סקר - וגם פתח לדיון: מה גרם לכם להחליט לקנות את הרכב שלכם?

[aa123]

שרשור איכותי ששווה להקפיץ

[aa123]

אחרי שיצאה שבת, הנה גם אני אספר את סיפורי בקצרה:

 

גיל 16-17. אמנם הייתי חובב רכב מגיל 3 - אבל לא הבנתי הרבה על התנהגות, הנאה מנהיגה (שאני עדיין חושב שהוא מושג אינדיוידואלי; גם לנסוע ברכב יפה, עם נופים מדהימים ומעכרת טובה נחשב הנאה) וכו'.

 

בתיכון (אשקלון) כולם מזבלים את השכל על קורולה ידנית, וכמה שהיא זריזה. אוקיי - זו מכונית חלומותיי (חלומות מהסוג שניתן להגשים אוטוטו). עובד מגיל 17 בכל מיני קומבינות, היו גם ימים בהם עבדתי משמונה עד עשר, בלילה כמובן - וחוסך את הכסף. התחלתי ללמוד בתור סטודנט, ובהתחלה לא הייתי צריך רכב. אחרי כשנה ההורים הציעו ביטוח - ונקנתה קורולה ידנית. מיד ראשונה. רכב שמור, למעט בלמ"זים מקוריים על 200K ק"מ ?-:.

 

חודש אחרי שקניתי אותה - רואה בחור אשקלוני עם 106 S16, כחולה, יד שנייה - נראית שמורה מאוד. אחרי מספר הצקות - החליט שאולי הוא מוכר. החלטתי גם אני למכור. הוא החליט שהוא לא מוכר, אחרי שמכרתי.

 

מחפשים שוב רכב. במקרה מצאתי הונדה סיוויק ידנית 93, שחורה, די שמורה. יד שלישית. קניתי. גיליתי רכב מהיר, אבל זה לא היה זה.

 

אח"כ נמאס מההונדה, ואמא החליטה שהיא רוצה אוטומט. נקנתה סופר לנסר 93, שהציעה תמורה יפה לגרושים שבהם נקנתה. את החלום האמיתי שמתי בצד; לא היה משתלם להחזיק שני רכבים עם נסועה נמוכה במקביל.

 

עכשיו הלנסר נמכרה, והסיפור חוזר על עצמו - רק שעכשיו הרף יותר גבוה.

 

עיזרו לי למצוא 106/וולקן שמורות.

 

 

אביעד

[roee]

הסיפור שלי ושל "הכלבה", שאתם בוודאי מכירים כ"גולף 5 GTI":

 

הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה - למעשה, מאז שהתחלתי לעבוד בחברת הייטק כלשהי וקיבלתי מאזדה 3 אי שם לפני כמעט שלוש שנים, היו לי מחשבות על מה-יבוא-במקום ואיך אני בורח מהשיממון המוטורי. לפני הצבא, הייתה לי מאסה של נהיגה איכותית בכבישי הצפון (כולל טיולים עם כמה מחברי הפורום הזה), ג'ימקאנות וקורסים שונים, כך שאהבת מכוניות ונהיגה לא הייתה זרה לי כלל.

 

בקיצור, המאזדה. פתרתי את הבעיה לזמן מה עם אופנוע כביש (הונדה CBF500, עליו יש לי שפע של מילים טובות לומר). הייתה תקופה קצרה אך נהדרת (שלושה חודשים), שאיפשרה לי להרים מעט את הראש מעבר לעדר המאזדות ששועט בכל בוקר אל עבר שדות הכותנה המודרניים (רמת החייל, פארק אזורים, הרצליה פיתוח וכן הלאה). אולם, לאחר זמן מה, ובשיקול קר של עלות-תועלת הבנתי שאני מעדיף בעצם לחיות והחלפתי אותו - בלב כבד - לאופנוע שטח (שמשרת אותי נאמנה עד עצם היום הזה). אבל עם המאזדה נשארתי. למי שלא ניסה, אין לכם שום מושג כמה נעים ונחמד לראות בסוף יום עבודה כלי רכב שאתם אוהבים ומצפים לו בחניה. היה לי את זה לשלושה חודשים, וציפיתי להרגשה הזו שוב.

 

עבר לו הזמן, החלפתי את מקום העבודה ושוב נחתתי בחיקה הפופולרי של מאזדה 3 חדשה אחרת. מה שמהווה עבור רבים את חלום הבורגנות הפך בשבילי לרדיפה מוטורית. המאזדה עבדה קשה, מאוד קשה, למעשה המכונה המסכנה בילתה עם גז ברצפה או ברקס ברצפה מאז 1000 קילומטרי החסד הראשונים (עכשיו כבר ב40K). יש לי רק דברים טובים להגיד עליה, במגבלות הז'אנר; מהנה ומערבת ככל שרשות המיסים מתירה בקבוצה 2. אבל עדיין, יותר בעיה מאשר פתרון.

