רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[lulisa]

האם תוספת תריסול לפירמידה היא שיפור?

[און יעקבסון]

האם תוספת תריסול לפירמידה היא שיפור?

 

איזה יופי, ישראל. בזה הרגע נתת את המחמאה הכי גדולה שאי-פעם ניתנה למכונית הפועלים הישראלית הזולה וההמונית (באופן יחסי): השוואתה ליצירת אמנות מונומנטלית חד-פעמית בת מאות שנה... השוואה במקומה. שובינסקי קורן מאושר שם למעלה... :-D

[השושנים]

אני אוהב את השיפוץ הזה בגלל כמה וכמה דברים.

 

1. אני יכול חופשי להתעלל באון וזה כייף כי הוא גם מחזיר!

2. הכישרון של און להסביר לספר ולהגיד למה נעשה כל דבר.

3. הבנייה העצמית שאין שני לה.

4. הרכב עצמו הוא הכל ולא כלום!

5. האהבה וההנאה שיש לו מהפרויקט הזה והבונוסים מסביב.

6. ברכב הזה לא ממש חשובה המקוריות בסופו של יום יהיה כייף לראות גם דברים אחרים!

7. תרבות מוטורית היא בחירה ממגון גדול און מגדיל את המגוון ומראה שאפשר קצת אחרת.

 

השיפוץ של רובר של ישראל הוא שיפוץ אחר ולא פחות מעניין והוא פן אחר של אסכולת שיפוץ

ואנחנו צריכים בארץ פרט לסבלנות וקבלה של האחר, גם שיפוצים אחרים אחרת יהיה כאן משעמם.

 

זהו השיפוץ של און, הרכב של און, וההחלטות של און, וכל הכבוד לו שהעלה את הנושא על סדר היום-רן

[116_Veloce]

און, ידעתי שככה זה ייגמר, אבל בכ"ז רשמתי מה שרשמתי. לא היה משום מה שכתבתי התקפה עליך או על הרכב שלך, או על מישהו אחר. גם אמרתי לך שמאד הערכתי דברים שעשית. פשוט הבעת דעה אישית שלי, אולי גם ניסיון לומר שמי שרוצה לעשות מקורי זה מבורך כי לדעתי זה חסר בארץ, אני רוצה לעודד את זה. זה סיפור שחוזר על עצמו בהמון שרשורים - תמיד שמישהו מביע ביקורת או דעה אחרת, ישר הוא מותקף. לא צריך להיפגע, לא צריך לראות ביקורות או הבעות דעה בתור מתקפת AD HOMINEM על משפץ הרכב. לי אין שום פרבילגיה או יכולת לעשות שיפוץ כזה, כל זאת היה השקפת עולמי בלבד.

[און יעקבסון]

און, ידעתי שככה זה ייגמר, אבל בכ"ז רשמתי מה שרשמתי. לא היה משום מה שכתבתי התקפה עליך או על הרכב שלך, או על מישהו אחר. גם אמרתי לך שמאד הערכתי דברים שעשית. פשוט הבעת דעה אישית שלי, אולי גם ניסיון לומר שמי שרוצה לעשות מקורי זה מבורך כי לדעתי זה חסר בארץ, אני רוצה לעודד את זה. זה סיפור שחוזר על עצמו בהמון שרשורים - תמיד שמישהו מביע ביקורת או דעה אחרת, ישר הוא מותקף. לא צריך להיפגע, לא צריך לראות ביקורות או הבעות דעה בתור מתקפת AD HOMINEM על משפץ הרכב. לי אין שום פרבילגיה או יכולת לעשות שיפוץ כזה, כל זאת היה השקפת עולמי בלבד.

