץ' בלו (צבע ההשקה של ה-M2 המקורית) הם הצבעים העדיפים לרכב (לטעמי, כמובן…)

 

 

Porsche Boxster 718

 

ואם בצבעים עסיקינן, דווקא את האדום של הפורשה "שלנו" אהבתי. הוא היה מעט כהה ועמוק ופשוט "עבד" על הרכב. הייתי מאוד סקרן לגבי הפורשה. שמעתי וקראתי המון דברים לא טובים על דגם הכניסה, על הסאונד המבאס, על זה שמנוע 2 הליטר פשוט לא חזק מספיק ושהחוויה כולה פשוט  "לא זה". קשקוש. 

צריך לנהוג בדיוק 50 מטר בשביל להבין שזו 100% פורשה. היכולת של המהנדסים של פורשה ליצר מכוניות ש"לובשים" אותן מפתיעה אותי כל פעם מחדש והבוקסטר הזו לא שונה מכל פורשה אחת שנהגתי בה בעבר (991.1, 991.2 בגרסאות S, 4S, קבריו ו-GTS ובוקסטר S דור קודם ונוכחי). החיבור המדהים בין הנהג והרכב שהופך את הנהיגה לתענוג מתמשך קיים גם ב-718 הבסיסית הזו. הבלמים פרוגרסיביים, חזקים ובעיקר מתקשרים, זה בונה המון בטחון והשלדה מתקשרת ישירות למוח בכל עיקול וכל סיבוב. הפורשה היא רכב שאפשר לנהוג בו בכבישים האלו על הקצה בתחושה של בטחון ומודעות יוצאת דופן לכמות האחיזה, הבלימה או הכוח שזמין לנהג בכל שבריר שניה. יחד עם משקל שמרוכז כולו בין הצירים, מקבלים מכונה שיכולה לשנות כיוון ולעקוב אחרי הפיתולים בקצת פסיכי, וזה לא משנה אם זה בדרך למעלה, למטה או במישור. איזה כיף.

 

 

והמנוע? הייתי אומר שהוא בהחלט מספיק. הוא ליניארי, אוהב לעלות במעלה הסל"ד ומתחת ל-150 קמ"ש לא מרגיש חלש. הוא גם לא מרגיש חזק במיוחד, ולא מסתער על העליות באטרף של המפלץ ב-BMW, ועם מדגש ופילטרים גם הסאונד שלו לא מוסיף להתרגשות הכוללת, אבל גם לא גורע ממנה יותר מדי, מה גם שהיא היחידה שאפשרה לנו לפתוח את הגג ולהרגיש הכל מקרוב ממש. וודאי, אם יש אפשרות, מנוע ה-4 צילינדרים הגדול יותר עדיף (למרות שלמיטב זכרוני הוא פחות ליניארי), קל וחומר, אני מניח, מנועי ה-4.0 ליטר החדשים שבוודאי מחזירים את הריגוש של מנוע אטמוספרי (אם כי לא נהגתי בהם עדיין). אבל, וזה אבל גדול - אין שום דבר מבאס, או "לא זה" בפורשה הבסיסית הזו ואם זה מה שהתקציב (או חברת ההשכרה במקרה שלנו) מאפשר, היא עדיין מעולה. ממש. 

 

הפורשה מציעה סביבת נהג "של פעם" ואני אומר את זה לגמרי בקטע טוב. אני לא חסיד גדול של דיגיטליזציית לוח המחוונים וחיסול ממוקד של כפתורים אמיתיים. אני אוהב שיש על מה ללחוץ ובפורשה זה מרגיש ונראה טוב למרות שלא השתנה הרבה מהדור הקודם וכבר עברו לא מעט שנים, אם כי לא כולם הסכימו איתי. גם ה-PDK, כמו תמיד - מושלם. בניגוד לתיבות אחרות בהן אני מייד לוקח את השליטה אלי אחרת זה מעצבן (כן, אני מדבר עלייך BMW) או כאלו שאפילו לא מנסות (באלפין מצב race מאפשר העברות ידניות בלבד), ה-PDK מראה יכולות טלפתיות, העבר למצב ספורט והרכב ידע לעשות הכל בזמן, תמיד שבריר שניה לפניך, בדיוק כמו בכל פורשה אחרת שנהגתי בה. 

