ונעבור למשהו שונה לגמרי. איך ניתן להגר (לרדת מהארץ) לאלסקה?

[edan82]

 

ההיתי שמח אם מישהו יוכל להרחיב קצת על מה שעידן ודריש אמרו:

 

להקיף את עצמך באנשים איכותים, והמון המון קשרים.

 

איך בעצם עושים את זה? מאיפה מתחילים?

 

 

כל בן אדם אוהב להיות בחברת אנשים נעימים, "אנשי שיחה", אנשים סוחפים ובעלי כריזמה.

 

אח שלי התברך (וזו באמת ברכה) בכריזמה נהדרת והוא מתחבר עם אנשים מאוד בקלות, בכל מקום שהוא מגיע תמיד יהיה לו איזה חבר או 2 שהוא מכיר בין אם משירותו הצבאי (והוא לא ילד כן, בחור בן 38), בין אם מעבודות קודמות וכו'.

לא כל האנשים ה"איכותיים" מחפשים רק כאלה ואתה יכול למצוא את עצמך מתחבר עם אנשים בתפקידי מפתח כך סתם במקרה.

 

בוא אתן לך עוד דוגמא,

 

אני בחור חברותי ונעים (לדעת מי שמכיר אותי) ומאוד אוהב לעזור, ויצא שהייתי הראשון לעזור לכמה חבר'ה חדשים שהגיעו להונג קונג לפני כמה שנים.

עד לפני חצי שנה חיפשתי (במשך שנה) לעבור לחברה חדשה אחרי שהרגשתי שמיציתי את עצמי בחרה שעבדתי בזמנו (חברה קטנה שמצויינת בתור "חברת כניסה" לתחום שלי).

במהלך השנה שחיפשתי חברה חדשה, דבר שעשיתי לחלוטין מתחת לרדאר כדי שהחברה בארץ לא תגלה, חברים דאגו לארגן לי 3 ראיונות עבודה בחברות גדולות.

עם החברה הראשונה לא יצא כלום כי הם בסוף שינו תכניות והשאירו את האופרציה כמו שהיתה, עם החברה השניה גם לא יצא משהו כי הם החליטו לבסוף לקחת מנהל משרד שהוא מחוץ לתחום היהלומים, לחברה השלישית התקבלתי ועברתי מחברת כניסה לחברה שנחשבת לאחת מ-10 הגדולות בעולם.

 

שוב אתה יכול לראות את השילוב שציינתי מקודם:

 

התמדה, עזרה מחברים, והרבה מזל (התמודדתי על התפקיד מול המון אנשים עם הרבה יותר נסיון ממני בכלל ובחברות גדולות בפרט).

[Derish]

בהמשך לדבריו של עידן, עוד כמה נקודות שאני יכול לציין מנסיוני.

 

הגישה החברתית הזאת לא נוצרת לבד וזה לא משהו שקונים בחנות. זה מתגבש עם השנים ונשען על בטחון עצמי, שנוצר בתורו על סמך חוויות שעברת ומבחנים שבהם החיים העמידו אותך. כאן בדיוק נכנס הקטע של להקיף את עצמך באנשים הנכונים. כשהגעתי לחברה שאני עובד בה, מצאתי את עצמי מוקף באנשים הרבה יותר מנוסים ממני, עם אופקים הרבה יותר רחבים. הרעיון לנסות לעבור לחו"ל למשל הגיע מאחד מהם, אני בכלל שאפתי לעבור לרחובות... מה כבר ילד בן 22 יודע על אירופה? גם אני התחלתי בגישה הזאת של "מה אני כבר יכול להציע להם", אבל אחרי כמה חודשים של עבודה ביחד גיליתי שאני לומד מהר, שרוב האנשים בכלל לא לוקחים את העבודה ברצינות (מה שאיפשר לי לבלוט לטובה) וגם אותם "ענקים" שעבדתי איתם הם בסה"כ בני אדם, בדיוק כמוני, רק עם קצת יותר נסיון בחיים. ברגע שהפסקתי לפחד מהם והתחלתי לדבר איתם, ללמוד מהם, שם חל המפנה הגדול. היום אין לי שום בעיה לגשת למנכ"ל של חברה עם מאות אלפי עובדים ולפתוח בשיחת חולין, בלי שום אג'נדה או כוונה נסתרת, פשוט כי הבן אדם מעניין אותי. וככה נוצרים קשרים חדשים, כי בעוד חצי שנה הוא יחפש מישהו למפעל הדפוס שלו במזרח אירופה ויזכור שהוא דיבר איתי באיזה תערוכה, ואני דובר רוסית ומבין במדפסות... מפה לשם יש סיכוי שיצא מזה משהו. ושוב, זה לא אומר שמי מאיתנו תכנן את זה, פשוט ככה זה עובד באופן טבעי.

