רוני אהרונוביץ הלך לעולמו

[DareDevil]

נתקלתי בפוסט במקרה בעבודה, די התבאסתי לשמוע על מותו של רוני, נראה לי שאפשר לסווג את רוני כאחד מדור הנפילים של המוטוריקה הישראלית. גם אם דעתו די חורגת מהנוף הישראלי עיתונאי.

אני בעיקר נתקלתי באתר שלו כאשר חיפשתי מידע על רכבים. בדרך כלל אפשר לחשוב שהמגזינים היותר חדשים יספקו את המידע הזה אבל משום מה איכשהוא הגעתי לאתר שלו. אומנם המקרים היו מעטים אבל כאשר הגעתי, מצאתי את הכתבות קולחות ומעניינות. משהו שאפשר לשאוף אליו, להיות כזה. 

 

זצק"ל

[מיץ פטל]

הישורת האחרונה:

 

http://www.netcar.co.il/forum/forum.php?ix=192216

[primekart]

בוקר טוב. 
דור העלה פוסט באתר נטקאר. 

רוני אהרנוביץ, אבי, מצטרף בשעה זו לחבריו הותיקים, סנה, וילנב, ומוריסון לעולם שכולו בנזין, מכוניות איטלקיות, אוכל צרפתי ובחורות סובייטיות.

עלייתו לפודיום ביום חמישי ה-9 בדצמבר בשעה 11:00 בקריית שאול. 

משפחה, חברים ואויבים, מתכנסים לכבודו בביתי ברחוב גוטליב 1, דירה 6 - חמישי לאחר הלוויה, שישי צהרי היום עד כניסת השבת.

דור אהרנוביץ

[X9500]

אבידה.

 

בשנות ה-80 רוני העלה כתבה על פיג'ו 205 GTI שם טען מדוע היא כל-כך הרבה יותר מוצלחת ממכונית חלומותי דאז, הטיל לקו-ישר, הרנו 5 GT Turbo. אני התקשיתי לסבול את "ההכפשה"... החלטתי להגיע למערכת המגזין שהיתה אז בשדרות נורדאו בתל אביב כדי למסור לו אישית ובידיים רועדות נייר מנומק שסותר - כך לפחות חשבתי - כמה מהנחותיו. עם דופק 120 לב נקשתי בדלת, רוני פתח ושם נכח חבר נוסף מהברנז'ה של אותם ימים. במקום גירוש, זילזול או סתם גלגול עיניים, הזמין אותי להכנס ואז זכיתי לשעה של שיחה נדירה עם האדם הראשון בארץ שבהקשר למכוניות באמת-באמת-באמת הבין על מה הוא מדבר, ובשיחה הזו גם הצליח להסביר לי כמה אני טועה... לא רק שכמובן צדק בכל אחת מהטענות שהעלה, אלא גם ציין בחיוך באוזני החבר ש"הנה, זה הדור הבא בענף הרכב..." - בשש המילים האלה גרם לי לאושר עילאי, האיש הידען הזה מנהל איתי - ילדון פישר, תלמיד תיכון - שיחה בגובה העיניים, מקשיב, אבל משכנע אותי בטיעונים חד משמעיים שאין הרבה מה לעשות נגדם - היה ברור שיש המון שהוא כבר שכח ואני עדיין לא יודע - חוויה שאני זוכר בבהירות עד היום.

 

פגשתי אותו עוד מספר פעמים בהשקות רכב מקומיות - "שלום-שלום" וקצת על "התעשייה", לפעמים אפילו היתה מילה או שתיים על "הענף המקומי", תמיד היה טיפה מבודד עצמו מרצון בהתכנסויות האלה ומידי פעם שואל שאלות ענייניות כמו שרק רוני אהרונוביץ היה יודע להעלות.

 

איזו אבידה גדולה.

[מיץ פטל]

^סיפור מעולה.

 

פגשתי את רוני מספר פעמים והתכתבתי איתו. היו לי איתו גם התנגשויות לא נעימות שגרמו לי לפתח אנטי וביקורתיות. 

בסופו של דבר למרות המטענים שנוצרו, בגלל שהוא היה נאמן לדרכו - אמיץ, ישר, בעל כושר כתיבה משובח, ידען ופועל מתוך תשוקה אמיתית לאהבתו היחס שלי אליו הוא של יראת כבוד. 

עריכה אחרונה ב-8 לדצמבר, 2021 על ידי מיץ פטל

[oferg22]

האמת קצת עצוב להגיד, אבל מאותה סיבה שאני לא קורא אוטו, אני כבר פחות ופחות נכנס לאתר הזה.

אהרונוביץ היה בשנותיו האחרונות מוקצה. כפי שאמרו לפני היה איש דעתן שלא התפשר וסרב לשנות את דעותיו.

אבל גם לו  וגם לפורום הזה יש זכויות רבות ביצירה ובתחזוק של התרבות במוטורית בארץ הזאת.

