האתיקה שבאירוח עיתונאים על ידי יצרני הרכב.

[yuvali]

רוני רוני

לא נעים לך לשמוע ביקורת, אז התגובה מייד אישית - פסיכולוגיה וכו - מזל שפה אינך יכול למחוק אותי בטענה שזה לא ראוי או לא כל טענה אחרת. פה הבמה פתוחה גם להדיוטות ופסיכולוגים בגרוש כמוני. איני זוכר מקרה שבו ענית לגופו של עניין ולא לגופו של הכותב ואם שכחתי אשמח אם אכן תתייחס לנושאים.

למזלי (בהקשר הזה בלבד) שאיני עיתנואי רכב וגם לא נהג מירוצים או בכלל בתחום, אך מה לעשות אני קצת קורא ולפעמים גם רואה שלא כל הטענות שלך מתאימות או לפעמים גם שונות מדברים שכתבת בעבר. רוצה דוגמא - גרמי קלרקסון שלפעמים אתה מצטט אותו לחיזוק טענותיך ולעיתים אתה קוטל אותו כאחד שלא ממש מבין. לגבי התגובה שלך לטל שביט, ממתי ציטוט של מה שאתה כתבת בעבר ולא הוכח, הופך פתאום לאסמכתא - לא כל מה שאתה כותב הוא תורה מסיניץ

ואם אכן פשעו הנורא של טל הוא שכתב פעם לעיתון ימני אז נו נו נו

[saar5555]

רציתי לומר גם שבין רופאים לחברות תרופות יש מן "קשר" כזה. שהחברות ממנות דברים לרופאים, ואלה בתמורה, דוחפים יותר את התרופות שלהן לחולים..

[שלומי]

חברים, יש פה פוטנציאל לדיון מעניין, חבל שניגרור למקומות אחרים.

הצדדים אמרו את דבריהם , מעתה כל הודעה שלא תהיה רלוונטית לנושא ושתיתמקד בבן אדם כזה או אחר תימחק.

[Tazio]

אם נחזור רגע למקורות (נושא הדיון) אז בהחלט יש צדק בטענה של אישפוז

וברור שהעניין הפך לנורמה כללית בקרב עתונות הרכב העולמית - ומתוך כך כל שנותר, הוא הבחירה שלנו כקוראים וכצרכנים , בין עם להאמין , לשלול או פשוט לקחת הכל בפרופורציות - לא להתלהב מהמתלהבים ולא להגרר אחרי הקוטלים.

בעניין הזה (והוזכר כאן כבר קודם) - הקשר בין יצרני התרופות לרופאים חמור שבעתיים - כי בבואך לרופא עם בעיה, רוב הסיכוי שתקבל המלצה על תרופה של יצרן שצ'יפר קצת את הרופא , בכנסים מפוארים , במתנות, ובכל אמצעי אחרי שהוא על סף שוחד - העניין הוא שאנחנו כחובבי רכב עוד יכולים לסנן אינפורמציה שמגיעה מכתב רכב ולעשות שיקול מושכל - אך בבואנו לרופא אנחנו נוטים לבטל את עצמנו לחלוטין - וכאן מדובר בבריאותינו ממש

ולסיום משפט לרוני אהרונוביץ' וטל שביט - באופן מפתיע אני מכבד את שניכם בערך באותה מידה (יש לי ביקורת , אבל עזבו) - בואו נשאיר את העניין הזה כך ולא נרד לויכוחים לא נעימים - הרי היה נסיון כזה לא מזמן שלא הגיע לשום מקום

 

 

[sronis]

תהייה לרוני אהרנוביץ - על פי מה אתה קובע את כל מה שכתבת בכתבה לגלובס? בכמה השקות השתתפת לאחרונה? מדוע החלטת שכל מגזיני הרכב בארץ הפכו למגזיני יח"צנות? על פי אילו עובדות?

 

אישית, נראה לי קצת מצחיק שנותנים לאדם ששונא את עיתונות הרכב בארץ לכתוב כתבה שאמורה להיות אובייקטיבית עליה... או שאולי נעלמה ממני האג'נדה האמיתית של הכתבה?