 

לחלוטין לא תוקף, ממש לא. לא באופן אישי אותך ולא את דעתך הלגיטימית. אם כבר, אני מתקומם על הביטול. על הביטול של דעתו של האחר. על הרצון או האובססיה לכפות צורת חשיבה של יחיד או של קבוצה, באופן קולקטיבי על הכלל. באופן בו העלאת את הדברים, לא הבעת דעה אישית שלך על השיפוץ או על הדרך, אלא הפכת את הנושא לשני צדי מתרס: הטובים והרעים; הנכון ולא נכון; הצודק והטועה. ומאחר שבדרך מחשבה זו כפי שהצגת אותה - אני הוא הטועה (טועה, לא חושב אחרת ממך. טועה), אין לי מנוס אלא "להגן" על הלגיטימיות של דרך פעולתי. אני, למשל, לא חושב שדרך מחשבתך לא נכונה. אני חושב שדרך מחשבתך והשקפת עולמך שונה משלי. אני יכול לא להסכים איתה, או לא לקבל אותה, אבל היא עדיין הדרך הלגיטימית שלך לראות את הדברים ואני לא אבטל אותה.

 

אני מתקומם על כך שאין אדם יכול לראות שלא מתוך עיניו-שלו ומתוך השקפת עולמו אותה עיצב במהלך השנים, שהרי זה ברור שהיא-היא זו הנכונה בעיני עצמו. וקשה לו לאדם לראות כיצד אחרים לא רואים את "האמת היחידה", כפי שהוא רואה אותה בעיני רוחו.

 

פורום זה בפרט ובכלל, הוא במת העיר לחלוק ולשתף חוויות ומידע. להעשיר את האחרים, ללמוד מהטובים. רבות אני חייב לפורום הזה בשיפוץ של הטנדר שלי, בזכות רעיונות טובים שליקטתי מפה. ובין זה ולבין לבטל דעתו והשקפתו של האחר - הדרך ארוכה.

[lulisa]

איזה יופי, ישראל. בזה הרגע נתת את המחמאה הכי גדולה שאי-פעם ניתנה למכונית הפועלים הישראלית הזולה וההמונית (באופן יחסי): השוואתה ליצירת אמנות מונומנטלית חד-פעמית בת מאות שנה... השוואה במקומה. שובינסקי קורן מאושר שם למעלה... :-D

אל תהיה בטוח... אבל כוונתי היתה לחדד את השאלה ולהביא אותה לאבסורד.

אם אני שומע נכון את כוונת דבריך, אז לרום לא היה "אופי" מלכתחילה ולכן אין מה לקדש בו, ובוודאי לא את הפרטים הקטנים.

בסדר. זה היה בסדר גם אם היה לו המון אופי וסטיה מכל פרט שבו מסלפת את האופי הזה, פשוט כי זה האוטו שלך וזכותך לעשות בו כטוב בעיניך.

נשארת רק בעיה סמנטית: איך לקרוא לזה. שיחזור? שימור? שיקום? שיפוץ?

אולי המונח הנכון יהיה "הסבה". ואז אפשר יהיה לקרוא לה לא "רום 1301" אלא R-on 1301 או אולי "רום ספיישל" (אגב, מושג מקובל באנגליה למכוניות שעברו הסבה והן בגדר אחת מסוגה).

ובעניין רכב מוסב ש'אפשר יהיה לנסוע בו בכיף ולא כמו בטרקטור פעם בשבועיים' יש לי קצת ספקות.

לא רק בגלל שאיתרע מזלי וצוותתי בשירות מילואים לזחל"ם מוסב של צה"ל. כן, זחל"ם אספנות מפואר, ממלחמת העולם השניה, שצה"ל הקים מפעל (בבית-שאן, אם אינני טועה) להסבתו, ועשה עבודה ללא-רבב, והרכיב בו מנוע דיזל והגה כוח והחליף את כל הגומיות והצמיגים ואפילו שם אלטרנטור ומערכת חשמל 24 וולט, ועדיין זו נשארה אותה גרוטאה כשהיתה - אלא מסיבות הרבה יותר פרוזאיות.

