סיכום טיול במערב קנדה - וונקובר, הרי הרוקי ועד קלגרי, והאי וונקובר. בתוספת הגיגים.

[Doc Slow]

* קניות בסקווימיש ובכלל - קולומביה הבריטית לא מקום מאוד מוצלח לקניות. המקום היחיד שהיה שווה לעשות בו שופינג היה במהלך הביקורת הקצר לקלגרי. קניות עושים בארה"ב. העצירה הייתה להתטיידות כללית במזון ועל הדרך קנינו כמה מכנסיים לילד בוול-מארט (8 דולר למכנס ארוך ממש מוצלח, אז קנינו ארבע).

* לילואט היא חור עם כ-3000 תושבים באמצע שום-מקום. כמובן שיש מסביב אתרים מרהיבים, כמו בכל קולומביה הבריטית, אבל לא משהו ששווה להתעכב בשבילו בטיול קצר יחסית.

* לא יודע מתי היית בוונקובר, אבל מערכת הכבישים מאוד שדרגה מאז שנות ה-70 וממשיכה להשתדרג. הכל סלול ובחלקים מכביש 99 יש שני מסלולים.

* נסענו באוגוסט, בתי המלון במקומות הפופולריים מלאים ורצוי מאוד להזמין מראש.

* הטיול תוכנן במשך חודשים רבים, נעזרתי ב-tripadvisor, אבל מלבד זאת ביצעתי המון מחקר ברשת.רוב הזמנות החדרים בוצעו דרך booking.com. חרשתי גם אתרים ופורומים שעוסקים בשכירת רכב בחו"ל וכן בטיול עם ילדים. התווית מסלול הנסיעה בוצעה בעזרת המפה של גוגל. יש בקנדה נציגות של כמה רשתות מוטלים ובתי מלון, אבל זה לא עניין אותי כי בחנתי כל מקום לינה לגופו.

* ילד בן שבע בטיול ארוך בחו"ל זאת בעיה. את הטאבלט שמרנו לתקופות קצובות בלבד. בבתי מלון בערב הוא ראה טלוויזיה. היה לו הרבה קטעים של "משעמם" וכל מיני סצינות. לא בטוח שיותר מילד בן 7 ממוצע. לא היו הרבה אטרקציות ממש לילדים במסלול (ע"ע דיסנילנד) - הזכרתי את האקווריום ופארק סטנלי באופן כללי, את השכרת הסירה והמכרה, אני אזכיר בהמשך עוד כמה אתרים שמעניינים במידה מסוימת ילדים. הטיול היה אכן ארוך מדי בשבילו.

* לא הוצאנו ויזה לארה"ב, היו מספיק דברים בקנדה למלא לנו את כל התקופה.

* הרכב עלה קצת פחות מ-90 דולר ליום כולל ביטוח. אצל אוויס לפחות שני בני הזוג יכולים לנהוג ללא תוספת מחיר. מעניין לציין שהשוויתי בין המון מקומות ובסוף מצאתי את ההצעה הכי משתלמת ישירות דרך האתר של אוויס.

[[פנדוב]

תודה תודה. אם יצא לך, הוסף בהמשך מסלול. אם כי לצערי במקרה הזה אני מטייל כורסה בלבד.

אני מניח שילד בגיל דומה של חברים, היה עוזר לילד אך דורש כמובן פשרות אחרות.

[Doc Slow]

הרי הרוקי, קפיצה לקלגרי וחזרה לוונקובר - חלק ראשון (ג'ספר)

אחרי עצירת לילה ב-clearwater וביקורת במפל הלמקן, התחלנו לנסוע לכיוון ג'ספר.

את המרחק בין וונקובר לג'ספר ניתן באופן עקרוני לחצות ביום נסיעה יחיד, עם עצירות דלק, פיפי ומזון מהיר מדובר ב-10 שעות אם נוסעים דרך כביש 1 או ב-12 שעות (כמעט 900 ק"מ) אם בוחרים בכביש 99 היפה אך הארוך והאיטי יותר יותר. אפשרי אם אין ילדים ברכב, אבל לא מהנה במיוחד לדעתי.

מי שרוצה לחסוך עוד יותר זמן ורוצה להנות ממערב-קנדה בלוח זמנים צפוף צריך לבדוק את האפשרות לנחות בקלגרי, לנהוג משם במסלול באנף-ג'ספר-קמלופס-וונקובר עם החזרת הרכב וחזרה לארץ משם.

