רגש כלפי רכב

[Skins]

אני עם ה"נוכחית" כשלוש שנים.

 

בהתחלה, כאשר ראיתי שריטה/כתם קטנים, ישר לקחתי כוס עם מים חמים וסמרטוט, "הרבצתי" עבודה של עשר דקות למילימטר בערך, גם כשידעתי שהסיכויים שזה יעזור נמוכים. היום? אם אני רואה שריטה, גדולה כקטנה, אני מעביר עליה את האצבע עם טיפת רוק בתקווה שזו לא תהייה שריטה, אלא רק לכלוך.

 

בהתחלה, כאשר מכונית חנתה צמוד (מאוד) אליי, הזזתי את המכונית מייד כאשר ראיתי זאת. היום? רואה, מרגיש צביטה קטנה בלב וממשיך הביתה.

 

בהתחלה, שטפתי את המכונית בעצמי ודאגתי לכל פינה. היום? שטיפה בתחנת דלק ב-10 ש"ח פעם בחודשיים-שלושה, מספיקה לי.

 

אז כן, האהבה למכונית פחתה (יעידו גרגירי החול שהקימו מדינה קטנה במכונית שלי וכבר מספר חודשים טובים, אני מתעצל לפנותם לאלתר) וכנראה שהתחלתי להבין שזו סה"כ "מכונית" ולא יותר מזה. מצחיק שרק עכשיו, אחרי 9 שנים עם רישיון נהיגה, אני מתחיל לקלוט את זה...

 

אגב, את היחס שלי למכוניות של אחרים לא שיניתי - לא פותח דלתות, לא חונה במקומות צפופים ובטח ובטח לא חונה בחנייה כפולה.

 

אני מפנטז על ספורטיבית קטנה כמכונית הבאה, אבל הבנתי שכל השקעה, מהשקעה קטנה עד להשקעה בבית, תבוא לפניה .

 

נ.ב

 

אני עדיין רוצה חנייה פרטית מקורה!

 

1+ מינוס הנ.ב

[חולגי]

לרוב רגש מפתחים כלפי מכוניות אספנות שהושקעו בהם מאות אם לא אלפי שעות עבודה וחיפוש חלפים.

ברור שכמכונית אף אחת מהן, למעט מספר מועט של מכוניות ספורט איטלקיות או גרמניות, לא מתקרבת ביכולותיה למכונית מודרנית בכל ההיבטים.

חלק ניכר מילדותי ביליתי במושב האחורי של וולבו 144, וזה היה אך טבעי עבורי לחפש לי כזו כרכב אספנות, ובהחלט פיתחתי רגש כלפיה.

אבל לעומת זאת, לפתח רגש ליונדאי גטס או I20 זו כבר באמת סטייה שמצריכה טיפול נפשי..

אני חושב דווקא, שתיאורטית, אם היית מבלה חלק ניכר בילדותך, במושב האחורי של גטס או I20, היית מדבר אחרת (כלומר - כן היית מפתח רגש כלשהו גם לשני הדגמים הללו שאתה מציין אותם כ"פסיכיאטריים").

את זה תצטרך לשאול (את הזאטוטים של היום), בעוד כמה וכמה שנים.

זו אינה סטיה. זה פשוט מה שאתה מכיר מילדותך, על ועם זה גדלת.

[dorsht]

אני חושב דווקא, שתיאורטית, אם היית מבלה חלק ניכר בילדותך, במושב האחורי של גטס או I20, היית מדבר אחרת (כלומר - כן היית מפתח רגש כלשהו גם לשני הדגמים הללו שאתה מציין אותם כ"פסיכיאטריים").

את זה תצטרך לשאול (את הזאטוטים של היום), בעוד כמה וכמה שנים.

זו אינה סטיה. זה פשוט מה שאתה מכיר מילדותך, על ועם זה גדלת.

העברתי חלק ניכר מהילדות שלי בפולו קלאסיק של ההורים, הייתה אצלנו משהו כמו 5-6 שנים,

ואין לי זכרון טוב ממנה או רגש אליה. סתם רכב מבחינתי.

גם הסובארו די דומה בעניין הזה.

 

הטויוטה קורולה יושבת במקום אחר, אבל גם בלי הרבה רגש - אמנם יצא לי קצת לנהוג עליה, ולנסוע בה די הרבה, אבל לא יותר מזה.