אלימות, ואיך יוצרים חברה בריאה יותר לדורות הבאים

[ChemGuy85]

עזוב שהיא נמצאת איפה שהיא לא אמורה להיות. עזוב שהזכות על המדרכה שמורה בראש וראשונה להולכי רגל שהפכו לחיות נרדפות בעיר הזאת. מה זה להתחיל לצעוק "סליחה! סליחה!" ולצפות ממני לקפץ הצידה בזמן שאני מנהל שיחת טלפון במקום היחיד שאני אמור להרגיש בטוח? רדי מהאופניים שלך, תעברי את הקטע הבעייתי ותעלי חזרה על האופניים.

[יבגניפ]

עריכה2: ובחזרה לאמפתיה, מה היית עושה אם הייתי מספר לך שאותה רוכבת בדיוק היא אשתי? שמתניידת כל יום בערך 10-12 ק"מ על אופניים? ואני אוסר עליה (הו הפטריארכליות) לרכוב על הכביש כי אני נוהג ויודע איך הכבישים שלנו נראים, תוך דרישה חד משמעית לרכוב בצורה הכי זהירה שהיא יכולה ומבלי להפריע לאף אחד? והיא עושה את זה כבר למעלה מ-5 שנים מבלי שתהיה לה אף תקרית עם הולך רגל (בניגוד לכמה וכמה תקריות עם נהגים)?

שזה לא מעניין אותי?

 

אתה מסביר לצ׳מגיא למה זה לא בסדר שהוא לא מפנה את הדרך. זה, זה בדיוק זה. תמצית הכל. מאות עמודים, שלך חלק בהם, על נדחפים בפקקים, עצבניים בכבישים וכו׳. לכל אחד תמיד, תמיד יש הסבר למה הוא בסדר. זו בדיוק ההגדרה של אגואיזם חסר פשרות וזו בדיוק ההגדרה של רפובליקת בננות.

 

יש חוק. החוק מחייב אותה לרכב על הכביש. לא נאה לה? שתשאר בבית או תיסע בתחבצ. אבל לא. לא בבית ספרנו. אצלנו גם נרכב על המדרכה, כי יותר הגיוני לסכן אחרים, וגם נתעצבן על אלו שלא זזים. כי אני בתור הולך רגל הרי צריך להיות בדריכות כל הזמן. ואם במקרה לגמרי ידרוס אותי קורקינט בזמן שאני מפנה לה את הדרך? בעיה שלי. העיקר שהרוכבים יחסכו את הזמן.

 

סורי, אין שום דבר אמפתי בעיגול פינות וויתור על חוק ואין שום דבר אמפתי באנשים שהחיים שלהם לנצח על התפר שבין להיות קורבן (זה רע) לבין להיות האלים (זה מעולה). וזה מחרפן שהרעיון המהפכני הזה, כאילו לא ״האחר״ הוא תמיד בריון פשוט לא עובר. למרות שבשרשורים אחרים כל אחד מאיתנו יודע להסביר את זה כל כך יפה.

[סאפיר]

עונה אותו דבר בדיוק.

 

תמלא לאשתך את הרב-קו או תקפיץ אותה לעבודה או תרוויח יותר כסף ותקנה לה אמצעי תחבורה ראוי במקום לשלוח אותה לרכב על המדרכה תוך הפרעה להולכי רגל רק כי לא מתחשק לך לעשות עוד 20 דקות סיבוב עם האוטו.

 

ואם אני עובד כל יום מ-8 בבוקר עד 6 בערב ולא יכול פיזית להקפיץ אותה?

ואם היא רוכבת על אופניים ולא נוסעת ב"אמצעי תחבורה ראוי" מתוך אידיאולוגיה? או כי יש לה איזו טראומה שלא מאפשרת לה לנהוג?

ואם זה סתם יותר מהיר ונוח מאוטובוס?

ולמה אתה מניח שהיא מייצרת הפרעה להולכי רגל? האם בקשה מכובדת לעשות חצי צעד הצידה היא כזו הפרעה רבתי שאתה מרגיש, כמו שאמר סלואורייד, צורך להזמין אותה לדו-קרב?

 

ולמה בכלל אתה צריך לצאת מגדרך בשביל לאנוס על מישהו אחר איזשהו פתרון שיתאים לך יותר? למה לא להתגמש במידה מסוימת (לא משהו קריטי, כאמור - צעד הצידה) כדי לייצר סביבה יותר נעימה לכולם?