 

ולעניין - השקת רכב חדש, ולא משנה כמה מפוארת ויקרה היא, לא צריכה להשפיע על הבחינה המקצועית של הכתב. אם היא עושה כן - הוא לא עושה את מלאכתו נאמנה. למיטב ידיעתי הנורמה היא אכן לספק לכתב מלון, ארוחות ועוד פינוקים. אם זו הנורמה - מי אני שאתווכח? הדבר היחיד שצריך להיות חשוב הוא - האם הוא מחזיר הביתה כתבה נכונה ומקצועית.

 

אני אמנם "בתחום" לא הרבה זמן, אבל עדיין לא נתקלתי ביבואן שדורש משהו תמורת ההשקה של מכונית שהוא מייבא. הכתב נשלח, כותב מה שבא לו וזה הכל. בכלל - היצרן הוא זה שמשלם במרבית המקרים, וכתבי רכב בישראל בוודאי שלא חייבים ליצרן כלשהו שום דבר.

גילוי נאות - נשלחתי להשקות בחו"ל מטעם מגזין אוטו. חזרתי מהן עם כתבה זהה לחלוטין לזו שהייתי כותב בארץ, מההיבט של בחינת הרכב.

 

ומשהו קטן לסיום - האמת? ההשקות של היום באמת מכוונות מצד היצרן ל"שואו" בלבד. מנסים לפנק את העיתונאי כמה שניתן ודואגים שיהיה לו מה לעשות כך שינהג על הרכב כמה שפחות. אם זה משפיע על הכתבה של כתב מסוים - הוא פשוט לא צריך להיות עיתונאי רכב.

 

רוני

[psycho]

לדעתי, בלתי אפשרי שזה לא ישפיע. אני מאמין שרוב כתבי הרכב רוצים, מנסים ומאמינים שהם אובייקטיביים. אבל, וזה אבל די גדול, הם בני אדם. ככלל אנשים פועלים בכל מיני רבות של מודעות וממגוון מניעים, חלקם מודעים ורבים מהם לא מודעים. למשל, כאשר אנחנו פוגשים אדם חדש, אנחנו מושפעים לא רק ממה הוא אומר או עושה, אלא גם כיצד הוא לבוש, שפת הגוף שלו. אם נפגוש אותו בביתו, נתרשם גם מהדירה בה הוא גר, הסביבה, מעמדו הסוציו-אקונומי וכו'.. . אם במקרה, אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצלו, האוכל, השתייה והאווירה הכללית יצטרפו למרכיבים בהם אנו משתמשים כדי לגבש עמדה רגשית כלפיו. בדרך כלל אנו מודעים לחלק מהגורמים המשפיעים על גיבוש עמדתנו, ולרבים מהמרכיבים - לא. אני משער שהאנלוגיה די ברורה. אני ער למגבלות עתונאות הרכב הישראלית שפועלת בתקציב נמוך מול נשואי כתבה יקרים מאוד ומול יצרני רכב עשירים ביותר. איני יודע אם אפשר להוציא לאור עיתון רכב בארץ בדרך אחרת, כלומר מבלי להיסמך על יצרני ויבואני רכב. מה שכן אפשר לעשות הוא לנסות להיות יותר ערים להטייה הבלתי נמנעת בשיפוט רכבים בשל מגוון גורמים לא רלוונטיים המשפיעים עלינו מעצם היותנו בני אדם. בנקודה זו דווקא הטענה או המחשבה "אנחנו אובייקטיביים" מעלה את האפשרות לטעויות שיפוט ולא מפחיתה. מה שיכול אולי לסייע זאת ההכרה שכולנו סובייקטיביים ומושפעים מגורמים לא רלוונטיים, אין אפשרות אחרת.

גילוי נאות: 1) הכותב מנוי על מגזין רכב ישראלי. 2) הכותב פסיכולוג במקצועו. 3) הכותב מאוד לא מעוניין בסיכסוכים האישיים בין כתבי הרכב. 4) הכותב כתב הרבה יותר מידי, על חשבון דברים דחופים שהוא צריך לעשות.

[sronis]

גם אם זה משפיע, השאלה היא על מה. אם זה משפיע על תחושת הכיף של העיתונאי או על בטנו התופחת מהמאכלים - אין עם זה כל רע, כל עוד הכתבה שהוא כותב לא תושפע מעושר ההשקה. אף אחד לא דורש ממנו שום דבר (ואם כן, אז המצב קשה), והוא חופשי לכתוב כרצונו. שים לב שהוא לא כותב על האוכל והחדר במלון, אלא על המכונית, עליה הוא נוהג בלי קשר לאותם פינוקים. ברור לי שהציבור יכול בקלות לחשוב שהעיתונאים מושחתים, אבל חשוב לי להדגיש שזה פשוט לא נכון במרבית המקרים.

