שימוש במילים, העלבה, תרבות הPC וההתנגדות

[SlowRide]

כי זה פורום של גברים לבנים פריבילגיה אלא מה?

[יבגניפ]

לפני שעה, falou כתב:

עכשיו, אתה יכול לטעון אותו הדבר על האימפריה הבריטית, אבל קל מאוד לראות את ההבדל בין קולוניה בריטית (על כל מה שהיום נחשב עוולות, שהתרחשו בהן), לבין קולוניה יפנית.

אני לא בטוח שזה קל. אני גם לא בטוח שקל להגיד מי צודק, למשל, במלחמה שהתחרשה 40 שנה לפני בין רוסיה ליפן. 

לפני שעה, falou כתב:

אז כמו כל ויכוח היסטורי, אני לא חושב שאפשר לטעון שיש או אין הצדקה באופן דיכוטמי, אבל יש טיעונים טובים בעד הטלת הפצצה.

אני גם לא. 

לפני שעה, falou כתב:

עם זאת אין ספק שהיכולת שלנו להגדיר "אמת אובייקטיבית" נתנה לנו יכולת לפרש את המציאות באופן שהפך אותנו לבעלי יכולת מעולה בניהול העולם המטיריאליסטי. אליבא דפיטרסון, הרבה פחות בניהול העולם החברתי/ערכי (בין היתר בגלל "שהאמת" שמגיעים אליה במדעי הרוח ניתנת להרבה פחות דיוק מאשר במדעים... נו, המדוייקים).

בגלל זה פיטרסון מדבר על "אמת אבולוציונית", שזה, בהפשטה: נרטיב  שמאפשר לך לא לסבול פיסית ולמות, היום, מחר, בעתיד הרחוק, לך, לקרובים לך ולחברה בה אתה חי.

זה נשמע לי מאוד מדויק, ודי פוגע גם מה שאני מאמין בו, וגם אומר כאן. בעולם החברתי \ ערכי אנחנו מספרים סיפורים. וזה לא אומר שאני לא חושב שיש טוב או רע, נכון או לא נכון. אבל בגלל זה אני גם חושב שלא צריך לסלוד כ"כ מפוסט מודרניזם. כי לפני ה-pc הוא מציע גם את האבחנה הזו. ואני חושב שלפחות בתאוריה היא יכולה להוביל לצניעות מסוימת, או אולי לפחות ביקורתיות ביחס לכל מה שכולנו מאמינים בו. ובגלל זה גם כל כך אהבתי את הגישה של אקו ז"ל. כי בסוף המסר העיקרי שלו, לדעתי לפחות, זו צניעות וסקפטיות מול נרטיבים עצומים.

לפני שעה, falou כתב:

בין פיטרסון להאריס התקיימו מס' דיונים לגבי אמת אובייקטיבית מול אמת אבולוציונית. מדובר על כמה שעות, אתה יכול לנסות להנות מזה...

תודה, אני תמיד מעדיף לקרוא. לראות או לשמוע מתיש אותי נורא מהר משום מה.

לפני שעה, falou כתב:

אבל אני אסכם ככה, אני חושב שהחתירה לאמת חשובה מאוד, אבל עצם הדיון החופשי יותר חשוב מההצלחה להגיע אליה. בהפשטה, זה כמו ויכוח עם אשתך. פחות חשוב מי צודק, יותר חשוב שליבנת את הסוגיה איתה והלכתם לישון ביחד בתחושה שאתה עדיין זוג שמשתף פעולה.

כנראה שגם אני. ואני חושב שצריך גם לא לפחד מהדיון, וזה חלק מהעניין. 

[falou]

לפני כשעה, פינדר כתב:

סתם הערה כללית, זה מצחיק שאנחנו מדברים פה על כן\לא פגיעה בקבוצות מסויימות, כשאין פה אף נציג.ה מאותן קבוצות.

זה כמעט כמו לקיים פאנל על אנטישמיות בלי לשתף יהודי (או יהודי אחד שלא ממש מייצג את העולם היהודי):

 

 

נשים זה  לא"קבוצה", זה חצי האנושות, שבמקרה יש לי מגע רציף איתן, על בסיס יומיומי, ככה שאני די מוסמך לדון בעניין, כאחד שדי מעורבב איתן קיומית.

