תהיות לגבי המשך הדרך (עבודה/לימודים) - שירשור פריקה

[שביט]

לפני 4 שעות, vadim6385 כתב:

וגם בעבודה, מרגיש שלא הולך לי, למרות שאני כן שומע מחמאות מהמנהלים ומהנדסים אחרים על מה שאני עושה, אבל בפועל אני מרגיש שנתתי ביס שאני לא מסוגל לבלוע.

כל דבר לוקח לי המון זמן לעשות, אני לא יודע להעריך כמה זמן ייקח לי. ובכללי, כשאני מקבל משימה חדשה, נהיה לי רע ממנה.

נשמע שהמצב בעבודה טוב, אפילו טוב מאוד. נסה לנשוך שפתיים ולהתמיד ולא לוותר או להתבאס. האמת שגם לי יש מקרים שאני מתבאס ממשימות חדשות או מכל מיני עזים שמפילים עליי (מפילים בקטע חיובי, ממש לא שלילי) אבל אני מתאמץ ועובר את זה. 

האנשים בצוות בסדר (אפילו שאין לי קשר איתם מחוץ לענייני עבודה), הבוס אחלה, כך שאני לא יכול לבוא בטענות לאף אחד.

זה מצרך חשוב ואפילו נדיר. לא על זה יקום או ייפול מקום עבודה, אבל זה Nice to have.

החלום שלי זה להגיע לautomotive, לפתח דברים שקשורים לרכב.

נסה להפוך את זה לתחביב שימלא לך את (מעט) שעות הפנאי, אבל בעיקר את המצברים (גם בהקשר לפיסקה הבאה שכתבת לגבי התחביב)

פעם שמעתי את המשפט "או שתעבוד במה שאתה אוהב, או שתעבוד כדי לקיים משהו שאתה אוהב". יש לי תחושה שכרגע אין לי לא את זה, ולא את זה.

זה משפט של קואוצ'רים בשקל. רבים האנשים ש"התגלגלו" לתחום מסויים ובו הם עוסקים. הם לא "לא סובלים אותו" אבל זה גם לא עבודת חלומותיהם. לפעמים יש הזדמנויות בחיים שבהן אפשר לבדוק מהי עבודת חלומותיך ולנסות להפוך אותך למקור פרנסה. אני מניח שכרגע זה לא בדיוק הזמן הנכון, לא בכללי ולא ספציפית עבורך. 

 

שתי הלירות שלי. בהצלחה.

 

תוספת- אל תנסה לחפש "חיי קולג'". כשאתה בן 23 וגר עם החבר'ה במעונות והולכים לפאנג'ויה, זה סבבה. כשאתה בן 37 ועובד תוך כדי במשרה מלאה, זה כבר לא קיים.
באים, לומדים, הולכים. לך תדע, אולי תמצא לך איזו מישהי לעבור ביחד על החומר 😜

 

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי שביט

[elibaba]

לפני שעתיים, vadim6385 כתב:

לגבי תרופות - אני לא נגד זה בצורה קיצונית, אבל פחות אוהב את הרעיון של להיות תלוי בתרופה כלשהי, מעדיף למצות דרכים טבעיות לפני שאני פונה לסמים.

 

 

אני מאוד מבין מאיפה אתה מגיע לזה ומה אתה מרגיש, אבל בתור מי שהיה במצב דומה אתה פשוט מסתובב עם בעיה רפואית לא מטופלת, כשיש תרופה שמטפלת בה.

מציע שתנסה, לא תאמין איך פתאום הכל יסתדר הרבה יותר טוב.

אתה עכשיו משחק בחיים על מצב Difficulty Max ויש אפשרות להורד את זה.

[יבגניפ]

אני מניח ששיש איזה צעד שצריך לקחת בעיקר עם עצמך, כדי להרגיש "בסדר" לקחת תרופות, אצל רבים וטובים. העניין הוא שזה לא יותר תלותי מלקחת ויטמנים, אנטיביוטיקה או חיסון נגד קורונה.

