גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[Danix60]

טיסה נעימה ותהנה בחופשה,

ובאמת תן לנו איזה כינוי/שם.

[rupni]

M3 או ליאור (או יניב אני לא זוכר)

[locomotive]

תאמין לי, הייתי מבקש ממנו 100 מילים על הכנת חמוצים במלח.

[יניב ח.]

כשתסיימו עם הסיטריקס, תנו לי חוות דעת על fortigate 100d בתור Load balancer

[Guy_25]

תקראו לו בכינוי שלו פשוט- מקסטרים

[Dittohead]

כשתסיימו עם הסיטריקס, תנו לי חוות דעת על fortigate 100d בתור Load balancer

 

רק LB? באיזה מחיר? איזו תעבורה? סוג התעבורה? צריך SSL offload? session persistence?

[Dittohead]

אגב, הסיטריקס עובד לא רע אחרי שהגדרתי אותו כמו שצריך (רק איזור הזמן לא מוגדר, אבל פאק איט בינתיים) --

 

[DJI]

תקראו לו בכינוי שלו פשוט- מקסטרים

 

אני משתתף בדיונים ביחד עם המשתמש הזה במשך חודשים, איך הצלחת להבין מה הגיבוב הזה אומר?

בהתחלה הייתי בטוח שזה משהו עם M3 X7 וקונדום R3, אחר כך השתכנעתי שזה גיבוב שטויות, ועכשיו אתה בא ומנפץ לי את כל מה שהאמנתי בו.

[Guy_25]

אף אחד לא יתן לעצמו כינוי חסר דפוס/ משמעות מסויימת, זה סתם יציק לו כשהוא ירצה להתחבר ליוזר כל פעם מחדש.

שילוב של מספרים במקום אותיות מאפיין אנשי אבטחת מידע ואני יודע שהוא מתחום ההיי טק אז הבנתי שכנראה כתוב שם משהו, משהו הדרך להבין מה לקחה שנייה וחצי

נראה לי באמת מגיע לי פרס על זה

[ברווז]

תקראו לו בכינוי שלו פשוט- מקסטרים

 

אני שובר את הראש כבר חודשיים לגבי מה הכינוי אומר ואיך להגות את זה, ואז אתה בא ועושה לי הפשטה כל כך בנאלית. יפה!

[bitoNNz]

קיבלתי כותרת. זהו אני יכול ללכת.

מצטער שהייתי אובססיבי ומשיחי, הכל היה בשביל הכותרת!

[שומאכר]

כנ"ל, אני כבר התייאשתי אחרי דקה

[DJI]

קיבלתי כותרת. זהו אני יכול ללכת.

מצטער שהייתי אובססיבי ומשיחי, הכל היה בשביל הכותרת!

 

עכשיו אתה הולך להשאר פה עד סוף האינטרנט.

ברוך המגובב

[bitoNNz]

עכשיו אתה הולך להשאר פה עד סוף האינטרנט.

ברוך המגובב

 

תודה, תודה

ברוך הנמצא

[אנלוגי]

דוד, אתה תקבל גיבוב ניו זילנד, מבטיח. הבעיה שכל פעם כשאני מתחיל לתכנן אותו (במקומות המקובלים, על האסלה ובמקלחת) אני מבין שיקח לי המון זמן לכתוב אותו, וזו תהיה רק ההקדמה. אני רוצה שתקבל תמונה הולמת, ותמונה שווה 1000 מילים, ויש לי לא מעט תמונות. בקיצור - סבלנות ויגיע. תודה שהחזרת אותי למחשבות על ניו זילנד, זה באמת כיף.

 

היום נסעתי לעיר הגדולה. ענייני בירוקרטיה וסגירת פינות. התחיל חרא. חיפוש חניה. לא אלאה אתכם, בסוף מצאתי. הולך לתחנה ראשונה, הבעל בית הקודם שלי (שהם חברה). הבחורה שאחראית על העניינים לא שם, למרות שקבענו ברביעי. מתקשר אליה, היא חמודה מדי מכדי לכעוס עליה. לא פגשתי אותה אף פעם, אבל ככה היא מצטיירת בטלפון. אני מגייס את כל יכולות הפוליטיקה שלי ומשכנע אותה לדבר עם מישהי אחרת ולסגור כל מה שאני יכול, את השאר נמשיך בדואר ובטלפון. בסוף הסתדרתי. סעיף קטן בחוזה שדיבר על הצמדת השכ״ד למדד גזל ממני 400 ש״ח. כוסאימא שלכם, בעלי בית זונות. אני עצבני. אחרי כל הבלבלת הזאת הלכתי לאכול חומוס עם חברים. התחיל להיות נחמד. מפה לשם התעכבתי יותר מדי, קפה ועוד אחד, חבר בא ואחר הולך. פתאום אני מבין שהיום מתחיל להיגמר לי. טס לתחנה הבאה, משרד עורכי דין שמטפל לי באיזו תביעה. מוצא חניה בצ׳יק, דקה הליכה. מגיע בשניה האחרונה, מזל שבאתי מסודר עם כל הניירת הרלוונטית. סיכומו של עניין - מבין שמגיעים לי כמה אלפי שקלים שאני יכול לקבל די במיידי, חוץ מהסכום הגדול יותר שייקח לו כמה חודשים. היום הזה הולך ומשתפר.

