איך אנשים מביאים לעולם ילדים בגיל 21?

[Transporter]

לפני כשעה, maxcher כתב:

בשנה האחרונה כל מי שמסביבי ויש לו ילדים נראה כמו גוש ענק של סבל נוראי.

 

אני לא חושב שילדים זה סבל

אבל מכיר זוגות שהכל היה טוב אצלהם עד שהביאו ילדים ואז היה להם פחות זמן לעצמם, אחד מהם התחיל להשקיע את כל האנרגיות בילדים ושכח שיש לו גם בן זוג

לאט לאט גם החיי חברה שלך משתנים ואתה נהיה מקובע בתוך המשפחה האישית שלך מה שגורם ליותר ריבים ובעיות בזוגיות

 

ברור שיש גם זוגות שזה לא ככה

ויש זוגות שבאופן כללי פחות מצפים ליחס אחד מהשני. הרי לא כולם אותו דבר.

 

[Mech Morphix]

כמעט "נפלתי" בגיל צעיר ובמזל לא קרה. תודה לL.

[vadim6385]

לפני 13 דקות, Transporter כתב:

לאט לאט גם החיי חברה שלך משתנים ואתה נהיה מקובע בתוך המשפחה האישית שלך

 

מצד שני, בתור רווק, אחרי גיל 30 המעגל החברתי שלך מצטמצם דרסטית, כי החברים שלך נהיים מקובעים במשפחות שלהם, ואין להם זמן ואנרגיות אליך, או בכלל עוברים לגור לחור בפריפריה רחוקה שבו זכו במחיר למשתכן (שאני אישית לא מוכן שהילדים שלי יגדלו בו, אבל לך תבין).

[Benor]

שאלה בתור מישהו שאין לו ילדים.

האם בתור הורים, רוב הקושי שלכם בגידול הילדים היה בגילאי 0-7 ?

ולאחר מכן שהילד כבר נהיה יותר עצמאי ולא מצריך השגחה צמודה, נניח מגיל 10 ומעלה .

המצב נהיה קליל יותר ?

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2021 על ידי Benor

[Potato]

אני לא הורה אבל רואה מה זה לגדל ילדים.

בגיל צעיר הילד איתך ולא זז מטר בלי הורה או מלווה.

בגיל 14 הוא משוחרר יותר ולך תדע איפה הוא מסתובב ומה עושה,וכמה זה מסוכן,גם פתאום יש לו דעה ומתחילים ריבים.

בגיל 16 מתחילים לצאת וחוזרים מאוחר ויש הורים שלא נרדמים עד שלא שמעו את הילד נכנס בדלת.

לפני 41 דקות, vadim6385 כתב:

 בכלל עוברים לגור לחור בפריפריה רחוקה שבו זכו במחיר למשתכן (שאני אישית לא מוכן שהילדים שלי יגדלו בו, אבל לך תבין).

אתה חושב שזה תמיד מבחירה?

 

[vadim6385]

לפני 48 דקות, Potato כתב:

אתה חושב שזה תמיד מבחירה?

 

אני לא חושב שזה תמיד מבחירה, אבל לדעתי זה שיקול מאוד משמעותי שצריך לקחת בחשבון.

 

אתה לא רוצה שהילד שלך יגדל במקום שמייצר רק דיכאון, אבטלה וערסים, וב10-14 שעות עבודה + נסיעה שיש לך ביום, הילד שלך יסתובב עם כל מיני סחל'ה שידרדר אותו לדברים לא סימפטיים כאלה ואחרים*.

 

הרצון שיהיו לך ארבע קירות שרשומים עליך בטאבו גורם לאנשים להסתנוור.

 

*אני לא אומר שזה לא יכול לקרות גם בהרצליה פיתוח, אבל בפריפריה הסיכוי לזה יותר גבוה.

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2021 על ידי vadim6385

[Benor]

לפני 4 דקות, vadim6385 כתב:

אני לא חושב שזה תמיד מבחירה, אבל לדעתי זה שיקול מאוד משמעותי שצריך לקחת בחשבון.

