ביקורת השכרה - קרייזלר 300 רמת גימור C, מנוע המי.

[Doc Slow]

זאת ביקורת עניינית יותר, דיווח על החוויה הכללית של רואדטריפ במערב קנדה ועם תמונות, בעוד מספר ימים.

 

מדובר כאן בדינוזאור האחרון - רכב "משפחתי" אמריקאי בגודל מלא, מנוע V8 גדול (שסתומים עיליים כמובן) והנעה אחורית.

 

הרכב הושכר מסוכנות אוויס בוונקובר (YVR) וננהג על ידי למרחק כולל של 4100 ק"מ בכבישים עירוניים ובין-עירוניים ממגוון סוגים. תנאי הנסיעה - ממצוינים ועד גשומים מאוד. המרחק המרבי ליום אחד - 650 ק"מ.

 

עיצוב - עצום ומרשים במונחים ישראלי (לציין שאשתי לא אהבה את עיצוב הרכב). קצת פחות מרשים בנוף המוטורי הצפון אמריקאי. זאת משפחתית גדולה, מעט כוחנית, ממש לא רכב לפוזה. החזית הגנגסטרית של ה-300 הקודמת הומרה בחזית מכובדת יותר, האחוריים אלגנטיים, הפנסים צרים יותר, רמיזות עיצוביות לתור הזהב של מכוניות הענק של שנות ה-60 ותחילת ה-70, עם הרבה "השראה" מרולס-רויס ובנטלי.

 

סאלון ואבזור - עור שחור, מחורר באיכות סבירה ולא יותר. האוטו מאוד מרווח אולם לא מדהים. נוח מאוד ל-4 מבוגרים, סביר ל-5. הראות החוצה ככה-ככה, גג השמש הפנורמי מציל את המצב. מושב הנהג והנוסע רחבים ויספיקו גם לעבי הבשר שבנהגים. הבעיה היא שאם אתה לא מאוד עב-בשר, התמיכה הצידית היא ככה. המושב די נוח, עם 12 כיוונים חשמליים ו-2 מצבי זיכרון שזוכרים גם את כיוונון ההגה והדוושות (הנעות קדימה ואחורה בהנעת מתג). אישית לא התקשתי למצוא תנוחת נהיגה מושלמת. נהגים גבוהים במיוחד (190 ס"מ ומעלה) עשויים לסבול מגג השמש שפוגע משמעותית במרווח הראש.

לוח המכוונים זורח בכחול (ניתן לעימום), מימין מד מהירות, משמאל מד סל"ד, באמצע מסך LCD המציג את מצב בורר ההילוכים ושלל מידע לפי בחירת הנהג - כולל לחץ שמן, לחץ אוויר בצמיגים, מחשב דרך (די בסיסי) ומידע ממערכת הניווט.

בקונסולה המרכזית - מסך מגע 8.4 אינץ' בהיר וברור המשמש את מחשב הניווט, מערכת הסטריאו, בקרת האקלים, חימום/אוורור המושבים, שליטה על הטלפון וכיוונון מגוון עצום של אפשרויות ברכב.

מתחת למסך כפתורים לשליטה במזגן ובסטריאו, ניתוק בקרת היציבות (לא ניסיתי) ובהמשך בורר הילוכים "קלאסי" במסילה משוננת, נוח לתפעול ועם אפשרות לבחירה ידנית של הילוכים (שימש אותי רק בירידות לבלימת מנוע). הכל פשוט ואינטואיטיבי - ממש לא אוסף הכפתורים הנורא שאפיין את התוצרת הוותיקה יותר דטרויט.

