ונעבור למשהו שונה לגמרי. איך ניתן להגר (לרדת מהארץ) לאלסקה?

[ya_pl]

אותו בחור, לומד תוך כדי העבודה תואר בניהול (דבר שלא היה קורה, כנראה, אם היה ממשיך בעבודתו הקודמת) במימון חלקי של המעסיק. בוא נגיד שהמקום בו הוא עובד נחשב למבוקש ומכובד לכל הדעות בזכות היציבות התעסוקתית, התנאים והפנסיה המסודרת (בדומה לתנאים שיש בחברות כדוגמת חברת החשמל/ נמלים).

 

האם אפשר הסבר מה זה "כלוב הזהב"? חיפשתי בגוגל ולא מצאתי. תודה.

[Z4 3.0si]

אם הוא לומד תוך כדי אז הוא הולך בדרך נכונה, והעבודה שקיבל היא בונוס נחמד מאוד.

 

כלוב זהב כשמו כן הוא- אתה מוקף זהב (תנאים חלומיים או שנראים חלומיים באותה נקודת זמן. למשל, משכורת של 16K שנראת חלומית שאתה בן 23 אבל כמשכורת מינימום שאתה בן 35 עם ילדים) אבל זהו בעצם כלוב שכולא אותך מלהתקדם ויום אחד שתצא מהכלוב בלית ברירה תגלה שהזהב הקיף אותך רק בתוך הכלוב והכל נעלם. אם אני לא טועה, נהוג לכנות את שכירי ההייטק\עובדי בנק בכינוי זה כיוון שכל פעם מציעים להם הטבה בתמורה להתחייבות לעוד X שנים כאשר אפשרות הקידום היא קטנה\לא קיימת\לבעלי פרוטקציה או לאנשי על בלבד.

[Derish]

black joker- פעם ראשונה שאני שומע\קורא מישהו חוץ ממני אומר את המשפט "אני מעדיף להפסיד את המכנסיים, מאשר להיות שכיר מדוכא."או בקיצור, like

 

אתם שניכם גיבורים גדולים (ורווקים אני מנחש, בלי משפחה לפרנס).

מה לגבי להפסיד את המכנסיים ואז להפוך לשכיר מדוכא, כי צריך לשלם את החשבונות?

 

האם אפשר הסבר מה זה "כלוב הזהב"? חיפשתי בגוגל ולא מצאתי. תודה.

 

בגדול, מצב שבו אתה חי טוב בתנאים מאד נקודתיים אבל לא יכול לצאת מהמסגרת הנוכחית. לדוגמא:

בן של הורים עשירים שנשלח ללמוד על חשבונם באוניברסיטה מסויימת, אך אם יחליט ללמוד במקום אחר יאבד את תמיכתם הכלכלית.

נגד בצבא שיושב על אותו ג'וב כבר 15 שנה ומתפרנס יפה, אבל יודע שאם יצא לאזרחות אז הוא יהיה סתם טכנאי בלי תואר.

[ya_pl]

תודה על ההסברים, החכמתי. המקום בו הוא עובד יהיה שימושי מאוד מבחינת הנסיון בצירוף התואר גם לחיים מחוץ לחברה.

 

אותו בעל הרכב היה ידוע בציבור בטוב ליבו (לאלה שהכירו אותו כפי שהוא ולא ע"פ התשקורת).

[Black Joker]

אתם שניכם גיבורים גדולים (ורווקים אני מנחש, בלי משפחה לפרנס).

מה לגבי להפסיד את המכנסיים ואז להפוך לשכיר מדוכא, כי צריך לשלם את החשבונות?

 

אני לא נשוי ולא בעל ילדים.

 

מאמין בלנסות וליפול, מאשר לא לנסות ולתהות מה יכל להיות. אני לא גיבור.

[יוסי פרנקוס]

תשמעו, אני השקעתי עם ההורים שלי את כל החסכונות שלנו בחלום (באולינג).

 

השבוע סגרנו ויש לנו (להם) חובות מפה ועד הודעה חדשה. ייקח כמה שנים להחזיר הכל.

 

אבל Fuck it! לפחות ניסינו.

 

לא שווה לחיות אם אין לך את הכוח להמשיך לצעוד קדימה ולמצות את הפוטנציאל שלך.

 

אני בעד לנסות!

 

צריך ביצים מפלדת אל חלד כדי להגיע למה שאתה רוצה.

 

ואם לא תגיע לשם? אז מה? מה כבר יקרה?

קצת חובות?

 

עדיף על להרגיש כמו זבל בגיל 40 כי לא ניסית לעשות שום דבר עם החיים שלך.

