איך עובד נושא נפקדות/עריקות בחייל מילואים? [זה איננו דיון כללי על מהות המילואים]

[ron_man]

אתם שוכחים דבר 1 קטן, ש"חרא" אחד כמוני, יכול לעשות ביום אחד נזקים של אלפי ואפילו עשרות ואולי אף יותר ביום אחד של מילואים.... ואז יבינו שאחד כמוני לא כדאי להביא, ושיחררו אותי לשלום, או יקרבו אותי קרוב לבית, כי כמו החוסר יעילות שלי, והפגיעה שלי, אני יכול להביא תועלת לא קטנה.

[dorsht]

המיקום של המילואים זה לא מה שקובע.

כרגע זה טוב לי, אני בחטיבת מילואים שיושבת בצאלים, 50 ק"מ מהבית, המפקד שלי מהסדיר עדיין שם ואני יכול לנסוע איתו במילואים ולחסוך את הדלק, או להגיע עם הרכב שלי.

 

אבל סביר להניח שמתישהו אעבור למרכז, ואז מה? אבקש העברה? ממש, בגלל ש"לאדון דור לא נוח לנסוע לצאלים פעם או פעמיים בשנה נשנה לו שיבוץ ונשים אותו 5 דקות מביתו". אז פעם או פעמיים בשנה יילך יותר כסף על דלק, ואולי זה בכלל יהיה רכב ליסינג ולא יהיה לי אכפת.

[ron_man]

גם אני בצאלים... מתחיל מילואים ב4/11....

כאילו אמור להתחיל חחחח

[שגיא 601]

אתם שוכחים דבר 1 קטן, ש"חרא" אחד כמוני, יכול לעשות ביום אחד נזקים של אלפי ואפילו עשרות ואולי אף יותר ביום אחד של מילואים.... ואז יבינו שאחד כמוני לא כדאי להביא, ושיחררו אותי לשלום, או יקרבו אותי קרוב לבית, כי כמו החוסר יעילות שלי, והפגיעה שלי, אני יכול להביא תועלת לא קטנה.

פה איבדתי אותך לגמרי. באמת עדיף שלא תעשה מילואים.

[COMMANDER]

אתם שוכחים דבר 1 קטן, ש"חרא" אחד כמוני, יכול לעשות ביום אחד נזקים של אלפי ואפילו עשרות ואולי אף יותר ביום אחד של מילואים.... ואז יבינו שאחד כמוני לא כדאי להביא, ושיחררו אותי לשלום, או יקרבו אותי קרוב לבית, כי כמו החוסר יעילות שלי, והפגיעה שלי, אני יכול להביא תועלת לא קטנה.

עשה לעצמך טובה ותפסיק לקשקש ברשת.

שמור את האיומים הילדותיים והאנוכיים האלה למי שבאמת רוצה לשמוע אותם.

עד עכשיו הייתה לי דעה טובה על כנופיית הטיפולים השוטפים, אתה רק מקלקל.

[ישה]

מקפיץ כדי לספר קצת מהנסיון האישי שלי. לצערי אין מספיק מידע באינטרנט לגבי כלא לעריקי מילואים, חוץ מהמאמר הזה אולי:

 

http://www.mako.co.il/men-weekend/Article-a72bb60ed3e9831006.htm

 

אז גם אני החלטתי ש-3 שנים הספיקו לי מהשטויות האלה, 3 שנים של נטו התעסקות בקקה ונטו הנפצות , בתור לוחם בגדוד בגולני.

 

עוד בסדיר החלטתי שלא אתרום עוד שניה אחת למדינה ולצבא. ואכן מהשחרור לא הגעתי לאף צו מילואים, במשך 7 שנים.

 

כנראה בגלל שהתחלתי עם זה מיד אחרי השחרור, זה גרם לברדק אצלהם במערכת ולא נחשבתי כעריק. בנוסף גם חלק מהצווים היו מגיעים אליי באיחור ואז הם היו נחשבים צווים בהתנדבות (אם הם לא בטווח מספיק רחוק מתאריך ההתייצבות).

