שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[יוסי פרנקוס]

אני לא ממש יודע איך זה עובד בבגרויות ובתיכון.

אני מורה ביסודי.

 

העניין של היכולות הוא כבר נושא אחר, כשלדעתי היכולות מתבזבזות במערכת הנוכחית, אבל זה כבר דיון שונה לחלוטין.

[natco]

אני לא בטוח שזה דיון שונה.

אם הדיפולט של המערכת היה למקסם, ולא לבזבז יכולות, לא היינו צריכים לדון בתל"ן, בתשלום או בסבסוד...

להיפך, זה שאנחנו יוצאים מנק' הנחה שהמערכת לא טובה מספיק כאקסיומה, זו אולי כל הבעיה.

[ניקו פ.]

פרנקוס, זה פשוט לא עובד כמו שאתה רושם, (ואין גם צורך בתיאורים דיקנסיים).

 

ישנו מסלול בגרות רגיל (מב"ר) שמתנהל בכיתות אורגניות בהן כולם לומדים אותו הדבר, ביו אם בגלל יכולות קוגניטיביות, ובין אם בגלל מגבלות כלכליות.

ויש מסלולים "מוגברים" עם תכנית לימודים נוספת (תל"ן) בכל מיני נושאים. משרד החינוך לא רוצה/לא מסוגל (כל אחד והנרטיב שלו) לממן את התכניות האלו, וממילא רק אחוז קטן של התלמידים יכול להנות מהן (מבחינת יכולת לימודית).

אז ההורים משלמים. נכון,לא מעט. כן, היה נחמד אם כל ילד שיש לו יכולות היה יכול לממש אותן על חשבון המדינה. עד הפוסט דוקטורט, אם אפשר.

אבל אנחנו חיים במציאות, לא בארץ "אכפת לי".

 

ואגב- בבית הספר של בני אנו, "ההורים החזקים", פתרנו גם את עניין הסנדוויצ'ים בשקט ובלי דרמות:

יש קופה קטנה שמתמלאת באורח פלא בתחילת כל שנה, יש מאפיה בשכונה שנרתמה לביצוע במחירי עלות, ויש סלסלה ענקית של סנדוויצ'ים טריים וטעימים בכניסה למזכירות, כך שמי ששכח, וגם מי ש"שכח" לוקחים מהם חופשי חופשי בלי צורך להתבייש או להשאיר ילד רחב-לב אחר עם חצי סנדוויץ'.

שאפו גדול.

[m3x7r3m3]

אין אפשרות פרקטית לליכוד להציג מועמד אחר במקום נתניהו שכן חוקת הליכוד קובעת בצורה חד משמעית שיושב ראש התנועה הוא המועמד לראשות הממשלה. החתימה הזאת חסרת משמעות (ולכן מגוחכת עוד יותר).

 

 

זה נכון אבל רלוונטי רק למועמדות.

מה שמנסים לדחוף כחול-לבן-ליברמן זה שלאחר הבחירות (כשהמועמדות כבר לא רלוונטית), ירכיב את הממשלה מישהו אחר מהליכוד, כיוון שהחוק מאפשר להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ עם הכי הרבה סיכוי להקים ממשלה.

 

 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5564285,00.html

 

 

תשמעו, אחרי שהם איבדו את הבושה וכבר לא פעם ראשונה מצהירים בגלוי שהם רוצים מדינת הלכה עדיין יהיו חילונים שיצביעו להם בגלל עלה תאנה בשם איילת שקד?

 

 

יותר מזה, מי שמצביע לליכוד צריך לשאול את עצמו, האם הוא רוצה בממשלה את האנשים האלה? כי זה first choice אוטומטי של ביבי בהרכבת הממשלה. לדעתי עכשיו זוהי צומת שכיוון אליו תצעד תלוי בבחירת הפניה. מדינת הלכה זה כבר לא משהו דמיוני אם החברה האלה יהיו שרים בממשלה (אמיתית, לא מעבר).

 

 

אני פונה לניקו והאחרים פה שמצביעים ליכוד. אתם לא רואים בזה סכנה למערכת החינוך ובכלל לעתיד המדינה? אשמח להסבר, כי לא מובן לי איך בן אדם חילוני יכול להתעלם מתמרורי אזהרה ענקיים שכאלה.

 

 

ברור, מחר מתחילה מדינת ההלכה.

זה הרי דמיונות שתהיה מדינת הלכה.

[RK]

זה נכון אבל רלוונטי רק למועמדות.

מה שמנסים לדחוף כחול-לבן-ליברמן זה שלאחר הבחירות (כשהמועמדות כבר לא רלוונטית), ירכיב את הממשלה מישהו אחר מהליכוד, כיוון שהחוק מאפשר להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ עם הכי הרבה סיכוי להקים ממשלה.

