תהיות לגבי המשך הדרך (עבודה/לימודים) - שירשור פריקה

[vadim6385]

הערה מראש - מי שאיכשהו מזהה מי אני ומה אני, מתבקש לשמור את המידע הזה לעצמו.

 

הרבה זמן אני מתלבט אם לכתוב את זה כאן, או שעדיף לשמור את הצרות שלי לעצמי.

 

הסיפור הוא כזה:

 

אני בן 37 נכון לעכשיו. רווק ללא ילדים. גר לבד.

 

לפני שנתיים ומשהו התחלתי בלימודי הנדסת תעשיה וניהול ברופין, אחרי שני סמסטרים עברתי להנדסת מחשבים, כי הבנתי שעם תעשיה וניהול אין לי מה לעשות כל כך, לא מתכוון לנהל.

הייתי צריך להשלים כמה קורסים, אבל כרגע אני בשנה שלישית מתוך 5-6 (לימודי ערב) בהנדסת מחשבים, ואפילו הצלחתי להגיע לממוצע 80.

 

הלימודים הם די סיוט בשבילי, במיוחד עם כל המתמטיקה. יש לי בעיית קשב וריכוז די קשה, אני לוקח ריטלין בשביל זה.

 

אני עובד כ-5 שנים בחברת הייטק גדולה, שאליה נכנסתי בתור טכנאי מעבדת בדיקות עובד קבלן, עם השנים התקדמתי להיות סוג של DevOps, אינטגרטור ומנהל מקצועי של אותה מעבדת בדיקות.

 

משם הבנתי שלא בא לי להיות טכנאי עד הפנסיה, גם מהסיבה שהרגשתי שהניסיון שרכשתי לא ממש רלוונטי מחוץ לחברה, וגם אין לי השכלה פורמלית כלשהי.

כך שאם אעזוב/אועזב, מה שיישאר לי זה להרכיב מחשבים בKSP בשכר מינימום, או לעבוד באיזה מעבדת תיקונים מעופשת.

 

זאת הסיבה שהלכתי ללמוד. בהתחלה לא הייתי סגור על זה, אז התחלתי הנדסת תעשיה וניהול, כי גם עניין אותי לפתח תהליכים בתעשיה. די מהר הבנתי שתעשיה וניהול לא ממש מעניין אותי, וגם בעבודה אמרו לי שאם ארצה תפקיד פיתוח, צריך השכלה רלוונטית. אז עברתי להנדסת מחשבים, גם לימודי ערב, גם ברופין.

 

עם הזמן, והתקדמות בלימודים, כן עברתי לתפקיד פיתוח embedded, של קושחה לליין מוצרים מסויים של אותה חברה. בתור מי שהתעסק בבדיקות של אותם מוצרים, די הכרתי את הסביבה, אז גם הבאתי לתפקיד ידע של דברים מסביב, בעצם איך אותם מוצרים מתפקדים בחיים האמיתיים. סוג של אינטגרטור שעשה בית ספר למהנדסים, והפך למהנדס בעצמו.

 

בעבודה אני כבר כחצי שנה בתפקיד, שאותו הייתי צריך ללמוד מאפס. זה תפקיד שאליו בד"כ מקבלים מהנדסי תוכנה/חשמל/מחשבים עם כמה שנות ניסיון.

 

את הלימודים אני משלב בעבודה במשרה מלאה, כך שלא נשאר לי זמן לחופשות/בילויים/חיפוש זוגיות/לא יודע מה.

 

עכשיו מה הבעיה?

 

יש לי בזמן האחרון מצבים שפשוט בא לי לזרוק הכל. לפרוש מהלימודים, ולבקש לחזור לתפקיד הקודם בעבודה, או לעזוב ולחפש עבודה אחרת.

 

הלימודים הם די סיוט בשבילי. מי שאומר לי "איך בלימודים, מה אתה לא נהנה?", פשוט בא לי לחנוק אותו. לימודי הנדסה זה סיוט בשבילי, בדיוק כמו שבית ספר היה סיוט בשבילי כשהייתי ילד/נער.

 

וגם בעבודה, מרגיש שלא הולך לי, למרות שאני כן שומע מחמאות מהמנהלים ומהנדסים אחרים על מה שאני עושה, אבל בפועל אני מרגיש שנתתי ביס שאני לא מסוגל לבלוע.