 

לצערי באימון האחרון , שהיתי אמור להתייצב אליו לפני 3 וחצי חודשים, נגמרו המשחקים, הפעם הצו לא היה בהתנדבות והייתי מחוייב להגיע.

 

אך מצד שני, האימון (שבועיים בערך) נפל בדיוק על תקופת מבחנים סופיים בלימודים שלי, ועם כל הכבוד לצה"ל זה יותר חשוב לי.

 

שלחתי לקצין שלי הודעה יחד עם לוח מבחנים, אבל הוא אפילו לא ענה לי. לא שבאמת חשבתי שאוכל להתחמק מכל האימון, אבל זה לא משנה כי זה מה שהתכוונתי לעשות בכל מקרה, אם יאשרו ואם לא.

 

בשבת האחרונה החלטתי להסגיר את עצמי ולנקות את הרקורד.

 

הגעתי בערב לבסיס מ.צ מול כפר יונה, והעברתי את הלילה אצלהם במעצר, אחרי שלקחו לי את כל הדברים הכיפיים, ונתנו לי מדי דאע"ש.

 

למחרת אחה"צ הגיע אוטובוס (אוטובוס שלם! ריק! במיוחד בשבילי. איזה בזבוז...) לקחת אותי לכלא 4 בליווי 3 מ.צדיקים.

 

חצי שעה המתנה בקבלה בתוך כלוב מסורג, וכמובן דאגו לי לפריסה של לחם וחומי, איך לא התגעגעתי לדרעק הזה...

 

לבסוף נכנסתי, ופה זה ממש כמו שרשרת חיול בבקו"ם - קבלת מדים (לי כבר היו כי הייתי בבית מעצר) וחגורה שבאה לי בטוב כי עד עכשיו החזקתי את המכנסיים ביד אחת תוך כדי הליכה, מעיל ב' שיישמש ככרית, קיטבג במקום התיק שלקחו לי, נעליים צבאיות כי לא היו לי, כובע ב' וזהו בעקרון.

 

ממתינים איזה חצי שעה.

 

אח"כ לחדר מ"פ לכמה שאלות קצרות - אתה מתכוון לברוח? להזיק לעצמך? להתאבד?

 

שוב ממתינים.

 

אח"כ ממלאים כמה טפסים, כולם נראים אותו הדבר, אותן השאלות...

 

לבסוף מצלמים תמונת פנים וממתינים שמספיק אנשים יתאספו כדי להעביר אותם לפלוגה. כשהתאספנו כבר 6 אנשים, חילקו אותנו לזוגות ואזקו אותנו אחד לשני וכך הלכנו בשני טורים בשקט, יד אחת מחוברת לאדם אחר, יד שניה סוחבת קיטבג. אותי אזקו לאיזה ליצן שמן שהחגורה לא נסגרה עליו ונפלו לו המכנסיים ובקושי הצליח ללכת.

 

עברנו 2 או 3 שערים, הגענו לפלוגה ג'. מסתבר שזאת פלוגת הקבלה, והיא הברירת מחדל ללילה הראשון, לא משנה אם אתה סדיר או מילואים.

 

עמדנו בשורה וחילקו לנו מזרונים ושמיכות סקביאס. הגיע איזה סמל ואמר לנו שמעכשיו כל משפט שלנו מסתיים ב"הסמל", הסביר קצת על הנהלים, איך לקפל את הסקביאס, ולבסוף חיפוש גופני + שפיכת כל הקיטבג וחיפוש מעמיק בחפצים. כל מי שהגיע עם בקבוק שמפו רוקן אותו לתוך בקבוק ריק שקיבל מהסמל.

