Jump to content

BobbyMiata

מובילי הדעה
  • פרסום הודעות

    378
  • תאריך הצטרפות

  • פעילות אחרונה

מוניטין

3 נייטרלי

אודות BobbyMiata

  • דירוג
    מוביל דעה

צפיות אחרונות בפרופיל

צפיות הפרופיל האחרונות חסומות ואינן מוצגות בפני משתמשים אחרים.

  1. אכן המודעה ביד 2 שלי. החלטתי שזה לא בדיוק זה ולמרות שאפשר "לדייק" את הרכב, אני מעדיף ויכול לעבור לדברים אחרים (ראש פתוח כרגע, אבל יש כמה כיוונים ו-M2 היא אחד מהם) - אז החלטתי שאני משחרר. הרכב עדיין מושלם בדיוק כמו שקניתי אותו, מרגיש קצת "לא בסדר" להתחיל להתעסק איתו. אגב, אני חושב שברכב הזה עניין הגיר ידני מול אוטומטי פחות רלוונטי - האוטומט מאד מתאים לאופי של הרכב והתיבה לא מושלמת אולי בשבילי, אבל שוב, לאופי של הרכב היא מצויינת. עם זאת, ראיתי שיש בטרייד של במוו אחת ידנית למכירה במחיר טוב - שווה לבדוק אם אתה סגור על ידנית. יש לי כמובן עוד כמה תובנות, אבל עוד איזה שבועיים יהיו לי יותר (מתוכנן טיול קטן וגם ביקור בפצאל) ולדעתי זה יהיה יחד עם סגירת שנה - אז נסכם בקרוב שנה עם הרכב. בנתיים אני יכול לעדכן עלות טיפולים. אני יכול לומר שאם עושים את זה בחוכמה, זה לא ממש יקר: טיפול קטן: שמן + פילטר קניתי לבד באוטוסטור, כמובן על פי התקן הספציפי של במוו - 356 ש"ח באוטוסטור. עבודה במרכזי של במוו בניר צבי (אחלה שירות!) - 420 ש"ח. בקיצור, פחות מ-800 ש"ח לחלקים + טיפול של במוו אורגינל. לדעתי לא נורא בכלל. (ונשארו כמו ליטרים של שמן...) אגב, נראה דיי פשוט לעשות לבד למי שיש זוג ידים טובות וקצת סבלנות ואהבה לתחום, אז בכלל העליות מצטמקות. עוד עידכונים בהמשך (אלא אם יבוא הקונה המאושר ויקנה את הרכב :))
  2. כן, החלפתי לבד על פי סרטונים, לא אלים בכלל, חצי שעה בנחת.
  3. אני לקראת החלפת רפידות קדמיות (מקוריות!) וטיפול, אז אעדכן אחרי, כרגע ההוצעה היחידה שלי הייתה רק ביטוח אותו פירטתי בתחילת השרשור (כ-8,000 ש"ח למקיף + חובה, לשני נהגים נקובים, 40+ ללא עבר ביטוחי) נעבור מה"דיילי" לקטגוריית ה"ספורט". האמת היא שעדיין לא צברתי הרבה ניסיון על המסלול עם הרכב, ובכל זאת, בנתיים הספקתי לעשות טיול אחד בלבד (בושה…) באזור "ארץ המרדפים" ושני ימי מסלול, בערד ובמוטורסיטי. הפעם נתחיל מדברים הפחות טובים. בטיול הנהיגה אני חייב לומר שלא היה לי פשוט להתחבר לרכב משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא הגיר. אולי זה רק אני, אבל לעבור ממנוע אטמוספרי דיי חלש עם שישה הילוכים ידניים למנוע מודגש עם 8 (!) הילוכים הוא מאוד מבלבל. היה לי קשה להבין באיזה הילוך להכנס סיבובים, באיזה לצאת ובכלל - מרגיש לי כמו יותר מדי הילוכים. בניגוד למסלול בו אפשר ללמוד את המסלול ואת ההילוכים הנכונים (על כך בהמשך), בכביש צריך לייצר "קצב" או "זרימה" וזה היה לי תרגיל לא פשוט. בניגוד לתיבות ה-PDK של פורשה שכנראה עובדות בטלפתיה ותמיד (!) יודעות להיות בהילוך הנכון, זו של במוו מנסה איכשהו להגיב לאינפטים של הנהג - ההורדות מהוססות, קיקדאונים ובכלל תחושה של היפראקטיביות מהסוג שמשדר מצוקה ולא שליטה במצב. המעבר לידני הוא כמעט חובה וצריך ניסיון כדי להוציא את המיטב מהפלטפורמה. הבעיה השניה היא, איך לא - הדיפ'. הביקורת היא דומה לזו שיש לי בכביש, רק שבנהיגה נמרצת יותר הזנב פשוט