 

כאמור ממפלי הלמקן ועד הצימר שלנו בג'ספר מדובר היה בעוד נסיעה קצרצרה של 360 ק"מ. מד הגובה ב-GPS מתחיל לטפס, הנוף נעשה הררי יותר וסוגי העצים משתנים.

בדרך עצרנו באגם קטן והילד גילה שרחצה לא באה בחשבון - המים קרים מאוד. הוא המשיך לטבול את הרגליים בעוד מגוון אגמים ונחלים במהלך שהותנו בהרים, עם תוצאות דומות. דווקא התינוקת רצה למים בכל פעם שהייתה לה הזדמנות ובכתה שלא נתנו לה להכנס לעומק. את המים לא מומלץ לשתות בלי סינון מתאים או טיפול ביוד.

 

בכניסה לפארק הלאומי ג'ספר צריך לקנות כרטיס מעבר - מי שמבלה באיזורי הפארקים יותר משבוע ראוי שישקול כרטיס מעבר שנתי.

 

לאחר המעבר במחסום ציפתה לנו הפתעה - פקק תנועה אדיר שנבע ככל הנראה מהדרדרות סלעים על הכביש. הקנדים הסתדרו בשורה ארוכה, כמובן עם מרחק בין מכונית ומכונית, דוממו את המנועים (לא מקובל שם להשאיר מכוניות עומדות מונעות) ויצאו מרכבים.

אף צפירה לא נשמעה וכמובן שאף אחד לא העלה בדעתו לעקוף את הטור האינסופי דרך השוליים או הנתיב הנגדי. מאחורי עמד זוג מבוגר בקאמרי שנסעו מביתם בפרינס-ג'ורג' לבקר את הילדים שגרים באדמונטון, מרחק 740 ק"מ נסיעה מהם. במונחים צפון-אמריקאים זה עוד נחשב קל"ב.

 

לבסוף הבעיה בכביש נפתרה, הפקק השתחרר והמשכנו בנסיעה אל עבר אתר הנופש שלנו - Pine Bungalow.

האתר הוא מס' קילומטרים מהעיירה, שוכן על גדת נהר האת'בסקה, שכרנו בונגלו דלוקס (עדיף היה לשכור בונגלו משפחתי הכולל גם מטבחון, אבל לא היה זמין) בעלות של כ-600 דולר ל-3 לילות. האתר בסך הכל מתוחזק ברמה סבירה, כולל גם מכבסה המופעלת במטבעות והנהר (שלא ניתן לרחוץ בו - הזרימה מהירה וקרה מאוד) שוכן במרחק שלוש דקות הליכה מהחדר. מחוץ לחדר חצר קטנה עם שולחן ועמדת BBQ. שימו לב שבקיץ חווית האכילה בחוץ כוללת ריבוי חרקים מעופפים, כולל לא מעט צרעות.

 

האטרקציה העיקרית בהרי הרוקיס זה הטבע.

ברחבי הפרקים יש אינספור מסלולי טיול. מדובר למעשה בגן-עדן לחובבי טבע וטיילים. הכל ירוק ומלא פלגי מים, נחלים ואגמים. אתרי הטיול המרכזיים מסודרים ומשולטים להפליא, המסלולים נוחים לטיול, בראשי המסלול יש תאי שירותים נקיים פתוחים לציבור עם נייר טואלט וחומר לניקוי ידיים. הכל נקי להפליא וריינג'רים סורקים את המסלולים הפופולריים בתדירות גבוהה ומפנים מהם גזעי עץ וסכנות אחרות.

מאחר שמדובר באיזור הררי חשוב להביא בחשבון לא רק את אורך המסלול, אלא גם את המרחק האנכי אותו הוא עובר בעת בחירת מסלול המתאים ליכולת הגופנית ולסבלנות של המשפחה המטיילת. כמו כן יש ללמוד היטב את כללי המקום ולא לרדת מהמסלול. כל האיזור מוגדר כשמורת טבע ולכן לא לקטוף שום דבר, לא לקחת אבן יפה למזכרת, לא להאכיל בע"ח וכו'. לאורך המסלולים אין פחי אשפה והכלל הוא ברור pack in - pack out - כל מה שנכנס למסלול בתיק, יוצא ממנו בתיק. זה כולל "זבל אורגני" (תפוח נגוס לדוגמא) ובוודאי כל חתיכת עטיפת פלסטיק, מגבון או נייר.

 

במהלך שהותנו באיזור ג'ספר בחרנו לטייל בשני מסלולים מפורסמים, אבל כמובן שכל מטייל יכול לבנות לעצמו תוכנית אחרת וניתן גם לבלות בעיירה ג'ספר עצמה, לעלות ברכבל התצפית או לצאת לפעילויות מודרכות באיזור.

