ונעבור למשהו שונה לגמרי. איך ניתן להגר (לרדת מהארץ) לאלסקה?

[sronis]

אני מקווה שאני טועה, אבל מקריאה בין השורות, "עקב מספר דברים שקרו בחיי האישיים" וההנחה שהחצי השני של הברווז לא הייתה מתלהבת במיוחד מנסיעה לאלסקה - האם יכול להיות שכבר אין לברווז חצי שני?

 

בכל מקרה - אלסקה זה קצת קיצוני. קנדה היא אופציה טובה משמעותית. זו מדינה מאוד פתוחה למהגרים, עם פוטנציאל מציאת עבודה גבוה, מגורים לא יקרים מדי, ביטוחי בריאות טובים והכי חשוב - קר שם!

 

רוני

[saar5555]

עתידות:

היית מתחיל לעבוד קשה, ובמילים אחרות - ללמוד ולעבוד בו-זמנית,

במטרה לשדרג את כישוריך וכתוצאה מכך להפוך לזה שהעבודות רודפות אחריו.

 

 

(סליחה על הברוטליות, אבל האמת כואבת)

 

 

האנס,

שבוע טוב.

לצערי, לא כולם מסוגלים ללמוד ולעבוד כפי שכתבת (משל מעולם המכוניות, לאחד מנוע 1200, ולאחד מנוע 2 ליטר..).

[matanfr]

יש לי תחושה שבדומה ל-90% מעם ישראל (אלה שלא מתחתנים בחוות רונית), גם החתונה הזאת הולכת להיות גדולה באופן מיותר וממומנת מהלוואה או מכספי ההורים. החתן והכלה יהיו בלחץ עד היום שלמחרת (רק אז יתברר אם הצ'קים של האורחים כיסו את ההוצאות) והאורחים יכתתו רגליהם לאירוע שבעיניהם יזכר בעיקר כ"עוד 300 שקל שהלכו החודש".

גם אני חושב כך, ויש אלטרנטיבות לחתונה ה"גדולה באופן מיותר" הזו.

סביר להניח שהאפשרות להישאר ידועים בציבור ולהשקיע את הכסף בהכשרה מקצועית (או משהו משמעותי שישנה את חיי הזוג הצעיר) אפילו לא עלתה על הפרק. העיקר לא לשבור שורות ולא להיות חריגים. מאזדה, חתונה, עד כאן הכל סבבה. אז מה הפלא שאין התקדמות?

ואולי האפשרות של ידועים בציבור לא קבילה בעיניהם? אולי הם רוצים את האופציה המסורתית יותר של חתונה כדת וכדין?

אשמח לגלות שהמקרה הזה יוצא דופן.

חכה לברווז..

[ברווז]

יש שם גם ביקוש לנהגי משאית עם ביצים מטיטאניום.

זה דווקא נשמע טוב.

יש חלומות שעדיף כנראה לא להגשים... אין יותר מדי הגירה לאלסקה, בעיקר בכיוון ההפוך, והאוכלוסיה מקבלת שם אופי מסוגר כתוצאה. כמובן למי שמתאים להיות זאב בודד, זה מתאים. אין גם יותר מדי תעסוקה ייחודית - הרבה מקצועות אפורים שקשורים לצרכים היומיומיים (תובלה, מסחר, מזון וכו'). אם היית רופא, היית יכול לקבל אשרה בקלות וגם, כנראה, תנאים מצויינים בהשוואה לארץ.

 

אני מזדהה עם המשיכה לנופים ולקור, בהחלט שווה לטייל שם, מתישהו בספטמבר שהקיץ בארץ עולה על העצבים והחורף שם עוד לא התחיל. רצוי כשלא מעונן מדי ובתיאום עם המלצות אתרים העוסקים בתצפיות זוהר צפוני. גג שבוע, אולי שבועיים אם אתה לא ממהר לשום מקום ורוצה ניקוי ראש טוטלי. לא מעבר לזה.

אני יותר "זאב בודד" ממה שרוב האנשים חושבים עליי. ניקוי ראש? בשבילי זה נשמע יותר כמו דרך חיים שלמה, וזה מה שמושך אותי.

צר לי שאיני מכיר את הנפשות הפועלות פה כל כך אבל הדיון מעניין אותי,

ברווז, אפשר לדעת מה אתה עושה בחיים?

מחסנאי.

יש לי תחושה שהשרשור הולך להפוך ל"שרשור עזרה לברווז מס' XXX" אך אחווה את דעתי בנידון.

נקווה שהפעם העזרה תגיע...

ברווזון, יצא לי לקרוא לא פעם ולא פעמיים את ההודעות שלך במהלך השנתיים שאני פה בפורום. אינני מכיר אותך באופן אישי, אך אתה נראה לי כמו אדם נבון ואינטליגנט עם ראש על הכתפיים. תהרוג אותי, אבל אני באמת לא מצליח להבין איך משום מה אתה מתלונן שהמזל מדלג עליך, ואתה לא בנוי ללימודים אקדמיים כי ניסית ולא הולך לך (ותשלים את הטרוניות הידועות לך).

