שאלה על הכוונה וקריירה

[colauti 9]

אנסה לתאר את הבעיה בקצרה:

למדתי 4 שנים לתואר ראשון בחינוך עם תעודת הוראה,סיימתי בהצלחה אולם לא הצלחתי למצוא עבודה ואני תקוע ככה כבר שנתיים.

במקביל בגלל הבלאגן של המלחמה (סיימתי את הלימודים ב-2006),החלטתי ללמוד גם הנהלת חשבונות סוג 1+2 וגם שם למדתי ועברתי בהצלחה.

אני לא מצליח למצוא עבודה סבירה באיזור הצפון שתתאים לדרישות שלי ואני תקוע בעבודה שהתחלתי לעבוד בה בתקופת הצבא ובעצם אני שם כמעט 9 שנים ללא קידום ופשוט מתוסכל מיום ליום ברמוןת של טירוף.

בגלל מצב משפחתי ואישי מסויים מעבר למקום אחר הוא מסובך עד כמעט בלתי אפשרי (ההורים גרושים הרבה שנים,גרתי אצל הסבא והסבתא,בינתיים הסבא נפטר ממחלה קשה לפני 3 שנים והסבתא נשארה לבד ובגיל 88 זה ממש לא אידיאלי לעזוב אותה כך לבד שתסתדר מה עוד שגדלתי בבית הזה מגיל 6 ואני פשוט מצד אחד מרגיש חייב מצד שני אני ממש מדוכא ואין לי פשוט חשק לקום ולהתחיל את היום).

כאשר חלק לא קטן מחבריי התחתן (אני בן 28 ובמצבי גם על חברה אין על מה לדבר),אני מרגיש תקוע,שבור ומתוסכל.

נכון שאנחנו לא בפורום של פסיכולוגיה אבל אני בטוח שלחברי הפורום המלומדים יש מה להציע בנושא ואשמח להצעות ייעול.

[zik]

שקלת את האפשרות לחפש עבודה באזור ת"א/השרון?

יצא לי לעבוד עם בחור שהיה מגיע 3 שנים מאזור הקריות לת"א ברכבת כל יום, ולאחר שצבר את הנסיון

הראשוני וההכרחי, מצא בקלות עבודה באזור הצפון.

[blavie]

אתה יודע, אם לא תקום ותעשה משהו בנוגע לזה כלום לא ישתנה.

אתה מנסה המון שנים למצוא עבודה שתענה על הדרישות שלך ולא מצליח, לא חשבת שהגיע הזמן לשנות קצת את הדרישות?

בין אם תגמש אותם או תשנה אותם לגמרי - עדיף למצוא עבודה ששונה ב 360 מעלות ממה שהתכוונת מבחינת תחום העיסוק אבל שבה לפחות תהיה מרוצה פחות או יותר.

תנסה לגשת לתחומי עיסוק אחרים - לאו דווקא כאלה שקשורים להוראה \ מה שחיפשת עד היום, כי מן הסתם זה לא הולך לך כל כך טוב.

דבר שני -

אתה אומר שכל חבריך כבר נשואים, ולך אפילו חברה אין.

אתה אומר שאתה מת להתקדם ולעשות שינוי בחיים, אבל מצד שני אתה חיי בעברך.

עצם המחשבה של "אני גר בבית הזה מגיל 6, בלתי אפשרי לעזוב" תוקעת אותך ומונעת ממך את השינוי שאתה מייחל לו.

אם יש דבר אחד בעולם שאני בטוח בנכונותו הוא - אין כזה דבר לא יכול, יש לא רוצה.

משפט שמדגיש יותר את כוונתי הוא - Anything is possible, Anything - your just not thinking creatively

אתה רוצה לעשות שינוי כלשהו בחייך? קום ותעשה אותו.

אל תחשוב יותר מדי על אם ועל למה - אתה תקוע בכך כבר 9 שנים ולא מתקדם לשום מקום.

בקשר לסבתא -

אתה יודע, זה שהיא זקנה זה לא אומר שהיא עיוורת.

אני בטוח שאם תשב ותסביר לה שאתה רוצה לעשות משהו עם החיים שלך, להתקדם ולהצליח כך שתוכל להיות מאושר - ושאתה לא יכול לעשות את זה כשאתה גר איתה בגלל שהצפון לא מתאים לך, היא תצהל משמחה כי הנכד שלה סוף סוף יצא מהבית ויעשה משהו עם עצמו.

אם היא צריכה עזרה סיעודית (וזה נפוץ מאוד בגיל מופלג כזה) תביא לה פיליפינית שתטפל בה או משהו, זה הפתרון היחיד.

כמו כן, תפנים את זה שהעובדה שאתה עוזב את הבית לא אומרת שאתה עוזב אותה - אתה פשוט מתחיל מסלול חיים משלך, שמן הסתם לא יכול להישאר באותו מסלול שחיית בו עד היום. כמובן שתוכל לבקר אותה כאוות נפשך ולשמור איתה על קשר טלפוני שוטף.

אני לא יכול לתת לך יותר עיצות כי ההיכרות שלי איתך ועם המצב שלך מסתכמת במה שרשמת בשרשור הזה,

אבל בכלליות -

מה שתוקע אותך הוא עצם העובדה שאתה חושב שאתה "לא יכול", שזה "כמעט בלתי אפשרי", ש "אפילו על חברה אין מה לדבר".

אתה חייב להפנים את זה שאתה שווה לכל אדם ובפניך ובפני כל חבריך היו בדיוק אותן אפשרויות - אתה רק צריך ליצור לעצמך את ההזדמנויות או לנצל אותן, ובגלל שאתה יושב וחושב שאתה "לא יכול" ושזה "בלתי אפשרי" אתה מונע מאותן הזדמנויות להתקיים כלפיך.

תחשוב באופן חיובי, מחשבות חיוביות יוצרות מציאות חיובית - ובכלל, רוב המחשבות והרצונות האמיתיים שלך יגשימו את עצמם בסופו של דבר כי אתה רוצה בכך, ואתה הוא זה שיוצר לעצמך את המציאות ולא אף אחד אחר.

לך, חפש עבודה באיזור המרכז שתכניס לך הכנסה נורמאלית, תשכור שם דירה, לך לכמה מסיבות \ פאבים וכו' ומצא לך חברה.

זה באמת פשוט כמו שזה נשמע - אם רק תרצה בכך.

בהצלחה, ואם תרצה לדבר עוד אני כאן!

[Herman]

תשמע,

לגבי חשבונאות - זה בעיה - כי ההתחלה היא במשכורת מאוד נמוכה ולאט לאט עולים במשכורת

 

יש לי חבר שסיים חשבונאות ועבד 2 במשרד עבור 22 ש"ח לשעה!!

 

לפני כן הוא היה נציג לקוחות עסקיים בשירות של כביש 6 - והרוויח הרבה יותר, אבל ללא קידום.

 

הוא עזב הכל והלך ללמוד חשבונאות.

 

כיום, לאחר שרכש נסיון, עזב את המשרד ועבר לעבוד בחברת היטק, השכר שלו בחברה הכי נמוך כרגע (אם כי יותר גבוה משמעותית מהמשרד בו עבד לפני)

 

יש על מה לדבר גם בעתיד.

 

ככה שצריך לאט לאט להתקדם.