החלטות, החלטות... למה אני תמיד מחליט לא נכון?

[[פנדוב]

ברווז יקר, בנקודות:

יש תורה שלמה של קבלת החלטה בתנאי אי ודאות.

ככל שיש יותר מידע, קל יותר. אינני יודע אם זה שרשור המשך לשרשור אחר, אך לא נתת כל מידע קונקרטי.

במידה רבה, ככל שמתקדמים בגיל היכולת לשינוי מהותי מצטמצמת, המחויבויות רק גדלות בד"כ.חשוב איפה אתה בעניין.

כפי שידוע לך, הקהל כאן די מגוון אם צריך עצה.

אם אפשר לעזור, מעבר לעניין השיתוף- בשמחה ובכל פורמט שנוח לך.

 

אה כן. אולי מוזר אך אני לא שופט החלטות עבר שלי רק לפי התוצאות.

[hans]

אם אתה עומד בפני צומת דרכים ושתי האפשרויות גרועות - קח את זו שעושה שינוי בחיים שלך. האופציה להישאר במקום היא כמעט תמיד לא הטובה ביותר.

 

עצה טובה.

ברווז - מה קשור תואר?!?

יש לי שני תארים, עבדתי פה ושם בדברים שקשורים באופן ישיר לתארים האלה, בשכר שנע בצורה קיצונית

בין סביר למחריד, עכשיו אני עובד במשהו שלא קשור בכלל לתארים האלה ומרוויח פי... עזוב. לא נעים.

 

אל תצטער על מה שהיה או על מה שהיה יכול להיות. אין דבר כזה, "פספוסים".

יש מציאות. הזמן זז אך ורק קדימה. יש לך משפחה לפרנס והעבודה הנוכחית עלולה להביא אותך לחרפת רעב?

עבור למשהו אחר ותחיה אותו בהווה.

מי שלומד כל מיני דברים ילמד בקלות דברים חדשים,

מי שהתנסה בעבודות שונות ומגוונות יקלוט בקלות עבודות חדשות.

 

בניגוד ל[פנדוב, אני לא מסכים בנושא המידע והוודאות. תמיד יש אי ודאות, צריך לקבל אותה,

וכל המידע שבעולם לא יעזור פה.

 

נ.ב.: סליחה שאני לא עוקב אחרי מצב העסק שלך,

אם מדובר במעבר "חזרה" מעצמאי לשכיר - אז זאת המציאות שמוכתבת על ידי המדינה,

לא רוצים פה עצמאיים קטנים, תקבל את זה כמו שזה ועבור לסביבה שבה החוק מגן עליך קצת יותר.

[sronis]

סרוניס, אני מבין מה ניסית להגיד, אבל יש קצת הבדל.

לך יש תואר, לי לא.

לא יודע איך הגעת לעבודה הזו, אם זה היה על יד המקרה או דרך יד מכוונת כלשהיא.

במקרה שלי 2 האפשרויות יעשו שינוי בחיים שלי, כל אחת לכיוון גרוע אחר.

 

אני ממש לא חושב שהתואר הוא העיקר פה. כרגע אני בתחום שבכלל לא קשור לתואר אותו למדתי.

ואין ממש הבדל בין יד המקרה או יד מכוונת - זה אותו הדבר, אם תחשוב על זה לעומק.

אם שתי האפשרויות הללו עשויות לשפר את מצבך בצורה כזו או אחרת - בחר אחת מהן לפי אינטואיציה. אם שתיהן ירעו את החיים שלך - אז למה לא להישאר במצבך הנוכחי?

 

אני מסכים שזה נכון לרוב האנשים. בד"כ כאשר משנים משהו, אז המשהו הזה לא משהו

בקיצור, האופציה להישאר במקום טובה, רק אם טוב לך במקום שבו אתה נמצא. אם לא, לרוב עדיך להסתכן ולהחליף.

 

ראיתי יופי של

(נמצאת גם בשרשור הייעודי). אחד הדברים המעניינים שנאמרים שם הוא שאנשים הם פי 2 עצובים יותר בגלל הפסד או אי הצלחה, מאשר שהם שמחים בגלל שהצליחו. המשמעות היא: זה אף פעם לא זמן טוב לעשות שינוי או בחירה קשה, אז תפסיקו לדחות את ההחלטה - זה לא ישפר את המצב.

