משתחררים מהצבא,מה עכשיו? או ייעוץ לחייל משתחרר

[M.B]

אם אלמד באריאל,אני יוכל להשכיר שם חדר במעונות במחיר מגוחך(700 לחודש בערך),ולחזור הביתה בתחבורה ציבורית\אוטו פעם בשבוע קחו בחשבון שאת האוטו ההורים ממנים.

[b-or]

קראתי רק את הכותרת אבל הדבר הראשון שקפץ לי לראש

 

תארוז את עצמך ועוף מכאן.

^^

הפוסט הכי מועיל בכל הת'רד. NOT.

 

שים לב, כתבת "מכאן" - תוביל את הדרך אני אחריך..

[B-TON]

b-or לקחת ברצינות תהומית שכזו תגובה הומוריסטית שנכתבה לאחר קריאת הכותרת בלבד זה באמת כישרון

 

תן גז.

[maxcher]

עצה - חצי שנה של עבודה אינטסיבית , ועוד חצי שנה של טיול , לא תצטער על זה , ותתחיל ללמוד שנה הבאה.

[Derish]

ממליץ לעשות חיפוש על דברים שכתב בעבר edan82 בנושא השחרור ומה שבא אחריו.

 

מנסיוני אני יכול להוסיף רק דבר אחד: קל מאד להיסחף עם הקונצנזוס ולשכוח שעבודה ולימודים הם אמצעי ולא מטרה. יש ציפיות מסויימות מאנשים שקרובים אלינו, מחברים וכו', ואנשים רבים נגררים באופן אוטומטי למסגרת שלא מתאימה להם. כרגע חשוב שתשקיע את הזמן והמרץ שלך במציאת מטרה, את האמצעים להגיע אליה כבר תחפש בהמשך. אין מניעה לקחת עבודה זמנית שתכניס כסף לשכ"ד והוצאות, אבל לא הייתי ממליץ להיכנס כעת למשהו אינטנסיבי מדי. תן לעצמך את הזמן לנקות את הראש, לפגוש אנשים חדשים ולהיסגר על כיוון כללי, משם כבר תנווט הלאה.

 

אגב, טיול זה לא חובה, למרות שכיום זה כבר נחשב לחלק בלתי נפרד ממעגל החיים של הישראלי המצוי. האגדה מספרת שיש כאלה שלא עשו אותו והסתדרו בכלל לא רע בחיים. יש אפילו כאלה שלא מרגישים שום החמצה על כך שלא עשו אותו, ובכלל מעדיפים בתי מלון מטופחים באירופה על פני מוטלים מעופשים בדרום אמריקה. עניין של טעם.

[gsi16v]

אני במקומך בדיעבד לוקח פקלאותי ונעלם מפה

 

ולהגנתי אומר, מאחר ולא עשיתי זאת בעבר עכשיו אני בבעיה גדולה כי עכשיו לקפל פקלאותיה של משפחה שלמה זה יותר מורכב

אין הסכמה, זה החלק הקשה, אני מטפטף, יום אחד אולי ייצא משהו

[edan82]

סחטיין על הזכרון ואדים, אפילו אני לא זכרתי שכתבתי את מה שכתבתי....

 

בכל אופן, עבור פותח השרשור, הקו הכללי הוא שתקח לעצמך את הזמן לחשוב מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך (לא מה ההורים רוצים, מה החברה לוחצת ומה הדודים מייעצים).

 

אם בכל זאת מעניין אותך לקרוא את מה שכתבתי לפני בערך שנה וחצי, הנה עיקר הדברים:

 

"הטיפ שאני יכול לתת לך:

 

למרות שכולם ישדרו לך שהחיים הם מירוץ,תעשה לעצמך PAUSE ותחשוב מה אתה רוצה מהחיים שלך.

אני בכוונה אומר לך לחשוב,לא להחליט.

ההורים ילחיצו אותך ללמוד\לעבוד,החברים האחרים שיתחילו ללמוד\לעבוד גם ילחיצו אותך (מה,הם כבר עובדים ואני לא עושה כלום),אפילו החברה עלולה להלחיץ אותך.