 

תסתכל על חצי הכוס המלאה-אתה עובד, הולך להתחתן אוטוטו ויש לך את המשאבים הכספיים/יכולת לממן חתונה. גם מימנת לעצמך את המאזדיינת ואני בטוח שיגיע הרגע לקנות רכב אחר גם תוכל למצוא את המשאבים הנדרשים.

 

החתונה ממומנת דה-פאקטו ע"י ההורים שלי ושל אשתי. לא שאפשר לקרוא ל"ארוחה במסעדה של 30 איש" חתונה.

המאזדיינת מומנה ע"י הלוואה שאבי לקח והשלמה של החצי השני מכספי שחסכתי, קניתי פיאט מריאה, איבדתי אותה בתאונה, שמתי את הכסף מהביטוח בצד, חסכתי עוד, ולקחתי מימון בנוסף. את החדשה שלי ("חדשה", מי שישמע, חדשה בשבילי) קניתי ע"י הלוואה שאני לא רואה את הסוף שלה כרגע.נקווה שהרכב הזה שווה את זה כי זה נראה שאני אהיה תקוע איתו למשך כעשור...

הנקודה היא שהמשאבים דיי נגמרו. אין לי כבר לאיפה לגשת ומאיפה לקחת. אולי רק למשוך את הפנסייה שלי.

 

צר לי להגיד לך-חוט השני שמגשר בין חוסר המזל שלך (לטענתך), שביעות הרצון שלך מעצמך ומבחירותיך, ובין כל מה שחסר לדעתך בחייך הוא דבר פשוט-חוסר היכולת שלך לקרוע את הת*ת ולא להירתע מקשיים,

 

פיצלתי את החלק הזה בתגובה שלך בגלל סיבה מסויימת.

אין לי חוסר יכולת לקרוע את ה*** ולא להירתע מקשיים, עקב העובדה שזה מה שאני עושה, כל יום, מדי יום, נקודה. יש דיי והותר קשיים גם כך בשביל ללכת עם הראש בקיר עם כמה חדשים, ועוד עם כמה חדשים שאין לי את הידע של איך להתמודד איתם.

 

או ליתר דיוק-הנטייה שלך (לפי מה שקראתי והבנתי בחלק מהודעותיך) להרים ידיים ולהגיד "נכשלתי" כאשר יש קושי שנראה לך בהתחלה כבלתי-אפשרי להתגבר עליו. זה דבר שיוצר מעגל קסמים של אכזבה ופחד מכישלון בתירוצים שונים-"ניסיתי, אבל...". הדוגמה של הכימיה שניסית ללמוד באקדמיה כי לטענתך היה לך קל עמה בתיכון זוהי דוגמה מאלפת-ראשית, החומר שבתיכון הוא קל עשרות מונים מהחומר של האקדמיה, ושנית-האם למדת כי היה לך קל ולא רצית להתאמץ, או כי באמת אהבת את התחום?

 

גם וגם האמת. הקלות עזרה לי לאהוב את זה.

אבל אתה צודק, יש לי את הנטייה הזו לצערי. ועדיין אני נלחם איתה. בהמשך לשירשור אחר כבר מצאתי עצמי פונה לחברה אמריקאית מספר 3, הישועה לא הגיעה ממנה, ובקרוב אפנה לחברה מספר 4. ו-5. ו-6. וכך הלאה. לא מתייאש (עדיין).

 

אם מתמטיקה מרתיעה אותך, אתה מוזמן ללכת על מקצועות שהם ריאליים באופי שלהם-אך מערבים מתמטיקה קצת פחות. הנדסת תעשייה וניהול, ניהול מערכות מידע, ניהול ארגוני, ראיית חשבון, חשבי שכר/מס. יש הרבה תחומים, אתה רק צריך לבחור.

 

ראיית חשבון? לבחור עם בעיות במתמטיקה?...

 

כך או אחרת, אתה צריך ללמוד לא להירתע מכשלונות או מקשיים, כפי שאתה נרתע היום-וגם לא ללכת על בחירות שנראות קלות ממבט ראשון (אך הן פחות מתגמלות) כי אולי אתה לא תצליח להתמודד עם האלטרנטיבות הקשות והראויות יותר.

 

מלהרים ידיים ולהגיד "ניסיתי, אבל.." לא מתקדמים בחיים. ועם כל הכבוד-הגירה לאלסקה/זימבבווה לא תעזור לך לשנות את המצב שלך אפילו בפרומיל, כאשר אתה בא בגישה הידועה של "עודד אמר להרים ידיים" כאשר אתה נתקל בקושי שלדעתך קשה או בלתי אפשרי להתגבר עליו.

 

שא ברכה.

מתן.

