אלימות, ואיך יוצרים חברה בריאה יותר לדורות הבאים

[David32]

פאק אני יוצא פוץ של ספרות רוסית. אבל:

 

את הולכי הרגל יש לאהוב.

 

 

הולכי הרגל מהווים את חלקה הגדול של האנושות. יתר על כן - את החלק הנעלה שלה. הולכי הרגל יצרו את העולם. הם אלה שבנו ערים, הקימו בניינים רבי קומות, התקינו מערכות ביוב ומים, סללו רחובות והאירו אותם בפנסי חשמל .......

 

 

וכשהכל היה מוכן, כשכוכב הלכת שלנו קיבל מראה פחות או יותר מסודר, הופיעו הנהגים.

 

 

יש לציין שגם את המכונית המציאו הולכי הרגל. אבל הנהגים משום מה מיד שכחו את זה. הם התחילו לדרוס את הולכי הרגל הנבונים ורכי המזג. הרחובות, שבנו הולכי הרגל, עברו לשליטת הנהגים. הכבישים הוכפלו ברוחבם, המדרכות הוצרו עד לרוחבה של חפיסת סיגריות. והולכי הרגל התחילו להיצמד בבהלה אל קירות הבתים.

 

 

 

 

בעיר גדולה הולכי הרגל מנהלים חיים מלאי סבל. בשבילם הנהיגו מעין גטו תחבורתי. מרשים להם לחצות את הרחובות רק בצמתים, זאת אומרת דווקא במקומות שבהם התנועה ערה ביותר ושבהם ניתן לנתק את חוט-השערה, שעליו תלויים בדרך כלל חייו של הולך הרגל, בדרך הקלה ביותר.

[עגל הזהב, 1931, באמת שווה קריאה, מאוד מומלץ]

 

אני כבר כמה ימים חושב לפתוח פה שירשור לגבי אופניים ככלי תחבורה ועד כמה חייבים פשוט לגרום לעיריות לייצר מערכת של שבילי אופניים על חשבון הרכבים, כן כן.

 

לאחרונה גם יצא לי להווכח עם חבר בנושא, שטעם שיש רוכבי אופניים חארות ושהם צריכים לפחד מהרכבים.

בארץ זה ברור מה סדר החשיבות של כול כלי תחבורה:

- אני

- כול השאר

 

 

איכשהו במקומות אחרים האני כבר לא משנה, ועוברים לתת עדיפות לדברים אחרים, לדוגמא:

- תח"צ "מקובע"(לא יודע את השם הנכון של זה - רכבת קלה / טראם / וגם טרוליבאס)

- תח"צ רגיל.

- אופניים

- הולכי רגל

- אנשים ברכבים.

 

ויש היגיון בזה.

למה בארץ אי אפשר ככה? לא ברור, אבל בטוח שזה לא קשור לביטחון. זה גם לא קשור לפקקים - כי אם לעבור למבנה כמו שציינתי - פחות פקקים, או ליתר דיוק אותם הפקקים, פשוט פחות אנשים תקועים בהם.

[יבגניפ]

יפה, אתה תרגמת?

[סאפיר]

ולפי האנלוגיה שלך, הדוגמא פה זה לא אדם שבא, מתנצל ומבקש לעקוף בתור בסופר

 

לא. זה! בדיוק זה. ואם עד עכשיו לא הבנת שהאנשים שצריך להפגין כלפיהם אמפתיה הם בדיוק האנשים האלה, אז אני כנראה עושה חרא עבודה בלהסביר את עצמי. לפי מה שהבנתי מהסיפור של כמגיא, זה בדיוק מה שקרה (הסקתי את זה כי בסיפור שלו היה להם מספיק זמן להחליף עלבונות). וזה הקונטקסט בו אתה צריך לקרוא את מה שכתבתי.

 

 

אלא אנשים שכדרך חיים נדחפים לפניך עם העגלה או נכנסים בך איתה

 

האנשים האלה, מצד שני - ולא משנה מה הסיבה שהם נדחפים או נכנסים בך - יכולים ללכת למות פעמיים מבחינתי.

 

כל הרעיון שלי הוא כמו שכתבתי בתגובה הקודמת (וואו שאני מפציץ פה בדאבל פוסטים... שיעזור לי אללה) - מציאת עמק השווה בין הרצונות והצרכים של שני הצדדים. לא "אני צודק אז זדיינו" ומאידך "אני רוצה אז זדיינו".

[David32]

חס וחלילה, בהארץ לכבוד הוצאה לאור של תירגום מחודש הוסיפו אתה הפתיחה לספר.