מרגיש לא צפוי ולא כל כך מחובר ולכן, בגדול - זה לא כל כך כיף. באופן כללי, בכבישים, התחושה היא שזה רכב שצריך לנהוג אותו ב-8 עשיריות כדי להרגיש בנוח ולהנות מהנסיעה, ושאם דוחפים אותו יותר לקצה, הוא מאותת לך שזה קצת יותר מדי בשבילו. יש גם דברים טובים - כמובן. הסאונד נהדר, כשהזנב מתחבר הקצב נהדר והרכב מרגיש חזק ובניגוד למיאטה, הבמוו מרגישה מאוד בנוח בסוויפרים מהירים. נראה שהעברת הגיר למצב ידני וכניסה לסיבובים בהילוך אחד גבוה יותר ממה שמרגיש "נכון" מוציא את המירב מהרכב, הבלמים היו טובים מאוד וקונסיסטנטיים אם כי הרגישו קצת ספוגיים (אבל זה נראה לי קשור לריענון הנוזלים שנדרש לדעתי). מה גם שיש הרבה חלקים מנהלתיים בטיולים - וגם הם הרבה יותר מהנים והרבה פחות מעייפים ממה שהייתי רגיל. מסלול ערד מסלול ערד מתאפיין בתוואי טכני ובאופן טבעי מתאים יותר לרכבים מתנהגים - הכוח קצת פחות בא לידי ביטוי, וההתנהגות - יותר. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי בערד באופן כללי וכפי שניתן לצפות משילוב של מסלול חדש ורכב חדש - הסיבוב הראשון היה זוועה. שום דבר לא התחבר, לא מצאתי לא את הקווים, לא את ההילוכים ובאופן גס יכולתי להעריך את נקודות הבלימה וההאצה. בסיבוב הבא כבר ביקשתי מאחד המדריכים תותחי העל-חלל לעלות איתי כדי לעשות לי סיבוב מודרך וזה עשה לי הרבה סדר ואפשר לי להתאפס על כל מה שצריך - נקודות בלימה, חזרה לגז, קווים והכי חשוב - נקודות העלאה וההורדה של ההילוכים. במסלול אפשר באמת ללמוד את הרכב והנה הדברים שלמדתי בערד: העלאות ההילוכים מהירות, אך ההורדות קצת יותר איטיות. זה דורש סינכרון הבלימה יחד עם הורדת ההילוכים כדי להיות בהילוך הנכון בכל מקום - אך בסה"כ אין לי טענות לגיר. בהקשר הזה שווה גם לומר שזה הגיר שבמוו מתקינה בגרסת המרוצים הרשמית ש BMW מוכרת (בחו"ל), מה שנקרא M235iR - מה שאומר שהגיר הזה, בהספקים המקוריים (גרסת ה-R מוגבלת ל-300 כ"ס) אמור להיות מאוד עמיד וסה"כ להרגיש בנוח על מסלול המרוצים, בטח לעמוד ביום מסלול בערד. הבלמים - אין הרבה מה לומר - זה לא מלא עוצמה ורגש, אבל קונסיסטנטי ומספיק חזק כדי להשיל את המהירות לקראת פניה. כמו בכביש, גם במסלול יש לי תחושה שיש איזו ספוגיות שמקורה בנוזל הבלימה שהתיישן קצת - נראה אחרי ההחלפה בהמשך. צריך לציין שהרכב הרבה יותר כבד וחזק מהמיאטה ובהחלט מרגישים את המסה שמנסה להאיט לקראת הפניה. אם תחפרו בספרות הטכנית של במוו, תראו שבמצב בו בקרת האחיזה מבוטלת לחלוטין יש לרכב משהו שנקרא eDiff. הרעיון הוא לעשות "כאילו" דיפ מוגבל על ידי בלימה של הגלגל המחליק כדי להעביר מומנט לזה שאוחז. מכיוון שבטיול לא ביטלתי את הבקרה, הביקור במסלול גילה לי את נפלאות הדיפרנציאל האלקטרוני. אז איך זה עובד? ובכן - נתחיל מזה שזה עובד, אבל במקום להרגיש את הזנב נסחף בפסיעה קטנה לאורך הסיבוב כתוצאה מסיבוב הרכב (מה שנקרא "yaw angle") ודוחף בהחלטיות את הרכב, מרגישים מעיין פולסים כאלו שמהדקות את הזנב בטפיחות קטנות. זה עובד, אבל מרגיש כמו חיקוי ולא הדבר האמיתי מוטורסיטי את מוטורסיטי עשיתי עם המיאטה בעבר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה עם הבימר. לקח לי איזה שני סבבים כדי להתאפס על הקווים, הילוכים ונקודות בלימה ותאוצה, הנה ה-take aways העיקריים: במוטורסיטי