[YURI]

אנשים עם יותר ניסיון חיים, כתבו לך המון המלצות טובות ובנושא הזה אין לי מה להוסיף, מלבד שאנחנו חולקים השקפה קצת פסימית על העתיד (משהו שאני מנסה לשנות בשנים האחרונות).

 

אני אגש ישר לדוגרי - אתה מתלבט בין 2 אפשרויות שתיארת כ: "להמשיך להתדיין כמו שהחיים דיינו אותי עד היום, רק קצת יותר גרוע, או: להתדיין יותר קשה, אבל עם סיכוי שהחיים יפסיקו לדיין אותי באיזה שהוא שלב- סיכוי קלוש, לפי איך שזה נראה."

 

איך שאני רואה את הדברים, זאם תבחר באפשרות א' אתה מכין את עצמך לסיטואציה קלאסית של "איך לא ניסיתי לשפר את המצב כשהייתה הזדמנות". ונראה שיש לך נטיות למחשבות כאלה.

אני במקומך (בלי לדעת את האופציות), הייתי הולך על האופציה השניה גם אם רק בשביל למנוע את המחשבות האלה בעתיד, במקסימום התדיינת יותר קשה אבל לפחות ניסית.

[[פנדוב]

הנס, ודאי שתמיד יש אי ודאות במינון כלשהו. ניתן לצמצמה ע"י מידע או להבנות החלטה ע"י עצי החלטה. רובנו גם יודעים מה האויב של ההחלטה הטובה. ראה צירלס לינדבלום "המדע של לפתור איכשהו" והמחט בערימת השחת.

בינתיים אנו נותנים עצות על החלטה בין שתי חלופות שאיננו מכירים וגם מידע נוסף חסר. יש אי ודאות ויש אי ודאות.

[ברווז]

לא הבנתי...

זכית באישה שאתה מוכן לחיות איתה כל החיים (אפילו כשהיא קמה בבוקר...) ועם חבר שאתה טוען שהוא הכי טוב שלך ואתה עוד חושב שעשית החלטה שגויה?!?!

ומי אומר שאם הייתי מהגר לא הייתי זוכה באישה וחבר טוב אחרים? אולי כאלה שיותר מתאימים לי אפילו?

או יותר גרועים בהרבה?

פשוט אי אפשר לדעת.

זה רק אני, או שאתה לא מבין שהחיים נתנו לך את מה שאתה צריך ולא מה שאתה רוצה?

זה רק אתה, אני חושש. אני בהחלט לא הייתי צריך את הרוב המוחלט של מה שעברתי בחיים.

לא אכנס לזה, קצרה היריעה (או שמא, הגיליון האלקטרוני? ) מלהושיע.

אקצר ואומר, ח*א חיים X 30 שנה, ח*א בריבוע X שלוש שנים.

לדעתי, הבעיה היא לא בהחלטות שלך, אלא בפרשנות שלך לתוצאות. אתה פשוט לא מנסה למצוא מה טוב לך בחיים אלא איפה הם היו יכולים להיות יותר טובים.

אני יודע בדיוק מה טוב לי בחיים.

אבל עם מה שטוב לי בחיים לא הולכים למכולת, נכון?

אני יכול להעיד על עצמי, שלמרות שהיו החלטות מגוחכות שעשיתי בחיים, הן הובילו אותי ליום הזה, בוא אני עם אישה מדהימה, עם ילדה מדהימה (ועוד אחד/ת בדרך...) מזל טוב!, עובד בעבודה שהרבה היו רוצים וקונה את דירת חיי.

לא יכולתי לבקש יותר טוב.

אני פחות מתעסק עם ה- "אילו" ויותר עם מה שיש. כי "אילו" אין לי. מה שיש, זה הכי טוב שיש לי כרגע ועם זה אני מנצח.

שמח בשבילך, המון מזל טוב!

אולי לך יש את הניסיון שאוכל להיעזר בו

אני תומך במה שאישתך אומרת.

 

 

(ומה באמת אישתך אומרת? )

שאלה מצויינת. אשתי היא מזן מיוחד.

"תגידי, מה השעה?"