 

תרופות נלקחו מאנשים, ואפילו מסטיקים. ממלאים עוד איזה טופס או שניים, והסמל מחלק לכולם סיגריות No9 , עשרה לכל אחד. אמרתי שאני מעשן כדי לקבל סיגריות ולחלק לשאר החבר'ה.

 

השעה כבר 8 וחצי בערך. הסמל מצעיד אותנו לתא. הפלוגה מחולקת ל-3 תאים, ג-1, ג-2 , ג-3. הם נראים שונה אחד מהשני. אותי שמו בג-1. חדר ארוך ארוך עם מקלחות ושירותים, וטלוויזיה בקצה ! אולי 40 איש בחדר. את שאר החבר'ה שהיו איתי פיצלו לשני התאים האחרים.

 

אני מניח שרק בשלב הזה נפל לי האסימון. כל הזמן היה לי בראש שאגיע ישר לאוהלים, וזה לא באמת כלא והכל חרטה. אבל כאן באמת יש תחושה של כלא.

כמה חיילים מדברים בחוץ בטלפונים ציבוריים, ואני נכנסתי לתא כדי למצוא מיטה ולהתמקם, ואולי לקבל איזו מקלחת. במקביל איזה תורן עבר בחוץ עם ארגז מלא סנדוויצים עם חומי. FUCKING GREAT.

 

עברתי קצת בין החיילים, מסתבר שאני המילואימניק היחיד. כולם משתמטים או עריקי סדיר. ישר עשו לי כבוד, נתנו לי שמפו ודאגו לי למיטה.

 

עשיתי טלפון גוביינא לחברה, וחתכתי לישון. היה יום ארוך. מסתבר שבכלא לא מכבים את האור בלילה. היתושים אכלו אותי ולא הצלחתי לישון יותר מדי. וההשכמה ב-5.

 

ב-5 על השעון מ.צדיקית נכנסת לתא ומתחילה לצעוק, 2 דקות הייתם על הרגליים. אחרי 2 דקות היא נותנת עוד 10 דקות להתלבש, לארגן את המיטה, לצחצח שיניים ולעמוד בחוץ למסדר.

פתאום איזו סמלת מגיעה, ואחד החיילים מקבל אותה. כולם עומדים דום. קצת צועקת על הבוקר, קצת מדברת, ואז מתחילה להקריא שמות.

 

באחד מהם היא נעצרה כי אף אחד לא ענה. הרבה זמן לא קראו לי בשם המשפחה, לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי ולהבין שזה אני.

 

אחד החיילים אומר לי בשקט להסתובב כי קראו את השם שלי, ולעמוד נוח.

 

כשהסמלת סיימה, הגיע אחד המפקדים עם פתק וקרא בשמות של כל החבר'ה שהגיעו אתמול, כולל אותי. הצעידו אותנו ב-2 טורים למרכז הפלוגה. הכניסו אותנו לתוך תא מסורג שנקרא ג-5, רצפת בטון וטלפון ציבורי, וזהו, התא ריק לגמרי. סגרו עלינו את השער ונשארנו שם להמתין עד שקראו לנו לרופא לבדיקה זריזה לוודא שאנחנו כשירים למעצר.

 

משם לעוד מסדר לפני האוכל. הסבירו לנו איך להתנהג בחדר האוכל - אסור לדבר, מורידים כובע מהראש, וכשמסיימים עורמים את כל הכוסות והכפות (אוכלים רק עם כפות כמו בכלא אמיתי) ורק כשכל השולחן סיים, קמים עם הצלחת ואחד החיילים גורף את כל השולחן עם מגב.

 

כשנכנסו, המ"פ חילק לכל אחד ביצה קשה. הבחור שלפניי אמר לו "תודה המפקד" והמ"פ בתגובה "מפקד הייתי ב-2012". פחח, צעיר.

 

את סלט הגמבה והמלפפונים לוקחים לבד, והולכים לשבת. תורני המטבח דואגים לארגן כוסות, לחם, קנקני מים, וצלחת עם גבינה לבנה.