דווקא פחות מורגש חסרונו של הדיפ'. העובדה שהמסלול מהיר יותר יוצר פחות בעיה של אחיזה והחלקות גלגלים, זה כנראה היה עוזר, אבל הרבה פחות בעייתי מאשר בערד (או פצאל לדעתי, למרות שעוד לא הייתי שם) א נ ד ר ס ט י י ר. ידעתי שלרכב יש בעיה עם זוויות ההיגוי והקאמבר הקדמי נמצא בטווח של 0.5 עד 1 (מעלות, במינוס) ואפילו דאגתי לעשות כיוון פרונט לפני יום המסלול. הכיוונון הסופי היה -0.5 ו-1 מלפנים וכמינוס 1.5 מעלות מאחור. הטאו מלפנים היה 0 ומאחור טאו אין עדין. היה זוועה. הזנב היה נטוע אבל הפרונט היה פשוט חסר אחיזה לחלוטין, הרכב פשוט סירב לפנות והוריד לי את הקצב משמעותית. ניסיתי לשפר את המצב על ידי הפנייה מוקדמת יותר של ההגה אבל אי אפשר היה לברוח מזה - הרכב פשוט לא פונה. דיסקליימר - הייתי על צמיגים גרועים מלפנים (אקסלרה 651 ספורט) והיה קצת לח, אבל עשיתי סבב אחד על קופרה של חבר נעולה בפיילוט ספורט S4 מלפנים ולא היה מה להשוות - הקופרה פנתה בצורה הרבה יותר החלטית והיה אפשר לחזור לגז הרבה יותר מהיר. הזמנים אמרו הכל - לקח לי 4 סבבים להגיע לזמנים של 1.07 בערך ובקופרה (שאני לא מכיר!) לקח לי 3 הקפות להגיע לזמן הזה (וגם נהנתי יותר!). רק בשביל הפרספקטיבה, אמנם התנאים היו שונים, אבל במיאטה עשיתי זמנים דיי דומים (עם חצי כוח!)... גיר - עשיתי סבב אחד על אוטומט מלא - היה גרוע. האוטו מאוד ממהר להוריד הילוכים ותמיד בקצה העליון של הסקאלה. זה לא בהכרח יותר מהיר והמעבר בין ההילוכים גורם לאובדן זמן לדעתי - לא כיף. אני חייב לומר שבסה"כ ההתנהגות של הרכב הייתה קצת מאכזבת. התחלתי את סבב העידכונים בכך שטרם גיבשתי דעה והנה סיכום הביניים: זה רכב כביש ויומיום מצויין לחובבי נהיגה, בטח אם הם סובלים מהרבה פקקים ומנהלות. הוא גם סה"כ ב ס ד ר במסלולים - חזק ובולם, מניע את הגלגלים הנכונים ובסה"כ מהנה, אבל אין ספק שהוא דורש מעט שיפורים כדי להתאימו לסגנון שלי וכאן ההלבטות הגדולה. מה שאני יודע, יודעים (יותר טוב) הרבה מהנדסים בגרמניה. הם עשו הרבה ימי מסלול וגיבשו רשימה ארוכה של שיפורים: דיפ' חכם, גאומטריה טובה יותר, בלמים גדולים יותר, גיר החלטי יותר, אגזוז רועש יותר, ואפילו פינקו בעוד כמה סוסים באורווה - הם קראו לרכב המשופר שלהם - M2. יש גם מהנדסים אחרים, מיפן הפעם, שבמחיר דומה ל-M235i שלי מציעים מתכון קצת אחר - הנעה קידמית, אבל גיר ידני, רכב מהנה, מחובר שמותאם בצורה מעולה למסלול ולטיולים - ההונדה סיוויק type r. וכאן אני מתבלט - מה הדבר הנכון לעשות - לשפר את ה-M235i - אפשר להוסיף דיפ', אגזוז, זרועות קדמיות של M2 ועוד רשימה ארוכה של שיפורים - שאת העלות השקועה שלהם לעולם לא אקבל חזרה וזה גם יוריד בסוף את הערך של הרכב וגם… מסלול ה"שיפורים" אף פעם לא נגמר ותמיד כשמתקנים משהו אחד, מקלקלים קצת משהו אחר...ושוב מתקנים ושוב ושוב...וזה לא ממש נגמר אלא אם זה ממש נקודתי, בשלב מסויים זה גם הופך לבעיה חוקית, בעיות פוטנציאליות עם ביטוח וצרות בטסט. אופציה אחרת - להתאפק… להתאמץ עוד קצת, להנות ממה שהרכב נותן בנתיים, ומתישהו, בהמשך… לקנות M2. או לוותר על קדושת הגלגלים (וגם על הפינוקים….) ולעבור לרכב יותר אגרסיבי כמו ה-Type R (שממש חביבה עלי, אני חייב לציין). בנתיים… יש לי טיפול לעשות, רפידות להחליף ולהנות ממה שיש עידכונים בהמשך.
