תל אביב בשנות ה30

[אריוס]

דווקא חילפי הדעות כאן מפרים למדי, ולא הייתי לוקח את זה לויכוח פוליטי.

הפעולה הקרויה "ליל הגשרים" בוצעה דווקא על ידי פלמ"ח ולא אצ"ל, אם כי היא בוצעה במיסגרת תנועת המרי, איחוד שהיסתים לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים.

אבל, אם לחזור "לירושה" שהישירו כאן הבריטים והיא קשורה אלינו ביו יום, הלא זהו מיבחן הרישוי השנתי. המיבחן כמו שהוא נהוג אצלינו בארץ הונהג כאן על ידי הבריטים בתקופת המנדט, והוא נהוג גם היום במתקונת דומה באנגליה. לא לחינם אנחנו קוראים לזה -טסט.

אריה

[lulisa]

בשיא הקיצור: אחרי מלחמת העולם הראשונה חילקו בריטניה וצרפת ביניהם את מה שהותירו התורכים והקימו במקומו מנדטים מטעם חבר הלאומים: סוריה, לבנון, עירק, כווית, עבר-הירדן, פלשתינה-א"י. פרט לכך שלטה בריטניה במצריים, סודן ותימן. לבריטניה היו שני אינטרסים עיקריים: נפט והדרך להודו. השני מהם אבד ב 48, ולנפט דאגה עוד קודם לכן ארה"ב בדרכים אחרות משלטון ישיר.

בכל אחד מהמנדטים (פרט אולי לעבר הירדן) שכנו יותר מעם אחד ויותר מדת אחת והמתחים הפנימיים בהם היו עצומים. אולם הם היה בשיאם בארץ-ישראל - בין יהודים וערבים. שנות השלושים הסתיימו במרד הערבי הגדול שעלה לערבים בעשרת אלפי הרוגים והרבה עולי גרדום. הבריטים הגדילו לפיכך מאד את נוכחות צבאם בארץ. אבל כדי לפייס את הערבים הנהיגו הבריטים את הספר הלבן. כך השניאו את עצמם על שני הצדדים.

בימי מלחמת העולם השניה "הוקפא" המרד הערבי אך מצבת הצבא הבריטי בארץ המשיכה לגדול בגלל צרכי המלחמה. מיד אחרי המלחמה קיבלו כל המנדטים הנ"ל (פרט לא"י) עצמאות. אבל בארץ ישראל הלך המתח בין יהודים וערבים וגבר, בפרט נוכח ההכרח היהודי לפתוח את הארץ לעליה. הבריטים היו משוכנעים שתפרוץ ביניהם מלחמה והארץ תחזור לתוהו ובוהו. הצבא הבריטי נותר בארץ - ואף תוגבר- בגלל המתח בין יהודים וערבים ולא בגלל "המרד" של האצל שלא היה יותר ממטרד.

הנהגת ההגנה התכוננה למלחמה בערבים. היא יסדה תע"ש, אגרה אמל"ח, אימנה מסות של לוחמים (בין היתר תוך שיתוף עם הבריטים - "הבריגדה"), בנתה את הפלמ"ח שהיה חוט השדרה של צה"ל במלחמת השחרור. בן-גוריון התחיל את תכנון הגרעין היהודי כבר ב 46.

המאבק בבריטים הוכרע על ידי עליה ב', שטרור הפורשים היה רק נטל עליו, ולא רלוונטי למבחן האמיתי - כנגד הערבים. מרד האצל היה פשוט מקרה קלאסי של עיוורון פוליטי (שטושטש מאז תחת מבול של תעמולה).

עד כאן הדיון הזה, שכבר נמאס קצת. ועכשיו לתגובה של אריוס. הנה עוד צד של מסורת הטסטים האנגלית בקולוניה: שני מורים מכפר הנוער בן-שמן (מורה לתנ"ך ומורה להיסטוריה ששמו לוי סקונדה) ניגשים לטסט לקבלת רשיון נהיגה באופנוע אצל הסרג'נט הבריטי ביפו. השנה היא 39 או 40, והאופנוע הוא סנבים (או בעברית קרן-שמש):

"וכבר לוי סקונדה מקבל שיעורי נהיגה ראשונים תיאורטיים ומעשיים, וכבר נפל ונחבל לא נורא, וכבר למחרת הבהיל את תלמידיו בכל מיני תחבושות ובכל מיני מריחות יוד על פניו, וכבר התחיל לחשב מתי ניסע ליפו לעשות ''טסט'' ולקבל ''לייסנס'' הוא הרישיון, ולא העלה על דעתו מה יקרה לו כשיסע שמה, בין רחוב סלמה ורחוב הרצל כשיצטרך להקיף איזו כיכר לעיני השוטר הבריטי הבוחן, והוא צלח ועלה נסע ישר ישר ונעלם מעיני כל רואיו ולא נודע אנה, ועד שכל הצווארים שעקבו אחריו בדאגה כמעט נקעו ונואשו ממנו ורק כעבור שעה מיוסרת דאגות וטלפונים חזר והופיע

לוי סקונדה במשקפיו ובשערו הסמיך הקצר והאופנוע מטרטר תחתיו לא בלי כתמי בוץ מרוחים שלא היו כשבאנו ועם איזה סיפור פתלתל איך שניהם הסתבכו איך זה כבה לנצח ואיך זה לא הצליח להחיותו, עד שחמל עליו ערבי מיפו ותמורת כך וכך התניע והרכיב אותו עד לסימטא הסמוכה וכאן התחלפו אלא שהשוטר הבוחן כבר שכח אותו ואת צורתו ולא הועיל לו כלום, ובצר לו פנה אל ה''מאכֶר'' הוא המוציא והמביא ונתן לו חמש לי''מ או אולי כבר היו לנו לא''י בשבילו ועוד חמש מקופלות בתוך נייר הבחינה בשביל השוטר, וכעת הכול היה מוצלח וחבל שמלכתחילה לא הלך בעצת המבינים, ונואל לחשוב שמורה לא יאה לו ומן הכפר החינוכי בן שמן לא יאה לו לתת שוחד ויש על זה המון פסוקים מאיימים בתנ''ך וגם דפים נוראים בהיסטוריה."

(ס. יזהר - טיסת קרן-שמש)