 

ואדים, אם אתה יכול לרדת ל80% - זה רעיון נהדר. מסלול ערב זה לא מימלא חצי יום שאתה שם באמצע השבוע? אם אתה משלים את זה אחר כך, זה באמת יות רמדי

[pooh-bear]

אני לא נגד תרופות / טיפול אחר, אבל אני לא בטוח שזה דוקא הפיתרון הנכון פה - אתה באמת במצב קשה אובייקטיבית, הגיוני שזה גורם לך ללחץ ואפילו לחרדה. הייתי מתחיל, כאמור, בלהוריד קצת את הלחץ ולהתארגן טיפה יותר טוב. טיפול פסיכולוגי או תרופתי הוא אפשרות מעולה אם באופן כללי במצב הסביר והרגיל אתה בבעיה, לא ב-120% לחץ.

 

מה שניסיתי להגיד הוא שחשוב לדעת לנהל את עצמך (לו"ז, לחץ, זמן להתאווררות) - ולא לקחת ביס גדול מדי, להכנס ללחץ ולהתבאס (איזה אסון זה שלא עברתי קורס) או (גרוע יותר) לשפוט את עצמך (אני כל כך גרוע, איך כולם עברו ואני לא) או (הכי גרוע) להכנס לחרדות (אני בחיים לא אעבור את התואר וכל החיים אאלץ להפוך המבורגרים במקדונלדס עד שיזרקו אותי ואני אהפוך להומלס). הדרך הנכונה היא פשוט לנסות להבין את הסיבה האובייקטיבית שקשה לך ואז לנסות לטפל בה (יותר מדי עומס - להוריד אחוזי משרה למשל, יכול לפנות לך זמן ללימודים שיאפשר לך להוציא ציונים גבוהים יותר / להשאיר קצת זמן פנוי לעצמך, למשל). זה נשמע קל, אבל זה ממש לא.

[vadim6385]

עם תרופות אני גם מפחד להגיע למצב שסבבה, התרופה עוזרת עכשיו, אבל הגוף מתרגל אחרי זמן מה, וצריך כבר מינון גבוה יותר.

 

נשמע שהפתרון הכי טוב בשבילי נכון להרגע זה לרדת ל80% משרה, אבל לא לפני שאראה איך זה מסתדר לי כלכלית.

 

אין לי תמיכה כלכלית מבחוץ, ולעבור לגור עם ההורים לא בא בחשבון. אז אני סומך רק על עצמי בקטע הזה. לקצץ הוצאות גם אין הרבה מאיפה, אין לי בילויים יקרים לוותר עליהם או רכב חדש ויקר שאפשר למכור.

[David32]

פו - אתה מתייחס כאילו עד עכשיו הכול היה בסדר, ועכשיו יש בעיה בגלל העבודה או הלימודים.

אבל זה לא המצב.

 

לפני 36 דקות, vadim6385 כתב:

עם תרופות אני גם מפחד להגיע למצב שסבבה, התרופה עוזרת עכשיו, אבל הגוף מתרגל אחרי זמן מה, וצריך כבר מינון גבוה יותר.

בסדר, בוא תתחיל עם זה שיהיה סבבה, תוך כדי שאתה עובד על עצמך, ואז הקושי שלך בחיים שלך עם עצמך יהיה להוריד את מינון התרופה, בסופו של דבר זה גם לא בדיוק כדור קלגרון שאתה לוקח בעצמך וזהו. זה תהליך.

לך על זה.

הפתרון הכי טוב בשבילך כרגע זה ללכת לבן אדם שיכול להקשיב ולעזור לך לעזור לעצמך.

[EliC25]

לפני 6 שעות, sperial כתב:

כמובן שבפורום תקבל עצות מקלדת מאנשים שלא מכירים אותך ולא מבינים דבר בפסיכולוגיה, אז ייעוץ מקצועי אישי הוא המתבקש. אבל אם בעל מקצוע המליץ על תרופות לא הייתי פוסל את האפשרות על הסף, ב

אני יכול להגיד לך שאני יושב מול מטופלים כשיש פסיכיאטר בחדר וכשיש פסיכולוג בחדר, ויש מלא דרכים לעזור לבן אדם. הפסיכיאטר תמיד אבל תמיד יציע כדורים, כי האגנדה שלו הולכת עם ההצלחה של הכדורים. עם זאת, אנחנו כפסיכולוגים נמצאים בעמדה יותר אפורה, כדורים זו הדרך הקלה ביותר אך היא ברוב המקרים לא תעבוד לאורך זמן ללא ליווי פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי הוא ארוך טווח, דורש מאמץ, התמדה, הרבה מחשבה ובסןף יוצר שינויים לאורך זמן (כשהוא מצליח).

