מחשבות על גירושין..

[EliC25]

לפני 2 דקות, raiden כתב:

"מעודד" לשמוע שגם אנשים שנמצאים במערכת יחסית בריאה - נתקלים במצבים כאלה. אולי יש לי בראש מודל של "conflict free life"  למרות שאני מבין שזה לא אפשרי וגם לא נכון.

 

כנראה שהבעיה היא בשיח. או יותר נכון באי יכולת שלי לנהל אותו. אולי אני רץ ישר לפתרון של לפרק הכל, אבל בפועל אני צריך לעבוד על היכולת שלי לשוחח איתה ורק אם לא נצליח בעזרת שיח להבין מה אנחנו רוצים מהחיים, רק אז לפרק הכל. בסופו של דבר, עם כל ה"רע" שכתבתי, היום גם המון דברים טובים. היא כן דחפה אותי להפוך לאדם טוב יותר, ואני מקווה שאני עשיתי אותו דבר בשבילה. החיים שלנו כן מלאים בשמחה ואושר ולא רק בדמעות ועצב. אז אולי אני פזיז מידי וצריך לדבר על זה עם מישהו בטוח שאני יכול לסמוך עליו ואיתה כמובן. שוב תודה לכם על התגובות!

סיכמת את זה יפה ונראה שאתה גם מודע לעצמך, אבל עדיין לא לגמרי התבשלת עם ההבנה הזו.

קודם כל, התגובות שלך לבכיות שלה בתחילת הקשר, עיצבו את הדינאמיקה ביניכם כיום, כך שהיא הבינה שיש מקום לבכות, ולהתלונן, ולהיות מאוד רגשית גם אם רציונלית אתה צודק או לא עשית שום דבר. בתגובה, אתה מדחיק את ההתנהגות הזו ומתעלם ממנה, אבל זה רק מבשל את כל הדבר הזה עוד יותר.

אני חושב שנכנסת לקשר לפני שהכרת את עצמך  מספיק טוב בזוגיות, ולא היית בשל, למדת בקשר הזה דברים חדשים על עצמך, והשאלה היא האם אתה רוצה לעבוד על זה איתה או להמשיך הלאה למישהי אחרת.

בתור זוג - גם כאן יש לכם בעיות בתקשורת כמו שציינת, שניכם מתעלמים מריבים, או צרות ולא נעמדים להתמודד מולם, לשוחח בצורה בוגרת כמו שצריך ולהבין יותר טוב מה מתאים למי ועל מה אפשר להתפשר.

 

בנוסף, ממליץ לך לרדת מהרעיון שהכל צריך להיות יופי טופי בלי פשרות, אלא אם אתה מתכנן חיים לבד. כשיש עוד אדם בסיפור (ובהמשך יותר מזה...) תצטרך תמיד להתפשר ולכופף את עצמך, כמובן לא בכל מחיר. כמובן שלמחיר הזה שאתה משלם יש תועלת ותפוקה (משפחה, אהבה, ילדים, תמיכה נפשית וכו')

[Mech Morphix]

לפני 16 דקות, raiden כתב:

 

הרבה דיברו על שיח פתוח. מודה, אני מאוד בעייתי בזה. אני אדם שמתעלם מריבים - בעיה מאוד גדולה שאני מנסה לעבוד עליה. אבל מאוד קשה לי לפעמים לדבר איתה כי התגובה שלה זה לבכות, ללכת לחדר אחר או להתחיל להגיד שלא אכפת לי. לפעמים היא מדברת ולא מעניין אותי, אין לי יכולת להקשיב או להגיב, אבל אני לא יכול להגיד לה "לא בא לי לדבר עכשיו" וכשאני אני כן מצליח להגיד, זה מסתיים בריב על בסיס "אתה לא מקשיב לי" \ "לא אכפת לך מה אני אומרת" וכדומה. אז אני יושב ומקשיב ובראש בורח למקום אחר. היא אדם מאוד דעתן, כמוני. רק שהיא יודעת לעמוד על שלה בכל דרך שצריך, ואני פחות. כשרק התחלנו לצאת חשבתי לעצמי "כן אולי היא צודקת, מה אני יודע, הרי לי אין ניסיון", כל פעם שהיא הייתה בוכה הייתי רץ אליה ומתנצל על דברים שעשיתי ועל אלה שלא עשיתי ועל אסונות טבע - כי בחורה שבוכה זה לא טוב. היום אני הרבה יותר קר - שתלך לחדר אחר, שתבכה, שתישן בסלון. לא אכפת לי כמו שהיה אכפת לי לפני זה (עדיין אכפת לי כן, פשוט היום אני יודע יותר טוב לנהל את התגובה האימפולסיבית שלי לרוץ ולהתנצל). אני שם נעליים ויוצא החוצה להסתובב ולהקשיב למוזיקה. לא קונה יותר מניפולציות זולות של "לא אכפת לך" על כל פעם שלא בא לי להקשיב לה.