 

כשסיימנו זרקו אותנו שוב בכלוב שנקרא ג-5, וככה המתנו בחוסר מעש עד 11 בבוקר. ואז קראו כל פעם לכמה חבר'ה כדי לגשת שוב לאיזה קצין ולענות לו שוב על אותן השאלות - אתה הולך לברוח? להזיק לעצמך? ואז אמר לי שאני עובר לפלוגה א' וגם הולך להישפט אצל הקש"ב. מסתבר שזה טוב כי הוא יכול לתת מקסימום 20 יום לעומת בית דין. ואז חזרנו שוב לתא הזה לעוד קצת המתנה, עד שלבסוף שלחו אותנו חזרה לג-1 להמתין לארוחת צהריים. לפחות יש טלוויזיה גם בשעות היום.

 

ב-12 בערך ארוחת צהריים, וכמובן עוד מסדר לפני האוכל. עוד פעם כל הבולשיט של קבלת הסמלת וההקשבים.

 

לפני האוכל יש אופציה לגשת לקנטינה שנמצאת ממש מחוץ לחדר האוכל. מי שמוותר נכנס לאוכל, מי שרוצה ממתין בתור לקנטינה. כל יום מקבלים 11 וחצי שקל על החשבון.

 

סיגריות עולות 23 שקל, למזלי אני לא מעשן לכן יכלתי לבזבז על דברים יותר חשובים כמו טלכרד, שעולה 13. בגלל שהגעתי יום קודם כבר היו לי 23 שקל.

 

ארוחת הצהריים דווקא סבבה, לא משהו שלא אכלתי בסדיר, ואפילו די טעים. פסטה והמבורגר וסלט, והפעם השתייה היא תרכיז כלשהו, אני מניח שזה היה אמור להיות בטעם ענבים.

 

פירקתי את הצלחת ב-2 דקות, והמתנתי לשאר החבר'ה שיסיימו כדי שאוכל לקום. לאחר מכן שוב חזרה לג-5, הכלוב המדכא ההוא.

 

אחרי עוד שעה המתנה קראו לנו למשפט אצל הקש"ב. קצין כלשהו עם 2 פלאפלים. עמדתי בדום מולו וסיפרתי לו את הסיפור שלי, והבטחתי לו שהוא לא יראה אותי שוב.

קיבלתי 20 יום על תנאי. מה שאומר שאני משתחרר. נתתי את הטלכרד ש"קניתי" לאחד החיילים שהגיע איתי אתמול.

 

חזרתי לתא כדי לצפות קצת בטלוויזיה ולהמתין לשחרור. אחרי שעה בערך קראו לי, לקחתי את כל הציוד, והמתנתי בש.ג של הפלוגה. עוד חצי שעה המתנה שם עד שפתחו לי את השער ואחד המפקדות ליוותה אותי לקבלה כדי להשתחרר. חתמתי על כמה טפסים בזמן שהביאו לי את הציוד האישי. עברתי לבגדים שלי וחתכתי משם.

 

אני מניח שבאמת אלך למילואים הבאים, ניתן להם עוד צ'אנס. אולי באמת דברים השתנו מאז הסדיר.

 

בכל מקרה מתנצל על החפירה, השתדלתי לפרט על כל דבר קטן כי זה מה שאני חיפשתי לפני שנכנסתי, כדי להבין בתכל'ס איך עובר היום. לצערכם ולשמחתי לא המשכתי הלאה לשלב האוהלים והשגרה האמיתית.

 

מצטרף לאסף, אחרי 3 שנים שאני משוחרר ואין ספור צווים,הגיע צו מצער השני, ופה התחילה הבעיה.