 

ועם חתימה או בלעדיה, פוטץ' פנימי לביבי כנראה אופציה ריאלית ביותר, אם הוא כ"כ משקשק ממנה.

[m3x7r3m3]

יש כמה אופציות:

1. פוטץ' אופציה ריאלית (בתמיכה מבחוץ למשל)

2. סינדול הח"כים נגד האופציה, אם יתמכו בפוטץ' ישלפו את החתימה - "אתמול חשבת אחרת, איזה כיסא הבטיחו לך תמורת התמיכה?"

3. פרנואידיות

 

וזה רק מה שעלה לי כרגע

 

באופן עקרוני אני לא חושב שפוטץ' ריאלי נכון להיום, ואני בהחלט חושב שיש לביבי מן הפרנואידיות (לא מחזיק כרטיסי אשראי וכו'), אבל כנראה ש-2 זה הסיבה העקרונית, זה מבוצע בשלומיאליות ובצורה מגעילה, וכמובן לא בית"רית לחלוטין כפי שניקו ציטט, אבל עושה את העבודה בסוף.

ושלא יובן לא נכון, אישית אני סולד מההתנהלות הזאת.

[borsood]

1. אז אני מבין שההודעה כן נכתבה בזלזול? נו טוב, כנראה בגילי הצעיר אני עדיין נותן יותר מדי קרדיט לאנשים

אני באמת מתנצל, לא הייתה כוונה לפגוע. כנראה הייתי צריך להוסיף עוד סמיילים. :wink::wink:

אבל בכל זאת אני חושב שחסרה לך פרספקטיבה.

 

כמי שחי בארה"ב אתה בטח יכול לראות בקלות את השונות בין מי שיש להם ויכולים לקבל את שירותי הבריאות והחינוך הכי טובים בעולם לבין האחרים.

הממוצעים מטעים לא הצלחתי לראות שמה נתונים חציוניים שיותר מאפיינים את ההבדלים בטיעונים שלנו.

[oryo]

אתה לא פוגע, ברגע שאתה הולך לכיוון של ״אני צודק כי אני מבוגר״ או ״אני צודק כי יש לי ילד״ דבריך מתבטלים אוטומטית בעיני כי הם חסרי טעם ועניין. אם הקריטריון הזה היה ה-קריטריון המרכזי ע״מ ללמוד דברים חדשים הייתי מנסה לנהל דיונים בעיקר עם מורמונים מזדקנים ו/או הומלסים (;

 

בתור מי שגר בארה״ב אני רואה כל מיני דברים (לדוגמא: השכלה מצוינת אפשר להשיג גם בלי להיות עשיר, בתי״ס הציבוריים באזור שלי מדורגים מאוד גבוה, ו-UT היא אונ׳ המדורגת מצוין, ״למרות״ היותה ציבורית) -

מה שאני לא רואה אלו הצדקות לטענות שלך (שמערכת החינוך בארה״ב מפגרת, ושמע׳ החינוך הפרטית היא מה שגורר את דרדור המע׳ הציבורית). בניגוד אליך, סיפקתי סימוכין מעבר לכל מיני טענות פרסונליות.

 

אני לא חושב שיש קשר הדוק בין רמה ציבורית נמוכה ואפשור מע׳ פרטית, אם בכלל. הדוגמאות מסינגפור יפן וקנדה למשל, מצביעות על כך שקיום האחת לאו דווקא גורר דרדור האחרת. אני חושב שע״מ שמע׳ ציבורית תתפקד כמו שצריך צריך כל מיני תנאים שלאו דווקא קשורים לתשלומי הורים, ושרק לזרוק על המערכת עוד כסף (או למנוע מאנשים להשקיע כספיהם בפתרונות צד) זה לא פתרון שורש אלא סתם פתרון פופוליסטי שקל לרבים להכיל.

 

דוגמא לדברים שיותר מטרידים אותי כשאני מסתכל על מע׳ ציבורית מאשר תשלומי הורים: הקשר ההדוק בין וותק לבין שכר (ובפרט: ההפרדה בין ביצועים לשכר), קביעות שגוררת פתרון בדמות העסקת קבלן, חוסר התמיכה של המערכת בשליחיה - בעיקר כשמדברים על התערבות ההורים, זלזול בסמכות מכל עבר (תלמידים והורים כאחד), חוסר אחידות בקריטריונים עבור קבלת מימון ציבורי. זה ככה בשליפה.

[ניקו פ.]

היות ואני מתעסק בחינוך בצורה כזו או אחרת, או יותר נכון פוגש את נזקי מערכת החינוך שלנו אחרי שתלמידים מסיימים תיכון, אני מאוד מתעניין בתחום.

