הסודות של אוטוקרס

[y9853]

כתבה מרתקת.

עושה חשק גדול למצוא איזה כרמל, או רכב ישראלי אחר ולשפץ אותו.

אז אם מישהו שומע / רואה....

 

ג'וק שיושב אצלי הרבה מאוד זמן, והתעצם מאוד עם קריאת הכתבה הזאת...

[reuven]

המון תודות על השיתוף, מרגש ללמוד על נסיון העבר של תעשיית הרכב הישראלי שנעלמה מהנוף.

[Benni Haspel]

שגיאת היסוד של אנשי שובינסקי היא שנדבקו לחומר הזה - פיברגלאס. וחבל על צוות מוכשר שלא הצליח לממש.

בהיסטורית תעשית הרכב לא היה יצרן פיברגלס אחד שעלה מייצור בודדים להמוני. לא רליאנט,לא אנאדול ולא אקזוטיות ארגנטינאיות,לא מומחי סירות GRP ודאונים.

נכון, פיתוח מבלטי פח היא השקעה שמחייבת מכירת סדרות גדולות - בזה ניכר אדם עם חזון. בעית החרם של ספקי מנועים וגירים היתה רצינית. באשקלון מייצרים תה"ל מתקדמת למרכבה, בבית שמש כבר אז התחיל שידלובסקי עם המרבורה 2 שהפך ל 6. כן היתה יכולה להתפתח כאן תעשיה שתתחיל מקשרים שהתחיל שובינסקי,משפחת צבי נטע בעלי נצרת,א אילין ועוד,- עם הקשר הקרוב לצרכים של צה"ל. מייצור צבאיים,- בהם יכול היה להיות לנו ייתרון.- אחרי ששת הימים כל מה שקשור לצה"ל היה נמכר טוב בעולם, לייצור וייצוא (בהתחלה לעולם השלישי - בהמשך לנ.נ לאוגנדה וליבריה) מכוניות רגילות.

היום - עם ההתנחלויות,כבר לא נמכור.

 

כמה הערות ברשותך

ראשית, יש יצרן אחד לפחות שהצליח לייצר מכונית מפיברגלס בייצור המוני, אחד לא חשוב בשם שברולט והדגם עוד פחות חשוב ונשכח בשם קורבט...

גם רילאינט ייצרו מכוניות בייצור המוני במשך שנים רבות.

תחום נוסף בתעשיית הרכב שבו הפייברגלס שיגשג שנים רבות הוא תעשיית המשאיות והאוטובוסים.

קל נורא לאמר לייצרן קטן בחיפה להשקיע במבלטי מתכת. זה פשוט יקר עד כדי לא מעשי כי אז אתה צריך למכור כמויות עתק ובמוצר צריכה המוני כמו מכונית זה לא מעשי כשאין שוק. לכן מה שכן אמור היה להצליח זה ייצור כמויות קטנות בעבודת יד כמו ב...אוטובוסים. אחרת המוצר יוצא יקר מדי. המרבורה למי שלא יודע הוא מנוע סילוני צרפתי שיוצר בבית שמש בקבלנות משנה כי הוא היה מורכב על מטוסי הפוגה שהורכבו כאן. כמו בכל מוצר צבאי אין לו ערך מסחרי והתמחיר היה לפי שיטת ה"קוסט פלוס" (ולא היתה לו הצלחה מסחרית מי-יודע-מה).

אז הקונצפט של שובינסקי היה בעיקרו נכון: מכונית מקורית בכמויות קטנות ניתן לייצר רק בעבודת יד ולא בסרט נע.

[חן פרחי]

ראשית, תודה ליוחאי על הכתבות המעניינות.

גם הקורבט יוצרה בסדרות ייצור קטנות למדי, וכך מכוניות לוטוס הבריטיות.

גם רליאנט היה יצרן קטן מאד, ובניגוד לאוטוקארס, ניצל את יתרונות הפיברגלאס - משקל קל.