 

דוגמה נוספת מהעבר הלא רחוק. יש לי חבר שאביו הוא אדם מאד חרוץ, כזה שהגיע לארץ כמהנדס (כמו כל הרוסים) ומהר מאד קלט שזה לא יקדם אותו בחיים. הוא עשה הסבת מקצוע, נכנס לפרוייקטים, התערבב עם כל מיני אנשים בכל מיני חברות שבהן עבד (ולמד כל הזמן הזה במקביל), ניסה את עצמו בכמה תחומים עד שמצא את מקומו בחברה גדולה. מאז הוא הצליח להתקדם לתפקיד של סמנכ"ל, והיד עוד נטויה... החבר שלי תמיד חי בצלו וניסה לרצות אותו - בלימודים, בצבא ובעבודה. עד היום זה ככה, וזה ניכר בכל שיחה שלהם שאני שומע. אני והאבא מעולם לא היינו חברים, לא יותר מ"שלום-שלום" כשביקרתי אצלהם בבית, עד לאחרונה. מאז שעברתי לחו"ל איכשהו המצב השתנה. כשאני מגיע אליהם הביתה מדי פעם, האבא תמיד קם ללחוץ את ידי ולשאול מה קורה, איך החיים ובכלל. הוא גם מספר קצת על עצמו, על הנסיעות שעשה לאחרונה ועל הפרוייקטים שעסק בהם. אין לו שום קשר לתחום שבו אני עובד ולהפך, אבל אנשים מהסוג הזה, כאלה שהתקדמו בכוחות עצמם, פשוט נמשכים זה לזה באופן טבעי. כעת אני יודע שאם אצטרך משהו ממנו, יש לי ערוץ תקשורת ישיר לבן אדם, לא בתור "אבא של". והוא יודע שאם יצטרך איזשהי עזרה באירופה הוא יכול לדבר איתי ישירות, לא בתור חבר של הבן שלו. אף אחד מאיתנו לא בונה פה על שיתוף פעולה אסטרטגי, אבל אנחנו נמצאים אחד אצל השני "בתחום הרדאר", ויום אחד עשוי לצאת מזה משהו חיובי.

 

השאלה עד כמה רחבה הרשת שלך ועד כמה אתה שומר על הקשרים "חמים" זה כבר אינדיבידואלי. אני לדוגמא שומר על קשר רק עם אנשים שעליהם אני יכול לסמוך, לא עם סתם פוליטיקאים. יש לי חברים שיש להם אלפי "קשרים" וירטואליים, אבל זה כמו לומר שבקארזפורום יש 80 אלף חברים - כמה מהם אשכרה נמצאים פה בשביל לעזור כשיש לך בעיה? במקרה שלי לא התברכתי בכריזמה, אני טיפוס די אנטיפט ויש לי סבלנות מאד נמוכה לאנשים מזוייפים וטמבלים. ועדיין, גם לי יש לא מעט קשרים שנוצרו עם השנים ואנשים שמעריכים את מה שאני מביא לשולחן (ולהפך).

 

לסיכום - שים לב לכל מה שנכתב פה, גם זה לוקח זמן והשקעה. אני כותב את זה ביום החופשי שלי, עידן כותב את זה במקום לבלות עוד 20 דקות עם הילד שלו, האנס בטח שם את הצ'לו בצד לכמה דקות בשביל לכתוב את דבריו (אין לי מושג למה, אבל אני תמיד מדמיין את האנס יושב ומנגן על צ'לו כל היום ), בקיצור אנשים משקיעים וחולקים מהנסיון שלהם בשביל לעזור לאחרים. והרי די ברור שאנחנו לא מצפים לקבל כלום בתמורה, לא מברווז ולא מסופר-מן. אז זה קורה גם בעולם האמיתי, ותמיד יהיו כאלה שימצאו את הזמן להסביר ולספר, וגם כאלה שיהיו חסרי סבלנות ולחוצים. את מי מהם תרצה לידך, זאת כבר בחירה אישית.

