כוונות טובות.

[proxima]

הסיפורים מאחורי ארגוני הסיוע, כתבה.

 

קטע תוך הכתבה:

"הבצורת ששררה באתיופיה בשנות ה-80 היתה, למשל, רק סיבה אחת לרעב הגדול שהכה שם. לפי פולמן, סיבות מהותיות יותר היו מלחמות האזרחים בין חיילי הממשלה לבין מורדים במחוזות הצפוניים אריתריאה וטיגרה. המורדים החזיקו מעמד בעזרת תומכיהם בכפרים שסיפקו להם מזון, מים, מקומות מסתור ומגויסים חדשים.

 

בתגובה לכך, המשטר הסטליניסטי של מנגיסטו היילה מריאם גילה שבאמצעות עקירת הכפריים מהצפון ודחיפתם דרומה, לשטחים המוחזקים בידי הממשלה, הוא יוכל לנתק את המורדים מתומכיהם, ובאותה הזדמנות להזרים שפע גדול של כוח עבודה זול אל המיזמים החקלאיים הגדולים שבבעלות הממשלה. לדברי פולמן, חיילי הממשלה סגרו את האזור הצפוני, ירו למוות בגברים ונערים, אנסו נשים וכרתו להן איברים, הטילו פעוטות למדורות, שחטו בהמות, העלו באש אסמים והרעילו מקורות מים. לאחר שהרעב היה לעובדה מוגמרת והמוני פליטים החלו בנדידתם, הזמין המשטר את התקשורת הבינלאומית לבוא ולהסריט את הזוועה, כשהסיבה הרשמית שנמסרה להם היתה הבצורת. המשטר הסביר שיש לבנות מחנות קליטה לניצולים ולפנות אותם אליהם מן הצפון לדרום, ולשם כך הם היו זקוק לכסף.

 

הכיסוי התקשורתי הרחב הניב את אחד ממבצעי ההתרמה המפוארים ביותר: מופעי "לייב אייד" שאירגן המוזיקאי בוב גלדוף, אשר גייסו יותר מ-104 מיליון דולר. לפי פולמן, די היה בהכנסות משער החליפין למטבע המקומי כדי להזין את מכונת המלחמה האתיופית. המזון שגייסו הארגונים שימש כפיתיון שמשך כפריים מורעבים. המסע לדרום נמשך חמישה ימים בממוצע, השתתפו בו כ-600 אלף איש, ובערך 100 אלף מתוכם מתו בדרך. המזון לא חולק בחופשיות, אלא בהתאם לנאמנות. ב-1985, כש-6,000 ילדים גוועו ברעב אף שהיה די והותר מזון בשבילם, ארגון רופאים ללא גבולות הצרפתי לא היה יכול לשאת זאת עוד, ועזב את המדינה."