אלימות, ואיך יוצרים חברה בריאה יותר לדורות הבאים

[יבגניפ]

^ אני אישית הולך לישון עם הגשם הראשון ומתעורר בחזרה בערך באפריל.

א, ברור שהפתרון האופטימלי הוא בתשתיות. אבל בהינתן מצב שהתשתיות לא טובות?

או רוכבים עם מה שיש. או לא רוכבים. אני לא משתמש לא בקוריקנטים ולא באופניים בדיוק בגלל זה.

ב, אני לא מנסה להפוך שום דבר ולהכפיף שום דבר, אני שואל שאלה פשוטה שאתה מסרב לענות עליה.

שאלת כמה שאלות. עניתי די על כולן. אם אני מעדיף שמישהו ידרס על פני זה שירכב על מדרכה? זו שאלה סופר עקומה כי אנחנו לא חיים בעולם בינארי. אם אני מעדיף שמישהו שבוחר לרכב יקח את הסיכון להדרס מאשר את הסיכון לדרוס אותי כהולך רגל? כן. זו הבחירה שלו להיות רוכב. לא כפייה.

נכון שגם אשתי וגם המשוגעים שטסים על מדרכות עבריינים. באותה מידה גם מי שנוסע 81 באיזור של 80 ומי שדרס ילד למוות וברח גם הם עבריינים באותה מידה. ואחרי זה אתה בא ומדבר איתי על דמגוגיה?

חוקי התעבורה מתייחסים שונה לשני המקרים. החוק, עד כמה שידוע לי, לא מבדיל בין אישתך לבין הטסים. הם מבצעים את אותה העבירה בדיוק.

ד, ההבדל בין מדינת חוק לבין אנרכיה מוחלטת הוא הרבה יותר גדול מאשר כמה אנשים שרוכבים על המדרכה כי הם לא רוצים למות, ובמקביל עושים כל מה שהם יכולים כדי לא להרוג אף אחד (ומצליחים בזה).

המציאות לא מסתדרת איתך. כמות התאונות שבהן מעורבים רוכבי אופניים וקורקינטים (שזה אותו החרא בדיוק) בעליה. מי זה גם "עושים"?

המלצתי פה עשרות פעמים להכנס לקבוצה בשם "מחזירים את המדרכות להולכי הרגל". אתה יכול למצוא שם עשרות עדויות על תאונות פגע וברח במדרכות, על קשישים ששינו את הרגלי ההליכה שלהם בעיר, על אמהות עם תנוקות וילדים קטנים שנדרסו או כמעט נדרסו.

ה ואחרון, אני ממש לא מחפש למה העולם לא בסדר. אני אומר שיש מקרים בו אנחנו כחיות אינטליגנטיות יחסית, יכולים להתגמש עבור הסובבים אותנו. כן, גם אם הם עוברים על החוק במידה מסוימת שלא פוגעת באף אחד.

בתור חיות איטלגנטיות יחסית הצלחנו לבסס מערכת חוקים בכתב שאמורה לשרת אותנו. אני לא יודע באיזה מושגים עוד לנסות לשכנע אותך שה"להתגמש" שאתה מבקש עבור אישתך זה אותו ה"להתגמש" שמבקשים כל אלו מהשרשורים המקבילים שנדחפים בפקקים, כי הם ממהרים יותר מהאחרים. וגם בזה שלגמישות הזו יש מחיר שאתה מסרב להבין שהוא קיים.

לא, אני באמת לא מבין, זהו? יש שני סוגי אנשים?

בוודאי שיש כאלו שמאטים או מחכים בסובלנות לאפשרות לעבור. הם בדרך כלל לא יצעקו לך שתתן להם לעבור. זה לא רלוונטי.

 

וזאת ^, פות"ש, התשובה לשאלה שלך. מקווה שעזרתי.

לא. התשובה היא אתה. בן אדם שכועס על הסביבה שאשכרה לא מפרגנת לאישתו להיות עבריינית, כשזה יכול לסכן אנשים אחרים, שמתנהלים באותה הסיטואציה עפי חוק.

 

לא משנה כמה "אני פונה אל הלב שלך" ברמת הפילוסים תשים מסביב, זה בדיוק זה.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2019 על ידי יבגניפ

[סאפיר]

לא אין.

 

וזאת ^, פות"ש, התשובה לשאלה שלך. מקווה שעזרתי.

[ChemGuy85]

אכן. בריון מקלדת שניסה להוכיח שיש לו עליונות מוסרית ובסוף מסתבר שהוא מתנהג כמו בבון ארצישראלי מצוי שהחוקים לא תקפים לגביו וכל העולם צריך להתאים את עצמו אליו ולמאמי שלו.