אני מאד אוהב לנהוג ברובר ונהנה מכל רגע. אבל:

אי אפשר להחנות רכב כזה ברחוב. בארצנו הטובה והיפה הוא לא בטוח שם. אי-אפשר סתם להכניס אותו למוסך ולצפות שמישהו ידע לטפל בו; ומכאן שכל המלאכה מוטלת עלי. והיא כוללת גם את השגת חלקי החילוף הנדירים והיקרים. זה יותר מדי יקר וגוזל זמן לשימוש יומיומי. ואגב, אם חברי פייברקלאב הנלבבים ישתמשו בכלי-הרכב שלהם על בסיס יומיומי וירבו בנסיעות בהם, גם האוצרות שאספתם יגמרו די מהר ושוב לא יתחדשו.

אז מה נשאר? לנסוע מפעם לפעם למפגש או תצוגה זו או אחרת, ולטסט, ולבדיקת חורף!

[hearse]

ואגב, אם חברי פייברקלאב הנלבבים ישתמשו בכלי-הרכב שלהם על בסיס יומיומי וירבו בנסיעות בהם, גם האוצרות שאספתם יגמרו די מהר ושוב לא יתחדשו.

אז מה נשאר? לנסוע מפעם לפעם למפגש או תצוגה זו או אחרת, ולטסט, ולבדיקת חורף!

 

אני מצהיר פה קבל עם ופורום ביום שלא יהיו לי חלקים לרום אני עובר לרובר !!

[און יעקבסון]

ישראל, מספרתי נקודות לציון ועניתי עליהן במספרים תואמים.

 

1. אם אני שומע נכון את כוונת דבריך, אז לרום לא היה "אופי" מלכתחילה ולכן אין מה לקדש בו, ובוודאי לא את הפרטים הקטנים.

 

 

2. נשארת רק בעיה סמנטית: איך לקרוא לזה. שיחזור? שימור? שיקום? שיפוץ?

 

3. אולי המונח הנכון יהיה "הסבה". ואז אפשר יהיה לקרוא לה לא "רום 1301" אלא R-on 1301 או אולי "רום ספיישל" (אגב, מושג מקובל באנגליה למכוניות שעברו הסבה והן בגדר אחת מסוגה).

 

4. ובעניין רכב מוסב ש'אפשר יהיה לנסוע בו בכיף ולא כמו בטרקטור פעם בשבועיים' יש לי קצת ספקות.

אני מאד אוהב לנהוג ברובר ונהנה מכל רגע. אבל:

אי אפשר להחנות רכב כזה ברחוב. בארצנו הטובה והיפה הוא לא בטוח שם. אי-אפשר סתם להכניס אותו למוסך ולצפות שמישהו ידע לטפל בו; ומכאן שכל המלאכה מוטלת עלי. והיא כוללת גם את השגת חלקי החילוף הנדירים והיקרים. זה יותר מדי יקר וגוזל זמן לשימוש יומיומי.

5. ואגב, אם חברי פייברקלאב הנלבבים ישתמשו בכלי-הרכב שלהם על בסיס יומיומי וירבו בנסיעות בהם, גם האוצרות שאספתם יגמרו די מהר ושוב לא יתחדשו.

אז מה נשאר? לנסוע מפעם לפעם למפגש או תצוגה זו או אחרת, ולטסט, ולבדיקת חורף!

 

1. נכון. לרום לא היה אופי במקור. אבל היום, שלושים שנים אחרי, זו מכונית עם הרבה אופי. כמו כל מכונית ישנה. ובלי שום קשר, מעצם הוויתה, אין מה לקדש בה (ולא אפתח כאן את הדיון על הנושא שמי קובע מה או איך ומה יש לקדש במכונית).

 

2. חשבתי רבות על הנושא הזה , ואני מעתיק פה משהו שכתבתי בשרשור אחר:

 

בכל כך הרבה אופנים אפשר לגשת לנושא שיפוץ רכב אספנות או בכלל. הטווח כל כך גדול ותלוי בסוג הרכב, ביכולת טכנית, האפשרות להשגת חלקים, עומק הכיסים וכדומה.

שחזור: לדוגמא, הפרוייקט המדהים שישראל עושה עם הרובר הנושנה שלו. שזה פירוק מושלם של המכונית, החלפת חלקים שאפשר להחליפם, שחזור חלקים שאין בנמצא והקפדה על מקוריות בכל מחיר.