כל דבר לוקח לי המון זמן לעשות, אני לא יודע להעריך כמה זמן ייקח לי. ובכללי, כשאני מקבל משימה חדשה, נהיה לי רע ממנה.

 

מצד שני, אם אני יודע מה לעשות, אני עושה את זה מאוד מהר, ובצורה ממש טובה.

 

האנשים בצוות בסדר (אפילו שאין לי קשר איתם מחוץ לענייני עבודה), הבוס אחלה, כך שאני לא יכול לבוא בטענות לאף אחד.

 

אני גם יודע שאם אפרוש, זה יהיה דבר מאוד מטומטם לעשות, ומאוד אתחרט על זה. אני יודע שתואר בהנדסת מחשבים + ניסיון יפתח לי המון דלתות בתעשיה.

ואם אפרוש, לא אכבד את עצמי.

 

וגם, עד שיש לי משהו טוב ביד, שהגעתי אליו בזכות עצמי, לא בא לי לחזור לרצף של dead end jobs שהייתי בו לפני.

 

אני גם לא רואה את עצמי עובד בתחום שלא הייטק.

החלום שלי זה להגיע לautomotive, לפתח דברים שקשורים לרכב.

 

אבל מצד שני הפחד שלי זה שזה יישאר ככה כל הזמן - יהיה לי רע מכל משימה, לא משנה באיזה חברה.

 

העבודה עצמה - אני לומד בה המון, מקדמת אותי המון, ולמרות הקושי אני מוצא בה עניין וסיפוק.

 

אז מבחוץ הכל נראה טוב ומבטיח, רק שאף אחד לא יודע איזה גיהנום עובר לי בראש.

אולי אני סתם משכנע את עצמי שאני לא רוצה את זה, כי קשה לי.

 

ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל זה נגמר בזה שייעצו לי לקחת תרופות נגד דיכאון וחרדה, ואני לא מעוניין בזה.

מספיק לי הריטלין, וגם מזה אני מתכוון לרדת אחרי הלימודים.

 

פעם שמעתי את המשפט "או שתעבוד במה שאתה אוהב, או שתעבוד כדי לקיים משהו שאתה אוהב". יש לי תחושה שכרגע אין לי לא את זה, ולא את זה.

 

לגבי מה לעשות - התשובה די ברורה - זה להמשיך באותו מסלול עד סוף התואר, ומשם לעשות חישוב מחדש, כאשר יהיה יותר ניסיון בעבודה, ולא יהיה את הלחץ של לימודים.

 

השאלה איך אני מוצא מוטיבציה להמשיך, כי זה נהיה יותר קשה מיום ליום.

 

זהו, פרקתי.

אם יש למישהו עצות תורמות, אשמח לשמוע.

[sperial]

ואו. פניה כזו לפורום, למזלנו אנחנו אנונימיים כאן.

 

כמובן שבפורום תקבל עצות מקלדת מאנשים שלא מכירים אותך ולא מבינים דבר בפסיכולוגיה, אז ייעוץ מקצועי אישי הוא המתבקש. אבל אם בעל מקצוע המליץ על תרופות לא הייתי פוסל את האפשרות על הסף, בסופו של דבר הן עוזרות ללא מעט אנשים.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי sperial

[DareDevil]

נצא מנקודת הנחה - שלא התפקיד בחברה ולא התואר במכללה, יהיו מכשול. מה היית רוצה לעשות בשבוע הבא? לא מבחינת עבודה בשביל לעשות כסף.

מה היה עושה לך טוב לנשמה?

[vadim6385]

לא יודע להגיד מה אני רוצה אפילו.

 

וגם אם כן, זה לא משנה, כי לא יהיה לי זמן/אנרגיות/כסף לזה גם ככה.

 

ז"א, כסף כנראה יהיה (אני בן אדם צנוע בסך הכל), אבל זמן וכח לא.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[flytomars]

אתה עכשיו עמוס מאוד, גם לימודים לתואר הנדסה וגם משרה מלאה ועוד בתפקיד חדש וגדול- אני חושב שברגע שהלימודים יסתיימו אז גם העבודה פחות תלחיץ אותך וגם יהיה לך כבר יותר ניסיון בעבודה, כך שנראה לי שמדובר פשוט בתקופה לחוצה מאוד שאחריה דברים יכולים רק להשתפר. אין לי משהו חכם להגיד חוץ מ"תחזיק מעמד!"

