יוקר המחייה

[Ziv]

מרטינס אמר שלא נבנות דירות 2 חדרים. הראיתי שכן. זה הכל.

לא אמרתי שזה כדאי להשקעה או למי בדיוק זה מתאים.

 

אני יכול להעיד שאפילו בר"ג נבנה בניין חדש עם דירות 2, 3 ו-4 חדרים.

[vadim6385]

המגדלים האלה זו אופנה מטומטמת.

מגדל ענק דווקא יכול להיות ראיון אדיר - אם תשלב בתוכו קומות מסחר, חניון תת קרקעי, אולי אפילו קומות משרדים, תוכל לקבל פתרון "הכל באחד" שיכול לאכלס שכונה שלמה על שטח פצפון.

 

כמובן עם אוכלוסיה מתאימה, אחרת תקבל את המגדל מהסרט "Dredd", או Ponte City שביוהנסבורג, דרא"פ.

[SlowRide]

זה לא עובד ככה במציאות. יש שטח ענק בין המגדלים וזאת בעיה כי בטח יתקעו שם איזה גן ציבורי שביום אף אחד לא יהיה בו בגלל השמש ובלילה ישבו בו ערסים וימכרו סמים, בדיוק כמו בשיכונים בקריות.

מגדלים זה טוב רק במקומות צפופים ביותר, שהמגדל יושב על כל השטח ובין המגדלים יש רחובות.

עריכה אחרונה ב-11 לאוקטובר, 2015 על ידי SlowRide

[יבגניפ]

שמע, שיכונימגדלים מתפקדים בהרבה מקומות בארץ. הבעיה, מעבר לתשתיות סביב, כבישים וכו, זו עלייץ האחזקה שלהם. ויכולת הדיירים לעמוד בה תקבע אם יהפכו לסלאמז או לא.

[SlowRide]

המגדל עצמו והחנויות שלמטה מתפקדות, אבל כל השטח שסביבו שומם ביום ומתמלא זבל בלילה. הפיתרון היחיד לזה הוא... אבטחה פרטית למתחם. וכמו שאתה אומר, הדברים האלה נכללים בעלויות אחזקה. אז במקום לבנות מגדל כי זה אופנתי, יש לא מעט צורות מגורים יעילות יותר וזולות משמעותית לאחזקה שאנשים יוכלו לקנות ולא רק לשכור.

[vadim6385]

יש שטח ענק בין המגדלים וזאת בעיה כי בטח יתקעו שם איזה גן ציבורי שביום אף אחד לא יהיה בו בגלל השמש ובלילה ישבו בו ערסים וימכרו סמים, בדיוק כמו בשיכונים בקריות.

 

וזאת אחת הסיבות, שעיריות מעדיפות שיבנו אצלם דיור שמכוון למשפחות עם ילדים, והכנסה מעל הממוצעת, מאשר שיבנו דיור במחיר בר השגה.

 

אוכלוסיות קשות יום בסופו של דבר מורידות מהאטרקטיביות של המקום, ומורידות את הערך של הדיור. הם גם מכניסים פחות כסף לעסקים בעיר, יותר מקרים של אי עמידה בתשלומים לעירייה, וכתוצאה מכך, פחות כסף לקופת העירייה. במקרים יותר קיצוניים, יש גם פשיעה.

[SlowRide]

זה נכון ל10-15 שנים הראשונות של הבניין. בהתחלה תמיד באים אנשים עם כסף. אחרי 20 שנה הפרוייקט יורד מגדולתו כי לעת זקנה, אותם אנשים רוצים לעבור לבית שטוח בישוב פסטורלי או נכנסים לבית אבות. הילדים שלהם, שעברו לגור ליד העבודה, מחלקים את הנכס של ההורים ל3 דירות ומשכירים, בד"כ לאנשים פחות אמידים מהדיירים הראשונים. הבודדים שנשארו לגור שם רואים את המגדל שלהם הופך לסלאמס ולא יכולים לעשות כלום כי הם זקנים.

הצחוק הוא שערך הדירות לא יורד, כי הביקוש נשאר גבוה. אבל איכות החיים שם כן.

עריכה אחרונה ב-12 לאוקטובר, 2015 על ידי SlowRide

[raiden]

חיפשת יחידות דיור במושבים? בדיוק מה שאתה צריך.

בוא לא נשכח את חוסר התחבורה הציבורית בשישישבת, ואת עצם העובדה שאני לדוגמא לא מחזיק רכב ומתנייד באופניים+רכבת כשצריך, מחזיר אותנו שוב לאותו מעגל סגור של אי יכול לנשום במדינה הזאת.