שיפוץ: לדוגמא, אולי מה שעשינו עם הלוטוס וגם עם הטנדר שלי. פירוק מושלם של המכונית, תיקון/החלפה/שיפוץ/צביעה לכל מכלול ומכלול. ומה בעיני ההבדל בין שחזור ושיפוץ? בעיקר זמינות החלקים הקיימת בשיפוץ ואולי גם הקפדה משנית לנושא המקוריות.

שיקום: דוגמא (שקל לי להגדיר): רום כרמל 1979 של רענן ואופק. הייתי מגדיר שיקום כשיפוץ חלקי, שהוא לא פירוק כולל ומושלם של המכונית. מתקנים כל מה שצריך - מבלי לפרק גם מה שלא צריך. וזה כולל החלפת כל הבוקסות, תותבים, גומיות, בלמים וכדומה, עד להגעה למצב בו המכונית טובה ככל האפשר. כמובן שגם צביעה כוללת באה בחשבון (מה שעדיין לא נעשה בדוגמא שנתתי).

החזרה לכשירות: עשיית המינימום הנדרש (מבלי לזלזל, כמובן. או לשפוט), בכדי להחזיר את המכונית לנסיעה ולבעלת יכולת לעבור טסט. מחליפים רק מה שצריך, מתקנים רק מה שלא תקין. מנוע עובד? לא נוגעים? מתלים בלי חופש? מחליפים רק גומיות סדוקות. בקיצור, בלמים, גומיות, צמיגים, חשמל ולטסט.

 

אני ורוב העוסקים במלאכה, לא בליגה שלך. אתה הצבת רף שיפוץ בו שיא העולם הוא המינימום האולימפי. מעטים יכולים לעמוד ברף הזה. זה בסדר, אבל גם אתה חייב להבין שיש עוד דרכים. (וזו לא ביקורת שלילית, נהפוך-הוא. השיפוץ שלך מעניק השראה).

 

3. אני חושב שהמונח "הסבה" יפה מאוד וצריך להוסיף אותו לרשימה בסעיף 2, אבל הוא לא מתאים לשיפוץ שלי, מאחר שאין הסבה בצורת המכונית, ביחידת ההנעה, מתלים, הגה וכדומה. רק שיפורים, עידכונים ועידונים שונים. הבסיס של האוטו נשאר זהה לחלוטין. אם הייתי משנה את תצורה של המכונית, יחידת ההנעה שלה וכדומה - הייתי מסכים איתך. כי אחרת, באותו האופן אפשר לקרוא גם לשיפוץ של הרובר הסבה, כי אתה מחליף להצתה אלקטרונית, משתמש בנורות לד ומבצע עוד כמה שינויים שעשויים להיחשב כפשעים נגד האנושות והרי לא כך הם פני הדברים.

 

4. אין דין רובר 1946 לדין רום כרמל 1980. רום כרמל זה שם נפלא, אבל זו עדיין סוסיתא... אין בעיה להחנות אותה ברחוב, אין מכונאי משכבר הימים שלא עבד או זוכר את המכוניות הללו (שלא לדבר על העובדה שבאופן אבסורדי - הרום פשוטה בהרבה לתחזוקה ותיקונים מהרובר...) , אין בעיה למצוא חלקים והמכונית עדיין יכולה להיחשב לאמינה דייה לשימוש שוטף.

 

5. ממש היום הגיעו לידי חלקים שהזמנתי מארה"ב עבור המכונית שלי: סט רפידות בלם: 56 שקלים (כולל משלוח), סט אטמים למנוע: 40 שקלים. בנוסף, קניתי משאבת מים (שתהיה) במחיר של 21 שקלים וקיט מצמד מושלם ב-220 שקלים. יש עוד. שום דבר לאוטו הזה לא יקר, אפשר לנסוע עם המכוניות שלנו כמה שנרצה ושום דבר מהחלקים הללו לעולם לא יגמר, כל עוד שיש אי.בי וחן פרחי בסביבה...