 

אגב, לעשות שבילי אופניים פרימטייביים וזמניים זה די פשוט.

מציירים על הכביש פס לבן, וממלאים בספרי צבע (איזה שבא לכם! תתפרעו! אבל נהוג ירוק או אדום) את האיזור בין הפס הלבן למדרכה / חניה.

הופס! קם לו שביל אופניים.

 

כול מה שצריך עכשיו זה שהנהגים לא יהיו assholes ולהשמיד את האופניים החשמליים הנוכחיים (ולייבא רק כאלה שמכריחים אותך לפדל ומוגבלים במהירות).

 

איזה קטע זה, שזה עובד בשאר העולם, זה ממש מפתיע כזה. שאפשר. ובכול מקום יש assholes. ועדיין - עובד.

[סאפיר]

הבעיה היא לא המצאותם או היעדרם של assholes, אלא הרצון (או החוסר המוחלט שלו) של הרשויות לעבוד כדי לשפר את חיי כלל האזרחים. אתה חושב שמישהו לא יודע איך לצייר שבילי אופניים? בחייאת... הם פשוט פתרו את הסוגיה ב"רכבו על הכביש ושלא יבואו אלינו בטענות. אם מישהו ימות, תאשימו את הנהג". וזהו. לא צריך לצייר אפילו מטר של פס. לא יותר פשוט? אף אחד פה לא מעוניין בפתרונות, הדבר היחיד שמעניין זה לגלגל את האשמה ו/או האחריות הלאה.

 

אני מאוד מסכים עם מה החלק המתורגם, ואני אפילו אוסיף לו - בכל מקום בו יש מפגש בין שני גופים - הגדול/חזק צריך להתחשב בקטן/חלש. אבל הקטן/חלש לא צריך לנצל את זה כדי להתעמר בגדול/חזק - קח מה שאתה צריך ולא יותר מזה. יוצא דופן אחד הוא תחב"צ, שצריך לקבל עדיפות מוחלטת (חוקית לפחות) על פני כל רכב אחר בכביש.

 

למשל - בכביש, נהג של פרייבט צריך להתחשב ברוכב קטנוע או אופניים, ורוכב אופניים שרוכב על המדרכה, צריך להתחשב בהולכי רגל. מאידך, רוכב קטנוע בכביש או הולך רגל על המדרכה לא יכולים לנצל את המצב ועליהם לעשות מה שהם יכולים (במידת הניתן) כדי להוות מינימום הפרעה.

[hans]

ספייר, מה שנקרא בעדינות, לא שכנעת.

לא את השלישייה ולא אותי (נעזוב לרגע בצד ענייני סגנון דיבור).

אני רק יכול לנחש שאתה לא מתהלך באופן קבוע ויומיומי במקומות המועדים לפורענות ולכן לא מודע לחומרת המצב.

רוכבי הדו-גלגלי-ממונע למיניהם אכן מצפצפים ברובם על כולם, ומצפצפים עליך, הולך רגל תמים, שתפנה הצידה. גם כשלפעמים ניגשים אליך ואומרים "סליחה" כדי שתזוז מהנקודה שבה אתה עומד על שפת המדרכה ברמזור, אין פה שום אדיבות, רק דרך מתורבתת-לכאורה להגיד: אני עובר, זוז.

 

רכבתי על אופניים במשך שנים רבות, תמיד על הכביש בלי לקצר שום רמזור אדום ושום מדרכה, למעט מדרכות רחבות עם מיעוט הולכי רגל. מ-ע-ו-ל-ם לא צפרתי להולך רגל או ביקשתי ממנו מילולית שיזוז. מעולם לא עלה על דעתי לבצע דבר כזה. זה נימוס. זאת התחשבות. הפוך, גוטה.

[oryo]

בסופו של דבר, הרי מי שלא טוב לו פה, קם ועוזב. אני טועה?

בתור אחד שקם ועזב, ומכיר עוד הרבה(ההה) אנשים אחרים שעשו זאת - כן, אתה טועה.

לפני שאני מגיב אציין כי מקריאת ההודעות שלך אני מניח שאתה אדם נעים הליכות עם כוונות טובות, אבל חסר נסיון בתחום הזה, כי

אני אומנם מעולם לא יצאתי מהארץ, אין לי דרכון. אבל מאמין שזו לא אמורה להיות בעיה למי שרוצה לצאת, ולנסות חיים חדשים במקום אחר.

