אימון אישי/קבוצתי/פסיכודרמה

[אליעזר]

לפני 3 דקות, vadim6385 כתב:

וגם בספק אם הם למדו את זה בקורס שקר כלשהו.

זהו, שאני רואה הרבה אנשים מגבבים שטויות בכמויות אבל אומרים את זה בביטחון. יש פה ללא ספק גם שקר.

אבל את מה שאתה בטוח בו, למה שלא תלמד להגיד אותו טוב?!

 

[vadim6385]

לפני 6 דקות, אליעזר כתב:

אבל את מה שאתה בטוח בו, למה שלא תלמד להגיד אותו טוב?!

אם אתה בטוח במשהו, למה צריך לחשוב איך להגיד את זה? תגיד את זה וזהו.

 

אנשים מגבבים שטויות בכמויות, כי הם בטוחים שזה נכון. גם אני מגבב שטויות בכמויות, כי אני בטוח שהן נכונות.

 

זה מתחיל ונגמר בכמה אתה מאמין בשטויות שאתה מגבב.

לפני 8 דקות, אליעזר כתב:

יש פה ללא ספק גם שקר.

שקר תמיד ייצא לאור, ומי שמשקר, זה מתישהו יחליק וייצא החוצה, ואז כל הסמכות תתאדה, כי אתה מתוייג כשקרן.

עריכה אחרונה ב-7 לאוקטובר, 2021 על ידי vadim6385

[falou]

לפני שעה, אליעזר כתב:

לסגל התנהגויות של אחרים - אצלי אישית זה פחות עובד, אני מחפש משהו/מישהו שיצליח להוציא את זה ממני מבפנים.

 

יכול להיות שאין לך את מה שאתה מחפש או שזה מכלול מסויים שבאישיות שלך הוא פחות חזק. אני מאוד רוצה להיות סנטר בגובה 2.2, אבל אני 1.84... יו קנואו... זה מה יש.

תסתכל על זה בתור לחזק קווי אופי והתנהגויות שאינן בולטות אצלך. זה שהן בולטות אצל אחרים, לא אומר שזה ״של אחרים״. תחשוב על זה בתור הגדלת ארגז הכלים החברתי/תקשורתי שלך.

תראה, בתור בנאדם צעיר הייתי עם אפס סבלנות לסמול טוק. מעניין לי תתחת אילו נעליים קנתה העובדת שלי אתמול. אבל עם התפקיד הניהולי הראשון הבנתי שצריך סמול טוק עם העובדים, כדי להראות עניין. אז סגלתי לעצמי שיח של סמול טוק, וזה שימושי עד היום, למרות שמטבעי אני יכול לא לדבר עם אף אחד שבועות... חמש דקות של שיח בריאליטי ובא לי לתקוע לעצמי כדור בראש משעמום ממה שיש להם להגיד.

 

עצה אישית,  התחלה של תקשורת טובה זה בלהקשיב. תסתכל על מי שמדבר ותקשיב לו, אל תחשוב על מה אתה רוצה להוסיף בשיחה. את התחלת השיח שלך תתחיל בלחזור על הרעיונות שהביע האחר, כדי לוודא שהבנת נכון, וכדי לתפוס את תשומת ליבו בזה ששכנעת אותו שהקשבת לו (כשתחזור על מה שהאחר אמר, הוא יקשיב לך...). אז תוסיף את דעתך, ויש סיכוי יותר טוב שהיא גם תהיה מסונכרנת עם הרעיון של האחר וגם יקשיבו לך.

טכניקה פשוטה שלא דורשת שינוי בהתנהגות, רק בהתנהלות.

 

מעבר לזה, יש אנשים שמלמדים איך להציג רעיונות במקום העבודה. אני מכיר אחת כזו, אבל היא מגרמניה...

 

 

[יבגניפ]

אנשים מרגישים בנח להגיד שטויות כי יש להם בטחון עצמי. וזה גם לא אבסולוטי. יש אנשים שיש להם בטחון עצמי בתחום מסוים והעדר מוחלט בתחומים אחרים.

אבל אם אדם יודע, נניח, שהוא צודק במשהו אבל לא מסוגל להכריח את עצמו להביא את זה לידי ביטוי באיזה ישיבה או פורום זה חוסר בטחון. כי ידע ובטחון עצמי זה דברים שונים.

האמת שזו שאלה מעניינת אם אדם שאין לו כישורי הנהגה בכלל יכול ללמוד את זה, בלי קשר לפותח השרשור שאני כמובן לא מכיר. מניח שכן עד רמה מאוד מסוימת. אבל כנראה לא הרבה מעבר.