תיארת אחד לאחד מישהי שיצאתי איתה. הפעם הראשונה שזה קרה פעלתי כמוך, בפעם הרביעית ברחתי לכיוון ההפוך על 200 קמ"ש. וזה היה כולה חמישה חודשים

[raiden]

@EliC25

תודה רבה על התגובה! אכן, כנראה שלמדתי הרבה על עצמי בקשר הזה ולכן המחשבה שאם הייתי נכנס לקשר כזה עכשיו, התשובה היא כנראה לא. כי אני יודע להציב את הגבולות בצורה נכונה יותר ממה שידעתי. הבעיה הגדולה שלי בכל הסיפור הזה, זה שאנשים תמיד משתנים בקשר. גדלים ביחד או אולי לחוד. ואז נשאלת השאלה - מה הלאה. מה קורה אם אנשים שנמצאים בקשר אבל התחילו לגדול לכיוונים שונים? אז התשובה שלי להכל זה - לברוח. ואחד הפחדים שלי זה האם זה באמת הפתרון. כי הרי אין שום הבטחה שזה לא יקרה גם בקשר הבא, ואי אפשר לברוח כל פעם שקשה לך..

 

@yotams4

איך הבנת שזה מה שאתה רוצה? איך החלטת שבמקום לנסות לבנות קשר - עדיף לסיים אותו? כמובן אם אתה מרגיש בנוח לספר. לא חייב.

[Mech Morphix]

אני גם אחד שנמנע מעימותים, ותמיד רוצה שיהיו כמה שפחות כאלה, ולא יכולתי להמשיך להיות עם אחת שמגיבה ככה לכל "פיפס". זה נוראי. 

כשהיא עשתה את זה הרגשתי שאין לי איך להתמודד איתה חוץ מ"להתרפס" ולהתנצל כי אפילו אחרי התגובה הראשונית של לשבור את הכלים ולבכות עברה, היא עדיין הייתה באנטי אליי לחלוטין, מה שלא פייר כלפיי, כי זה מונע שיח אמיתי ופיתרון לבעיה. מבחינתה יש לה אס שכשהיא משתמשת בו היא מקבלת את מילות הקסם שהיא מחפשת ואז היא ניצחה. ומבחינתי נתתי התנצלויות מזויפות ולא פתרתי כלום. אם זה קורה בערב שאתה קובע עם חברים או צריכים לצאת ביחד לאנשהו, אכלת אותה. אתה נמצא עם פצצה מתקתקת. (לא אתה, ככה אני הרגשתי)

[raiden]

מעניין. מזהה מאוד לגבי ה"לפוצץ את הערב עם חברים \ משפחה". הרגיש לפעמים שהריב תמיד קורה כשאני \ אנחנו קבעתי \ קבענו תוכניות ואז אני זה שצריך לבטל.

שמח שברחת משם?

[Mech Morphix]

ברור. אני יודע להיות לבד, אני יודע שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים (רואה את זה בעיקר על נשים, שמסיימות קשרים מאוד ארוכים ואז שבוע אחרי זה יש חבר חדש פתאום)
גם כמוך עושה הכל וגר לבד מגיל צעיר. 
אני חושב שהחיים שלנו כאן מספיק עמוסים ומלחיצים בשביל להגיע הביתה לעוד בעיה בפוטנציה. איתה ספציפית אכלתי חרא בחמישה חודשים כמו האקסית של ה5 שנים. 

