גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[rupni]

שקרן לוקו, אין מתנדבות בכלל בערד !

[locomotive]

בטח שיש, אישתי מתנדבת להיות איתי- כי כל השאר שהיו בתשלום התייאשו וברחו.

[ברווז]

מה שאני באמת רוצה להגיע אליו מיושם בסרטון הזה.

נכון שיש עוד כמה שלבים של התנסות בדרך, אבל גם לזה נגיע.

רק שיהיה לי מספיק זמן גישה לכלי עבודה, כיום יש לי אולי כמה שעות אחת לכמה שבועות.

 

אה כן, הסרטון:

http://www.youtube.com/watch?v=2WD8VdX4LRw דרך יוטיוב

 

אל תצפה להגיע לרמה של בחור בן 40+ עם ניסיון, שכנראה למד נגרות בבית ספר מקצועי (בארה"ב זה נפוץ ללמוד שיעורי נגרות- נקרא אצלהם SHOP CLASS, בכל מקרה הוא קנדי לפי המבטא- אם אינני טועה, ולא יודע מה הם למדו שם), תוך יומיים.

אני מאד אוהב את הסרטונים שלו, הבחור יודע לעבוד יפה. העליתי קישור לערוץ שלו יחד עם עוד שניים באחד השירשורים איפה שהוא, לא זוכר איפה.

פלוס, יש לו כלים נורמאליים...

[nitch]

אתם יודעים מתי הכי בעייתי להגר?

כשלא רע לך פה, כבר הגעת למשהו ואתה מרוויח לא רע אבל עדיין רוצה לעזוב כי ברור לך ששם כנראה יהיה יותר טוב.

זה בדיוק מה שעשיתי. הייתי במקום מעולה מקצועית, גרתי בפנטהאוז מול הים באחד האזורים הטובים בארץ, חסכתי יפה והחיים היו דבש.

למרות זאת, הרגשתי שאני יכול יותר, ובחו"ל נמצאת ההזדמנות שלי.

 

אישה וילדים לא היו לי, ואני מניח שזה המשתנה העיקרי בהחלטה לעבור.

[אנלוגי]

איך התחיל היום שלי אתם כבר יודעים, אם עקבתם. ת׳שמעו איך הוא המשיך:

 

כל היום הרגשתי חרא, משהו בין חולה למסומם. חולה כבר הייתי שבוע שעבר, ומסומם כבר הרבה זמן לא, אז נשאר לי רק להאשים את האלכוהול של אתמול בערב (ואת האלכוהול מסוף השבוע, אני מפחד לכתוב כאן כמויות, אבל אלה היו שלושה ימים רוויים). מצד שני אני יודע להתמודד יפה עם אלכוהול, ולא מרגיש אותו יום אחרי כמעט אף פעם. בקיצור, חרא של יום מבחינת הרגשה, חייב לעבוד, חייב להיות נחמד לאנשים, לא פשוט. מזל שאני אחד ממזייפי החיוכים הכי טובים שאני מכיר, ממש הכרחתי את עצמי היום.

 

מתישהו באמצע היום זה כבר נהיה ממש בלתי נסבל, והצטרפה חוויה חדשה - פתאום הג׳ינס הרגיש אחרת. קשה לי להסביר בדיוק, אבל הרגשתי כאילו אני לובש דשא או משהו כזה, וכפות הרגליים מרגישות ספוגות מים. חשבתי אולי זחל לי משהו למכנסיים, לא מצאתי כלום. לסוטים מבינכם, התחושה לא הגיעה למפשעה למזלי. לקחתי הפסקה מהעבודה ויצאתי לסיגריה. הורדתי נעליים, הכל רגיל, אפילו לא זיעה או משהו. הייתי כ״כ אאוט, שתיתי לימונדה וזה די עזר. אולי סתם נפילת סוכר משולבת בהרגשה חרא משולבת בחדר סגור ורועש. עד עכשיו אני עוד לא מבין מה זה היה בדיוק.