 

האמת (וזה קצת מצחיק שאני אומר את זה), שרוב הסיכויים שליבואנים עדיף לשלוח להשקות רכב כתבים של מגזיני לייף סטייל ולא מגזיני רכב. אותם כתבים ישבו כל היום במלון וישתזפו, במטוס חזרה הביתה הם ישאלו את עמיתם ממגזין הרכב איך היה האוטו ובסופו של דבר הם יכתבו כתבה ש-90% ממנה זה כמה פינקו אותם בטיול ו-10% באמת קשור למכונית. והיו (הרבה) דברים מעולם. כתבה כזו לא יכולה שלא לצאת מחמיאה לרכב... מצד שני, מי שמתייחס לכתבות מסוג זה כאל כתבה צרכנית לגיטימית הוא פשוט אידיוט.

 

רוני

[ULY]

גם אם זה משפיע, השאלה היא על מה. אם זה משפיע על תחושת הכיף של העיתונאי או על בטנו התופחת מהמאכלים - אין עם זה כל רע, כל עוד הכתבה שהוא כותב לא תושפע מעושר ההשקה. אף אחד לא דורש ממנו שום דבר (ואם כן, אז המצב קשה), והוא חופשי לכתוב כרצונו. שים לב שהוא לא כותב על האוכל והחדר במלון, אלא על המכונית, עליה הוא נוהג בלי קשר לאותם פינוקים. ברור לי שהציבור יכול בקלות לחשוב שהעיתונאים מושחתים, אבל חשוב לי להדגיש שזה פשוט לא נכון במרבית המקרים.

אולי גם נאמר ששופט חופשי לכתוב פסק דין כרצונו בו הוא מתייחס לא לסוף השבוע במלון שהנתבע ארח אותו ולא להצגה היפה אליה קיבל כרטיסים שבוע קודם, אלא לעובדות, לתקדימים המשפטיים וללשון החוק, בלי קשר לאותם פינוקים.

 

העובדה שיצרני המכוניות דואגות לעטוף את הכתבים בפינוקים ומתנות מראה שהם פועלים להתחנף לעיתונאים.

עיתונאי אינו שונה משופט או שר או שאר האדם. כאשר ידרש לכתוב על אותה מכונית באופן ביקורתי, כי זה מה שמחפש מי שקורא על מכונית בעיתון ולא בפרוספקט, קשה להשתחרר מהכרת הטובה לאותו יצרן שפינק אותו. זו תכונה אנושית ואף אחד אינו משוחרר ממנה, גם אם כתוב בסוף הכתבה "הכותב היה אורח חברת ..." ועל אחת כמה וכמה אם בעתיד יערוך מבחן השוואתי בין אותה מכונית ובין מכונית מיצרן שנהג בקמצנות.

 

אני לא מדבר על נקמנות בוטה ולא חושד חלילה באף אחד מעיתונאי הרכב. אני מדבר על חולשה אנושית שאף אחד אינו נקי ממנה.

[Tazio]

גם אם זה משפיע, השאלה היא על מה. אם זה משפיע על תחושת הכיף של העיתונאי או על בטנו התופחת מהמאכלים - אין עם זה כל רע, כל עוד הכתבה שהוא כותב לא תושפע מעושר ההשקה. אף אחד לא דורש ממנו שום דבר (ואם כן, אז המצב קשה), והוא חופשי לכתוב כרצונו. שים לב שהוא לא כותב על האוכל והחדר במלון, אלא על המכונית, עליה הוא נוהג בלי קשר לאותם פינוקים. ברור לי שהציבור יכול בקלות לחשוב שהעיתונאים מושחתים, אבל חשוב לי להדגיש שזה פשוט לא נכון במרבית המקרים.

 

רוני

אל תתמם - רק תחשוב עם יבואן או יצרן מזמין אותך ככתב רכב לארוע השקה ומבחן דרכים

ובדרך מעביר אותך ויה דלורוה של אי עמידה בזמנים , מלון מחורבן , אוכל מזויעה, ובנוסף אתה מקבל מזג אויר לא נעים - אז לא תעזור לך כל הסבלנות והאתיקה - אתה תהיה מושפע לרעה וכך תכתוב.