[itaysamurai]

אתם שניכם גיבורים גדולים (ורווקים אני מנחש, בלי משפחה לפרנס).

מה לגבי להפסיד את המכנסיים ואז להפוך לשכיר מדוכא, כי צריך לשלם את החשבונות?

 

מה שהתכוונתי לכתוב, מילה במילה. זה אחד מהמשפטים התמימים והתלושים מהמציאות ששמעתי.

אני הכי בעד להתנסות ולקחת צ'אנסים, אבל עם גיבוי מקצועי וכלכלי. כך אני בדיוק עושה בפועל.

בלי אחד משניהם לא הייתי זז מ"מ מג'ובים קודמים שלי ודוחה הצעות מפתות אחרות (כן, שכיר, אוי ואבוי).

איך במקרה שלכם, עם אפס ניסיון כך זה נשמע, אתם חושבים שתוכלו לנהל עסק (או מגבים את ברווז לעשות זאת) חדש וניסיוני ללא שום היסטוריה מוכחת בתחום?

פרנקוס, אני מתפלא גם עליך. להורים שלך כבר יש ניסיון אחד לפחות שאני יודע עליו (אתה סיפרת לי עליו) בניהול של עסק גדול,

זה לא שנפל עליכם באולינג משום מקום. אם ההורים שלך לא היו רואים הזדמנות עסקית אמיתית שיכולה להתפתח ולפרנס

כמה משפחות, הם לא היו מסכנים שקל, אני בטוח. אבל הם בטח לא היו עושים צעד כזה ללא ניסיון מוכח בעולם העסקים העצמאיים.

[Black Joker]

לא תמיד צריך גיבוי מקצועי וכלכלי, אבל כן צריך אומץ.

 

הגעתי למצב שנשברתי - עבדתי משמרות כפולות תמורת מינימום, קיבלתי יחס משפיל ולא ניתן לי שום קרדיט. המשכתי כך שלוש שנים, אחרי זה נשברתי.

 

יכול להיות שבעולם מושלם, צריך ללכת לפי "הנהלים" ולעשות הכל בזהירות, תוך מינימום סיכון. אני לא באתי מהעולם הזה, אני הולך עם הלב.

 

אם אני אכשל, יהיה רק אשם אחד וזה אני - מקובל עליי.

 

לגבי ניסיון, לא הכרחי, אבל הכל תלוי באדם וברצון שלו להצליח.

[hans]

כשאני אומר "לנסות" אני בסך הכול מתכוון למעבר לעבודה אחרת.

אפשר למצות את מלוא הפוטנציאל שלך גם בלי להקים עסק, אין שום קשר ביניהם.

 

מי שרוצה במתכוון וביודעין להיכנס לחובות כמו 80% מהעסקים הפרטיים שנסגרים לבסוף,

סבבה, אבל לא על המצפון שלי.

 

(בקיצור, את הרומנטיקה מומלץ להשאיר לסרטים, במציאות עדיף לנהוג באחריות כלפי עצמך והסובבים אותך)

[edan82]

בהקמת עסק, צריך הרבה יותר אומץ מאשר ניסיון.

 

אני מעדיף להפסיד את המכנסיים, מאשר להיות שכיר מדוכא.

 

 

צודק,

 

זו היתה גישה של המון אנשים, הם שמו את כל כספם בעסק עצמאי, אפילו הגדילו לעשות ורכשו רכב חדש (הוצאה עסקית!!), ואז ביום בהיר אחד הבועה התנפצה...ועכשיו הם מפחדים לפתוח את הדלת בבית כי אולי זה הגובה מהשוק האפור.

 

אל תיהיה יהיר בדברים שאתה כותב, צריך להיות מאוד מאוד זהירים, לכל צעד שאתה עושה יש משמעות.

 

לא חכמה להקים עסק, בלי יותר מדי נסיון, להתרסק עם העסק הזה או פשוט לאבד המון כסף, להקלע לחומות שאתה אפילו לא יודע איך לצאת מהם וכו'.

 

עסק זה משהו שצריך להתייחס אליו מאוד ברצינות, צריך להבין איך העסק פועל בתחום הספציפי אליו אתה מכוון, זה מאוד מורכב.

 

לאחרונה אישתי החליטה (עם המון דחיפה ממני) לקפוץ למים ולהתחיל קריירה עצמאית במקצוע שלה, מעצבת תכשיטים.

מצד אחד המון זמן רציתי שהיא תכנס לזה כעצמאית, מצד שני במשך המון זמן אמרתי לה "תמתיני, בואי נלמד את הדברים לעומק".