הייתי אצל מישהוא שאני מכיר, הוא גר במושב בין הרצליה לנתניה. מקום מדהים. בית פרטי. אתה יוצא למרפסת שלו ויש לו נוף ירוק אינוספי. אוויר שאפשר לנשום אותו. רק מה, הוא עובד מהבית ומחזיק קטנוע כשצריך להגיע למרכז. והוא כמה שנים מבוגר ממני, ככה שאני מאמין שהוא לא מסוג אנשים שבשישי מרים טלפון לחברים שלו ואומר "אז מה, ליטר בירה בפאב השכונתי?".

אז אתה צריך להתפשר, או שאתה גר במרכז ומשלם הון כסף בשביל 30 מטר מרובע, אבל אז אתה יכול לא להחזיק רכב, אתה קרוב למשפחה ולחברים, יש לך לאן לצאת בסופ"ש; או שאתה גר במושב ואתה תקוע שם, או לחלופין מחזיק רכב ואז אתה תקוע בפקקים. זה מצב loss-loss. השאלה היא רק איפה אתה מפסיד פחות.

[yehuda-k]

המגדלים האלה זו אופנה מטומטמת.

המגדלים הם תוצאה של שחיתות. בעלי הקרקע רוצים עוד, הם שוכרים עו"ד עם קשרים, סביר שכסף עובר מתחת לשולחן והנה יש מגדלים עוד יותר גבוהים.

למשל עיתון "הארץ" מהיום: כיצד הוגבהה כיכר אתרים ב-11 קומות מעבר למדיניות של עיריית תל אביב?

 

יהודה

[NirLevi]

בוא לא נשכח את חוסר התחבורה הציבורית בשישישבת, ואת עצם העובדה שאני לדוגמא לא מחזיק רכב ומתנייד באופניים+רכבת כשצריך, מחזיר אותנו שוב לאותו מעגל סגור של אי יכול לנשום במדינה הזאת.

הייתי אצל מישהוא שאני מכיר, הוא גר במושב בין הרצליה לנתניה. מקום מדהים. בית פרטי. אתה יוצא למרפסת שלו ויש לו נוף ירוק אינוספי. אוויר שאפשר לנשום אותו. רק מה, הוא עובד מהבית ומחזיק קטנוע כשצריך להגיע למרכז. והוא כמה שנים מבוגר ממני, ככה שאני מאמין שהוא לא מסוג אנשים שבשישי מרים טלפון לחברים שלו ואומר "אז מה, ליטר בירה בפאב השכונתי?".

אז אתה צריך להתפשר, או שאתה גר במרכז ומשלם הון כסף בשביל 30 מטר מרובע, אבל אז אתה יכול לא להחזיק רכב, אתה קרוב למשפחה ולחברים, יש לך לאן לצאת בסופ"ש; או שאתה גר במושב ואתה תקוע שם, או לחלופין מחזיק רכב ואז אתה תקוע בפקקים. זה מצב loss-loss. השאלה היא רק איפה אתה מפסיד פחות.

מדויק.

אני מתגורר כבר כמה שנים במושב ואין ספק כי ההוצאות גבוהות יחסית לעיר.

איכות החיים כאן היא שונה לחלוטין מהעיר לטוב וגם לרע.

למרות ההוצאות הגבוהות, כיום אני אפילו לא חושב לגור בעיר.

[MadCat_LE]

הייתי אומר שמי שפשוט *חייב* את הפאב מתחת לבית, כנראה אין ברירה אלא להידחס בתוך תל אביב.

כן, חיים "בחוץ" מצריכים רכב אך זו בחירה מודעת לחיים מעט יותר שקטים.

לשני האחים שלי לא הייתה בעיה עד היום להגיע למקומות בילוי קרובים - אוספים כמה חבר'ה באוטו ונוסעים. פלוס...זה כולה חצי שעת נסיעה מהשום מקום בו אני גר לסרט בראשון או ירושלים. מסתדרים. בתמורה אין לי שכנים בקומה למעלה שכל היום מזיזים כיסאות כמו אצל בית חברתי

בסופו של דבר, כל אחד והדרך שמתאימה לו. יקר - כמעט בכל מקום בארץ...

[yehuda-k]

חלק ממאמר ב"הארץ" היום:

 

"Quo Vado?", סרט הקולנוע המצליח ששובר בימים אלה את הקופות באיטליה הוא קומדיה על גבר מקריח המתקרב לגיל 40, שיש לו רק חלום ואהבה אחת: il posto fisso. ובתרגום לעברית: ג׳וב לכל החיים, קביעות ופנסיה תקציבית. הגיבור, שאותו מגלם הקומיקאי צ׳קו זאלונה, רוצה רק דבר אחד: לא להתמודד בשוק העבודה החופשי, אלא לשמר את עבודתו ב–pubblica amministrazione - המגזר הציבורי. ההישג הגדול שלו, שאותו הוא מציג לבוס שלו, הוא הכוח והמהירות שבהם הוא מניף את החותמת המשרדית.