 

המסלול הראשון שבחרנו בו היה Maligne Canyon. מסלול נינוח יחסית ומאוד מסודר העובר לאורך נחל Maligne המתחפר בתוך אבן הגיר באיזור. הקניון נחצה על ידי מספר גשרים להולכי רגל לאורכו (אחד מהם היה הרוס בעת הביקור שלנו) ויש מספר אפשרויות טיול לאורכו. מומלץ לפי דעתי להתחיל את הטיול איפה שהרוב עושים זאת - בחניון הראשי במעלה הדרך ומשם להחליט את המרחק שרוצים לעבור בהתאם ליכולות המטיילים (אם הגשר השבור יתוקן ויש שתי מכוניות, אפשר ללכת במורד הנחל ולהגיע לחניון במורד הדרך ושם תמתין מכונית האיסוף).

הקניון עצמו מרהיב עם זרימה שוצפת בקיץ (בחורף הוא ללא זרימה אולם מלא מבני קרח מדהימים). במקביל לנחל העל-קרקעי, זורם נהר תת-קרקעי גדול אשר בנקודות מסוימות בוקע מדופן ההר. לאורך המסלול שלטי הסבר מעניינים (באנגלית ובצרפתית).

לאחר הטיול המשכנו לתצפית על חופי אגם Maligne היפה (שוב פעם הילד גילה שהמים קפואים ושוב פעם התינוקת זינקה לתוכם). שימו לב שמלבד הטיול בקניון יש באיזור עם מגוון מסלולים יפים, אבל האמת שככה זה בכמעט כל אתר בהרי הרוקי'ס וחייבים להתפשר על מה עושים ועל מה מוותרים.

 

בדרך חזרה ראינו מספר מכוניות עומדות בצד הדרך. בהתאם לעצה שקיבלנו מהמשפחה, עצרנו גם אנחנו וזכינו לראות על צלע ההר מהצד הנגדי של הכביש זוג דובים שחורים - אמא וגור, מלקטים פירות יער. חשוב לציין שאסור להתקרב לדובים ובמיוחד לדובה עם גורים. מלבד דובים, יש להזהר גם מאלקים (elks) זכרים ובאופן כללי אסור ליצור מגע עם בע"ח (שמורת טבע!).

 

המסלול השני נחשב אצל רבים כ-must see של האיזור. זהו המסלול המפורסם ע"ש אדית' קאוול. אותה אדית' קאוול הייתה אחות בריטית שעבדה בבלגיה בעת מלחמת העולם הראשונה, היא סייעה לשבויים של בעלות הברית על אשר נאסרה על ידי הגרמנים, נשפטה באשמת ריגול והוצאה להורג. על שמה קרוי כעת ההר הסמוך, אגם קטן למרגלותיו ואחו הנמצא במעלה המסלול (כמו עוד שלל אתרים ומוסדות ברחבי העולם).

 

המסלול מוגדר כבעל קושי בינוני - אורכו קצת יותר מ-3 ק"מ לכל כיוון והוא כולל עליה אנכית של כ-350 מ'. מסלול קליל לכל מי שנמצא בכושר סביר, אבל עם ילד בן שבע וילדה קטנה על מנשא גב, מדובר באתגר.

הכביש המוביל לראש המסלול מאוד מפותל ולא ניתן לעלות אותו עם RV נגרר (אותו יש להשאיר בחניון יעודי במורד ההר). המסלול כאמור בעל פרסום עולמי ולכן אם מגיעים ביום יפה (אנחנו טיילנו שם בגשם) ובמיוחד בסופ"ש, יש סיכוי מצוין שעד שעה 9 בבוקר החניון יהיה מלא והמסלול עמוס מטיילים, לכן רצוי להגיע מוקדם.

 

המסלול מתחיל למרגלות קרחון "המלאך" וקצת מעל אגם קאוול הקטנטן הנקווה בתחתיתו. יש תצפית על האגם אולם מומלץ מאוד שלא לטייל עד אליו - הקרחון מאוד תלול ובמשך הקיץ כל הזמן נופלות ממנו חתיכות קטנות (במהלך הטיול שומעים מדי פעם קול חריקה עמום מהקרחון) והיה וחלק משמעותי מהקרחון יגלוש לאגם תתחולל תופעה של הצפת פתע בעמק הקטנטן וכל חסר המזל שיהיה במקום באותה עת יהרג.