כמובן, יש ארגונים ומקומות שיותר תומכים בזה גם בלי טיפולים חיצוניים כאלו ואחרים, למשל על ידי יצירת תרבות ניהול דיון שמאפשרת גם לאדם הכי חסר בטחון בחדר לדבר עד שזה הופך ליותר אינטואיטיבי לכולם. אבל גם זה מוגבל.

 

[falou]

אני די חושב אחרת.

אם נחשוב על עצמנו כשהיינו צעירים יותר, הרי היה לנו פחות ביטחון, ולרובינו (לפחות מי שצובר חוויות חיוביות בסה״כ), הביטחון עולה עם הזמן, עם הניסיון, עם הרוגע שמגיע עם הבגרות (בטח חלקו פיסיולוגי).

כמו כל דבר, אפשר להתאמן ואפשר לתרגל שפת גוף, ושפת הגוף גם משנה את המצב המנטלי. אם אתם מדברים עם מישהו ואתם משלבים ידיים, זה אומר שאתם פחות מקשיבים. מספיק להפסיק לשלב ידיים, והקשב עולה. כלומר, שפת הגוף היא לא רק משקפת את המצב המנטלי, היא חלק ממנו וההשפעה היא דו כיוונית.

זה לא פשוט, למעשה די מסובך, אבל אפשר להתאמן על זה (תראו את ביבי...).

 

מפתח נוסף לביטחון הוא ניסיון. או תרגול. יענו, להתאמן על איך להגיד את הדברים לפני הפגישה. לכתוב אותם, להגיד אותם, לתרגל אותם רעיונית, ככה שאתה לא צריך לחשוב באותו הרגע.

להתלבש כמו מישהו בעל סמכות. לבוא מסודר, בלבוש הולם. להרגיש כמו אקזקוטיב שאתה בעבודה (לפעמים אני מתגעגע לימים שהייתי לובש חליפה...).

 

אני יכול לחשוב על מספיק דוגמאות של אנשים שהיו חסרי ביטחון, בתחתית ההיררכיה, לא מרשימים בעליל, והשתנו לגמרי.

טוב, נו, כמעט לגמרי. אולי איפשהו בפנים עוד נמצא אצלם חוסר הביטחון הבסיסי, אבל הם למדו לעבוד מסביבו.

[אליעזר]

 

לפני שעה, falou כתב:

יכול להיות שאין לך את מה שאתה מחפש

אני ממש בטוח שאוכל להוציא מעצמי יותר. זה מרגיש כמו כמה קליפות.

 

ואם אחזור לשאלה שממנה התחלתי, 

שמעתי ממשהי שהיתה בפסיכודרמה קבוצתית תיאורים שנשמעו ממש מתאימים להוציא מאזור הנוחות ולהתעמת עם מי שאתה מפחד להיות.

[DareDevil]

לפני 7 דקות, אליעזר כתב:

שמעתי ממשהי שהיתה בפסיכודרמה קבוצתית תיאורים שנשמעו ממש מתאימים להוציא מאזור הנוחות ולהתעמת עם מי שאתה מפחד להיות.

איפה היא למדה?

 

[אליעזר]

לפני שעתיים, DareDevil כתב:

איפה היא למדה?

שי משיח

[ברווז]

לפני 9 שעות, vadim6385 כתב:

ואז ירוץ אצלך פרוסס ברקע של "שיט, מה אני עושה לא נכון עכשיו", שיוריד לך את הביטחון עצמי עוד יותר.

לא כולם מריצים "סקריפט זבל" כזה או אחר ברקע. 

לי אישית יש בעייה של ביטחון עצמי. ואני מודע לה. סגנון הדיבור שלי משקף את זה.  ואני מודע לזה. 

אבל כשאני צריך לענות על שאלה (נושאי עבודה), אני עונה בביטחון מלא במידה ואני יודע את התשובה אחרי שבדקתי את הנושא. אין טעם שלא לעשות את זה. 

לפני 9 שעות, אליעזר כתב:

ביצה ותרנגולת?

ממש לא. סיבה ותוצאה, תהליך.

1)אתה עושה משהו.

2) 

3) יתפסו אותך בתור סמכות למשהו שעשית.

לפני 9 שעות, אליעזר כתב:

אבל גם יש אנשים שאתה רואה שהם מקרינים את זה. כלומר זה בא מתוכם, לא מאישור של סביבה חיצונית.

זו מיומנות, או מולדת אם יש לך מזל או נלמדת אם לא ניחנת בה מראש.