 

הסרט מצחיק, אבל "ניו יורק טיימס" הסביר מדוע הוא באמת מצליח: כי הוא נוגע במקום הכי כואב ורלוונטי כיום לאיטלקים - הפער הגדל וההולך בין שתי קבוצות באוכלוסיה. ... המחוברים והלא מחוברים.

 

...ההגנה פוליטית שיש לענפים רבים, מדרדרים את הכלכלה האיטלקית באטיות ובאכזריות ומעמיקים את הפערים החברתיים. חלק גדל והולך מהצעירים, שרובם לא מצליחים להתחבר למשרות ה–il posto fisso, עומדים מול מציאות כלכלית אכזרית בשוק העבודה והפנסיה, ושיעורי האבטלה בקרבם מגיע ליותר מ–40%.

 

איטליה, כמו יוון ובמידה מסוימת כמו ספרד, היא הדוגמה הקיצונית לתוצאות הכלכליות והפוליטיות שיכולות להיות בטווח הארוך לפערים גדלים והולכים או קאסטות נפרדות בתוך שוקי העבודה, ...

 

אגף התקציבים במשרד האוצר העביר השבוע לראש הממשלה את חוות דעתו על עסקת הרכישה שעליה הכריזה סלקום לפני חודשיים - מיזוג גולן טלקום לתוכה. על חוות הדעת חתום ראש האגף, אמיר לוי. חוות הדעת הזאת היא לצערנו מסוג המסמכים שלא יצאו כבר זמן רב מהאגף בכלל וממשרד האוצר בפרט. לאחר הגמגומים, ההתפתלויות ובעיקר הכניעה מול מונופול הגז, מערכת הביטחון וקבוצות אינטרס במגזר הציבורי והפרטי, נעים להיזכר כי אפשר לנהוג גם אחרת.

 

חוות הדעת חדה, ברורה וממוקדת: אסור לאשר בשום פנים את הרכישה של גולן טלקום. היא תפורר חלק גדול מההישגים הגדולים של הרפורמה ותפגע בצרכנים....

 

מספר שחקנים מצומצם, תיאום סמוי ורנטה ענקית הנגבית מהציבור הרחב וזורמת לקבוצת עובדים ומנהלים קטנה? מזכיר לכם משהו?

 

כמובן: ענף הבנקאות, שבו שני בנקים מנהלים תיאום כזה כבר עשורים, רנטה של 10 מיליארד שקל בשנה זורמת לקבוצת מנהלים ענקית הנהנית משכר של 50– 100 אלף שקל בחודש ו״על הדרך״ הריכוזיות מולידה ״בנקאות מקורבים״ - חלוקת מיליארדי הלוואות לטייקונים שפושטים רגל וממשיכים לגור בבתים השווים עשרות מיליוני שקלים ולחיות כמו מלכים בעוד בנק ישראל, ״המפקח״, ישן בעמידה....

... לפני שבועיים הסברנו כאן כיצד יש חמש או שש קאסטות סמויות של עובדים במשק הישראלי, שהממשלה, כלומר הפוליטיקאים, החליטו שכל אחת מהן תקבל פנסיה בתנאים שונים לחלוטין - אף שרבים מהם עובדים בדיוק באותם מקצועות עם אותם כישורים בדיוק. כלכלן בצה״ל מקבל פנסיה תקציבית גבוהה פי שלושה ממקבילו בשוק האזרחי, שלא לדבר על קצין האפסנאות - שמקבל פנסיה גבוהה פי שישה ממנהל הלוגיסטיקה בחברה תעשייתית.

 

עכשיו, באדיבות הטבלה הרשמית של משרד האוצר שמתארת כיצד נראה שוק הסלולר בישראל ערב הכנסת התחרות, אני מבקש להראות לכם שתופעת הקאסטות הזאת משכפלת עצמה כמעט בכל תחום כלכלי: האנשים שיש להם קביעות בעבודה, שיש להם פנסיות גבוהות, שמקבלים גם פנסיות וגם שכר במקביל, האנשים שעובדים בתעשיות ובחברות שיש בהם תחרות מועטה, שמקבלים סובסידיות סמויות מהמדינה, שמוגנים מ"השוק החופשי״ שבנו כאן השמאל, הימין והמרכז בעשורים האחרונים - הם בדרך כלל אותם אנשים....

