תהיות לגבי המשך הדרך (עבודה/לימודים) - שירשור פריקה

[vadim6385]

זה גם פחות או יותר המצב אצלי, לא רוצה תלות כלשהי.

 

זאת גם הסיבה שכל הזמן התעקשתי על 100% משרה. בעבודה גם נותנים לי חופש מסויים במובן הזה, כל עוד אני עושה את העבודה.

 

אני עושה בד"כ מקסימום 4 קורסים בסמסטר, ואיתם אני הצלחתי להתמודד עד עכשיו, ואפילו להוציא ציונים גבוהים, מעל 90 (ואם אני מוציא 90 בדברים כמו פיזיקה, זה national news).

 

בסמסטר הזה נרשמתי ל5, ופה אני מרגיש שאני כבר ממש קורס. אשתדל שלא לחזור על הטעות הזאת, ובמקביל אבקש בעבודה לרדת אחוז משרה באופן זמני.

עריכה אחרונה ב-20 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[sperial]

אולי מקום העבודה אפילו יסכים לתת לך כמה שעות על חשבונו. נשמע קצת אופטימי, אבל הבן שלי קיבל כמה שעות בשבוע בשביל התואר השני (במקרה זה המעסיק היה שירות קבע).

 

יש מקומות עבודה שמוכנים להשקיע בעובד תמורת התחייבות שלו לעבוד במקום תקופה זו או אחרת. שעות לצורך לימודים הם מסוג זה.

[vadim6385]

בעבודה לא מתחשבנים איתי על שעות, אז זה בסדר. אני מרוויח גלובלי.

 

יש לי ימים שאני יוצא מוקדם ללימודים, וכולם בסדר עם זה, כי זה בסופו של דבר תורם גם להם בטווח ארוך.

 

המשמעות של לרדת אחוז משרה בשבילי זה שמתפנה לי יום בשבוע.

 

על הלימודים לא משלמים לי, אבל את זה אני גם לא רוצה.

[יבגניפ]

בקבע החוק הצהלי מאפשר לך לצאת ללימודים על חשבון ימי החופש שלך, לפחות בחלק מהמקצועות. אצל ממרמניקים זה תופס אפילו בחובה. יש גם תוכניות כאלו ואחרות. באזרחות אף אחד לא יתן לך את זה. מקסימום לא יתחשבנו איתך על שעון נוכחות, שזה די מה שקורה בחלק די גדול מהחברות גם ככה בתחום ההייטק.

 

[vadim6385]

בדיוק.

 

פחות מתחשבנים איתי על שעות, אבל אם ארצה להחסיר יום בשבוע, זה אומר לרדת אחוז משרה.

עריכה אחרונה ב-20 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[MaoRЯ]

קודם כל לא טריוויאלי בכלל שאתה חושף את עצמך ברמה כזו בפורום פתוח. מנגד גם ברמת הפתיחות הזו אף אחד לא באמת מכיר אותך לעומק וייתכן והדברים אשר נכתבים כאן יגעו בך או א לחילופין יכנסו מאוזן אחת (או עין) ויצאו מהשניה. את זה רק אתה יכול להגיד.

 

בהקשר של מה שרשמת, האם אתה משתף בדברים את המשפחה? את מעגל החברים הקרוב אליך?

אני מתרשם מדבריך ("אולי כל הבעיות שלי זה מבדידות") שהבדידות שלך גורמת לך פשוט להגיע למחשבות של לעזוב הכל בבת אחת כי רק אתה נותן לעצמך קונטרה לדברים שאתה חושב. לכן באת לכאן לפורום ושטחת את המחשבות והתהיות. הייתי מנסה להתחבר יותר ולפתח קשרים יותר עמוקים עם הקולגות לעבודה - מי יודע, אולי ייצא מזה רק טוב.
לגבי העבודה, תנסה להפריד את הרציונלי מהאמוציונלי. אתה משקיע, לומד, מכלכל את עצמך בעצמך, מרוצים ממך בעבודה. אז למה בעצם אתה חושש? מה ייתן לך "לשרוף את הכל"? מה התכלית?