מתן, אני לא מנסה להרים ידיים. יש דברים שאני יודע להעיד על עצמי מניסיוני. הבנתי מה עשיתי לא נכון, ואיפה טעיתי, ואני מודע לנקודות החזקות- כמו גם החלשות שלי. הרצון לעזוב הוא בגלל היופי של החיים שם, ולא בגלל הקשיים פה. שם, הקשיים יהיו פי 20 לפחות, ובלי רשת ביטחון כלל.

לשם הבהרה, הנה אדם שהמזל "רק שמר עליו בחיים". יחי ההבדל הקטן:

 

שנינו יודעים שזו לא הייתה כוונתי. אחדד: "שומר עליי בחיים וללא פציעות קשות".

את הפרק האחרון של "טופ גיר" ראית? גם שם היו כמה דוגמאות טובות.

האמת שלא, הפסקתי לראות טופ גיר. אני מעדיף תוכניות שמלמדות לתקן, לבנות וכולי.

וגם אותם הפסקתי לראות.

 

 

 

 

יש לי תחושה שבדומה ל-90% מעם ישראל (אלה שלא מתחתנים בחוות רונית), גם החתונה הזאת הולכת להיות גדולה באופן מיותר וממומנת מהלוואה או מכספי ההורים. החתן והכלה יהיו בלחץ עד היום שלמחרת (רק אז יתברר אם הצ'קים של האורחים כיסו את ההוצאות) והאורחים יכתתו רגליהם לאירוע שבעיניהם יזכר בעיקר כ"עוד 300 שקל שהלכו החודש".

 

סביר להניח שהאפשרות להישאר ידועים בציבור ולהשקיע את הכסף בהכשרה מקצועית (או משהו משמעותי שישנה את חיי הזוג הצעיר) אפילו לא עלתה על הפרק. העיקר לא לשבור שורות ולא להיות חריגים. מאזדה,

 

מאזדה? טעות ענקית. אבקש לא להכניס את המאזדיינת למשפט אחד עם חתונתי, תודה.

 

חתונה, עד כאן הכל סבבה. אז מה הפלא שאין התקדמות?

 

אשמח לגלות שהמקרה הזה יוצא דופן.

דריש, קרא למעלה. המקרה הזה יוצא דופן.

אנסה להגיד דבר מה מבלי להישמע גזעני, זו אינה כוונתי כלל, אם אפגע במישהו, אז סליחה.

לפי מה שהבנתי, דריש, אתה עלית מברה"מ לארץ. לעולים באופן כללי יותר קשה להתחתן "כדת" בגלל שהרבנות עושה הרבה בעיות לפי מה שהבנתי לעולים באופן כללי בנוגע להוכחת יהדותם. הרבה מאד מהעולים שקראתי את דבריהם פה בפורום, שכנים, מכרים וכולי, העדיפו ללכת על אופצייה של חתונה אזרחית או סידור אחר כלשהו, בגלל הנושא הזה.

כצבר, ללא שום קשר לדעתי כלפי הדת, אני מאמין שצריך להתחתן בצורה "רצינית", דהיינו ע"י רב, ועם כל הטיקסיות- ידועים בציבור פשוט אינו דבר שיספק אותי.

ברווז אני לא מכיר אותך אישית, אבל הנה ה-2 סנט שלי:

 

אתה צריך לרדת לשורש הבעיה ולהבין ״למה לא הולך לך״.

למה אני מתכוון?

למה מתייחסים אלייך בברוטליות בעבודה ?

 

התשובה הפשוטה היא, כי אני טיפוס עם מזג נוח, שלא מגן על עצמו, ומנצלים את זה טיפוסים שפלים.

 

יכול להיות שיש דברים שאתה יכול לעשות או לשנות שישפרו את המצב?

 

כן- לזכות בלוטו, להחליף עבודה, לעבור להיות עצמאי...

 

מי אמר לך שבאלסקה ( אם וכאשר...) יהיה לך מעסיק נורמלי יותר ?

 

אף אחד. אבל לפחות שם אני ארגיש יותר טבעי, בנוח ורגוע בגלל הנוף, האוויר והאווירה. שלא לדבר על כך שקור עושה לי טוב.

 

אני מסכים עם מה ש-Hans וואדים כתבו לך, אתה צריך לנסות לשלב עבודה ולימודים, לאו דווקא אקדמאיים.

 

יש לך תחביב שאתה מאוד טוב בו ויש בו פוטנציאל לעשות כסף?

תתמקצע באותו תחביב, תלמד אותו לעומק ותחתור לתרגם אותו לכסף.

 

מנסה. בינתיים לא הולך. ראה למעלה. אני לא מתייאש בינתיים.

 

אל תרתע כשאנשים בעלי עסקים באותו תחום יגידו לך ״חבל לך על ההשקעה, אין בזה כסף״, כשיגידו לך את זה תדע שאתה בדרך הנכונה.

יש משהו שמעניין אותך?

תנסה לקשור את עצמך לבעלי תפקידים באותו תחום ותנסה לגלגל איתם משהו.