וגם השימושיות יוצאת דופן, בוודאי ביחס לרודסטר. יש מספיק אחסון ושני תאי מטען מלפנים ומאחור שמאפשרים לאחסון של 2 טרולים + כמה תיקים בקלות. היא לא פרקטית כמו הבימר, אבל ביחס לקטגוריה, יש שם די והותר מקום.

 

 

Alpine A110S

 

האלפין לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אני לא יודע אם זה קשור, אבל הנהיגה הראשונה שלי באלפין בטיול הייתה סוג של נסיעה "מנהלתית" (שזה אומר כבישים עמוסים כשהמטרה היא לחבר בין כבישים מעניינים יותר), הכבישים היו רטובים והיו עליה צמיגי חורף (בעעע) אז התרכזתי ראשית בדברים המנהלתיים. הפנים של האלפין הוא שילוב נדיר של עושר… וקמצנות.  זה מתחיל בצמד מושבי באקט חובקים היטב שגם נראים מצויין, הגה קטום משולב עור ואלקנטרה עם סימון אמצע קטן, לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין, תפירה כפולה יפה וקונסולה מרכזית בין המושבים בגימור קארבון המשתלב יפה עם גימורי קארבון נוספים. בורר הילוכים אה-לה פרארי (3 כפתורים עגולים בקונסולה המרכזית), בלם יד חשמלי והכל הכל מרגיש ונראה ממש up market… עד לרגע שבו רוצים להגביר את הווליום ואז נתקלים ב"קופסא" של רנו, שהיא חלק זהה לחלוטין לזה שנמצא ב…דאצ'יה דאסטר(!) העולב ממשיך במערכת מולטימדיה איטית ומיושנת בעלת רזולוציה המזכירה מסכי מחשב משנות ה-90 וממשיכה בבקרת מיזוג שבוודאי לקוחה מדגמים אחרים וזולים הרבה יותר…היה לי קצת קשה עם הקיטוב הזה והתחושה היא של מוצר קצת לא גמור. אבל לא רק המראה הייתה הסיבה לחוסר אהבה ממבט ראשון אלא גם חווית הנהיגה הראשונית. לקח לי זמן להבין כיצד מעבירים את תיבת ההילוכים ממצב ידני לאוטומט ואיך להעביר את השלדה בין מצב ספורט לרגיל (אין קשר בין השניים). אבל לאחר מעברים ושילובים שונים בין רגיל, ספורט ידני ואוטומט אני יכול לומר שמאף אחד לא התרשמתי, לא היה לי שום "קליק" עם הרכב… הרגשתי קצת מנותק מהחוויה, כאילו משהו מפריד ביני לבין הרכב, סוג של דיליי בתגובות - אכזבה.

 

 

בפעם השניה שעליתי לנהוג על הרכב היה בנסיבות אחרות - הכבישים היו יבשים, השמש זרחה, וקיבלתי טיפ - תנסה את הרכב במצב race. וזה שינה הכל - במצב race זה רכב אחר לגמרי. באותו יום "תפרנו" קטע כביש מפותל ונהדר ויכולתי לקחת את האלפין לקצה וגם להשוות, באותו קטן כביש, בין שלוש המכוניות. אז הנה ההתרשמות הסופית: ה-super power של הרכב הזה הוא שילוב נדיר בין משקל קל (כ-1100 ק"ג) ומנוע מרכזי, והתוצאה היא רכב מאיץ, בולם ובעיקר פונה הרבה יותר טוב ממכוניות אחרות. במצב race המדובר אפשר ממש להרגיש את המשקל מסתובב סביב הנהג תוך כדי סיבוב ואחרי שמתרגלים לבלמים ולאחיזה (ולדעתי פה צמיגי החורף עשו לרכב קצת עוול) וסולחים לתיבת ההילוכים על מעט לאג, מקבלים רכב שאפשר לנהוג אותו חזק מאוד על המגבלות. 