-למה?

"אוקיי, וכמה זה במספרים?"

 

"מתי את חוזרת?"

-למה?

"כי פגשתי בת ים מדהימה, שמה אריאל, ואני מתכנן לברוח איתה ולעשות שלישייה עם

"

 

כשאצליח להוציא ממנה תשובה, אעדכן.

אל תחכה לי ער.

 

 

אני חייב אתנחתא קומית:

 

http://www.youtube.com/watch?v=cKUvKE3bQlY דרך יוטיוב

בעסה, שונא דגים ושונא עוף...

אגב, קצת קשה לי לקבל את הקביעה שלאדם אין סביבה/משפחה/חברים בעלי ניסיון חיים שניתן לעיתים להתייעץ איתם.

ניסיון חיים, יש. ניסיון רלוונטי, אין. ולא, אני לא חושב ש"אני מיוחד, אף אחד לא חווה קשיים כאלה". אני פשוט שברתי את כל המסורות אצלי במשפחה ויצאתי לדרך שאיש לא ניסה עדיין. אין לי את מי לשאול שאלות קריטיות, אין לי איך לשאוב עוד ידע.

אז פניתי לאינטרנט, ולמדתי משם לא מעט, לא חסרים קואצ'רים שנותנים חלק מהידע שלהם בחינם על מנת שתירשם אליהם. אבל זה לא פיתרון.

במה לבחור אני לא יכול לעזור.

אך לגבי בחירות, אני לעולם לא מביט לאחור וחושב למה מה היה קורה אילו. טוב, לעולם לא זה קצת לא נכון, לפעמים אני חולם מה היה קורה אילו, אך תמיד זה בכאילו כמו כל משחק תפקידים ואינני נותן למחשבות לשבת לי הכתפיים.

 

הלוואי שיכלתי כך בעצמי. אבל, שוב, אם לא אלמד משגיאות העבר, אני צפוי לחזור עליהן שוב ושוב ושוב ושוב.

[sronis]

ברווז, נשמע שאתה די מתוסכל מהחיים, והמצב הנפשי הנוכחי שלך משכיח ממך שיש הרבה דברים טובים שחווית ב-33 השנים האחרונות. הסר דאגה מלבך - זה יעבור. וגם נסה לא לחשוב "מה אם". מיותר להתבחבש בכל מיני "אילו" - הם לא יובילו אותך לשום מקום.

 

נשמע גם שהדבר העיקרי שקשה לך איתו הוא העניין הכלכלי. נסה לפתוח את עצמך לדברים חדשים ולא לפחד להתנסות. אולי תפתיע את עצמך. מצטער שאין לי תשובה טובה יותר - האמת הפשוטה היא שמעולם לא הייתי במצב דומה מהבחינה הזאת.

[ברווז]

ברווז יקר, בנקודות:

יש תורה שלמה של קבלת החלטה בתנאי אי ודאות.

ככל שיש יותר מידע, קל יותר. אינני יודע אם זה שרשור המשך לשרשור אחר, אך לא נתת כל מידע קונקרטי.

במידה רבה, ככל שמתקדמים בגיל היכולת לשינוי מהותי מצטמצמת, המחויבויות רק גדלות בד"כ.חשוב איפה אתה בעניין.

אני בדיוק בנקודה הכי כואבת, עם קישוטי חג המולד בין הפטיש לסדן.

כפי שידוע לך, הקהל כאן די מגוון אם צריך עצה.

אם אפשר לעזור, מעבר לעניין השיתוף- בשמחה ובכל פורמט שנוח לך.

 

אה כן. אולי מוזר אך אני לא שופט החלטות עבר שלי רק לפי התוצאות.

אם כך, לפי איזה קריטריון אתה שופט אותן?

אני באמת מנסה לא להישמע כמו נאד נפוח, אבל מבחן התוצאה הוא אמת המידה היחידה שאני מכיר. עבד או לא עבד, 0 או 1, כן או לא, שינה או לא שינה.

אני אשמח לפתוח מעט את הראש ויכולות החשיבה, ולשמוע על איך עוד ניתן לשפוט החלטות.

ושוב סליחה אם אני נשמע יומרני\ציני\מתנשא, זו לא הכוונה.

עצה טובה.

