איך אפשר להיפרד מאוטו שאתה אוהב? או: "מכתב לויקי".

[carisma kfir]

אני מבין כאן את כולם גם לי בעבר היו מספר מכוניות שאהבתי וגם הן נמכרו.

גם היום ברשותי 306 שמורה בקנאות, אפילו שיש למנוע tu החלש הזה 230 אלף קילומטר אני עדיין מאוד מעריץ את הרכב הזה, בחיים לא עשתה לי תקלה שנתיים, וגם היא מוצעת למכירה ותימכר בזמן הקרוב אני מאמין, אבל זה רכב שתמיד אני אוכל לקנות שוב, לא חסרות כאלו, כנ"ל לגביכם, הרבה יותר עצוב וקשה להיפרד מרכב אספנות נדיר שהשקעת בו המון זמן וריצות להביא אותו למצבו.

חייבים להתקדם לעבור למשהו אחר או יותר טוב וגם אז להתאהב מחדש.

[RedLabel]

יש לנו במשפחה דייהטסו אפלאוז 91', שלמעשה היתה המכונית שלי עד שקניתי את המאזדה הנוכחית. כרגע אני עדיין חושב עליה כמכונית "שלי" (למרות שאני לא יכול לנהוג בה מסיבות ביטוחיות).

היא שירתה אותנו בנאמנות ואמינות מאז שהיא אצלנו, בזמנים של שלום ומלחמה (לבנון השניה- נסיעות למרכז וחזרה תחת מטחי קטיושות), בשטחים ידידותיים ובשטחי אויב (היא היתה ביו"ש עם אבא שלי במילואים) ובכלל היתה כמעט בכל מקום בארץ (חוץ מאילת). היא כבר ישנה, ואני יודע שברגע שיתאפשר היא תוחלף, ותמיד כשאני חושב על זה אני מרגיש אישהי צביטה בלב, ואני יודע שכשזה יקרה זה בהחלט יעציב אותי.

אני מאוד נהנה ממנה (למרות שמעשית היא נחותה בהרבה מהמאזדה שלי), במיוחד היות וכשנוסעים בה זה אתה והמכונה, בלי מחשבים בדרך. כל מטר שאני נוסע בה היום (מהחניה לרחוב, או שאני מזיז אותה לצורך שטיפה) הוא הנאה צרופה. למרות שהיא ישנה היא עדיין גורמת לי להרגיש נהדר.

בכל מקרה, אני יודע שתמיד יהיה לי מקום חם בלב בשבילה.

 

נכון שזו שריטה קטנה, אבל כדי להיקשר למכונית לא צריך שהיא תהיה מיוחדת, או שהושקע בה הרבה זמן. גם למשפחתומטית נקשרים (לפחות אני) באותה מידה.

[aa123]

היו לי כל מיני זוועות מוטוריות. אבל את הוולקן הצטערתי כשמכרתי. ממש הרגשתי מחנק בגרון. הדהים אותי כל פעם מחדש מה אפשר לקבל מ-18K ש"ח. ההרגשה שאפשר להשתתף בנחשונים, ג'ימקאנות, ערד, נס-הרים וכו' (ורק חיסרון הכח מורגש, וגם זה לא תמיד) גם כשאתה סטודנט תפרן הקסימה אותי כל פעם מחדש. הרי בכסף הזה אפשר לקנות לרוב איזו זוועה מוטורית.

 

כיוון שגם לתפרנות יש גבול, נאלצתי למכור. פשוט לא היה שווה להחזיק אותה בשביל נסיעה או שתיים בשבוע.

 

הנחמה שלי היא שהרכב הבא יהיה חזק גם בתאוצות, אני מקווה.

 

 

אביעד

[Black Joker]

אני מכרתי את הרכב של המשפחה לאחר 17 שנים ( נראה מי יתחרה איתי ?!).

סבא שלי ז"ל הסיע אותי ברכב הזה כשהייתי קטן ולי הייתה ההזמנות גם להסיע את עצמי במשך שלוש שנים.

הרכב שירת אותי בכזו נאמנות שאני פשוט הרגשתי חזיר מטומטם, מגעיל ואגואסיטי שמכרתי את הרכב, רק כי רציתי יותר פינוקים ולהתחדש. בדיעבד, אני שונא את עצמי ולא סולח לי על זה עד היום.

 

את הפולו מכרתי עם דמעות בעיניים. פשוט נתתי לקונה הרגשה שהוא מתעלל בי, אבל הוא ידע שהמכונית באה מבית טוב.

 

אף בחורה לא תגרום לי לבכות, רק מכוניות.

[Vovka]

 

 

 

תגובות ועצות יועילו מאוד!

 

!

 

אתם חבורה של חולי נפש אה?

[alex-hpi]

כשמכרנו את הניסאן היה לי קשה להיפרד ממנה

אז אתה יודע ההיתי שיכור וזה ובסוף עשיתי אותו באגזוז?

 

 

חחח סתם

לא לנסות את זה בחניה!

אני לא באמת מאמין שאני רושם הודעה כזאת

[low rider]

אתם חבורה של חולי נפש אה?

לא, אנחנו לא חבורה של חולי נפש. אפשר להיקשר לרכב בדיוק כמו לאדם או כלב או סתם פריט סנטימנטלי אחר. בעיקר עם עברת עם חוויות עם האוטו, רגעים יפים או לא, הזכרונות נשארים עם האוטו.

אגב, לפני שהתארסתי סיכמתי עם ארוסתי משהו בסגנון "שתי המכוניות שלי זה משפחה מבחינתך, לא מוכרים גם אם נאלץ לגור בהם".

אני רציני.

[Black Joker]

כשמכרנו את הניסאן היה לי קשה להיפרד ממנה

אז אתה יודע ההיתי שיכור וזה ובסוף עשיתי אותו באגזוז?

 

 

חחח סתם

לא לנסות את זה בחניה!

אני לא באמת מאמין שאני רושם הודעה כזאת

 

אלכס,

 

כששותים וודקה, הולכים לישון לאחר מכן.

[Kundason]

אף בחורה לא תגרום לי לבכות, רק מכוניות.

 

אחרי יציאה כזו - הייתי נותן לך מועמדות לתואר "פורמוהוליק"

 

את הרכב הראשון שלי אבא שלי מכר לקרוב משפחה של המכונאי שלנו, שהכיר את האוטו,

 

ויום אחד אבא שלי נכנס למוסך בשביל לתקן משהו, והמכונאי אמר לו "כמה כסף ואתה משאיר את הרכב כאן?"

 

אני חשבתי שהנה, עוד שעה אבא מגיע ויש לי את האוטו שלי שוב, ופתאום... פוף, זה נעלם.

 

בלי התראה מוקדמת.

 

את האוטו השני שלי... פשוט לא מכרנו. קניתי עוד אחד, והקודם נשאר בבית

[gil_24]

גרוטי (גרוטאה) , ככה אחי הקטן קורא לה