 

לגבי פלייקס, יש לי את הניסיון האישי האנקדוטאלי שלי, ואוי ואבוי אם החיים היו צריכים להתנהל בהתאמה לדרישות של אנשים נוירוטים וחרדתיים (נחמדים ורגישים ככל שיהיו).

 

נ.ב. באותה מידה, מרב מיכאלי מדברת על המשפחה הגרעינית, והיא אפילו לא מסוגלת לגור עם החבר שלה באותה דירה. נראה אם היא מסוגלת לגדל חתולה, לפני שנשאל את דעתה על תפקיד המשפחה בחברה?

[falou]

לפני שעה, יבגניפ כתב:

זה נשמע לי מאוד מדויק, ודי פוגע גם מה שאני מאמין בו, וגם אומר כאן. בעולם החברתי \ ערכי אנחנו מספרים סיפורים. וזה לא אומר שאני לא חושב שיש טוב או רע, נכון או לא נכון. אבל בגלל זה אני גם חושב שלא צריך לסלוד כ"כ מפוסט מודרניזם. כי לפני ה-pc הוא מציע גם את האבחנה הזו. ואני חושב שלפחות בתאוריה היא יכולה להוביל לצניעות מסוימת, או אולי לפחות ביקורתיות ביחס לכל מה שכולנו מאמינים בו. ובגלל זה גם כל כך אהבתי את הגישה של אקו ז"ל. כי בסוף המסר העיקרי שלו, לדעתי לפחות, זו צניעות וסקפטיות מול נרטיבים עצומים.

 

 

פה אני חושב טמון אחד הרעיונות החשובים של פיטרסון: הנרטיבים הגדולים (המבוססים, המקובלים, החוזרים על עצמם בין תרבויות שונות וכו'), קיימים כי הם "נכונים" אבולוציונית. הם איזשהו זיקוק של תפיסות אנושיות בסיסיות, שיוצרות אמת קיומית (תרתי משמע). זה דומה לרעיון ה-memes של דוקינס.

הבעיה עם פוסט מודרניזם זה לא שהוא מעודד ספקנות, אלא שהוא אומר שיש רק ספקנות. כמו שנאמר, רדיקל הוא אדם שרגליו נטועות בחוזקה באוויר (פרנקלין רוזוולט).

בעניין הזה אני לגמרי עם חומסקי. אני זוכר שפעם סכמתי איזה מאמר של לאקאן עבור הלימודים של זוגתי במדעי המדינה. זו היתה הקריאה הכי מייגעת בחיי, ובסיכומה אמרתי לה שהאיש די אידיוט, ומורח רעיון ממש לא מגובש, על פסקאות אינסופיות. ואני עדיין לא בטוח שהבנתי.

 

אם כל מה שיש לך (יענו, מאן דהוא) להציע לעולם זה דיקונסטרוקציה, אז אין מה לבנות עליך. מן הסתם.

זה לא יותר משעשוע אינטלקטואלי, ואין בזה שום מהות או משמעות. בגלל זה כל התנועה ממוקדת בלימודי (להבדיל ממדעי) השומכלום, שלא מבוססים בכלל על מחקר אמפירי.

אני באמת יכול להבין את הכיף בלחרב כל דבר, אבל זה לא עניין לאנשים בוגרים.

 

[יבגניפ]

 

לפני 22 דקות, falou כתב:

אני באמת יכול להבין את הכיף בלחרב כל דבר, אבל זה לא עניין לאנשים בוגרים.

 

ברור, אבל העניין הוא שמתוך המגוון הנרחב של הוגים שמזוהים עם פוסט מודרניזם יש בעלי גישות מאוד שונות ורובם אפילו לא מגדירים עצמם כפוסט מודרניסטים, אלא מזוהים כאלו רטרואקטיבית על ידי אחרים.