 

עכשיו מגיעים לגולת הכותרת: משרד הפנים, לשנות כתובת. כאן אני כבר לא מחפש חניה, חונה בחניון כמו בן אדם. עומד בתור הקצר במפתיע. מצחיקים שם, התור הוא לעמדת המודיעין, שם או שמטפלים בך או שאתה מקבל מספר לעמדה הרלוונטית. כך או כך מחכים הרבה. אחרי כמה דקות שואלת המזכירה אם יש מישהו לשינוי כתובת. שניים מרימים יד. לעמדה 2 היא אומרת. מעולה, לא נתקטנן על הזמן המבוזבז בתור.

יושב מול הפקידה הנחמדה במפתיע. גם כאן אני מאורגן, חוזה שכירות והכל. מוציא ת״ז, היא אומרת שאני לא יכול לשנות כתובת כי התעודה שלי קרועה. אני מסנן שזו אשמתם שעשו תעודה כ״כ גדולה שלא נכנסת בארנק. שואלת את האחראית, גם היא דורשת ממני להוציא תעודה חדשה קודם. אני מסרב בנימוס. אין לי תמונה ולא בא לי להצטלם חורני עם זיפים, הייתי כבר בסרט הזה פעם. היא מודיעה לי שלא אוכל לשנות כתובת.

 

פתאום אני נזכר בפרט מעניין: בכלל לא חובה לשנות כתובת פנים אל פנים במשרד הפנים, אני יכול לשלוח צילום ת״ז בדואר ואת הספח וישנו לי. אומר את זה לפקידה, ואם זה כך - למה פנים אל פנים אני צריך תעודה מקורית ולא רק צילום? אומרת שככה זה. שואל אותה אם היא מסכימה איתי שזה מגוחך, עונה שכן. אז עכשיו תקראי שוב לאחראית בבקשה. היא קוראת לה. אני מציג את הטיעון שלי שוב. גם האחראית מסכימה שזה מגוחך אבל לא מוכנה לעשות כלום. אני במצב רוח משועשע, אין כמו בירוקרטיה אבסורדית כדי לשעשע אותי. שואל אותה אם זה בסדר שאמשיך להסתובב עם התעודה הקרועה שלי, אומרת שכן. אני תוהה איך זה יכול להיות, ודורש ממנה להחרים לי את התעודה. היא מסרבת. אני מבקש ממנה לשנות לי כתובת, היא מסרבת. אני טוען בפניה שמעשיה לא הגיוניים בעליל, לא יכול להיות שהיא מאשרת לי להסתובב עם התעודה אבל לא מוכנה לקבל אותה. היא מבקשת ממני ללכת. אני מסכים, בכ״ז יש לי עוד עניינים.

 

אני לא מפסיק לצחוק כל הדרך לאוטו.

 

בדרך הביתה אני עוצר באיקאה, רוצה ארון ועוד כמה דברים. שעתיים אחרי כואב לי הראש, אני מסוחרר מכל הקניות האלה. לא מצאתי ארון נורמלי, כל מה שיקר לא שווה את מחירו ומה שזול לא עושה את העבודה. זוועה. אני מדדה לקופה בשארית כוחותי עם שולחן סלון ובדרך אוסף מתקן לניר טואלט ומתלה למגבת. לא יכול יותר להיות בפנים. איקאה זה גיהנום, ופעם אחרונה שאני נכנס לשם. זוועה של חולי קניות מסוממים, אופיום להמונים.

 

כדי למחוק את הג׳יפה הזו אני שומע גאנס אנד רוזס, משום מה זה בא לי טוב פתאום. ווליום מטורף, סלאש הוא כלי מלחמה. במרכז קניות אחד בדרך הביתה רואה סניף של אייס, נכנס, קונה שני ארונות פשוטים בגרושים, ארגז כלי עבודה ועוד כמה שטויות, ונשאר בתחום התלת ספרתי. ניצחון סופי ומוחלט ליום הזה, שנגמר בסגירת פינות דירה, חומוס, חברים, כסף לא מתוכנן, שולחן סלון, מתלים וארונות. הד באשינג עם סלאש, ותצוגת בירוקרטיה אחת נהדרת, שבאמת עשתה לי מצחיק.

 

חבל רק שהגעתי מאוחר הביתה, בשעות האלה אני כבר ישן בזמן האחרון, ועכשיו צריך להתעייף.