 

את הGTI ראיתי לראשונה בCAR בדצמבר 2004, ולא לקח הרבה עד שאמרתי, "תהיה לי כזו". אי אפשר היה לטעות - זו מכונית משובחת. עזבו לרגע את נתוני הביצועים (כי יש מהירות ממנה), את המחיר (כי יש זולות ויקרות ממנה), את מה שכותב צוקרמן (פשוט עזבו) - כבר אז, הרושם שהיא השאירה, דרך דפי העיתון, היה שונה. אף פעם לא הייתי חסיד של VW ותמיד זלזלתי בGTI, וזה בטח לא יהיה זר כאן לאיש. הGTI MK5 נדמתה לסיפור שונה בתכלית.

 

כבר אז מאוד רציתי לקנות אותה, אבל לא הייתי במצב הכלכלי המתאים (רק התחלתי לעבוד, והמשכורת, למרות שהייתה נאה בכל קנה מידה, לא הייתה כזו שמאפשרת לקנות אוטו ב200K בלי שום חסכון משמעותי קודם), ובמילא צ'מפיון לא הביאו אז.

 

מכאן לשם, והררי הכסף שהחבר Pavi אסף לעצמו כבר איימו על יציבות המטבע, וכשהבנתי שיש לו איזשהו שמץ של עניין במכוניות התחלתי בתהליך ההשתלטות על התודעה (וחשבת שאתה מתגלח עם מברשת מפרווה של חיית יער מתוך החלטה עצמאית, אה?). כן, אותו בחור שמשדר לכם כרגע איזשהו שיק של אחד שיכול לסוע במכוניות שאתם לא, אחד שחי על הקצה עם S2000 קיצונית, בעצם נסע אז בהונדה סיוויק מליסינג. מילא אם זה היה בגלל הנסיבות - אבל כששאלתי אותו, "למה", היה לו נימוק: "יש לה את המנוע הכי חזק, וזה כל מה שחשוב בסך הכל". סיוויק, כן? אז כבר הבנתי שיש כאן את ההזדמנות, והמשאבים, לעשות מעשה טוב, בסגנון "טאץ' של מהר לסטרייט שאוגר".

 

פיסה אחר פיסה זרמו המבחנים והתמונות, וכשהמזימה לחיות-דרך-בחור-נחמד-שהכיר-אותי-לגמרי-במקרה הושלמה, רק חיכיתי שהן יגיעו לארץ.

כשהן הגיעו, בתחילת 2006 אם אני לא טועה, החבר היקר (אין לכם מושג) הזמין נסיעת מבחן, ואני הצטרפתי. בתום הנסיעה, שהרשימה את שנינו, הוא שילם את המקדמה, והGTI שלו (לבנה, חמש דלתות, DSG) הגיעה מעט מאוחר יותר (בליסינג).

כבר אז אמרתי לו שהוא יהיה איתי באותו מעמד כשאני אזמין את שלי.

 

עבר הזמן, ויצא לי לנהוג על הGTI שלו לא מעט, לפחות פעם בשבוע. ובכל פעם היא הרשימה אותי מחדש - יש בה איזשהו חיבור, איזושהי שמחה שמאוד קשה לשים עליה את האצבע. זה לא שאין חסרונות, אבל היא כלכך משכנעת. היא תעשה את הכל, על הצד הכי טוב שאוטו במחיר כזה עם הנעה קדמית ומגבלות של הזמנים המודרניים (בטיחות, משקל וכו') יעשה. המנוע מדהים, הגיר לא פחות, השלדה מגיבה וההגה גורם לך להרגיש טוב, אפילו אם הוא לא בדיוק קומוניקטיבי מדי. רוצים את ההגדרה של "מעבר לסך חלקיו"? תסתכלו על המנוע TFSI הזה; "רק" 200 כ"ס, אבל מומנט בכל מצב, סאונד נהדר, איזון מוחלט, תגובה חדה וצריכת דלק מאוד מתונה כשנוסעים בצורה נורמלית - כל הדברים שדף הנתונים מתקשה להעביר. כמו הירואין, תענוג להשתמש בו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

נכון שהרבה מזה זו הנדסה מניפולטיבית מכוונת; את מה שפיז'ו השיגו עם הגאים טובים ושלדות מצויינות, פולקסווגן משיגים עם צוות של מהנדסים שגורם לאוטו להתנהג ולהשמע "כמו שהוא צריך להיות". דוגמא בולטת היא הסאונד, מעין חיקוי של V6, עם שסתום פריקה בפרנזי בכל פעם שאתה מעביר הילוך. מוכתב על ידי צורך הנדסי? תוצר לוואי נדרש? לא. התשובה ברורה: איפשהו, הגרמנים קראו ש"ככה זה היה צריך להיות". ומה שהיט.. כלומר, הגרמנים קוראים, הם עושים.

 

בקיצור, עבר הזמן, הGTI הלכה והS2000 באה במקומה. לא כי הGTI הייתה רעה, היו לו אילוצים אחרים להחליף אותה (כפי שאולי קראתם מעל הפורום - תעלולי חברת הליסינג, והרפורמה במס שהייתה אמורה לבוא). אספנו את הS2000, הוא ואני, הוא נסע משם כשהוא בוודאי מגרד בראשו על "מה הונדה חשבו לעצמם" ואני נסעתי לדרכי בGTI שלו.