 

נתתי פה כבר כמה דוגמאות ואני אחזור עליהן:

בנדיקט אנדרסון - תראה כמה פעמים, בלי להכנס לפוליטיקה, אנשים שונים משתמשים בטענה ״עם מומוצא״. עושים את זה גם מול הפלסטינאים וגם מולינו. התובנה שלאומיות היא תוצאה של נרטיב פנימי של קבוצה מסוימת - כלומר מומצאת - זו סופר דופר פוסט מודרניסטי. ויש אינסוף בני אדם בעולם שחושבים שלאומיות זו קונסטרוקציה אובייקטיבית שאפשר לשפוט אותה במונחים של ״אמת - שקר״. הגישה של אנדרסון לא מחרבת שום דבר. להפך. היא בסך הכל פוגשת את המחקר ההיסטורי והסוציולוגי וההבנה שעמים זה משהו שמתפתח ונעלם. זה מספק כלים לנו להבין את המציאות טוב יותר.

פייר בורדיה - לא חושב שהוא אי פעם הגדיר עצמו כפוסט סטרוקטורליסט או פוסט מודרניסט. אבל הגישה שלו שם, לפחות בחלק מהדברים. יש לא מעט מחקרים בסוציולוגיה והיסטוריה היום, שעושים שימוש בעולם המושגים של ״הון חברתי״ וכו׳ כדי לנתח מיליון ואחד דברים - מיחסי כוחות בין חלקים שונים בחברה, דרך תופעות של השתלבות של מהגרים במדינות חדשות ועוד.

 

ומה שאני לוקח משניהם זה את התובנה שבני אדם משתמשים בכלים דומים למטרות דומות, אבל התוכן שונה. כמו מבנים שלטוניים, היררכיה משפחתית, מזון, יחס לאלכוהול ומה לא.

 

 

 

[LotusElise]

בתאריך 13.3.2021 בשעה 04:32, Liviur כתב:

לקחת דוגמא אחת למשהו שכבר קרה ולהכליל אןתו למשהו אחר זה הזיקוק של פייק ניוז של לקחת דבר להגדיל ולהוציא אותו מהקשרו

ועובדה שהדיון והדוגמאות האחרות עד היום היו קיימות הרבה לפני עידן ביידן. כי זה לא דיון חדש.

 

זה הנסוח המלא

https://www.whitehouse.gov/briefing-room/presidential-actions/2021/01/20/executive-order-preventing-and-combating-discrimination-on-basis-of-gender-identity-or-sexual-orientation/

 

קורבה שלי בניו יורק לא הייתה הולכת לשירותים בקולג' כי כל אחד יכול להיכנס לשרותי הנשים בקולג' בניו יורק.

עכשיו ביידן רוצה להפוך את זה לחוק בכל המדינה.

 

ראיתי את הכתבה הזאת אתמול

https://nypost.com/2021/03/13/cancel-culture-is-out-of-control-and-gen-x-is-our-only-hope/

הורידו עכשיו משידור כמה סדרות וותיקות של סרטים מצויירים כי דמות של מקסיקני יכולה להעליב את המקסיקנים.

דמות של שחור יכולה להעליב שחורים.

בהלויין אסור להתחפש לשחור, סיני, אינדיאני ועוד, זה הגיע לרמה כזאת שנשים שלבושות בסגנון סיני חוטפות צעקות למה הן מתלבשות ככה.

ספרי ילדים שקיימים עשרות שנים אסור למכור, אפילו כמשומשים באיביי כי הם לא מתאימים להשקפת העולם של הפרוגרסיבים.

אם תשים לב מי אלה שקוראים לעצמם פרוגרסיבים, הם כולם אנטישמים, לאף אחד לא מפריע שמוכרים את מיין קאמפף

 

 

[ברווז]

תרבות ה"סנאופלייק". 

האנשים שנפגעים הם בד"כ אותם אנשים ששמים את הגביע שקיבלו על ההשתתפות במקום בולט בבית כי זה הישג ספורטיבי עבורם.

החינוך של היום זז מ"קשיח" שמכין אותך לחיים, ל"טהרת האינדיווידואליזם" שמכין אותך לעולם של עצמך ואיך שאתה גדלת, שאין בו דמויות אחרות.

מרוב שהדגש הוא על ה"עצמי", אין מקום לחשיבה על ה"אחר". 

אני שותה קפה בתור "כלי עזר", הקפאין עוזר לי להישאר עירני. אני לא אוהב את הטעם, את ההכנה, אני לא מהחובבים של הדבר הזה. 

אנשים שאני מכיר אישית, הם חובבי קפה מושבעים ויודעים לספר על תהליכים שונים, מכונות, הבדלים בטעמים ובמרקמים, על ריטואלים שמשלימים להם את החוויה.