[Potato]

אני יכול להגיד שאני מאוד מבין אותך.

בשנה האחרונה למעט תקופת אבטלה של חודשיים אני עובד 80% משרה ומושך תואר בהנדסה.

העומס התמידי הנובע משני גורמים-נפשי כי אין באמת מנוחה,אתה תמיד עם ההגשות ברקע או עם לחץ מהעבודה.

שורה תחתונה אתה נשחק בטירוף ומרגיש שאתה בינוני בעבודה כי אי אפשר לתת את כולך כי צריך ללמוד ואותה הרגשה תקפה גם לגבי הלימודים כי קשה להתעמק וללמוד ברצינות כשיש רק ערבים וסופי שבוע.

אבל אין ברירה,גם אם אני אהיה טוב בעבודה וגם אם אני גרוע כל עוד לא מראים לי את הדלת נצבר עוד חודש של נסיון לקו"ח.

ואותו דבר בלימודים,לומד קורסים כדי לעבור ורק אוסף נקודות בדרך החוצה.

 

בגלל השחיקה מכל הכיוונים אני לא נהנה בעבודה ולא נהנה מהלימודים מה שמעלה ספקות לגבי העתיד האקדמי-תעסוקתי כי נראה ששום דבר לא מעניין.

 

העצה שלי היא להשלים עם המצב הדיי מסריח נפשית הזה,לסיים את התואר ולראות מה אתה רוצה לעשות עם עצמך אחרי זה.

כרגע תחיה כמו רובוט,תצבור נק"ז בתואר ותצבור חודשי נסיון ומשכורת.

ברגע שתסמן וי,מאוד קריטי ומשמעותי על התעודה והנסיון הרלוונטי תוכל להתפנות לחשוב מה אתה עושה עם החיים שלך הלאה.

 

אמנם יש לנו פער של 12 שנה בגילאים,אבל אני גם רווק בלי ילדים והאמת,אין לי מושג מה אני הולך לעשות עם עצמי שנה קדימה.

התואר שכביכול היה אמור לתת לי מסלול לחיים אחרי 3.5 שנים של לימודים ועבודה רק ערער אותי.

 

אין מה לעשות חוץ מלזרום עם המצב,אחרי שתסיים מקסימום תשב 3-4 חודשים במשרה הנוכחית תשתעמם תחת אבל יהיה לך מלא זמן לקרוא ולהבין מה מעניין אותך.

ואם תחליט לחזור להרכיב בKSP מחשבים בשכר מינימום זו תהיה בחירה מודעת ולא אילוץ של החיים.

 

אם תרצה להחליף חוויות תרגיש חופשי!

[יבגניפ]

במקומך הייתי מנסה את מזלי עם עוד מטפל\ת. אני לא חושב שיש בעיה עקרונית לקחת פרוזק ושות', אלא אם אתה בגישה עקרונית נגד תרופות. אני לא חושב שיש סיבה לא להתייחס לחרדות או דכאון או כל בעיה נפשית אחרת בדיוק כמו שמתייחסים לכל מחלה. אני לא חושב שיש לזה את הסטיגמות שהיו לזה פעם, לפחות לא בסביבה של אנשים סבירים. אבל בכל זאת, לא בטוח שבהתמודדות עם חרדות או מה שאתה מתאר תרופות זה הפתרון היחידי. ופה בהתכתבות בפורום אתה אומנם נחשף יחסית, אבל כנראה הרבה פחות ממה שתצליח מול איש מקצוע, וגם - אל תקח את זה כעלבון, אני לא מנסה לרדת עליך - לעיתים יש לך צורך לגונן על המקום שאתה נמצא בו, וזה אולי חוסם אותך מלהפתח לאפשרויות או פרשנויות אחרות לעולם.

