טיול אופנועי אספנות

[נהגת שודים]

איזה מזג אויר נפלא לטיול מסוג זה.

משמח לראות שנהנתם.

 

 

 

 

ל'

[oferbz]

יפה מאוד עושה רושם שממש נהנתם ,כל הכבוד על הפעילות המבורכת כן ירבו כאלו בעתיד,שבוע מבורך

[פיאט 128 sl]

כול הכבוד....

מצא , אני מקווה שאוכל להצטרף לטיול הבא עם הפרוייקט החדש / ישן שבשלבי סיום..

מתי הטיול הבא?

[ADRIANFARINA]

נראה יפה ומוצלח !

[ירחמיאל]

יפה! כול הכבוד. באמת היה מזג אויר נחמד בשבת. אני שמתי לב בתמונות שמעט מאד ילדים משתתפים, אם בכלל (רואים שם רק ילד אחר. כול הכבוד למי ששיכנע אותו לבוא). אני לא בענין ולא משתתף בטיולים הנהדרים הללו, אבל אני חושב שכדאי להרביץ בילדים קצת ענטיקות, זאת ובשילוב של סיפורים היסטוריים ואהבת הארץ הם מתכון מעולה לחינוך וכמובן ליום כיף קצת שונה. האם בדרך כלל משתתפים הרבה ילדים?

[דורון סגל]

אז ככה...

הטיול אצלי, התחלק לשני חלקים. לא, אנחנו לא בצבא, רק כמעט....

החלק הראשון, עבר בניחותא. הנסיעה החלקה ללא תקלות מיוחדות (שמיצ'יק פה ושם ופנצ'ר ברכב של צביקה, לא נחשבים...), התחנות המתוכננות, ההסברים המלומדים של מצא, האחד והיחיד...וההקשבה של החברים. בטוח שחלקינו מכירים את הסיפורים, אך למרות זאת, הקשבנו בסבלנות ואהבה. הביקור במצודת יואב, היה חוויה בפני עצמה. הסבר מחייל שבא במיוחד בשבילינו, פתח את המוזיאון במיוחד בשבילינו והרשה לנו להחנות את האופנועים בינות לרכבים הצבאיים, מוצגי הקבע שבמקום.

כך גם הג'יפים של אריה ושלי. הג'יפ שלי,ממש הרגיש כמו בבית. אולי הוא כבר היה כאן בזמן עבר.... מה שמביא אותי לחלק השני.

אבטיח. כן, חתחתי בבית אבטיח קר והבאתי לחברה, כך גם משמשים. רק שלא יתלוננו שקשה להם....

הביקור נגמר והלכתי עם החייל למשרד, להסדיר את נושא התשלום. כשחזרתי, התכוננו החברה לנסוע, איש איש ומעילו, איש איש וקסדתו, איש איש ועניניו.... פתחתי את הקופסא השניה של האבטיח החתוך והקר וכיבדתי את המתכוננים לרכיבה, לפני היציאה לשמש.

מאחר והטיול ה"רשמי" נגמר, יצאו החברה לרכיבה לעבר השקיעה.....סתאאם. הביתה ואני נשארתי לאסוף את מיכל האבטיח ולאכול כריך. כן, הכינותי מראש. עם כתף בקר, חרדל, עגבניה ומיונית....

אריה, על הג'יפ המאסף, נסע בעקבותיהם.

טוב, הלחמניה לא היתה גדולה במיוחד, כך שמצאתי את עצמי סוגר את החלון הקדמי, עוטף את המקלע ומניע.

מניע?! המנוע הניע מיד, כהרגלו, אבל בתוספת רעש של סטרטר שלא מפסיק להסתובב. כיביתי מייד. שוב התנעה ושוב רעש. משהו במכונאות אני מבין, כך שדפקתי על הסטרטר במטרה לשחרר את ה"בנדיקס" התפוס וכלום. רעש. שחררתי את החוט המוביל זרם לסטרטר והנעתי בדחיפה, רעש. שלישי, דחפתי את הג'יפ קדימה ואחורה... ורעש. בקיצור, איני יכול לנסוע ככה. התקשרתי לאריה, המאסף, להודיע שאני תקוע ומנסה להסתדר לבד. החייל שמתין בסבלנות, הראה סימנים של לחץ קל. הצעתי לו לעזור לי לדחוף את הג'יפ מחוץ למתחם, למען יוכל לסגור ולנסוע הביתה. אני כבר אסתדר.

שנינו דוחפים את הג'יפ על החצץ....לא קל הדבר, אבל הירידה המתונה עוזרת, עליתי תוך כדי תנועה למושב הנהג והוצאתי את הג'יפ החוצה. החייל נעל ונפנף לשלום. שוב דפיקות, טלטלות ונסיונות וכלום. רעש אחד גדול.....