 

ונראה לי, ישראל, שאתה מפספס את המהות של הפיברקלאב. עד שהקמנו אותו, לא היה לי צורך ולא צברתי כמעט שום חלקים. יש, כאמור, כל מה שצריך ובזול. המהות של הפיברקלאב היא לעזור לאחרים לשקם עוד מכוניות בחלקים שאנו לא צריכים ואנו צוברים אותם בשביל אחרים.

[lulisa]

 

3 שום דבר לאוטו הזה לא יקר, אפשר לנסוע עם המכוניות שלנו כמה שנרצה ושום דבר מהחלקים הללו לעולם לא יגמר,

כנראה שהכל זה עניין של פרספקטיבה.

כשקניתי את הרובר, בשנת 1968, הוא היה "רק" בן 22, ועוד היה מוסך (אמנם בתל-אביב), ואפשר היה לקנות חלקים, וגם יצרתי לעצמי "רובר קלאב" מתורמות שקניתי וגרוטאות זרוקות שפירקתי. בשנה ההיא נסעתי כ 30000 ק"מ ברובר, כולל בדיונות שבין רמת חובב ורביבים, ולא היה מקום בארץ שלא הגעתי אליו. עד 1980 (והרובר כבר בן 34) הוא היה הרכב היומיומי העיקרי, ועד 1990 (והוא כבר בן 44) המשיך לשמש כרכב יומיומי.

באותה שנה החנתי יום אחד את המכונית ברחוב קק"ל בבאר-שבע (עוד היה מותר) וכשחזרתי מצאתי התקהלות גדולה סביבה. ניסיתי להתקרב למכונית שלי ושוטר אמר לי: "אסור! מכונית תופת! החבלנים מטפלים בה." מישהו שמע את השעון מתקתק ...

באותו יום ידעתי שהסתיימה תקופה.

כן, השעון מתקתק.

עברו ארבעים וארבע שנה מאז הרכישה, והרכב כבר בן 66. שמואל איננו, גם המכונאים שעבדו אצלו (עם פטישים ואיזמלים) כבר אינם. ופתאום לאיש בסביבה אין חלפים בזול ואין הכרות עם המכונית.

כמה שהזמן עובר מהר...

[און יעקבסון]

כנראה שהכל זה עניין של פרספקטיבה.

כשקניתי את הרובר, בשנת 1968, הוא היה "רק" בן 22, ועוד היה מוסך (אמנם בתל-אביב), ואפשר היה לקנות חלקים, וגם יצרתי לעצמי "רובר קלאב" מתורמות שקניתי וגרוטאות זרוקות שפירקתי. בשנה ההיא נסעתי כ 30000 ק"מ ברובר, כולל בדיונות שבין רמת חובב ורביבים, ולא היה מקום בארץ שלא הגעתי אליו. עד 1980 (והרובר כבר בן 34) הוא היה הרכב היומיומי העיקרי, ועד 1990 (והוא כבר בן 44) המשיך לשמש כרכב יומיומי.

באותה שנה החנתי יום אחד את המכונית ברחוב קק"ל בבאר-שבע (עוד היה מותר) וכשחזרתי מצאתי התקהלות גדולה סביבה. ניסיתי להתקרב למכונית שלי ושוטר אמר לי: "אסור! מכונית תופת! החבלנים מטפלים בה." מישהו שמע את השעון מתקתק ...

באותו יום ידעתי שהסתיימה תקופה.

כן, השעון מתקתק.

עברו ארבעים וארבע שנה מאז הרכישה, והרכב כבר בן 66. שמואל איננו, גם המכונאים שעבדו אצלו (עם פטישים ואיזמלים) כבר אינם. ופתאום לאיש בסביבה אין חלפים בזול ואין הכרות עם המכונית.

כמה שהזמן עובר מהר...

 

בזה אנו תמימי דעים: הכל עניין של פרספקטיבה. אולי גם אני ביום מין הימים אכתוב על התקופה שבה היה קל להשיג חלקים לרום...