אז מציין מראש כי אני לא תוקף אותך אישית אלא רק את הטענה הזו, שחוזרת חדשות לבקרים: ״מי שלא טוב לו, מוזמן לעוף מכאן!״

 

לבחירת מקום מגורים יש המון פרמטרים, זו לא משוואה עם שני נעלמים אלא עם עשרות - ולכן לטעון ש״מי שרע לו כאן בגלל כך וכך צריך לשנות מקום״ זו טענה חסרת שחר ברמה הלוגית. איך אתה ממשקל את הפרמטרים? האם השווית בין כמה רע לפלוני עם האלימות ובין כמה טוב לו שאמא במרחק נסיעה ושכולם מדברים עברית? (לא)

מעבר ללוגיקה שאפשר כן/לא להתחבר אליה, זה גם יומרני לעשות זאת כי לאדם איתו אתה מתדיין יש לא פחות זכות לחיות כאן ממך, ולשלוח אותו לאנשהו כי הוא לא שבע רצון מפרמטר זה או אחר זה לא ממקומך בכלל. מי שמך..?

נשים את שני אלו בצד, ברמה הכלכלית נטו אותם אנשים שאכן מסוגלים לבצע רילוקיישן הם (בממוצע) שייכים לפרופיל הכנסה מסוים, ולכן לעודד ״ייצוא״ שלהם זו אווילות מוחלטת שלאורך זמן תזיק למדינה בפן הכלכלי - וכפועל יוצא, לתושביה.

 

אם הנ״ל ביסס לך הבנה/הסכמה שלא צריך לקרוא לאנשים לעוף מכאן - אפשר לדבר על היתכנות: לא כולם מסוגלים לבצע רילוקיישן. בין אם זה מחסום שפה/מנטליות, בין אם זה גיל, בין אם זה קריירה שאין בה דרישה במדינת היעד, בין אם זה משפחה שצריכה סיוע בישראל (...) - יש הרבה חסמים שמונעים ממי שמעוניין להגר, לבצע זאת. הלוואי שזה היה קל יותר, החסרון המרכזי במקום מגוריי הוא המרחק מהמשפחה והחברים והייתי שמח לראות יותר מהם כאן, אבל לדאבוני המציאות מסובכת יותר.

 

מעבר לריצוי תחושת האגו והעליונות (המזויפת) בעת קריאה לאדם שהלין על משהו שמפריע לו לעוף מישראל, אני לא רואה שום סיבה ללכת לשם. זה מה שנקרא poor practice.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2019 על ידי oryo

[Gosser1860]

בתור רוכב אופניים (אלה שמצריכות דיווש) יחסית חדש, אני דווקא לא מקבל חלק ממה שאתה אומר Spire.

קודם כל, אם אני מחליט לעבור על החוק (לרכב על המדרכה) אז הולכי הרגל קודמים לכל. אני ארכב במהירות הליכה (אחלה תרגיל לשרירי ליבה), ואם זה איטי מידי אני יורד מהאופניים והולך ברגל. אני תמיד אעדיף לרכב על הכביש כי זה יותר בטיחותי עבורי (כן, כן) שהרי ב-15 קמ"ש ממוצע אני מעדיף לרכב על הכביש ברחובות שקטים בגוש דן (ואני עובד קשה על המסלול האופטימלי) מאשר על מדרכה צפופה. מעולם לא הערתי ומקווה שלא להעיר להולך רגל. מיותר מאוד. בכל בוקר אני נתקל בעשרות רוכבי קורקינט ואופניים חשמליים (וגם רגילים) שמצפצפים על כל חוק אפשרי וכן על כל אדיבות ונימוס מינימאליים. מצד שני רובם גם לא חובשים קסדה. אז לא ברור מה יותר גרוע (נזק לעוברי אורח או נזק לרוכב - שאת שניהם משלם המיסים מממן).

 

מצד שני, חלק ממה שאמרת (Spire), בנושא אדיבות וסובלנות - אני יכול להתחבר. אני אציע לזקן שמאחורי עם 5 פריטים לעקוף אותי בסופר גם אם לא יבקש. ואעמוד בתחבורה ציבורית (בחום, בצפיפות וכו') ואתן להריונית/קשיש וכמעט לכל אחד אחר לשבת. ודומה גם בכביש, מישהו נדחף? מנסה לחתוך? תפאדל. ובבקשה רק תתרחק. צופר רק אם המצב ממש חמור (על סף התאונה).