  4. אכן, הרכב של תומר טוב, קיבלתי נזיפה בווטסאפ אפילו על שלא עידכנתי את השרשור, אז הנה כמה עידכונים לאחר כ-8 חודשים ו-8,000 ק"מ הסיבה העיקרית שלא עידכנתי אגב, עדיין היא כיוון ש...אני עדיין מתקשה לגבש דעה על הרכב. אז נתחיל מהדברים שאני יודע לומר בוודאות: הרכב פשוט מעולה כדיילי למי שאוהב נהיגה בכללי ונאלץ לבלות לא מעט גם בפקקים, נסיעות מנהלתיות עם שיחות עבודה, שיחות חולין, הסעות וכולי. המנוע (N55) חזק, גמיש ועתיר מומנט ויחד עם הגיר החלק (ZF8, פלאנטרי, לא כפול מצמדים) מאפשר לנהג ל"נגן" עם הגז מכל סל"ד ועד כל סל"ד על פי מידת הלחץ, ההחלטיות ומצב הנהיגה (Comfort, Sport ו-Sport+). לא סתם אני אומר לנגן כי ככול שעולים בסל"ד הצליל הנהדר שמייצר ה-6 הטורי הולך ומשתפר. הוא יודע לעלות יפה עד ל-7000 ומושך יפה בכל טווח הסל"ד. ההעברות מהירות וחלקות גם למעלה וגם למטה והשהיית טורבו לא ממש קיימת. בכל מצב אפשר להעלים את התנועה ופשוט להשאיר אותה מאחור, בלי דרמה ועם פסקול נהדר – תענוג. המתלים האדפטיביים מצויינים. נוחים מאוד ב—Comfort מבלי להיות רכים מדי וקשיחים יותר במצב Sport מבלי להיות קשיחים מדי (בכביש) – אני מאוד מרוצה על זה שהתעקשתי למצוא רכב עם התוספת הזו. בקרת האקלים מעולה ויחד עם הציפוי נגד חום על החלונות לא צריך יותר מדקה שתיים עד שהרכב נעים גם בימי הקיץ החמים ביותר (לא זכור לי קיץ נעים כל כל הרבה שנים) וזאת מבלי לשמוע את המזגן ולשים את המאוורר על פול. בימים הקרים של החורף (אין הרבה, ובכל זאת...) האוטו מחמם את תא הנוסעים במהירות ויחד עם הכסאות המחוממים (!) הופך את הנסיעה לתענוג. המערכת של ה-Harman/Kardon טובה מאוד (אם כי לא מצויינת) אבל בהחלט מספקת – גם זו הייתה תוספת must have מבחינתי ולמרות שיש מקום לשיפור, אני לא רואה צורך לשדרג (למרות שיש ערכות יעודיות לדגם). חיישני החניה מלפנים ומאחור יחד עם מצלמה וחיווי על הצג (הכל מקורי של BMW) עוזרים לשמור על ברכב בחניות ויחד עם הפתיחה והסגירה ללא מפתח וקיפול המראות משלימות חבילה מאוד נוחה. לוח המחוונים המורחב (תוספת ב-2016, לדעתי זה נהיה סטנדרט ב-240) נראה הרבה יותר טוב מהחלונית בדגמים הפחות מאובזרים ואני מת על זה שהתאורה מתחלפת מלבן לכתום כשחושך יורד. בכלל, הכל מרגיש מוצק ואיכותי. פיצ'ר אחד שטרם הצלחתי לתהות על קנקנו הוא התאורה האדפטיבית שמגיע עם חיישני אור גבוה – ב-8 חודשים ו-8000 ק"מ כנראה לא נסעתי מספיק לבד בחושך (פולני בלאי). [כמעט חושך, אבל המצלמה של הגלקסי S10+ מצויינת] [תצוגה מורחבת - נהייתה סטנדרט ב-M240i, תוספת ברוב ה-M235i] חסרונות. ראשית – צריכת הדלק. אמנם הנסיעה היומית שלי עמוסת פקקים (רמת גן – הרצליה...) ועדיין, במקום שהמיאטה הייתה עושה 1 ל-8 והדאסטר (1.2 ידני, בנזין) היה צורך ליטר לכל 10 ק"מ עם הבימר אני בקושי רב מגרד את ה-7 ק"מ לליטר. מלמטה. בהקשר הזה ראוי לציין את מנגנון ה-stop start המעצבן (אותו אני נוטה לנתק) ואת מצב החסכון eco-pro - מסרס את הרכב לחלוטין בתמורה לתוספת זניחה בטווח הנסיעה. חסרון משמעותי יותר מבחינתי הוא העדרו של דיפרנציאל מוגבל ההחלקה. כמי שמגיע ממיאטה, אחת הסיבות לבחור בפלטפורמה הנעה אחורית היא האפשרות ל"נפנף" את