התכנון הפרימיטיבי של הסוסיתא גרם לה לשקול כמו מכונית מפח.

הקונספט של שובינסקי התאים מאד למדיניות הממשלתית באותה תקופה, הסוציאליזם, שדגל בייצור מקומי גם שלא היה בכך הגיון כלכלי.

כדאי לזכור שבאותה תקופה כל המכוניות בעולם הורכבו ידנית, ולישראל היה יתרון, או לפחות לא מכשלה, בדמות כוח עבודה זול יחסית.

ברגע שענף הרכב עבר להרכבה אוטומטית, לא היה שום הגיון כלכלי לייצר מכוניות עצמאיות או אפילו להרכיב כאן מכוניות, מה גם שכוח העבודה הלך והיתייקר.

[A110]

הקונספט של שובינסקי התאים מאד למדיניות הממשלתית באותה תקופה, הסוציאליזם, שדגל בייצור מקומי גם שלא היה בכך הגיון כלכלי.

 

למרבה הצער, ה"להיות או לחדול" של אוטוקרס נשען על מדיניות ממשלתית עיוורת (שלא לומר פושעת), שהתעלמה מחישובים כלכליים פשוטים והניחה לשובינסקי (ולא רק לו), לייבא חלקי רכב להרכבה עם מסים מופחתים מ-א-ו-ד. התוצאה היתה שגם במקרים שבהם התכולה המקומית (אם בחלפים ואם בעבודה) היתה שולית, התרגיל הזה היה כדאי למרכיב. הדוגמה הבולטת ביותר לכך, לטעמי, היא כמובן ליילנד - שחתמה עם ממשלת ישראל על חוזה מונופוליסטי, לא עמדה בהתחייבויותיה להעמקת היצור או לאספקה, איימה השכם והערב ולבסוף ברחה מכאן כשלא התאים לה.

 

כל זה היה רווח בעולם בשנת 1950, בעת שהממשלה חתמה על החוזה עם קייזר פרייזר לישראל. בחלוף עשור נכנסו לתוקפן אמנות מיסוי בינ"ל שאפשרו הרכבה מקומית רק כאשר הממשלה מפלה אותה לטובה (בדרך זו או אחרת).

[lulisa]

מה שהרג את אוטוקרס, בסופו של חשבון, היה השוק השבוי, הלקוחות השבויים שהשתמשו במוצר שלהם לא מכיוון שהם רצו - אלא כי לא היתה להם ברירה.

בכל מקום בו פעלה תעשיית הרכב לשוק שבוי היא יצרה מוצרים נחותים. וברגע שהלקוחות השתחררו מהשבי הם נטשו את המוצר הזה ללא שוב. לא חסרות דוגמאות אך הבולטת בהן היא מזרח גרמניה. בגרמניה המזרחית היו מהנדסי רכב כישרוניים, היתה מסורת מוטורית וטכנולוגית מפוארת והיה שוק מקומי פוטנציאלי לא זניח. אבל כשהלקוחות שבויים אין לחברה שום תמריץ למכור להם מוצר עדיף. הלקוחות יאלצו לרכוש גם מוצר עלוב העשויי ברשלנות משאריות.

כנראה שדרך העולם היא שהנוסטלגיה חרשת, עיוורת אבל לא אילמת. אפילו ל"טראוונט" יש כיום חסידים ואספנים המתגעגעים דרכה לימים שלא יחזרו עוד (ושוכחים כמה טוב שכך).

[hearse]

יוחאי ידידי

עמדתי לידך כאשר האלבום נחשף בפנייך לראשונה

אין מילים לתאר את התרגשותך שאף אחזה בי

 

ישר כוח

יופי של כתבה!!!