אני יכול להבין אותך, לפעמים יש לנו המון רעיונות לאיך להתפתח, אבל מה שעוצר אותנו זה אנחנו בעצמנו, אז תתחיל להסיר מחסומים.

 

אין "מחסומים" עצמיים. הלוואי שזה מה שהיה עוצר אותי.

 

וכמובן כמו שוואדים אמר וכל כך צדק, כמו בהכל בחיים, גם כאן צריך מזל ועזרה מחברים טובים.

אני אספר לך בקצרה סיפור מעודד בהקשר של חברים טובים, רצון להכנס לעבודה טובה ויציבה והמון המון המון מזל:

אחי הגדול גם דשדש ב-3 השנים האחרונות, עברמעבודה לעבודה ולא מצא את המנוחה שלו, אבל הוא עבד קשה והתמיד וכשבעבודה מיררו לו את החיים הוא בסוף הרים ידיים, התפטר ועלה כנהג במונית.

במקביל לעבודה על המונית הוא המשיך לחפש כיוון יותר ארוך טווח, והיה בקשר מתמיד עם אשת חבר שעובדת כמזכירה ראשית בחברה גדולה כדי לדעת אם יש משרות פנויות.

יום אחד התקלקל לו מכשיר הסלולר בפעם המי יודע כמה, חברת הסלולר כרגיל סירבה לתת את השירות הנחוץ ומתוך ייאוש הוא פנה לידידה שלו, שהבוס שלה הוא גם בין היתר בעל חברת הסלולר ושאל אם תוכל לעזור לו.

מפה לשם היא אירגנה לו פגישה עם אותו בעל חברת סלולר וזרקה לו גם שבדיוק התפנתה משרת נהגו האישי.

בעת הפגישה אחי התחבב על בעל חברת הסלולר,הפגישה שבמקור נועדה לפתור בעיית שירות הפכה למעין ראיון עבודה מאולתרשבסופו זומן לכיון עם קבט החברה.

מאז, כבר כמעט חצי שנה, אחי נוהג על A8 למחייתו.

 

כאמור, המון המון מזל, עזרה מאנשים טובים ורצון להתקדם.

מזל ואני, במיוחד מזל טוב שכזה, לא הולכים ביחד.

אני מקווה שאני טועה, אבל מקריאה בין השורות, "עקב מספר דברים שקרו בחיי האישיים" וההנחה שהחצי השני של הברווז לא הייתה מתלהבת במיוחד מנסיעה לאלסקה - האם יכול להיות שכבר אין לברווז חצי שני?

 

תודה לאל שאתה טועה... תודה לאל שאתה טועה...

 

בכל מקרה - אלסקה זה קצת קיצוני. קנדה היא אופציה טובה משמעותית. זו מדינה מאוד פתוחה למהגרים, עם פוטנציאל מציאת עבודה גבוה, מגורים לא יקרים מדי, ביטוחי בריאות טובים והכי חשוב - קר שם!

 

רוני

קיצוני? אני לא רואה את זה כך.

האנס,

שבוע טוב.

לצערי, לא כולם מסוגלים ללמוד ולעבוד כפי שכתבת (משל מעולם המכוניות, לאחד מנוע 1200, ולאחד מנוע 2 ליטר..).

לצערי אני דיי מסכים עם הקביעה הזו.

 

 

מספיק לגבי החתונה בבקשה. זה לא הנושא פה.

[matanfr]

מתן, אני לא מנסה להרים ידיים. יש דברים שאני יודע להעיד על עצמי מניסיוני. הבנתי מה עשיתי לא נכון, ואיפה טעיתי, ואני מודע לנקודות החזקות- כמו גם החלשות שלי. הרצון לעזוב הוא בגלל היופי של החיים שם, ולא בגלל הקשיים פה. שם, הקשיים יהיו פי 20 לפחות, ובלי רשת ביטחון כלל.

למה אני מקבל את הרושם ההפוך, משום מה? עצם זה שאתה מודה שיש לך את הקטע הזה של להרים ידיים כשקשה-זה יפה, השאלה היא מה אתה עושה עם זה.

שים לב למה שרשמת- "הרצון לעזוב הוא בגלל היופי של החיים שם, ולא בגלל הקשיים פה. שם, הקשיים יהיו פי 20 לפחות, ובלי רשת ביטחון כלל.".

אתה מודה שאם קצת קשה לך אתה מרים ידיים. מה תעשה אם הקושי יגדל פי 20, ועוד אין לך את רשת הבטחון של ההורים? אני קורא לזה התאבדות כלכלית ומורלית, חד וחלק. במקום ללכת ולנסות לשפר את הסטטוס שלך ולהתקדם קדימה, אתה זורק את הכל לכל הרוחות ומקווה להתחיל מחדש במקום עם הרבה פחות אפשרויות להתקדם הלאה.

 

 

my 2 cents.