 

מונית שירות חזרה לת״א מוצצת ממני את שארית כוחותי. בספסל האחורי דחוק בין לא חשוב מי ומה, מנסה לנשום רגוע. למה לא לקחתי אוטובוס קיבינימט, שם לפחות אפשר לעמוד. שם מארק קנופלר באוזניות, הוא מנסה חזק להרגיע אותי ומצליח קצת. יורד בעזריאלי לקחת אוטובוס הביתה. מחליט להיכנס לקניון, לא הייתי שם המון זמן ואני רוצה לקנות ספר. תור לבדיקה הבטחונית, שתי פרחות עוקפות את המאבטח. הוא צורח עליהן ״תחזרו לפה!״. הן חוזרות לתור והוא ממשיך לנבוח עליהן, בין היתר את המשפט הנהדר ״אתן תכבדו את הסמכות שלי!״ אני נזכר בקרטמן ומתחיל לצחוק. הוא תוקע בי מבט קשוח ומתחיל לצעוק עלי שאני חצוף. אני שותק וממשיך לחייך וזה רק מרגיז אותו עוד יותר, אבל לפחות הפסקתי לזייף את החיוך. הוא אפילו מבקש ממני תעודה. אני מראה לו את זו שכמעט תמיד משתיקה גורמי חוק (לא שוטר ולא משהו בטחוני).

 

בקניון אני מגלה המון אדם, רובו מאשדוד. באימא שלי, ציטוט משיחה: ״מה את דפוקה, משביר יש גם באשדוד, מה באנו עד כאן בשביל משביר״?

לוקחות לי כמה שניות התאפסות להבין שהדבר האחרון שאני צריך על הראש עכשיו זה עזריאלי, וגם לא מצאתי את הספר שחיפשתי (של אלי פנגס, בלי לקרוא אני ממליץ). בורח חזרה לתחנה ומחכה לאוטובוס. מגיע לצ׳כונה, מדדה לכיוון הבית אבל יודע שאם לא אטפל בחרא הרגשה הזו זה ימשיך לתוך הלילה. עוצר לסנדביץ׳ טוניסאי. ראבאק, גם בבוקר אכלתי סנדביץ׳ טונה, מה קורה לי היום? אני לא נלחם עם החשק לטונה ונהנה מכל ביס. כוס גדולה של מיץ רימונים מחזירה אותי סופית לשפיות. אני מנסה לדמיין איך נראית הקיבה שלי אחרי סנדביץ׳ טוניסאי ומיץ רימונים. לא מחזה יפה כנראה.

 

סופו של עניין, מגיע הביתה, הולך לרחוץ ידיים. בכיור יש שאריות מוזרות. כמה חמור היה הבוקר הזה? אני מנסה להבין על מה אני מסתכל כשלפתע נשמעים קולות מפחידים מהסלון. אני מחכה עוד כמה שניות שהאיום יעלם מעצמו. הוא לא. חשבתי שמיץ הרימונים טיפל בבעיות, כנראה שלא לגמרי. מציץ בחשש מהשירותים, הכל נראה תקין. אוזר אומץ ויוצא, מוכן לקרב. מראש הארון קופצת עלי יונה. כלומר לא ממש עלי, אבל לכיוון הכללי. אני מתפוצץ מצחוק, מבין מה הן השאריות בכיור ופותח את החלון לרווחה. היא מבינה את הרמז ועפה. אומרים שיונים מביאות מזל, אני עוד מחכה.

 

האמת אני קצת מאוכזב מפספוס ההזדמנות לצייד, וגם דגתי מספיק להיום. הולך לנסות את מזלי בקצביה של הסופר, יש לי הרגשה שאני צריך ח׳תכת פרה.