לעומת זאת אם תקבל פינוקים וצ'ופרים , יחס של VIP ליטופים על האגו - אז גם אם תרצה או יהיה נכון לבקר - אתה תמתן את הביקורת - אז האתיקה העונאית שלך תמדד - יש שיעמדו בכבוד , יש שיפלו , ויש כאלה שיעדיפו לא להבחן - כל עתונאי צריך לעשות את חשבון הנפש שלו

[psycho]

אני דווקא מאמין שרוב כתבי הרכב הגונים וישרים ובאמת מנסים (וגם מצליחים) לעשות עבודה טובה. לא זאת הטענה. טענתי היא שהם בני-אדם, וככאלה לא יתכן שלא יושפעו במידה זו או אחרת מטיסה במחלקה ראשונה, בית מלון מפואר וארוחה טובה. אם לא ניתן למנוע את זה, חשוב לפחות להיות ערים לכך.

 

דרך אגב, אם רמת האירוח לא משפיעה כלל על תכני הביקורת והכתבה, מדוע יצרני הרכב משקיעים בכך מאות אלפי (מיליוני?) דולרים באופן קבוע ועקבי? אהבת אדם? רוחב לב? . הם הרי נעזרים במומחים מהשורה הראשונה בשיווק ויחסי ציבור, הם יודעים היטב שההשקעה היא כדאית מבחינתם ותורמת לקידום המוצר שברשותם. עוד נקודה למחשבה.

[CX25GTI]

לא מעונין להיכנס לויכוח , אבל לעניות דעתי רוב הכתבות אשר מתפרסמות עקב ביקור על חשבון החברה הינם די חלביות, ולעיתים קרובות נכתב המשפט הבא "אין ביכולתינו להביע חוות דעת חד משמעית על הרכב, זאת עד אשר נבחן אותו על כבישי ארה"ק".....

 

אז אם אתם יודעים זאת מראש למה להמשיך ולנסוע ???

 

בקטע הספציפי הזה אני די מסכים עם דעתו של אהרונוביץ, וחושב שהנורמה הזו משחיתה, ועצם קיומה אינו מהווה תירוץ להמשיך דבר די מעוות, שאינו תואם נורמות תקינות של אוביקטיביות ודיווח אמין.

[yoel pelerman]

השקה תקנית נמשכת ברוטו – מדלת הבית לדלת הבית - כ-48 שעות. יוצאים ב-03:00 מהבית, טסים ב-05:30, מגיעים לאירופה לפני הצוהריים. טיסת המשך (אם יש, לרוב מגרמניה) מסיימת את הפרק הזה אחרי הצוהריים המוקדמים. בחלק מהמקרים טסים בעסקים, בחלק אחר בתיירים (תלוי במדיניות היבואן ובאילוצי היצרן). במקרים מסוימים מקבלים את הרכב בשדה התעופה, במקרים אחרים לא. ההמשך כולל מסיבת עיתונאים, ארוחת ערב מכובדת עם אפשרות לשיחה עם אנשי היצרן. השהות - ללילה אחד – היא במלון חמישה כוכבים מהודר, לפעמים מהודר מאוד. למחרת מקבלים את הרכב – עם החלפת גרסאות ברוב המקרים - עד הצוהריים, ואז, לאחר ארוחה, מתחילים בדרך חזרה. לישראל מגיעים לקראת בוקר. עד כאן הטכניקה. הסתייגות: יש יוצאים מהכלל, כולל השקות במקומות מרוחקים מאוד/אקזוטיים; מה שהעיתונאי מרוויח באמת הן נקודות הזכות אצל חברות התעופה.

 

היצרן רוצה "זמן איכות" לעצמו, ללא רעש רקע של שגרה כדי שיוכל להציג את הרכב בפרט ואת המותג בכלל; מסיבת העיתונאים מחייבת סוג מסוים של מיקוד והקשבה שאינם קיימים כאשר לוקחים רכב מהיבואן למבחן. הנהיגה עצמה מוגבלת בגלל שהזמן קצר, המסלולים מוכתבים להצגת הרכב במיטבו (או כך שיתאימו למסר של היצרן), בחלק ניכר מהמקרים יש שני נהגים לרכב, ובמהלך ההשקה נפגשים במספר גרסאות. בנוסף, עיתונאי ישראלי לא יקבל לעולם תמונה אמיתית על איך-הרכב- עושה-מה בגלל פער אפשרי ברמות הגימור והאבזור – ובעיקר: פער וודאי בגלל איכות התשתית באירופה ביחס לישראל.