עברתי לעבודה שאני עובד מדינה, לא יכול להרשות לעצמי סיבוכים כאלה ואחרים, אז אמרתי שאני מגיע וחתמתי על הצו, החלטתי שאני קודם כל מגיע, מראה נוכחות, ואת הבלגן יעשה כבר במסגרת המילואים עצמם(ישבתי בסדיר כמה וכמה פעמים בכלא אז לא מדגדג ללי).

השאלה שלי היא אם אני יכול לברוח גם מהצו הזה על ידי רופא משפחה? שירשום לי חצי מחלה? איך זה מתנהל מול הצבא?

 

מסתבר שמצא מין את מינו ושם של כנופייה באמת הולם אתכם.

 

יש לך באמת על מה להתגאות.

 

גם בסדיר הוא עשה מה שבזין שלו.

 

התופעה של אני לפני המדינה טובה לשוודיה או לשוויץ

 

לא כאן

עריכה אחרונה ב-26 לאוקטובר, 2015 על ידי ישה

[SlowRide]

ישה, המדינה חשובה יותר ממך או מהמשפחה שלך?

[YaronNahum]

או כדברי ליאור שליין בסיום כל תוכנית של גב האומה.

"אל תגידו מה המדינה עשתה עבורי, תבדקו מה אתם יכולים לעשות לה בחזרה"

[liorwohl]

בנאדם שעושה לאנשים טיפולים בחינם הוא לא מישהו שהייתי מאשים בחוסר רצון לעשות טוב ולתרום. הצבא זורק זין עצום על חלק מהאנשים, זה עניין של מזל, איפה נפלת. יש כאלו שהיה להם מזל טוב, יש הרבה שפשוט זורמים עם זה, שמשתינים עליהם והם אומרים "טוב יש כאלה שמשתינים עליהם בעוצמה חזקה יותר" ויש אנשים שלא מוכנים לזה ורוצים שהמצב יהיה תקין, סוג של אידיאליסטיות. אני לא חושב שחברי הכנופיה טועים, אני חושב שאנשים כאלה שעומדים על שלהם זה מה שבסופו של דבר גורם לצבא לתקן את עצמו, כשמישהו אוכל כל חרא מיותר שזורקים עליו הוא רק גורם לקצינים להבין שזה אפשרי להמשיך לעבוד ככה, כשיש התנגדות ממספיק אנשים מגיע השינוי.

[SlowRide]

זה בדיוק העניין. אתה לא יכול לצפות מאדם לעזוב הכל ולבוא לעשות מילואים ברבאק, אחרי שהמדינה (המושחתת) שהוא אמור לשרת זורקת עליו ז' גדול.

קודם אני ומשפחתי, אחרי זה המדינה. אסור לשכוח שמדינה אפשר להחליף והמדינה היא זו שצריכה אותנו בסופו של דבר יותר ממה שאנחנו צריכים אותה. היא אמצעי ולא מטרה. כל מה שאנחנו עושים בשביל המדינה - זה למעשה עבור עצמינו ומשפחותינו. כשזה הופך לחד צדדי, אותו גוף שנקרא "מדינה" יכול ללכת לעזאזל.

עריכה אחרונה ב-26 לאוקטובר, 2015 על ידי SlowRide

[שגיא 601]

זה בדיוק העניין. אתה לא יכול לצפות מאדם לעזוב הכל ולבוא לעשות מילואים ברבאק, אחרי שהמדינה (המושחתת) שהוא אמור לשרת זורקת עליו ז' גדול.

מעניין מה שאתה אומר, כי מליון וחצי מתושבי הדרום כן ציפו שאנשים יתגייסו למילואים וילחמו מול החמאס בכדי להשיב את שגרת חייהם. (ואני לא נכנס כרגע לאיך מבצע צוק איתן הסתיים והאם השיג את מטרותיו) ורוב הפלוגה שלי דוקא לא חיים בדרום ועדיין עזבו את משפחותיהם וסיכנו את חייהם למען תושבי הדרום.