נדל"ן? חשבו על המיליארדים שמחולקים כל שנה בהחלטות פוליטיות בזכויות בנייה והיתרי בנייה לקבוצות חזקות באוכלוסיה, לקבלנים מקורבים ולאוכלוסיות מחוברות בעיריות, במושבים, בקיבוצים ולמעשה בכל תחום נדל״ני. במקרים רבים הפערים האדירים בעושר הכלכלי בישראל לא משקפים כישרון, חינוך או מריטוקרטיה, אלא זכויות נדל״ן במיליארדים שמחולקות בהחלטות פוליטיות.

 

פנסיה? פנסיות של 4–6 מיליון שקל ל-60% מפורשי מערכת הביטחון, 70% או 80% מהם עוסקים בעבודות משרדיות, פנסיות תקציביות לרוב בכירי המערכת הציבורית, כולל המערכת המשפטית המשפיעה על כל ניסיון לערוך שינויים מבניים בתחום - כפולות ומכופלות מאלה שיש לבלתי מחוברים.

 

תיירות? מלונאות? 75% מהלינות במלונות בישראל שייכות לוועדי העובדים של המונופולים הגדולים. שאלתם את עצמכם מי יכול להרשות לעצמו לשלם 2,000–1,000 שקל ללילה במלון באילת? אז זהו, שאתם, הבלתי מחוברים, משלמים חלק מזה, בלי להיות מודעים, כאשר אתם נשארים בבית ומישהו אחר נסע לאילת...

אין דבר כזה ״שוק חופשי״ - לא בנדל״ן, לא בפנסיה, לא בסלולר, לא ברכב, לא בביטוח סיעודי. הכל פוליטי בסופו של דבר. לא פוליטיקה של ימין ושמאל, אלא פוליטיקה שמשרתת קבוצות אינטרס או את הציבור הרחב המפוזר. בדרך כלל היא משרתת את הקבוצה הראשונה.

 

...–90% או יותר מהשיח הציבורי בישראל הוא מסך עשן שמסתיר את הדרך שבה אליטות קטנות, מיודעות וחזקות מנצלות את פער הידע ויכולת ההתארגנות וההשפעה שלהם על השלטון כדי להעביר משאבים, יוקרה וכוח אליהן ואל הילדים שלהם."

 

 

למה פוליטיקאים חייבים לשרת קבוצות אינטרס

 

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2366554

 

"הפוליטיקאים והמנהלים במגזר הציבורי לכודים על ידי קבוצות אינטרס ולכן לא מסוגלים לחולל שינויים, ושגרוע מזה: חלק מנבחרי הציבור ופקידיו נהפכים בעצמם לקבוצת אינטרס שמשרתת בעיקר את עצמה....

החלטה של פוליטיקאי לצאת נגד מונופול, ענף חמסני או ועד עובדים שסידר לעצמו תנאים חריגים על חשבון הציבור נראית טוב על הנייר, אבל היא בעלת משמעויות התאבדותיות. לכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולהחליט אם שווה להקריב את הקריירה הפוליטית עבור רפורמה שככל הנראה לא תתרחש. גרוע מזה: ברגע שתחליט לעשות את הדבר הנכון ותצא לקרב נגד מיליציית מיסוי עצמאית, ועד גדול וחזק או גידו משפיע, תגלה שאצלך במפלגה ובמפלגות אחרות יש מספיק צדיקים שיילחמו למען הוועד, ולכן רוב הסיכויים הם שאתה תיפול על חרבך בעת שהם יגזרו את קופון התמיכה השמן של הוועד כל הדרך אל הקלפי...."

 

רק שינוי שיטת הבחירות ינתק את הקשר בין קבלני הקולות (הועדים הגדולים) ובין בחירת חברי הכנסת, חברי מועצת העיריה ועוד.

יהודה

[hans]

סיימת עם פרופגנדת מלחמת המעמדות המרקסיסטית הקלאסית? לא? עוד לא?

כי זה פשוט מצלצל לי מה-זה-מאה-19.

[ליין מן]

^^ - גם אם תבקש יותר יפה, זה לא יעלם.

ואחד הדברים המצחיקים ו,, שהכותבים בנושא.

קצת יותר מבוססים מהצעירים השוללים, יש לנו ואנו רואים את כל החברה ולאן זה הולך.

 

אייל.

[חן פרחי]

לפי התאוריה הסוציאליסטית - מרקסיסטית הזו, אחוז אחד מהאוכלוסיה מרוויח מיליארדים בשנה, בזמן ששאר 99 האחוזים מוצאים את מזונם בפחי האשפה של אותו אחוזון בודד.

שיוויון מוחלט בין אנשים קיים רק שאף אחד אין כלום.

תמיד זה היה, ותמיד זה יהיה.

אמר לי מישהו פעם משהו חכם - "זה באמת לא משנה אם יש לך 10 מיליון או 100 מיליון, לא תגמור לא את זה ולא את זה".