בין הזמן בו הS2000 הגיעה ובין הזמן בו הGTI הלכה, היו לי עם הGTI כמה ימים מרתקים (GTI מליסינג, תארו לעצמכם) בהם הספקתי לעשות "פתיחות" עם כל דבר במחוז גוש-דן, החל מקטנוע, דרך מגאן סניק מלאה קווקזים ועד איזו בימר, הNC של עומר (הפער לא כלכך גדול עד 100, הנעה אחורית, בכל זאת) ולבסוף הS2000 (ההפרש קטן, לטובת הS), וגם להתרשם ממנה עמוקות בכבישי הצפון שאני מכיר ואוהב, כשהיא לחוצה עד הקצה בצורה שפשוט אי אפשר לעשות במרכז.

אני נשארתי בשלי, וידעתי כל הזמן הזה ש"זה יהיה האוטו הבא שלי".

 

מאז, חלו כמה שינויים כלכליים בחיים שלי שאיפשרו לי, אולי, סיכוי לברוח מהמאזדה. ואז התחילה ההתלבטות -

 

המיאטה NC קודם. זולה יחסית, מהנה, הנעה אחורית, גג נפתח, איזה יופי, נכון? אז לא. הגג נמוך מדי בשבילי (אני 1.87, ויש לו קורה מעצבנת באמצע שעוברת לי בדיוק מעל הראש), והיא פשוט הרגישה אנמית והמנוע עם אופי מחורבן. כמה גרוע? כשלעצמו הוא סביר, אבל לא לעומת הGTI. ההתנהגות מגניבה לגמרי, אבל מהאוטו שיוציא אותי אל האור ציפיתי ליותר. גם בכלל, היה לי קצת צפוף בפנים.

אמנם, כשסיכמתי את הטוב והרע במיאטה היה לא מעט בצד "הטוב" ובעיקר "מנוע", "העדר פרקטיות" ו"סרטן עור" בצד "הרע".

בשורה תחתונה? האוטו פשוט לא עשה לי את זה, ולא רציתי להזכר בכל בוקר שיש לי "מכונית ספורט", בין אם אני רוצה ובין אם לא. אני צריך לסוע לא מעט במצבי הנוכחי, ולפעמים זה פשוט לא מתאים.

עוד תהיה לי רודסטר, אבל לא עכשיו, ולא כזו.

 

שמעתי לא מעט דברים טובים על האוקטביה RS, וסטיישן תמיד נראה לי מגניב. אמרו שהיא כמו GTI, שיש לה כיול יותר מוצלח וכו'. ובכן, בדקתי אותה, והדבר היחידי שהיא עושה יותר טוב מהGTI זה לגרום לך להרגיש חרא - כלומר, היא לא גורמת לך להרגיש חרא, אבל היא כן גורמת לך להרגיש יותר חרא משהGTI גורמת, כלומר, גורמת לך להרגיש קצת פחות טוב (אה). לא שהיא אוטו רע, אבל היא בהחלט עם אוריינטציה יותר רכה ומשפחתית מהGTI, ובוודאי איבדה הרבה מהקסם. כבר אמרתי שהGTI היא יותר מסכום חלקיה? סקודה לקחו את אותם חלקים ממש, אבל איפשהו זה נכשל להם. נו טוב, לא הצ'כים היו אלו שהטילו את חיתתם על ערי בריטניה במלחמת העולם השניה.

 

חשבתי לפרק זמן מסויים על הS3 החדשה, אבל זה היה מוגזם מבחינה כלכלית ולגמרי לא נחוץ בשום צורה אחרת. אפשרי, אבל מרגיש כמו יותר מדי, ובמילא, הA3 צפופה יחסית לGTI מבפנים (בעיקר בקטע של מרווח ראש עם סאנרוף, קטע מאכזב), מבחנים מספרים על פשרות דינמיות, אין DSG, ובמילא אני משווה כל דבר מול אמת מידה אחת - הGTI, אז למה לא לקנות GTI וזוה?

 

ואז, כגרזן מושחז, חילחלה אל ראשי ההכרה שאני צריך להחזיר את המאזדה בראשון במאי, ואם אני לא אעשה משהו דראסטי בזמן הקרוב, אני אתעורר ליד מפתחות של גטס שכורה, שישארו איתי במשך כמה חודשים. במקרה הטוב, חודשיים-שלושה (עד שמגיעים דגמי 2008 ), במקרה הרע (נניח S3), חצי שנה (עד שהמצב הכלכלי קצת יתייצב + 3.5 חודשים להזמנה...).

 

ואז נזכרתי שבצ'מפיון עוד יש כמה GTI מ2007. התקשרתי מיד לPavi וקבעתי ללכת איתו ביום למחרת לצ'מפיון, ב10 בבוקר (בשביל לא לפספס את האוטו בטעות), לראות מה אפשר לעשות בעניין המחיר ולקנות אותה. וכך עשיתי - סגרתי את החשבון איתו (על אותה GTI שהוא הזמין ואני לא), והסרתי מעל ראשי את קללת המאזדה.

