כסף לחתונה - למי שמגיע בלי הבת זוג

[PsyOr]

אני מניח שרוב האנשים שמים פחות כסף ממה שהיו שמים אם היו מגיעים עם הבת זוג.

השאלה היא אם על המעטפה (בברכה) אתם רושמים גם את הבת זוג (כמובן שההזמנה היתה זוגית) או רק את עצמכם?

 

סיטואציה קצת לא נעימה למען האמת שכל פעם יוצא להיתקל בה..

[סולל הדרך]

הברכה לא עולה כסף תברך בשם מי שתרצה.

תודיע מראש שאתה מגיע לבד!

[PsyOr]

אני מדבר על מקרים שלא מתקשרים לברר כמה מגיעים, וכמובן שהברכה לא עולה כסף אבל אם אתה שם סכום יחסית נמוך ל2 אנשים (הגעת לבד) שרשומים בברכה אז זה קצת לא נעים..

אבל אולי זה רק אני.

[hans]

זה רק אתה.

במציאות נורמלית של אנשים נשואים

מאוד מקובל שרק אחד ההורים יכול להגיע.

התשלום בהתאם.

[PsyOr]

ובברכה אתה רושם גם את אשתך?

 

סתם מעניין אותי, כנראה אני סתם מרגיש חוסר נוחות.

[Eily]

קודם כל, צריך להציב ***אזהרת פולניות*** קשה בכניסה לשרשור הזה!

 

משתתפים בצערך על הקנס שנפל עליך!

לגבי גודל הקנס - כידוע לך או לא (או לקוראים את השרשור) יש אתר שמחשב לפי הרבה פרמטרים (למעט עדה) כמה מקובל לתת, וזה בגדול פותר את עניין הפנקסנות שמנהלים בסיכום האירוע. האתר פותח על ידי חבר'ה מהטכניון ונרכש על ידי אחד האתרים המסחריים. האתר נקרא במקור "כמה לתת". לא זוכר מי רכש אותו.

 

ולענייננו, הברכה: אני מבין שהחשש הוא מהפנקסנות שהזכרתי קודם לכן. לפיכך: אמץ את מה שרשמו קודמי, אך בברכה תדאג להדגיש את אי-הגעת זוגתך שתחיה (כגון, זוגתי מצטערת שלא יכלה להגיע אך מוסרת ברכות לחיים טובים ומאושרים!).

 

ושיהיה במזל!

[sperial]

הנה מחשבון מיסים.

 

אצלי יש 4 דרגות מתנה:

 

1. שמחה שלא הולכים אליה, אבל מחוייבים למתנה.

2. שמחה שרק אשתי הולכת אליה (לי זה קרה לאחרונה לפני כ-15 שנה). צרה צרורה כאשר יש במקום העבודה איזה 150 קולגות. לכן סעיף 1 חשוב.

3. שמחה שאליה אנחנו הולכים יחד. גם נדיר ביותר.

4. משפחה קרובה באמת.

[yossy]

כרטיס ברכה לחתונה והגעת המוזמן(''מוזמן'' לא מזומן שים לב) זו המתנה!!

הבאת כסף לחתונה זה מנהג קלוקל בעיני,מוביל

לתופעת ה''פינקסנות'' שהוזכרה פה ואהבתי.

ביפן,שם הייתי הרבה זמן,נוהגים להביא אבטיח לחתונה,

כן(!!) מקובל כמובן כרטיסי ברכה מסוגננים אבל כל הזמן

הביטוי ''תודה שבאת'' נאמר כי זו המתנה העיקרית.

וגם למשל,

בקהילת חב''ד הזמנה היא לא קנס אלא יום חג,בכלל אין

צורך בכסף,מקס' מתנה צנועה,אין פינקסנות ושטויות,

(בר אקטיבי מצלמות רחף וכולי') אבל,

יש שמחה,ושמחה אמיתית!!

 

תביא את עצמך עם כרטיס ברכה מושקע,

זו המתנה.

[nitch]

בדקת כמה עולה האבטיח?

[Eily]

אני רואה שהדיון מתפתח. לא כל כך עקבתי אבל יתכן שהנושא הועלה בהקשרים כלכליים בפורום בעבר.

בכל מקרה: לא קשה לפספס לאחרונה תלונות במדינתינו על יוקר המחייה. בעיני זה סותר את הוצאות המופרזות שהפכו מקובלות כאן על ערב אחד שהוא טקס החתונה.

וקיימות חלופות, רק שתדעו!

[bagira]

תביא את עצמך עם כרטיס ברכה מושקע,

זו המתנה.

 

ועל הדרך גם תפטור את עצמך מארועים צפויים בעתיד!

 

מה שכן, לברית של הבן שלך...אל תצפה לכסף/מתנות, יהיו שם הרבה כרטיסים שיגידו "אני המתנה הכי טובה" !

[matansab]

בעניין הברכה, בפעמים שבאתי ללא בת זוג, לא כתבתי את שם בת הזוג. אם תתרחש אי הבנה בה יחשבו שהמתנה היא עבור שניים, היא הרבה יותר חמורה מכך שבת הזוג לא כתובה בברכה.

 

אני תמיד טענתי שאם לגברים היה עמוד שדרה קצת פחות גמיש, חתונות היו מתקיימות ברבנות.

