סקר - וגם פתח לדיון: מה גרם לכם להחליט לקנות את הרכב שלכם?

[רועי צוקרמן]

אני מקווה שיתפתח מזה דיון מעניין, ואם לא אז לפחות ריב ילדי-ראלי עסיסי, שיהיה משהו מעניין לסופ"ש

 

וברצינות - מה גרם לך לבחור דווקא את המכונית שקנית בסוף? לא ה"אקזמפלר" הספציפי, אני מדבר באופן כללי. למה 106 ראלי ולא לנטיס? למה יגואר XJS קבריולה ולא (עוד) פורשה 911 קאררה קבריולה? (טוב, זו שאלה לזרזיר בלבד... )

 

הכוונה היא לא לכתוב סיפורי ערגה ואהבה על האוטו שלכם, אלא להסביר למה בסופו של דבר קניתם אותו ולא משהו אחר. וכדי לעזור לעניין להתגלגל, אני אתחיל עם המכונית שלי לשעבר - פיז'ו 306GTI...

 

סיפורנו מתחיל ביום בהיר אחד, בו חבר הפורום צוקרמן מחליט שהוא יקנה מיני קופר חדשה בשיתוף עם ההורים, כי פשוט נשבר לו הז*& ממכוניות אוטומטיות

בכל מקרה, חצי שנה של שכנועים נונ-סטופ חולפת ביעף, וההורים מסכימים - קונים מיני קופר ומתחלקים חצי חצי בקנייה ובאחזקה שלה.

שמח וטוב לב, ניגש מר צוקרמן (וואוו, זה נשמע כמו התוכנית של גדעון רייכר ) לסוכנות ב.מ.וו בתל אביב, אוסף קטלוג של מיני וחוזר לביתו.

 

בינתיים, החברים החאפרים של צ' מחליטים שדווקא 306GTI זה ה-ה-ה-דבר בר' הידיעה.

שיחת מסנג'ר אחת, והלכתי לפגוש את ה-306GTI הזו. סתם, כדי להעביר את הזמן, פשוט לא ידעתי איזה צבע לבחור למיני - אדום או צהוב...

 

הגעתי לרחוב של ה-GTI, ומה רואות עיני מרחוק? 306 לבנה עם פגושים שחורים. מיד צצו מחשבות זוועה על בזבוז הזמן, אך כשהתקרבתי ראיתי לידה חונה GTI6. מוזר, לא זכרתי ש-306 יכולה להיות כ"כ יפה. סיבוב מסביב, פה ושם כמה בדיקות ויזואליות ונפגשים עם המוכר, שיחה קצרה והוא מציע שאנהג באוטו. נו, ממתי אני מסרב לנהיגה?

 

לפני שנהגתי ב-306, יצא לי לנהוג כמה וכמה פעמים במיני קופר שנמסרו ללקוחות, וברכב ההדגמה של קמור. לא התלוננתי

 

נהיגה קצרה ב-306, סיבוב אחד קטן עם אחוריים שאומרים "שלום" (בדיעבד - הן שאלו אותי כנראה איך מגיעים לליטל, אבל לא הבנתי את הדיאלקט) והיגוי מבריק - כבשו את ליבי.

 

מכאן, הדרך להעברת בעלות (ולמוסך, ולמוסך שוב, ולמוסך בשלישית, ושוב.. ולהיכרות מעמיקה עם יוסי, ואז שוב למוסך, ושוב... טוב, הבנתם את הפואנטה ) היתה כבר קצרה וה-306 שבתה את ליבי.

 

זה היה אמנם רומן קצר, אבל מה לעשות - גם מטעויות לומדים. ולחשוב שיכולתי באותו זמן להיות עם מיני קופר שהערך שלה עלה מאז ששקלתי לקנות ביותר מ-10%, להנות מ-50% אחזקה על ההורים ובקיצור, לחסוך הרבה כסף ובעיקר כאב לב.