 

אתה פשוט תמונת מראה של האלימות שפות"ש דיבר עליה. אתה מחפש להתעצבן בכוח על אנשים וסיטואציות שאין שום סיבה להתרגש מהן, ואז מגיב בצורה אגרסיבית וחסרת פרופורציות מתוך איזה דחף לחנך, להעניש, להעמיד במקום או לא יודע מה. בשביל מה? בשביל לצאת צודק? איך ההתנהגות שלך תורמת לתחושת נעימות במרחב הציבורי? או שמבחינתך כולם יכולים ללכת לשחק על פסי הרכבת, כל עוד הם לא מפריעים לכבודו לנהל שיחת טלפון עם לקוח?

[ChemGuy85]

ברור אני צריך לקפץ על המדרכה רק כי אשתך החליטה לחסוך 10-20 דקות על אוטובוסים והיא לא יכולה לנהוג כי יש לה טראומה. וכמה עוד אנשים נאלצו לקפץ על המדרכות בגלל אשתך? וכמה אנשים ראו את אשתך רוכבת על המדרכה וגם החליטו לרכב על המדרכה כי אם לה מותר למה להם אסור.

 

אם אתה חושב שיש לך עליונות מוסרית עלי אתה טועה ובגדול.

 

יצאת ישראלי מצוי לכל דבר. יותר נוח לך לדחוף את האופניים דרך הגרון ושכולם יקפצו העיקר שאשתי תוכל לחסוך קצת זמן על אוטובוסים.

[Legend]

שאלה לזקני הפורום.

היום פורסם מקרה מחריד שהתרחש בצפת, של חטיפה אונס והתעללות.

היום בעידן המדיה, דברים כאלה מפורסמים מהר.

אבל בתקופתכם, בשנות ה-70/80, ואפילו לפני, היו דברים כאלה?

זה נראה שמיום ליום ה"סטטיסטיקה" במדינה נמצאת במגמת עלייה....

[סאפיר]

שזה לא מעניין אותי?

 

אתה מסביר לצ׳מגיא למה זה לא בסדר שהוא לא מפנה את הדרך. זה, זה בדיוק זה. תמצית הכל. מאות עמודים, שלך חלק בהם, על נדחפים בפקקים, עצבניים בכבישים וכו׳. לכל אחד תמיד, תמיד יש הסבר למה הוא בסדר. זו בדיוק ההגדרה של אגואיזם חסר פשרות וזו בדיוק ההגדרה של רפובליקת בננות.

 

יש חוק. החוק מחייב אותה לרכב על הכביש. לא נאה לה? שתשאר בבית או תיסע בתחבצ. אבל לא. לא בבית ספרנו. אצלנו גם נרכב על המדרכה, כי יותר הגיוני לסכן אחרים, וגם נתעצבן על אלו שלא זזים. כי אני בתור הולך רגל הרי צריך להיות בדריכות כל הזמן. ואם במקרה לגמרי ידרוס אותי קורקינט בזמן שאני מפנה לה את הדרך? בעיה שלי. העיקר שהרוכבים יחסכו את הזמן.

 

סורי, אין שום דבר אמפתי בעיגול פינות וויתור על חוק ואין שום דבר אמפתי באנשים שהחיים שלהם לנצח על התפר שבין להיות קורבן (זה רע) לבין להיות האלים (זה מעולה). וזה מחרפן שהרעיון המהפכני הזה, כאילו לא ״האחר״ הוא תמיד בריון פשוט לא עובר. למרות שבשרשורים אחרים כל אחד מאיתנו יודע להסביר את זה כל כך יפה.

 

אני מסביר לו למה זה לא בסדר שהוא קרא לה בת זונה.

תסכים איתי שהחוק של רכיבה על הכביש לא רק שלא הגיוני, אלא מסוכן. ותסכים איתי שעדיף, גם במחיר של מעבר על החוק הוא שרוכבי אופניים ירכבו על המדרכה לאט ותוך התחשבות בהולכי רגל.

 

אני לא באמת יודע מה קרה שם, אני לא יודע באיזו מהירות היא נסעה או איך היא פנתה אליו, אם היא טסה על 200 וצרחה עליו לעוף מהדרך, היא לחלוטין לא בסדר. אבל אם היא נסעה מספיק לאט כדי לא להפריע לו, וביקשה ממנו באדיבות שיתן לה לעקוף אותו, מה כבר קרה? שוב - מה זה עלה לו וכמה זה תרם לצד האחר. זאת כל המשוואה. במקרה הזה החוק בא כדי למלא חור שנוצר בגלל אנשים שמשתינים על הסביבה שלהם (רוכבי אופניים) ומחאה שנולדה מצד אנשים שנפגעו מזה (הורים לילדים שנדרסו). האם היה בכלל צריך חוק אם אנשים פשוט היו מתחשבים אחד בשני?