[ofir]

אני אגיד את זה פעם אחת: לצערי הרב, ניסיתי ללמוד. לא הצלחתי. אני כנראה לא מתאים ללימודים אקדמיים. וזה לא שלא השקעתי, וזה במקצוע שהיה לי הכי קל בעולם כשהייתי בתיכון וזרמתי איתו בטבעיות של ביקור בשירותים אחרי מיץ שזיפים.

 

אין שום קשר בין הלימודים בתיכון ללימודים אקדמאים

[ברווז]

לגבי הושטת יד - פורום זאת אמנם במה וירטואלית, אבל האנשים אמיתיים.

אם ראית את זה קורה פה (דברים מהסגנון של 'שלח לי ה"פ, יש לי משהו בשבילך'),

אז זה קורה גם ב"חיים האמיתיים".

 

אני חייב להודות שהופתעתי לטובה ובענק, וזה קרה לי פה, מהאנשים הנפלאים שיש פה בפורום הזה. זו אגב הסיבה שאני מרגיש חופשי מספיק לבוא ולהציק לכם בשאלות ובהתחבטויות הרבות שלי.

 

צבא זה מעגל מסוים. במקרה יצא שאין לי שום קשר מכל סוג שהוא למישהו מהצבא,

עובדה שאפשר גם בלי...

אני שב ומדגיש שלימודים זה לא רק משהו אקדמאי - קשרים ועזרה וכו' אתה תמצא בכל מעגל.

יש היום מיליון ואחת קורסים שאפשר להשתתף בהם בלי שום דרישות יוצאות דופן -

ואולי תופתע לגלות שדווקא שם ייתכנו יותר הזדמנויות מכיוון שהרקע של המשתתפים

הרבה יותר מגוון - צעירים באמצע הסבה מקצועית שיכולים לספק לך מידע למה שהם עובדים בו עכשיו,

ומבוגרים שעוברים קורס ריענון בתחום שבו אתה היית רוצה להתמקצע.

 

אני מתחיל להבין את כוונתך. התחלתי לחשוב על תכנון בעזרת מחשב, יעזור לתחביב של שירטוט הסכינים, למשל. אבל אני ממש לא יודע במה משרטט ללא הכשרה של מהנדס מכונות יוכל לעשות בחיים...

 

"תעזור לי ואעזור לך" זה לא סחר חליפין בסחורות. במציאות זה יותר מורכב,

ונתקלתי בחיי באינספור מקרים של אנשים שעזרו לי בלי שום תמורה או ציפייה לתמורה, ולהפך.

שום אדם הוא לא "כלום", תוציא את זה מיד מהראש ולאלתר,

ולכל אחד יש מה להציע, אפילו אם נדמה לו שזה כלום.

 

תראה אותי לדוגמא- אני אחלה דוגמא של "איך לא לחיות"...

 

אולי ניקח את זה לכיוון השני - הנטייה להתרחק מאלה שמתנהגים או נראים

כבעלי כוח והשפעה הצילה אותי לא פעם משטויות. ללקק במטרה להשיג משהו

היא התבהמות שמתאימה לפוליטיקאים ושאר חתרנים אוכלי חינם.

 

(ואם זה לא היה מובן עד עכשיו, המילה "איכותי" שהיא די טעונה,

איננה מציינת אנשים בעלי כוח או השפעה, אלא בעלי תבונה שכלית/רגשית).

מסכים עם כל מילה בנוגע ל"ליקוק".

מה אישתך לעתיד חושבת על ההגירה?

אתה מתכוון, האם היא חושבת שיש לה ברירה?

יהיה לה קשה, אבל התברכתי באישה תומכת מאין כמותה. אלמלא היא כבר הייתי מאבד את שפיותי, אגב בדיוק היום, לפני 11 שנים.

נתחיל מזה שהצלחה היא עניין מאד אישי. למישהו זה להיות מנכ"ל או איש עסקים גדול, ובעיני מישהו אחר זה לחיות ביער

ולאכול פירות טריים כל יום. אין פה קביעה נחרצת של מה טוב ומה לא טוב, אבל על הגישה והדרך בהחלט אפשר לדבר.

 

אחחח, יער, פירות טריים... נשמע מקסים.

 

התשובה בגוף השאלה - השאיפה שלהם בחיים היא להיות "בסדר", כלומר הצלחה כבר לא תהיה שם.

הם תמיד יסתכלו על הזדמנויות חדשות כהזדמנויות להיכשל, לא להצליח, והגישה הזאת תהיה כמו עוגן.