 

אנחנו ביחד מה20 לאפריל, ואפילו כשאני רואה את המיכל מתמלא (ב98, כמובן) והארנק שלי מתרוקן (מכסף, כמובן), אני לא מצטער לרגע.

חזרה הציפיה לנהוג לעבודה, לנהוג בחזרה הביתה או סתם פשוט לנהוג. הרבה זמן שלא נכנסתי לאוטו ונסעתי for kicks, ועכשיו קיבלתי את זה בחזרה.

[mh53]

אימפרזה GT....

 

 

השהרכב יצא ב99 בצורתו הנוכחית הייתי כבר שנתיים בצבא, ונהגתי על הפליסיה של אימא,אבל,

החידק המוטורי מקנן בי מגיל צעיר מאוד ואיך שראיתי אותה ידעתי שהיא האחת.

 

מכונית שמבטיחה וגם מקיימת, יפה ורעה, תמיד אמרו שגבר מחפש מישהי חזקה ועם אופי.

הייתי מסובב את הראש אחרי כל אחת שראיתי ברחוב והבטחתי לעצמי שיום אחד היא תהייה שלי,

כל אחת שעברה בגירגור באס גרמה לי להתלהב כמו ילד קטן (עד היום אגב...)

 

למדתי עליה מכתבות ודפי נתונים,והקשבתי לסיפורים של חברים ברי מזל שזכו לקנות אותה כחדשה,

הערצתי את הביצועים שלה בראלי,את הריחופים בזינוק ואת החלקות הכוח בסיבובים.

 

לא הייתה לי את האפשרות הכספית לקנות אותה,אז עברתי תקופה ארוכה של אופנועים,מהחזקים

והמהירים שיש, אם זה שלי או במסגרת עבודתי לשעבר, ואז כשסוף סוף עברתי לרכב עברתי

למגאן קופה 2.0L - שוב ממגבלות תקציב.

אחרי שנתיים עם המגאן תוך חיסכון החלטתי להגשים את החלום, רק שלצערי ב2004 היה מאוד

קשה למצוא אחת במצב סביר, אני לא אלאה אותכם בסיפור החיפוש בא נאמר שראיתי הרבה זוועות....

 

 

כשהגיעה סוף סוף האחת, ועשינו את העברת הבעלות, נוכחתי לדעת שאכן היא היחידה, וכל השנים

האלה הציפיה שלי לא הייתה לשווא. אני נהנה מהרכב יום יום, וכל פעם שאני מוריד את הכיסוי ונוסע

רגוע (שתתחמם) אני מבין כמה כיף לנהוג בה.

 

אם יש מכונית יפנית עם אופי, היא האחת.

[FULL BOOST]

אצלי זה היה פשוט מאוד כי אין מבחר גדול של מכוניות מהקטגוריה של הנעה קידמית ורכב קטן שרציתי.

חיפשתי אוטו מהיר עם מנוע שיש לו פוטנציאל שיפורים ובעיקר היה מיועד לריסים לילים אוו מנחתים סגורים.

היה אוו לקנות הונדה ולהשקיע בטורבו אוו איביזה טורבו-בסוף בחרתי באיביזה רק בגלל המודל היותר חדש וגם שלא יעשו בעיות הבוחנים כי היא כבר מגיעה כטורבו בסטנדרת.

ואנחנו מאושרים ביחד כבר 4 שנים.

[Night Driver]

אז אצלי זה התחיל בשנת 86' כשהייתי ביב'. אז עברנו דירה ובית הספר הפך להיות רחוק. נפלה ההחלטה לקנות רכב עבורי והבחירה היתה סיטרואן דיאן מודל 79' (בצבע ירוק מזעזע אבל זה מה שמצאנו). היא שירתה אותי עד לגיוס ב87' ואז עשיתי את שטות חיי ומכרתי אותה (כשמתגייסים לקרבי אין שום טעם ברכב שלישי בבית).

 

אחריה באה חיפושית מודל 62 שקניתי יחד עם אחי ושהחזירה את נשמתה לבורא במדורה גדולה בצומת כפר שמריהו שנה אחר כך.

 

כשהייתי סטודנט בשנת 91' התעורר שוב הצורךברכב ובמסגרת התקציב המוגבל הבחירה נפלה על רום כרמל מודל 81 . היא שירתה אותי נאמנה עד שנת 94 שאז החלטתי להתקדם לאוטו ממתכת.

 

הבחירה הבאה היתה רכב קטן ונוח ולכן התמקדתי ב 205/רנו5. מה שנרכש היה רנו 5 1250 מודל 87' שהחזקתי במשך 8 שנים. היא נקנתה עם 84,000 ק"מ ונמכרה עם יותר מ 500,000 כשבתקופה הזו היא שרתה אותי מעולה ובנוחות ויותר מאוחר עברה לאשתי שהמשיכה להנות ממנה עד שמת מדחס המזגן ולא היה כדאי להשקיע בתיקונו.