 

לא נורא, לא בוכים על מיסב טלטל שנשפך

 

יאללה, תורכם לספר - איך הכרתם את אהובתכם ומתי החלטתם שדווקא את הדגם הזה תקנו, ולא מה שיש לשכן. לכו על זה.

[Herman]

טוב אז ככה הסיפור מתחיל אי שם בסמפטבר שנה שעברה....

 

קצת לפני שהתחררתי מהצבא החלטתי שאני קונה רכב כדי לא להתחיל את האזרחות באוטובוסים (לימודים, עבודה). חיפשתי רכב אמין ויפה וזה היה ברור - איביזה זה האוטו שאני רוצה...

 

אחרי חיפושים של חודשיים (מסתבר שלאיביזה יש שוק טוב, כי סך הכל כל פעם שהייתי מתקשר בקשר לרכב הוא כבר היה נמכר) פגשתי אותה ברחוב צדדי בכפ"ס. לבנה בלי סריטה אומנם יד שלישית אבל רק עם 70K על המונה כולל ספר טיפולים מלא וזה שנת יצור 96, דגם CLX. קניתי אותה ביוני - לצערי בגלל בחורה אחת שהחליטה שהיא לא נותנת זכות קדימה בכביש ראשי התוצאה הייתה זעזוע ראש קל ואיביזה לפירוק כשה השמאי בדק אותה הוא היה בשוק... היא הייתה כמו חדשה, בפנים ריפודים נקיים כמעט חדשים.. בקיצור מי שיש לו איביזה והתלבש על שלי הרוויח...

 

עד כאן הסיפור העצוב..

 

עברו חודשים והחלטתי שאני מחפש איביזה 97 - 98 כי זה היה בתקציב שלי וסך הכל הייתי מפסוט מהאוטו... לא הצלחתי למצוא משהוא טוב (או סוחרים, או דגם 1.4 חלש ונטול כל פינוק כגון הגה כח וחלונות).

 

יום אחד אני חוזר מהסוכן ביטוח שסידרתי איתו את הפרטים הנוספים של התאונה (לקח זמן עד שהביטוח שלה הודע באשמה ). ושם היא הייתה...

 

106 XS בצבע כסף, נקייה ומצוחצחת....

 

האמת שאז עוד לא ידעתי מה זה פז'ו ומה זה הגה שמעביר תחושה, אבל היא פשוט הייתה זה.. וגם לא התמצאתי כל כך בדגמים... לך תדע מה זה XS, XR, XSI

 

אבל...

 

 

ידעתי שיום למחרת היא תהיה שלי, וכך היה... ומאז אני לא מצטער לרגע למרות...

 

והתוודעות קטנה....

 

רק עכשיו אני מתחיל את הקשר ההדוק שלי עם ליטל 2000...

 

תוך חודשיים כבר פעמיים...

 

אני כבר מתחיל להרגיש בבית

 

הרמן.

[RS6]

אמא שלי החליטה יום צח ובהיר בשנת 96,

שהיא מואסת באונו הלבנה שבחניה, ולפיכך ספק דילגה

ספק קיפצה אל סוכנות הונדה.

 

שם להפתעתה פגשה סיוויק האצ'באק סקסית ביותר.

ידני היה יותר חסכוני וזול, אז יאללה - קונים.

 

לאחר מספר שנים, אחי הגדול הוציא רשיון, וכנראה שהוא לא כ"כ

חיבב את העובדה שאמא שלי נוסעת על ידני, ובגלל זה יש לו מקל שם

למטה, ליד רגל שמאל, שצריך למעוך ולהרפות, ואיזה ידית שיש להזיז כל הזמן.

גם העובדה שכל זינוק בעליה נגמר בהתנעה מחדש לא קסמה לו במיוחד.

 

עקב כך, החל האובייקט הצעיר, לחזור מידי שבוע עם דפיקה פה,

שריטה שם, כתם שמן פה (תאונונת), ופנצ'ר שם.

 

(בדיעבד בבא הימים, התברר שהוא בכלל לא ידע לבדוק שמן מים,

עד שלימדתי אותו.

גם לחץ אוויר בצמיגים מעולם לא היה בראש מעייניו.)