 

 

בניגוד לפורשה, האלפין היא "טעם נרכש". זה רכב שככול שנוהגים בו יותר ולומדים את התגובות יותר, אפשר להשען עליו יותר ויותר ולדחוק בו יותר ויותר ואז מתקבלת הצעת ערך שאין לה למעשה מתחרים, כי אין עוד שילוב כזה של משקל וכוח, בטח לא בקטגוריית המחיר שלו ואז, אולי, גם הפשרות באיכות הבניה ואפילו המולטימדיה מתחילה להראות הגיונית. בסוף הטיול, לפחות 2 מהנהגים החליטה שהאלפין היא הרכב הטוב בחבורה ושניהם אנשים מאוד מנוסים. ואני… אני עדיין מנסה לגבש את דעתי, אפילו עכשיו, שלושה חודשים אחרי הטיול.

 

 

סיכום

 

אז נסכם כך: בחבורה הזו ובטיול הזה, ה-M2 יצאה במקום האחרון. היא מכונת נהיגה מדהימה, מערבת, מתקשרת וורסטילית עם מנוע אימתני בחרטום, אבל המשקל שלה, יחד עם הבלמים הבינוניים שקרסו בשלב מוקדם של הטיול לא השאירו לה הרבה סיכוי בחברה הזו. כל עוד הבלמים תקינים, זה עדיין הרכב שהייתי בוחר בדרך מפותלת שעולה במעלה הר כלשהו, או בנסיעות המנהלתיות, אבל כרכב לנהיגה בכבישים מפותלים היא חסרה את הקלילות של השתיים האחרות. יכול להיות שעם בלמים וצמיגים טובים יותר, יתקבל רכב מאוזן יותר שיסווה את משקלו טוב יותר ויתן פייט טוב יותר לקלילות האחרות, אבל הפעם זה לא קרה. את המקום השני אני נותן לאלפין. היא קלילה ומהנה ומתאימה מאוד לכבישי היער השחר הצרים ומפותלים, אבל מרגישים שהיא דור ראשון. החל ממערכת המולטימדיה המיושנת ועד לתיבה הקצת-יותר-איטית-מה-PDK ומצבי הנהיגה הלא ברורים - נראה שהמהנדסים של רנו-אלפין עשו רכב מעולה ומיוחד בניסיונם הראשון, אבל לא היה להם סיכוי מול המהנדסים של פורשה ו-25 שנה של שיופים ושיפורים שיצרו את המכונית הכי מהנה לנהיגה - אפילו בגרסת הבסיס, עם המנוע "החלש" ובלי הרבה תוספות, הפורשה בוקסטר 718 נותרת הרכב הכי מהנה לנהיגה בחבורה הזו.  

 

[gt3rs]

אחלה חוויה, אחלה כתיבה.

שכרתי בעבר GTR ,M3 ו-f-type p380 כל אחת מהן לשבוע ו-3000 ק"מ.

חבר טוב יחגוג בקרוב 40 אז מתכננים טיול דומה בספטמבר (חשבנו ללכת על 911 דרך אוויס פרסטיז')

אשמח לקבל פרטים לגבי ההשכרה של הרכבים,חברות,עלויות,השתתפות עצמית,הגבלת קילומטרים,חריגה וכו' (במיוחד האלפין)

 

תודה.

 

 

 

[FlicK]

דאמ , נראה טוב.

מתכנן אותו טיול לקיץ הקרוב לאלפים (גרמניה,אוסטריה,איטליה ושוויץ) רק עם M4.