אני לא אומר שכולם חייבים לטפס על האוורסט, אבל אם מציעים לך להצטרף למשלחת ואתה אומר "עזוב, שמעתי שקר שם"

אז אני לא אתייחס אליך ברצינות. זה בדיוק סוג האנשים שאני משתדל להתרחק מהם, כאלה שאפילו לא חושבים ולא בודקים

אלא ישר מוצאים סיבות למה זה לא ילך ולא מבינים בשביל מה בכלל צריך את זה.

 

אתה מעלה פה טענה מעניינת.

אני שואף להיות "בסדר"- דהיינו, לחיות בשלווה עם עצמי, במצב שבו אני צף בנוחות, ללא חובות, אך גם ללא הון עתק או בית ענק או WHATEVER. כמובן שלא אתנגד לזכות בלוטו, אבל זו לא השאיפה.

מנגד, אני בהחלט מזיז קדימה מספר דברים (שכל כך לא זזים!!!!! בלאד...), שיקדמו אותי ראשית לשאיפה של ה"בסדר", ועם קצת (הרבה) מזל, גם למעבר לזה. הציפייה הבסיסית, אגב, היא שוב- רק ל"בסדר" כי זה כל מה שאני מאחל לעצמי. השינוי הקטן הזה יהיה עד כדי כך משמעותי עבורי.

לגבי האוורסט- אני לא אוכל לנשום שם, ואני לא בכושר.

להכיר את עצמך והמגבלות של עצמך הן חלק מהצלחה בחיים לדעתי.

 

אלו הם בדיוק משפטי המפתח. אנחנו לא מדברים פה על סוסים גזעיים,

 

לא, על חמורים ברווזיים...

 

אלא על אנשים בעלי אופי איכותי, יכולת ורצון לעזור

והכשרון לראות את התמונה הגדולה ולא רק לחשוב בקטן על האינטרסים שלהם ועל המצב כרגע.

תתפלא, אבל גם הקשרים שלי מהצבא כמעט ולא קיימים יותר. התיכון הוא בכלל תקופה אפלה בחיי, והאנשים שבחברתם אני

מרגיש הכי בנח הם דווקא הקולגות שפגשתי בעבודה, בארץ ובחו"ל. יש גם כמה אנשים שפגשתי בפורום והתחברתי איתם על

רקע חוויות דומות שעברנו באותה תקופה.

 

גם הקשרים שלי מכל המקומות שהייתי בהם עד היום נשרפו כמעט לחלוטין, למעט איזה חבר ילדות אחד מהתיכון שאני לא מבין למה בכלל הוא רוצה להסתובב איתי...

 

הזכרתי בעבר שאני תמיד משתדל לפעול לפי עקרון "שלך לחמך על פני המים". זאת תופעה די מעניינת - אתה עוזר לאנשים

ולא מצפה לשום תמורה, ואז יום אחד כשאתה בבעיה ומרגיש שאתה מתמודד איתה לגמרי לבד, פתאום יוצאים החברים שלך

מכל החורים ומציעים עזרה, כל אחד בדרכו, מבלי שבכלל ביקשת. לא בשביל לקבל משהו בחזרה, אלא בגלל שהם חיים לפי

אותה פילוסופיה, עוזרים כשאפשר ויודעים שאם יעשו זאת בדרך קבע אז בעת הצורך גם הם לא ישארו לבד.

 

אני לא אדם דתי, אבל למיטב ידיעתי הבודהיזם מבוסס על עקרון שיווי המשקל הזה. התחשבות בסביבה, בטבע ובזולת,

ההבנה שאף אחד לא חי בוואקום והשאיפה לסייע כפי יכולתך לכל אדם אחר (בהנחה והוא לא מניאק עם קבלות) מובילה

בסופו של דבר לאושר. יש אנשים שקוראים לזה "קארמה". אני מעדיף להימנע מכל מיני כינויים, אבל השיטה ברורה, ומאז

שאימצתי אותה החיים שלי התחילו להשתפר. מכאן ועד להצליח הדרך עוד רחוקה, אבל לפחות אני יודע שבשבילי זה עובד

ומביא תוצאות, ונראה שאני לא היחיד.

 

הלוואי שהייתי יודע איך להיות "לארג'". אני מנסה לעזור ככל יכלתי, למי שאני יכול, (כולל מסתבר ל"מניאקים עם קבלות"), בצורה שאני יכול, אבל לא חושב שאני עושה מספיק. זוהי אחלה פילוסופייה לחיים, ודומה למה שאני מאמין:

להיות נחמד, עדיף על להיות מנייאק, ולו רק בגלל שאם אתה נחמד ל-2 אנשים יש בסוף הרגשה טובה.