יש אנשים שהפרוזאק והציפרלקס עושה אותם אפאתיים והם מעדיפים לחיות ללא כדורים אך עם רגשות חיים יותר. ויש אנשים ש"מתמכרים" לכדורים האלו.

ועכשיו באשר למה שואדים כתב, קראתי גם חלק מהתגובות כאן.

קודם כל ברמה ה"כימית" במוח שתדע שלא מעט מהתחושות שיש לך, הריטלין מחזק. סבלתי מזה במהלך התואר הראשון ונמנעתי מלקחת את הכדור עד שלקחתי חלופה גנרית בשם רפנדיאט שהורידה את התופעה של הדכאון והדכדוך שלוותה לכדור.

באשר לכל שאר הדברים, אני חושב שאתה בתקופה מאוד עמוסה בחיים שלך ובסוף היום לא נשאר לך זמן לעצמך, ועד שנשאר, אתה מעדיף לנצל אותו באופן שדורש מעט משאבים כמו הפורום, אולי טלויזיה, ולא להתחיל ללמוד משהו חדש או לפתח תחביב שדורש כוחות פיזים או מנטלים.

זה מובן, ואני מרגיש שיש פה מקום של חוסר תיאום ציפיות של עצמך עם המציאות. כלומר, ממוצע 80 בתואר שאתה עושה זה אחלה ממוצע ואולי מהנקודת מבט שלך זה מרגיש לא מספיק. העובדה שקשה לך בתפקיד שהוא עדיין די חדש בעבודה, היא מובנת. העובדה שאתה מרגיש אולי קצת אבוד ומבולבל באיזשהי צומת דרכים שנוצרה בחייך, היא מובנת, היא נורמלית. מנקודת מבט כזו הרבה דברים בחיים יוצרים סבל  כששום דבר לא מספיק, לא יושב טוב, אנחנו לא מרוצים ממנו, נוצר סבל.

אני קורא שאתה רוצה ללמוד אולי מכונאות רכב, לא סתם העלת את זה, זה כנראה משהו שאכן מעניין אותך, או שאולי אתה לא יודע אם הוא מעניין אותך.

אם מבחינה כלכלית אתה מסוגל לזה, אולי כדאי שתפנה קצת מקום לעצמך אחת לשבוע, תצא מוקדם יותר מהעבודה, תסתדר איכשהו, ותפתח תחביב.

אני גר לידך ואשמח שנתאם פעם כדי שאוכל ללמד אותך דבר או שניים בתחזוקת הרכב כשתזדקק אליה עם היפנית שלך, אולי תגלה בסוף שאתה בכלל לא אוהב את זה.

אני בכל אןפן זוכר שסיפרת על דברים שעשית בעצמך ברכב ונשמע שזה נתן לך סיפוק מהעשייה.

בסופו של דבר, תזכור שהתקופה שאתה נמצא בה היא זמנית, והחיים שלך יהיו פחות עמוסים אחרי הלימודים, אבל, כרגע אתה סובל ואולי יש דרכים לעשות את הדרך מתוקה קצת יותר. 

[vadim6385]

תודה. אפנה אליך כשיתפנה קצת זמן. אולי גם אתרום מהידע שלי בדברים שאני כן מבין בהם.

 

אני דווקא כן מרוצה מהממוצע בתואר, כי

 

א) ממוצע 80 בהנדסה זה לא כמו ממוצע 80 בספרות

ב) במקום שאני נמצא בו, אני רוצה בעיקר לקבל דיפלומה, גם אם זה יהיה עם ממוצע 60, כי עבודה כבר יש.

 

למעשה אני מבין מאיפה חלק מהתסכול שלי מגיע. לרוב הסטודנטים, לימודים זה מרכז חייהם, והדבר המשמעותי ביותר שהם עושים באותו יום, אחרי שהם מגיעים אליו מעבודה סטודנטיאלית כלשהי דוגמת מלצרות/אבטחה/מכירות.