 

רשימת האבזור ב-300C מאוד ארוכה, כמעט כל צעצוע שתחשוק בו - הגעה בלחיצת כפתור, בקרת שיוט, מערכת אלפיין סבירה ביותר עם כניסות לכרטיס SD, כניסת USB וכניסת AUX. רדיו לוויני (סיריוס). מערכת ניווט סבירה. כאמור 12 כיוונונים למושבים הקדמיים. חימום מושבים קדמיים ואחוריים, אוורור מושבים קדמיים, חימום להגה, סך שמש אחורי ממונע, מראות פוטוכרומיות, מחזיקי כוסות קדמיים מחוממים ומקוררים (יעיל מאוד ושימושי בנהיגות ארוכות), הנעה מרחוק עם הפעלה אוטומטית של החימום והפשרת השמשות, מצלמת רוורס (אבזור חיוני בבהמה שכזאת) והסטת מראות הצד אוטומטית מטה. בטח לא זכרתי הכל - ניתן לעיין באתר של קרייזלר למי שזה ממש חשוב לו.

אבזור שאין וחבל - בקרת שיוט אקטיבית ותאורת קסנון (אופציות בתשלום שלא נכללו ברכב ההשכרה).

גג שמש פנורמי הוא אופציה בתשלום שהגיע עם רכב ההשכרה שלי (וראיתי אותו ברוב ה-300 של אוויס ד"א). למי שלא מכיר - שני פאנלים מזכוכית שהקדמי נפתח. מאוד נחמד.

 

איכות ההרכבה והחומרים סבירה. לא מדהימה. הבוחנים של "הילוך חמישי" לעגו ל-300 בעניין זה, אבל לפי דעתי הם הגזימו. המראה לא התפרקה לי וכף ידי לא נחה על פלסטיק שהיה ממש לא נעים למגע.

 

תא מטען - קטן יחסית לשאר גודל הרכב, עיצוב לא ממש יעיל. חלק מהמטען שלנו עבר למושב האחורי בין הילדים. רוצים פרקטיקה? לכו על טאורוס או אימפלה, או על SUV.

 

נוחות נסיעה - מנוע חרישי כל זמן שהוא לא מתאמץ (מה שקורה לעיתים מאוד נדירות), זיגוג כפול, הרבה בידוד. חוץ מצמיגי ה-M+S שאוויס התעקשו לשים ברכב ובשילוב אספלט קנדי ממוצע מינוס, האוטו חרישי כמו רכב פאר עד 120 קמ"ש.

שיכוך המהמורות ממש טוב (לרכב מאוד ארוך וכבד קל יותר לגהץ שיבושי כביש) וזה לא בא על חשבון טלטולים בלתי נסבלים. למעשה האוטו מרגיש ממש מרוסן. רכב אמריקאי ללא מחלת ים? מתברר שיש התקדמות בדטרויט!

 

ביצועים בקו ישר - יש אנשים בפורום שחושבים שמאזדה3 עם מנוע 2.0 היא מטוס, הקרייזלר הזאת תגדיר מחדש את המונח "מטוס" אצלם. יש כאלו שחושבים שגולף GTI היא רקטה, עצה ידידותית, אם אתה יושב בגולף GTI ולידך פנסיונר חביב ב-300 המי, אל תנסה לבחון אותו ברמזור. אתה רק תראה שני מפלטי כרום עצומים דוהרים הרחק ממך בדרך ל-100 קמ"ש בקצת פחות מ-6 שניות. המנוע אמנם עם שסתומים עיליים, אבל שנים של עידון טכנולוגי ותזמון משתנה מאפשרים לסחוט ממנו 360 כ"ס והמון מומנט. בנהיגה משפחתית הביצועים רלוונטיים בעיקר להשתלבות בתנועה ובעקיפות, סחיטה של המצערת ובתוך 3-4 שניות אתה בתוך האוטוסטרדה או שהמשאית האיטית מאחורך. עקפתי פעם אחת במצערת מלאה משאית שהחלה מזדחלת לנתיב שלי - המחט טסה מ-70 ל-130 בקצב מבהיל. התאוצה מדהימה גם במישור וגם בעקיפות בעליות תלולות. אה, והמנוע החרישי בד"כ נוהם שלוחצים עליו. V8 הללויה. רק תזכרו שחוקי המהירות בקנדה מאוד מחמירים והמשטרה (לפחות בצד המערבי) פאנאטית. 40 קמ"ש מעבר למהירות המותרת ותשארו בלי המכונית! לציין גם שהרכב מאוד כבד ושקט ולכן התאוצה הרבה פחות מרגשת מאשר בהוטהאץ'.