[vadim6385]

לפני 37 דקות, raiden כתב:

הרבה דיברו על שיח פתוח. מודה, אני מאוד בעייתי בזה. אני אדם שמתעלם מריבים - בעיה מאוד גדולה שאני מנסה לעבוד עליה. אבל מאוד קשה לי לפעמים לדבר איתה כי התגובה שלה זה לבכות, ללכת לחדר אחר או להתחיל להגיד שלא אכפת לי. לפעמים היא מדברת ולא מעניין אותי, אין לי יכולת להקשיב או להגיב, אבל אני לא יכול להגיד לה "לא בא לי לדבר עכשיו" וכשאני אני כן מצליח להגיד, זה מסתיים בריב על בסיס "אתה לא מקשיב לי" \ "לא אכפת לך מה אני אומרת" וכדומה. אז אני יושב ומקשיב ובראש בורח למקום אחר. היא אדם מאוד דעתן, כמוני. רק שהיא יודעת לעמוד על שלה בכל דרך שצריך, ואני פחות. כשרק התחלנו לצאת חשבתי לעצמי "כן אולי היא צודקת, מה אני יודע, הרי לי אין ניסיון", כל פעם שהיא הייתה בוכה הייתי רץ אליה ומתנצל על דברים שעשיתי ועל אלה שלא עשיתי ועל אסונות טבע - כי בחורה שבוכה זה לא טוב. היום אני הרבה יותר קר - שתלך לחדר אחר, שתבכה, שתישן בסלון. לא אכפת לי כמו שהיה אכפת לי לפני זה (עדיין אכפת לי כן, פשוט היום אני יודע יותר טוב לנהל את התגובה האימפולסיבית שלי לרוץ ולהתנצל). אני שם נעליים ויוצא החוצה להסתובב ולהקשיב למוזיקה. לא קונה יותר מניפולציות זולות של "לא אכפת לך" על כל פעם שלא בא לי להקשיב לה.

 

עכשיו אפשר להבין עכשיו למה אתה לא רואה את עצמך איתה עוד 5-10 שנים. היא נשמעת כמו אדם רעיל.

 

לא יודע להגיד לך מה לעשות, ואני גם לא בעל סמכות להגיד לך מה לעשות, אבל לדעתי עדיף להיות לבד מאשר לחיות כל הזמן עם תחושה שאתה לא בסדר וצריך להתנצל.

 

ובטח שלא לחזור הביתה כל יום בתהייה של איזה פצצה אמוציונלית מחכה לך מעבר לדלת הפעם. או בכל שיחה לפחד להגיד משהו לא במקום, אחרת היא תתהפך ותתפוצץ עליך.

[Mech Morphix]

לפני 8 דקות, raiden כתב:

מעניין. מזהה מאוד לגבי ה"לפוצץ את הערב עם חברים \ משפחה". הרגיש לפעמים שהריב תמיד קורה כשאני \ אנחנו קבעתי \ קבענו תוכניות ואז אני זה שצריך לבטל.

שמח שברחת משם?

איך היא מתייחסת לחברות שלה? גם איתן היא מפוצצת קשרים זריז? אצלי שמתי לב לזה גם, שיום אחד חברה שלה יכולה להיות הכי מושלמת בעולם, ואחרי ריב הכי קטן איתה פתאום היא לא מפסיקה להתלכלך עליה. זה גם הבהב לי מלא מנורות אדומות. וזה לא היה חייב להיות אפילו ריב, סתם משהו שלא אהבה. (נגיד לא לרצות לצאת איתה כמו שהן עושות תמיד בשישי כי לא ראתה את החבר שלה כל השבוע (לגיטימי)

עריכה אחרונה ב-2 למאי, 2021 על ידי yotams4

[netco]

@raidenברשותך כמה הערות:

א. אתה חי עם אדם נוסף, כזה שיש לו רצונות מחשבות שאיפות ודאגות משל עצמו. אם אתה אומר שאתה "לא מאמין בחיים של פשרות" אז או שאתה בעצם מחפש לחיות עם שיבוט של עצמך שירצה בדיוק אותו דבר כמו שאתה רוצה בכל נושא ובכל דבר, או שאתה מבין שיש כאן אדם אחר עם מחשבות אחרות, ו"פשרות"  לא עומדות בפני עצמן, אלא אפילו ברמה האגואיסטית ביותר הן בסוף אמורות לשרת משהו שעושה לך טוב יותר מאותה טלוויזיה. 
אני חושב שאם בסוף אתה משטח זוגיות לרמה הכי אגואיסטית שלה, זה האם סך היתרונות עולים על החסרונות של האדם שמולי, כך שיש לי סיבה לנסות לשפר את זה. אם אין את הבסיס הזה, אני חושב שזה נורא קשה לגייס מוטיבציה לעניין, ואז באמת כל תזוזה מהדעה שלך, כל ויתור/הקרבה נראים כמו פשרה אחת גדולה שמוחקת את עצמך, ובשביל מה בעצם? (ואני מקצין בכוונה). 