בקיץ הקודם קרחון קטנטן שהיה תלוי ליד קרחון המלאך התנתק ממקומו וגלש לכיוון מגרש החניה, הוא הציף את העמק הקטן וקבר את מסלול ההליכה שבו תחת בוץ וסלעים, חלק ממגרש החניה ותאי השירותים נהרסו אף הם. כך שהאזהרות הרשומות במקום שלא להתקרב לאגם הן לא סתם הפחדות ריקות מתוכן.

החלק הראשון של המסלול בנוי גם לאנשים בעלי כושר מוגבל מאוד, כולל גם ספסלי ישיבה ומאפשר לכולם נגישות לנוף של המקום ולאווירה הקסומה שלו.

 

המסלול מטפס מאיזור האגם במעלה חורשה אלפינית יפה, כאשר ממול ניתן לצפות בהר אדית' קאוול ובקרחון המלאך במלוא הדרו ומהנוף המדהים באופן כללי. המסלול מסתיים מעל קו העצים באחו אלפיני חביב. סך הכל המסלול הזה נותן למטייל על קצה המזלג מכל אחד ואחד מהנופים וצורות הטבע של האיזור.

 

הטיול הזה, במזג אוויר לא סימפטי (טמפ' סביב 10 מעלות וגשם מטפטף רוב הזמן) התיש מאוד את המשפחה ואת היום סיימנו על הדשא בג'ספר עם מגש פיצה. זה לא שאין בעיירת התיירות המפורסמת מסעדות טובות, אבל באותו הזמן ובהתחשב בילדים, פיצה הייתה עדיפה על כל סעודה במסעדת יוקרה.

[[פנדוב]

המשך, דוקטור אטיות, מחכים להמשך.

אגב, אני לא כל כך מבין אנשים שקוראים את השרשור הזה, נהנים מימנו ולא טורחים להגיב.

מנסיון קריאה של סכומי טיולים בעיתונות יומיומית ועיתונות תיירות, הפוסטים כאן הם מהטובים, העניינים והתורמים שנתקלתי.

מינימום ה"תשלום" כשקוראים פוסט מושקע כזה הוא הבעת הערכה לפותח השרשור- ומוטיבאציה להמשיך, כמו גם הקפצת השרשור כדי שגם אחרים יהנו מימנו.

יש מקום גם לשרשורים עם תוכן.

[Derish]

לא יודע אם יש מקום, אבל שמח שהשרשור הזה פה.

הוכנס למועדפים לקראת הטיול הבא. תודה על השיתוף.

[inonlevy]

עכשיו פעם ראשונה הגעתי לשרשור,

שרשור מדהים שבהחלט עושה המון חשק,

תודה על התיאורים המפורטים,

כבר תקופה ארוכה שמדגדג לי באצבעות לצאת לטיול בקנדה והאמת שאני התמקדתי בקראוון.

אשמח אם תוכל לשתף אפילו בפרטי מה העלות של טיול כזה

וכל דבר שיש לך עוד בנוסף - אקסל, תוכניות מסלול וכו,

 

תודה רבה

[David32]

המשך, דוקטור אטיות, מחכים להמשך.

אגב, אני לא כל כך מבין אנשים שקוראים את השרשור הזה, נהנים מימנו ולא טורחים להגיב.

מנסיון קריאה של סכומי טיולים בעיתונות יומיומית ועיתונות תיירות, הפוסטים כאן הם מהטובים, העניינים והתורמים שנתקלתי.

מינימום ה"תשלום" כשקוראים פוסט מושקע כזה הוא הבעת הערכה לפותח השרשור- ומוטיבאציה להמשיך, כמו גם הקפצת השרשור כדי שגם אחרים יהנו מימנו.

יש מקום גם לשרשורים עם תוכן.

 

אני לא מוצא שום סיבה לכתוב "תודה" וזהו, אני קורא את השירשור , מחכה לפוסט הבא אבל לכתוב סתם "תודה" נראה לי מיותר.

גם אף פעם לא הבנתי את הקטע עם ה"תשלום" על משהו שאתה כותב כדי לשתף.

[Guy_25]

קנדה מדהימה, שכנעת אותי!

מניח שזה לא כמו גרמניה שאפשר להסתדר רק עם תחבורה ציבורית

[pipinoadar]

תודה רבה על השיתוף והכתיבה המצוינת.

ממש להרגיש כאילו אתה קצת שם!

 

תומר

[Doc Slow]

סבלנות, לכתוב פוסט כזה לוקח הרבה זמן וסבלנות, במיוחד שצריך לבחור ולשלב תמונות - אני אשתדל לכתוב את הפוסט הגדול הבא מחר-מחרתיים.