 

משם המשכתי לרכבי עבודה שהראשון היה פרטנר שהיה נוח וחלש אבל אחרי כ 100,000 ק"מ התחיל לעשות בעיות והוחלף בדובלו. הבחירה בדובלו נפלה עקב שילוב של נוחות, אמינות, כושר העמסה ומחיר טוב שקיבלנו מהסוכנות (הנחה של 12,000 ש"ח על כל יחידה ממודל 2003 בנובמבר 2003). אחרי 11 חודש הדובלו הלכה בטוטאל לוס כשאני במזל יוצא מרוסק אבל חי.

 

אחרי השיקום החלטתי ללכת על מגאן חדשה משיקולי בטיחות ונוחות כשהבחירה היא על 1.6 מאובזרת ידנית. עד שהגעתי למצב שאפשר לי נהיגה על גיר ידני התניידתי עם המאליהבו של אבא שלי והוא התנייד עם מאזדה 6 שכורה שאותי פשוט פרקה ולא יכולתי לנסוע בה. אני מאוד מרוצה מהרנו שמציעה נוחות גבוה, אבזור עשיר, מרחב פנימי ותא מטען ענק.

[Max.M]

מה שהוביל אותי לקנות את הרכב הראשון שלי היה...

טיפשות..

חוסר שכל...

חוסר מחשבה...

 

והכי חשוב חוסר סבלנות...

אם יש פה צעירים שיקראו את זה קבלו מספר עצות:

*אל תקנו אף פעם רכב בלי העברת בעלות מיידית.

*אל תקנו אף פעם רכב בתשלומים

*אל תקנו אף פעם רכב ישן בלי לעבור על כל הרכב ולדעת מראש למה אתם נכנסים.

 

זהו אין לי ממש מה להגיד יותר...

 

אהה כן,לא כל אחד שטוען שהוא חבר שלכם הוא חבר שלכם.

 

במידה ובכל זאת אתם מטומטמים שקניתם בתשלומים תערבו את אחד ההורים כדי שלא תדפקו...

 

אל תחשבו שאתם הכי חכמים וקניתם רכב בתשלומים והכל טוב והכל יפה...

 

יש הפתעות בדרך?!

 

הרי רכב שאתם משלמים בתשלומים עליו בואו נניח 10 אלף שקל ל10 חודשים...

 

בוא נגיד שאחרי ששילמתם 3 אלף תוך 3 חודשים,הלך בואו נניח קלאץ'? זה באיזור של בואו נניח 1000+ שקל? סבבה.

אז אין לכם דלק בחודש הבא.

 

ולכן במידה ובכל מקרה אתם מטומטמים,תדאגו לבדוק טוב טוב את הרכב כדי לדעת לאיזה בור אתם נכנסים.

 

תהיו בריאים.

[Night Driver]

מקס, חזרת יותר מהר ממה שחשבתי. טוב לראות אותך פה

[Max.M]

מקס, חזרת יותר מהר ממה שחשבתי. טוב לראות אותך פה

תודה שי,

זה לא עניין של חזרתי.

זה עניין של הייתי חייב להגיב...

[AssafO]

באמת שרשור מבורך!

 

 

את הרכב הראשון שלי התחלתי לחפש לקראת סוף השרות הצבאי ב 2001. חיפשתי מכונית נפוצה זולה לתחזוקה . המועמדות העיקריות היו פיז'ו 205 ופיאט אונו. התקציב היה די דל וכל המכוניות שיצא לי לראות במשך מספר חודשים היו די מכוסחות. לבסוף ברגע של יאוש קניתי אונו שנת 94 מסוחר. הרכב נבדק ולא נמצאו ריג'קטים מיוחדים וכמו כן הסוחר לא הסתיר פרטים.

 

 

את הרכב הנוכחי - מרצדס 190E מצאתי וקניתי די במקרה.

 

עבדתי בחברת אבטחה בתור סייר.חיפשתי רכב עם ערך מוסף כלשהו לאו דווקא רכב ספורטיבי טהור אלא משהו מיוחד שיגרום לי לחייך ולהנות. החיפוש היה ארוך, התקציב היה עד 30K. בזכות העבודה היה לי מאוד קל להסתובב ולחפש רכבים. משמרת של 8 שעות עם רכב צמוד והרבה מאוד זמן פנוי. בהתחלה חיפשתי ב.מ.וו E21 או E30. הייתי נוסע ומחפש רכבים ומשאיר עליהם פתקים. במהלך החיפושים לא הצלחתי למצוא אקזמפלרים שמורים במיוחד ורובם היו ללא טסט ודי שחוטות. החיפוש התרחב והתחלתי לפזול לכיוון הוולקן. לא הייתי מוכן להתפשר על אוטומט וגם כאן לא מצאתי הרבה אקזמפלרים שמורים. המשכתי לחפש ונוספה לרשימת המועמדות קסארה ידנית, המוכר לא היה בטוח שהוא רוצה למכור וגם אני היססתי.במקרה הגעתי גם לקסנטיה 2 ליטר ידנית עם פגיעת שאסי בקורת רוחב אחורית ולמרות שהמחיר היה די אטרקטיבי לא הייתי שלם עם הקנייה והמשכתי לחפש.