אני מכיר את החוויה של עצמי עם הקפה, אבל החוויה שלי היא לא החוויה של מישהו אחר. ואני יכול להבין את זה.

לעומת זאת, דור האינדיווידואלים של היום משוכנע שיש רק את החוויה "שלו" בעולם, ושכל מי שלא נמנה עליה, פוגע בו. אז גם מתחילים לעוף שלל תירוצים הזויים שמקבלים במה באינטרנט שנגיש בימינו לכולם, כמו:

"בגלל אנשים כמוך אין תרבות של קפה בארץ" = יש תרבות, של כל מי שאוהב את זה, ואין לזה שום קשר אליי.

"בגלל אנשים כמוך לא מביאים\המחיר מאד מאד יקר לפולי קפה שיצאו מהת*ת של חיית כיס אפריקאית" = המחיר ממילא יהיה יקר מאד כי מעט אנשים קונים את זה, ולשוק יש כללים משלו... הזויים ככל שיהיו.

קשה לי לחשוב על עוד דוגמאות אבל הכלל הוא: ביטול של החוויה של מישהו אחר כי היא שונה מהחוויה שאתה משוכנע שהיא היחידה הנכונה, כי חינכו אותך להיות עצמך ושזה הכי חשוב.

 

גילוי נאות.

יש לי איפה שהוא בבית (אל תדאגו, לא במקום בולט. כנראה. לא זוכר בדיוק איפה) גביע השתתפות שקיבלתי מאירוע "סוף שנה" שהשתתפתי בו מאימוניי בקראטה.

לא ידעתי שאני הולך לקבל אחד.

אין לכם מושג איזה עצבים אני קיבלתי יחד עם הגביע. מצאתי את זה מעליב, לקבל גביע על השתתפות... ומלבד אשתי, לא סיפרתי על זה לאף אחד עד עכשיו.

 

[SlowRide]

הזכרת לי את תעודת ההוקרה שקיבלתי כי השתתפתי בחדר בריחה. אמנם לא התעצבנתי אבל זה הצחיק אותי.

 

לא יודע אם זה עדיין קיים אבל היה כיף. מומלץ.

[יבגניפ]

אני אוהב את זה שיש מערכת לייקים בפורום, ככה אני יכול לראות שיש כאלו שלפעמים כועסים על סנואופלייקס, כי הם נעלבים בשמם של אחרים ללא סיבה, ולפעמים כועסים על סנואופלייקס כי הם רואים רק את עצמם ולא מסוגלים להבין שיש אחרים בעולם. כמו בבדיחה על הארנב שאין לו כובע, קודם כל יש מטרה.

 

ובנימה רצינית יותר:

לפני שעתיים, ברווז כתב:

החינוך של היום זז מ"קשיח" שמכין אותך לחיים, ל"טהרת האינדיווידואליזם" שמכין אותך לעולם של עצמך ואיך שאתה גדלת, שאין בו דמויות אחרות.

 

מה שאתה אומר זו טענה מעניינת, ומאוד שונה ממה שנכתב כאן עד עכשיו. 

אישית אני חושב שאינדיווידואליזם זה שם המשחק כבר עשורים אם לא יותר. לא בטוח אם אתה מתכוון לחינוך פורמלי או בכלליות יותר, אבל אני זוכר שמערכת החינוך ניסתה להמציא איזו תוכנית שנקראת ״האחר הוא אני״. אני גם זוכר מי התנגד לה. 

 

 

[פינדר]

יש פה לדעתי שימוש יתר במושג סנואופלייק.

 

סנואופלייק הוא מישהו שנולד לכאורה עם הפריוולגיות בעולם, מעולם לא עמד בקושי אמיתי ולכן מצטמרר כשנתקל באירוע "קשה", כמו כשאומרים לו שאין לו כשרון להיות זמר (אודישנים לכוכב נולד האמריקאי מלאים בכאלו).

דוגמה מתקדמת: גברים שחוטפים ג'ננה, כי מישהי פנתה אליהם בלשון נקבה.

 

לעומת זאת א.נשים שחוו קשיים אמיתיים, ואז נאלצים להתמודד עם עוד קשיים, הם לא סנואופלייק.