בעודי רוכן אל הסטרטר העקשן, שמעתי צליל מוכר של מנוע ג'יפ מתקרב. אריה, ארגז הכלים שלו ונכדותיו הגיעו לעזרה. אחרי התיעצות מהירה ונסיונות שחרור הברגים ונענוע, פורק הסטרטר מקומו והתגלתה הבעיה. הבנדיקס השתחרר מהציר, נשאר מחובר לגלגל התנופה ומכאן הרעש. משחת ידים ומים, אני מחזיק בג'יפ. כלים? שבדי קטן בשביל פירוק והרכבת הגגון... כאן המקום שלכם לומר לי שלא יוצאים לטיול בלי כלים. אבל לא יצאתי לבד ועם אופנוענים מנוסים חלקם מכונאים מדופלמים....

 

עכשיו אפשר להניע בדחיפה ולנסוע הביתה. כך לפחות חשבתי....

בתנועות קלות של טפיחה על נרתיק הסלולרי שבחגורתי, אני מרגיש שהוא ריק....

לא מתחת לכסא, לא מתחת לג'יפ ולא בשום מקום הגיוני אחר, על הג'יפ. התפלאתי שאף אחד לא מצלצל לשאול היכן אני....

כאן נזכרתי בטיפוס תוך כדי דחיפה שלי, על הג'יפ והבנתי שאני בבעיה. הסלולרי אמור להיות קרוב לחניה בתוך מצודת יואב. השערים נעולים, החייל כבר מזמן בבית.

שוב אריה, עם הג'יפ. התקרב עם המגן הקדמי לשער, טיפסתי על מכסה המנוע והופ, כמו בן עשרים, פנימה. בריצה קלה לחניה והסלולרי שוכב לו בנחת על החצץ. כיסא שמצאתי עזר לי לחזור על התרגיל מבפנים, שוב על מכסה המנוע של הג'יפ ואני בחוץ.

כן, אני יודע היכן מותר לדרוך, בשביל לא למעוך..... עכשיו גם ברור, למה אין תמונות מתהליך ה"תיקון"....

כאן הצטרפו הנכדות למאמץ של אריה והנענו את הג'יפ בדחיפה. איזה צליל שקט.....

להצעתי שיסע הביתה דרך כביש שש, קרוב ומהיר יותר, סרב במהירות ולימד את נכדותיו פרק בהלכות "לא משאירים פצועים בשטח".... כך נסענו יחד עד ראשון לציון, שם נופפתי להם לשלום. תודה אריה. נכון, גם אתה נהנית לעזור אבל מגיעה לך תודה גדולה.

[דורון סגל]

ועד כמה תמונות....

[גרשון המשפר]

מה היה קצב הנסיעה שלכם ?

[אריוס]

דורון יא אחי,

תודה על המחמאות....אבל זו הבת שלי וחברה שלה.

ובאשר לטיול עצמו,

כבן להורים מדור תש"ח הרביתי לשמוע בצמא את הסיפורים על מילחמת העצמאות. וגם הרביתי לקרא

על קרבות חטיבת גבעתי. מבחינתי, לסע בג'יפ ממש כזה כמו ששימש את הכוחות, זה שניראה בתמונות הישנות, באיזורי הקרבות היתה תחושה מיוחדת.

קשה מאד להמחיש את גודל השעה באותם ימים, כאשר הכוחות המצרים הגיעו עד אשדוד. טיול כמו זה עוזר להמחיש את המרחקים הקטנים בארץ הזעירה הזו. המרחק האוירי בין ניצנים, גבעה 69, קיבוץ נגבה, ומישטרת עירק סוידן הוא קילומטרים ספורים.

על קיר ההנצחה לחללי החטיבה מופיע שמו של עימנואל חמיצר, כן כן..אביו של זה מהחידות שנהרג על הגנת ניצנים. אבל סיפור נפילת ניצנים הוא נושא בפני עצמו.

אריה

[דורון סגל]

אריה, שמעתי אותן מדברות על לנסוע עם סבא.....יכול להיות שזו החברה שדיברה... אני מקווה שהתמונות מכפרות...

 

גרשון, הובלתי את השיירה במהירות ממוצעת של 35-45 מייל לשעה. תכפיל ב1.6 ויצא לך בקילומטרים לשעה. כל זה בהנחה והספידומטר של מכוייל. היו שהתלוננו על המהירות הנמוכה אבל היו גם שהעירו לי על המהירות הנכונה, לאופנועים עם סירה וכן לאופנועים ישנים.אני משוענע שבדרך חזרה, כל אחד נסע לפי רצונו....

[מצא]

דורון - אחרי שתשפץ את המתנע - נחשוב יחד עם אריה ונשכנע את שאר החברים עם ג'יפים לעשות מסע במנהרת הזמן ולטייל בשבילים שבין אתרים עטורי קרבות - כיאה למכונות מופלאות עם אנשים מפלדה.

[frik]

אצלך הסטרטר מקורי 6V?

כי הסטרטר ב42 הוא יחודי ,די קשה להשיג כאלה בארץ.

[דורון סגל]

אכן 6V מקורי ועבר שיפוץ לפני כ 9 שנים. אני עדיין כועס על הג'יפ.....עדיין לא ניגשתי לערמת החלקים, המונחת על הרצפה שלו, בשביל לבדוק מה בדיוק קרה...