רוני היה הראשון והחלוץ לכתוב רק על מכוניות שמיועדות לנהיגה. בתור נער מתבגר לקרוא על מכוניות על היה מתסכל לפעמים. אבל איפה מחוץ לעמודי הכרומו הנוצצים היה אפשר אז לראות וכמעט להריח את המכוניות האלה?

כתב מישהו לפני על כך שהאוטו בסוף אמור להסיע את אמא שלו למכולת. לטעמי לא בשביל מכוניות כאלה קיימת עיתונות רכב. אולי בשוליים. בטח לא המהות. וזה מה שאהרונוביץ ייסד

 

שינוח בשלום על משכבו

[falou]

לפני 7 שעות, oferg22 כתב:

לטעמי לא בשביל מכוניות כאלה קיימת עיתונות רכב

 

אתה חושב שכל עיתונות הרכב, כולה, צריכה להיות ממוקדת בחובבי נהיגה ולעיתונות אחרת אין זכות קיום?

שירלי, את בטח מתבדחת.

[Doron_Z]

יכול להיות שהוא הכליל אבל לדעתי הוא מתכוון עיתונאות הרכב במובן של חובבי רכב רכב ולא במובן של צרכנות יבשה שזה כמובן לא חסר ויש לזה זכות קיום כמו שיש לסקירות מוצרים מכל הסוגים זכות קיום אבל זה לא באמת הדבר שמבחינתי גורם לך לפתח תשוקה לתחום.

[falou]

תגדיר "תחום". אם "תחום" זה כל תחום הרכב הפרטי, אז יש פה הרבה עם תשוקה לקנות משפחתית שמתאימה להן, לתחזק מכוניות לא ספורטיביות בעליל, שהן קצת ישנות (קראת הודעות של בוקי?), אספנות ועוד ועוד ועוד.

אם קוראים בפורום מסתבר שהצרכנות היא בכלל לא יבשה, יש בה הרבה מאוד אמוציות, שלא קשורות בכלל לניהוג.

אני, לפני שקונה מכונית, הייתי קורא מה רוני חושב עליה, כי הוא הכי קרוב אלי בטעם וסדרי העדיפות, אבל להגיד שזה מה שצריך ותו לא ושכל דבר אחר הוא "יבש"?!

זה, כדברי המשוררת: רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם הנמלה.

זה יכול להאמר רק בבדיחות הדעת של שירלי, והפורום הזה הוא עדות לכך.

[kobi_g]

צער ענק על אחד מכתבי הרכב שנתן ביקורות ישירות.

גדלתי על הביקורות וכל מה שכתב ואכן צער רב על אחד "הענקים" של כתבי הרכב בארץ

שהתחיל להביא לנו חומר והבנה על מכוניות וכל מה שמסביב. 

[דב קרדו]

כמו רבים מהמגיבים כאן, גם אני התוודעתי ל"טורבו" ולרוני ז"ל בתחילת דרכי בתחום, ואני יכול להגיד בפה מלא שאם לא הוא, ספק אם הייתי עושה את הדרך שעשיתי.

ולחשוב שרוני  מצא לנכון להניח ליד צילומי ספורטיביות סקסיים, תמונות ומילים רבות על משאיות ומסחריות...

הרבה למדתי ממנו, ומדובי פרידמן שותפו, כל כתיבה, צילום, פרסום... 

תודה רוני.

דב קרדו

[falou]

 

לפני 4 שעות, falou כתב:

תגדיר "תחום". אם "תחום" זה כל תחום הרכב הפרטי, אז יש פה הרבה עם תשוקה לקנות משפחתית שמתאימה להן, לתחזק מכוניות לא ספורטיביות בעליל, שהן קצת ישנות (קראת הודעות של בוקי?), אספנות ועוד ועוד ועוד.

אם קוראים בפורום מסתבר שהצרכנות היא בכלל לא יבשה, יש בה הרבה מאוד אמוציות, שלא קשורות בכלל לניהוג.

אני, לפני שקונה מכונית, הייתי קורא מה רוני חושב עליה, כי הוא הכי קרוב אלי בטעם וסדרי העדיפות, אבל להגיד שזה מה שצריך ותו לא ושכל דבר אחר הוא "יבש"?!

זה, כדברי המשוררת: רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם הנמלה.

זה יכול להאמר רק בבדיחות הדעת של שירלי, והפורום הזה הוא עדות לכך.

 

אני רק רוצה להוסיף שרוני מעולם לא זילזל בשיקולי קניית רכב שאינם קשורים להנאה מנהיגה, הוא פשוט סירב להתייחס לעניין האמינות, בשל העדר מידע אמין בעניין. הוא ידע להעריך מאוד מכוניות פוקנציונאליות ומבוצעות היטב, כמו טויוטה פריוויה, ומעולם לא נבהל מלבחור מכוניות שהיו פחות מכונית לנהיגה, אם חשב שהן התאימו יותר לקהל היעד (למשל, קסדוס מול BMW סידרה 5).

[itaysamurai]

בתאריך 8.12.2021 בשעה 10:13, X9500 כתב:

אבידה.