 

האינטרס המקצועי של העיתונאי הוא מפגש מוקדם ככל האפשר עם דגם חדש ופגישה עם האנשים שעושים את הרכב ומובילים את המפעל. השקה היא הצגת רכב, לא מבחן של ממש מכל הסיבות הנ"ל, ולכן יש לכתוב אותה בהתאם ולקרוא עליה בהקשר זה. לכן זאת הזדמנות מצוינת להציג את משנת היצרן, להתעכב על חידושים טכנולגיים וסתם להרחיב. זה, כמובן, אינו מונע כתיבת ביקורת כללית או על הרכב עצמו, והיא אכן נכתבת – כך בעולם הגדול, כך בישראל.

 

זאת הפרקטיקה המקובלת בעולם. יושר, אמינות, מקצועיות ושאר תכונות לא יקומו או ייפלו בגלל עצם הנסיעה (שיש רבות כמוה, אצל כל היצרנים). אין יבואן או יצרן שיאמרו משהו בהקשר זה משום שאז הם שומטים את הקרקע עליה הם עומדים (וכדי שזה אפקטיבי זה צריך להגיע לכולם ואז כולם ידעו ואז היבואן יצא רע [לפחות בברנז'ה], וזה יהיה גם לא אפקטיבי. לא ככה?). האם עצם האירוח משפיע על סגנון הכתיבה? אם זה אפשרי, ייתכן גם כי ארבע טיסות בתיירים עם שש שעות המתנה בשדה תעופה ואירוח בינוני ישפיעו גם הם (ויש לא מעט כאלו).

 

במגזינים נשלחים כתבים בסבב, ואין ליבואן (שלא לגמרי משחק תפקיד ראשי בעסק הזה) השפעה מי ייסע לאן. בעיתונים יומיים יש פחות משתתפים לעיתון, אבל היבואן נאלץ ממילא לחיות עם מה שיש. לגבי עצם האפשרות שכתבה תושפע מעניינים לא-אתיים – זה נכון עקרונית, בלי קשר לטיסה, ומה שקובע אם זה קורה או לא. בישראל יש כתבי רכב טובים יותר או פחות, אגרסיביים יותר או פחות, ממוקדים עניינית/טכנית/צרכנית/דינמית יותר או פחות; אין כתבי רכב שמה שהם כותבים הוא בהתאם לאינטרס זר.

 

מי שרוצה להדיר רגלו לגמרי מכל קשר מסחרי יכול ללכת בעקבות עיתון אחד ויחיד בעולם: קונסיומר ריפורט; אין פרסום בכלל והמגזין קונה את הרכב הנבחן (ומוכר אותו לאחר מכן). כל השאר נוהגים אחרת – כולל המהוללים במגזיני הרכב (לחלק מהמכובדים ביותר קשרים עמוקים עם היצרנים, כולל משוב מוקדם על דגמים חדשים לפני ההשקה). עיתון הארץ, שהחרים נסיעות לחו"ל (והיה יחיד בישראל) בגלל "סיבות אתיות" (שאותן הציג רוני שטרן) שינה ממנהגו ברגע שנכנס באופן מסיבי לכתיבה על רכב (למיטב ידיעתי הוא מממן את הטיסה).

[רוני אהרנוביץ]

אין כתבי רכב שמה שהם כותבים הוא בהתאם לאינטרס זר.

:lol: :lol:

[SLS]

הבעיה היא שלנו ולא של העיתונאים.

 

הסטורית עיתונים (כללי, לא רכב) נועדו לפרסם דעות. רק לאחר מכן חדשות וגם אז רק כאלו שנועדו לבסס את הדעות של בעלי העיתונים.

 

עוד סוג של עיתונים היו העיתונים שנועדו להביא כסף, הרבה כסף והמון כסף. ככאלו הם פרסמו הגזמות ואף שקרים.

