האזרח הקטן מול המע' המשפטית של עיריית חיפה

[R'n'B]

הסיפור מתחיל עוד ב2006 שחניתי ברח' מרכזי בחיפה והלכתי להוציא תו חנייה.

 

קרה והיה תור של מס' אנשים וכאשר חזרתי לרכב פגשתי פקח שהתחיל לרשום לי דו"ח. מפה לשם הוא ראה את התו ואמר שלהבא אני ידליק וינקרים וילך להוציא תו חנייה.

 

היות ואני לא מכיר את הנהלים ולא מרבה לחנות ב"כחול לבן" חשבתי שהעניין עם הפקח נסגר, לא קיבלתי דו"ח במקום ואת התו לא שמרתי הרי הוא וויתר לי.

 

לאחר שלושה חודשים מחכה לי "הפתעה" בתא הדואר, דו"ח מאותו היום על סך של 100 ₪.

 

על הפרינציפ ובידיעה שאני לא אשם בכל המקרה החלטתי להישפט.

המשפט נקבע מתישהו ל 2007.

 

הפסד חצי יום עבודה +דלק.

במשפט עצמו הצגתי את טענותיי אולם עובדות מוצקות כמו תו חנייה או עדים ממקום האירוע לא היו לי,ולכן נקבע דיון נוסף בפני הפקח שאמור להעיד נגדי.

 

הדיון הנוסף נקבע לקיץ 2008 שנדחה משום מה למועד שהיה לפני כמה ימים.

 

מגיע לדיון כאשר אינני מצויד בשום עד או ראייה המעידה על חפותי.

מזמינים אותי לדיון בפי התובע המתנצלת על כך שהפקח לא יכל להגיע חולה המסכן ולי כמובן שכחו להודיע, רק אם זה היה הפוך כבר הייתי משלם על כך ברבית דה רבית.

 

יום לימודים ונסיעה של 45 לכל כיוון כבר הלכו.

מה שנשאר זאת רק הבחירה:

עסקת טיעון: הפחתה של הדו"ח לחצי,

דיון מס' 3 מילה שלי שוב כנגד המילה של הפקח.

בשיחה עם התובעת אני מגיע למסקנה שככל הנראה אם יתקיים דיון מס' 3 אני לא יצליח להוכיח את חפותי ויפסקו נגדי לטובת הפקח, כמובן שנסיעה מאיפה שאני יהיה בעתיד לחיפה שוב תבוא בהפסדים של יום לימוד, עובדה ודלק.

אלוהים יודע איפה אני יהיה בעוד חצי שנה או אף שנתיים מעכשיו. עו"ד אני לא, ככה זה שלומדים תוכנה מתברכים בכתיבת כל מיני סימנים מוזרים על המסך ולא בהתבטאות רהוטה מול קהל.

 

לצערי החלטתי להסכים לעסקת טיעון ולהפחית את הקנס בחצי.

מוסר השכל מכל הסיפור הזה בשבילי לפחות: בחיים לא להאמין לפקח תמיד לשמור את הפתק שעלה 5 ₪.

 

שבת שלום לכולם.

[אמיר שליט]

את התובעת לא ממש מעניין כמה תשלם, מצידה שתשלם שקל, העיקר שיזקף לזכותה עוד תיק שהיא "ניצחה".

כמובן שככל שהתשלום/עונש גדול יותר, זה בונוס לניצחון אבל זה כבר פחות חשוב.

לגופו של ענין, יתכן והפקח כבר לא עובד יותר בעיריה, ועל-כן קשה להם לזמנו לעדות.

פקח שלא עובד יותר בעירה בין אם פוטר, בין אם קצה נפשו בעבודה זאת, יתכן וגם לא ממש רוצה להתאמץ לזכור מה היה וגם אם יעידו אותו, זה עלול להיות לרעת התביעה.

 

אני מכיר מקרה דומה, שבו עובד שפוטר/עזב היה צריך למסור עדות שתחזק את התביעה, אבל 3 פעמים הוא לא הגיע לדיון מסיבות שונות ומשונות ולא טרחו להודיע שיעדר. בפעם השלישית השופט נזף בהם ובכל זאת נקבע מועד רביעי. יום לפני הדיון, התביעה הודיעה לבימ"ש שהעד לא יגיע. כמובן שאף אחד לא הספיק להודיע לנתבע וכשהגיע לדיון הוא כמובן התייצב וביקש מהשופט שיפסוק הוצאות. השופט אמר לתביעה שהוא לא רוצה להיכנס לענין ההתנהלות המזלזלת של התביעה בתובע, כל שכן בבית-המשפט והוא מציע לסגור את התיק ואכן כך נעשה ללא צו להוצאות.

בדיעבד, התברר שהעד אכן אינו עובד שם יותר ולכן גם נמנע מלשתף פעולה עימם.

.