 

לבסוף, מאסה אימי במצב, והפעם פצחה בריקוד הורה היישר אל סוכנות הודה, בשנית.

היה זה רק לפני שנה וחצי.

מאושרת עד דמעות, יצאה אימי מהסוכנות כאש ביד קטלוג, ובתוכו

מסתתרת תמונה של סיוויק 1.6 אוטומאט - שאול תחתיות.

 

לפיכך נפל דבר בישראל, ואחי הגדול, אז רק בן 19,

קיבל אוטו פרטי משלו, ובשבילו - הנורא מכל -

בחניה יש משהו שנוסע על ארבע, יש בו ידית שמזיזים פעמיים ביום,

ושום דבר לא יפריע לו לרגל שמאל,

אך הוא נאלץ לסבול בטרנטה הישנה שלו (בת שלוש, כחדשה, מרופא ),

עם השלוש מקלות במקום שתיים.

 

ברבות הימים, שעברו אט אט יש לציין,

הוצאתי אני מין איזה דף, שאמר

שמותר לי לנהוג.

עקב כך, התחלתי להחרפן כמעה (יותר נכון כמאה, או כמיליון)

עד הסוף המר.

החל מיום רביעי שעבר, נפרדתי בדמעות מהאוטו.

להוסיף חטא על פשע, גם מרישיוני, ביום למחרת.

 

ובנימה פסימית זו, עד כאן להיום

[razmel]

205 GTI:

 

כשקראתי מבחנים שנכתבו עליה (בעיקר מאת רוני אהרונוביץ עם התאורים המדוייקים שלו) הזלתי ריר.

 

כשנהגתי בה בפעם הראשונה, לפני 13 שנה בערך, מייד הבנתי למה הוא מתכוון כשהוא כותב "הגה מתקשר, שלדה מדוייקת", ועוד כל מיני תאורים שלפני רגע נראו לי בלתי מובנים.

 

אז ידעתי שתהיה לי כזו.

[LiranAr]

הסיפור שלי מוזר משהו...

עד לפני שנתיים וחצי חשבתי , שכל עולמי היה האונו... כולם קראו לי

"לירן האדום" , האונו שלי הייתה אדומה כל כך אהבתי אותה , טיפתי בה במסירות

עד לתאונה הקטלנית...

ואז חצי שנה ללא רכב בכלל ( להורים לא היה דאז .. ) חשבתי שאני משתגע

לא יכולתי לראות אוטובוסים יותר , וכבר לא יכולתי לשגע את כל החברים

בתיזוזים שיקחו אותי לכאן או לכאן..

ואז באה ההחלטה , אני רוכש רכב , אני הולך לרכוש את החלום שלי אני

הולך לרכוש 106 XSI אדומה!!! לא חשבתי אחרת ...

אז חיפשתי , מצאתי המון , בדקתי לבד המון והמון נפסלו עד הסף כמו גם

סיפורים פיקנטיים על כל מיני אקזמפלרים , סוחרים ושאר ירקות וידיים כמובן

 

בכלל בכל תהליך חיפוש הרכב שלקח קרוב לחצי שנה .. מגיעה תודה גדולה

לחבר שלי אנדריי הוא בכלל לא בפורום אבל עדיין , שעזר לי בכל מצב והיה קם באמצע

הלילה לבדוק איתי מכוניות... אפילו יום אחד הסיע אותי לשלומי לבדוק XSI אחת...

וגם בזכותו קניתי את האוטו שלי ...

 

לאחר בדיקת הרבה XSI , הסכמתי להתפשר על 106 ראלי... שכן בזמנו

היא לא הייתה נראית לי אופציה , אולי בגלל שהיא לא הייתה באדום , אני לא יודע....

אז הלכתי לבדוק את ה106 .

הגעתי להרצליה פיתוח , לעופר ברשד , עופר כותב בפורום המון

פגשתי בחור מבוגר בשנות ה 40 לחיו ( עופר אם אתה יותר מבוגר אז תיקח את זה

כמחמאה.. ) נפגשנו בעבודתו וישר ירדנו לחניון בכדי לראות את "הכלה" בשפת הסוחרים..