אני הגעתי למצב שבו אני לא צריך, לא רוצה, לא מעוניין ולא מעניין אותי בכלל אישורים חיצוניים. אני יודע מי ומה ולמה וכמה אני. לא מעניין אותי איך אני נתפס ע"י הסביבה, מאחר ולכל אדם הבנה אחרת לאותו הדבר ואי אפשר לרצות את כולם.

מאחר ואני מתנהל בהתאם לצורה של "אין לי צורך ואת מי להרשים", המעשים שלי מדברים הרבה יותר מהמילים שלי. אני מתלבש מכובד, ייצוגי. דואג להופעה נאה (גילוח, תספורת). לא שלומפר. וזהו - מה שאתה רואה, זה מה שיש. 

זה משדר משהו בפני עצמו, והרבה אנשים נתפסים על הווייב הזה.

לפני 8 שעות, falou כתב:

למרות שמטבעי אני יכול לא לדבר עם אף אחד שבועות... חמש דקות של שיח בריאליטי ובא לי לתקוע לעצמי כדור בראש משעמום ממה שיש להם להגיד.

גם אני ככה בעיקרון...

לפני 7 שעות, יבגניפ כתב:

האמת שזו שאלה מעניינת אם אדם שאין לו כישורי הנהגה בכלל יכול ללמוד את זה, בלי קשר לפותח השרשור שאני כמובן לא מכיר. מניח שכן עד רמה מאוד מסוימת. אבל כנראה לא הרבה מעבר.

כמובן, יש ארגונים ומקומות שיותר תומכים בזה גם בלי טיפולים חיצוניים כאלו ואחרים, למשל על ידי יצירת תרבות ניהול דיון שמאפשרת גם לאדם הכי חסר בטחון בחדר לדבר עד שזה הופך ליותר אינטואיטיבי לכולם. אבל גם זה מוגבל.

כן, זה אפשרי, ועד רמה גבוהה. כמו שאמרתי מקודם, יש אנשים שנולדו עם הכישרון הזה, ויש כאלו שצריכים ללמוד לייצר (או לזייף) אותו. 

אבל הבן אדם צריך לרצות ללמוד להשתנות, לכן מה שכתבת לגבי "יצירת תרבות דיון" תעזור רק קצת. לרוב (לדעתי לפחות) הבחור המדובר יהיה סתם מופנם, שקשה לו לדבר באופן כללי עם אנשים כי זה שואב הרבה אנרגייה- והוא לא רוצה להשתנות.

לפני 6 שעות, אליעזר כתב:

שמעתי ממשהי שהיתה בפסיכודרמה קבוצתית תיאורים שנשמעו ממש מתאימים להוציא מאזור הנוחות ולהתעמת עם מי שאתה מפחד להיות.

נשמע שהחלטת, אתה מחפש לקבל אישור מהחבר'ה או משהו? 

אם אתה יכול להרשות לעצמך את העלות של זה, תנסה. 

איך אומרים כל הקואצ'רים (בגרוש וביותר יקר מגרוש): "את ה"לא!" כבר יש לך. תנסה. אולי זה יהפוך להיות "כן".

[falou]

לפני 9 שעות, אליעזר כתב:

שי משיח

 

אני חושב שאתה צריך קודם כל להגדיר מטרה.

אם המטרה העיקרית שלך היא לשפר את התפקוד שלך בסביבת העבודה, לך על מישהו שיעבוד איתך על זה, ספיציפית. מישהו שזו ההתמחות שלו, שמכיר את האופי של סביבת העבודה שלך וייתן לך פרקטיים ורלוונטים לסיטואציות שתיתקל בהם. משהו הרבה יותר מצומצם, ממוקד ותכליתי. זה באמת יותר עבודה מהבחוץ פנימה, שנוי שמובל מההתנהגות (כמו שכתבתי, אופי לא מכתיב התנהגות והתנהלות, זה כביש דו סטרי).

 

אם אתה רוצה תהליך יותר מופשט, של התבוננות פנימית ותרגול "כללי", משהו שהוא יותר חוויתי, יותר מפגש מכוון עם העצמי שלך, אז משהו כמו הפסיכודרמה שהבאת יותר מתאים (בלי להכנס לפרטים על הספיציפי).

 

האופציה הראשונה יותר תכליתית. היא יותר אימון. השנייה היא יותר עבודה... נו, "רוחנית" (ואני לא כותב את זה בנימה שלילית).