 

ביצועים בעקום - האלו! יש משפחה ברכב! שלא לדבר על צמיגי הM+S.

אבל בכל זאת. קחו לדוגמא את כביש 99. בקטע מלילואט ועד כמה עשרות ק"מ מזרחית לוויסלר. רצף פיתולים בלתי פוסק בנוף הררי מדהים. כמו נס-הרים, רק ארוך יותר, עם עצים והרים גדולים יותר, המון פלגי מים ובלי אף רוכב אופניים אחד לרפואה.

בכביש הזה ובמהירות סבירה+, הקרייזלר הפגינה היגוי מדויק במידה סבירה, העברות משקל סבירות ביותר ובסך הכל התנהגות ממש טובה יחסית לרכב אמריקאי עצום ממדים.

 

תמרון בעיר - מצלמת הרוורס מצילה את המצב. גם רדיוס סיבוב טוב יחסית לגודל הרכב ולא לשכוח שבצפ' אמריקה החניות קצת יותר גדולות מאשר בישראל. אני לא מקנא במי שמחליט לנהוג ב-300 בתוך תל-אביב.

 

צריכת דלק - אאוץ'. 1 ל-6 בעיר. 1 ל-11 בחוץ. אבל למה אתם מצפים ממנוע 5.7 ליטר ותיבה מיושנת יחסית (5 הילוכים)? נהיגה אגרסיבית תחמיר את המצב משמעותית.

 

לסיכום -- לחובבי הז'אנר, למי שרוצה לגמוע מרחקי ענק בפינוק, למי שרוצה הכי הרבה פאר וביצועים בהכי פחות כסף. למשפחה מרובת מטען עדיף SUV או מיניוואן. זוג אולי יהנה יותר במוסטנג או קאמרו עם גג מתקפל. פורד פיוז'ן (מונדאו) גם תעשה את העבודה וניתן למצוא אותה בחלק מהסוכנויות בגרסה מאובזרת היטב ועם מנוע טורבו נמרץ. גם ה-300 "הבסיסיות" יותר שראיתי בחניון של אוויס מאובזרות היטב ועם מנוע V6 ותיבת 8 הילוכים הביצועים לא רעים וצריכת דלק שפויה יותר.

מבחינתי - רציתי רואדטריפ אמריקאי עם V8 והנעה אחורית, בגלל הילדים הייתי צריך משפחתית וה-300 המי סגרה לי את הפינה. הבחירה לא רציונלית לחלוטין במכונית שהיא לא רציונלית לחלוטין. עשיתי V על העניין הזה ובפעם הבאה כבר אשכור גרנד-צ'ירוקי.

[edan82]

זו לא ביקורת השכרה אלא יותר סקירה יפה לרכב פחות שגרת.

 

עושה רושם שזה באמת רכב מהנה לנסיעות ארוכות ומעייפות שכן יש לו פינוקים שיהפכו את הנסיעה לנעימה יותר.

 

צריכת הדלק כמובן גבוהה אבל בהתחשב בנפח המנוע היא די סבירה וכשאתה בוחר מכונית עם משקל עצמי גבוה ומנוע בגודל של מקרר אמנה אתה לא מצפה להפתעות ולוקח בחשבון את המשמעות הכספית הכרוכה בכך.

 

בכל אופן, אחלה מכונה למרות שכנראה לא הכוס קפה שלי.

[itaysamurai]

סקירה יפה. בתור חובב רואדטריפים אמתין לשרשור המפורט יותר

[Doc Slow]

אכן צריכת הדלק הייתה בערך כפי שהיצרן ציין שתהיה ולא חריגה למכונית כזאת. היא פשוט מזעזעת ביחס למה שהישראלי "הממוצע" מכיר מהמכונית "הממוצעת" שלו. בארץ יש לי פיאט בראבו וגם נהגתי לאחרונה די הרבה בפורד פוקוס - מכוניות שעושות 1 ל-10 בתנועה עירונית צפופה ו-1 ל-17 מחוץ לעיר.