 

וכל זה למה? כי אני מעדיף למקסם את פונק' התועלת האישית. במקרה שלי, התועלת שלי מתקבלת כשיש לי נחת. למשל, הזקן לא מביט סביב כדי למצוא מושב בעוד אני יושב על כיסא והוא עומד. אני לא "נלחם" על כל ס"מ בפקק. כל כך הרבה אנרגיה מיותרת. על מה בעצם? על כלום.

 

עכשיו, זה לא שאני "מוותר" כל הזמן. במקרה של פגיעה במרחב האישי בצורה דרסטית והיכן שקיימת אכיפה אני משתדל לפנות לרשויות. ובעקביות. מעבר לכך אין הרבה מה לעשות מלבד לנסות ולהשתפר (אדיבות, סובלנות וכו') ולעזור לסביבתי לשאוף לכך (בהינתן ההיתרונות הגדולים).

 

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

[roiei]

Spire, אני לא מבין איך בכלל אתה חושב שאתה צודק

זה בכלל לא מעניין איך אישתך רוכבת על אופניים, 5 קמ"ש או חצי קמ"ש וזה לא משנה אפילו אם הייתה מדרכה ברוחב קילומטר וזה לא משנה שהיא מפחדת לרכב בכביש ושהיא מנסה לחסוך ושהיא תורמת לאיכות הסביבה ועוד אלף סיבות כאלה ואחרות, שורה תחתונה היא עוברת על החוק.

אתה יכול לטעון שהחוק מפגר\מטומטם או לא יודע מה, זה עדיין לא משנה את העובדה שהיא עוברת על החוק.

 

אתה מסתכל על כל הסיפור הזה בצורה כל כך חד צדדית ועוד בשרשור כזה - אבסורד\הזוי.

[oryo]

בנוגע לנושא השרשור -

לדעתי האישית, הרעה החולה השולטת בשיח ובמרחב הישראלי היא חיבור שני משפטים: ״אני ואפסי עוד״ + ״לא לצאת פראייר״.

 

מצד אחד: אני לפני כולם. אם זה אומר שצריך לצפצף על כמה חוקים אז יאללה בקטנה, אם זה אומר שמישהו אחר נפגע אז לא נורא הרי יש לי סיבות טובות לכך. חוסר אמפתיה לזולת ולסביבה, אי כיבוד המרחב האישי של האחר, אגרסיות ואגרסיביות גם כשאין בזה טעם הגיון או מטרה (מלבד ריפוד האגו). רואים את זה בכל מקום ושומעים את זה בכל שיחה, אין שום רצון/יכולת לשים עצמך בנעלי האחר ולתהות מהי ה״אמת״ ברמת המערכת - אני צודק כי אני צודק, ומי שחושב אחרת טועה.

 

ומהצד השני: אין ערך נעלה יותר מלא לצאת פראייר (ובגלל זה כולם יוצאים הרבה יותר פראיירים, אירוני). כמה פעמים שמעתם את השיחה ״למה הם גובים 50 שקל על המבורגר, זה כולה חתיכת בשר חסה ועגבניה, 4 שקלים גג״? הרבה פעמים יעניין אותנו יותר כמה הצד השני מרוויח, במקום לתהות כמה ומה אנחנו מרוויחים...

הבעת התנצלות נתפסת בישראל כסממן לחולשה, אם אתה מתנצל סימן שאתה מודה בטעות, אם אתה מודה בטעות כנראה שאתה טמבל או חלש אופי. טמטום קולקטיבי, במקום להעריך אדם שמסוגל ללמוד משהו חדש ולהודות בשינוי תפיסה, מייחסים לו חולשה.

מדובר בגלגל קסמים: כי כשאתה בטוח שכולם מנסים לדפוק אותך, אתה מנסה לדפוק אותם ראשון, ומייצר נבואה המגשימה את עצמה - אתה הופך לדבר ממנו אתה סולד.

 

והקטע המפגר זה שברגע שאתה מוריד את אלמנט ה״זר״ מהמשוואה, ישראלים הם (בממוצע) אנשים מדהימים. חמים, תומכים, אדפטיביים ומתוחכמים.

חבר לחבר זהב, אדם לאדם זאב, הזוי ועצוב נורא.

 

אני מתכוון (/שואף) לחנך את ילדיי באופן הבא: העולם אינו מקום הוגן, אתם הולכים להדפק, it is what it is. תמיד תזכרו שהחוק מס׳ 1 והחשוב מכולם הוא לא להיות צבוע. אל תעשה לחבריך את מה ששנוא עליך, ותמיד נסו להבין איך נראה הצד השני, גם (ובמיוחד) אם הוא אויב. זה לא משנה איך אנשים אחרים מתנהגים, אתם לא יכולים לשנות את העולם, תוודאו שאתם לא עושים שום דבר שהייתם מסתכלים עליו מהצד בצורה עקומה, וכשזה יקרה (וזה יקרה) תדעו לקבל ביקורת, להכות על חטא - ע״מ להשתפר לפעם הבאה.