[Derish]

ללא שום קשר לדעתי כלפי הדת, אני מאמין שצריך להתחתן בצורה "רצינית", דהיינו ע"י רב, ועם כל הטיקסיות- ידועים בציבור פשוט אינו דבר שיספק אותי.

 

יופי. מליוני אנשים באירופה ובשאר העולם חיים ביחד, מגדלים ילדים ונכדים, וכולם לא רציניים לדעתך.

רק בגלל שלא שילמו מס וקיבלו פיסת נייר. כל הכבוד, זאת בהחלט חשיבה פרוגרסיבית ומקורית.

 

אני לא מדבר על הרבנות, ואתה מפספס את הכוונה שלי. אני מדבר על דפוס התנהגות, על אנשים

שהולכים בתלם, מדשדשים בבינוניות ולא מבינים למה. רוצים להתחתן? תתחתנו, אבל יש הבדל בין

להירשם ברבנות, לעשות מסיבה אינטימית למשפחה וחברים ולעשות חינגה ב"גני הפקאן" למיניהם.

 

אם לא תשנה קצת את דפוסי החשיבה שלך, גם בדברים הכי בסיסיים וטריוויאליים, יהיה לך קשה

מאד להתקדם. אם תהגר ותישאר עם החשיבה הפרובינציאלית הזאת, חוששני שלא תחזיק מעמד

באף מקום שתגיע אליו. אני רואה את המקרים האלה כל הזמן, הישראלים שמגיעים לחו"ל ועדיין

חושבים ומתנהגים כמו ישראלים. הם גם אלה שחוזרים אח"כ לארץ עם זנב בין הרגליים, מבלי

שמיצו אפילו פרומיל מהפוטנציאל של ההזדמנות שניתנה להם.

 

עידן סיכם את זה היטב - מאמץ, קשרים ומזל. תעבוד קשה, תקיף את עצמך באנשים איכותיים,

והשאר כבר יבוא במוקדם או במאוחר. כל עוד תמשיך להקיף את עצמך בחוטבי העצים ושואבי

המים, אנשים קטנים ומתוסכלים שחיים חיים בינוניים וחסרי שאיפות - אל תתפלא אם גם חייך

ימשיכו להיראות כפי שהם היום.

[קאררה]

נדחף לדיון.

העלו פה את הנושא של הגירה לקנדה. אני רוצה, ואפילו רוצה מאוד.

בוגר כלכלה שרוצה לעשות גם תואר שני. דובר אנגלית ברמה של שפת אם (גדלתי שם כמה שנים).

בניסיון במחשבון שלהם להתקבל רשמו לי שאין לי שום סיכוי.

 

יכול להיות שלא שיחקתי מספיק טוב עם הפרמטרים, איך כן אפשר לקבל סיוע ויעוץ בנושא ?

[ברווז]

מתן, אני לחלוטין מוכן לקבל עליי את הקשיים של "שם". מה שאקבל בתמורה אמור להיות מספיק בשביל לתת לי את הנשימה כדי להיות מסוגל להתמודד איתם.

 

 

יופי. מליוני אנשים באירופה ובשאר העולם חיים ביחד, מגדלים ילדים ונכדים, וכולם לא רציניים לדעתך.

 

לא אמרתי את זה.

 

רק בגלל שלא שילמו מס וקיבלו פיסת נייר. כל הכבוד, זאת בהחלט חשיבה פרוגרסיבית ומקורית.

 

אני לא מדבר על הרבנות, ואתה מפספס את הכוונה שלי. אני מדבר על דפוס התנהגות, על אנשים

שהולכים בתלם, מדשדשים בבינוניות ולא מבינים למה. רוצים להתחתן? תתחתנו, אבל יש הבדל בין

להירשם ברבנות, לעשות מסיבה אינטימית למשפחה וחברים ולעשות חינגה ב"גני הפקאן" למיניהם.

 

נכון. מזל שאני לא עושה חתונה ענקית, אלא אירוע צנוע לחברים ומשפחה בלבד. וגם זה הרבה אנשים לדעתי...

 

אם לא תשנה קצת את דפוסי החשיבה שלך, גם בדברים הכי בסיסיים וטריוויאליים, יהיה לך קשה

מאד להתקדם. אם תהגר ותישאר עם החשיבה הפרובינציאלית הזאת, חוששני שלא תחזיק מעמד

באף מקום שתגיע אליו. אני רואה את המקרים האלה כל הזמן, הישראלים שמגיעים לחו"ל ועדיין

חושבים ומתנהגים כמו ישראלים. הם גם אלה שחוזרים אח"כ לארץ עם זנב בין הרגליים, מבלי

שמיצו אפילו פרומיל מהפוטנציאל של ההזדמנות שניתנה להם.

 

אופי החשיבה שלי יותר מותאם לאירופה מאשר לישראל. אין לי בעייה לזרום ולהשתנות בהתאם לצורך, אם משהו שאני עושה הוא לא יעיל דיו.

בעצם, על מי אני עובד?