יש תקופות לחוצות בחיים. נכון. אבל באותה מידה יכולת להיות נשוי עכשיו עם ילד/ה ומפוטר מהעבודה בגלל הקורונה. נסה לאמץ גישה יותר חיובית. יש לך עבודה מכניסה, נותנים לך ללמוד. אתה מעשיר את עצמך. זה תקופה מכווצת כרגע בשביל שתוכל להתרווח בהמשך. 

 

אגב, מה התחביבים שלך? אני בטוח שיש כמה שיכולים לספק לך כמה דקות של הנאה במהלך שבוע וטיפה להתנתק. גם אם לדעתך הם מאוד מצומצמים חפש בגוגל תחביבים ותראה שאולי אתה מתחבר לדברים חדשים. 

 

ברמה הפרקטית, הייתי מנסה להירשם לסדנא לניהול זמן. ייתכן שזה ייקל במעט על העומס.

 

 

 אהה ובלי קשר, לחייך!

 

 

 

 

 

 

[פינדר]

גם אני למדתי לימודי ערב, מדעי המחשב באו"פ, כשבחלק מהשנים היתה לי משפחה לפרנס.

אז קודם כל, צריך תיאום ציפיות. הלימודים לא יהיו "אוירת קולג'". זה מה שיש. הלימודים בשלב הזה של החיים הם מטלה, כאב ראש, משהו שצריך לסיים וזהו.

 

כמו שכבר כתבו לך, דיכאון וחרדות הם סוג של מחלה.

אם הייתה לך סכרת, היית מתבייש לקחת אינסולין?

במקומך הייתי מחפש את הפסיכיאטר הכי טוב שאני יכול לממן, ומנסה ללכת איתו.

תרופות כאלו זה תהליך של ניסוי וטעיה וחשוב שיהיה רופא זמין שיכול לתת מענה.

לענ"ד שיפור בתחום הנפשי, יכול לעזור לך גם בתחום הזוגי.

 

לגבי העבודה.

1. גם פה המצב הנפשי משפיע. דיכאון מונע ממך להצליח וחוסר הצלחה מגבירה את הדיכאון. זה מעגל שמזין את עצמו.

2. אתה בתפקיד רק חצי שנה. תחשוב שעוד שנתיים שלוש, אחרי שתצבור נסיון, המשימות יהיו לך קלות יותר ותוכל להעריך זמנים בצורה טובה יותר.

 

שיהיה לך המון בהצלחה.

[pooh-bear]

לפני 47 דקות, פינדר כתב:

כמו שכבר כתבו לך, דיכאון וחרדות הם סוג של מחלה.

אם הייתה לך סכרת, היית מתבייש לקחת אינסולין?

אבל אם יש לך טרום סכרת, הרופא ימליץ לך קודם כל על שינוי בדיאטה ופעילות גופנית, ורק אם המצב יחמיר תקבל טיפול תרופתי.

 

אם אתה כל היום רק יושב ואוכל רק ג'אנק, עדיף שתתחיל לאכול סביר ותתחיל קצת לזוז מאשר שתתחיל לקחת כדורים. באותה מידה, אם אתה מעמיס את עצמך ב-150% ומצפה שהכל יהיה מושלם, עדיף שתוריד עומס ותעשה תאום ציפיות (ותתרגל איך מתמודדים עם כישלון) במסגרת טיפול פסיכולוגי / קאוצ'ינג / שאלות בפורום מאשר שתתחיל לקחת כדורים נגד דיכאון.

 

כשאין ברירה אז אין ברירה. רק צריך להבין שאין ברירה, ולא לרוץ לכדורים כל פעם שקצת קשה בלי להסתכל הצידה.

[פינדר]

בגלל זה כתבתי שצריך פסיכיאטר הכי טוב שאפשר.

כזה שידע לאבחן אם חייבים כדורים או שמספיק דיאטה וספורט.

את האבחון הזה לא מבצעים על דפי הפורום.