הרכב קצת בפניות וכיכרות. זה לא שאי-אפשר, אבל זה מרגיש קצת מאולץ ובמיוחד לא צפוי ולא "נהיג". זה לא רק הדיפ' – הרכות הכללית של הרכב ותיבת ההילוכים הופכת את התימרונים האלו לפחות זורמים ממה שהייתי רגיל. זה בניגוד אגב ל-M2 שם הדיפ' המצויין והמתלים מאפשרים ניהוג הרבה יותר כיפי כשהתנאים מתאפשרים. זה מקשה על הרכב באופן כללי להוריד את הכוח לכביש, במיוחד בהאצות במהירות נמוכה כשהמומנט מאלחש את האחיזה של הגלגלים, בתאוצות ביניים במהירויות גבוהות יותר – זה פחות מורגש. גם האגזוז משאיר מקום לשיפור. זה כנראה עניין של טעם (או חמדנות) אבל אני מוצא את האגזוז המקורי קצת רגוע מדי. אני חושב שאפשר לתת לצליל המצויין יותר מקום לביטוי ואולי להוסיף כמה "פלוצים" בהורדות הילוך... ואולי עוד מילה, בכל זאת, על הצבע. אדום הוא לא צבע טריוויאלי וגם לא היה הבחירה הראשונה שלי (גם לא השניה, או השלישית...) אבל אני חייב לומר שזה גדל עלי עם הזמן. הוא בולט ומיוחד והופך את חווית הבעלות למרגשת יותר במיוחד על ציר הזמן, הרכב אף פעם לא נטמע בסביבה אלא תמיד בולט ויש בזה משהו מקסים. אני חושב שצבע רגוע יותר היה הופך את הרכב למשעמם יותר, מה גם שזה אדום מאוד יפה, אז גם את המשוכה הזו עברתי. אגב, הדבר היחיד ש"שיפרתי" היה החלפה של הגריל כליות לכזה שחור (מקורי של BMW M Performance), הניגוד מול השחור יפה ו"קרבי" יותר לטעמי. לסיכום קטגוריית "הדיילי\כביש" אני מ א ו ד מרוצה מהרכב. כאני מעלעל שוב על המכוניות השונות שבחנתי, אני לא חושב שיש שם משהו שהיה יכול להיות בחירה מוצלחת יותר. עידכונים על נהיגה נמרצת יותר ומסלול - בקרוב.
  5. אתה צודק בנקודה הזו ואכן צריך להכיר את השוק. הונדה טייפ R אגב, הדגם הקודם (ידוע גם כ-FK2) נמכר במחירי חיסול ואנשי המכירות של הונדה הודו במדיניות תמחור שאכן פגעה בסחירות של הדגם (שלכשעצמו היה פחות מוצלח על פי הכתבות בעניינו). המדיניות בדגם הנוכחי הייתה מאוד קשיחה ואני מניח שהמצב יהיה יותר טוב מבחינת מחירי המשומשות. גם סיאט עשו קצת בלאגן בגלל ההנחות ואפשר לראות הבדלים גדולים במחירים המבוקשים בשוק המשומשות וצריך להכיר את השוק כדי לא לשלם יותר מידי (או לזהות "מציאות"). זה נכון אגב שיש הנחות גדולות לעיתים במותגי היוקרה, אולם גם אחרי ההנחות לרוב איבוד הערך משמעותי בשנתיים הראשונות. לפעמים אפשר "להרוויח" (למעשה - להפסיד פחות) בקניית רכב חדש כאשר אותו הדגם מתייקר ומושך מעלה גם את מחירי המשומשות (כמו שאכן קרה אגב עם ה-140/240), זה נדיר, אבל קורה. מתנצל, אכן לא שמתי את התמונות הנכונות, הנה: אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי, ראה את הדלתות והקונסולה בין המושבים. במציאות זה אפילו יותר גרוע להתרשמותי. לגבי החלש - אני לא חושב שאני מתבלבל. אני לא שופט אבסולוטית, אלא ביחס לאחרות, למעט הגולף GTI החלשה יותר (שלזכותה הרבה נקודות ברמת הגימור לטעמי) כל האחרות (שבחנתי) בסגמנט חזקות יותר - פיז'ו 270 כ"ס, קופרה - 280/290 כ"ס, יונדאי - 280 כ"ס, טייפ אר - 310 כ"ס (!). זה עוד לפני הרכבים מקטגוריות אחרות כגון ה-A45 - 361 כ"ס (בגרסה לפני מתיחת פנים, אחרי עלתה ל-380) וכו.... בחברה הזו, האלפא "צנועה" עם 240 כ"ס. זה לא