ברווז - מה קשור תואר?!?

יש לי שני תארים, עבדתי פה ושם בדברים שקשורים באופן ישיר לתארים האלה, בשכר שנע בצורה קיצונית

בין סביר למחריד, עכשיו אני עובד במשהו שלא קשור בכלל לתארים האלה ומרוויח פי... עזוב. לא נעים.

שאלה.

לכמה מדינות אתה יכול להגר כיום ללא תואר?

שאלה.

האם במה שאתה עוסק בו היום יכלת להתקבל ללא תואר? אלא אם כן מדובר על סוג של ויטמין P, ואז לשאלה הזו אין תוקף.

שאלה.

מתי פעם אחרונה נתקלת במקום שמחפש להעסיק עובדים בשכר סביר בלי לדרוש מינימום תואר ראשון?

זה בדיוק "מה קשור תואר". כיום, במציאות של ימינו, אם אין לך תואר, אתה לא שווה כלום. מדלגים עליך. או כמו שאומרים במחסנאות- לא סופרים אותך במלאי.

מהסקרנות, איך באמת הגעת למה שאתה עוסק בו עכשיו? אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה, לחלוטין מבין ומכבד את זה.

אל תצטער על מה שהיה או על מה שהיה יכול להיות. אין דבר כזה, "פספוסים".

יש מציאות. הזמן זז אך ורק קדימה. יש לך משפחה לפרנס והעבודה הנוכחית עלולה להביא אותך לחרפת רעב?

עבור למשהו אחר ותחיה אותו בהווה.

מי שלומד כל מיני דברים ילמד בקלות דברים חדשים,

מי שהתנסה בעבודות שונות ומגוונות יקלוט בקלות עבודות חדשות.

בתנאי שמישהו ירצה להעסיק אותו.

בניגוד ל[פנדוב, אני לא מסכים בנושא המידע והוודאות. תמיד יש אי ודאות, צריך לקבל אותה,

וכל המידע שבעולם לא יעזור פה.

 

נ.ב.: סליחה שאני לא עוקב אחרי מצב העסק שלך,

אם מדובר במעבר "חזרה" מעצמאי לשכיר - אז זאת המציאות שמוכתבת על ידי המדינה,

לא רוצים פה עצמאיים קטנים, תקבל את זה כמו שזה ועבור לסביבה שבה החוק מגן עליך קצת יותר.

זה יותר גרוע מזה. אם זו הייתה ההתלבטות היחידה, אין פה על מה לחשוב. אבל המציאות קצת יותר מורכבת מזה.

אני ממש לא חושב שהתואר הוא העיקר פה. כרגע אני בתחום שבכלל לא קשור לתואר אותו למדתי.

אולי, אבל מאחר ויש לך תואר, יש לך יתרון על פני ניבעכים שכמותי.

ואין ממש הבדל בין יד המקרה או יד מכוונת - זה אותו הדבר, אם תחשוב על זה לעומק.

אם שתי האפשרויות הללו עשויות לשפר את מצבך בצורה כזו או אחרת - בחר אחת מהן לפי אינטואיציה. אם שתיהן ירעו את החיים שלך - אז למה לא להישאר במצבך הנוכחי?

גם לא לעשות כלום ידיין אותי היטב.

 

ראיתי יופי של

(נמצאת גם בשרשור הייעודי). אחד הדברים המעניינים שנאמרים שם הוא שאנשים הם פי 2 עצובים יותר בגלל הפסד או אי הצלחה, מאשר שהם שמחים בגלל שהצליחו. המשמעות היא: זה אף פעם לא זמן טוב לעשות שינוי או בחירה קשה, אז תפסיקו לדחות את ההחלטה - זה לא ישפר את המצב.

זה נכון, ועיקרון שתמיד הסכמתי איתו.

אנשים עם יותר ניסיון חיים, כתבו לך המון המלצות טובות ובנושא הזה אין לי מה להוסיף, מלבד שאנחנו חולקים השקפה קצת פסימית על העתיד (משהו שאני מנסה לשנות בשנים האחרונות).