 

הטוהר העיתונאי הוא המצאה מודרנית שלאחר מלחמת העולם השניה ואף מאוחר יותר.

 

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה היא פשוטה - לא להאמין, לפקפק, לבחון.

[sronis]

העובדה שיצרני המכוניות דואגות לעטוף את הכתבים בפינוקים ומתנות מראה שהם פועלים להתחנף לעיתונאים.

עיתונאי אינו שונה משופט או שר או שאר האדם. כאשר ידרש לכתוב על אותה מכונית באופן ביקורתי, כי זה מה שמחפש מי שקורא על מכונית בעיתון ולא בפרוספקט, קשה להשתחרר מהכרת הטובה לאותו יצרן שפינק אותו. זו תכונה אנושית ואף אחד אינו משוחרר ממנה, גם אם כתוב בסוף הכתבה "הכותב היה אורח חברת ..." ועל אחת כמה וכמה אם בעתיד יערוך מבחן השוואתי בין אותה מכונית ובין מכונית מיצרן שנהג בקמצנות.

 

אגלה לך סוד - נשלחתי להשקה לאחרונה ובה באמת פינקו את העיתונאים מכל הבא ליד. צחקתי עם חבר שהם עושים הכל בכדי שננהג כמה שפחות ונסתלבט כמה שיותר. אתה חושב שכעת יש לי אהדה מוסתרת ליצרן? ליבואן? שאני מרגיש "חייב"? אתה חושב שלא ניצלתי כל דקה בשביל לנהוג במכונית? בשביל לשאול את המהנדסים שאלות נוקבות? יותר מזה - אתה באמת חושב שכשעוד שלושה חודשים, אם אשתתף במבחן השוואתי בין המכונית שבהשקתה השתתפתי ובין מכוניות אחרות, אתחיל לחשב באיזו השקה פינקו אותי יותר ואת מי לדפוק כי במלון בו שיכן אותי לא היו סרטים כחולים בחינם?

 

אל תתמם - רק תחשוב עם יבואן או יצרן מזמין אותך ככתב רכב לארוע השקה ומבחן דרכים

ובדרך מעביר אותך ויה דלורוה של אי עמידה בזמנים , מלון מחורבן , אוכל מזויעה, ובנוסף אתה מקבל מזג אויר לא נעים - אז לא תעזור לך כל הסבלנות והאתיקה - אתה תהיה מושפע לרעה וכך תכתוב.

לעומת זאת אם תקבל פינוקים וצ'ופרים , יחס של VIP ליטופים על האגו - אז גם אם תרצה או יהיה נכון לבקר - אתה תמתן את הביקורת - אז האתיקה העונאית שלך תמדד - יש שיעמדו בכבוד , יש שיפלו , ויש כאלה שיעדיפו לא להבחן - כל עתונאי צריך לעשות את חשבון הנפש שלו

 

יש לי סיפורים של כתבי רכב אחרים על השקות נוראיות. כאלו שבהן הכל היה לא מאורגן והבלגן חגג. כאלו שכללו יותר שעות טיסה משעות על הקרקע. כאלו שהלו"ז היה כה דחוק עד כי היה צורך במאמץ ולחץ אדיר בכדי לבצע את העבודה במקצועיות הדרושה. בסופו של דבר מה שצריך לקבוע זה אם האוטו טוב או לא. אם זה נעשה אחרת - אותו כותב לא צריך להיות כתב רכב. זה, ד"א, תקף עבור כל עיתונאי. אנחנו פורום רכב ולכן קל מאוד לתקוף את הצד הזה של המקצוע, אבל מסביבנו עשרות דוגמאות חמורות בהרבה ממה שאתם מנסים להציג. צריך לפתוח עיניים ולקרוא תמיד בעין ביקורתית. זה לא אומר שצריך ישר להאמין שלכל עיתונאי יש אג'נדה סודית...

 

אינכם חייבים לקבל את המילה שלי, אבל בתור מישהו שמכיר את העסק מבפנים, המצב באמת לא גרוע כפי שהייתם אולי רוצים לחשוב. עיתונאי רכב רבים שאני מכיר הם אנשי מקצוע טובים מאוד. וזה נאמר גם כרוני מהפורום, שקורא את עיתונות הרכב עין ביקורתית מאוד (לא תאמינו כמה) מזה שנים.

 

רוני