 

כבר תקופה ארוכה שמדגדג לי באצבעות לצאת לטיול בקנדה והאמת שאני התמקדתי בקראוון.

אשמח אם תוכל לשתף אפילו בפרטי מה העלות של טיול כזה

וכל דבר שיש לך עוד בנוסף - אקסל, תוכניות מסלול וכו

הבחירה בקראוון היא מאוד פופולרית שם, אולם צריך לחשוב טוב טוב אם זה מתאים לך ולמי שמתלווה אליך. ההורים שלי (בני 60 שטיילו לבד) מאוד נהנו מטיול בקראוון, אבל הם הזהירו אותנו (עם ילדים קטנים כאמור) שלא לחשוב על זה אפילו.

התייחסתי לבעד ונגד בפוסטים קודמים ויש על זה המון חומר ברשת.

 

בסוף תיאור הטיול אני אשתדל לצרף סיכום כולל עלויות. אבל זה יקח זמן. אני אגיד כבר עכשיו שמדובר בטיול מאוד יקר וגם טיסה של 5+9 שעות היא לא תענוג עם ילדים קטנים. על כן ולמרות שמדובר במקום מדהים ומיוחד, אם אח שלי לא היה גר שם (והנסיעה על כן הייתה גם על תקן ביקור משפחתי), זאת בהחלט לא הייתה הבחירה הראשונה שלי לטיול משפחתי.

 

הפוסטים הבאים הם חלק ב' של הטיול בהרי הרוקי וחזרה לונקובר ולאחר מכן על האי וונקובר.

[seat ibiza TDI]

איזה תמונות מדהימות!תודה על השיתוף

[Doc Slow]

הרי הרוקי, קפיצה לקלגרי וחזרה לוונקובר - חלק שני (ג'ספר-באנף-קאנמור)

 

השכמה מוקדמת! ציפתה לנו דרך ארוכה מאוד מג'ספר, דרך מספר אתרים מרהיבים בדרך, קרחון את'בסקה, באנף ועד החדר שחיכה לנו בקאנמור. סך הכל 310 ק"מ של כביש המתפתל בין רכסי ההרים של הרוקי'ס הקנדיים.

 

ההשכמה המוקדמת זימנה לנו את תצפית הדוב השניה שלנו בטיול - כאשר מעט אחרי שיצאנו לדרך ראינו דוב שחור מטפס על סוללת העפר המפרידה בין הכביש לפסי הרכבת. דובים הם אמנם מחזה יחסית נדיר, אולם הם בהחלט מסתובבים ברוקי'ס ובמקומות נוספים בקולומביה הבריטית ובאלברטה ומומלץ מאוד להענות לשלטי האזהרה, להוראות ולכללים הנוגעים להתנהלות במה שנקרא Bear Country.

 

הנוף הנשקף מחלונות הרכב בשעות הבוקר המוקדמות ועטויות הערפל פשוט מדהים. יערות, הרים ונהרות הנפרשים עד אין קץ. חובה לשים במערכת הסטריאו

, לנהוג לאט ופשוט לספוג את הנופים.

יש עוד סיבה, בנאלית יותר, לשמירה על מהירות נמוכה יחסית. בקטע כביש מסוים המהירות המותרת צנחה לפתע ל-70 קמ"ש (ללא סיבה ברורה), בקטע זה בדיוק, בישרות ארוכה ומוסתרים לאחר גבעה קטנה, עמד מארב מהירות גדול שהוריד מכוניות מהכביש באופן סיטונאי. משיחה ששמעתי מספר ימים לאחר מכן, מתברר שזהו אתר קבוע למארב תנועה ומשטרת אלברטה עושה שם קופה יפה מאוד על חשבונם של תיירים בעיקר.

 

עצירה ראשונה בדרך הייתה במפלי את'בסקה השוצפים. למעשה עצרתי במפלים יום לפני כן לאחר המסלול באדית' קאוול, אבל הילד היה במצב רוח רע ולא רצה לצאת מהרכב. מדובר בהליכה קלילה וקצרה ממגרש החניה המוסדר ומסלול המשקיף על המפל הרחב ממרחק אפסי. ניתן גם ללכת מעט צפונה במסלול (פחוץ מוסדר ומגודר) לאורך נתיב הנהר. חשוב מאוד לשמור על כללי הבטיחות. נפילה למים הקפואים והשוצפים דינה מוות מהר.