[השושנים]

יוחאי בקשה:

הווספה האלמותית (של פיאג'ו) נבנתה בכמה מקומות בעולם בעידוד החברה, באיטליה כמובן, אבל גם

בצרפת, ארה"ב וישראל, האם ידוע לך משהו על הנושא הזה? - רן

[A110]

יוחאי בקשה:

הווספה האלמותית (של פיאג'ו) נבנתה בכמה מקומות בעולם בעידוד החברה, באיטליה כמובן, אבל גם

בצרפת, ארה"ב וישראל, האם ידוע לך משהו על הנושא הזה? - רן

וספה (וגם Ape) הורכבו בהר כנען בין 1956 ו-1965 (התאריכים מזכרון) ע״י אילין תעשיות (בגלגולי השם השונים).

רוב רובן של הוספות והאפי מאותם שנתונים היו מהרכבה מקומית. יש לי מידע נוסף, אם כי הנושא מצדיק ביקור בארכיון הנפלא של פיאג׳ו בפונטדרה.

[yehuda-k]

למרבה הצער, ה"להיות או לחדול" של אוטוקרס נשען על מדיניות ממשלתית עיוורת (שלא לומר פושעת), שהתעלמה מחישובים כלכליים פשוטים והניחה לשובינסקי (ולא רק לו), לייבא חלקי רכב להרכבה עם מסים מופחתים מ-א-ו-ד. התוצאה היתה שגם במקרים שבהם התכולה המקומית (אם בחלפים ואם בעבודה) היתה שולית, התרגיל הזה היה כדאי למרכיב. הדוגמה הבולטת ביותר לכך, לטעמי, היא כמובן ליילנד - שחתמה עם ממשלת ישראל על חוזה מונופוליסטי, לא עמדה בהתחייבויותיה להעמקת היצור או לאספקה, איימה השכם והערב ולבסוף ברחה מכאן כשלא התאים לה.

 

כל זה היה רווח בעולם בשנת 1950, בעת שהממשלה חתמה על החוזה עם קייזר פרייזר לישראל. בחלוף עשור נכנסו לתוקפן אמנות מיסוי בינ"ל שאפשרו הרכבה מקומית רק כאשר הממשלה מפלה אותה לטובה (בדרך זו או אחרת).

לא מסכים.

הממשלה נתנה עדיפות ראשונה למלחמה באבטלה ולכן הוגנו גם מפעלים ללא זכות קיום אמיתית ובצדק. ברור שהיו גם שגיאות ושערוריות אבל בגדול המדיניות הזו היתה נכונה למדינה עניה, כמעט בלי תעשיה, עם עולים מכל מיני ארצות. כשהכלכלה השתפרה, בשלב מסוים כבר לא היה צורך בכך וטוב שכך.

 

יהודה

[Benni Haspel]

מה שהרג את אוטוקרס, בסופו של חשבון, היה השוק השבוי, הלקוחות השבויים שהשתמשו במוצר שלהם לא מכיוון שהם רצו - אלא כי לא היתה להם ברירה.

בכל מקום בו פעלה תעשיית הרכב לשוק שבוי היא יצרה מוצרים נחותים. וברגע שהלקוחות השתחררו מהשבי הם נטשו את המוצר הזה ללא שוב. לא חסרות דוגמאות אך הבולטת בהן היא מזרח גרמניה. בגרמניה המזרחית היו מהנדסי רכב כישרוניים, היתה מסורת מוטורית וטכנולוגית מפוארת והיה שוק מקומי פוטנציאלי לא זניח. אבל כשהלקוחות שבויים אין לחברה שום תמריץ למכור להם מוצר עדיף. הלקוחות יאלצו לרכוש גם מוצר עלוב העשויי ברשלנות משאריות.

כנראה שדרך העולם היא שהנוסטלגיה חרשת, עיוורת אבל לא אילמת. אפילו ל"טראוונט" יש כיום חסידים ואספנים המתגעגעים דרכה לימים שלא יחזרו עוד (ושוכחים כמה טוב שכך).

כשאוטוקרס התפתחה, השוק כבר לא היה כל כך שבוי (פרט למשאיות ואוטובוסים)