אז למדנו את הדברים לעומק, למזלה אני מתעסק בתחום המשלים שלה (יהלומים) וגם אבא שלה באותו תחום כמוני כך שכבר יש לה גישה לספקים מפעלים ולקוחות, יש לה אותי שדוחף ועוזר לה בפן ה"התנהלותי" (אני עם 5 שנות נסיון בניהול משרד) וכמובן את העזרה של אבא שלה שנמצא בענף כבר כמעט 30 שנה.

 

ועדיין, כל הידע והנסיון הנצבר הזה וזה עדיין לא ערובה לכלום!

 

כל הנסיון הזה רק אומר שיש לה נקודת פתיחה יחסית טובה, זה הכל.

 

אז לבוא בגישה של "להפסיד את התחתונים ולא להיות שכיר מתוסכל" נראה לי לא רציני, בטח לא כאשר אין את הנסיון המתאים.

 

ולהקים עסק צריך המון כישורים, ידע, נסיון, הבנה של פרוצידורות.

 

אני מאוד בעד לקחת סיכונים ואתגרים בחיים (עובדה שעצרתי לימודי תואר כדי לעבור לכאן), אבל לוקח רק סיכונים מוסכלים, כאלה שמראש אני חושב מה הסיכוי שלי להצליח ובאמת להתקדם ולאן אני יכול להתקדם.

 

אני בכנות ממליץ לך לנהוג כך, תמיד תוודא שיש לך תוכנית ב' למקרה שתכנית א' שלך תשתבש, זה נכון גם לגבי מעבר בין עבודות, אני אישית לא מתפטר ממקום עבודה עד שיש לי ביד חוזה חתום או מסמך רשמי שמאשר את קבלתי לעבודה חדשה, זה עזר לי להגיע למצב שמיום שחרורי מצה"ל לפני 7 שנים ועד היום לא היה לי יום אחד של אבטלה (אבטלה=צבירת חובות).

[Black Joker]

כשאני אומר "לנסות" אני בסך הכול מתכוון למעבר לעבודה אחרת.

אפשר למצות את מלוא הפוטנציאל שלך גם בלי להקים עסק, אין שום קשר ביניהם.

 

אני לא חושב כמוך, אבל מקבל את הדעה שלך, היא לגיטימית לחלוטין.

 

להיות שכיר זו לא קללה, להפך, יש פה הרבה יותר יתרונות מאשר להיות עצמאי - קבלת משכורת קבועה כל חודש זה לא עניין של מה בכך. אותי, באופן אישי, זה אף פעם לא משך.

 

עידן,

 

יהירות? איפה?

 

לא מכיר את השוק האפור והוא גם ממש לא מעניין אותי. עוד כשהייתי ילד קטן, לימדו אותי לא להתקרב לאיזור הזה.

 

אני מבין את הדעה שלך, אבל תלמד לקבל שיש גם דעות של אחרים וזו ממש לא יהירות.

 

צריך להבין שקיימים אנשים שבאים מכל כך הרבה רקעים והרצון להצליח, לפעמים, שווה ערך לרצון לחיות - לא פחות ולא יותר.

[edan82]

אין לי בעיה לקבל דעה של אחרים ידידי,

 

אבל יש יהירות במשפט "מעדיף להפסיד את המכנסיים מאשר להיות שכיר מדוכא".

 

זה נחמד ויפה להגיד את זה כשאתה "על הגל", זה משפט שנצרב בראש עם המון המון כאב כשיורדים מהגל.

 

כמובן שלכל אחד הרקע האישי שלו והרצון האישי שלו להצליח (בין אם כשכיר או בין אם כעצמאי), אבל פשוט ממליץ לך ללמוד ולצבור נסיון בתחום בו אתה רוצה להיות עצמאי ורק אז לקפוץ לבריכה.

 

לכתוב "הכל תלוי באדם וברצון שלו להצליח" זה באמת יפה ורומנטי, אבל כשתוסיף למשפט הזה גם את הפרמטר של הידע והנסיון- הסיכויים שלך להצליח ישתפרו משמעותית.

[Black Joker]

אני לא מוצא שום יהירות במשפט שרשמתי, אפילו לא מעט.

 

כל אחד מאיתנו עובר חוויות שונות בחיים ולומד מהן (נכנסנו לפילוסופיה, עכשיו?).

 

אני לא מתכוון לחזור בי, מהדעה שלא צריך הרבה ניסיון, ע"מ להתקדם הלאה. יותר חשוב רצון ואומץ.

[edan82]

סלמתאק, ובכל אופן המון הצלחה ידידי!

[Derish]

יש לי תחושה שמישהו פה קרא יותר מדי ספרי מוטיבציה.