[סאפיר]

ברור אני צריך לקפץ על המדרכה

 

למה לקפוץ? בהתחלה דיברת על זה שהיא ביקשה ממך, ועוד היה לכם זמן להחליף עלבונות. זה לא נשמע כמו תיאור של סיטואציה שמצריכה קפיצות של אחד.

 

והיא לא יכולה לנהוג כי יש לה טראומה.

למה זה כל כך פסול? זו לא סיבה הגיונית?

 

וכמה עוד אנשים נאלצו לקפץ על המדרכות בגלל אשתך?

0

 

וכמה אנשים ראו את אשתך רוכבת על המדרכה וגם החליטו לרכב על המדרכה כי אם לה מותר למה להם אסור.

אם הם רואים איך היא רוכבת, כנראה שגם 0

 

אם אתה חושב שיש לך עליונות מוסרית עלי אתה טועה ובגדול.

ממש לא חושב שיש לי עליונות מוסרית על אף אחד. חושב רק שברוב המקרים יש פתרון מאוד פשוט שיהיה מקובל על כל הצדדים ומאוד קל ליישום. זה לא מוסריות, זה פרגמטיות.

 

יצאת ישראלי מצוי לכל דבר. יותר נוח לך לדחוף את האופניים דרך הגרון ושכולם יקפצו העיקר שאשתי תוכל לחסוך קצת זמן על אוטובוסים.

 

לא דוחף שום דבר לאף אחד לשום מקום. אומר רק שבסיטואציה שתיארת, הייתה דרך הרבה יותר נעימה להתנהל. אבל שניכם בחרתם לייצר קונפליקט יש מעין ושניכם חירבנתם לעצמכם את היום בעשותכם כן. שזה בעצם שורש השרשור.

 

 

That being said, עייפת אותי. אתה קיצוני מדי בדעותיך ובצורה בה אתה מציג דברים. אי אפשר לנהל ככה דיון, אלא רק להתנגח ולהתווכח, ולתרום לאלימות ששמוליק מתלונן עליה. אז שיהיה בהצלחה, אני יורד לכביש.

[ChemGuy85]

אל תשכח לקחת גם אשתך שלא תפריע להולכי רגל על המדרכה.

[discoTD5]

עד שלא ידפקו מכות רצח לאותם אנשים אלימים, הם לא ילמדו להתנהג יפה.

ראיתי את זה פעם בסרט, או של סילססטר סטאלון או של ברוס ויליס, לא בדיוק זוכר, וזה אשכרה עבד.

[Asaf-R]

בתכנון אורבני טוב הצפיפות הרבה פחות מורגשת. הבעיה שהתכנון האורבני בישראל על הפנים, תחבורה ציבורית על הפנים ואנשים לא מתחשבים במרחב האישי של אחרים.

 

טיילתי הרבה בסין ואפילו בערים של 20 - 30 מיליון בני אדם לא קיבלתי תחושת צפיפות וחנק כמו ב-10 דקות של טיול בשכונה ישראלית טיפוסית. זה אפילו לא עניין של כמות אנשים על המדרכה אלא הידיעה שאני חייב להזיז את הרכב אפילו בשביל הסידורים הבסיסיים ביותר.

 

בהונג קונג נכנסים לבניין ו-5 הקומות הראשונות זה קניון ושאר הקומות זה דירות מגורים. הכל במרחק הליכה. הכל זמין ונגיש. קשה לשים על זה את האצבע, אבל מתכנני ערים במערב עושים משהו לא נכון וישראל מהבחינה הזאת נמצאת 20 שנה אחרי המערב. רק שתבין עד כמה המצב כאן גרוע.

 

 

.

 

מסכים לגבי התכנון האורבני הנוראי וחוסר ההתחשבות במרחב הפנימי.

 

לגבי ערי הענק: לא יודע לגבי סין, אבל לגבי ערים במערב - יש משהו מאוד מנחם כשאתה יודע שאתה יכול לקחת את הרכב ובמרחק של 2-3 שעות להגיע למקום בו ניתן לטייל במשך שעות מבלי לראות נפש חיה.