 

באחד מהלילות הגבתי לקריאה (הייתי בעבודה) וממש במקרה קלטתי מרצדס ישנה עם שלט למכירה. הרכב עמד באיזור כיכר המדינה והיה עליו שלט. לאחר שסיימתי עם הקריאה חזרתי למקום והתחלתי לבחון את הרכב. ממבט ראשון היה נראה כמו שהוא עומד שם די הרבה זמן בגלל כמות האבק. מבחינה חיצונית חוץ מכמה מכות קטנות (כאלה של חנייה בתל אביב) ופנס אחורי סדוק לא היה נראה רע. מאז שראיתי את הסרט רונין יש לי משיכה בלתי מוסברת למרצדס ישנות מסוף שנות ה 70 תחילת שנות ה 80.

רשמתי את מספר הטלפון ויותר חשוב את הדגם של הרכב וחזרתי הביתה. דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה להתחבר לפורום ולערוך חיפוש על 190E.

 

הגעתי לשירשור הזה: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=78126&highlight=190E

שימו לב לתגובה של HFTurbo כי בעצם מדובר על הרכב שלי. מהקריאה בפורום לא הגעתי ליותר מידי מסקנות או תובנות והתחלתי לבדוק גם בפורומים בחו"ל. יום למחרת דיברתי עם מכר שעבד בזמנו במוסך שמטפל במרצדס. הבנתי שהעלויות אחזקה לא בשמיים וקיבלתי סיבוב על הרכב שלו (גם לו היתה 190 בזמנו).

 

התקשרתי לבעלים של הרכב אבל לא היתה תשובה. אין צליל המתנה, אין תא קולי אלא פשוט הודעה שהמנוי אינו זמין. ניסיתי למחרת ולא היתה תשובה. ניסיתי במשך שבוע שלם ואין תשובה. ככל שלא ענו לי ככה רציתי את הרכב יותר. בזמן העבודה בלילה, אם לא היו לי קריאות או אזעקות הייתי חונה ליד המרצדס ובוחן אותה. הייתי זוחל מתחת לרכב לבדוק חלודות ונזילות. ניקיתי את החלונות מהאבק כדי לראות את פנים הרכב יותר טוב. שקלתי לשטוף את הרכב כולו אך בגלל הקור בלילה ויתרתי. לאחר 10 ימים של ציפייה מרובה והרבה אכזבה כשהייתי כבר על סף שיברון לב חייגתי והפעם היה צליל המתנה. סוף סוף היתה תשובה. מרוב בלבול ניתקתי מהר את הטלפון כי לא ידעתי מה לשאול.

 

חייגתי שוב למחרת עם רשימת שאלות. הרכב לא באמת היה יד ראשונה (כפי שהופיע בשלט). הוא היה יד שלישית. יד ראשונה שגרירות כלשהי (יבוא אישי). יד שנייה האבא של המוכר שנפטר. יד שלישית האמא. הק"מ 159000 אמיתיים עם תיעוד מהק"מ הראשון בארץ. נאמר לי מראש שהמחיר לא נתון למו"מ. קבענו להיפגש לאחר יומיים. המוכר , בחור נחמד שמכר את הרכב של אימו. עשיתי סיבוב עם הרכב. הסיבוב היה די קצר, הקפנו את כיכר המדינה. שיכמנו שהוא יעביר את הרכב טסט ויצור איתי קשר. כעבור שבוע שבו אני מתקשר למוכר לברר איך מתקדם הטסט ושומע תירוצים של אין זמן הגיע היום הנכסף. נפגשנו במכון הדרום שם הרכב סיים לעבור טסט בהצלחה. הפנס האחורי הוחלף ושאר התקלות תוקנו על חשבון המוכר. לקחתי את הרכב לבדיקה במוסך של אותו מכר.קיבלתי אישור שהכל תקין. עוד באותו היום בוצעה העברת הבעלות. חזרנו אל כיכר המדינה שם המוכר הוציא את החפצים של אביו המנוח מהרכב. הוא ביקש ממני לצלם איתו כמה תמונות עם הרכב וסיפר כי כל הילדות שלו היתה ברכב זה. מאז עברו כשנה וחצי ו 12000 ק"מ.

 

 

 

אסף

[wil]

איפשהוא בשנת 2005 החלטתי שנמאס מהליסינג.

לא שזה רע לנסוע כל הזמן במכוניות חדשות עם דלק חינם, אבל העלות של זה קרובה להחזקת רכב פרטי והמבחר מוגבל.

אז התחלתי לחשוב מה לקנות.

הרעיון היה לקנות רכב חזק, מהנה, משנתון גבוה יחסית, בתקציב סביב 60-70K, עם עלויות אחזקה בתחום השפוי.

 

ברירת המחדל היא כמובן אימפרזה טורבו. הבעיה היא שעלויות האחזקה שלה (בעיקר דלק+ביטוח) גבוהות מאוד. החלטתי שלא מתאים לי רכב שאני אחשוב פעמיים על כל נסיעה של 30 ק"מ כמה דלק זה יעלה לי. (ומי יודע לאן יגיעו מחירי הדלק)

חוץ מזה שלא מתאים לי לנסוע ברפליקת ראלי כחולה עם ספויילר ענקי וכונס מקדימה וכל ניידת ברדיוס 10 ק"מ תבדוק על מה ניתן להציק לי.