דוגמה: אישה שחוותה מתישהו אלימות מינית ואז נאלצת לשמוע במשרד בדיחות על אונס (תרגעי, כולה בדיחה, אין לך הומור), שמציפות בה תחושות קשות.

 

עכשיו, לנו נח למתג את כל הPC כבעיה של סנואופלייקס. שיתמודדו הם.

 

לדעתי, צריך לעשות הפרדה בין PC בתכנים כמו תוכניות טלוויזיה וספרים, ששם יש לאנשים בחירה אם לצרוך את התוכן או לא, לבין PC במקומות ציבוריים, כמו מקומות עבודה.

אין לי בעייה לצרוך תוכן לא PC בבית, אבל במשרד אני כן משתדל להימנע מלפגוע באנשים, גם אם לפעמים יש לי בדיחה ממש ממש טובה...

[ברווז]

דווקא אלו שחוו קשיים אמיתיים, ואז עוד, לרוב "ישבו בשקט". 

אלו שעושים את כל הרעש זה הדור של "תרבות הביטולים". והם אגב לא בין האינטיליגנטיים ביותר ביקום.

אחרי שקמה תנועת BLM, למשל, הושחתה אנדרטה צבאית שמנציחה יחידה אמריקאית, שאתם יכולים לנחש לבד מאילו אנשים כולה הייתה מורכבת. נכון, סוג B... אותו B כמו ב-BLM.

כיום מספיק שמישהו מוצא בדיחה "לא מצחיקה" כדי להצליח לגרום לביטול מופע של קומיקאי.

לצערי אני רואה ניצנים של החRא הזה גם בארץ.

הלוואי שהיה אפשר לבטל ככה את "הפח הגדול" (אמר בחצי הומור, 3/4 בכוונה מלאה ואמיתית, מהלב)

לפני מספר ימים, עלתה לפייסבוק תמונה של אנשים בקניון, ומישהי כתבה על זה "זו ממש שואה". לא זוכר את ההמשך של השטות. מישהי ענתה לה בציניות המתבקשת, ודווקא היא חטפה את החיצים הרעילים מינוקא-פתיתי-להפליא. מצטער, לא מוצא את הפוסט לצירוף תמונה להמחשה.

תכל'ס איבדתי את חוט המחשבה, לא זוכר מה הנקודה שרציתי להגיע אליה... 

 

כן יש לי נקודה אחרת להעלות. 

אולי כבר הגענו לסף רמת הספיגה הקולקטיבית כבני אנוש.

אפילו אני התחרפנתי לפני כמה חודשים (עם תיעוד בפורום) משטות. ינוקא שאל שאלה בפייסבוק, קיבל תשובה שעונה לו על כל השאלות האפשריות בפורמט של לינק לגיגול- והתעצבן עלי.

לרוב אני לא שם קצוץ וממשיך הלאה. לפעמים אני עונה בחזרה. לפעמים אני נמנע מלענות בכלל על השאלה המקורית כי "מה יחשוב מקבל התשובה" או "האם מקבל התשובה יהיה מסוגל להבין או להסכים איתה". 

אבל בפעם האחת הזו, פשוט כבר התחרפנתי בעצמי. זה קורה יחסית הרבה, שתשובות או עזרה שאני נותן מתקבלות בצורה לא טובה או בזילזול, למרות שאני עונה "עם קבלות" (בלי קבלות, לא יכול לענות לשיטתי אז לא נכנס למקומות האלו מראש). 

כנראה זה קרה פעם אחת יותר מדיי. 

ואני בטוח שזה קורה לכולם. לא לחלק מאיתנו, לכולם. 

האם פשוט הסבלנות והסובלנות של הדור הנוכחי נמוכה יותר? האם העובדה שהם התרגלו לקבל הכל, כאן ועכשיו, על טס מכסף תרמה לאיבוד הסבלנות הקולקטיבי הזה?

והאם החינוך המודרני הוא גורם-תורם או מה שבכלל גלגל את כדור השלג הזה?

 

 

 

 

[SlowRide]

אנשים שמתנהגים כאילו חייבים להם משהו זו לא בעיה חדשה. פשוט היום יש לכל אחד גישה לאינטרנט וזה הפך להיות תיבת תהודה למטומטמים.