 

מעל הכל - לכל אחד יש ערך, ואתה לעולם לא יודע איך נסיון החיים שלך יוכל לסייע למישהו אחר. להיתלות בתארים וכל

מיני הישגים פורמליים זה הפתרון הקל והמלאכותי. בחיים האמיתיים זה לא מבטיח כלום, ואם מישהו טוען אחרת, כדאי לך

להתרחק ממנו.

 

נ.ב. חכו לבנצי, יש לי תחושה שיהיה לו מה לומר בנושא.

קל ומלאכותי? אולי. אבל משום מה כל העולם עובד לפי ה"קל ומלאכותי" הזה.

רק תביט כמה משרות של מחסנאי מסריח (מחסנאי! ראבאק!) דורשות תואר ראשון...

כל בן אדם אוהב להיות בחברת אנשים נעימים, "אנשי שיחה", אנשים סוחפים ובעלי כריזמה.

 

אח שלי התברך (וזו באמת ברכה) בכריזמה נהדרת והוא מתחבר עם אנשים מאוד בקלות, בכל מקום שהוא מגיע תמיד יהיה לו איזה חבר או 2 שהוא מכיר בין אם משירותו הצבאי (והוא לא ילד כן, בחור בן 38 ), בין אם מעבודות קודמות וכו'.

לא כל האנשים ה"איכותיים" מחפשים רק כאלה ואתה יכול למצוא את עצמך מתחבר עם אנשים בתפקידי מפתח כך סתם במקרה.

 

בוא אתן לך עוד דוגמא,

 

אני בחור חברותי ונעים (לדעת מי שמכיר אותי) ומאוד אוהב לעזור, ויצא שהייתי הראשון לעזור לכמה חבר'ה חדשים שהגיעו להונג קונג לפני כמה שנים.

עד לפני חצי שנה חיפשתי (במשך שנה) לעבור לחברה חדשה אחרי שהרגשתי שמיציתי את עצמי בחרה שעבדתי בזמנו (חברה קטנה שמצויינת בתור "חברת כניסה" לתחום שלי).

במהלך השנה שחיפשתי חברה חדשה, דבר שעשיתי לחלוטין מתחת לרדאר כדי שהחברה בארץ לא תגלה, חברים דאגו לארגן לי 3 ראיונות עבודה בחברות גדולות.

עם החברה הראשונה לא יצא כלום כי הם בסוף שינו תכניות והשאירו את האופרציה כמו שהיתה, עם החברה השניה גם לא יצא משהו כי הם החליטו לבסוף לקחת מנהל משרד שהוא מחוץ לתחום היהלומים, לחברה השלישית התקבלתי ועברתי מחברת כניסה לחברה שנחשבת לאחת מ-10 הגדולות בעולם.

 

שוב אתה יכול לראות את השילוב שציינתי מקודם:

 

התמדה, עזרה מחברים, והרבה מזל (התמודדתי על התפקיד מול המון אנשים עם הרבה יותר נסיון ממני בכלל ובחברות גדולות בפרט).

מזל לעיתים חשוב יותר משכל, זה מה שאני שומע...

בהמשך לדבריו של עידן, עוד כמה נקודות שאני יכול לציין מנסיוני.

 

הגישה החברתית הזאת לא נוצרת לבד וזה לא משהו שקונים בחנות. זה מתגבש עם השנים ונשען על בטחון עצמי, שנוצר בתורו על סמך חוויות שעברת ומבחנים שבהם החיים העמידו אותך. כאן בדיוק נכנס הקטע של להקיף את עצמך באנשים הנכונים. כשהגעתי לחברה שאני עובד בה, מצאתי את עצמי מוקף באנשים הרבה יותר מנוסים ממני, עם אופקים הרבה יותר רחבים. הרעיון לנסות לעבור לחו"ל למשל הגיע מאחד מהם, אני בכלל שאפתי לעבור לרחובות... מה כבר ילד בן 22 יודע על אירופה? גם אני התחלתי בגישה הזאת של "מה אני כבר יכול להציע להם", אבל אחרי כמה חודשים של עבודה ביחד גיליתי שאני לומד מהר, שרוב האנשים בכלל לא לוקחים את העבודה ברצינות (מה שאיפשר לי לבלוט לטובה) וגם אותם "ענקים" שעבדתי איתם הם בסה"כ בני אדם, בדיוק כמוני, רק עם קצת יותר נסיון בחיים. ברגע שהפסקתי לפחד מהם והתחלתי לדבר איתם, ללמוד מהם, שם חל המפנה הגדול. היום אין לי שום בעיה לגשת למנכ"ל של חברה עם מאות אלפי עובדים ולפתוח בשיחת חולין, בלי שום אג'נדה או כוונה נסתרת, פשוט כי הבן אדם מעניין אותי. וככה נוצרים קשרים חדשים, כי בעוד חצי שנה הוא יחפש מישהו למפעל הדפוס שלו במזרח אירופה ויזכור שהוא דיבר איתי באיזה תערוכה, ואני דובר רוסית ומבין במדפסות... מפה לשם יש סיכוי שיצא מזה משהו. ושוב, זה לא אומר שמי מאיתנו תכנן את זה, פשוט ככה זה עובד באופן טבעי.