 

אני אגש ישר לדוגרי - אתה מתלבט בין 2 אפשרויות שתיארת כ: "להמשיך להתדיין כמו שהחיים דיינו אותי עד היום, רק קצת יותר גרוע, או: להתדיין יותר קשה, אבל עם סיכוי שהחיים יפסיקו לדיין אותי באיזה שהוא שלב- סיכוי קלוש, לפי איך שזה נראה."

 

איך שאני רואה את הדברים, זאם תבחר באפשרות א' אתה מכין את עצמך לסיטואציה קלאסית של "איך לא ניסיתי לשפר את המצב כשהייתה הזדמנות". ונראה שיש לך נטיות למחשבות כאלה.

אני במקומך (בלי לדעת את האופציות), הייתי הולך על האופציה השניה גם אם רק בשביל למנוע את המחשבות האלה בעתיד, במקסימום התדיינת יותר קשה אבל לפחות ניסית.

אם זה רק היה עובד ככה.

כמו שציינתי למעלה, הדברים יותר מסובכים מזה.

כן, יש לי נטייה לכיוון הזה. רק בגלל שאני לא מצליח לראות את כל האפשרויות מראש.

 

ה"לפחות ניסית" הזה הביא אותי לצורך לקבל החלטה כיום...

 

ברווז, נשמע שאתה די מתוסכל מהחיים, והמצב הנפשי הנוכחי שלך משכיח ממך שיש הרבה דברים טובים שחווית ב-33 השנים האחרונות. הסר דאגה מלבך - זה יעבור.

 

אם זה לא עבר עד עכשיו... אני לא אופטימי.

 

נשמע גם שהדבר העיקרי שקשה לך איתו הוא העניין הכלכלי. נסה לפתוח את עצמך לדברים חדשים ולא לפחד להתנסות. אולי תפתיע את עצמך. מצטער שאין לי תשובה טובה יותר - האמת הפשוטה היא שמעולם לא הייתי במצב דומה מהבחינה הזאת.

ואני מעולם לא הייתי במצב טוב.

אני מנסה לפתוח את עצמי, וללכת לכיוונים חדשים ומעניינים. זה לא הולך.

[ספיידרמן]

שאלות ה"מה אם?" תמיד יהיו בכל דרך שתבחר...

אם בחרת את סעיף 1 הוא יוביל לסעיפים 1.1 ו 1.2 ואם בחרת את סעיף 2 הוא יוביל ל 2.1 ו 2.2 וזה לא יגמר לעולם.

אי אפשר לצפות את העתיד ומה היה יכול להיות...!

לדעתי אתה צריך לבדוק אם טוב לך במצב בנוכחי, לא? בצע שינוי

אל תצטער על בחירה מהעבר מאחר ולא ידוע לאן הייתה מובילה אותך.

 

קמת היום בבוקר? כבר טוב

בריא? מעולה

אישה אוהבת? מצויין

[hans]

ברווזי חמוד, אל תכלא את עצמך במוח של עצמך. הייתי בסרט הזה. עזוב, הוא לא משהו.

מתי שהוא לפני כמה שנים ביצעתי באופן חצי-מודע סוויץ' ל"חיים בהווה", בלי מחשבות על "מה יהיה"

או "מה היה יכול להיות" וזה עשה לי/לנו רק טוב. מפנה מקום בראש לדברים אחרים.

זה קצת קיצוני, אבל יעיל להפליא.

 

בנוגע לתואר, אחדד בשבילך:

בשום עבודה שעבדתי עד עכשיו אף אחד לא דרש או שאל או צייץ בנוגע לתואר.

מוסיקה - אתה בא ומנגן. יש מבחני בד, או לחלופין, אחרי כמה עשרות קונצרטים חינמיים במהלך הלימודים, יודעים מי אתה.

לחלופין, אתה מתחבר עם מישהו שבדיוק צריך פסנתרן לאיזו חלטורה ומכאן זה מתגלגל.

תרגום - הגעתי במקרה, זה התחיל כעבודת סטודנט מזדמנת לאיזה רבע משרה. חבר שאל אם אני מעוניין. מכאן זה התגלגל,

ובכל פנייה לחברה אחרת לא טרחתי לציין תואר כי פשוט היה לי ניסיון מעשי בכיס.

החברה היחידה שדרשה מבחן כלשהו נדחתה על ידי בבוז.