[BobbyMiata]

לעניין חברת ההשכרה. את המכוניות השכרנו מ-carvia: 

https://carvia-carrental.com/

 

זו חברה קטנה שמתנהלת בצורה קצת משפחתית לטוב ולרע. לטוב - יחס אישי, תמיד יש עם מי לדבר והם ממש מנסים לעזור (למשל באו להחליף לנו 4 גלגלים באמצע היער השחור כשהיה פאנצ׳ר באלפין, סידרו מוסך שיחליף רפידות לבימר). כמו-כן השרות מביא את הרכב אליך וגם לוקחים אותו מאיפה שתרצה והצע הרכבים יפה וגדול.

 

מצד שני - קיבלנו רכב עם רפידות דיי גמורות (בכלל הבימר הייתה עם 76,000 ק״מ - זה לא ק״מ של אוויס ודומיהן), והביקורת הייתה הזוייה - חייבו אותנו בסכומים דיי משמעותיים על פגמים ממש קלים שנגרמו לרכב - שפשוף בחלק התחתון של הפגוש שנגרם ביציאה מחניה בשיפוע (אי אפשר היה להמנע), שריטה של 3 מ״מ בגאנט ועוד. כמו-כן השמשה של הבימר נסדקה (כנראה בגלל הקור, לא הייתה פגיעה) ואין ביטוח שמשות , פאנצרים וכולי - אז צריך לקחת בחשבון השתתפות עצמית. (ממליץ לרכוש בנפרד ביטול השתתפות עצמית שיש היום יחד עם ביטוח נסיעות חול - זה הציל אותנו מהוצאות מיותרות...) 

 

מבחינת עלויות - המחיר היה כ-200 יורו ליום עם מגבלה של כ-200 או 250 ק״מ וקנינו עוד חבילה של 1000 ק״מ לכל רכב מראש, סה״כ יצא כ-2000 יורו לרכב ל-3 ימים עם כ-1600 ק״מ שזה ממש מספיק כדי לנסוע כל היום. 

 

סה״כ הייתי ממליץ עליהם, אבל אם יש אפשרות, עדיף לשכור מאוויס ודומיהם M4, פורשה וכולי - לא זוכר למה, אבל לא הסתדר לנו הפעם.

 

[Liran xsi]

תודה, נהנתי לקרוא.

 

כמה כייף לדעת שוב ושוב כי הצרפתים חטיבת רנו ספורט משחקת במגרש של הטובים ביותר בתחום המהנה הזה, ולפרקים גם יכולה לספק את הכי הרבה חיוכים.

 

חוששני שלאור העידן בו אנו נמצאים, לא תהיה דור המשך ל-a110 במתכונתה הנוכחית ? 

 

[yoav911gt2]

בתור יצרן אירופאי שממוקד בעיקר שם, הם יעברו לחשמל ויוסיפו עוד שני דגמים. 

תהיה יורשת חשמלית לA110 שתוויצר משיתוף פעולה עם לוטוס. 

[niv]

בתור אחד שעושה טיול כה כל שנה אסור להתקרב לAVIS יוקרה, אי אפשר להחזיר רכב בלי לשלם עוד מאות יורו על נגיעות שקריות ברכבים, לעומתם סיקסט ויורפקאר מעולים.

[Casper]

@BobbyMiata נהנתי מאוד לקרוא.

אם אפשר שתעלה לפה את המסלול שעשיתם, זה יתרום מאוד לשרשור.

[ניב981]

ואז, ערב אחד מצלצל הטלפון.

בובי על הקו. כמה מילות נימוסין כמנהג העדה ואז משום מקום מגיעה ההצעה.

שומע, התארגנו כמה חברים לטיול נהיגה ביער השחור, זה קורה עוד 3 ימים, אחד נשר וחסרה לנו יד. רוצה להצטרף?