 

חוץ מכמה מילות עידוד, אף אחד מאיתנו לא יכול להבין כמה הנטל של לימודים ועבודה קשה לך, או האם אתה נמצא במקום הנכון עבורך מבחינת מקצוע, או איך למצוא זמן למשהו נוסף לנשמה בין לבין. מבחינת התאור שלך זה לא כזה חד משמעי אם אתה נהנה לתכנת ונהנה לעבוד כמהנדס. וזו גם שאלה שאתה צריך לשאול את עצמך. ולעבור תהליך כזה של השלמה עם מה שאתה ואיפה שאתה, גם אם זה אומר שאתה מבין שטעית בבחירות שלך, או לחילופין משתכנע שצדקת, אבל כן בסוף בוחר לעבור טיפול במשך תקופה מסוימת, זה משהו שמאוד מאוד קשה, בטח לבד, בלי מישהו שיתן לך קונטרה מתוך הכירות טובה יותר עם מי שאתה.

 

מעבר לזה, אני כן הייתי מציע לך לנסות להבין איך אתה מוצא זמן לתחביב או משהו אחר שאתה עושה שהוא לא קריירה, כדי טיפה למלא את המצברים. זה לא בהכרח צריך להיות משהו שקשור בהוצאה כלכלית, מן הסתם. 

[vadim6385]

תודה

 

לגבי תרופות - אני לא נגד זה בצורה קיצונית, אבל פחות אוהב את הרעיון של להיות תלוי בתרופה כלשהי, מעדיף למצות דרכים טבעיות לפני שאני פונה לסמים.

 

לגבי תחביב - אני אוהב לתקן ולבנות דברים, והאמת שהעבודה והלימודים די אמורים לספק את הצורך שלי בזה. אבל כן צריך שיהיה לי איזשהו creative outlet לזה.

חשבתי ללמוד מכונאות רכב בסיסית, כדי לטפל ברכב בעצמי, אבל בכל פעם אני רואה שיותר מהיר פשוט וזול יהיה לשלם למישהו אחר שיתקן את הרכב. גם אין לי זמן ומקום לזה.

 

מעבר לזה - לא מצליח לחשוב על תחביב שיעניין אותי, למרות שאני יודע שאני צריך משהו שיעזור לי לפרוק את הלחץ והתסכול מהגריינד שאני עובר. הבעיה שאני לא יודע מה התחביב הזה.

[Potato]

יבגני,לפחות אצלי רצים בראש מלא רעיונות לדברים שבא לי לעשות או ללמוד שמעניינים אותי שלא במסגרת עבודה או לימודים.

להגיע לביצוע שלהם בזמן הפנוי זו משימה שדורשת המון כוח נפשי,אפילו להוציא את האופניים לשטח אני לא מצליח ואין יום שלא מתחשק לי.

[ch2856]

לא פשוט להשיב לזה אבל לפני הכל מוריד בפניך את הכובע שבגילך יצאת להרפתקה כזו של שילוב לימודים, לא פשוטים, עם עבודה במשרה מלאה. אתה צריך להודות שאתה רווק ויכול להרשות לעצמך את השדרוג המקצועי הזה וזה אכן שדרוג. אין ספק בדבר אחד, אתה חייב משהו שלא קשור ללימודים או עבודה. חברה חדשה, וזה לא חייב להיות קשר צפוף, מכון כושר (או כל פעילות גופנית שזה עושה פלאים לגוף ולנפש) תחביב חדש... ואל תהיה מתנגד עקרוני לכדורים פסיכיאטריים. אני סובל מפוסט טראומה בשל השירות הצבאי, דבר שהתפרץ עם צוק איתן. לקח לי בערך 3 שנים להבין שאני בכלל סובל מחרדה ועוד שנתיים, בגלל שהייתי מתנגד כדורים, עד שהתחלתי לקחת כדורים ששינו לי את החיים לטובה ועבורי, עם אפס תופעות לוואי. כדורים זה רק כלי להתניע תהליך של שינוי.

 

לא הייתי מוריד מסדר היום מחשבה על להיות עצמאי, נשמע שאת המשמעת העצמית כבר יש לך, גם ביקורת עצמית שהיא חשובה, כך שמה שנשאר זה לחשוב על מה לעשות. 

 

 

[vadim6385]

פעילות גופנית אני כן עושה - אומנם זה ירד בתקופת הקורונה, אבל משתדל לעשות ריצה לפחות פעם ביומיים. אכן משפר את המצב רוח פלאים.