שם ראיתי אותה ,היא עמדה לצד ה WRX של עופר , לבנה ( בעצם יותר צהובה ..מאשר לבנה)... והתאהבתי.. לקחתי סיבוב .. בדקתי , התסכלתי... וידעתי שזה הולך ליהיות

האוטו הבא שלי , אהבתי הבאה...

כבר ביוום ראשון אחרי סוף השבוע , ביצענו את העברת הבעלות...

וכאשר הרכב היה בידי ועופר הלך ונעלם מהאופק , נשארתי אני והאוטו לבד.

לא יודע על מה חשבתי באותו הרגע , אבל פשוטו התחלתי לבכות כמו ילד קטן

דמעות של אושר.. אני חושב...

חשבתי על כל מה שעברתי עד שהגעתי למעמד הזה , את כל העבודה הקשה , כל הזעה

בשביל להשיג את הכסף ....

 

הגעתי הבייתה ולא חסכתי בזמן , במהלך הבירורים לביטוח התחלתי לנקות ולשטוף

את האוטו , שכמובן באותו הלילה זכה לפינוק בגוון ווקס... ועוד...

את הלילה הזה מיותר לציין לא ישנתי.. אני לא יודע ... אולי האוטו בשבילי הוא מעבר

לחומרנות , אולי לאנשים אחרים זה נראה כמו חומרנות , אבל חומרנות לעיתים נותנת

רגשות ורוחניות..

היום אני כבר שנה ושלושה חודשים עם הרכב ואני לא מצטער על כל שקל ששמתי על

האוטו ואני עוד עתיד לשיםן...

 

 

 

לירן 106 R.

[RS6]

לבנה ( בעצם יותר צהובה ..מאשר לבנה)

 

לירן 106 R.

 

בז', יא מזרחי

[David A]

בזמן רכישת ה-106 שלי האופנוע (XR-650) היה הכלי רכב העיקרי שלי, נסיעות יומיות לעבודה והרבה פאן בסופ"ש בשטח.

לא רציתי להתבסס אך ורק על התנידות עם האופנוע, (גשם,נסיעות ארוכות,בחורות שמסרבות בתוקף להתנייד עם אופנוע) ולכן ההחלטה על אחזקה של רכב בנוסף לאופנוע.

 

התחלתי עם חיפושים אחר golf GTi Mk2 וזה נפל לאור ההצע המצומצם, המשכתי בכיוון של צרפתיות כשהכיוון היה 106 gti,ראלי,VST עם עדיפות לראלי בגלל המחירון דאז שהיה נמוך משמעותית (היום זה השתנה).

 

החלטתי שארכוש את האקזמפלר הטוב ביותר שאמצא מבין השלושה, יצא כך שזאת הייתה ה-106 שיש לי היום.

 

כשהיא נרכשה עוד הייתי באטרף של רכישות ושיפצורים עבור ה-XR והיה קצת קשה להתמקד בראלי, בחודשיים הראשונים רק יישרתי קו, זה היה מאד קל כי את הרכב קיבלתי במצב מושלם, המוכר (קנה שוב ראלי 98 יד 1)בקשר טוב איתי עד היום.

 

עד היום כשאני נתקל בגולף GTi MK2 במצב טוב ליבי נצבט, ובכל זאת אני שמח על הרכישה.

המון סיפוק ואתגר לאורך כל הדרך הן כפרויקט (שטרם התסיים) והן כחווית נהיגה שרחוקה מלהמאס.

[ישי]

טוב, אז אם הסיפור של לירן נגמר בדמעות אני אתחיל את שלי בדמעות.