 

בחישובים לקראת הטיול אכן כיוונתי לצריכת דלק ממוצעת של 1 ל-9 וקלעתי קרוב למטרה זאת. החריגה שלי מהתקציב נבעה לא מצריכת הדלק אלא מהחריגה בקילומטרז' ביחס לתכנון (4100 במקום 3000). אבל כל ליטר דלק שנשרף היה חלק מחוויה - בעיקר מבחינת הדרך המדהימה.

 

הדרך המדהימה, המכונית המיוחדת הזאת והתרבות המוטורית שהיא מייצגת ראויים להתייחסות נוספת וזאת תבוא בפוסט נפרד (עם תמונות).

[green]

סקירה יפה מאד, נהניתי מאד מצורת הכתיבה המפורטת אבל הקולחת.

 

לפני שבוע חזרתי מטיול בניו יורק, מתוכו חמישה ימים טיול עד למפלי הניאגרה בקנדה.

 

העדפתי לשכור פולקסווגן טוראג על ג׳יפ גרנד צירוקי, אני מעדיף יותר תחכום ועידון אירופאי על הבהמיות האמריקאית ומאותה הסיבה בוודאי הייתי מעדיף לשכור מתחרה גרמנית על הקרייזלר 300.

 

אני מסכים שבנוף המוטורי האמריקאי וגם בקנדי אבל פחות, הטוראג גם כן לא מתבלט ונראה יותר כמו גיפון קטן מאשר ג׳יפ בגודל מלא.

 

דרך אגב התרשמתי ממש לרעה מהכבישים הבינעירוניים במדינת ניו יורק, הכבישים פשוט משובשים ואין תאורה בכבישים, המצב בישראל באופן מפתיע מצויין מבחינה זאת.

[Doc Slow]

אני לא חושב "שעידון ותחכום אירופאי", אם המונח הזה עדיין קיים ב-2013, הוא בעל משמעות קריטית או משמעות בכלל בכבישים ובתנאי הנהיגה שיש ברוב צפון אמריקה. אני גם לא בטוח שהעידון האירופאי עדיף משמעותית על העידון האמריקאי בדור האחרון של מכוניות היוקרה שלהם. בתנאי הנהיגה שהיו אצלי לא נשמע קרקוש או צפצוף יחיד בסלון הרכב, גיהוץ המהמורות (היו הרבה) היה למופת, בידוד הרעשים מצוין והמנוע חרישי. במהירות הנסיעה המקובלת שם העברות המשקל היו טובות, הרכב לא הטלטל, תמיכת המושבים תהיה מצוינת אם אתה הלקוח הטיפוסי של קרייזלר (1.85 ו-120 ק"ג). אז מה יש בעידון האירופאי שהבהמה מבית קרייזלר לא נותנת?

 

אכן המנוע בבסיסו מיושן וברצפה יש אלמנטים של מרצדס מדור לפני קודם, אבל כמה זה רלוונטי לאוחז בהגה?

 

אני משער שבכבישי מפותלים ובמהירות "אירופאית" יהיה יתרון לבמוו 535 (שעולה 20 אלף דולר יותר), יתכן גם שהקרייזלר תסבול יותר מפגעי הזמן בשל ההרכבה ואיכות החומרים הנחותים יותר. אולם נהיגה "אירופאית" תגמור לך את הרישיון מהר מאוד ב-BC ואיכות לאורך שנים לא רלוונטית ברכב השכרה.

 

חשוב להבין שאני לא מסנגר ספציפית על הקרייזלר 300. מדובר במכונית שהייתה טובה למקום שלה ולדרך שהיא עשתה. אני לא מתגעגע אליה עם חזרתנו לארה"ק ולפיאט הצנועה שלנו. אלא פשוט הייתה לי הארה בנוגע לתרבות מוטורית שהיא שונה משלנו ובוודאי שונה מזאת הנהוגה באירופה, תרבות שונה, ממש לא נחותה. הבנתי איך יכול להיות שמכונית שהמנחים השנונים של תוכניות הרכב הבריטיות לעגו לה, יכולה להיות ממש טובה שהיא מגיעה בקונטקסט הנכון.