 

בשנות ה-80 רוני העלה כתבה על פיג'ו 205 GTI שם טען מדוע היא כל-כך הרבה יותר מוצלחת ממכונית חלומותי דאז, הטיל לקו-ישר, הרנו 5 GT Turbo. אני התקשיתי לסבול את "ההכפשה"... החלטתי להגיע למערכת המגזין שהיתה אז בשדרות נורדאו בתל אביב כדי למסור לו אישית ובידיים רועדות נייר מנומק שסותר - כך לפחות חשבתי - כמה מהנחותיו. עם דופק 120 לב נקשתי בדלת, רוני פתח ושם נכח חבר נוסף מהברנז'ה של אותם ימים. במקום גירוש, זילזול או סתם גלגול עיניים, הזמין אותי להכנס ואז זכיתי לשעה של שיחה נדירה עם האדם הראשון בארץ שבהקשר למכוניות באמת-באמת-באמת הבין על מה הוא מדבר, ובשיחה הזו גם הצליח להסביר לי כמה אני טועה... לא רק שכמובן צדק בכל אחת מהטענות שהעלה, אלא גם ציין בחיוך באוזני החבר ש"הנה, זה הדור הבא בענף הרכב..." - בשש המילים האלה גרם לי לאושר עילאי, האיש הידען הזה מנהל איתי - ילדון פישר, תלמיד תיכון - שיחה בגובה העיניים, מקשיב, אבל משכנע אותי בטיעונים חד משמעיים שאין הרבה מה לעשות נגדם - היה ברור שיש המון שהוא כבר שכח ואני עדיין לא יודע - חוויה שאני זוכר בבהירות עד היום.

 

פגשתי אותו עוד מספר פעמים בהשקות רכב מקומיות - "שלום-שלום" וקצת על "התעשייה", לפעמים אפילו היתה מילה או שתיים על "הענף המקומי", תמיד היה טיפה מבודד עצמו מרצון בהתכנסויות האלה ומידי פעם שואל שאלות ענייניות כמו שרק רוני אהרונוביץ היה יודע להעלות.

 

איזו אבידה גדולה.

איזה סיפור.

אומרים שלא כדאי לפגוש את מושא ההערצה שלנו. וואלה, לפעמים כן.

 

אני זוכר איך כילד בן 8-10 הייתי קורא את הטורים הקשוחים שלו, את התגובות הלא נחמדות ולא מתפשרות לקוראים במדור השאלות.

כמה שזה היה לפעמים לא נעים לקריאה, ככה זה היה מסקרן.

ועוד אני נזכר, גם כשאני פותח גליונות ישנים, איך במדור המודעות למכירה, היו רק מכוניות ספורטיביות מגניבות. 

אז חשבתי לעצמי שככה זה ירחון של חובבים, כולם עם ספורטיביות.

היום אני יכול לנחש שזו היתה יד מכוונת היטב.

[RK]

אני חושב שרובנו עוצבנו על ידי "אוטו" תחת ידו והנחייתו של אהרונוביץ'. גם אם היום, בחלוף שלושה עשורים, לא הכל כבר מתקבל כתורה מסיני ובטח ובטח לא בפסקנות שהייתה לחם חוקו, ללא כל ספק זכויותיו בפיתוח (שלא לומד ייסוד) תרבות מוטורית בישראל רבות.

[zaf]

דניאל שמיל פרסם בדה מרקר למעשה סוג של רקוויאם לעיתנות הרכב כעיתונות רכב ולא כעיתונות צרכנית

 

https://www.themarker.com/blogs/daniel-schmil/BLOG-1.10453339

 

המאמר הזה מסכם יפה את כל שנאמר על רוני ועל פועלו. הוא היה אחרון עיתונאי הרכב . 

מכאן והלאה, מה שרואים ונראה זו כבר צרכנות גרידה. 

 

בכמה הספדים, אהרונוביץ' הוגדר כעיתונאי הרכב האמיתי האחרון בישראל. הוא בוודאי האחרון מסוגו. עיתונות הרכב השתנתה מאוד בשנים האחרונות. אתרים רבים נפתחו, יש בלוגרים ויוטיוברים והרבה אנשים שמפיקים תכנים מעניינים. זה מוסיף לגיוון בעיסוק בתחום, ובקוראים - כאלה שמתעניינים בכלכלה, חובבי שטח, שוחרי מכוניות חשמליות וכן אוהבי נהיגה - כל אחד יכול למצוא מידע שמעניין אותו. אבל יש רק דבר שהופך מישהו לעיתונאי, ולא לסתם "יוצר תוכן", וזו לא האהבה למכוניות. השאלה היא עבור מי הוא עובד. אלה שמשרתים את הקהל שלהם - הקוראים והצופים - הם עיתונאים; ואלה שמהדהדים מסרים של יבואנים וקבוצות אינטרס אחרות, הם לא.

 

BLOG-1.pdf

עריכה אחרונה ב-11 לדצמבר, 2021 על ידי zaf