תן לי 24 שעות לתשובה, אני מנסה נואשות להרוויח זמן. קח, הוא יורה.

Yes I do, אני משיב לו למחרת, בספונטניות וקלילות בלתי אופיינית בעליל אשר מפתיעה אפילו את עצמי. ועל כך בדיעבד, מודה לאל. ולבובי.

וכבר טיילתי ביער השחור. בטיול ראשון נהגתי על 911 4S ובוקסטר 981S ובשני על יגואר F-type s. הטיול האחרון היה בפער המהנה שבהם.

המתכון די פשוט: אנשים שכיף לבלות איתם, אוכל טוב, יין טוב (והרבה), רכבים מסקרנים ושאלילת המזל תברך אותנו במזג אוויר טוב וסטייג'ים פנויים מרכבים. הפעם האלילה האירה פנים ביג טיים.

אבל בסוף, הלא באנו לנהוג. לנהוג ולדבר על רכבים.

אז בואו נדבר...

מהטיול חלפו כבר כמה חודשים, ובובי הצליח להפתיע אותי שוב. את הכתיבה הקולחת והמרתקת שלו אני כבר מכיר. מה שהפתיע היה השורה התחתונה. הייתי משוכנע שכל חברי הקבוצה תמימי דעים שהטוענת לכתר, הגם שלא לגמרי אפויה, הדיחה את המלכה האם הבוקסטר, אחרי שנים ארוכות של שליטה בכיפה.

אז לדידי, האלפין A110S, היא הרכב המהנה ביותר לנהיגה בכבישי הנהיגה ביער השחור.  כך גם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני מניח שתהיה גם בכבישי נהיגה בישראל.

אכן האלפין אינה עשויה מחומרים של אהבה ממבט ראשון. החשדנות מתחילה בניראות. כמו המיני, הפיאט 500 וה 124 ספיידר החדשות, העיצוב שלה הוא הומאז' לדגם הקודם משנות ה 60. אלא שבניגוד לדוגמאות האחרות, לגביהן העיצוב לכתחילה היה או הפך להיות קלאסי, העיצוב של האלפין לא עובר חלק בגרון. איך כתב בובי, יותר בבחינת טעם נרכש.

תא הנהג צפוף אבל לא קלסטרופובי. הכל נגיש ונוח. מושבי הבאקט מצוינים. עוטפים, מחבקים וקשיחים במידה מדויקת. הסאונד של מנוע הרנו טיפוסי, לא מתחנף ולא מתוגבר מלאכותית.

התחושה בנהיגה ראשונה ברכב מהוססת משהו. המעבר המיידי מה M2 ומהבוקסטר מצריך שוב ושוב התאקלמות ראשונה. בעיקר בשימוש בדוושת הברקס שבאופן כללי, ובמיוחד בהשוואה לפורשה, היא נקודתית ולא לינארית. לוקח קצת זמן להתיידד איתה ולהשתמש בה באופן אינטואיטיבי להעברות משקל. כך גם, החשש הראשוני האם ואיך הרכב ישדר התראה מוקדמת לפני שהזנב יצא לטיול עצמאי. בכל זאת הנעה אחורית ומנוע מרכזי, לא מוסיף לביטחון הכללי בדייט הראשון.

רק ביום השלישי לטיול, בסטייג' הררי נפלא וארוך, זה שדן סיפר לנו ששימש במאה שעברה לתחרויות אפ-היל, העזתי ללחוץ על מתג הקסם ולעבור ממצב ספורט למצב טראק. ואז זה קרה. ההתאהבות כלומר. לא טעם נרכש שלוקח את הזמן. בבום. הכל התחבר ביחד והמכונה הפכה להיות חלק ממני.

