חזרת מחלת סרטן אצל הילד (29.6.17 - ליאל האהוב והיקר נפטר מהמחלה הארורה)

[קורן בן אשר]

נורא. משתתף בצערכם.

[sh1506]

אין מילים.

תנחומיי ושלא תדעו עוד צער.

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[yossy]

טוב, אז קדם כל אגיד תודה למנהלי הפורום שנתנו לי במה ראויה,

וזיכרון של תיעוד ועדכונים שישארו עימי לנצח נצחים,

תודה לגולשים על העידוד והעזרה והתמיכה בפרטי,ובמימון הבדיקה הרפואית.

גם לאלון על העדכון והביקורים אצלנו.

 

חשוב להשלמת פרוטוקול חזרת המחלה העדכון האחרון אשלים אותו לפיכך

בקצרה:

 

עקב החמרה הגענו ביום ב' למחלקה. הבנו שנדרשת מנת דם או מוצרי דם כרגיל.

מפאת מצבו הורה הרופא לאשפזו לאלתר, והוא (הבן) בחוכמתו הבין שזה לצורך הסוף,

(למרות שנאמר לנו ההורים, בחדר סגור)

וסירב להתאשפז בשום פנים. הצלחנו לשכנע אותו להגיע לאשפוז למחרת היום וזה רק בתנאי

שנבטיח לו שאחותו והוריו יהיו איתו במהלך כל האשפוז עד הסוף.

בזכות עקשנותו זכה להיפרד מהבית בפעם האחרונה.

 

לפיכך, הגענו כולנו יחד ביום ג ואושפזנו לאלתר.

בשלב א' העלו לו את כמות המורפיום שהיה צמוד

איליו כבר כחודש ימים. לקראת ערב פיתח התקף חרדה ושאל על המוות ללא הרף,פסיכולוגית

ועו''ס היו צמודות אילנו כל הזמן.

 

בערב היום עקב החמרת החרדות ולפני השינה ניתנה לו תרופת טשטוש (בעירוי) שמשמשת גם להפגת

חרדות ומתח,זה לא עזר וכל שעתיים העלו את המינון עד הבוקר כולנו לא ישננו בכלל,

בבוקר באישור רופא העלו לו את המינון למצב של שינה או חצי קומה כי כבר החלה קריסת מערכות.

מבוקר יום ד' עד הלילה רק נשם בכבדות ולא תיקשר ולא הזיז אף איבר. הנשימה נעשתה יותר ויותר קשה וכבידה.

בשעה 00:00 עליתי לנוח כמובן שאני ואשתי נפרדנו ממנו לפני כן,אחותו כבר היתה בבית.

אחרי שעתיים קפצתי

מהמיטה בבהלה כי שמעתי קולות בכי של ילדים (מחוץ למחלקה). מייד הבטתי לכיוונו וראיתי שאין נשימה.

לחצתי על הלחצן האדום ובפעם הראשונה של 8 שנות התמודדות פרצתי בבכי יחד עם אשתי,

 

מעולם לא בכינו על ידו וכל השנים נתנו לו תחושה של ביטחון וכח, גם הפעם לא בכינו לידו מתוך

הרגל וכבוד אליו.

 

הגיעה האחות שאמרה ש 10 דק' לפני כן ראתה אותו ונתנה לו אקמול.

ואז הגיעה הרופאה שחתמה על הפטירה נדרש היה לה לחכות עוד כמה דקות שהלב יפסיק

פעימות אחרונות.

ניפטר בשלווה ללא סבל אחרי שנאבק ללא פשרות עד הטיפה האחרונה,

גיבור אמיתי עדיין לא בן 11 שנים.

 

בבוקר שוחחנו עם כל צמרת הרופאים של המחלקה,אף ילד לא הצליח להחזיק

מחלה כ''כ קשה כ''כ הרבה שנים,ובאיכות חיים סבירה יחסית למעט ההחמרה האחרונה.

 

תודה לצוות הרפואי המסור על כל גווניו.

 

לפחות אבן גדולה ירדה לנו מהלב בידיעה שתם הסבל הרב והוא נמצא במקום יותר טוב.

יהי זכרו ברוך, וזכרונו איתנו תמיד.

עריכה אחרונה ב-29 ליוני, 2017 על ידי yossy

[sperial]

במהלך השנים נהיה הילד של הפורום.

 

כואב לשמוע שכבר לא אתנו.

[eyali23]

יוסי והמשפחה התמודדתם בגבורה ללא לאות.

שליאל יישאר בליבכם תמיד .

לפחות עכשיו יש קצת מרגוע לנפש.

אייל

[Alon_A]

זכיתי, זכיתי להכיר אב ואם נפלאים, משפחה חמה וכיפית למרות הבלתי אפשרי. וילד, אווו איזה ילד - כל מה שאכתוב לא ישתווה לבוהק שהפיץ הקטן גדול הזה, בוהק שכבה אבל תמיד יאיר אצלי בלב.

 

פרח שקטף העולם.

עריכה אחרונה ב-29 ליוני, 2017 על ידי Alon_A

[AssafO]

ממש כואב לקרוא.

 

משתתף בצערכם.

[נהג מתחיל]

אני משתתף בצערכם יוסי והמשפחה.

 

אודי

[hgilad123]

שלא תדעו עוד צער.

[GhostBuster]

יוסי, פירקת אותי. אין לי מילים להגיד, אני חנוק.

 

שלא תדעו עוד צער, משתתף בצערכם מעומק הלב.

[discoTD5]

יוסי יקר,

השארת את כולנו עצובים וכואבים יחד עימכם.

לקרוא את המילים שיצאו מהמקלדת שלך לא משאיר עין יבשה.

אכן, אם יש נחמה היא בזה שהוא לא סובל יותר.

קבלו חיבוק גדול מכולנו, והשתתפות כנה באבלכם.

יואב

[סאפיר]

אני לא חושב שאי פעם הסתכלתי על המלבן הזה של התגובה כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פעמים כמו שעשיתי בשרשור הזה. תמיד התחושה הזאת שלא משנה מה אני אגיד זה לא באמת יעזור.

אז האמת היא שגם עכשיו אני לא יודע מה להגיד וגם עכשיו אני לא חושב שזה יעזור. אבל שתדע שהילד הזה שלך ישאר בלב של הרבה מאוד אנשים להרבה מאוד זמן. דוגמה ומופת לנחישות, קשיחות, ועקשנות נגד אחד הדברים הקשים שאפשר לדמיין. וגם לכם לא חסר, מדהימה אותי בכל פעם מחדש הדרך שהתמודדתם עם הקושי והייסורים.

 

ועכשיו, שינוח על משכבו בשלום, ואתם שלא תדעו עוד צער לעולם. את מנת הצער והכאב שלכם כבר שילמתם.

[ניקו פ.]

כואב כואב כואב.

משתתף בצערכם.

[lanosforce]

מצטער, חוץ מלבכות (ואני בוכה כמו ילד אחרי שקראתי) - פשוט אין לי איך.. לא יודע מה לאמר.

 

משתתף בצער ובכאב ומקווה שתנצרו כל רגע טוב שהיה ותזכו לחיים טובים.

[Michael_N]

ארורה המחלה!

יוסי, אני משתתף מעומק ליבי בצערכם, עם דמעות בעיניים, כל כך כואב לשמוע.