חשבתם שתרבות הנהיגה אצלנו היא בעייתית? (או: איך זה בסין)

[sronis]

חלק גדול מהנתונים שאתן כאן מגיע ממוסף "הארץ" של השבוע (18.6), מהכתבה "גלויה מסין" של אליחי וידל. כמה דברים אחרים לקחתי מהאינטרנט.

 

כיום יש בסין כ-17 מיליון כלי רכב. ב-1996 היו 11 מיליון. ב-1986 היו 4 מיליון בלבד.

בבייג'ין הבירה היו כ-2000 מכוניות פרטיות בלבד ב-1980. כיום יש יותר ממיליון מכוניות פרטיות - 1000 מתווספות מדי יום. יותר מחצי מהרכבים בסין הם משאיות ואוטובסים ומשמשים את התעשייה או השלטון.

כשני מיליון כלי רכב סה"כ בבייג'ין זה אמנם כעשירית מהרכבים הנוסעים בערים כמו לוס אנג'לס, אבל רמת זיהום האוויר דומה.

במרכז בייג'ין גרים כ-8 מיליון תושבים, לצורך השוואה. הרוב המכריע של בעלי רישיון הנהיגה שם הם "נהגים חדשים". אסור לשכוח שלפני 10 שנים האופניים היו אמצעי התחבורה העיקרי שם.

 

נהגים בעלי רישיון נהיגה פחות מ-3 שנים אחראים לכ-50% מתאונות הדרכים בסין.

בשנת 2001 היו בסין כ-750000 תאונות.

חוסר הניסיון של הנהגים מתבטא ביותר ב-140 אלף הרוגים בתאונות דרכים מדי שנה. (זאת לפי הכתבה. לפי האינטרנט 150 אלף בשנת 1997).

המספר הזה גדל בכ-10 אחוז מדי שנה (!!). זה אומר, בין השאר, שביום אחד נהרגים בסין בתאונות דרכים, כמות דומה של אנשים שנהרגים בשנה שלמה אצלנו.

בארה"ב יש כ-40000 הרוגים בתאונות דרכים בשנה, לשם השוואה. (ופי כמה כלי רכב...)

 

תאונות דרכים אחראיות לשני אחוז מהמתים בשנה בסין. בישראל כאחוז וחצי.

ההבדל הגדול הוא בכמות המכוניות ביחס לכמות התאונות. בסין יש 17 מיליון כלי רכב. פי 8 מבישראל. כמות ההרוגים בתאונות דרכים גדולה בערך פי 300. אין טעם להתייחס לנתוני האוכלוסיה מכיוון שרוב כלי הרכב בסין נמצאים בערים הגדולות, אך חלק גדול מהאוכלוסייה שלה לא, ולכן לא יכול להשתתף בסטטיסטיקה.

אין לי נתונים על כמות התאונות/הרוגים ביחס לכמות הנסועה (הנתון החשוב ביותר), אבל יש לשער שהם מדהימים לא פחות.

 

הסבירות שנהג סיני יהיה עד לתאונה קטלנית היא כה גבוהה שמבחן התיאוריה כולל את השאלה: "והיה והיית עד לתאונת דרכים שבה מעורב פצוע שאיבריו הפנימיים נשפכו מבטנו, האם תחזיר אותם למקומם?".

חציית כביש בבייג'ין עלולה להיות פעולה מסובכת ומסוכנת לא פחות, עקב השילוב הקטלני של כביש רחב, מספר מכוניות גדול, ומיומנות נמוכה של הנהגים.

 

כמעט כל תאונה בסין כוללת שני מרכיבי יסוד: תיגרה בין הנהגים - ופקק תנועה שנוצר עקב החוק האוסר על הזזת כלי הרכב ממקומם, גם אם מדובר בנזק קל למכוניות המעורבות בתאונה. במקרה של "תאונת הב.מ.וו" התוצאות היו קצת יותר קיצוניות והגיעו לממדים של התקוממות עממית כמעט.

 

באוקטובר 2003 פגעו זוג רוכלים, שהובילו עגלה מלאה בצלים ברחובות חרבין שבצפון מזרח סין, במראת הצד של מכונית ב.מ.וו. בעלת המכונית הזועמת יצאה מרכבה וחבטה בזוג הרוכלים בתיק היד שלה. ואולם כאשר החל קהל רב להתאסף מסביב לצדדים הנצים חששה הנהגת שההמון עלול לפגוע בה, חזרה למכוניתה וברחה בדהירה מהמקום. במנוסתה דרסה למוות את אשת הרוכל, פגעה ב-12 איש ולבסוף התנגשה בעץ. מאוחר יותר גזר עליה בית המשפט עונש של שלילת רישיון לשנתיים.

הידיעה על התקרית נפוצה בכל רחבי המדינה באמצעות מאות אלפי הודעות בפורומים ובחדרי צ'אט באינטרנט. הביקורית הציבורית הרחבה יצאה נגד השמועה שלפיה בעלת הב.מ.וו היא אשתו של איש עסקים המקורב לשלטון ששיחד את העדים כדי שלא יופיעו למשפט ואף את השופט. בעקבות העניין העצום הוקמה ועדת בדיקה מיוחדת שדנה שוב במקרה ומצאה שגזר הדין היה מוצדק. במקביל פנתה הממשלה אל כל מפעילי אתרי האינטרנט הגדולים והצליחה לשכנע אותם להשתיק את הפרשה ואף לצנזר כל ידיעה, הודעות בפורומים ומסרים בחדרי צ'אט.

 

רוני

[kompy]

כל מי שרוצה לקרוא את כל הכתבה(אינה עוסקת רק בתחבורה) - גלויה מסין.

 

עמית