 

דוגמה נוספת מהעבר הלא רחוק. יש לי חבר שאביו הוא אדם מאד חרוץ, כזה שהגיע לארץ כמהנדס (כמו כל הרוסים) ומהר מאד קלט שזה לא יקדם אותו בחיים. הוא עשה הסבת מקצוע, נכנס לפרוייקטים, התערבב עם כל מיני אנשים בכל מיני חברות שבהן עבד (ולמד כל הזמן הזה במקביל), ניסה את עצמו בכמה תחומים עד שמצא את מקומו בחברה גדולה. מאז הוא הצליח להתקדם לתפקיד של סמנכ"ל, והיד עוד נטויה... החבר שלי תמיד חי בצלו וניסה לרצות אותו - בלימודים, בצבא ובעבודה. עד היום זה ככה, וזה ניכר בכל שיחה שלהם שאני שומע. אני והאבא מעולם לא היינו חברים, לא יותר מ"שלום-שלום" כשביקרתי אצלהם בבית, עד לאחרונה. מאז שעברתי לחו"ל איכשהו המצב השתנה. כשאני מגיע אליהם הביתה מדי פעם, האבא תמיד קם ללחוץ את ידי ולשאול מה קורה, איך החיים ובכלל. הוא גם מספר קצת על עצמו, על הנסיעות שעשה לאחרונה ועל הפרוייקטים שעסק בהם. אין לו שום קשר לתחום שבו אני עובד ולהפך, אבל אנשים מהסוג הזה, כאלה שהתקדמו בכוחות עצמם, פשוט נמשכים זה לזה באופן טבעי. כעת אני יודע שאם אצטרך משהו ממנו, יש לי ערוץ תקשורת ישיר לבן אדם, לא בתור "אבא של". והוא יודע שאם יצטרך איזשהי עזרה באירופה הוא יכול לדבר איתי ישירות, לא בתור חבר של הבן שלו. אף אחד מאיתנו לא בונה פה על שיתוף פעולה אסטרטגי, אבל אנחנו נמצאים אחד אצל השני "בתחום הרדאר", ויום אחד עשוי לצאת מזה משהו חיובי.

 

השאלה עד כמה רחבה הרשת שלך ועד כמה אתה שומר על הקשרים "חמים" זה כבר אינדיבידואלי. אני לדוגמא שומר על קשר רק עם אנשים שעליהם אני יכול לסמוך, לא עם סתם פוליטיקאים. יש לי חברים שיש להם אלפי "קשרים" וירטואליים, אבל זה כמו לומר שבקארזפורום יש 80 אלף חברים - כמה מהם אשכרה נמצאים פה בשביל לעזור כשיש לך בעיה? במקרה שלי לא התברכתי בכריזמה, אני טיפוס די אנטיפט ויש לי סבלנות מאד נמוכה לאנשים מזוייפים וטמבלים. ועדיין, גם לי יש לא מעט קשרים שנוצרו עם השנים ואנשים שמעריכים את מה שאני מביא לשולחן (ולהפך).

 

ניכוויתי בעצמי פעם אחת מווירטואוז שכזה לצערי. לא בפורום הזה, אלא בפורום אחר. הסתבר לי בדיעבד שכולו בירבורים באוויר, והוציא לי את הרוח מהמפרשים למשך זמן רב מאד.