אגב, בשנת 1993 מסרנו ללא תמורה את הסבתא של הרום שלי, סוסיתא סטיישן שנת 1973, אחרי שנהיה קשה להשיג עבורה חלקים... צחוק הגורל הוא שהיום, בזכות האינטרנט, קל למצוא חלקים לאותה מכונית וגם הרבה יותר זול. ועובדה זו נכונה גם עבורך, אני מניח, ובאופן הרבה יותר משמעותי. לא כך?

[lulisa]

בעצם לא.

את הקשרים עם הנפשות העיקריות בסצנת חלקי הרובר יצרתי אחרי מלחמת יום-הכיפורים (את הפרטים תמצא כאן) בפרק השישי "עיסקי חלפים". בזכות העיתון Classic Cars גיליתי את הRSR (מועדון בעלי הרובר הישנות באנגליה) הצטרפתי אליו ועד מהרה התיידדתי עם ראשו שלימים התגלה כיהודי שבנו חבר קיבוץ בצפון הארץ. כך רכשתי מהם חלפים - או באמצעות הדואר או בביקורים באנגליה. בדברים כבדים במיוחד עזר לי ינאי. המישלוח באותם ימים היה ימי -מחיר זניח - וכיום ברובו אוירי ומחירו עולה על מחיר החלפים. גם עבדתי עם חרט נפלא בבאר-שבע בשם רוזלס שחרט את חצי הרובר וגם שכנו טוביה מ"הבלם לנגב" עזר ברצון ולא במעט.

בוכנה חדשה לרובר עלתה בשנת 73 4 ליש"ט וכיום קרוב למאה - וכו' וכו' (אפילו חברת מוביליה ז"ל יצרה בוכנות לרובר וגם סיפקה רינגים).

ההבדל העיקרי בין חלפי הרובר וחלפי הרום נובע מגודל סדרות היצור, ואחוז השרידות. שובינסקי ייצר בעצם רק את האשיה והמרכב. את כל היתר רכש ממכוניות שייוצרו במיליונים, ואחוז השרידות שלהם נמוך. מכיוון ששומרים חלפים לפי אחוז מסויים מהייצור - שרדו יחסית הרבה חלפים עבור ביקוש קטן, מלאי מת שבעליו מנסים להיפטר ממנו בזול. עוד כמה זמן זה ימשך כך - לא ברור.

רובר יוצר בסדרות קטנות, מאוד, ולכן מלאי החלפים היה קטן מלכתחילה. אחוז השרידות הוא יחסית גבוה ולכן, יחסית לרום, יש מחסור. גם האביזרים כגון מנורות ושאר חלקי חשמל, מחוונים, קישוטים, כרום וכו' נרכשו לרובר מהשורה הראשונה, יקרים, ולרום, כפי שאמרת, 'מכונית פועלים' - מהשורה האחרונה, זולים.

זה עושה את חלפי הרובר יקרים יחסית לחלפי הרום והולכים ומתייקרים עם הזמן.

עם זאת, בוודאי שקל יותר ליצור קשר ולשלם בתקופת האינטרנט מאשר לפניה.

[און יעקבסון]

והפעם: המשך למשהו שהתחלתי ממש מזמן וכעת הגיע הזמן להשלימו: המשך הדבקת הבידודים על הרצפה.

עד כה נמנעתי לעשות כן כי ידעתי שצריך לעבוד בתא הנוסעים וכי הבידודים עשויים להיפגע בעת העבודה. כעת העבודה היא לקראת תומה ולפני שהרכיב מחדש את לוח המחוונים, קל יותר לעבוד במרווח בלעדיו - אז זו הזדמנות להשלים את העבודה. כמובן שאם כבר מתחילים, אז נבודד גם את חלקם הפנימי של הדלתות.

 

מדובר בעבודה די סזיפית וממושכת בזמן ואין הרבה מה להסביר על התמונות, או להוסיף חוץ מהעובדה שהדבקתי את הבידוד סביב פלטות החיבור בין הבודי לשלדה ולא על הפלטות בכדי למנוע הוספת גבוה וכן שבבוא היום, את הפלטות הללו תשכך שכבת ספוג מתחת לריפוד. ועוד משהו: אני מלא סקרנות באשר להשפעה של הוספת הבידוד על הפחתת הרעשים וחום. כבר כעת נרשם הבדל ניכר בנקישה מבחוץ על הפיבר באזור בו אין בידוד (רעש חלול) לבין אזור מבודד שנשמע אטום.