אצלי עבודה זה מרכז החיים, והלימודים במקום שני. אחרי יום שלם של תיקון באגים/קומפילציה/תיקון באגים חדשים/קומפילציה/הרצת טסטים/ויכוחים על אישור תיקונים/חוזר חלילה, לא בדיוק כיף לשמוע על טורי פורייה.

 

האמת עכשיו גם יצאתי לרוץ, אז זה שימח אותי קצת. גיליתי שזה משהוא שעובד פלאים כשאני במצב רוח חרא.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[EliC25]

לפני 5 דקות, vadim6385 כתב:

האמת עכשיו גם יצאתי לרוץ, אז זה שימח אותי קצת. גיליתי שזה משהוא שעובד פלאים כשאני במצב רוח חרא.

הרי לך כלי 'כימי' אך טבעי, לשיפור מצבך.

אגב, יכול להזדהות לגמרי גם מהמקום הזה של סטודנטים שכל חייהם זה הלימודים (אני עבדתי ב2\3 משרה בתואר ראשון, והיום גם כן בתואר עוד יותר תובעני) וזה מרגיש קשוח גם מהבחינה הלימודית וגם מבחינת הזמן הפנוי.

וגם יכול להזדהות מהמקום של הספורט, זה מוריד לחץ.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי EliC25

[avargel]

לפני 36 דקות, EliC25 כתב:

אני גר לידך ואשמח שנתאם פעם כדי שאוכל ללמד אותך דבר או שניים בתחזוקת הרכב כשתזדקק אליה עם היפנית שלך, אולי תגלה בסוף שאתה בכלל לא אוהב את זה

 

אתה איש טוב!

[vadim6385]

לפני 4 דקות, EliC25 כתב:

הרי לך כלי 'כימי' אך טבעי, לשיפור מצבך.

 

נכון. אנדורפין זה אנדורפין 😃

[borsood]

לפני 6 שעות, vadim6385 כתב:

 

אני בן 37 נכון לעכשיו. רווק ללא ילדים. גר לבד.

 

הייתי צריך להשלים כמה קורסים, אבל כרגע אני בשנה שלישית מתוך 5-6 (לימודי ערב) בהנדסת מחשבים, ואפילו הצלחתי להגיע לממוצע 80.

 

הלימודים הם די סיוט בשבילי, במיוחד עם כל המתמטיקה. יש לי בעיית קשב וריכוז די קשה, אני לוקח ריטלין בשביל זה.

לא פשוט בכלל, בכלל לא פשוט, בוודאי בגיל שלך. אבל אם הגעת עד לפה אתה בדרך הנכונה,  הלימודים מהשלב בו אתה נמצא הופכים להיות יותר מעניינים, גם מבחינת קורסי בחירה וגם כמות המתימטיקה יורדת.

 

לפני 6 שעות, vadim6385 כתב:

עם השנים התקדמתי להיות סוג של DevOps, אינטגרטור ומנהל מקצועי של אותה מעבדת בדיקות.

 

משם הבנתי שלא בא לי להיות טכנאי עד הפנסיה, גם מהסיבה שהרגשתי שהניסיון שרכשתי לא ממש רלוונטי מחוץ לחברה, וגם אין לי השכלה פורמלית כלשהי.

כך שאם אעזוב/אועזב, מה שיישאר לי זה להרכיב מחשבים בKSP בשכר מינימום, או לעבוד באיזה מעבדת תיקונים מעופשת.

בעיקרון מהלך נכון, למרות שאם תצליח להוכיח נסיון ויכולת כ devops תוכל להתמקצע גם ללא השכלה פורמלית, אבל devops זה מושג מאוד ערטילאי, ובכל מקום מפרשים אותו אחרת, כך שיש פה סיכון.

 

לפני 6 שעות, vadim6385 כתב:

הלימודים הם די סיוט בשבילי. מי שאומר לי "איך בלימודים, מה אתה לא נהנה?", פשוט בא לי לחנוק אותו. לימודי הנדסה זה סיוט בשבילי, בדיוק כמו שבית ספר היה סיוט בשבילי כשהייתי ילד/נער.

 

וגם בעבודה, מרגיש שלא הולך לי, למרות שאני כן שומע מחמאות מהמנהלים ומהנדסים אחרים על מה שאני עושה, אבל בפועל אני מרגיש שנתתי ביס שאני לא מסוגל לבלוע.