 

העצירה השניה' כ-100 ק"מ מג'ספר הייתה בעוד אחת מה-must sees של הטיול. לאחר טיפוס לגובה של כמעט אלפיים מטרים בכביש מתפתל נחשף לפנינו קרחון את'בסקה המרשים. יחסית לענקים המצויים מעבר לחוגים הארקטיים, מדובר בקרחון צנוע למדי, כ-6 קמ"ר שטחו ועומקו המרבי כ-300 מטרים. כמו שאר הקרחונים, גם זה נמצא בנסיגה מתמדת. קרחון את'בסקה הוא חלק משדה קרחונים גדול המהווים מוצא לנהרות הזורמים צפונה לאוקינוס הארקטי, מערבה לאוקינוס השקט ומזרחה למפרץ הדסון ומשם לאוקינוס האטלנטי.

 

ממגרש החניה עולים למרכז מבקרים מסודר הכולל מזנון ושירותים נקיים, שם ניתן לרכוש כרטיסים לאוטובוסים העולים אל הקרחון או לאטרקציות אחרות בסביבה. מלבד טיול אוטובוס, ניתן לטייל על הקרחון עם נעלי קרח בקבוצה מאורגנת בלווית מדריך מוסמך (יש לתאם מראש טיול כזה). טיול על הקרחון ללא הדרכה לא מומלץ למי שאינו בעל ניסיון בדבר.

 

בהתאם לשעה וליום בשבוע צרי להביא בחשבון המתנה של רבע שעה עד שעה לאוטובוס "רגיל" שלוקח את התיירים לקצה הקרחון ומשם מטפסים באוטובוס 6X6 ענק אל הנקודה העמוקה (והיציבה) ביותר של הקרחון. ביום מעונן הקרחון בוהק בצבע כחלחל מדהים. מים זכים זורמים בערוצי קרח, נבלעים בתוך חורים המובילים אל בטן הקרחון ומשם בערוצים עמוקים אל נהר האת'בסקה הנמתח הרחק צפונה.

במשך מספר דקות ניתן לטייל בתוך מתחם מסומן ובטוח על פני הקרחון, להתרשם מהנוף, לשתות מי קרחון זכים בטעם מדהים (לא לשכוח להביא כוס פלסטיק למעלה, בנוסף המים מומלצים לשתיה רק בסוף הקיץ). חשוב לזכור שגם בסוף אוגוסט רוח קפואה נושבת ממעלה ההר כל הזמן ובנוסף, חייבים להתמגן מפני השמש.

אחרי הביקור בקרחון המשכנו לבאנף, עם עצירה לתצפית קצרה על אגם Peyto הציורי.

 

העצירה בבאנף הייתה טעות, כישלון וסבל.

 

באופן אימפולסיבי קניתי בקרחון כרטיס משולב שכלל גם עליה ברכבל מעל באנף. שכחתי שהיה זה יום שבת ולא ידעתי כמה באנף עמוסה ולא נעימה בקיץ בסופי שבוע. הדרך אל מגרש החניה הייתה פקוקה בצורה איומה. במגרש החניה חתכו אותי ותפסו לי את החניה שתיכננתי להכנס אליה (פעם ראשונה שיצאתי ונזפתי, בלי צעקות ובנימוס, במישהו), בסוף הסתדרנו וראינו איך משטרת התנועה המקומית חילקה דו"חות לכל מי שלא חנה "על הקווים".

היה תור נוראי בעליה, היה נוף יפה בדרך ולמעלה היה עוד נוף יפה אבל גם מזג אוויר מגעיל ותור עוד יותר נוראי, כאשר רוב התור היה בחוץ בגשם ורוח לא נעימים. משפחה אמריקאית התרגזו עלינו אחרי שנדמה היה להם שעקפנו אותם בתור (אחרי שעמדתי 40 דקות בגשם), הכבוד הלאומי נפגע והפיוזים שלי עמדו להתפוצץ. לא בשביל חוויות כאלו נסעתי לחופשה מארץ השקשוקה.

 

לאחר החוויה הזאת נשבעתי שאני יותר לא נכנס לבאנף ואכן בהמשך הטיול חלפנו על פני עיירת התיירות השוקקת והעמוסה עוד פעמיים, אולם בשעריה לא באנו יותר.

 

חנית הלילה הייתה בעיירה Canmore הנמצאת מעט מחוץ לשמורה. מדובר במקום חניה מוצלח למי שמחפש לינה מרווחת וזולה, מגוון מקומות להצטיידות ותדלוק.