 

אני בן 3 בערך, ישוב במושב האחורי באלפא 33 של אמא, מסובב את הראש ורואה פתק גדול מודבק על השמשה האחורית. "אמא, מה זה?" אני שואל, "אנחנו מוכרים את האוטו" היא עונה. הפרצוף שלי התחיל להחליף צבעים ואני מניח שזה נראה בערך כך:

:Fade-color

 

כבר פה התחילה האהבה למוטוריקה שבערה בי מגיל כ"כ רך. נשבעתי שיום אחד אני אנקום את נקמתי בדמות רכב משלי.

 

106 ראלי רציתי בגלל האופי הייחודי שלה. אני לא אתחיל לרשום פה מחשש להסתלבטות רבתי... למי שלא יודע על מה אני מדבר שיקרא קצת עלייה, בין אם בעיתונות הישראלית ובין אם בחו"ל. אם עדיין לא הבנתם - קחו סיבוב (לא על שלי ).

 

בהתחלה רציתי 106 ראלי (זה היה לפני 4 שנים בערך). מצאתי אחת במצב מצוין - 98, יד ראשונה עם 50,000 ק"מ (אנחנו בשלהי שנת 2000). ויתרתי עליה בגלל עזרה שהייתי אמור לקבל מההורים על מנת לקנות רכב קצת יותר "בטיחותי" לטמעם, משום מה הם התעקשו על ABS ואני הצעתי 106 GTI.

 

מצאתי גם אחת כזאת, 97, כחולה, יד ראשונה, 60,000 ק"מ (אנחנו בתחילת שנת 2001). לקחתי את הזמן שלי כי הסתמנה תמיכה כספית גדולה יותר מההורים וה106 ההיא נמכרה כעבור כמה ימים.

 

באיזשהו שלב עלתה הצעה מצד ההורים לקנות 206XS חדשה מהסוכנות עם עזרה כספית ניכרת. ויתרתי מפאת "חוסר ספורטיביות" לטעמי האישי. לא אהבתי את הרכב הזה, העדפתי אפילו רכב שעולה מחצית מהסכום גם אם אצטרך לקנות אותו ללא עזרה.

 

פה מגיע שלב החטא. חטאתי בפזילה לכיוון רכב מהקונצרן. היה קשה לי מאוד לוותר על יחס תועלת/עלות מדהים שממש לא היה כמוהו בזמנו. ב90 אלף ש"ח היה אפשר לקנות רכב כמעט חדש (בן פחות משנה), מפנק, חזק וספורטיבי למחצה. איביזה טורבו. הרעיון הזה התפוגג ויחד איתו גם התמיכה הכספית מההורים.

 

השורה התחתונה הייתה - אני קונה רכב מכספי שלי ומתחזק אותו לבד. בדיעבד, זו הייתה ברכה גדולה. עברה חצי שנה של חיפושים בלתי נלאים כולל שוטטות באמצע הלילה ברחובות גוש דן במטרה למצוא 106 ראלי במצב טוב. זה ממש לא היה קל ועברתי כמה וכמה בדיקות עם רכבים מעפנים לגמרי. באחד מהשיטוטים נתקלתי ב106 ראלי שנת 97, יד ראשונה, 60 אלף ק"מ על השעון, במצב מדהים. ממש פנינה. הבעיה היחידה הייתה שבעל הרכב לא היה מעוניין למכור. אחרי לוחמה פסיכולוגית שכללה אמצעים לא כשרים כגון שימוש שלי בבני משפחה וחברים שלו ולחץ פיזי מתון הוא נשבר. הללויה!

 

בנסיעה הראשונה שלי באותו בוקר אחרי העברת הבעלות נסעתי מרחק של 5 ק"מ אל ביתי. זה לקח לי "רק" חצי שעה... וככה סוף סוף נגמרה הסאגה. סוף טוב הכל טוב!

[ישי]

אגב, שכחתי לציין שבדרך באו עוד כמה יוצאות דופן כגון:

 

VTS שהתגלתה כעגלה שלא נראתה כמותה עם פגיעה בשילדה, מצב כללי מזעזע ובעל רכב רמאי.

 

106XSI שיצאה טוב בבדיקה ורוסקה ע"י הבעלים שלה בדרך איתי אל הבנק.