פניות הדוקות, ישורות קצרות, עליות, ירידות, שיפועים, הרפינים, היא פשוט רקדה שם ריקוד שלא חוויתי כמותו באף רכב אחר בו נהגתי. בלי טיפת מאמץ. בקלילות מעוררת השתאות. אני מוצא עצמי "יושב" על ה M2  בירידה, מרגיש איך אחד הנהגים הטובים שאני מכיר ובעלים של M2 בעצמו (לא בובי), שמכיר את ה M2 כמו את כף ידו, מזיע על המגבלות של הבימר הכבדה בניסיון נואש להתנתק. וחולפת בראשי המחשבה, טוב, נו, בטח בחזור, בעלייה, הסוסים הבוואריים יענישו את הצפרדע הצרפתיה. ולא, זה לא קורה. הקלילות המטורפת של האלפין, אה לה לוטוס, עצמות העצה הכפולות קדימה ואחורה, והכיול הנפלא של הרכב, משחזרים את אותו סיפור גם בעליה. הכוח נכנע לפער העצום במשקל. 1.65 מול 1.1 טון. שם זה מתחיל ושם זה נגמר.

אז נכון שהכבישים האלו תפורים בדיוק למידות של האלפין, נכון שבפניות הארוכות והמהירות, לא כל שכן בישורות, הכוח הברוטאלי של הבימר ייתן את הטון, שאיכות הגימור שלה אינה אחידה, לשון המעטה, ושבמחיר שלה (יותר יקרה מהבוקסטר...) היה מצופה ממנה ליותר, ופה ושם הרבה יותר (עיין ערך דצ'יה דסטר בכתבה של בובי), נכון שהחזות שלה אינה לטעמו של כל חך, אין לה גיר ידני (וטוב שכך כי אחרת לא הייתי עומד בפיתוי ומזמין אחת), תא המטען שלה מגוחך אפילו בהשוואה לתאי מטען זעירים כמו בבוקסטר ובמיאטה... הכל נכון!

אבל בסוף, אם נחזור לשאלה המקורית, מה הרכב המהנה יותר לנהיגה בכביש הררי מפותל, שם ביער השחור וגם כאן אצלנו במכורה, הכל מתמצה בדבר אחד: מה מרגש אותנו יותר שם בזון, אם נכנסנו לזון, באותו כביש.

והאלפין היא אחת מאותם רכבים בודדים ויחידי סגולה, שהכל מתחבר בהם באיזון מופתי שמייצר קסם כשדוחקים אותם לנהיגה במגבלות.

בכל טיול נהיגה, בכל מסלול בארץ, פצאל, ערד ואפילו במוטור סיטי, בין ה 3 הייתי בוחר באלפין. שוב ושוב.

[mcshmupi]

מעניין אם אפשר לייבא אחת...

המנוע מהמגאן אז אמורים להיות חלפים לטיפול

[Itzik-b]

יש סיכוי גבוה שהיא תגיע לארץ ביבוא רשמי ע"י היבואן-נחזיק אצבעות 🤞

[GR8Day]

יש כיוון למחיר?

יבוא רשמי או אישי?

[Itzik-b]

יבואן רשמי-קרסו

לגבי המחיר-בשאיפה ויגיע..אין לי מושג

עריכה אחרונה ב-4 לפברואר, 2022 על ידי Itzik-b

[ch2856]

איך פספסתי את השרשור הזה?

כל כך נהנתי לקרוא, פשוט תענוג. תודה רבה חברים. 

 

[CX25GTI]

בתאריך 4.2.2022 בשעה 14:58, Itzik-b כתב:

יבואן רשמי-קרסו

לגבי המחיר-בשאיפה ויגיע..אין לי מושג

אם זה תלוי בקראסו הרכב לעולם לא יניח את צמיגיו בארץ , מה לעשות זה מתבסס על המציאות שדגמי הספורט של רנו לא מיובאים ואו כאשר ניתן היה להזמין המחירים היו כאילו שהבהירו שזו באמת לא אלטרנטיבה.

יבואן שצריך לעבור טילטול מסיבי.