אז זה ירד.

אפשרויות נוספות:

פג'ו 106 - שנתונים נמוכים מדי לטעמי.

פג'ו 306 הדגמים החזקים - לך תמצא.

פג'ו 206GTI - עולה כמו קליאו ספורט ונותנת פחות תמורה.

מיאטה דור ראשון - שנתונים נמוכים, מחיר מטורף, לך תמצא.

מיאטה באופן כללי - נפסל בגלל חוסר במושב אחורי. אני ה"נהג מונית" המשפחתי ואין רכבים אחרים זמינים, כך שיכולת להסיע נהג+3 או אפילו +4 הכרחית.

איביזה - אוהבת דלק, נוחות נסיעה נמוכה, לא מתחבר אליה באופן כללי.

 

אז החלטתי על קליאו ספורט. דור ראשון (השני עלה אז הרבה יותר)

חיפשתי "על אש קטנה" (כי היה לי רכב ליסינג ולא הייתי לחוץ) הרבה זמן, עד שמצאתי בסוף את הנבחרת.

סה"כ הקליאו די הוכיחה את עצמה, אמנם היא לא הרכב "הכי חזק בארץ/במפגש/וכו'" או אפילו קרוב לזה, אבל היא מאוד כיפית גם ביומיום וגם בנסיעה אגרסיבית, והוצאות האחזקה שלה (למעט ירידת הערך ההיסטרית) לא קורעות לי את הכיס.

בנוסף יחסית לסכום שהוצאתי קיבלתי רכב משנתון די חדש (קניתי אותה כשהיתה בת 5) ואפילו בטיחותי (4 כוכבים).

האנונימיות היחסית שלה היא מבחינתי יתרון, שוטרים לא מחפשים אותי, ערסים לא מציקים לי, ואפשר לחנות בנמל ת"א ולחזור אחרי 3 שעות ולמצוא את הרכב כמו שהשארת אותו ולא מפורק לגמרי כמו במקרה של דגמים יותר מוחצנים.

[MB190E]

איפשהו בדם יש לי גרמנית (ילדות במדינה דוברת גרמנית ומורשת משפחתית), אי שם בשנות השמונים התחלתי לגלות עניין במכוניות, כמו בכל דבר אני אוהב איכות. עוד לפני הגיל הרשמי לקבלת רשיון ביקשתי מאבי שיביא לי קטלוגים של מרצדס מאחת הסוכנויות בגרמניה. אלא היו קטלוגים של ה-190E ושל אחיותיה הגדולות 200-230E כבר אז התאהבתי ב... 190. בהגיעי לגיל המתאים התחלתי לחפש מרצדס מציאה. הסתובבו בזמנו מרצדסים משנות השישים עם סנפירים במחירי ריצפה של 7000 ש"ח, אבל כנראה שחוסר מזומנים והצורך להשקיע ברכבים ישנים מנעו את החלום הזה ואחרי כמה שנים מצאתי את עצמי עם גרמניה אחרת פחות או יותר מאותם שנתונים, חיפושית 1969. לאחר מכן עברתי לגולף, דור 2 ואחר כך דור 3... ואז! ככה פתאום בלי שום התראה, מצאתי אותה! ומאז האהבה פורחת! (למרות שמחשבות על הW129 יש לי מאז 1991 ויום אחד גם אותן אני אממש בעזה"ת)

[Volk]

באמת נושא מעניין, התרומה שלי.

 

גיל 16, הגיל שבו צועקים וואו על כל אוטו עם אגזוז ברחוב, באותו שנה -+ יצא לאוויר העולם הסרט ששינה את העולם כמעט ב 180 מעלות.

ושינה את החלום שלי, ואת דרך החיים שלי, היום שבו גיליתי את ההונדה הידנית השחורה, אוטו שנהפך במרוצת השנים לחלום הרטוב שלי.

 

שנת 05, לאחר עבודות פה ושם, עזרה של ההורים, נקנתה סופר לנסר אוט' ( שאת הנושאים שפתחתי עליה אפשר למצוא בכל מקום).

בהתחלה התלהבתי ממנה, מדבקות, לדים, ניאונים, וכל שאר השטויות, ווקס כל שבוע, ופיקוח קפדני על הצבע הירוק הבוהק, כמובן שלנסר עברה גם קריעות לא קלות.

אני עד היום זוכר את הנסיעות באוטו הראשון שהוא רק שלי,את צריכת הדלק הזוועתית אך גם את המאות שעות שעברתי בנסיעות פה ושם איתה, את השעות שביזבזתי בניקיונה ואת מאות המבטים שהיא משכה.

אך את האמת מההתחלה גם לא אהבתי אותה ,גג עם פיטריות, כנף עם לקה שירדה והשאירה כתם לבן, סלון לא הכי יפה וגם אוטו דיי עקום, לאחר שפעמים נשבר הגיר התחלתי כבר לשנוא אותה, מבטי הופנה לעבר כל סיוויק שעברה אותי בגירגורי מנוע מפתים, וכבר מחשבות על הריסת המיצובישי וקבלת ביטוח הציפו אותי.