תכנות - במהלך לימודי ההסבה כבר התחלתי לעבוד הודות לחבר מהקורס שהמליץ עליי. לא טרחתי לסיים את הקורס.

מכאן זה התגלגל ולעבודה השלישית או הרביעית כבר הגעתי בהמלצות של קולגות.

 

אז מה היה לנו כאן?

3 תחומים לא קשורים בעליל, שהמשותף היחיד להם הוא חוסר הרלוונטיות של התואר.

אל תחפש במודעות דרושים. אל תפתח את העיתון. תדבר עם קולגות, משפחה (יש לך גם את המשפחה של האישה) וחברים.

[razmel]

בצעד יוצא דופן, אני מסכים עם מה שכתב הסקורניצקי בהודעה הראשונה שלו.

שאפו.

 

בהודעה אחרת (פה הוא כבר מתחיל לחפור) הוא כתב:

 

ראיתי יופי של

(נמצאת גם בשרשור הייעודי). אחד הדברים המעניינים שנאמרים שם הוא שאנשים הם פי 2 עצובים יותר בגלל הפסד או אי הצלחה, מאשר שהם שמחים בגלל שהצליחו.

 

זה מזכיר לי חתימה שהיתה פעם לכספר(ב), משהו בסגנון ״אתה מפספס 100% מהפגיעות, כשאתה לא יורה״.

 

ואכן - אנשים מצטערים על דברים שלא עשו.

אז חשוב מה מעניין אותך, וקח קורס העשרה (לא מקצועי) בתחום הזה. זה ימלא אותך, ותמצא שם אנשים חדשים, ואלי תחומי ענין.

 

טיפ קטן - חפש הרצאות של דוקטור חיים שפירא. זו התחלה טובה. הוא מתמטקאי, אבל ההרצאות הן על החיים.

[ברווז]

ברווזי חמוד, אל תכלא את עצמך במוח של עצמך. הייתי בסרט הזה. עזוב, הוא לא משהו.

 

באמת סרט רע. איך יוצאים באמצע?

בנוגע לתואר, אחדד בשבילך:

בשום עבודה שעבדתי עד עכשיו אף אחד לא דרש או שאל או צייץ בנוגע לתואר.

מוסיקה - אתה בא ומנגן. יש מבחני בד, או לחלופין, אחרי כמה עשרות קונצרטים חינמיים במהלך הלימודים, יודעים מי אתה.

לחלופין, אתה מתחבר עם מישהו שבדיוק צריך פסנתרן לאיזו חלטורה ומכאן זה מתגלגל.

אני לא יודע לנגן. אני יודע לעשות דברים אחרים. האהבה הראשונה שלי היא לייצור סכינים. פניתי לכל החברות שאני יכול לחשוב עליהן כעל רציניות ושיכולות לקבל קצת חדשנות, אבל כולן שמו עלי Z אחד גדול. אפילו היצרן הישראלי של סדרתיות לא רצה להתעסק איתי.

אני לא יותר מחובבן בכל תחומי העניין שלי. אולי אני בקיא בחומר בצורה פנומנלית, אבל זה לא אומר שאני יכול לעשות מזה משהו. אם כי אני עובד על תכנית

תרגום - הגעתי במקרה, זה התחיל כעבודת סטודנט מזדמנת לאיזה רבע משרה. חבר שאל אם אני מעוניין. מכאן זה התגלגל,

ובכל פנייה לחברה אחרת לא טרחתי לציין תואר כי פשוט היה לי ניסיון מעשי בכיס.

ויטמין P.

החברה היחידה שדרשה מבחן כלשהו נדחתה על ידי בבוז.

תכנות - במהלך לימודי ההסבה כבר התחלתי לעבוד הודות לחבר מהקורס שהמליץ עליי. לא טרחתי לסיים את הקורס.

מכאן זה התגלגל ולעבודה השלישית או הרביעית כבר הגעתי בהמלצות של קולגות.

ויטמין P...

אז מה היה לנו כאן?

3 תחומים לא קשורים בעליל, שהמשותף היחיד להם הוא חוסר הרלוונטיות של התואר.

אל תחפש במודעות דרושים. אל תפתח את העיתון. תדבר עם קולגות, משפחה (יש לך גם את המשפחה של האישה) וחברים.