 

אם לא ירוחם/שדרות/אשקלון כמעט תמיד אפשר לבחור באלטרנטיבות אחרות זולות וקרובות יותר למרכז.

חדרה/חריש/אור עקיבא/פרדס חנה. 

[borsood]

לפני 15 שעות, vadim6385 כתב:

לפני שמתחילים, לא, אני ממש לא רוצה לדעת איך עשיתם את הבן הבכור שלכם במושב האחורי של איזטה או גוגומוביל או משהו

מה איזטה? העגלה של קוּנוֹ (די מרווחת)

 

[vadim6385]

לפני 39 דקות, Benor כתב:

אם לא ירוחם/שדרות/אשקלון כמעט תמיד אפשר לבחור באלטרנטיבות אחרות זולות וקרובות יותר למרכז.

חדרה/חריש/אור עקיבא/פרדס חנה. 

 

בתור אחד שגדל באזור הזה, אני לא מוכן לדון את הילדים העתידיים שלי (אם יהיו) למקומות האלה.

לא מוכן שייחשפו לחרא שאני נחשפתי אליו.

 

כן, אני מבין שאולי האיזור השתנה, וחרא יכול להיות בכל מקום, אבל בדיוק כמו שאני לא מוכן לתת צ'אנס נוסף לרכב צרפתי, אני לא מוכן לתת צ'אנס נוסף בדברים הרבה יותר משמעותיים.

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2021 על ידי vadim6385

[Potato]

לדעתי בית ספר משחק תפקיד זניח בחינוך,

החינוך או חוסר החינוך הוא תמיד מהבית עד גיל מסוים.

בגיל מסוים ההורים מפסיקים להיות דמות מחנכת ומשם כבר מה שיהיה יהיה,אבל הבסיס מהבית.

לפני 12 דקות, vadim6385 כתב:

 

בתור אחד שגדל באזור הזה, אני לא מוכן לדון את הילדים העתידיים שלי (אם יהיו) למקומות האלה.

לא מוכן שייחשפו לחרא שאני נחשפתי אליו.

לא יודע כמה זה נוראי,המון ילדי עולים גדלו בפריפריה (כי לא היה כסף) והרבה ייצאו בסדר.

[vadim6385]

המון גם לא. לא מוכן לקחת את הסיכון, בטח לא מבחירה.

[Benor]

לפני 26 דקות, vadim6385 כתב:

בתור אחד שגדל באזור הזה, אני לא מוכן לדון את הילדים העתידיים שלי (אם יהיו) למקומות האלה.

לא מוכן שייחשפו לחרא שאני נחשפתי אליו.

 

כן, אני מבין שאולי האיזור השתנה, וחרא יכול להיות בכל מקום, אבל בדיוק כמו שאני לא מוכן לתת צ'אנס נוסף לרכב צרפתי, אני לא מוכן לתת צ'אנס נוסף בדברים הרבה יותר משמעותיים.

חרא יש בכל מקום.

גדלתי בנתניה ואח"כ עברתי למושב ולמדתי עם "בני טובים".

האמן לי גם שם לא היה חסר רוע.

במידה מסוימת, העדפתי את הילדים העממיים מנתניה.  (לצורך העניין לא  היה מדובר ברמת פולג). 

וחוץ מזה, גם בתוך הערים עצמם יש כל מיני שכונות עם דירוג סוציו אקונומי שונה. 

החוויות האישיות שלי ושלך לא מעידות על הכלל.

האם במקומות כמו סביון/ רמת פולג הילדים יחוו בבתי הספר פחות התנכלויות /אלימות ורמת חינוך גבוהה יותר?

ייתכן אך שום דבר לא מובטח. 

 

אני דווקא שמח שלא נולדתי ולא גדלתי לגמרי "בבועה".

כי אח"כ בגיל מבוגר, השוק שאפשר לחוות יכול להיות מטלטל וכואב ביותר. 