 

ובהקשר להודעה של רועי גם 306 GTI כסופה אחת ששני חברי הפורום שסיפרו לרועי עלייה סיפרו לי קודם... דחיתי מטעמי מחיר. -אנחת רווחה-

[ג'רמי]

הסיפור של האוטו שלי הנוכחי (309) מתחיל ב 1992 כשהייתי חייל בן 20.

סבא וסבתא שלי החליטו לעלות לארץ, ורצו לנצל את הזכויות שלהם לרכישת רכב חדש.

באנגליה היה לסבא שלי אוסטין מטרו 1300, ולפני זה סדרה של דאטסונים (ניסאן) שהפגינו אמינות מושלמת...

 

בכל אופן, ה 309 היתה זולה בכמה אלפי שקלים מכל המתחרות (ואפילו זולה מה DL), ובמגזין CAR שיבחו את התנהגות הכביש שלה, ולכן סבא שלי קיבל מני המלצה חמה בכיוון הזה.

מכיוון שהוא היה כבר אז מבוגר, הרכב הוזמן עם הגה כוח.

 

במשך 5 שנים הרכב נסע 24000 ק"מ בלבד, ואז הוריי החליטו שסבא שלי מפסיק לנהוג, וקנו ממנו את הרכב.

 

בעשור שעבר מאז, אני הספקתי כבר לגבש את ההעדפות שלי לגבי מכוניות וגם להפוך לאבא, ולאחר תקופה של שנה בה נהגתי ברנו מגאן של קרובים שנסעו לחו"ל לשנה, הייתי צריך לרכוש רכב בתקציב נמוך שיענה על הדרישות הבאות:

* 5 דלתות זה תנאי הכרחי לצורכי המשפחה

* גיר ידני זה תנאי הכרחי בכל מקרה

* התנהגות הכביש חייבת להיות מהנה

* הנוחות חייבת להיות טובה מאוד (למה להתפשר על חוסר נוחות כשאפשר לקבל התנהגות כביש טובה מבלי לוותר על נוחות?)

* הביצועים חייבים להיות סבירים

 

וב-מ-ק-ר-ה, להורים שלי היה בדיוק את הרכב שמתאים לדרישות...

בנוסף לעמידה בכל הדרישות שלי, הסטוריית הטיפולים היתה מלאה, והיה כבר ידוע שמדובר באקסמפלר שלא עושה בעיות.

 

אז בפעם הבאה שאתם עוזרים לסבא לבחור אוטו חדש - תזכרו את הסיפור הזה

 

נ.ב. מתוך המחירון של שנת 1992:

דלתא 1.4 - 22734 ש"ח

אלפא 33 1.3 - 44534

אלפא 33 1.7 - 62251

אפלאוז 1.6L יד' - 45075

סיביק EX יד' - 64740

דדרה 1.6 - 55255

DL 1.6 יד' - 42209

BX16TGS - 45980

גולף 1.6 - 52555

אסקורט 1.6CL - 47606

309 גראפיק - 41700

205GTI - 60914

[sronis]

טוב, אצלי זה התחיל עם ה-306. בעצם, זה התחיל עם כל מיני מחשבות סוטות... ב.מ.וו, למשל... הגעתי למסקנה שאין לי מספיק כסף, אז ויתרתי. ואז החלטתי שבתור התחלה, כדאי ללכת על הנעה קדמית סטנדרטית. החלטתי שמכונית קטנה, תהיה לי קטנה מדי. אז התחלתי לחפש משהו בגודל קומפקטי.

 

לא ממש הכרתי את ה-306 לפני כן, אבל חיפשתי משהו עם מנוע שני ליטר שגם נראה טוב וגם כנראה נוסע טוב. הרבה מכרים ציינו בפני את האיכויות של ה-306, אז החלטתי לתת לזה סיכוי.