אחרי כמעט 4 שנים בעבודה המחורבנת שלי, איבדתי את זכות הדיבור.

העובדה היא, שאני לא זורם אחרי העדר, ברוב המקרים.

 

עידן סיכם את זה היטב - מאמץ, קשרים ומזל. תעבוד קשה, תקיף את עצמך באנשים איכותיים,

והשאר כבר יבוא במוקדם או במאוחר. כל עוד תמשיך להקיף את עצמך בחוטבי העצים ושואבי

המים, אנשים קטנים ומתוסכלים שחיים חיים בינוניים וחסרי שאיפות - אל תתפלא אם גם חייך

ימשיכו להיראות כפי שהם היום.

 

אם אותם "אנשים קטנים שחיים חיים בינוניים" מרוצים מהחיים שלהם, מה רע בזה?

שמע, אין לי בעייה עם חיים בינוניים וחסרי שאיפות. השאיפה האחת שלי היא להקים משפחה. כל מה שיבוא אחר כך זה בונוס. במצב של הארץ, זה בלתי אפשרי. גם במצב של חו"ל, זה בלתי אפשרי. אבל אולי שם אוכל לסבול את המצב, כי פה אני כבר קרוב לשבירה. כל מה שאני אוהב לא קיים פה, וכל מה שאני שונא נמצא פה בשפע.

[super-man]

שבוע טוב, ערב טוב

 

ההיתי שמח אם מישהו יוכל להרחיב קצת על מה שעידן ודריש אמרו:

 

להקיף את עצמך באנשים איכותים, והמון המון קשרים.

 

איך בעצם עושים את זה? מאיפה מתחילים?

 

הרי, אם אתה לא שווה כלום (חלילה לא להבין אותי לא נכון,

כל אדם שווה. אלא אני מדבר למשל: אם אתה לא בעל מקצוע מכובד לדוגמא) אם אתה לא איזה אדם עם מקצוע מכובד, ומישהו רציני (כלכלית, מקצועית, והכל) - למה שאנשים איכותים ירצו להיות בקרבתך? למה שאנשים איכותים עם קשרים יחפצו להיות בקשר עם יוסי שלא קשור אליהם בכלל לעולם שלהם, נחות מהם?

 

אני אולי לא מתנסח טוב. אני רק מנסה להבין למה א' האיכותי, הטוב, המובחר, העילאי. ירצה להיות בקשר עם ב' הנחות, הפחות טוב, הממוצע שלא הגיע לכלום. הוא הרי עוד אחד מאלה שחולמים להיות בקשר עם בחורים כמו א'.

 

אתה צריך שיהיה לך משהו, שהם ירצו אותו, שיוכל לעזור להם.

כמו שלהם יש משהו - שאתה זקוק לו (הקשרים שלהם, הכבוד שלהם שמקנה להם המון קשרים והטבות בתעשיה, המוניטין שלהם).

 

מה אם לך אין כלום? אתה בסך הכל עובד פשוט, דרך כח אדם.

 

יש למישהו משהו להוסיף? מאוד מסקרן

[sronis]

נדחף לדיון.

העלו פה את הנושא של הגירה לקנדה. אני רוצה, ואפילו רוצה מאוד.

בוגר כלכלה שרוצה לעשות גם תואר שני. דובר אנגלית ברמה של שפת אם (גדלתי שם כמה שנים).

בניסיון במחשבון שלהם להתקבל רשמו לי שאין לי שום סיכוי.

 

יכול להיות שלא שיחקתי מספיק טוב עם הפרמטרים, איך כן אפשר לקבל סיוע ויעוץ בנושא ?

 

יש בתפוז שני פורומים שמתמחים בנושא - "הגירה לקנדה" ו"ישראלים בקנדה". בהצלחה!

[hans]

עידן סיכם את זה היטב - מאמץ, קשרים ומזל. תעבוד קשה, תקיף את עצמך באנשים איכותיים,

והשאר כבר יבוא במוקדם או במאוחר. כל עוד תמשיך להקיף את עצמך בחוטבי העצים ושואבי

המים, אנשים קטנים ומתוסכלים שחיים חיים בינוניים וחסרי שאיפות - אל תתפלא אם גם חייך

ימשיכו להיראות כפי שהם היום.

 

חד כתער. גם השלמת במדויק את נושא הלימודים - לא רשמתי את המילה "אקדמאיים",

התכוונתי בדיוק כמוך ללימוד של משהו אחר. לא משנה מה, כל דבר.

באותו כיוון - כשאתה לומד משהו חדש אתה בהכרח נחשף לאנשים אחרים,

ומבחינה סטטיסטית טהורה הסיכוי שלך להיתקל במישהו שיפתח/ייצור לך קשרים במקומות

שלא היית מעלה על דעתך הוא פשוט גבוה יותר.

 

כשאני חושב על זה, 99 אחוז מהעבודות השונות שבהן עבדתי (מזדמנות או לא)

הגיעו בצורה כזו - "במקרה" מישהו הכיר אותי מאיזה שהוא מעגל, ותהה אם "משרת סטודנט" כלשהי יכולה לעניין אותי.