אומר שהיא לא תעלה בעליות של הקסטל... נזכרתי שלא עניתי לעניין ה-STI. באמת איך 300 כ"ס מרגיש חלש? הסיבה נעוצה במנוע הטורבו המיושן שלו (לדעתי ללא שינוי מ-2008 - עשור!) שמתעורר לחיים באזור ה-4000 סל"ד ומתחת מרגיש עצל. ביחס למנועי הטורבו המודרניים של ההוט' הץ' שמושכים חזק מסל"ד נמוך הרכב מרגיש קצת עצל... וגם הטופ אנד לא היה לי כזה מרגש. לגבי הרכות - שוב, הכל יחסי, אני נסעתי על מיאטה (קלה) על קוליאוברים של אוהלינס עם בושינגים מפוליאוריתן, אז הרגישה לי קצת רכה, זה לא בהכרח דבר רע (גם ה-235 מרגישה רכה, אגב...), ובעיקר קצת לא ברורה על המתלים. אני מסכים איתך שזה רכב שכנראה דורש זמן לימוד כדי להוציא ממנו את המיטב ויתכן שזה מאוד מתגמל. אומר אפילו יותר מזה, מכיוון שהייתה לי WRX בעבר, היה בי משהו שרצה אפילו "לסגור מעגל" ולרכוש את ה"דבר האמיתי". הסיבה שלא רציתי להמשיך עם הסובארו דווקא לא קשורה למנוע או למתלים אלא דווקא למראה החיצוני (בעיקר) וגם לפנימי.
  6. ראשית, כמובן שמדובר בהתרשמות שהיא לחלוטין סובייקטיבית. ואני חייב לציין שאני באופן כללי מאוד אוהב אלפא, ובתקציב יותר נמוך, הייתי הולך עליה כי...אני פשוט אוהב. יש הרבה דברים טובים לומר עליה, היא איטלקיה, נשמעת טוב, יחודית בעיצוב ועוד. יחד עם זאת, תסתכל על האלפא ביחס למכוניות אחרות שציינתי: [אלפא] [גולף, ה"גולד סטנדרט" לטעמי בקטגוריה] [פיז'ו GTI] נתחיל מזה שמכיוון שהאלפא פותחת בנחיתות דינמית (חלשה יחסית, אין דיפרנציאל מוגבל) אז היא צריכה מבחינתי לפצות באיבזור כדי שתהיה טובה כדיילי. אז אין לאלפא בלם הידראולי עם auto-hold (מאוד נוח ביומיום), אין קיילס ואם לא קנית את הגרסה המאובזרת, אז גם אין חיישני גשם, תאורה ולא גג שמש (וזה רק מה שאני זוכר מהראש). ברמת החומרים והגימור, אני מזמין אותך להתבונן בדלתות בתמונות מעלה כדי לראות את ההבדלים. אלומיניום, פלסטיקים משובחים, עור/בד משובח במקומות אסטרטגיים ועיצוב מוקפד (כולל תאורה) בגולף ובפיזו מול... משטח פלסטיק צורני באלפא. גם בקונסולה המרכזית (בין המושבים) תמצא באלפא פלסטיק זול למראה ולמגע, מחזיקי כוסות חשופים, כל הדרך עד לכפתור ה-DNA, מול חומרים נעימים ויפים הרבה יותר ועיצוב מושקע יותר ועדיף באחרות. גם בלוח המחוונים האלפא מסתפקת במסך פשוט ומונוכרומטי בצבע אדום בעוד האחרות עברו למסכים ציבעוניים ברזולוציה גבוהה. זה גם ממשיך לגלגל ההגה (פלסטיק מול מתכת) ועוד ועוד... דווקא לגבי המושבים אני מסכים, המושבים באלפא הם אחלה (מצויינים ממש במאובזרת עם העור), אבל לא בהכרח טובים מהמתחרות (בטח לא בגרסת ה-PP של הגולף שמושכת את הרף עוד למעלה עם לוח מחוונים דיגיטלי מלא מהדור החדש, מסך ענק וריפוד עור מלא) אז אולי אפשר לסלוח ולהעדיף את האלפא למרות המגרעות שלה (וזה בסדר גמור) אבל ברמת העובדות בשטח היא בפירוש דור אחורה (כי היא אכן כזו, אגב) וברמת אחת מתחת למתחרות.
  7. זה פשוט. אצלי זה נוח, שם לא. אבל זה באמת עולם אחר. הצירים של ה-M2 לקוחים ישירות מה-M3/M4 ומחוברים ישירות לשלדה (מה שמוסיף עוד לקשיחות ול-NVH בכללי), בעוד שב-235/240 יש איזו תושבת מגומי שקצת מפרידה ביניהם ו"מרככת" עוד קצת את הרכב. את המחיר בטח ארגיש במסלול. נראה.