[edan82]

אמנון,

 

מה שכתבת לגבי האירופאיות נכון בבסיס אבל הדור האחרון של האמריקאיות, אם לחדד- הדור האחרון של קאדילק, עשה צעד ענק קדימה.

 

המכוניות שלהם בדור הנוכחי נראות מחוטבות, מפנקות באבזור ולשם שינוי מקבלות ביקורות טובות+ בנושא ההתנהגות, זה כבר לא הספינות בים סוער שהם יצרו פעם.

 

בפורום אמריקאי של מרצדס בו אני חבר יש כבר לא מעט חברו שעברו מדגמי AMG שונים של ה-E קלאס למתחרה מבית קאדילק והם מרוצים שלדעתי לפחות זה הישג מרשים מאוד עבור קאדילק שעד הדור הנוכחי לא יכלה באמת להציג איזו חלופה ראויה למכוניות מסוג זה.

 

הסייג לכל הסיפור הזה הוא שרק קאדילק התקדמה בצעדי ענק, שברולט הפכה לקוריאנית, פונטיאק נכחדה, קרייזלר גם תקועה.

[green]

אלא פשוט הייתה לי הארה בנוגע לתרבות מוטורית שהיא שונה משלנו ובוודאי שונה מזאת הנהוגה באירופה, תרבות שונה, ממש לא נחותה.

 

אני מסכים שהתרבות המוטורית של האמריקאים לא נחותה מזו האירופאית, היפנית או הקוריאנית, ואני מתכון לתרבות הרכישה שלהם ולא לתרבות הייצור של הרכבים האמריקאיים. הרכבים שהאמריקאים נוהגים לרכוש הם רכבים ממיטב התוצרת של היצרנים בעולם רכבי מנהלים או פאר, מיניואנים בגודל מלא, ג׳יפים בגודל מלא, ברמות פאר גבוהות עם מנועים גדולים, יודעים להנות האמריקאיים האלו ולא כמו בשאר העולם שם מרבית הרכבים שנמכרים הם רכבים המשפחתיים הקומפקטיים שכולנו מכירים, שהם אלו שנראים פתאום נחותים ומצחיקים.

 

גם הרכבים מתוצרת אמריקה לא נחותים כלל וכלל ואולם נראה בהכללה שהם עדיין לא הגיעו לליטוש של מיטב תוצרת אירופה, אלא פונים לתכונות מורגשות יותר כגון גודל כללי, נוחות וביצועים שמושגים בנינוחות וקצת פחות מלוטשים בענין של איכות, התנהגות, התקדמות טכנולוגית בקצה שלה, אולי אכן מלבד קדילק שמאד מתקרבת.

 

אבל בעיקר התפלאתי לראות שהאמריקאים ובייחוד במנהטן, רואים בעצמם בתוצרת שלהם כנחותה יותר, שכן רואים שם כמויות של במוו, אוודי ומרצדס ולא בדגמים הקטנים שלהם אלא בעיקר בדגמים הבינוניים והגדולים והמפוארים ביותר שלהם, שעולים הרבה יותר מתוצרת מקבילה של יצרנים מתחרים, רואים אותם הרבה יותר מרכבים של יצרנים אחרים מהקטגוריה של רכבי הפרימיום.

 

אם בארץ אתה רואה טפטוף של רכבים מהתוצרת הנ״ל שם אתה רואה אותם בכל פינה, פשוט מדהים, בכל זאת מדובר ברכבים יקרים גם שם. רואים אותם הרבה יותר מלקסוס למשל. קדילק בקושי רואים שם, לינקולן רואים יותר, בעיקר איזה דגם סטיישן ענק ומוגבה שרואים אותו הרבה ובצבע שחור הלוויות.

[edan82]

ב.מ.וו ומרצדס כנראה לעולם יישארו מכוניות שהן שם נרדף לאיכות (גם בדגמים פחות מוצלחים) וזו כנראה הסיבה לכך שכמעט בכל מקום בעולם בסגמנט הפאר\יוקרה הן יהיו אלה שבולטות יותר.