 

saar5555 - מצטער, אני לא מסכים אתך בכלל. אפשר גם קורס שהוא פעם/פעמיים בשבוע

(נחש מה, גם את זה עשיתי) לתקופה מוגבלת. אין דבר כזה לא לצאת ללימודים בכלל.

אני מכיר גם אימהות חד-הוריות עם ילדים שגילו שהדבר היחיד שייתן להן סיכוי להתקדם

הוא דווקא להשקיע זמן וכסף בלימוד של משהו. כן, כן, דווקא אלה שאין להן לא זמן ולא כסף

הבינו שאת המשאבים האלה צריך להקריב עבור משהו שיציל את המשפחה בטווח הארוך.

ברווז ידידנו רחוק מאוד (שיישאר רחוק) מהמצב הזה,

אבל צריך להתגבר על המחסום המנטלי.

 

super-man - נקודת המוצא שלך לא נכונה, אבל זה קצת ארוך בשביל תגובה אחת,

אולי כדאי לפתוח על זה שרשור אחר. בשיא התמצות: קשרי ידידות זה משהו שאתה צריך כבנאדם

לפתח בלי קשר לעבודה או משרה או מעמד או שטות אחרת.

[super-man]

שבוע טוב, hans

 

יכול ליהות באמת שנקודת המוצא שלי לא נכונה, אני פשוט הגבתי

בצורה ריאלית (אם זו המילה הנכונה). כאילו, מה שבאמת קורה פה היום.

נכון שבעולם וורוד ומושלם, האחד היה שש ושמח לעזור לשני, ולסייע,

ולתמוך, ולהושיט יד בעת צרה (מה שרואים שקורה פה המון, בפורום). אבל בחיים זה לא ככה (או שאני טועה?).

 

שהרי אם לא שירתת בצבא - אין לך חברים מהצבא, ידידים, אין כלום מהצבא.

לא למדת באוניברסיטה/מכללה/מוסד אקדמי אחר - כי לא יכלת / קשה לך / אין לך איך לממן את הלימודים מסיבות כלכליות.

 

איך בכל זאת אתה מסתדר בחיים - יוצר קשרים עם אותם אנשים איכותים שיעזרו לך בחיים (וכאן נכנס גם הקטע - שאתה תעזור להם בחזרה, שתתן להם משהו בחזרה עבור העזרה שלהם) איך אתה אמור להכיר אנשים כאלה כשאתה בעצם "כלום", כשאין לך מה להציע.

 

יכול ליהות שאני לא מעביר את מה שאני רוצה לאמר, משום שאני לא מתנסח נכון. אני מקווה שבכל זאת מישהו יקרא ויבין למה התכוונתי.

[hans]

שבוע טוב.

השאלה שלך מצוינת.

 

לגבי הושטת יד - פורום זאת אמנם במה וירטואלית, אבל האנשים אמיתיים.

אם ראית את זה קורה פה (דברים מהסגנון של 'שלח לי ה"פ, יש לי משהו בשבילך'),

אז זה קורה גם ב"חיים האמיתיים".

 

צבא זה מעגל מסוים. במקרה יצא שאין לי שום קשר מכל סוג שהוא למישהו מהצבא,

עובדה שאפשר גם בלי...

אני שב ומדגיש שלימודים זה לא רק משהו אקדמאי - קשרים ועזרה וכו' אתה תמצא בכל מעגל.

יש היום מיליון ואחת קורסים שאפשר להשתתף בהם בלי שום דרישות יוצאות דופן -

ואולי תופתע לגלות שדווקא שם ייתכנו יותר הזדמנויות מכיוון שהרקע של המשתתפים

הרבה יותר מגוון - צעירים באמצע הסבה מקצועית שיכולים לספק לך מידע למה שהם עובדים בו עכשיו,

ומבוגרים שעוברים קורס ריענון בתחום שבו אתה היית רוצה להתמקצע.

 

"תעזור לי ואעזור לך" זה לא סחר חליפין בסחורות. במציאות זה יותר מורכב,

ונתקלתי בחיי באינספור מקרים של אנשים שעזרו לי בלי שום תמורה או ציפייה לתמורה, ולהפך.

שום אדם הוא לא "כלום", תוציא את זה מיד מהראש ולאלתר,

ולכל אחד יש מה להציע, אפילו אם נדמה לו שזה כלום.

 

אולי ניקח את זה לכיוון השני - הנטייה להתרחק מאלה שמתנהגים או נראים

כבעלי כוח והשפעה הצילה אותי לא פעם משטויות. ללקק במטרה להשיג משהו

היא התבהמות שמתאימה לפוליטיקאים ושאר חתרנים אוכלי חינם.

 

(ואם זה לא היה מובן עד עכשיו, המילה "איכותי" שהיא די טעונה,

איננה מציינת אנשים בעלי כוח או השפעה, אלא בעלי תבונה שכלית/רגשית).