 

לגבי למצוא חברה - כל פעם שאני מדבר עם מישהי, אני מאבד בה עניין עוד לפני שנפגשים. גם זה שאני צריך ליזום את האינטראקציה בעצמי בכל פעם, די מוריד לי את החשק לתקשר עם בן אדם.

אני מבין שזה מגיע לזה בסופו של דבר, ואולי כל הבעיות שלי זה מבדידות.

 

לגבי להפוך לעצמאי - כרגע לא על הפרק. לא בא לי לרדוף אחרי לקוחות כל היום, זה נשמע הרבה יותר גרוע מלהיות שכיר.

עריכה אחרונה ב-19 לדצמבר, 2020 על ידי vadim6385

[pooh-bear]

@vadim6385, יש לי כמה תובנות אבל אולי אני מפספס בק"מ, אז תרגיש חופשי להתעלם.

 

מראש, צריך יותר הכרות כדי להבין איפה אתה נמצא, אבל ממה שכתבת זה נשמע (לי לפחות) שאתה קצת בתהליך של תאום ציפיות מול העולם. ואני אנסה להסביר:

 

זה נשמע שאתה מצפה לדברים שלא באמת קיימים, across the board. למשל בלימודים, המתמטיקה היא סיוט לבערך 99.999% מהסטודנטים (תמיד יש את העתודאי החוצפן הזה שיושב חמש דקות ומבין הכל, אבל הוא יוצא דופן) וגם הקורסים היותר "מעניינים" הם לרוב יותר מסע אלונקות מתותים עם קצפת, גם למי שלא מראה את זה / מוציא ציונים טובים בסוף. בטח ובטח אם עושים אותם במקביל לעבודה במשרה מלאה, או אפילו ב-80% (וגם ב-50%).

 

בעבודה יותר קשה לי להבין ממה שכתבת, אבל אם גם המנהל וגם שאר החברים בצוות מרוצים ממה שאתה עושה, אתה כנראה די בסדר. גם אנשים שכותבים קוד כבר 20 שנה טועים בהערכות זמנים בסד"ג, רוב הזמן. אני לא רואה סיבה להרגיש רע עם זה באופן ספציפי. וגם מעבר, הקושי להכנס למשימות חדשות (אם אני מבין נכון)  הוא טבעי ומקובל, יש כאלו שעושים דברים מהר (וגם נכנסים לדברים חדשים מהר) ויש כאלו שלוקח להם יחסית יותר זמן אבל מבינים דברים ועושים דברים יותר לעומק. זה עניין של אופי, לא של יכולת. גם כאן, אף אחד לא בא לעבודה רק כי כיף לו, ואף אחד לא נהנה מכל מה שהוא עושה. אם בסה"כ מעניין לך, נחמד לך עם האנשים והמנהל הישיר, אתה מוערך ומקבל תנאים סבירים - מצבך מעולה.

 

יותר בגדול, זה נשמע לי כמו קושי להתמודד עם קושי ו"לנהל את עצמך". בלי להפחית מהקושי האובייקטיבי (שהוא באמת עצום) החלק שהכי קשה לך הוא להתמודד עם זה שקשה לך: גם לא להיבהל מהקושי מצד אחד (נשמע לי קצת כמו פחד מכישלון) וגם לדעת להתנהל במצבים של עומס: לדעת מה חשוב ומה לא, איפה אפשר לעשות פחות דברים או באיכות פחות טובה ומתי צריך לקחת כמה דקות לעצמך ולוותר על משהו, לפני שאתה מתפוצץ. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. אתה לא יכול להצליח (אלא אם נולדת נכון, כמובן) אם אתה לא יודע להתמודד עם קושי וכישלון (בטח אם אתה בורח כשה קורה). זה חלק מהחיים, גם לאנשים הכי מצליחים.

 

אני במקומך לא הייתי מוותר, לא על הלימודים ובטח לא על העבודה. הייתי כן מנסה לראות איך אני מצליח להפחית לחץ - לוקח פחות קורס בסמסטר, אולי מבקש לעבור לעבוד ב-80% משרה, וגם מוצא משהו שייתן לך קצת להתאוורר במקביל. גם כאן, להתאוורר לא חייב להיות משהו שעומד בציפיות חברתיות כלשהן - אם בא לך לשבת באיזה אוהל במדבר במשך שבוע, או סתם לקום מאוחר בסופ"ש ולשבת כל היום על איזה משחק, או אפילו לקרוא ספר - תקדיש קצת זמן לעצמך. זה ממש לא חייב להיות משהו הישגי, או קשה, או שמצטלם טוב לאינסטגרם, רק משהו שיוציא אותך מהלחץ.