 

לקסוס מייצרת מכוניות מצויינות שאני אישית מאוד אוהב אבל יש מדינות בהן הן לא נתפסות כיוקרתיות כמו הגרמניות, אולי קשור לכך שחלק לא עושים הפרדה בין לקסוס לבין השורשים שלה (טויוטה).

 

פה בהונג קונג לקסוס מאוד נפוצה ונמכרת פה בכמויות מאוד מרשימות, ועדיין- אם תעמוד פה ברחוב ראשי תגלה שעל כל לקסוס אחת שתעבור יעברו בערך 3-4 מכוניות של ב.מ.וו\מרצדס.

[Doc Slow]

השיפור הוא בכל יצרניות הרכב האמריקאיות. הם ממש לא "תקועים".

הדור האחרון של לינקולן גם הוא ממש השתפר. הפורד פיוז'ן/מונדיאו היא מכונית טובה. גם הטאורוס החדשה היא ממש לא האוניה של פעם.

קרייזלר הם היום בכלל חלק מקונצרן פיאט. זה אומר שהדארט חולקת רצפה ומנועים עם הג'ולייטה. חוץ מזה ה-200 היא שיפור משמעותי ביחס לסברינג וה-300 כאמור גם היא השתפרה מאוד. הדור הבא של המכוניות הגדולות שלהם יחלוק מכלולים עם אלפא רומיאו (ומזארטי) - להלן "עידון אירופאי".

 

ושוב פעם, צריך לשים את הדברים גם בפרופורציה של מחיר. פאר אמריקאי עולה 40 עד 60 אלף (דולר). פאר גרמני עולה 60 אלף ומעלה. קרייזלר 300C המי עם כל חבילות האבזור עולה כ-45 אלף לצרכן האמריקאי, זה יותר מ-20 אלף פחות מבמוו 535 ברמת אבזור מקבילה.

 

קרייזלר מיוצרת בארה"ב ובקנדה. לאנשים "המתוחכמים" של ניו-יורק, סיאטל וונקובר זה לא משנה הרבה (ואולי רק פוגע), אבל באיזורים היותר פנימיים שנהגתי בהם, אתה זוכה לתשומת לב חיובית בזכות זה. הקנדים מאוד פטריוטים.

 

נכון גם שרואים הרבה מכוניות יוקרה אירופאיות ויפניות, אולם בעיקר משום שאלו מושכות את העין. אתה זוכר יותר אאודי A8 שחלפה על פניך מאשר תריסר דודג' אוונג'ר. וונקובר וויקטוריה מלאות במכוניות סופר-יוקרה, אולם אפילו בערים העשירות האלו על כל מרצדס S550 ניתן לראות גדוד של מכוניות אמריקאיות (הרבה מאוד מתוצרת קונצרן קרייזלר ד"א).

כאשר נוסעים יותר למרכז היבשת, מכוניות היוקרה האלו הולכות ונעלמות לטובת הרבה F150 ודודג' ראם.

[רוכב בודד]

סקירה מעניינת ונעימה לקריאה.

גם לי היה פעם קטע: קבלתי ביואיק (ענקית) לבילוי של כשלושה שבועות בהרים והאגמים של מערב קנדה. אפילו איני זוכר כבר איזה דגם... רק עניין 'עב הבשר' זכור לי היטב, כי כל הזמן הרגשתי שאני צריך עוד איזה 30 ק"ג והרבה סנטימטרים בהיקף הגוף כדי לא לטבוע בכורסה של מושב הנהג. מגיבה ונוחה (עד הסיבובים) אבל כחווית נהיגה ושימוש היה פער עצום לרעה מול המיגוון האירופאי.

גם על האימפלה החדשה נשמעים דברים טובים.

טוב לשמוע שיש התקדמות, שנראית לי חיובית, בתעשיית הרכב האמריקאית, כי במושגים והדעות שלי היא נשארה מאחור הרבה שנים, אם כי חשוב לזכור כי המאפיינים והציפיות מרכב של הקהל המקומי בצפון ארה"ב שונה מאוד ממה שמקובל בצד השני של העולם. והו קהל צרכני ענק.