בארץ זה משהו שבחיים לא תמצא

[סאפיר]

אל תשכח לקחת גם אשתך שלא תפריע להולכי רגל על המדרכה.

 

אל תדאג, כבר לוקח אותה מאחורי האסם ודופק לה כדור בראש כדי שלא תנשום לך את האוויר.

[ChemGuy85]

זה יהיה הדבר הנכון לעשות למען כדור הארץ.

[סאפיר]

שמע, עם איך שאתה מתבטא, אני ממש מקווה בשבילך שאו שאתה עושה את זה רק באינטרנט, או שאתה ממש טוב בללכת מכות או לרוץ. כי יש סיכוי לא מבוטל שיום אחד אתה תצעק משהו לא לאיזו שמנמנה תל אביבית על אופניים אלא על מישהו עם עוד פחות סובלנות לזולת ממך.

[יבגניפ]

אני מסביר לו למה זה לא בסדר שהוא קרא לה בת זונה.

תסכים איתי שהחוק של רכיבה על הכביש לא רק שלא הגיוני, אלא מסוכן. ותסכים איתי שעדיף, גם במחיר של מעבר על החוק הוא שרוכבי אופניים ירכבו על המדרכה לאט ותוך התחשבות בהולכי רגל.

ואני מסביר למה זה כן.

לא, אני לא מסכים איתך. זה החוק בכל העולם. שבילי אופניים וכבישים.

הצחקת אותי. ״תוך התחשבות בהולכי רגל״. כי נהגים לא מתחשבים. אבל רוכבי אופניים זה אנשים שונים לגמרי.

זה, זה בדיוק זה. בדיוק הנקודה. התקרבנות נצחית כדרך חיים. תמיד מצד אחד חראות שמסכנים אותי, ומצד אחר חראות שלא מבינים שהם צריכים לפנות לי את הדרך, כי אני ממהר. אף פעם החרא זה לא אני. זו החשיבה של כולם, החל בפרחה מהסיפור של צ׳מגיא ועד לאחרון הנהגים שצופר לכל רוכב אופניים לפניו.

 

אתה לא יודע מה היה שם? נפלא. אני כבר הספקתי לספור כמה פעמים רוכבי אופניים פגעו בי, צפרו, קיללו, איימו בדריסה. כולל אמהות פקצות שאני רואה כל בוקר כמעט ודורסות ילדים בני 5-6, רק בשביל שהילדים שלהן יגיעו בזמן לכיתה והן עצמו יגיעו בזמן לאן שזה לא יהיה אחכ. עכשיו לך אתה תנסה להעיר לאמא כזו שמשהו דפוק במשהו שהיא עושה. מה פתאום. השמש, הרי, זורחת לה מהתחת כל בוקר מחדש. אותה אסור לסכן אבל השאר יכולים למות.

 

ביום שבו אתה, אשתך, הבחורה מהסיפור של צ׳מגיא, האנשים משרשורים מקבילים שתוקפים נהגים אחרים בכביש, הנדחים בפקקים, בקופת חולים, בפאקינג מעלית בקניון יבינו שלא, אין הצדקה ל״אני ורק אני ואני ואני״ שלהם, גם שרשורים כמו זה לא יפתחו יותר. אבל זה בשביל זה כנראה צריך חינוך מחדש לכמה מיליוני אנשים.

[סאפיר]

ואני מסביר למה זה כן.

לא, אני לא מסכים איתך. זה החוק בכל העולם. שבילי אופניים וכבישים.

הצחקת אותי. ״תוך התחשבות בהולכי רגל״. כי נהגים לא מתחשבים. אבל רוכבי אופניים זה אנשים שונים לגמרי.

זה, זה בדיוק זה. בדיוק הנקודה. התקרבנות נצחית כדרך חיים. תמיד מצד אחד חראות שמסכנים אותי, ומצד אחר חראות שלא מבינים שהם צריכים לפנות לי את הדרך, כי אני ממהר. אף פעם החרא זה לא אני. זו החשיבה של כולם, החל בפרחה מהסיפור של צ׳מגיא ועד לאחרון הנהגים שצופר לכל רוכב אופניים לפניו.

