יום שישי - מתפרעים על הכביש? (תאונות)

[eitanshay666]

מוזר, יש לי שתי חוויות דומות.

האחת -

אני נוסע על כביש 4 ממתחם מסלולים הישן, צפונה, לאחר פעם ראשונה ב-MDC, פעם ראשונה בג'ימקאנה... כמה שעות של ריח של צמיגים וקלאץ' שרופים. אדרלנין טהור.

אבל הפעם אני הוא האאוטסיידר... אני הוא זה שנוהג בנתיב אחד, ולא מזגזג. אפילו לא נוסע מהר.

פשוט נוהג... ומתבונן בהמון המשתולל בשישי בצהריים, ולא מבין מה הלחץ. לאן כולם ממהרים, ולמה כולם מזגזגים, מהבהבים וצופרים?

אז באמת הבנתי איפה מותר להוציא אדרנלין, ואיפה אסור.

 

אבל חזרתי לסורי לאחר ימים ספורים....

 

הפעם השנייה היא לאחר חצי שנה בארה"ב.

אני מגיע לביקור בארץ הקודש... ואני נוהג על פורד פוקוס ליסטומטית.

ושוב פעם זה מכה בי, תחושת האאוטסיידריות.

למה כולם מנסים להתנקש בי?

לאן כולם ממהרים? למה לאחר שעה על כביש החוף אני מרגיש תשוש ומיוזע, בעוד שבארה"ב אני יכול לנהוג 3-4 שעות על כביש מהיר ולצאת נינוח ורגוע מהאוטו? (ואני מדבר על אוטו מהיר, מאוד, ומתקשר, מאוד, ורועש, מאוד מאוד)

 

אה, חזרתי לסורי לאחר ימים ספורים.... עשרה ליתר דיוק. ספרתי.

 

לעניות דעתי,

יש המון דברים מקסימים בארץ ישראל. יש אנשים מדהימים ומוכשרים, ותרבות חמה ואכפתית.

אבל יש משהו מובנה בנו הישראלים, שלא מוכן לקבל מרות, שלא מוכן לקבל דברים כמו שהם.

אנחנו הישראלים (גם אני, כן כן) תמיד נחפש קיצור דרך, תמיד נחפש דרך להערים על המערכת. נעדיף להיות יחידת קומנדו מאשר יחידה מסודרת בצבא גדול ומסודר.

לפעמים התוצאה היא מדהימה. לפעמים התוצאה היא מוצר חדשני, חברה חדשה שפורצת דרך בתחום רווי שחקנים וכסף.

 

ולפעמים התוצאה היא נוראית.

לפעמים היא אנשים שנדחפים בתורים בדרך לדואר ולבנק.

ולפעמים באנשים שנוסעים על השולים וחותכים את התור הממתין.

ולפעמים התוצאה היא אנשים שמזגזגים מנתיב לנתיב, בדרך הביתה, לא בגלל שהם רוצים להרוג מישהו, או כדי לספק יצר קדמון.

אלא פשוט כדרך חיים, כדי לא לקבל דבר כמובן מאליו, תמיד לנסות למצוא קיצור דרך.

בדרך לאן?

 

ליגל דיסקליימר:

כל הכללות הם שגויות.

 

איתן.