כל דבר לוקח לי המון זמן לעשות, אני לא יודע להעריך כמה זמן ייקח לי. ובכללי, כשאני מקבל משימה חדשה, נהיה לי רע ממנה.

 

מצד שני, אם אני יודע מה לעשות, אני עושה את זה מאוד מהר, ובצורה ממש טובה.

זה הזמן ל stiff upper lip או לקחת את הבעסה בסבבה.

שלא תחשוב לרגע שלמהנדסים וותיקים אין רגעים כאלה בעבודה. או אפילו יותר גרוע, הם חושבים שהם יודעים מה לעשות, ואפילו מממשים פתרון, ואז ברוויו מישהו מראה להם שכל מה שהם עשו זו שטות אחת גדולה...

כל עוד המנהל שלך מרוצה, אתה בדרך הנכונה.

 

לפני 6 שעות, vadim6385 כתב:

אני גם לא רואה את עצמי עובד בתחום שלא הייטק.

החלום שלי זה להגיע לautomotive, לפתח דברים שקשורים לרכב.

שוב בדרך הנכונה: עם התואר תוכל לנסות את מזלך ב GM, מובילאיי או באחד מעשרות הסטארטאפים בתחום שיש בארץ. נכון שזה לא תכנון מערכת מתלים שמהנדס מכונות(?) עושה, אבל עם הכיוון שהתעשייה הולכת אליו אולי תהייה לך יותר השפעה. הניסיון שלך כ devops שוב יוכל לעזור לך כאן.

 

לפני 6 שעות, vadim6385 כתב:

לגבי מה לעשות - התשובה די ברורה - זה להמשיך באותו מסלול עד סוף התואר, ומשם לעשות חישוב מחדש, כאשר יהיה יותר ניסיון בעבודה, ולא יהיה את הלחץ של לימודים.

ציינת שאתה יכול לצמצם את המשרה בעבודה? אולי תוכל לנצל את זה כדי להאיץ ולסיים קודם את הלימודים ולהקטין את הזמן של הלחץ הלא פשוט שבו אתה נמצא.

 

מצד שני, אל תוותר על הניסיון למצוא זוגיות, מה נגמרו כל הסטודנטיות הנחמדות למדעי החברה?

[vadim6385]

במקום שאני לומד בו, זה 99% בחורים בשם בוריס, אלכס או ודים.

 

הנדסת מחשבים בלימודי ערב.

[Ooga]

לפני שעתיים, vadim6385 כתב:

עם תרופות אני גם מפחד להגיע למצב שסבבה, התרופה עוזרת עכשיו, אבל הגוף מתרגל אחרי זמן מה, וצריך כבר מינון גבוה יותר.

זה לא המצב הרגיל בכל הקשור לתרופות נגד דכאון, אנשים נשארים עם אותו מינון שנים על גבי שנים.

בסה"כ המטרה שלהם היא לפצות על חוסר איזון בגוף שלך ולא לתת לך יש מאין (בניגוד לאופיום או קנאביס).

 

שמע, תרופות נגד דכאון זה ממש מפחיד בהתחלה, ממש. אתה חושב שזה ישנה אותך או ישפיע עליך בצורה לא טובה.

אבל אם אתה מקבל את התרופה המתאימה ועם המינון הנכון (אצל חלק זה קל, ואצל חלק פחות), אתה תשאר אותו ודים, רק קצת יותר חיובי ופחות דכאוני, זה WIN WIN, באמת.

 

רק קח בחשבון - לפעמים לוקח זמן למצוא את המינון הנכון, או את התרופה שדווקא מתאימה לך, ובזמן הזה אתה יכול לסבול. צריך לעבור את זה.

ובשבועות הראשונים אתה בכל מקרה תסבול מתופעות לוואי שיכולות להקשות על המשך התהליך, גם את זה צריך לעבור.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי Ooga

[RBRB]

לפני 7 שעות, vadim6385 כתב:

ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל זה נגמר בזה שייעצו לי לקחת תרופות נגד דיכאון וחרדה, ואני לא מעוניין בזה.

 

 

תנסה מטפל/ת אחר/ת, גם אם זה באופן פרטי.

טיפול פסיכולוגי נכון יכול לעשות פלאים.