אבל, גם לקיום ערב כמו שנהוג היום, יש שלל אפשרויות לביצוע. אפשר לקנות שמלה ב-20 אלף או באלפיים שקל, אפשר להזמין מנה ב-160 או ב-300 שקל, אפשר לקנות וודקה רוסקי סטנדרט או גריי גוס, וזה עוד לפני שהגענו לתוספות שהם בכלל לא חובה (זיקוקים/מגנטים/אפקטים כאלה ואחרים)

גם אני נגד החתונות הגרנדיוזיות שעושים היום, אבל בגלל שזה מה שמקובל בחברה בה אנחנו חיים, נאלצתי לזרום עם זה. אבל עשיתי את זה בצורה הכי מחושבת ושקולה שיכולתי. והלוואי שכולם יעשו כך, כי רק כשהתחרות תהיה מי שילם פחות, נראה פיצוץ של הבועה. כרגע התחרות היא מי שילם יותר.

[edan82]

מה אכפת לכם בכלל מה אנשים עושים בחתונות שלהם?

אחד רוצה חתונה צנועה וזה בסדר גמור ואחר רוצה חתונה גרנדיוזית עם הגעה לחופה במסוק ושביונסה תשיר לו את השיר ליווי לחופה.

 

גם זה בסדר!

 

אתה כאורח לא צריך לשלם את החתונה, תן מתנה כרוחב ליבך ועומק כיסך וזה הכל גם אם זה יוצא 200 שקלים.

 

בחתונה שלי היו כמה חברים קרובים שהביאו לנו מתנה צנועה (150-200 שקלים) והיו חברים קרובים שהביאו גם 1000 שקלים, לא עיקמנו פרצוף על מי שהביא מתנה צנועה, הערכנו את זה שאותו חבר הגיע לשמוח איתנו וזה הכל.

על אותו משקל, החתונה שלי אמנם לא היתה גרנדיוזית ברמה קיצונית אבל היתה מושקעת ובאולם אירועים שנחשב ל"מפונפן", הבוס שלי דאז לא יכל להגיע לחתונה אבל דאג שאחד הקולגות שלי לעבודה ישים בכספת את המעטפה שלו עם 500$.

 

שנה וחצי לאחר מכן הבוס שלי התחתן בחתונה מאוד מאוד גרנדיוזית (דיוויד אינטרקונטיננטל, התחילה ב-19:00 אחרון האורחים עזב ב-5:30 בבוקר, עיצוב האולם עלה מעל 150K דולר (!!!) ).

הרגשתי נוח מאוד עם המתנה שנתתי (סדר גודל של 400-500 שקלים, הלכתי לבד), באתי לחתונה כדי לכבד אותו ולשמוח ביום שמחתו, לא כדי לממן את עיצוב האולם, שאכן היה מעוצב מאוד יפה.

 

ציינו פה את השמחה הרבה באירועי חב"ד ששם יש שמחה אמיתית ואין צורך בכלל במתנות.

אז זה נכון, חב"ד יודעים לעשות שמח באירועים.

מצב שני, למען ההגינות רצוי לזכור שחב"ד זה גוף שמקבל תרומות רבות ולכן יש באפשרותו לקיים אירועים ושמחות מבלי להזדקק לקבל את אותן מתנות שלרוב מסייעות להחזיר חזרה חלק מההוצאה הכספית של הפקת האירוע.

 

מבחינתי יש כלל אצבע להפקת אירוע (בין אם זה חתונה, בר מצווה או בריתה)- תכנן את האירוע על פי רצונך ועומק כיסך מתוך נקודת הנחה שלא תקבל מתנות שכיכול יחזירו חלק מההוצאה.

זה ישמור אותך בפרופורציות המתאימות וגם יגן עלייך אם חלילה קרה משהו בלתי צפוי שבעקבותו חצי מהאורחים שלך לא הגיעו לאירוע.

עריכה אחרונה ב-23 לספטמבר, 2014 על ידי edan82

[ya_pl]

אם כבר ענייני השקעה והפקה בחתונות, יש רב, מהזרם הדתי- לאומי (שעומד בראש ישיבה) שמקפיד מאוד שתלמידיו לא יוציאו יותר מכ-5 אלף דולר לכל צד. כלומר- לא יותר מ35 אלף ש"ח במצטבר (וזה כולל שמלת כלה וכו').

 

פעם אחת הוזמנתי לחתונה של אחד מתלמידיו, והאמת? הופתעתי לטובה. אשכרה מרגישים תמורה מקסימלית לשקל (מבחינת ההשקעה בחתונה). אגב, היו שם כ300 אורחים.

 

שאלתי את בעל השמחה איך חוסכים ככה, והוא ענה ששמלת כלה עלתה כ1500 ש"ח (שילוב של הזמנה מחו"ל עם התאמות ותיקונים בארץ), החתן היה בלי חליפה, מגיעים ברכב של אחד מההורים ועוד הרבה סעיפים שמסתבר שאפשר לחסוך בהם יופי.

[Ron Poh]

אני זוכר מילדותי חתונות במושב שממנו באה משפחתי.

החתונות נערכו ליד בית העם, נפתחו שולחנות מעץ ("חמורים" ועליהם משטחי עץ) כיבוד פשוט יחסית.

אבל השמחה, פי אלף יותר מכל חתונה מפונפנת של היום.

 

תוספת

היום כמובן זה לא כך, נהפכנו לחברה חומרנית וכולם מיישרים קו בהתאם לכך.

אם מישהו יעיז לעשות חתונה בסגנון הנ"ל הוא לא יוכל להראות את פניו בציבור מרוב בושה.