 

לסיכום - שים לב לכל מה שנכתב פה, גם זה לוקח זמן והשקעה. אני כותב את זה ביום החופשי שלי, עידן כותב את זה במקום לבלות עוד 20 דקות עם הילד שלו, האנס בטח שם את הצ'לו בצד לכמה דקות בשביל לכתוב את דבריו (אין לי מושג למה, אבל אני תמיד מדמיין את האנס יושב ומנגן על צ'לו כל היום ), בקיצור אנשים משקיעים וחולקים מהנסיון שלהם בשביל לעזור לאחרים. והרי די ברור שאנחנו לא מצפים לקבל כלום בתמורה, לא מברווז ולא מסופר-מן. אז זה קורה גם בעולם האמיתי, ותמיד יהיו כאלה שימצאו את הזמן להסביר ולספר, וגם כאלה שיהיו חסרי סבלנות ולחוצים. את מי מהם תרצה לידך, זאת כבר בחירה אישית.

אתה יודע, לא ראיתי את זה כך. שינית אצלי משהו עכשיו. תודה!

אין שום קשר בין הלימודים בתיכון ללימודים אקדמאים

 

שמתי לב...

 

תודה לכל התומכים.

אני חושב שהגיע הזמן לעשות צעד תימני, ולעשות את הבלתי ייאמן, וללכת להטיל ביצי זהב.

הצעד הראשון הוא כמובן לגלח את פי ה...

הצעד השני הוא פשוט לקפוץ. כך, במקום.

הצעד השלישי הוא לרדת מהעץ.

 

זוכרים את "300"? את הסצינה של המגן שהוא זרק - כי הוא היה כבד?

אז זה כזה.

לגלח, כדי שיהיה קל יותר לצאת.

לקפץ, כדי שישימו לב שאני שם.

לרדת מהעץ, עם הביצים, כדי שאוכל למכור אותם.

 

ולא יזיק גם לעבור לאלסקה אחר כך. נתתם לי חומר למחשבה, לא רק על מה שרציתי לדעת דווקא, אלא בתחומים אחרים - חשובים אף יותר.

תודה.

נ.ב.

עדיין אשמח לשמוע לגבי אלסקה. לא צחקתי בנוגע לרצוני לעבור... זה אמיתי לחלוטין.

[super-man]

ערב טוב חברים,

ממש שמחתי לראות שעניתם לי ברצינות לשאלה המסקרנת שלי

 

תודה רבה לכם. התייחסתי לכל תגובה ותגובה, לכל תשובה ברצינות,

ומקווה שאוכל ליישם בפועל בחיי את מה שכתבתם.

 

אני רוצה לסיים במשפט שדריש הזכיר פה, שאני תמיד נוהג להשתמש

בו משום שאני קודם כל אוהב אותו, דבר שני מאוד מאמין בו:

 

"שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו"

 

תודה לכם אנשים יקרים.

בטוח שכל אחד ואחד שיקרא את התגובות שלכם (יהיו המון קוראים, מספיק שמישהו יכתוב בגוגל "אלסקה" וכבר הוא רואה את הנושא הזה בתוצאות החיפוש") יודה לכם מאוד, ויעריך מאוד את שהשקעתם והגבתם ברצינות ובכוונה אמיתית לעזור לבן אדם השואל.

 

תודה

[יוסי פרנקוס]

למה שאנשים איכותים עם קשרים יחפצו להיות בקשר עם יוסי שלא קשור אליהם בכלל לעולם שלהם, נחות מהם?

 

Fuck you too, nigga!

 

ברווז, נתנו לך פה עצות מעולות, שאפשר להשתמש בהן בכל מיני תחומים ולכל מני כיוונים.

אם אתה צריך להכיר אנשים חדשים כדי להיכנס למעגלים טובים יותר ולעשות מגעים, יש המון אפשרויות.

 

אם אתה צריך עצה, מישהו סתם לדבר איתו או אתה צריך שאני אציג לך כמה אנשים, פשוט שלח לי הודעה פרטית.

הקפה עלי

 

אנחנו בכל מקרה גרים באותה עיר.

 

זה מה שלי יש להציע.

[בנצי]

בשביל לעבור לאלסקה אתה צריך ויזה לארצות הברית, גם ויזת תייר תספיק

 

משם השמיים הם הגבול, אני עייף מדי בשביל להגיב כרגע, מבטיח שאתן לך את ה2 סנט שלי מחר.

[Arilou]

פעם אחרונה שבדקתי בקנדה חסרים מסגרים, רתכים, חרטים וכו' והם מקבלים באופן יחסי ויזת עבודה דיי בקלות.

 

מזג האוויר יותר נוח במקצת מאלסקה (תלוי איפה כמובן) והנופים שווים בהחלט. בחורף קר ובסתיו יש עלים אדומים.