 

ב. מאידך אתה גם לא אמור לוותר כל הזמן בכל נושא שחשוב לך. כי אז (בעיני) צד אחד נמחק לגמרי וזה לא אמור להיות המצב. המפתח לזה כפי שהבנת הוא תקשורת כנה ופתוחה, שכל אחד עושה את ההתקדמות שלו מהכיוון שלו. 

 

ג. מה שכן נשמע ממה שאתה אומר, נראה שבמרכז התקשורת שלך איתה נמצא החשש/הנחה איך היא תגיב ומה היא תעשה, ובהתאם ההימנעות מהדיון/ריב או התגובה אליו. 

יכול לומר לך שאישית אחד הכלים שאני קיבלתי מהתהליך שלנו, זה להתמקד במה שבשליטתי. ובהקשר הזה- כמעט ואין אמת אובייקטיבית בזוגיות, הכל מגיע מהסובייקטיבי של כל אחד מכם. ולכן אתה כן צריך לזכור שבשליטתך לומר לה איך אתה מרגיש, ובשליטתך איך אתה בוחר להגיב לתגובה שלה. לא בשליטתך- מה תהיה התגובה שלה, ולכן הבחירה לא לדבר בגלל התגובה שלה (שאולי תהיה ואולי לא), בעצם מראש מגדירה את הפעולות שלך ביחס למה שהיא עושה ולא בהתאם למה שאתה רוצה, וזה יכול לגרור את התחושות שאתה מתאר. 
בהקשר לדוגמא שהבאת- אם אתה מדבר איתה והיא בוחרת לבכות/לומר שלא אכפת לך, זו הבחירה שלה שלך אין שליטה עליה. מהנק' הזו אתה יכול לבחור מה הפרשנות שלך לתגובה שלה, כשהמנעד יכול להיות מ"נשבר כבר מההתבכיינויות האלו על כל דבר, חאלס תתבגרי" עד ל"וואלה מעניין למה השיחה הזו גורמת לה מצוקה כזו שמציפה אצלה כאלו רגשות עזים, אולי זה נוגע לה בנק' רגישה כלשהי?".
הבעיה שהרבה מאיתנו חושבים שאם אתה נותן את הפרשנות השניה לבכי שלה, זה מציב אותך אוטומטית בנקודת ויתור, ולא היא. אם יש אירוע כשלעצמו, אז צריך לדבר עליו להגיע לעמק השווה ולפתור אותו. אבל הרגשות שאירועים מציפים שיוצרים את כל התגובות הללו, הם נובעים מהפרשנות שאנחנו בוחרים לתת להתנהגויות של הצד השני, לא מהאירועים עצמם (כן/לא אקסבוקס/טלוויזיה/חו"ל). 

 

לפני כשעה, raiden כתב:

"מעודד" לשמוע שגם אנשים שנמצאים במערכת יחסית בריאה - נתקלים במצבים כאלה.

 

כמו שאני רואה את זה, זה לא באג זה פיצ'ר. 

 

 

[NTL83]

לפני שעתיים, raiden כתב:

הבאתי את הדוגמא של הילדים כי זה הדבר האחרון שקרה בסדר כרונולוגי, לא כי אני חושב שזה המהות. נתפסתם לזה כאילו זה הבעיה. אולי זו דוגמא לא מספיק מוצלחת.

היו פה גם אנשים שדיברנו על להתגמש \ ללכת אחד לקראת השני \ שניה. לא מאמין גם בזה. לא מאמין בחיים של פשרות. אם אני רוצה אקסבוקס וטלויזיה 75 אינץ' והיא לא, אבל היא הולכת לפשרה כי [הכנס סיבה פה] - זה תמיד ישב לה בפנים. היא תמיד תרגיש שהיא התגמשה כשבפועל היא לא קיבלה מזה כלום. אותו דבר ההיפך. אני חושב שזו אחת הבעיות של החברה שלנו - שאנשים מתגמשים בשביל עבודה, בשביל זוגיות, או מתגמשים על עצמם ועל מי הם. אני לא רוצה. זה לא איך שאני רואה את החיים שלי. ברור לי שאפשר לשנות דעות ולשנות כיוון בחיים או להתגמש בדברים לא מהותיים (היא רוצה שטיח, לי לא כזה משנה. אני לא אעמוד על רגליים אחוריות בשביל זה). אבל לא פשרות כי פשרה זה ללכת עם נעל אחת שחורה ונעל אחת חומה כי אתה אוהב שחור והיא אוהבת חום (קריא - לא מאמין בפשרות של עקרונות מהותיים בחיים).