[vadim6385]

פסיכיאטר, כמו רוב רופאים, יבוא בגישה של "קח כדור, עזוב אותי בשקט", כמו שקרה לי פעם כבר.

בלי אבחון, בלי שום דבר. יטפלו בסימפטום, ולא בבעיה.

 

אף אחד לא יתחיל לעשות לך איבחונים בפגישה של רבע שעה, אם אתה לא מסוכן לסביבה או לעצמך.

 

זה אותו דבר כמו שתתלונן על בעיות שינה, ותקבל אוטומטית מרשם לאמביאן. תתלונן על קושי להתרכז, תקבל אוטומטית ריטלין/אדרל.

 

אמריקה 😡

 

גם לכדורים יש מחיר, בצורת תופעות לוואי ופוטנציאל להתמכרות.

עריכה אחרונה ב-21 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[rev-Match]

עצות פסיכיאטר, כמו כל בעל מקצוע אחר בארץ לאף אחד אין סבלנות וזמן להשקיע בלקוח, תביא כרטיס וקח מרשם.

רוצה אחד שכן יהיה לו קצת יותר אכפת לך לפרטי ותשלם ( עדיף קח חופש ותנוח קצת באותו הסכום).

 

סהכ נראה שהכנסת את עצמך לקצת יותר ממה שאתה מסוגל.

היות ואתה רווק וכרגע לא בזוגיות תוריד קצת את הרגל מהגז בעבודה,תשרוד את התקופה הקרובה גם במחיר של 10 נק' פחות בציון בקורס אחד או שתיים ותמשיך הלאה.

 

לא מכיר סטודנט אחד שלא חווה תקופה של "בא לי לזרוק הכל ולהיזרק על איזה חוף".

החוויה שלי, בתחילת שנה ב' ללימודים התחלתי עבודה שדרשה ממני ללמוד המון בזמן קצר בשילוב עם הקורסים של שנה ב' ומשבר זוגיות קטן חשבתי שאו שאני פורש מהכל או מושך בגישת "עברתי קברתי".

 

בחלוף השנים משכתי, שרדתי, עם ציונים לא להיט בכלל אבל היום למי אכפת?! מודה לעצמי כל יום שלא פרשתי.

 

דע את הגבולות שלך ואל תלחיץ את עצמך יתר על המידה, גישה רוסית קלאסית בסגנון "אם הוא יכול גם אני יכול" וכו'

 

בהצלחה.

[יבגניפ]

כמו עם כל רופא, לכו לפרטי, תקבלו יחס אחר.

[vadim6385]

לפני כשעה, Dimo כתב:

תשרוד את התקופה הקרובה גם במחיר של 10 נק' פחות בציון בקורס אחד או שתיים ותמשיך הלאה.

 

זה פחות אכפת לי. גם אימצתי לעצמי נוהל, שאם אני עובר מועד א', אני לא ניגש למועד ב', לא משנה כמה קיבלתי, ולא משנה עד כמה החומר נראה קל.

 

ממש לא רודף ציונים. האתגר אצלי זה לשרוד ולקבל דיפלומה. מה שמעבר לזה, בונוס.

[פינדר]

לפני שעה, vadim6385 כתב:

פסיכיאטר, כמו רוב רופאים, יבוא בגישה של "קח כדור, עזוב אותי בשקט", כמו שקרה לי פעם כבר.

בלי אבחון, בלי שום דבר. יטפלו בסימפטום, ולא בבעיה.

 

אף אחד לא יתחיל לעשות לך איבחונים בפגישה של רבע שעה, אם אתה לא מסוכן לסביבה או לעצמך.

 

זה אותו דבר כמו שתתלונן על בעיות שינה, ותקבל אוטומטית מרשם לאמביאן. תתלונן על קושי להתרכז, תקבל אוטומטית ריטלין/אדרל.

 

אמריקה 😡

 

גם לכדורים יש מחיר, בצורת תופעות לוואי ופוטנציאל להתמכרות.

אם תלך לרופא פרטי, שקיבלת עליו המלצות, תקבל אבחון של יותר מרבע שעה ומעקב צמוד.

 

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.