השורה התחתונה,אף אחד מהם לא חי את החיים שלך,אתה חי את החיים שלך.

אל תחפז להרשם ללימודים אם אתה לא סגור על מה אתה רוצה ללמוד,מה מעניין אותך ומה יכול לפרנס אותך.

השורה שהדגשתי חשובה,כי הלימודים שתבחר צריכים להכיל גם את העניין וגם את הפרנסה.

אם תלמד משהו שעל הנייר עשוי להביא לכך שתקבל עשרייה נטו כל חודש,אבל בפועל מעניין לך ת'תחת,הלימודים שלך ייראו בהתאם וסבירות גבוהה שלא תסיים את הלימודים,ואם כן תסיים אותם קיימת סבירות גדולה שלא תעסוק במקצוע בפועל.

על אותו משקל,אם תמצא משהו שמאוד מעניין אותך אבל לא יכול לפרנס אותך (יש לא מעט מקצועות כאלה בארץ),אתה תלמד בהתלהבות,תסיים בהצטיינות ותלך למסגר את התואר ולתלות אותו בחדר בבית,כי אין לך משהו אחר טוב יותר לעשות איתו.

לכן,תחשוב איזה מקצוע יכול להכיל עבורך את 2 הפרמטרים,קח את הזמן עם זה,עדיף להתחיל לימודים בגיל 24 כשאתה סגור על עצמך מאשר להתחיל בגיל 21 ובזמן שתגיע לגיל 24 כבר תעבור בדרך 3 מכללות\אוניברסיטאות,ואני אפילו לא מדבר על הכסף שיישפך בדרך.

לגבי טיול,מסכים בעקרון עם האימרה שמה שלא תספיק בטיול עכשיו כנראה לא תעשה מאוחר יותר (אני לא עשיתי טיול אחרי צבא,היום,אוטוטו בן 28 אני גם לא רואה את זה קורה,כי אני בעבודה עם המון אחריות,כי אני נשוי וכי מאז שהשתחררתי מהצבא מעולם לא היה לי חופשה ארוכה יותר משבועיים,בחופשות מולדת).

מה שכן,אל "תשכח את עצמך" בטיול,משמע, דפקת חצי שנה טיול,קרעת את העולם,עברת על אנג'ליקה,ג'וליה,טיאנה ושות' ?

תחזור לקרקע ותתחיל לבנות את עצמך.

 

(וזה כבר פוסט שני באותו שרשור):

 

אני יכול לומר לך שהקהילה היהודית בהונג קונג ספציפית מאוד מאוד חמה\תומכת\עוזרת.

 

זה מסוג הדברים שאתה לוקח ביום יום כמובן מאליו,עד שפתאום קורה משהו ואתה רואה כמה אתה עדיין צריך את הישראלים.

 

רוצה מקרה רלוונטי מעכשיו?

 

אישתי כבר מיום שישי מאושפזת בבית חולים (נדבקה בשפעת החזירים),אני מודה,אחרי מעל 3 שנים בחו"ל, ביום שבת היתה הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי "מה לעזאזעל אנחנו עושים פה?!".

הקהילה היהודית וכל הישראלים פה שנרתמו בצורה כזאת מדהימה (כל אחד מציע להכין אוכל לה ולי,דואגים לנו,מתקשרים ומתעניינים, מציעים לשלוח רופאים מומחים על חשבונם ומה שאתה לא מדמיין) שזה פשוט מחמם את הלב ונותן לך "אויר".

 

לא צריך להסתכל על כל הנושא של "ישראלים" בצורה כזאת כאילו אלה מצורעים שצריך להתרחק מהם.

יש לי פה חברים ישראלים שאין ביננו בכלל חשבונות של כסף,אני יודע שכשאצטרך אותם הם יעשו הכל בשבילי וכמובן להיפך.

 

יש המון דברים יפים,זו הסיבה שאני כותב שלא צריך להיות יותר מדי "אנטי".