אם נמשיך את הקו שלך, אם אני תושב שדרות ומתגייס לצוק איתן אז אני כן נלחם עבורי ועבור משפחתי אך אם תהיה מלחמה בצפון אז שילכו קיבינימט הם לא מעניינים אותי. הבעיה שאנחנו מוקפים אוייבים, והיום זה בדרום, מחר בצפון ומחרתיים בירושלים

[dorsht]

גם אני בצאלים... מתחיל מילואים ב4/11....

כאילו אמור להתחיל חחחח

אתה גר בראשון לציון. בבסיס ששירתתי בו בסדיר (טוב, זה בעצם אותו בסיס גם במילואים רק בשיוך ליחידה אחרת), היה נגד שהיה נוסע כל יום מראשל"צ. שעה וחצי נסיעה לקח לו, והוא נוהג רגוע מאוד.

 

כמה זמן מילואים אתה כבר צריך לעשות? שבוע? שבוע וחצי?

[SlowRide]

מעניין מה שאתה אומר, כי מליון וחצי מתושבי הדרום כן ציפו שאנשים יתגייסו למילואים וילחמו מול החמאס בכדי להשיב את שגרת חייהם. (ואני לא נכנס כרגע לאיך מבצע צוק איתן הסתיים והאם השיג את מטרותיו) ורוב הפלוגה שלי דוקא לא חיים בדרום ועדיין עזבו את משפחותיהם וסיכנו את חייהם למען תושבי הדרום.

אם נמשיך את הקו שלך, אם אני תושב שדרות ומתגייס לצוק איתן אז אני כן נלחם עבורי ועבור משפחתי אך אם תהיה מלחמה בצפון אז שילכו קיבינימט הם לא מעניינים אותי. הבעיה שאנחנו מוקפים אוייבים, והיום זה בדרום, מחר בצפון ומחרתיים בירושלים

הם ציפו שהמדינה תגן עליהם, לא שאתה אישית תלך לקפוץ על רימונים. לא יודע מה איתך, אבל אני אישית לא יכול לצפות ממישהו שיגן עלי בחינם ללא תמורה, בטח שלא לדרוש ממנו לעשות את זה.

אתה בוחר להתעלם מתוצאות המבצע, וזה בסדר כי מדובר בפוליטיקה ואנחנו לא מדברים פה פוליטיקה, אבל כל עוד המדיניות הנוכחית היא לשמר את המלחמות הקטנות האלה מדי שנה במקום לנסות לשים להן קץ, אני לא רוצה לעלות על מדים בכל פעם שמישהו מנסה למכור לציבור אשליית ביטחון כדי להיבחר.

[ron_man]

דור, הייתי גר בעבר בראשון, עכשיו אני אצל ההורים בבקעת הירדן, זה לא רק העיניין של הנסיעה ומשך הזמן של המילואים, זה העיקרון... שהתחיל לי כל סיפור המילואים, הייתי מוצב בגבול סוריה, ממש על הגבול, ומשם אמרתי שאני רוצה קרוב לבית.. וקיצר תבין לבד איך זה התדרדר, וכל אלה שהגיבו פה שהם מתהדרים בשירות המילואים הפעיל שלהם, שאפו, מוריד את הכובע, ומגיע לכם הטבות עד תאילנד(אני מדבר בשיא הרצינות).

תאמינו לי שאני אזרח מה זה טוב, תורם לנזקקים, עוזר לזקנים לחצות את הכביש, ועוד ועוד ועוד..... אבל שזה מגיע לעניין צבא זה הגבול שלי.

[dorsht]

צאלים זה לא כזה נורא.

ואם מפריע לך לנסוע כל יום הביתה, קח איזה חדר בבית החייל בבאר שבע או באיזה יישוב שקרוב לצאלים. בטוח שתמצא כמה חבר'ה שירצו להשתתף איתך ולישון כמו בני אדם ולא באוהל או חדר מעופש.