 

באופן מדהים למדי, במהלך שבועיים הצלחתי לראות חמש 306 S16 (לאחר שסיננתי את ה-XSI בגלל כוח בעיקר). אחת לקחתי לבדיקה - וגיליתי שהיא ביקרה על הגג. אחת אחרת - אפילו לא לקחתי לבדיקה כי יכלתי לנחש את זה בעצמי. עוד אחת נפסלה בגלל קילומטראז', ועוד אחת בגלל מחיר. את האחרונה קניתי, ולמרות שהוצאתי עליה סכומים נכבדים, אני עדיין מתגעגע.

 

אפשר לומר שה-306 הייתה מורה הנהיגה הכי טוב שלי. המכונית באמת נפלאה, ובזכותה גם ידעתי מה אני רוצה בתור המכונית הבאה.

 

אחרי ה-306 חיפשתי משהו קטן וזול לאחזקה. החלטתי להתפשר על הגודל לטובת זריזות וכיס יותר מלא. ידעתי היטב מה אני רוצה ממכונית. מנוע שחי בסל"ד גבוה, יכולות דינמיות גבוהות, הגה טוב (נו, אז התפשרתי קצת ), וגם - שתהיה מיוחדת.

 

ה-VTS פשוט קפצה לי מול הפרצוף, אחרי שחיפשתי קצת 106. מצטער, אני פשוט לא מכיר מכוניות במחירים הללו ובשנתונים הללו, שנותנות כל כך הרבה כמו הצרפתיות.

 

הסקסו הייתה גם מיוחדת וגם נתנה את כל מה שאני צריך. התרגלתי לישיבה הצפופה בה וגם להגה. האמינות שלה, בינתיים, מעולה.

 

באמת שקשה לי לחשוב על מכוניות הנעה קדמית, בתקציב הזה, שיתנו יותר מה-306 או הסקסו/106. מכאן אפשר רק ללכת אחורה (מבחינת הנעה, כמובן )

 

ורועי, אם אתה רומז, במקרה, שגם לי יש קשר ולו הקטן ביותר לעובדה שהתעניינת ב-306, אז אני מכחיש!!

 

רוני

[a®iel]

וואי... סיפור ארוך...

הכל התחיל ב6.5.2002, נמאס לי מהקליאו האוטומטית 1.4 והחלטתי לעשות שינוי כלשהו אז שאלתי בפורום YNET "מה יהיה השיפור הכי טוב שאוכל לעשות לקליאו שלי?".

קיבלתי תשובה מחאפר עם שם של ערס (מי לעזאזל קורא לילד שלו גורל????? ) שעה בקצרה "תמכור ותקנה RSI!".

עבדכם הנאמן לא ידע\זכר מה זה RSI באותו זמן והתחיל להציף את הפורום בשאלות חסרות טעם לגבי טיגרה\קווליר קופה\106ראלי\106XSI ועוד רבות ולא ממש טובות...

ואז הגיע בחור נחמד שראה RSI נחמדה וחדשה יחסית בראשון לציון... טלפון זריז לחאפר אחר מהפורום (תודה לירן...) ויום אחרי היינו בראשון לציון כידי להעיף מבט על הרכב.

לירן עשה את הפדיחה שלו כשניסה לפתוח את מכסה המנוע של הקליאו מקדימה ואז יצאתי לסיבוב עם הבעלים של הרכב ובאותו רגע החלטתי - שלייייייייייייייי

היה ברכב הזה כל מה שחיפשתי - כוח (הכל חזק יותר מקליאו 1.4 אוטומט), מראה שאני אוהב, ידני, התנהגות ו...זהו בעצם.

חודש פחות יום אחרי שהעלתי את השאלה הדבילית לגבי שיפור הקליאו 1.4 אוטומט שלי העברתי בעלות על הRSI ומאז ועד היום מתחולל סיפור של אוהבים\אוהבים פחות ביני לבינה.

בשנה וחודשיים האחרונה התגבש אצלי הטעם לגבי רכבים והקליאו קצת פחות מספקת אותי...

כנראה שתמיד נרצה משהו חזק יותר, מהיר יותר, טוב יותר וכנראה שתמיד יהיה משהו כזה שלא נוכל להשיג.