יש לי גם פרספקטיבה מעניינת יחסית, שכן אני פוגש לעתים תלמידים ממערכות חינוך אחרות: ארה"ב, קנדה, סקנדינביה וכו'. אני לא אכנס לאנקדוות לא רלוונטיות, אבל אני כן יכול להמליץ על אחד הספרים המעניינים ביותר שקראתי לאחרונה והוא "בתי-ספר יצירתיים" של סר קן רובינסון ו-לו ארוניקה. למי שכבד הספר, תתחילו עם הרצאות הטד שלו ושל סאל קהאן. בגדול, בתי-הספר היום לא מתאימים לעידן שלנו. היום כבר מבינים שאי אפשר לדחוס 40 ילדים לכיתה, לזרוק עליהם 70% מחומר מסוים ואז לשלוח אותם להשלים בבית ולתרגל. זה לא עובד, זה הוכח כפחות אפקטיבי וזה לא משפר מיומנויות קוגניטיביות או חינוכיות.

רק לחובבי הז'אר וממליץ לצפות בסדר שצירפתי:

(בנימה אישית, סאל קהאן בסרטון ה-3 הוא איש מדהים ואני מעריץ אותו, לדעתי זה אחד מסרטוני טד הטובים ביותר)

 

 

[video=youtube;-MTRxRO5SRA]

[סאפיר]

אתה לא פוגע, ברגע שאתה הולך לכיוון של ״אני צודק כי אני מבוגר״ או ״אני צודק כי יש לי ילד״ דבריך מתבטלים אוטומטית בעיני כי הם חסרי טעם ועניין. אם הקריטריון הזה היה ה-קריטריון המרכזי ע״מ ללמוד דברים חדשים הייתי מנסה לנהל דיונים בעיקר עם מורמונים מזדקנים ו/או הומלסים (;

 

בתור מי שגר בארה״ב אני רואה כל מיני דברים (לדוגמא: השכלה מצוינת אפשר להשיג גם בלי להיות עשיר, בתי״ס הציבוריים באזור שלי מדורגים מאוד גבוה, ו-UT היא אונ׳ המדורגת מצוין, ״למרות״ היותה ציבורית) -

מה שאני לא רואה אלו הצדקות לטענות שלך (שמערכת החינוך בארה״ב מפגרת, ושמע׳ החינוך הפרטית היא מה שגורר את דרדור המע׳ הציבורית). בניגוד אליך, סיפקתי סימוכין מעבר לכל מיני טענות פרסונליות.

 

אני לא חושב שיש קשר הדוק בין רמה ציבורית נמוכה ואפשור מע׳ פרטית, אם בכלל. הדוגמאות מסינגפור יפן וקנדה למשל, מצביעות על כך שקיום האחת לאו דווקא גורר דרדור האחרת. אני חושב שע״מ שמע׳ ציבורית תתפקד כמו שצריך צריך כל מיני תנאים שלאו דווקא קשורים לתשלומי הורים, ושרק לזרוק על המערכת עוד כסף (או למנוע מאנשים להשקיע כספיהם בפתרונות צד) זה לא פתרון שורש אלא סתם פתרון פופוליסטי שקל לרבים להכיל.

 

דוגמא לדברים שיותר מטרידים אותי כשאני מסתכל על מע׳ ציבורית מאשר תשלומי הורים: הקשר ההדוק בין וותק לבין שכר (ובפרט: ההפרדה בין ביצועים לשכר), קביעות שגוררת פתרון בדמות העסקת קבלן, חוסר התמיכה של המערכת בשליחיה - בעיקר כשמדברים על התערבות ההורים, זלזול בסמכות מכל עבר (תלמידים והורים כאחד), חוסר אחידות בקריטריונים עבור קבלת מימון ציבורי. זה ככה בשליפה.

 

 

כל זה נכון, אבל אני חושב שכבר הספקת לשכוח איך ישראל עובדת

יפן קנדה וסינגפור הן דוגמאות למדינות שמשקיעות מאוד (מאוד מאוד מאוד) בתושבים שלהן, לתחושתי יותר מכמעט כל מדינה אחרת. הכוונה כמובן להשקעה ישירה בדברים שהאזרחים "מרגישים" כל יום - בריאות, חינוך, תחב"צ וכאלה. ופחות בדברים שהאנשים לא באים איתם במגע ביומיום.

בישראל המצב הפוך לחלוטין - השקעה עצומה בדברים ש"מאחורי הקלעים" (כמו ביטחון).