עריכה אחרונה ב-8 ליולי, 2019 על ידי oryo

[vadim6385]

תצעק ותוך דקה יגיע שוטר גדול ומעיף אותך למעצר.

 

משהו שאני באמת לא מבין פה.

 

לכל מקום שנותן שירות כלשהו, יש תמיד את הלקוחות שהם that guy, כלומר אחד שכל הזמן עושה בעיות, מטריד, צורח ומשתולל.

 

לרוב זה גם לקוח שלא מכניס מי יודע מה כסף, ועל כל שקל שנכנס ממנו, הוא שותה לאנשי שירות שנה מהחיים.

 

אבל עוד לא ראיתי (אולי כן יש את זה בעסקים קטנים), שאומרים לאחד כזה יפה תודה, אבל אתה לא רצוי אצלנו, לך למקום אחר.

 

משום מה ממשיכים וממשיכים להיכנע ולתת לו, גם במחיר של הפסד. לא ראיתי מצב שבו לקוח בעייתי מסורב שירות.

 

למה עסקים בארץ לא עושים רשימות שחורות של לקוחות בעייתיים, ודופקים להם באן?

[SlowRide]

וואלה לא, לא בא לי בכלל, אבל אז אני נזכר שמוח ורציונל זה מה שמפריד בינינו לבין חיות, חושב חצי שניה ומבין שלזוז יעלה לי הרבה פחות ממה שזה יתן לאותו רוכב אופניים, וזז. ואתה יודע מה, אחרי זה אני גם מרגיש טוב עם עצמי על זה שניצחתי את ה"לא בא לי" ועשיתי משהו טוב למישהו אחר.

 

ברור שזה גם מצב שיוצר חארות שמנצלים את זה והופכים אותך ל"פראייר", מה שמתנגש עם התיקון השלישי של חוקת מדינת ישראל (אחרי "סטטוס קוו" ו"גוים הם נחותים") - לא לצאת פראייר. ואז כבר מתחילה להתנהל מלחמה פנימית במהלכה צד אחד שלך מנסה להבין "למה הוא צריך שאני אזוז" והצד השני מאשים אותו שהוא בבון, ואז אלימות. הקטע המצחיק הוא שאם כולם יתחילו להיות פראיירים, כולם במקביל יפסיקו להיות פראיירים, כי ההבדל היחיד בין בן אדם טוב לבין פראייר, הוא בן האדם שעומד מולו.

 

ובוא, זה לא שאני גר על מאדים, היו לי כבר כמה מפגשים עם רוכבי אופניים. אני פשוט רואה אותם באותה צורה כמו שאני רואה נהגים שמהירים ממני בכביש: רואה - זז. בלי שום מחשבה בכלל. לא פוגע לי באגו ולא מוריד לי מהכבוד העצמי. שוב - כמובן שבמידה והצד השני לא מייצר אנטגוניזם. אם אותו רוכב אופניים נכנס לתוך גוש אנשים ומצלצל בפעמון כאילו הוא עומד ללדת ולאנשים אין באמת לאן לזוז, שיזדיין בסבלנות. ההבדל בין "סליחה, אפשר לעבור?" לבין "סע, סע לי מהדרך!!!"

לפני זה כתבת שאם מישהו נדחף לך בפקק בלי לסמן או לאותת יתפוצץ העולם לפני שתתן לו להיכנס, אז אני באמת לא מבין את ההיגיון לנהל מלחמת אגו עם אחד כזה כשאתה ברכב ממוזג אבל לזוז מהדרך ולהיצמד לאיזה גדר חיה בשביל רוכב אופניים חצוף כשאתה סוחב קניות ומזיע, כשמלכתחילה הוא לא אמור להיות שם בכלל.