חוסר רלוונטיות? לא הייתי אומר. עבודת סטודנט, קולגה ללימודים, חבר מהקורס, אולי התואר עצמו לא היה רלוונטי אבל הסביבה תרמה לך המון.

קולגות, בתור עצמאי?

משפחה וחברים לא יכולים להושיע כל כך.

אז חשוב מה מעניין אותך, וקח קורס העשרה (לא מקצועי) בתחום הזה. זה ימלא אותך, ותמצא שם אנשים חדשים, ואלי תחומי ענין.

א-הא! קורס! שעולה כסף! שאין! שזו חלק מהבעייה!

אני תקוע כמו עץ נטוע.

[hans]

אם תחפש בכוח את השלילי בכל דבר, בטוח תמצא.

[E-A]

אני מקווה שאתה יודע אנגלית. כי הנאום הזה תפור עלייך.ממליץ לך לשמוע ולהפנים ולצאת לדרך חדשה בחיים.

אני יכול להגיד לך שלחשוב מה היה קורה אילו... רק יגרור אותך לדיכאון!

היו לי לא מעט רגעים כאלה בחיים והרבה פעמים בחרתי בדרך הלא נכונה,והצטערתי וכעסתי על עצמי ושרפתי כסף על הטעויות בחיי. אבל לא סתם המציאו את המשל "מה שלא הורג אותך מחשל אותך" היום אני שלם עם כל החלטה שעשיתי בחיי ושמח בחלקי.

 

נ.ב ממה שאתה כותב נותר רושם שאתה גם לא מרוצה מחיי הזוגיות שלך ויכול להיות שזה המקור למרמור שלך. אין מה לעשות גבר חייב אישה תומכת ודוחפת,נסה לדבר יתה על זה (אם אני צודק) אישה תומכת ואוהבת שתהיה מוכנה ללכת איתך באש ובמים תעניק לך כוח וביטחון גם להפוך עולמות!

[אנלוגי]

בצעד יוצא דופן, אני מסכים עם מה שכתב הסקורניצקי בהודעה הראשונה שלו.

שאפו.

 

 

כנ״ל. (בעיקר עם המשפט ״אני בשום פנים ואופן לא סמכות לכלום״ ).

 

כאחד שנמצא רגע לפני השינוי הדרסטי, שאין בינו ובין 7 השנים האחרונות שום דבר, אני יכול להעיד שממש לא היה לי קל להחליט שהגיע הזמן. הגיע הזמן לערער אמיתות, הגיע הזמן לפרק לגורמים את כל מה שמוכר וידוע ורגיל ולנסות להבין מה לא מתקתק מספיק טוב, ואיך אפשר לשנות. אחרי שפירקתי לגורמים הגעתי למסקנה שעם מיטב הבנתי ויכולותי לא אוכל לשפר את הקיים. המסקנה הייתה בלתי נמנעת, דרושה פנייה חדה. סוגר את העסק והופך לשכיר, עוזב את המרכז ועובר לצפון. אין לי מושג איך ומה יהיה בכיוון החדש, אבל אני מניח (ומקווה) שיעברו כמה שנים עד שאיאלץ להחליט שוב, אם בכלל.

ואם שוב אעמוד במצב דומה, אדע שיש לי את הכוח לקחת החלטה ולשנות כיוון. עשיתי את זה פעם, לא החזיק מעמד וחזרתי למוכר. אז לא עברתי תהליך מספיק מקיף לדעתי, וגם לא ידעתי מה שאני יודע היום. ואם לא ילך גם הפעם? לא חושבים על זה. עושים.

 

לשאלתך הבאה - כן, השתמשתי בויטמין P. הוא פתח את הדלת לחריץ, אבל את הרגל אני הכנסתי פנימה, ואח״כ את שאר הגוף. בכנות - איני מכיר שיטה אחרת. גם כעצמאי הרבה מלקוחותי הגיעו דרך מכרים משותפים או המלצות. נדיר שפניתי ללקוח פוטנציאלי שלא הכרתי, כזה שלא קיבל עלי המלצה קודמת, שזה תבלין P. אין בזה כל רע לדעתי, להיפך. תמצא לך את ה-P שלך.