[ExoduS]

זה בדיוק מה שעשיתי. הייתי במקום מעולה מקצועית, גרתי בפנטהאוז מול הים באחד האזורים הטובים בארץ, חסכתי יפה והחיים היו דבש.

למרות זאת, הרגשתי שאני יכול יותר, ובחו"ל נמצאת ההזדמנות שלי.

 

אישה וילדים לא היו לי, ואני מניח שזה המשתנה העיקרי בהחלטה לעבור.

 

עכשיו אתה נשוי עם ילדים?

במידה וכן האם היית עושה זאת שוב איתם? (תחשוב לעומק לפני שאתה עונה ).

זה לא ישפיע על ההחלטות שלי בחיים, סתם מסקרן.

הכיוון הוא קנדה כבר הרבה הרבה זמן וככל שהזמן עובר הגירוד הזה מתגבר.

[ברווז]

האם היית עושה זאת שוב איתם? (תחשוב לעומק לפני שאתה עונה ).

 

[הכנס בדיחת אייל גולן כאן]

[razmel]

הגיבוב עבר את שרשור הסרטונים והתמונות המצחיקות, בתגובות וצפיות.

השרשור ההוא נפתח ב-2003 והיה פעיל מאז. מעולם לא ננעל (כמו הגיבוב בטעות, ומעולם לא אויימה המשך יישיותו).

הגיבוב גובב השנה, ועתידו מובטח.

הגיבוב ייצא להנפקה בקרוב, ויתכנו אופציות למגובבים הבולטים, (רק לאלו שלא העלו תמונות של כפות רגליים).

 

החזון - ריכוז שרשורים הזויים / מפוקפקים של פרוקסימה והקטר, במטרה להרחיקם ממיטב הנוער, על מנת לצמצם השפעתם השלילית על באי הפורום, וריכוזם באיים נידחים.

מאז הגיבוב קרם עור וגידים, ופיתח לעצמו אישיות. We have created a monster.

 

מהות הגיבוב הושגה.

ריכוז שרשורים הזויים / מפוקפקים של פרוקסימה והקטר, במטרה להרחיקם ממיטב הנוער, על מנת לצמצם השפעתם השלילית על באי הפורום, וריכוזם בשרשור דביק בראש פורום אוף טופיק, לב ליבו של הפורום, והפיכתו לכור מחצבתם והנושא האהוב והממכר של צופיו, שנשארים חובבי רכב רק כדי לשמור על הגישה לאוף טופיק, ואליו, הנמצא בלב המאפליה.

טוב, you cant win them all.

[שומאכר]

כל הכבוד. אבל יש כאלו שנטשו את הגיבוב משום מה. אולי צריך לשלוח להם התראות שיחזרו?

[אנלוגי]

זה רק מוכיח את עליונותה של המילה הכתובה על הסרטונים, ואת זה שסרטים אישיים מעניינים יותר מסרטים קולקטיבים.

 

לא היה אנטריקוט ולא סינטה, הסתפקתי ב״המבורגר מסעדות״ קפוא. האמת? לא רע בכלל, יחסית.

החלמתי, נכון להיום.

[יוסי פרנקוס]

אם זה מעניין מישהו...

 

בסוף עשיתי 13 שעות של בייביסיטר לאחיינית שלי.

 

הגעתי אליה ב7 וחצי בבוקר, התעסקנו עם הארנבים החדשים שלה (הם היו זוג אבל עכשיו הם 5 כי הם הזדיינו כמו... לא יודע, תמצאו אנלוגיה למשהו שמזדיין הרבה) ואכלנו עד 10 בבוקר.

אז נסענו לקריון לראות את הסרט "לשבור את הקרח".

שכחתי שחג עכשיו אז יש יותר מדי ילדים.

איחרנו לקנות את הכרטיסים אז החלטנו לחכות שעה ולהגיע להקרנה של 12.

בינתיים אכלנו גלידה ואני הייתי רעב אז אכלתי גם שווארמה.