[Smiro]

מה אישתך לעתיד חושבת על ההגירה?

[Derish]

נתחיל מזה שהצלחה היא עניין מאד אישי. למישהו זה להיות מנכ"ל או איש עסקים גדול, ובעיני מישהו אחר זה לחיות ביער

ולאכול פירות טריים כל יום. אין פה קביעה נחרצת של מה טוב ומה לא טוב, אבל על הגישה והדרך בהחלט אפשר לדבר.

 

אם אותם "אנשים קטנים שחיים חיים בינוניים" מרוצים מהחיים שלהם, מה רע בזה?

 

התשובה בגוף השאלה - השאיפה שלהם בחיים היא להיות "בסדר", כלומר הצלחה כבר לא תהיה שם.

הם תמיד יסתכלו על הזדמנויות חדשות כהזדמנויות להיכשל, לא להצליח, והגישה הזאת תהיה כמו עוגן.

 

אני לא אומר שכולם חייבים לטפס על האוורסט, אבל אם מציעים לך להצטרף למשלחת ואתה אומר "עזוב, שמעתי שקר שם"

אז אני לא אתייחס אליך ברצינות. זה בדיוק סוג האנשים שאני משתדל להתרחק מהם, כאלה שאפילו לא חושבים ולא בודקים

אלא ישר מוצאים סיבות למה זה לא ילך ולא מבינים בשביל מה בכלל צריך את זה.

 

"תעזור לי ואעזור לך" זה לא סחר חליפין בסחורות. במציאות זה יותר מורכב, ונתקלתי בחיי באינספור מקרים של אנשים

שעזרו לי בלי שום תמורה או ציפייה לתמורה, ולהפך.

שום אדם הוא לא "כלום", תוציא את זה מיד מהראש ולאלתר, ולכל אחד יש מה להציע, אפילו אם נדמה לו שזה כלום.

המילה "איכותי" שהיא די טעונה, איננה מציינת אנשים בעלי כוח או השפעה, אלא בעלי תבונה שכלית/רגשית.

 

אלו הם בדיוק משפטי המפתח. אנחנו לא מדברים פה על סוסים גזעיים, אלא על אנשים בעלי אופי איכותי, יכולת ורצון לעזור

והכשרון לראות את התמונה הגדולה ולא רק לחשוב בקטן על האינטרסים שלהם ועל המצב כרגע.

 

תתפלא, אבל גם הקשרים שלי מהצבא כמעט ולא קיימים יותר. התיכון הוא בכלל תקופה אפלה בחיי, והאנשים שבחברתם אני

מרגיש הכי בנח הם דווקא הקולגות שפגשתי בעבודה, בארץ ובחו"ל. יש גם כמה אנשים שפגשתי בפורום והתחברתי איתם על

רקע חוויות דומות שעברנו באותה תקופה.

 

הזכרתי בעבר שאני תמיד משתדל לפעול לפי עקרון "שלך לחמך על פני המים". זאת תופעה די מעניינת - אתה עוזר לאנשים

ולא מצפה לשום תמורה, ואז יום אחד כשאתה בבעיה ומרגיש שאתה מתמודד איתה לגמרי לבד, פתאום יוצאים החברים שלך

מכל החורים ומציעים עזרה, כל אחד בדרכו, מבלי שבכלל ביקשת. לא בשביל לקבל משהו בחזרה, אלא בגלל שהם חיים לפי

אותה פילוסופיה, עוזרים כשאפשר ויודעים שאם יעשו זאת בדרך קבע אז בעת הצורך גם הם לא ישארו לבד.

 

אני לא אדם דתי, אבל למיטב ידיעתי הבודהיזם מבוסס על עקרון שיווי המשקל הזה. התחשבות בסביבה, בטבע ובזולת,

ההבנה שאף אחד לא חי בוואקום והשאיפה לסייע כפי יכולתך לכל אדם אחר (בהנחה והוא לא מניאק עם קבלות) מובילה

בסופו של דבר לאושר. יש אנשים שקוראים לזה "קארמה". אני מעדיף להימנע מכל מיני כינויים, אבל השיטה ברורה, ומאז

שאימצתי אותה החיים שלי התחילו להשתפר. מכאן ועד להצליח הדרך עוד רחוקה, אבל לפחות אני יודע שבשבילי זה עובד

ומביא תוצאות, ונראה שאני לא היחיד.

 

מעל הכל - לכל אחד יש ערך, ואתה לעולם לא יודע איך נסיון החיים שלך יוכל לסייע למישהו אחר. להיתלות בתארים וכל

מיני הישגים פורמליים זה הפתרון הקל והמלאכותי. בחיים האמיתיים זה לא מבטיח כלום, ואם מישהו טוען אחרת, כדאי לך

להתרחק ממנו.

 

נ.ב. חכו לבנצי, יש לי תחושה שיהיה לו מה לומר בנושא.