[יבגניפ]

בהרבה חברות הייטק היום המנהלים וה-hr יהיו קשובים למשהו כזה אם תעלה אותו. לא יודע אם ניסית את זה, אבל זה גם משהו לחשוב עליו (וזה מתחבר למשהו פאלו אמר)

[אליעזר]

אוף, הנושא החמקמק הזה - ״בטחון עצמי״.

שנים שאני מנסה להגדיר אותו. ולמפות את עצמי ביחס אליו.

 

והקטע הכי מעניין הוא שאנשים שנראים הבטוחים הגדולים ביותר בעצמם, כשאתה מגיע קצת קרוב, אתה מגלה כמה סדקים יש בהם.

אז מה, הכל בולשיט?

 

 

לפני 8 שעות, ברווז כתב:

אני הגעתי למצב שבו אני לא צריך, לא רוצה, לא מעוניין ולא מעניין אותי בכלל אישורים חיצוניים. אני יודע מי ומה ולמה וכמה אני. לא מעניין אותי איך אני נתפס ע"י הסביבה, מאחר ולכל אדם הבנה אחרת לאותו הדבר ואי אפשר לרצות את כולם.

נשמע מושלם!

 

לפני 8 שעות, ברווז כתב:

לא כולם מריצים "סקריפט זבל" כזה או אחר ברקע. 

זה רץ אוטומטי, אתה עושה kill אבל זה עולה שוב מחדש. איזה דימון מעלה אותו.

עריכה אחרונה ב-8 לאוקטובר, 2021 על ידי אליעזר

[יבגניפ]

לפני 2 דקות, אליעזר כתב:

אז מה, הכל בולשיט?

לא.

הכל מורכב. אנשים מורכבים. גם בן גוריון לא ישן בלילות. וסדקים יש בכולם.

ושוב, השאלה היא מה אתה רוצה להשיג. 

 

[vadim6385]

לפני כשעה, אליעזר כתב:

זה רץ אוטומטי, אתה עושה kill אבל זה עולה שוב מחדש. איזה דימון מעלה אותו.

אז אתה צריך להוריד אותו מה etc/systemd/services, או לעשות systemctl disable

 

ממליץ על ספר "חוכמת האדישות" של מרק מנסון (the subtle art of not giving a fuck).

 

אם אין לך בעיה עם אנגלית, ממליץ לקנות אותו בצורת ספר אודיו. 16$ בaudible, שווה כל סנט.

 

Listen to The Subtle Art of Not Giving a F*ck by Mark Manson on Audible. https://www.audible.com/pd/B01I28NFEE?source_code=ASSOR150021921000V

 

מה שאני למדתי ממנו - שכמה שפחות אתה רודף אחרי דברים, ככה יותר קל לך להשיג אותם.

[yairw]

 

בתאריך 7.10.2021 בשעה 07:39, falou כתב:

בריאיון עם דניאל קרייג, שאלו אותו מה הסצינה שהכי הפחידה אותו בג'יימס בונד. הוא ענה שהסצינה על המנוף בקזינו רויאל, כי יש לו פחד גבהים. והוסיף: "עכשיו כבר אין לי פחד גבהים..."

וזו התורה כולה על רגל אחת.

 

זה הסיכום הכי טוב לבעיה שלך, יש כאלה שיקצרו את זה לFake it till you make it, אבל אף אחד עוד לא מת מהרחבה טובה,

 

לא יכול לשים אצבע על מה זה היה אצלי, חוסר בטחון עצמי, ביישנות או שילוב של השתיים, שסחבתי איתי מהילדות, אבל פעם ראשונה שהייתי צריך לדבר מול קהל של עובדים, האדמתי כמו עגבניה, הזעתי כמו חזיר (בחורף) והרגשתי שכל כך חם שעוד שנייה אני תופס אש.

איך נכנסתי לסיטואציה? קפצתי למים הקפואים במכה, כמו עם החברה בירדן שהסתלבטו עליי שאני לא נכנס כי קר מדי, במכה הראשונה חשבתי שייתקלף לי העור, לאט לאט אתה מתרגל.

זה לא עבר מהר, והייתי אדום ומזיע עוד הרבה פעמים, אפילו היום מתחבא אצלי איזה שדון שמעדיף להימנע מכל אינטראקציה, אבל חי בעולם ועובד בעבודה שמצריכה את זה, או לפחות תהיה משמעותית יותר קלה ונסבלת אם לא נכביד על עצמנו בנוסף.

להקה אהובה עליי סיכמה פעם שיר שנוגע בסוגיה דומה במשפט שהידהד לי בראש לא מעט:

It's just me being hard on me

תאמין בעצמך "קצת" יותר