[רועי צוקרמן]

ורועי, אם אתה רומז, במקרה, שגם לי יש קשר ולו הקטן ביותר לעובדה שהתעניינת ב-306, אז אני מכחיש!!

 

רוני

 

חכה חכה, נקמה בוא תבוא

 

 

 

 

 

 

 

[עופר106R16V]

טוב אצלי זה התחיל ככה.

החלום שלי מאז ומתמיד כבר משנת 95 שהיא הגיעה לארץ הייתה האימפרזה טורבו זה החלום

אבל נתרכז בהווה האוטו הראשון שהיה לי היה גולף VR6 משופרת וחזקה.

ללא ספק זה היה אוטו חזק בישורות אבל בסיבובים האוטו היה מפחיד ורציתי שיהיה לו עוד אחיזה

שמתי קוני וזה גם לא עזר האוטו היה קשה מאד וגם לא אוחז וגם זולל המון דלק.

אחרי שנה נמאס לי כבר מלחיצות וזה התחיל להיות משעמם מכרתי את האוטו וחיפשתי אוטו עם התנהגות כביש שיהיה אפשר ללמוד לנהוג עליו. עשיתי המון חיפושים והייתי בהרבה מכוניות למכירה עד שהחלטתי שאני רוצה ראלי ולא משנה כמה זמן זה יקח.

אחרי שנה של חיפושים חבר שלי אמר שיש ראלי למכירה,אני כמובן התלהבתי מאד והבעלים רצה בהתחלה 7 מעל אבל אחרי שבועיים של שיחות טלפון ושיכנועים אין סופיים קניתי את הראלי ב4K מעל המחירון.

מה שמצחיק הוא שפעם ראשונה שראיתי את האוטו אמרתי"את תהיי שלי" פשוט היה לי מין הרגשה כזאת שאני ישיג את הראלי בכל מחיר סליחה את לוליטה כמובן

[RK]

האמת, וזה יעלה חיוך על השפתים של רוב גולשי הפורום, בהתחלה חיפשתי 106 ראלי... לאחר שאפלאוז שבאה בירושה מההורים ירדה מהכביש באדיבות כתם שמן (341010 ק"מ... נסעה דווקא כמעט כמו חדשה). לאחר נסיונות רבים למצוא ראלי בעלת שלדה שלמה ומנוע שטופל כראוי המצוותים יחדיו, הציעו לי אלפא 146 אדומה, יד ראשונה וק"מ נמוך מזוג בשנות ה-40 ללא ילדים שנראתה נחמד. אלפות אהבתי תמיד, בעיקר 75 (ו-ספיידר, ועוד כמעט כל המודלים, חוץ מארנה ו-33), אז החלטתי לתת לזה צ'אנס. 400 ש"ח מאוחר יותר הסתבר שמרשימת הריג'קטים ניתן להעמיד לפחות עוד שתיים דומות לידה. חזרתי הביתה מבואס, נכנסתי לרשת (לוח נענע), וראיתי עוד מודעה ל-146 1.6, יד ראשונה וק"מ נמוך עוד יותר. את הרכב עצמו אהבתי, אז החלטתי לבדוק. נסעתי ביום שישי לר"ג (אני גר בצפון), ופשוט התאהבתי. האוטו היה מושלם, וכך גם יצא בבדיקה. העסקה נסגרה, וביום שני הבאתי את הרכב הביתה. מאז גנבו לרוזי את הסמל האחורי, טסה (מקורית) והצ'נג'ר שבק חיים, אבל כל זה לא העיקר. צליל המנוע פשוט שמיימי, ההגה קצר (במידה - 2.63 סיבובים) ומתקשר, האחיזה טובה מאד וזווית הגלגול שטוחה יחסית... הכיף מהנהיגה קיים, ועוד איך. רכב ספורט זה אולי לא, והבלמים מחרידים, אך משפחתית ספורטיבית עם האקסטרה שפוגע ישר בליבו של כל חובב הגה - בהחלט כן.

התחנה הבאה, עוד כשנתיים - GTV חדשה, רצוי טורבו, או 156