 

מטריקס,

 

סליחה שאני מתבטא בצורה קצת בוטא, חברים שלך אולי קצת "פרמיטיבים".

 

למה פרמיטיבים ?

 

כי פעם אנשים התחתנו בגיל 20 ובגיל 22 כבר היו הורים ל-2 ילדים,מאז,דברים השתנו.

 

נפתחו פיק אפ ברים,טיסה לחו"ל נמצאת בהישג יד (לא משנה אם זה שבועיים ארה"ב או סופ"ש בקפריסין),מקובל לצאת מהבית בגיל 21 ולגור עם שותפים,מקובל לקום בבוקר,לצחצח שיניים,לתת בראש לזאת שיושנת לך במיטה (אם אתה בכלל סגור על השם שלה), לנסוע לעבודה,לחזור ב-17:00,לעצור בדרך באיזה פאב לבירה עם חברים או לשבת בבננה ביץ',להכיר שם איזו "חמוטל",לחזור הביתה,להתקשר לההיא משלשום להגיד לה שאתה "חם אש",לנסוע אליה ולתת לה בראש, לקפוץ עם חבר להמבורגר ב-BLACK, משם לעבור לפאב השכן,להכיר מישהי שתיהיה אופציה למחר,לחזור הביתה ולהתקשר לחמוטל לשאול אותה אם בא לה איזה "קפה ליילי".

אה כן,לתת לה בראש וללכת לישון.

 

חברים שלך לא עברו את זה,בהתחייבות.

משום מה,ה"תסריט" (המאוד מציאותי הזה,אגב) מתחיל באיזור גילאי ה-20 המוקדמות,לאחר הצבא וכו'.

 

מה שאני בא לומר לך,אתה באמת לא רוצה לפספס את זה,תאמין לי.

אני השתחררתי מהצבא עם חברה, כעבור שנתיים (אחרי 4 שנים עם החברה) נפרדתי ממנה,וגיליתי שיש חיים.

במילים אחרות,אותו תסריט שכתבתי לך ?

חזר על עצמו כמעט כל יום,במשך יותר משנה וחצי.

לתסריט הזה היה שותף חבר שלי שגם הוא בדיוק נפרד מהחברה שלו ואנחנו עשינו את השנה וחצי הכי יפות של החיים שלנו,עד היום כשאנחנו מדברים על התקופה הזאת שנינו עם ניצוצות בעיניים והתלהבות של ילדים בני 4.

את הלילה של סילבסטר 31/12/06 לא נשכח לעולם (רמז-הוא ואני,2 בחורות,חדר אחד בצימר,עם ג'קוזי בחדר..).

 

העניין פה זה לא הקטע של "לך תזיין כמה שתוכל",העניין מאוד פשוט- תהנה מהחיים!.

 

אגב,אין סטירה בין להנות מהחיים ולבנות אותם בו זמנית,כל התקופה הזאת של הקרחנה שלי היו כשעבדתי במשרה מלאה וסטודנט, אז נכון,בקושי ישנתי,כי קשה לישון כשאתה גם עובד משרה מלאה 6 ימים בשבוע וגם סטודנט וגם יוצא לפחות 4 פעמים בשבוע, אבל וואלה,את התקופה הזאת אני לא אשכח גם בגיל 100.

היום אני גם נשוי, אבל באמת באושר כי מיציתי את מה שצריך למצות בשלב א' של החיים (השלב לפני שיש לך אשה שאתה נשוי לה).

אני שוב אומר,אל תמהר להתחתן,אל תמהר ללמוד לפני שבאמת פיתחת איזו ראיה לגבי מה אתה רוצה מעצמך ומהחיים,זה לא חייב לקרות בגיל 21,אבל תשתדל שזה יקרה לפני גילאי 26 פלוס,כי בגילאים האלה אתה כבר עשוי למצוא את עצמך בדרך לחתונה,ואחרי זה יבוא התיאבון לילדים וזה קצת יקשה על לימודים (אבל בהחלט אפשרי).

קח את החיים בכיף ובמחשבה מפוכחת.

 

 

 

ולמה העלתי גם את הפוסט השני ?