 

 

אז לא, זה לא בגלל שהיא רוצה ילדים ואני לא. היא לא יודעת עד הסוף מה היא רוצה, אני גם. אני יודע אבל מה אני לא רוצה. אני לא רוצה חיים של פשרות. אני רוצה חיים של הבנה דו צדדית והגעה למסקנות דרך שיח מכבד ולא מניפולציות זולות של "לא אכפת לך" \ "אתה לא מקשיב לי". וזה לא קורה. מה שקורה זה ההפיך. מה שקורה זה דיבורים על שוויון בין בני הזוג כשבפועל 90% מהרוטינה היום יומית נופלת עלי. היא תשב ותסביר לי שעות על גבי שעות על כמה היא נגד המודל של "אשה עקרת בית וגבר מפרנס" ואיך היא מאמינה שבני הזוג צריכים להיות שווים ועל אנרגיה נשית וגברית ועוד ניו אייג' בולשיט בסגנון, כשבפועל אני זה שמשלם חשבונות, אני זה שעושה קניות, אני זה שלוקח את האוטו למוסך ואני זה שפותר בעיות בחיים - שלי, שלה, שלנו. היא זו שרוצה לטוס לחו"ל וללכת למסעדות (ואולי זו בכלל הסתכלות אגויסטית חד צצדית שלי כי אני בן אדם דעתן, מתנסה, מיוחד וגם שופט קצת אחרים). אבל אני לא מתלונן, מגיל 20 אני עצמאי. הדבר האחרון שההורים קנו לי זה את ההשכלה ואני מודה להם מאוד על זה, מאז אני עושה הכל לבד. גר לבד, מבשל לבד, מכבס לבד. אז אני לא מצליח להבין למה לבנות מערכת יחסים. ונכון, אני צריך להגיד את זה לה ולא בפורום אינטרנטי אנונימי, אבל אני מפחד מזה, כי לא יצא מזה שיח טוב, יצא מזה ריב ודמעות. ואני מאוד שונא ריב ודמעות.

 

 

 

 

 

אם אתה לא מוכן לחיים של פשרות כנראה שאתה עדיין לא מוכן לחיים ובטח שלא לזוגיות.

ואנשים נתנו פה את הדוגמה של הילד כי זה בערך הדבר הכי משמעותי שאתה יכול בחיים, כן ילד או לא ילד, זה ממש לא כמו טלויזיה 75 אינצ' ואקס בוקס.

לי זה נראה שאתה עם האדם הנכון בזמן הלא נכון.

היית צריך להכיר אותה עוד כמה שנים, אחרי שחטפת כבר כמה פיצוצים מבנות מעפנות ומטורללות שאלוהים יודע למה יש כאלה בעולם.

נראה לי שאתם חייבים להפרד, בעיקר בשבילה, נשמע שאתה ממש לא טוב לה והיא לא יודעת את זה עדיין.

מצד שני נראה לי שהיא אחת כזאת שבעוד כמה שנים אתה תבכה שנתת לה ללכת.

 

חבל שאתה לא יכול לעשות Pause איתה לאיזו שנה שנתיים ולצאת אל העולם להבין מה הולך בחוץ.

[vadim6385]

איך אנשים חיו פעם? כשהתחתנו בגיל 20 והתגרשו רק בהלוויה של אחד מבני הזוג?

 

בשביל להיכנס לזוגיות יציבה חייב כמה שנים של מערכות יחסים עם יצורות מטורללות? אי אפשר בלי זה? 

[SlowRide]

אלה האנשים שאתה לא אוהב, שיגידו לך "כשהייתי צעיר אכלתי מלא חרא אז עכשיו גם אתה צריך".

 

[NTL83]

היום אנחנו חיים בתקופה של "מגיע לי": מגיע לי יותר טוב".

פעם (לא 20 שנה, אלא 50 שנה) אנשים חיו בלי "הגשמה עצמית.

זה מה יש ועם זה ננצח והרבה לא חיו באושר.

היום אנחנו בקיצוניות אחרת לגמרי.

שנית, פותח השרשור העיד על עצמו כאחד שלא רוצה לחיות בפשרות.

 

אז אחרי שיסע על כמה שריידים אולי יעריך את הגולף שהייתה לו. בינתיים הוא מפנטז על למבורגיני.

עריכה אחרונה ב-2 למאי, 2021 על ידי NTL83

[vadim6385]

עוד תרחיש - ייפטר מהגולף והDSG, יקנה קורולה שלא תרגש אותו, אבל גם לא תעשה לו סרטים, ויהיה שמח לעד.

[falou]