בנוסף מדובר במדינת רווחה שהחיים בה יחסית נעימים גם לאנשים הצוואר הכחול.

 

(אגב, גם אחיות חסרות שם ועובדים סוציאליים).

 

לגבי אלסקה, ביקרתי שם. בקיץ המקום מדהים ובחורף אמרו לי שהמקום מדכא ברמות אחרות.

[ברווז]

אין לי הכשרה באף אחד מהתחומים הנ"ל. באשר לדיכאון, ובכן אני לא מאלה שנהיים מדוכאים בחורף- להיפך.

[itaysamurai]

אם CNC למינהם מעניינים אותך, הכשרה זה דווקא העניין הפשוט.

יש המון קורסים והכשרות מקצועיות, מכונות ותוכנות. דווקא נשמע שמתאים לך.

ואפילו בארץ זה תחום שצמא לעובדים טובים.

[ברווז]

הבעייה עם CNC זה שאין כל כך לאיפה להתקדם עם זה, בארץ או בחו"ל. כך שאתה נתקע עם מקצוע ללא עתיד, לכל החיים...

[בנצי]

אני כל הזמן מחפש כיוונים חדשים, אני תמיד מרחיב את האופקים שלי ואני לא חושב שאני שונה ממך.

לפעמים אני נתקע בחומות שאני לא מאמין שאוכל לטפס, זה לא פשוט, חלק מלהיות מבוגר.

כל כך הרבה דברים עשיתי בחיים, כל כך הרבה מקצועות, כל כך הרבה התחלות חדשות ואני לא רואה את עצמי ככישלון, אני רואה את עצמי כתוהה, אם תשאל אותי היום מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול - לא אוכל לענות לך ברגע, אני עדיין לא יודע.

מה שאני כן יודע זה שאני עדיין צעיר (26) וזה הגיל לעשות טעויות וללמוד.

 

אתה בחור צעיר, אל תפחד לקחת את הצ'אנס, עכשיו זה הזמן, אני מעדיף לקחת סיכון עכשיו מאשר להגיע לגיל 60 ולהסתכל אחורה עם תהיות מה היה קורה אם, לפחות אני מנסה, ואני מנסה כל הזמן. אני מוסמך בכ"כ הרבה דברים, וכרגע אני עובד על עוד הסמכה שתפתח עוד כמה דלתות. תתכנן, תבצע, תיפול, תקום ותרוץ קדימה יותר חזק, בסוף אתה מגיע לאן שאתה רוצה.

[Derish]

ולסיכום, לכל מהפך הוליוודי מגיע שיר נושא משלו:

 

http://www.youtube.com/watch?v=msumWLbq1Dk&ob=av2e דרך יוטיוב

בהצלחה, איש!

[יוסי פרנקוס]

אם האנגלית שלך בסדר, אני ממליץ על ההרצאה הזאת.

יש הרבה מה ללמוד על עצמך, צורות שונות של חשיבה ובעצם על "למצוא את עצמך" בצורה טובה.

 

http://www.youtube.com/watch?v=yJAL21IE9fY דרך יוטיוב

[itaysamurai]

הבעייה עם CNC זה שאין כל כך לאיפה להתקדם עם זה, בארץ או בחו"ל. כך שאתה נתקע עם מקצוע ללא עתיד, לכל החיים...

 

זה לא מאוד נכון. כל מתכנת טוב מתחיל מלמטה ומתקדם וכל בעלי בתי המלאכה שאני עובד איתם התחילו בתחתית והתקדמו.

חוץ מזה שהתחום הזה נותן לך לטעום מהמון סוגי חומרים ותהליכים, בסיס מעולה למי שרוצה להתפתח בתחום פיתוח ותכנון מוצר,

כמו שאתה לעיתים אומר על עצמך.

אני מאוד נהניתי לתכנת, מאוד מגוון-פלסטיק-מתכות-עץ, כל חלק עם הבעיות שלו בייצור שצריך לפתור וכל ח"ג עם תכונותיו.

אבל קיבלתי הזדמנות די נדירה לעבור לצד השני (R&D, בזכות כישוריי + קשרים מעולים שיצרתי במקום העבודה הקודם,

כמו שאמרו נכון דריש, האנס, עידן) ולקחתי אותה בשתי ידיים.

היום אני חוסך לעצמי זמן וסירבול וללקוחות שלי כסף בזכות הידע שצברתי שם.