 

ציינתי שם בפוסט השני שזה חיובי בחו"ל להיות מקורב לישראלים או אנשים אחרים מאותה מולדת שלך, זה היה לפני שנה וחצי בערך, מאז היה בחיי שינוי אחד, בעצם 2 שינויים, נולד לי בן שבשבוע הבא יחגוג שנה, אבל מה שמתקשר לפוסט הזה הוא שהודות לאותם קשרים עם ישראלים אחרים אחד הישראלים פה זרק מילה, אחר הוסיף עוד מילה וזכיתי לתפוס משרה בחברה שנחשבת לאחת מ-5 הגדולות בעולם.

 

תמיד להיות עם ראש פתוח חבר, אי אפשר לדעת מה צופן עתיד.

 

ובלי קשר, אני ממליץ לך לשמוע פה דעות של אנשים, לחלקם יש כבר נסיון חיים רב, חלקם התנסו גם בארץ וגם בחו"ל ויכולים לתת לך עצות (כולל DERISH ועוד חברים אחרים ב"גלות"), סביר להניח שעם חלק מהדעות לא תסכים אבל תמיד חיובי לשמוע עוד דעות כי זה יכול לעזור לך להבין מה נכון בשבילך ומה לא מתאים לך.

 

שיהיה המון הצלחה.

[Alon_A]

אגב, טיול זה לא חובה, למרות שכיום זה כבר נחשב לחלק בלתי נפרד ממעגל החיים של הישראלי המצוי. האגדה מספרת שיש כאלה שלא עשו אותו והסתדרו בכלל לא רע בחיים. יש אפילו כאלה שלא מרגישים שום החמצה על כך שלא עשו אותו, ובכלל מעדיפים בתי מלון מטופחים באירופה על פני מוטלים מעופשים בדרום אמריקה. עניין של טעם.

 

 

אני וחבר שלי מהתיכון נסענו למזרח אירופה כשהשתחררנו. לשנינו לא התאים טיול ארוך אחרי 3 שנים בצבא, רצינו משהו קרוב וקצר יחסית. השתחררנו שנינו בנובמבר 2004 ובסילבסטר נסענו לשבועיים לפראג-וינה-בודפשט.

היה מקסים וכיף חיים, אף פעם לא הרגשתי שחסר לי משהו בגלל שלא נסעתי ל"טיול הנפוץ" של החיילים המשוחררים.

 

וכן, אמרו לנו כל הזמן, "מה אירופה", "למה לא נוסעים לטיול ארוך", "טיול של זקנים"... קיצור, המון זיוני שכל.

בסילבסטר באירופה גם הזקנים יודעים לחגוג

[edan82]

מסכים שטיול אחרי צבא זה ממש לא חובה (אני גם לא עשיתי כזה) אבל זה משהו שתוכל לעשות רק אחרי צבא כי בשלב מאוחר יותר יהיו לך התחייבויות שונות שיהפכו טיול של כמה שבועות למשימה כמעט בלתי אפשרית.

 

לשיקולך.

[sperial]

לא בהכרח. אני לא עשיתי טיול כזה, גם היה פחות מקובל וגם המסלול האישי שלי היה קצת חריג לעומת זאת אחותי ובן זוגה יצאו לטיול של כ-3 חודשים לאחר סיום הלימודים האקדמיים שלהם ולפני שהתחתנו. אמנם לאירופה (כל זאת - זה היה לפני למעלה מ-20 שנה) אבל טיול ארוך ויסודי מאוד.

עידן - אל תשכח שגיל קמת המשפחה הולך ועולה, כך שאנשים רבים בהחלט פנויים לטיול גם בגיל 25-30, בין סיום הלימודים לתחילת עבודה.

[edan82]

מה שאתה כותב בהחלט נכון, בתנאי שלא התחלת כבר את הקריירה שלך במקביל ללימודים.

 

הרבה אנשים משתלבים במקום עבודה רציני ואז משלבים איתו גם לימודים על מנת להתקדם, כשנכנסת למירוץ הזה- לא קל פתאום להתנתק.