 

בסרט הייתה סצנה שבה הגיבורה (אנה) הופכת לקרח.

אחד הילדים כנראה על סמים קשים אז הוא התחיל לצעוק תוך שהוא בוכה

"אנה! אנה! לא! אנה! בבקשה לא! אנה!"

כל מה שבא לי לראש באותו רגע היה

http://www.youtube.com/watch?v=bEidQHW-0HM דרך יוטיוב

 

בין השאר זה בא לי לראש כי הפעם הראשונה שראיתי את הסרט הזה הייתה ביום שישי האחרון.

 

אחרי הסרט נסענו בחזרה לכרמיאל, קפצתי לקניון החדש לקנות קשית של מאטה (תה ארגנטינאי) לגיסי והלכנו למקדונלדס.

אחרי זה הלכנו לפארק המשפחה (למי שלא יודע, זה פארק שמיועד למשפחות) ונשארנו שם עד שאני רציתי להקיא מהמתקנים והתעייפה לי הכתף והיד מכל הדחיפות של הנדנדה.

 

בדרך הביתה (שעה ורבע) לא קרה שום דבר מעניין.

 

עכשיו אני רעב שוב...

[SlowRide]

זה רק מוכיח את עליונותה של המילה הכתובה על הסרטונים, ואת זה שסרטים אישיים מעניינים יותר מסרטים קולקטיבים.

 

בשביל לשבת לראות סרטונים צריך שיהיה חשק ואווירה מתאימה. הרבה יותר זורם לקרוא איזה שטות שמישהו כתב סתם ככה באמצע היום.

[ExoduS]

זה ה9GAG של השטויות הכתובות.

[Danix60]

חזרתי, תקופה עמוסה עוברת, הרבה מבחנים, (הלך דיי בסדר) לחץ בעבודה, החברה בצבא, התחלתי ללכת לחדר כושר.

אין לי זמן לכלום, יום שבת הייתי בכוכב יאיר, עשו לי סיבוב על קליאו ספורט, ועכשיו אני בבאסה כי באמת באלי אחת, והורג אותי שבחול הם 1/3 מחיר והרבה יותר שמורות

זה פחות או יותר השבועיים שנעלמתי.

נמאס לי מהעבודה, היום הבוס שלח אותי פעמיים להתקנה, כמה שרציתי לצעוק עליו שאני לא רוצה, עשיתי את זה רק בגלל שסבא של הטכנאי שטח נפטר והיינו בהלוויה שלו, וזה בשביל להקל על העבודה שלו, אין לי מה לעשות עם זה כי אין לי עבודה אחרת, אז אני סובל בשקט,

היום נכנס מישהו לחנות ושאל של מי הקליאו הלבנה, אמרתי שלי, שאל אם אני יכול להזיז כי הרכב שלו נתקע בלי מצבר והוא רוצה לדרדר כדי שיוכלו להניע אותו, (קורולה 10') הנעתי ושאלתי אם הוא צריך כבלים, ואמר שישמח.

הנעתי לו את האוטו, הבחור היה מבסוט (מבוגר) אמר לי תודה והלך, אחרי 10 דקות נכנס לחנות ודחף לי לכיס 20 ש"ח למרות שלא רציתי לקחת.

[ExoduS]

אם כבר בקליאו ספורט עסקינן.

חברים, הרכינו ראש ושמרו על דקת דומיה לזכרה של הקליאו לשעבר שלי, שהייתה מטופחת למשעי ושמורה כמו בת זקונים במשפחה של גרוזינים.

לא מזמן קיבלתי את הידיעה הזו וזה בכנות הרס לי את היום, היה לי מספר רכבים לפני וגם אחרי, מעולם לא היה לי כל כך אכפת מגוש ברזל.

דניX, אני מזהיר, תמונות קשות לפנינו:

 

 

 

 

 

הנה החמודה בימים טובים יותר