 

אתה לא יודע מה היה שם? נפלא. אני כבר הספקתי לספור כמה פעמים רוכבי אופניים פגעו בי, צפרו, קיללו, איימו בדריסה. כולל אמהות פקצות שאני רואה כל בוקר כמעט ודורסות ילדים בני 5-6, רק בשביל שהילדים שלהן יגיעו בזמן לכיתה והן עצמו יגיעו בזמן לאן שזה לא יהיה אחכ. עכשיו לך אתה תנסה להעיר לאמא כזו שמשהו דפוק במשהו שהיא עושה. מה פתאום. השמש, הרי, זורחת לה מהתחת כל בוקר מחדש. אותה אסור לסכן אבל השאר יכולים למות.

 

ביום שבו אתה, אשתך, הבחורה מהסיפור של צ׳מגיא, האנשים משרשורים מקבילים שתוקפים נהגים אחרים בכביש, הנדחים בפקקים, בקופת חולים, בפאקינג מעלית בקניון יבינו שלא, אין הצדקה ל״אני ורק אני ואני ואני״ שלהם, גם שרשורים כמו זה לא יפתחו יותר. אבל זה בשביל זה כנראה צריך חינוך מחדש לכמה מיליוני אנשים.

 

אבל שוב, למה טובה הקיצוניות הזאת? למה אמהות פאקצות חייבות לגור בכפיפה אחת עם (נניח) אשתי? לא יכול להיות מצב שאלה שכמעט דרסו אותך הם באמת לא בסדר ומי שנוסע בזהירות הוא כן בסדר? למה בכלל אתה מכליל את "רוכבי האופניים"? כמו שיש הולכי רגל ונהגים חארות, ויש כאלה בסדר, יש גם רוכבי אופני חארות ויש כאלה בסדר.

 

למה בגלל שחלק חארות (לא יודע איזה אחוז - אותי למשל אף פעם לא כמעט דרסו/איימו/צפרו/קיללו), צריכים להיות מגעילים לכולם? מזכיר לך משהו משרשור אחר?

למה אני ואשתי והבחורה מהסיפור של כמגיא נמצאים באותו משפט עם נדחפים בפקק ובקופת חולים? ומהצד השני כל החברים שלי כל הזמן צוחקים עלי שאני מנומס מדי ואף פעם לא נדחף או עוקף?

 

למה אי אפשר לשפוט כל מקרה לגופו ולהחליט מה לעשות לפי המצב באותו רגע תוך ניסיון להגיע למצב ששני הצדדים נהנים מהסיטואציה ככל האפשר? למה הכל צריך להיות מוחלט מראש? אם X נוסע על אופניים על המדרכה הוא בוודאי רוצח שאפילו לא יסתכל אחורה אחרי שהוא בוודאות מוחלט ידרוס עשירייה של ילדי גן בטיול שנתי?

 

 

אין שום הצדקה ל"אני ואני ואני ואני", וזה בדיוק מה שאני מנסה להגיד! איך אומרים אצלנו מקדמת דנא - עדיף להיות חכם ולא צודק?

בוא אני אנסה עוד פעם אחת אחרונה להסביר את הסיטואציה:

 

מצב א':

רוכבת אופניים נוסעת על המדרכה במהירות של 30 קמ"ש. באותו זמן, כמגיא הולך על המדרכה ומדבר עם לקוח בטלפון.

רוכבת צועקת לכמגיא שיעוף, כמגיא נבהל, קופץ לשיחים, שומט את הטלפון (שנשבר), נחבל ונשרט. ומאבד את הלקוח שחושב שכמגיא ישראלי חרא שניתק לו בפרצוף.

 

מצב ב':

רוכבת אופניים רוכבת על המדרכה, לא משנה באיזו מהירות, אומרת לכמגיא לזוז. הוא שולח אותה נחוי, היא יורדת לכביש ונדרסת. שלושת ילדיה יתומים, וחייו של נהג משאית הזבל שפגע ברוכבת נהרסים.

 

מצב ג':

רוכבת אופניים נוסעת על המדרכה ב-15 קמ"ש, מזהה שהיא מתקרבת לאדם אחד או כמה, מורידה מהירות ל-5 קמ"ש (קצת הליכה מהיר), ומבקשת מכמגיא לזוז מעט בבקשה כדי שהיא תוכל לעקוף אותו. כמגיא עושה צעד ימינה, הרוכבת עוברת אותו, שניהם ממשיכים הלאה בחיים שלהם.

 

 

עכשיו תגיד לי אתה, בהינתן שאלה שלוש האופציות היחידות, באיזה עולם משלושת העולמות הדמיוניים האלה, היית מעדיף אתה לחיות?