ביום אחד , כשלא הייה לי מקיף, הרמתי בלם יד בירידה מסויימת ונכנסתי בקיר במהירות של 80 קמ"ש , וכאן צריך לציין את הלנסר לטובה, ששמרה עלי ככה שלא כאב לי הצוואר אפילו , לצערי, ובכן האוטו נמעך כולו מהמקה, מקדימה ומעוצמת הפגיעה התסחרר ופגע גם מאחורה, עוברי אורח שהגיעו למקום הופתעו שיצאתי חיי מהתאונה, למרות מחשבותיי על הריסת בלאנסר בתאונה וקבלת הכסף מהביטוח, לאחר התאונה מחשבותיי היו מעורבות, מצד אחד איבדתי את אחד מהדברים שהכי אהבתי בחיים, והידעיה שמעכשיו אני בלעדיה ויצטרך להפרד מהרבה דברים שאהבתי, מצד שני, הציפייה הציפייה לעתיד, והעתיד הוא סיוויק.

לסיום, תקופת הלנסר, תקופה בינונית +, נהנתי אך היו חסרים לי הרבה דברים.

 

לאחר הריסת הלנסר פרצה המלחמה וחודש הייתי בבית, לאחר מכן עבדתי ללא חופשים קרוב ל 7 חודשים, מעל ל 10 שעות כל יום על מנת להגשים את החלום, בדרך מחשבותי נדדו לכיוון רובר ופיאט בתקופות ייאוש שבהן כמעט וויתרתי על הסיוויק, אך אני שמח שעמדתי בפיתויים הרבים.

 

ובכן, נכון שתמיד רציתי ידנית, אבל בישראל זאתי משימה בלתי אפשרית, לא קיימת סיוויק 95 במצב נורמאלי.

לכן, לאחר לא מעט חיפושים ובדיקה ברצינית של כמה מועמדות הגיעה הכלה.

27.03.2007, יום שיזכר במוחי לעד, סיוויק, שחורה, אוט', נועזת אך תמימה, שנקנתה מזוג מבוגר, יד 3, הכלה הייתה אצלהם 10 שנים,ספר טיפולים מלא, כולל הבדיקה שהם עשו לרכב לפני 10 שנים בעת קנייה, הכל מתועד, המוכר אף הציע בעצמו לחתום על טופס מכר והביא אותו בעצמו, התחייב להכל.

הבדיקה לא עברה חלק, אוט' בן 12 סה"כ, אך לא קרועה, על 154K אמיתיים.

ביום זה החלום התגשם, חלום בן יותר מ 6 שנים, חלום לתשוקה, לכוח לעוצמה, לאהבה אינסופית לאגדה שקוראים לה סיוויק 95, בהתחלה לא האמנתי שהיא שלי סוף סוף, והשעות הראשונות בחברתה היו מעורפלות, לא זוכר הרבה, כמו שכרון חושים, לא האמנתי שאני בתוך סיוויק 95 שחורה.

הימים עד הווקס הראשון והטיפול הקוסמטי הראשון היו קשים, האוטו לא הייה נקי, בעל פגושים עם מכות, ולא במצב קוסמטי הכי טוב, לעומת זאת החייה שבתוך מנוע הסיוויק האגדי התעוררה לאט לאט, ולא פעם חשבתי , האם אני יתמודד איתה?

לאחר הווקס, כשהאוטו נצץ, לאט לאט התחלתי להבין מה יש לי בידיים, סיוויק 95 שחורה, והנייתי קנאי לאוטו, החל מרדיפת זבובים שהעיזו להתיישב על הרכב, ועד ללהתעורר כמה פעמים בלילה כדי לראות שהאוטו שלם.

לאחר הווקס, באו הג'נאטים, הבקליות, הטיפולים, לא חסכתי אגורה בנוגע לאוטו, וויתרתי על אוכל לאחר 12 שעות של עבודה כדי שתמיד יהיה כסף לאוטו, ותמיד שאני מתיישב בה אני עדיין מסרב להאמין בתוך מה אני יושב.

לסיום, קניית ההונדה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני אוהב אותה, ולפני כל נסיעה מתפלל שהיא אף פעם לא תשבר לי, אני אוהב אותה, חושב שהיא מעבר לסתם פח ומתכת, ומאמין שהיא האוטו הכי טוב שקיים על פני הכדור הזה, ולא סתם אנשים מדברים עליה כאל אגדה.

 

זה הסיפור שלי.

[Kundason]

אני מאוד שמח שאתה אוהב את האוטו שלך, זה מדהים, באמת.

 

אבל אגדה ?

 

מה שכן - פתחו לכבודו שרשור מדהים

 

http://www.scale-forum.com/forum/viewtopic.php?t=18498&postdays=0&postorder=asc&start=0&sid=3e84b3b798ae35072ef4f7eba6e4150a

[Baby_T]

, ומאמין שהיא האוטו הכי טוב שקיים על פני הכדור הזה

 

אתה , ושאר בעלי ההונדות בעולם...

 

 

בכל מקרה , סיפור נחמד !