 

קרב היום...

[און יעקבסון]

תזכורת: גוף הפיבר של הטנדר מחוזק לשלדה באמצעות 12 ברגים. ארבעה ברגים ברצפת הארגז, שניים תחתונים מתחת לארגז ועוד שישה בתוך תא הנוסעים - שלושה בכל צד. הברגים הכי קדמיים המחזקים בין השניים נמצאים פחות או יותר בין רגלי הנהג/נוסע וזה אומר שכל החלק הקדמי של המכונית - השלדה והמרכב - תלויים זה מול זה ללא נקודות חיבור. שיטה זו יוצרת בעיות, כמובן. בהן שקיעה של החלק הקדמי של הבודי כתוצאה מעייפות החומר של הפיבר וכמובן סדקים בחלקה הקדמי של השלדה כתוצאה מהעומסים הגדולים באזור הזה (גם בגלל שהשלדה עצמה אינה חזקה מספיק). זאת ועוד. השנים אינן עושות טוב לשתלי המתכת המצויים בכל אחת מנקודות החיבור בין השלדה ולבודי והחלודה מנפחת את הפיבר ומחלישה את נקודות החיבור הללו.

בעת השיפוץ של השלדה בשעתו, תיקנתי את הסדקים וחיזקתי את המקומות המועדים לפורענות. גם שתלי המתכת במרכב הוחלפו ויריעות פיבר הוספו בכדי לחזק את נקודות העיגון הללו. אבל לא הסתפקתי בכך והחלטתי שבמקום ברגים קונים שהיו במקור, אשתמש בפלטות חיזוק עליונות וחזקות, שירחיבו את נקודות העיגון הקטנות לשטחים רחבים ובכך יורידו מהעומסים - וכך אכן עשיתי.

וכמובן שכל שינוי יוצר בעיה שדורשת פיתרון... בעוד שהפלטות הצדיות והאחוריות מצויות במקומות בהם כף רגלו של אדם לא תדרוך - החיזוקים הקדמיים והמשמעותיים נמצאים פחות או יותר במקום בו מניחים את הרגליים. אז מניסיון של שנה בישיבה במכונית (בעת השיפוץ) - המיקום של הפלטות אינו מפריע ועליהן עוד תונח שכבת ספוג ומעליה שטיח רך, וכך הן בכלל לא יורגשו, אבל בכל זאת החלטתי לעשות מעשה ולקטום את ראשי הברגים הבולטים מעל הפלטה ופשוט לרתך אותם לפלטה.

 

הנה, ככה זה נראה:

 

1. הפלטה הקדמית, עם הבורג ושייבה, כפי שהייתה מורכבת.

2. ואותו הבורג, מהצד השני, שקוע בחור של הפלטה וכך הוא גם ירותך.

3. רק שמאחר ומדובר בברזל מגולוון, צריך קצת לשייף אותו בכדי שהריתוך יתפוס.

4. והנה אותה הפלטה, אחרי קיזוז גובה ראש הבורג, הריתוך והשיוף.

5. ההבדל בגובה ניכר לעין.

[ariebz]

יפה מאוד עם אתה רוצה עוד אחת להתאמן אני יכול להשאיל לך את הסוסיתא שלי

[און יעקבסון]

יפה מאוד עם אתה רוצה עוד אחת להתאמן אני יכול להשאיל לך את הסוסיתא שלי

 

אריה, ניסיון יפה, אבל לא הצלחת... בכל מקרה, עם ההתפתחויות האחרונות באגף הפיברקלאב ותרומות חדשות שזורמות למחסן ונוגעות ל-13/60, נראה לי שאנו נוכל לעזור לך עם כל מה שתצטרך.

 

עידכונים בקרוב, בפיברקלאב!