גם אני פשוט זז ברוב המוחלט של המפגשים האלה עוד לפני שהרוכב מתקרב אלי (בניגוד לאנשים מסויימים שחייבים להתפוצץ על ימין ועל שמאל), זה בכלל לא קשור לכבוד עצמי אלא לאיך נראית החברה שבה אנחנו רוצים לחיות, כמו בכותרת השרשור. לא יודע מה איתך, אני לא רוצה לחיות בחברה שבה אנשים צורחים אחד לשני ברחוב, משתינים במקומות ציבוריים, חונים על המדרכה, מציקים להולכי רגל ובכללי עושים מה שבא להם בלי להתחשב באף אחד. זה בכלל לא בתחום של לצאת פראייר, מדובר בנורמה רקובה שמשתרשת לה בגלל שכולם זורמים עם זה. כשהשכן שלך עושה מסיבת קריוקי ב12 בלילה אתה יוצא לדבר איתו כדי לא לצאת פראייר או פשוט כי אתה רוצה לישון בשקט? אולי תתחשב גם בו ותקנה אטמי אזניים.

באותה הזדמנות אפשר לקנות אטמים לאף, בשביל להתחשב גם במי שרוצה לחרבן ברחוב.

כשמרחמים על הרשעים בסוף מתאכזרים לרחמנים.

את הולכי הרגל יש לאהוב.

הולכי הרגל מהווים את חלקה הגדול של האנושות. יתר על כן - את החלק הנעלה שלה. הולכי הרגל יצרו את העולם. הם אלה שבנו ערים, הקימו בניינים רבי קומות, התקינו מערכות ביוב ומים, סללו רחובות והאירו אותם בפנסי חשמל

כמה שזה יפה ונכון. דיברתם קודם על תכנון אורבני גרוע.

בלי הולכי רגל אין עיר. כלומר, יהיה ישוב עם כמות אוכלוסיה שניתן להגדיר כעיר, אבל עירוניות לא תהייה שם.

ברחוב תל אביבי יש נתיב אחד לכל כיוון למכוניות והמדרכה מלאה באנשים.

במודיעין (סתם דוגמא) יש פי 3 נתיבים אבל הרחוב מת ואין בו נפש חיה, כי כולם במכוניות.

[ChemGuy85]

טוב ששאלת, כי זה בדיוק מה שרציתי לענות ליבגני.

הגבול עובר - כמו שכתבתי בהודעה הראשונה או השניה שלי בשרשור הזה - בשיוויון בין כמה הפעולה שלי עוזרת למישהו אחר לבין כמה היא עולה לי (או למישהו אחר). אם אני צריך לעשות משהו קטן כדי שמישהו אחר יהנה ממנו מאוד, אני אעשה אותו בלי לחשוב. אם אני צריך לעשות משהו גדול כדי שמישהו יהנה ממנו מאוד, אני אחשוב על זה ואחליט בכל מקרה לגופו. אם אני צריך לעשות משהו מאוד גדול שיפגע בי או במישהו אחר, כדי שמישהו שלישי יהנה ממנו קצת, אני לא אעשה אותו.

 

מי אתה שתפעיל שיקול סובייקטיבי מה מועיל ומה פוגע שעלול לפגוע בי באופן עקיף? אולי אני אתן ל-5 נהגים להשתלב לפני ברמזור בפנייה שמאלה? לי זה לא מפריע. אני לא ממהר לשום מקום. מה אכפת לי שאתה עכשיו תעמוד עוד 10 עשר דקות בצומת.

 

לכן חוקקו חוקים יבשים שתפקידם להשליט סדר בחברה האנושית. בעולמנו הקטן כולנו מאוד חשובים וממהרים ויש לנו משהו מאוד דחוף לעשות.

 

הנה קבל עוד כוכבת מהבוקר

 

 

היא הייתה מאוד מנומסת ואדיבה. לא צעקה ולא כלום. היא רק גרמה לי להידחק לקיר ליד הקטנוע כדי שהוא תוכל להמשיך לרכב על אופניים. אני בטוח שגם לה יש טראומה/ילד נכה/אידיאולוגיה/תורמת להצלת המין האנושי מהתחממות גלובלית/או כל תירוץ אחר למה הזמן והנוחות שלה יותר חשובים משלי.

 

 

 

ולגבי החוקים וההשוואה למס הכנסה של אמריקה, אתה מתבלבל פה בין שני דברים. אני לא מדבר על אינטרקציות בין אזרחים לבין מוסדות ציבוריים או כל מוסד אחר. הפקיד במס הכנסה לא נהנה יותר או פחות אם אתה משלם או לא. הוא עושה את העבודה שלו, על פי הנהלים שהוכתבו לו. הוא לא מרוויח ולא מפסיד שום דבר משום תוצאה של האינטראקציה.