  8. הבורדל האדום זו אכן מכה. מאזרטי. אפשר לקנות גראנד טוריזמו מ-2012 בכ-240 אלף, שזה מטורף בעייניי. אני אישית מת על הרכב. העיצוב, וכמובן הסאונד... קריאה ראשונית באינטרנט (נניח פה) לא גילתה הרבה "מחלות" אבל דיי חששתי מעניין האמינות (ראה את הסקר הזה) וכמובן העלויות (למשל: צלחות בלימה קדמיות, המחיר הכי זול שמצאתי ב-ebay היה סדר גודל של 6,000 ש"ח ). השילוב הזה של העלויות והאמינות הכללית הוריד אותי מהרכבים הללו. אין לי עדיין הרבה להגיד על הבימר. בנסיעה יומיומית הרכב חלום, הרבה יותר נוח מה-M2 מבלי לוותר על הרבה כוח (תוספת הכוח של ה-M לא כזו משמעותית בנסיעות "מנהלתיות+"). על מה שכן מוותרים זה על הסאונד שהוא הרבה (הרבה) יותר בשרני וחזק ב-M2.
  9. חחחח הבעלים הקודם שמר ככה על השטיחים המפוארים שמתחת ואני עדיין נהנה מה"חדש". בטח אעיף אותם בשלב כלשהו. (מזל שלא ראית שהניילון הכחול על סף הדלת עדיין שם...). הביטוח דווקא הפתיע לטובה למרות ההפחדות הצלחתי להוציא מקיף + חובה בכ-8,000 ש"ח (בשביל הפרופורציות, זה בסה"כ 3,000 ש"ח יותר מהמיאטה שעולה במחירון פחות מרבע...). נכון, לא הזכרתי את המיאטה\אבארט כי כאמור הגעתי לתחושת מיצוי ואם BRZ היה more of the same מבחינתי, קל וחומר המיאטה החדשה. אבל יש עוד. המיאטה החדשה עוד יותר (!) צפופה וקטנה מה-NC וזה הדבר האחרון שרציתי מרכב דיילי. לפחות ה-BRZ איכשהו מרגישה דיי מרווחת מבפנים. התמחור ההזוי לא עזר כמובן ולא העובדה שמבחינתי הרכב חייב אוהלינס ביום שהוא יוצא מהסוכנות... דווקא הבנתי שאפשר לעשות עסקאות מעניינות על האבארט ביבוא אישי (כ-240 אלף לידנית + כל שאר התוספות ברמבו, מונזה, רקארו וכל מה שמגיע שם...) אבל לא עכשיו. אולי מתישהו אחזור...
  10. אני חושב שתפיסת האמינות נובעת מבלאי שהוא גם סביר וגם צפוי. מבחינתי זה שהרכב מעולם לא הפתיע וכאמור, לא השאיר אותי אף פעם בצד הדרך מחכה לגרר זה לא טריוויאלי ברכב (ספורט) בן כמעט 14... רדיאטור אחרי 13 שנה? חיישן למבדה אחרי 100K ק"מ? קלאץ זה בלאי טבעי (נגמרה הפלטה) מצבר, רפידות, צלחות - בלאי טבעי גג - תלוי איך שומרים, אני קיבלתי אחרי שנים בשמש ואחרי 4 שנים שלי נראה כמו חדש מסרק הגה - הייתה הזעה, היה תקין לחלוטין, החלטתי להחליף מחזיר שמן - הייתה הזעה, לא דרמה, החלטתי לתקן רוב הדברים התבלו במשך השנים וההחלפה הייתה לרוב יזומה (טרמוסטט ומיכל התפשטות למשל) ולא ממש התקלקלו באופן לא צפוי או משבית.