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2021 על ידי Benor

[Potato]

לפני 47 דקות, vadim6385 כתב:

המון גם לא. לא מוכן לקחת את הסיכון, בטח לא מבחירה.

אין לזה גבול.

לא רוצה לגור באיזור מסויים אז תחכה שיהיה לך כסף,ואז תגיד שאתה לא מוכן להסיע ילד ברכב לא בטיחותי אז תחכה שוב עד שיהיה כסף,ואז תמצא עוד תירוצים.

 

בתור הורה צריך לתת את מה שאפשר במסגרת המצב הקיים,לרדוף אחרי המצב המושלם אתה יכול לנצח.

[netanel1014]

התחתנתי בגיל 22 ואישתי הייתה בת 19. יש לי 2 ילדים שיהיו בריאים. כן זה קשה ,יש רגעים שזה קשה מאוד ויש רגעים שזה מביא לך אושר גדול.

רוב הדיעות של האנשים ששמעתי בחיי תומכות במהלך הזה כי זה טוב להיות אבא צעיר (מאנשים יחסית חכמים).

בדיעבד אני חושב שאין גיל נכון לגדל ילדים. כל אחד והראש שלו.. מי שאין לו עבודה מסודרת ולאישתו שלא יעשה זאת. הגידול ילדים זה עול כלכלי רציני . הגנים רוצחים אותך והטיטולים והמטרנות עושים לך וידוי הריגה. לכן, תיהיה מוכן. לגבי הפריפריה כמו שכתבו פה, אני חושב שמה שהיה פעם (20 שנה אחורה) שונה מאוד ממה שהיום.

פעם בעיר שלי (אני גר בפריפריה של הפריפריה) הייתה פשיעה רצינית ואלימות . לא יכולת לצאת בלילה בלי שתחטוף קללות או מכות. 

היום הרחובות יחסית ריקים ואנשים תקועים בבתים שלהם כולל הנוער שמכור למשחקי וידאו.ככה שאין ממש חשש..

מה שכן מפחיד אותי לגדל ילדים בנגב שמה זה המערב הפרוע באמת.

 

[hans]

לפני 3 שעות, Benor כתב:

שאלה בתור מישהו שאין לו ילדים.

האם בתור הורים, רוב הקושי שלכם בגידול הילדים היה בגילאי 0-7 ?

ולאחר מכן שהילד כבר נהיה יותר עצמאי ולא מצריך השגחה צמודה, נניח מגיל 10 ומעלה .

המצב נהיה קליל יותר ?

ברור. זה מאוד פשוט. בקטע טכני לחלוטין,

אני בכוונה מתעלם מהצד הרגשי.

 

תינוק בן יומו דורש תשומת לב מתמדת.

עד גיל שנתיים - בכל רגע שהם לא ישנים.

בגילאים 3-4 מתחילה כבר עצמאות בכל הקשור לנעילת נעליים וחסל סדר חיתולים, אבל עדיין נדרשת המון עזרה בכל דבר אחר.

החל מהגן/כיתה א' כבר לא צריך לדאוג לשירותים והלבשה, ואצלי מכיתה ג' כבר חוצים לבד את הכביש (אבל אל תספר לאף אחד). בגיל הזה (8-10, תלוי בילד ובחינוך ובעוד אלפי גורמים) יש גם מעבר הדרגתי לסידור חדר לבד, עזרה מינימלית בניקיונית וסידורים וכיו"ב.

הרגע שבו באמת נהיה קל יותר - שוב, מבחינה טכנית לחלוטין - היא כשהילד מתנייד עצמאית, ברגל או בתחב"צ, אל ביה"ס והחוגים. אני הסתדרתי עוד בכיתה ג' ככה, הדור הנוכחי של ההורים (והמערכות!) הרחיב את זה עד סוף היסודי ברוב המקרים.

 

מבחינת צרכים רגשיים - אני לא מוצא הבדל גדול בין הגילאים. הצרכים עצמך משתנים אבל אין שינוי משמעותי באינטנסיביות.