 

אני לא מבלבל שום דבר. מוסדות מופעלים על ידי אנשים שתפקידם לאכוף את חוקי המדינה. כאשר פקידים מגלים אמפתיה על דעת עצמם הם מרוקנים מתוכן את החוק. קנס זה לא קנס ו-deadline זה לא deadline. אז אתה מקבל רשות מיסים בלי שיניים כי תמיד אפשר לדבר עם משה בגבייה ולסדר הכל. אתה מקבל 50 הרוגים בשנה באתרי בנייה כי מה כבר יעשו לקבלן ואף אחד גם ככה לא בודק. אתה מקבל פושעים עם כיפה על הראש. לא תגלה אמפתיה? היו לו חיים מאוד קשים. הורים אלימים, עוני.

 

אני מדבר על מצבים של בין אדם לאדם, בהם אמנם - נכון - יש חוקים, אבל לפעמים (לדעתי) הם או מוחלטים מדי (אסור לרכוב על המדרכה) או לא קיימים בכלל (תור בסופר). כאן נכנסים ערכים, אמפתיה, ומציאת עמק השווה בהתחשבות באחר.

 

ומי אתה שתחליט מה מוחלט מידי או לקיים בכלל? ומי אתה שתחליט מהם ערכים ראויים לאכיפה, אמפתיה ומציאת עמק השווה?

 

ואם מבחינתי ערך מוחלט זה לא לאפשר לאף רוכב אופניים להיות על המדרכה? לא מגיע לי?

[itaysamurai]

משהו שאני באמת לא מבין פה.

 

לכל מקום שנותן שירות כלשהו, יש תמיד את הלקוחות שהם that guy, כלומר אחד שכל הזמן עושה בעיות, מטריד, צורח ומשתולל.

 

לרוב זה גם לקוח שלא מכניס מי יודע מה כסף, ועל כל שקל שנכנס ממנו, הוא שותה לאנשי שירות שנה מהחיים.

 

אבל עוד לא ראיתי (אולי כן יש את זה בעסקים קטנים), שאומרים לאחד כזה יפה תודה, אבל אתה לא רצוי אצלנו, לך למקום אחר.

 

משום מה ממשיכים וממשיכים להיכנע ולתת לו, גם במחיר של הפסד. לא ראיתי מצב שבו לקוח בעייתי מסורב שירות.

 

למה עסקים בארץ לא עושים רשימות שחורות של לקוחות בעייתיים, ודופקים להם באן?

 

כי לקוח בעייתי לרוב לא יחזור לאותו מקום ובטח שלא ימשיך לעשות בעיות שוב ושוב. כי אז באמת יקבל בעיטה.

אז כשזה פעם אחת, אתה מטפל בזה בשקט. סצנות שליליות כאלה בבית עסק הן רעות קודם כל לבעלים.

באופן אישי, לקוח שמנסה להתעקם עליי, מובל אחר כבוד לדלת עוד לפני שסיים את המשפט. למזלי יש לי ממש מעט כאלה.

[סאפיר]

לפני זה כתבת שאם מישהו נדחף לך בפקק בלי לסמן או לאותת יתפוצץ העולם לפני שתתן לו להיכנס, אז אני באמת לא מבין את ההיגיון לנהל מלחמת אגו עם אחד כזה כשאתה ברכב ממוזג אבל לזוז מהדרך ולהיצמד לאיזה גדר חיה בשביל רוכב אופניים חצוף כשאתה סוחב קניות ומזיע, כשמלכתחילה הוא לא אמור להיות שם בכלל.

 

כי כדי לקבל תגובה חיובית, אותו אחד צריך להתחיל את האינטראקציה באופן חיובי. ומהבחינה הזו אין הבדל בין נהג לא מאותת לבין רוכב אופניים שטס על המדרכה, ובין נהג אדיב שמבקש להשתלב, לבין רוכב אדיב שמבקש לעבור. אני באמת לא מצליח להבין איך אתה מבין משהו אחר ממה שאני אומר...

 

גם אני פשוט זז ברוב המוחלט של המפגשים האלה עוד לפני שהרוכב מתקרב אלי (בניגוד לאנשים מסויימים שחייבים להתפוצץ על ימין ועל שמאל), זה בכלל לא קשור לכבוד עצמי אלא לאיך נראית החברה שבה אנחנו רוצים לחיות, כמו בכותרת השרשור.

 

בדיוק. זה בדיוק מה שאני אומר. לא יותר ולא פחות.

 

לא יודע מה איתך, אני לא רוצה לחיות בחברה שבה אנשים צורחים אחד לשני ברחוב, משתינים במקומות ציבוריים, חונים על המדרכה, מציקים להולכי רגל ובכללי עושים מה שבא להם בלי להתחשב באף אחד.