  11. תודה! בשביל מה צברתי אם לא בשביל לשתף, חבל שהכל ישאר אצלי. נתחיל מה-911. ה-997 דור ראשון סבלה משתי מחלות ידועות (בעיקר בחו"ל) - האחד: מיסב גל הארכובה, ידוע בפורומים בחול כ-IMS ושחיקה של ה-Bore (ברחה לי המילה בעברית) - bore scoring. חיפוש קצר בגוגל יוביל להרבה תוצאות. כמובן שלא כל המכוניות סבלו, אבל זה הימור גדול ורכב של יותר מעשור, אז העדפתי להתרחק. מה גם שכל הרכבים שראיתי היו עם קלומטרג' גבוה וטיפטרוניק שבכלל "הוריד" לי. הדור השני של ה-997 שהוצג ב-2009 טיפל בשתי הנקודות הללו. המנועים הם חדשים, כמות החלקים הנעים הופחתה ב-40% ושתי המחלות לא רלוונטית לדור זה. באותו הדגם גם הוצגה תיבה ה-PDK (אמנם זה הדור הראשון, אבל נראה שאין מחלות) ןגם הפנים שודרג. אז אם 911, זה המקום להתחיל. המכוניות שאני ראיתי (3 במספר) לא היו שמורות במיוחד לצערי ונראה שהצריכו השקעה לא קטנה כדי להביא אותן למצב שאני אהיה מרוצה ממנו. בוקסטר\קיימן - ה-bore scoring והטיפטרוניק נגע גם בצמד הזה עד להצגת הדור השני של ה-987 ב-2009, אם כי במנוע הקטן זה נדיר. הסיבה שאני ויתרתי על הדור הראשון (למרות שהיו כמה מכוניות בשוק) היה יותר מסיבות של גיל וטיפטרוניק מאשר בגלל המחלות. הדור השני הביא איתו מנועים חדשים (עם הזרקה ישירה) ועיצוב פנים משופר והוא לדעתי הדור העדיף, בטח במונחים של value for money (באזור ה-200 +- למכוניות סבירות) והדור האולטימטיבי הוא ה-981 שמתחילות ב-2013 לדעתי. המנועים שם עדיפים, כמו גם עיצוב הפנים וה-PDK שעבר לדור שני ומשופר. אין מחלות ידועות לדור השני של ה-987 ול-981 והן מכוניות מאוד סולידיות שדורשות רק אחזקה שוטפת טובה ובדיקה מעמיקה כמו כל רכב ספורט. יש כמה וכמה buyers guide שמפרטים נקודות לבדיקה שווה לקרוא לפני שהולכים לראות אקזמפלרים. ה-981 מדהימה לנהיגה, הרכב הטוב ביותר שנהגתי עליו ever. אגב, הסתכלתי גם על C63 ומאזרטי גראד-טוריסמו אם למישהו יש שאלות...רק אומר...
  12. לא ברורה לי השאלה. אבל אם אתה מתכוון לאיזה רכב חדש הייתי קונה (כלומר, בהנחה שיד 2 לא אופציה) בתקציב שהקצבתי לעצמי, כנראה שהייתי הולך על ההונדה Type R. כאשר אחריה הגולף PP ו-BRZ בסדר הזה.
  13. אאודי, על פי רוב הפרסומים והכתבות בתחום, מייצרת בעיקר רכבים יותר "הייטקיים" ויוקרתיים עם פחות דגש על חווית הנהיגה. כמו-כן אין להם בכלל רכבי הנעה אחורית (למעט גרסה מיוחדת של ה-R8 שלא הייתה בתקציב ), רוב המכוניות הספורטיביות שלהם הן הנעה כפולה והרכב שהיה הכי קרוב למה שחיפשתי היה ה-S3 או RS3 ולא ממש התחברתי לעיצוב ולהצעת הערך וגם לא היה שום אקזמפלר שממש גרם לי ללכת לבדוק יותר לעומק. ראיתי למכירה וחקרתי לא מעט על ה-S5 וה-RS5 משנים מוקדמת יותר (12-13) וקצת חששתי מהתעסקות עם רכב יקר, מורכב ומתיישן שגם לא נותן תמורה דינאמית ראויה (שוב, על פי פרסומים "זרים"). שקלתי את ה-TTS\TT (בגרסת ה-2 ליטר, 230\265 כ"ס) כרכב יפיפה שמקריב את חווית הנהיגה לטובת נקרא לזה, החוויה הכללית, אבל מצאתי משהו שמתאים לי יותר קודם. אני חושב שאין רכב בסביבה הקרובה (או רחוקה...) שלא חשבתי\חקרתי\בדקתי אבל תנסו אותי, נראה אם פיספסתי משהו
  14. נכון, המסך הרחב זו תוספת שהוא לא הוסיף ובכל מקרה גרסה 6 הופיע רק ברכבים מאוחרים יותר (לדעתי 2017 או מעלה). ברכב מותקן המסך הרגיל - 6.5 אינטש. הוא אמר שזו הייתה תוספת מאוד יקרה (למעלה מ-20 אלף ש"ח) ותכלס לא נתנה כלום (כונן פנימי של 20 ג'יגה שאף אחד לא משתמש וניווט מקורי של במוו שכמובן נחות מוויז...). אני לא הצלחתי להתאפק וכבר הזמנתי מערכת חלופין של AVIN שקיבלה הרבה תשבוחות שזה בעצם אנדרואיד ש"חי" יחד עם ה-iDrive המקורי ומסך רחב של 10.25 אינטש + דונגל 4G כדי להפעיל וויז, ספוטיפיי וכו' ברכב. מקווה לטוב.
  15. תודה זו התקנה מקומית (של היבואן) של מתקן שמחזיק את הנייד באמצעות מגנט (מדובר במעמד של "קודה") + חיבור USB שמשמש לטעינה. הדיבורית היא BT מקורית - מתחבר למערכת של הרכב.
×
×
  • Create New...