 

תוסיף לזה את העובדה שבישראל המערכת (הציבורית כולה) שמנה, איטית ומסואבת, ותמיד חסר בה כסף, ותקציבי חינוך (לא כל התקציב, אלא לבתי ספר ספציפיים) נקבעים לפי כמות הילדים שנמצאים בבית הספר/כיתה. מכאן שאם יהיו פחות ילדים בחינוך הציבורי, אז במקרה הטוב התקציבים פר-ילד ישארו ללא שינוי, ובמקרה הפחות טוב זה יהווה תירוץ לפתרון פופוליסטי של איזה שר/ה שיציעו קיצוץ תקציב רוחבי כי "גם ההורים משלמים וגם תקציבי עתק? בואו נקצץ את התקציב".

 

ואז מהר מאוד יש לך מערכת פרטית שדוחפת בדיוק לירידת הרמה של המערכת הציבורית.

[יוסי פרנקוס]

קן רובינסון הוא אחד מהאנשים שגרמו לי לרצות להכנס להוראה.

[oryo]

כל זה נכון, אבל אני חושב שכבר הספקת לשכוח איך ישראל עובדת

יפן קנדה וסינגפור הן דוגמאות למדינות שמשקיעות מאוד (מאוד מאוד מאוד) בתושבים שלהן, לתחושתי יותר מכמעט כל מדינה אחרת. הכוונה כמובן להשקעה ישירה בדברים שהאזרחים "מרגישים" כל יום - בריאות, חינוך, תחב"צ וכאלה. ופחות בדברים שהאנשים לא באים איתם במגע ביומיום.(1)

בישראל המצב הפוך לחלוטין - השקעה עצומה בדברים ש"מאחורי הקלעים" (כמו ביטחון).

 

תוסיף לזה את העובדה שבישראל המערכת (הציבורית כולה) שמנה, איטית ומסואבת(2), ותמיד חסר בה כסף, ותקציבי חינוך (לא כל התקציב, אלא לבתי ספר ספציפיים) נקבעים לפי כמות הילדים שנמצאים בבית הספר/כיתה. מכאן שאם יהיו פחות ילדים בחינוך הציבורי, אז במקרה הטוב התקציבים פר-ילד ישארו ללא שינוי, ובמקרה הפחות טוב זה יהווה תירוץ לפתרון פופוליסטי של איזה שר/ה שיציעו קיצוץ תקציב רוחבי כי "גם ההורים משלמים וגם תקציבי עתק? בואו נקצץ את התקציב".

 

ואז מהר מאוד יש לך מערכת פרטית שדוחפת בדיוק לירידת הרמה של המערכת הציבורית.

 

1. עזוב רגשות, הנה תכלס איפה ישראל ממוקמת ביחס למדינות שהזכרת מבחינת הוצאה על חינוך יחסית לתמג: https://data.oecd.org/eduresource/public-spending-on-education.htm

 

ספוילר: גבוה יותר, בצורה משמעותית.

 

2. פה אתה מדגים בדיוק את הדיסוננס שדיברתי עליו באחת ההודעות הקודמות: מחד טוען שהמערכת מסואבת ולא יעילה (מסכים), מנגד טוען שעוד כסף יפתור את הבעיה (לא מסכים).

 

יש הרבה בעיות במע' ההשכלה הישראלית, חוסר תקציב אינה אחת מהן - זה פשוט מה שמפמפמים בתקשורת. המציאות היא, לפי הנתונים, אחרת.

[oryo]

כל זה נכון, אבל אני חושב שכבר הספקת לשכוח איך ישראל עובדת

יפן קנדה וסינגפור הן דוגמאות למדינות שמשקיעות מאוד (מאוד מאוד מאוד) בתושבים שלהן, לתחושתי יותר מכמעט כל מדינה אחרת. הכוונה כמובן להשקעה ישירה בדברים שהאזרחים "מרגישים" כל יום - בריאות, חינוך, תחב"צ וכאלה. ופחות בדברים שהאנשים לא באים איתם במגע ביומיום.

בישראל המצב הפוך לחלוטין - השקעה עצומה בדברים ש"מאחורי הקלעים" (כמו ביטחון).

 

פתאום נזכרתי במשהו שקראתי בעבר, אז בדקתי - ואכן - ההוצאה הציבורית על חינוך גבוהה יותר מההוצאה על בטחון

https://m.ynet.co.il/Articles/5099324

 

אבל ספר לי עוד על מי שכח מה o:

[ניקו פ.]

אני עם אור. יש מקומות בהן הבעיה העיקרית היא ניהול יעיל של הכסף (מערכת החינוך), יש גם מקומות בהם זה שילוב של ניהול לא מי יודע מה + מחסור בתקציבים(רפואה ציבורית).

[יוסי פרנקוס]

מערכת החינוך ממש לא צריכה יותר כסף.

מה שהיא צריכה זו התייעלות וגמישות.