אנחנו לנו במלון דרכים סימפטי ונקי בשם Banff Boundry Lodge, קיבלנו סוויטה מרווחת עם מטבח מצויד ב-600 ש"ח. מדובר בתמורה גבוה מאוד ביחס למה שיש בשמורה ומי שמטייל עם משפחה צריך להחליט אם אולי כדאי לו לשכור סוויטה או צימר מרווחים ומצוידים ב-Canmore, אפילו במחיר של נסיעות ארוכות יותר כל יום לאתרים שבשמורה.

[Doc Slow]

הרי הרוקי, קפיצה לקלגרי וחזרה לוונקובר - חלק שלישי (קאנמור-אגם-לואיז-קפיצה לקלגרי-חזרה לוונקובר)

 

נסיעה מקאנמור צפונה לכיוון אגם לואיז חייבת לעבור דרך Bow valley parkway (כביש 1A), אלא אם כבר עברתם בכביש הזה. נסיעה בכביש הראשי בשביל לחסוך חצי שעה היא פשוט חטא. מדובר בדרך נופית איטית יחסית, מלאה בנקודות תצפית, אתרי פקניק מקסימים ונקודות מוצא למגוון מסלולים (שלא ביצענו במסגרת הזמן הקצוב שהיה לנו). מי שנוסע בכביש מוקדם בבוקר גם יכול לצפות במגוון בעלי חיים לצד הכביש. בהמשך הכביש חובר חזרה לדרך הראשית, חלפנו על פני באנף והמשכנו ישירות לאגם לואיז.

 

החדר שהזמנו היה במלון The Deer Lodge מרחק עשר דקות הליכה מהאגם. מלון יחסית קטן, ישן ומקסים שאירח את אחד מפרקי "הרווק" הקנדי (מוזכר באתר שלהם, לא צפיתי בפרק). זה לא פתרון מוצלח למשפחה, החדרים קטנים וללא מטבחון או אפילו מקרר. אבל מדובר במלון נהדר לזוג בחופשה רומנטית והג'קוזי (הציבורי) על הגג הוא עם נוף מהמם להרים מעל האגם. המחיר ממש לא זול - כ-2000 ש"ח לשני לילות (חדר קטן עם שתי מיטות זוגיות).

על שפת האגם שוכן מלון פיירמונט המפואר, היקר ושאינו מקבל ילדים קטנים.

 

מדובר באגם לא גדול, אבל מאוד יפה ומאוד מפורסם. זאת ה-נקודת חובה בכל המסלול. ניתן לשכור קאנו במחיר מופקע (מיותר לחלוטין), לטייל ברוגע על הטיילת וכמובן לצאת לאחד ממגוון המסלולים המסודרים והמשולטים בסביבה. הפופולרים ביותר הם אלו העולים "לבתי התה" מצפון (עם מעבר דרך שני אגמים קטנטנים) וכן מסלול קל יחסית העולה לנקודת תצפית מרהיבה מדרום לאגם. מיטבי לכת לא יתקשו לעשות את שני המסלולים ביום אחד. אבל אנחנו, עם התינוקת על הגב והילד שהתחיל להמאס לו, נשברו בשלושת-רבעי המסלול אל "בית התה" (לא אסון ד"א בהתחשב במגוון הנופים והחוויות האחרים שהיו בטיול).

 

המלון באגם לואיז שימש גם בסיס נוח לגיחה לאגם Moraine המפורסם בפסגות המתנשאות מעליו (העמק בו שוכן האגם נקרא "עמק עשר הפסגות"). מדובר גם כאן באתר תיירות מאוד מפורסם ופופולרי. במגרש החניה (העמוס) ראינו תזכורת שאנחנו ממש לא בישראל. אחד המטיילים השאיר את הפורשה 356 עם גג מקופל בחניון והלך להנות מהנוף. כמובן שאף אחד לא העלה בדעתו להתקרב אפילו למכונית. ליד האגם ניתן לצאת למגוון מסלולים בדרגות קושי שונות. היינו מאוד מותשים בשלב הזה ולכן בחרנו בשני מסלולים קלילים שמאפשרים להנות מהנוף והאווירה מבלי להתאמץ יתר על המידה. המסלול הראשון מקיף את האגם מצד אחד עד לנקודה שבו מי הקרחונים נשפכים אליו.

מסלול שני הוא עליה קצרצרה של כמה עשרות מדרגות לראש ערימת סלעים גדולה עם נוף מרשים של האגם והפסגות התלויות מעליו. הנוף המרשים הנשקף משם שימש את ממשלת קנדה לעיטור שטר עשרים דולר. וכן - זה יפה כמו בתמונות ואפילו יותר מכך.