[AK21]

העצה שלי, תנשך שפתיים כנס למוד קרבי ותעבור דרך זה. הייתי במצב מאוד דומה עם לימודי הנדסה מכאנית, משרה מלאה ורצון תמידי לצעוק זין על כולם ולמה אני צריך את זה ולעזוב הכל.היום אני מוקיר תודה שלא עשיתי את זה. לא הייתה לי שניה של נחת, את הלימודים משכתי גם כמעט 6 שנים במסלול ערב ואין לי מושג מה זה להיות סטודנט, מה זה חיי סטודנט,מה זה לשבת ללמוד/לבלות עם אנשים אחרי הלימודים מבחינתי זאת הייתה תקופה כמעט שחורה בקטע הזה. בת הזוג שלי , שבהמשך הפכה להיות  אשתי הייתה שם בשבילי לתמוך ברגעי המשבר הרבים. זכור לי בעיקר רגע אחד שהייתי צריך לעבור קורס בפעם ה3 בגלל איחורים בהגשות(ותכלס התנכלות בקטע אישי של המרצה) שאמרתי זהו , פה אני יורד מהרכבת הזאת אבל לשמחתי אחרי כמעט שבוע שלי עם עצמי החלטתי להמשיך.  תנסה למצוא לך את הדברים הקטנים שמאירים את הימים הקשים ונותנים לך כח להמשיך לרוץ. אני מכיר אנשים שהפסיקו ומתחרטים על זה עד היום , כל יום גם בגלל הקטע המקצועי וגם בגלל הויתור שעשו לעצמם. אתה נראה כמו מישהו שזה כן מעניין אותו וכן מתחבר לתחום ופשוט חווה קושי. אם לא היית כזה(לפחות לפי מה שכתבת כאן) לא היה טעם להמשיך במשהו שאתה לא אוהב/לא מתחבר אליו.

[David32]

לפני שעתיים, יבגניפ כתב:

במקומך הייתי מנסה את מזלי עם עוד מטפל\ת.

זה.

 

וגם זה:

לפני שעתיים, ch2856 כתב:

כדורים זה רק כלי להתניע תהליך של שינוי.

 

שתי נקודות מאוד חשובות.

במיוחד עם כול מה שאתה צריך זה לעבור את התקופה הזאת. תשקיע בפסיכולוג, קח כדורים נגד וואטאבר כדי לשרוד וכדי שיהיה לך רגע נחת מעצמך כדי לעבוד על עצמך.

אל תפרוש מהתואר בשום מחיר. אתה בחצי מהדרך, דרך נחוצה, חייב לסיים.

כמו בריצה שלך, אותו דבר גם פה.

 

 

[vadim6385]

תודה לכולם על העידוד.

 

תוכנה/מחשבים זה תחום שאני מאוד מתחבר אליו, והאמת שאני לא רואה את עצמי עוסק במשהו אחר. הבעיה זה הגריינד המטורף שאני עובר.

 

אין לי את ה"חיי קולג'" שכולם מתגעגעים אליהם. זה נטו לשרוד את החיים 4 חודשים כל פעם, בשביל עוד כמה נק"ז. כן יש קורסים מעניינים שהם לא טחינת מוח של מתמטיקה/פיזיקה, אבל גם הם זה יותר כמו לרכב עם אופניים עם צמיגים מפונצ'רים ושרשרת חלודה.

 

אני אשקול לרדת ל80% משרה, אבל צריך שיהיה לי משהו מוגדר לעשות ביום שיתפנה, כדי שלא אגיע למצב שאני מתעסק בעבודה ביום חופש שלי, ועושה את אותה עבודה בפחות משכורת.

 

לשבת באוהל במדבר במשך שבוע יכול להיות רעיון. אם מחליפים את האוהל בחדר במוטל, עם מיטה, מזגן ומקלחת. פעם עשיתי את זה, צריך לעשות שוב.