וואלה... מה ממה שכתבתי מראה איכשהו שאני כן רוצה?

 

זה בכלל לא בתחום של לצאת פראייר, מדובר בנורמה רקובה שמשתרשת לה בגלל שכולם זורמים עם זה. כשהשכן שלך עושה מסיבת קריוקי ב12 בלילה אתה יוצא לדבר איתו כדי לא לצאת פראייר או פשוט כי אתה רוצה לישון בשקט? אולי תתחשב גם בו ותקנה אטמי אזניים.

באותה הזדמנות אפשר לקנות אטמים לאף, בשביל להתחשב גם במי שרוצה לחרבן ברחוב.

וזאת כבר בכלל חתיכת קפיצה עשית פה. אני ממש לא בסדר עם אף אחד מהדברים האלה. לגבי שכנים מרעישים ספציפית - אף פעם לא הפריע לי יותר מדי, סוגר את החלון ונרדם. אז אני לא בר סמכא להעיד בנושא הזה.

 

כשמרחמים על הרשעים בסוף מתאכזרים לרחמנים.

למה אתה חושב שזה מה שאני טוען? להיפך, אני רוצה לרחם על רחמנים וממש בסדר עם להתאכזר לרשעים.

אני פשוט לא חושב שאנחנו צריכים ללכת בעיניים עצומות אחרי כל חוק. 99% מהם כן, לא כולם. לפעמים יותר חשובים (לי) ערכים של בין אדם לחברו. ושכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי כדי לא להפריע לאחרים וכדי להפוך את החיים של האחר לנעימים ככל האפשר.

 

בגדול, מה שאוריו אמר.

ושוב, אני באמת מתחיל לחשוד שאתם מטרילים אותי. כי אלוהים יודע איך הגענו מזה שאני אומר:

רק לעצור מדי פעם ולחשוב חצי שניה את המחשבה "איך הייתי מרגיש אם מישהו היה עושה את זה לי".

 

לזה שאני תומך באנשים שמחרבנים ברחוב ולא משלמים מיסים.

 

 

 

מי אתה שתפעיל שיקול סובייקטיבי מה מועיל ומה פוגע שעלול לפגוע בי באופן עקיף? אולי אני אתן ל-5 נהגים להשתלב לפני ברמזור בפנייה שמאלה? לי זה לא מפריע. אני לא ממהר לשום מקום. מה אכפת לי שאתה עכשיו תעמוד עוד 10 עשר דקות בצומת.

 

לכן חוקקו חוקים יבשים שתפקידם להשליט סדר בחברה האנושית. בעולמנו הקטן כולנו מאוד חשובים וממהרים ויש לנו משהו מאוד דחוף לעשות.

 

הנה קבל עוד כוכבת מהבוקר

 

[ATTACH=CONFIG]520472[/ATTACH]

 

היא הייתה מאוד מנומסת ואדיבה. לא צעקה ולא כלום. היא רק גרמה לי להידחק לקיר ליד הקטנוע כדי שהוא תוכל להמשיך לרכב על אופניים. אני בטוח שגם לה יש טראומה/ילד נכה/אידיאולוגיה/תורמת להצלת המין האנושי מהתחממות גלובלית/או כל תירוץ אחר למה הזמן והנוחות שלה יותר חשובים משלי.

 

 

 

 

אני לא מבלבל שום דבר. מוסדות מופעלים על ידי אנשים שתפקידם לאכוף את חוקי המדינה. כאשר פקידים מגלים אמפתיה על דעת עצמם הם מרוקנים מתוכן את החוק. קנס זה לא קנס ו-deadline זה לא deadline. אז אתה מקבל רשות מיסים בלי שיניים כי תמיד אפשר לדבר עם משה בגבייה ולסדר הכל. אתה מקבל 50 הרוגים בשנה באתרי בנייה כי מה כבר יעשו לקבלן ואף אחד גם ככה לא בודק. אתה מקבל פושעים עם כיפה על הראש. לא תגלה אמפתיה? היו לו חיים מאוד קשים. הורים אלימים, עוני.

 

 

ומי אתה שתחליט מה מוחלט מידי או לקיים בכלל? ומי אתה שתחליט מהם ערכים ראויים לאכיפה, אמפתיה ומציאת עמק השווה?

 

ואם מבחינתי ערך מוחלט זה לא לאפשר לאף רוכב אופניים להיות על המדרכה? לא מגיע לי?

 

אתה בנאדם מעייף... אני מקווה שאת אשתך אתה לא מעייף ככה.