 

לאחר אגם מוריין שלפנו תוכנית מגירה לשעת חירום והחלטנו לקפוץ לגיחה מחוץ לאיזור ההרים, אל העיר הגדולה קלגרי. הכביש המוביל אל העיר רחב ומהיר ועובר מנוף הררי אל רמה נרחבת מלאה חוות חקלאיות. המרחק מאגם לואיז לקלגרי הוא 180 ק"מ ואין בעיה לצלוח את המרחק בשעתיים או אפילו במעט פחות. כל שעשינו בעיר היה קניות בחנות טיולים המפורסמת MEC שלה סניף ענק בעיר (חוויה בפני עצמה) וביקור בקניון CHINOOK (הילד גילה את חנות הלגו וכולו זרח מאושר). המחירים בקלגרי זולים יותר מאשר בוונקובר אבל יקרים מעט יותר מאשר בארה"ב. תכלס - אין שום טעם לנסוע במיוחד לקלגרי, אבל במקרה המיוחד שלנו הנסיעה לשם בהחלט טענה את הסוללות.

 

היום האחרון בהרי הרוקי היה בשיטוט רגוע לאורך אגם לואיז ועליה לנקודת התצפית (שהזכרתי לפני כן). לאחר מכן יצאנו יחסית מוקדם מערבה לנקודת החניה הבאה שלנו ברבלסטוק. מדובר היה בנסיעה קצרה של 227 ק"מ ולכן היה זה יום רגוע ונינוח עם מספר עצירות בדרך והגעה מוקדמת אל בית המלון.

הנסיעה, על כביש מספר 1 (טרנס-קנדה) עמוס המשאיות עוברת דרך מספר פרקים לאומיים מרשימים, כל אחד מהם יכול למלא שבועות של טיולים רגליים. יש מגוון נקודות עצירה ותצפית על נוף ההרים המרשים. נקודה מפורסמת במיוחד היא מעבר רוג'רס דרך רכס הרי הסלקירק. במקום מרכז מבקרים ומעט בהמשך הכביש נקודת עצירה ופקניק ובה יש אנדרטה לכבוד סלילת הכביש דרך המעבר וכן אנדרטה לזכר קורבנות מפולת שלגים שהייתה במקום לפני כמאה שנה. התותח המוצב במקום הוא לציון השימוש בארטילריה לצורך שליטה במפולות שלגים, זאת גם הסיבה לשלט המשונה הזה שכישראלי הייתה מצפה לראות ברמת הגולן ולא במערב קנדה.

 

ברבלסטוק שהינו את הלילה במוטל צנוע אך נקי בקצה העיירה (Canyon Motor Inn - במחיר המגוחך של 350 ש"ח ללילה). העיירה הקטנה כוללת מוזיאון רכבות, מהווה נקודת מוצא למגוון מסלולי טיול, ספורט חורף (בעונה) וספורט אתגרי בקיץ. במדרחוב הקטנטן יש בית קולנוע "של פעם" ונערכות בו מופעי תרבות ציבוריים של אמנים מקומיים. לא בדיוק אטרקציה בינלאומית, אבל דרך חביבה להעביר את הערב אחרי שסעדנו מלוא קיבתנו במסעדה הודית-גרמנית (נשבע לכם - הנה הקישור, לקחנו אוכל הודי שהיה טעים ובמחיר סביר).

 

מרבלסטוק נסענו כ-200 ק"מ על כביש 1 בדרך לקמלופס. הנוף עדיין די הררי, אבל צחיח יותר. הדרך מתפתלת לאורך דרום אגם Shuswap הקרוי על שם האומה ששכנה במקום לפני הגעת האירופאים, מומלץ מאוד לעצור לתצפית ואולי גם לפיקניק במקומות המוגדרים לכך.

מקמלופס המשכנו לכיוון כביש 99 במסלול שתיארתי בפוסט קודם, נסיעה מדהימה בכביש מדהים - הפעם אחרי שאני מכיר את הדרך ואת המכונית טוב יותר. השלדה תוצרת דטריוט לא שכחה את השורשים הגרמנים שלה והפתיעה לטובה בסיבובים ומנוע ה-V8 היה חלק כחמאה וכמעט חרישי לחלוטין גם בעליות התלולות.

הספקנו להגיע ל-sea to sky בדיוק בשקיעה, בשביל להנות מהנוף המרהיב ועת חשיכה נחתנו במלון שלנו בוונקובר. Best Western Plus Hotel - חדר כפול מיטות ב-500 ש"ח (כולל ארוחת בוקר צנועה).