 

כפי שאמרו ללוגסוב בסדרה צ׳רנוביל ״אתה חלק מהמערכת״.

 

לך לשוטר בארצות הברית או לIRS נראה כמה אמפתיה יגלו כלפיך וכלפי הטראומה של אשתך.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2019 על ידי ChemGuy85

[ChemGuy85]

לא, אני באמת לא מבין, זהו? יש שני סוגי אנשים? אלה שמוכנים להסתובב בין מכוניות בחצי מהמהירות

 

למען הסר ספק - אשתי לא עוזרת לשום דבר והיא לחלוטין מסוגלת לנהוג, אין לנו ילדים ואני לא עובד כזה קשה. היא מעדיפה אופניים כי זה יותר מהיר וזול, והיא נוסעת על שבילים איפה שיש או במהירות הליכה על מדרכה ומעולם בחמש שנים שהיא עושה את זה לא נתקלה בשום חיכוך עם אף הולך רגל.

 

רגע, רגע, רגע לפני כמה פוסטים כתבת שיש לאשתך טראומה שמונעת ממנה לנהוג, לא? וכתבת לגבי שעות העבודה הרבות שלך והתרומה שלך להקטנת פליטת פחמן דו חמצני. אני די בטוח שכן.

 

אני גם בטוח שהתקנת מצלמה באופניים של אשתך ואתה יודע בדיוק איך נראת הרכיבה שלה לעבודה על בסיס יומיומי.

 

בקיצור אתה קשקשן מקלדת בשקל תשעים ואני בטוח שגם במציאות אתה קשקשן מוחלט.

[סאפיר]

רגע, רגע, רגע לפני כמה פוסטים כתבת שיש לאשתך טראומה שמונעת ממנה לנהוג, לא? וכתבת לגבי שעות העבודה הרבות שלך והתרומה שלך להקטנת פליטת פחמן דו חמצני. אני די בטוח שכן.

 

אני גם בטוח שהתקנת מצלמה באופניים של אשתך ואתה יודע בדיוק איך נראת הרכיבה שלה לעבודה על בסיס יומיומי.

 

בקיצור אתה קשקשן מקלדת בשקל תשעים ואני בטוח שגם במציאות אתה קשקשן מוחלט.

 

זה נקרא אנלוגיה או דוגמה, עושים את זה כדי להעביר נקודה.

אני מכיר את אשתי מספיק כדי לסמוך על המילה שלה. תנוח דעתך, היא רוכבת כמו שהיא נוהגת וכמו שהיא מתנהגת עם אנשים - באדיבות. מה שאי אפשר להגיד עליך לצערי.

ואם אתה רוצה לנהל שיחה מכובדת ומכבדת - תפאדל. אם אתה רוצה לקרוא לאנשים קשקני מקלדת בשקל תשעים, בריונים או בבונים, אני מזמין אותך להצטרף לפורום אחר. בפעם הבאה שתשתמש בשפה כזו אל מי מחברי הפורום, אחראי או לא, מערכת היחסים שלנו תסתיים לצמיתות. תודה.

 

אכן. בריון מקלדת שניסה להוכיח שיש לו עליונות מוסרית ובסוף מסתבר שהוא מתנהג כמו בבון ארצישראלי מצוי שהחוקים לא תקפים לגביו וכל העולם צריך להתאים את עצמו אליו ולמאמי שלו.

 

כפי שאמרו ללוגסוב בסדרה צ׳רנוביל ״אתה חלק מהמערכת״.

 

לך לשוטר בארצות הברית או לIRS נראה כמה אמפתיה יגלו כלפיך וכלפי הטראומה של אשתך.

 

מצחיק אותי שאחרי שאני מגנה את מי שמזלזל בבטיחות של אנשים אחרים, דורש מכל העולם להתאים את עצמו אליו וקורא לאנשים "בת זונה"; אחרי שאני מנסה להסביר שאולי במקום לקרוא ברחוב לאנשים שאנחנו מכירים 0.3 שניות "בת זונה", אולי כדאי לעצור שניה ולשים את עצמנו בנעליים שלהם ולגלות מעט אמפתיה (אני לא רוכב על אופניים, כן הולך ברגל, וזזתי כמה פעמים קצת הצידה כדי שרוכב אופניים יוכל לעבור) כדי שהמדינה שלנו תהיה יותר נעימה לכולם. אחרי כ-ל זה, אני בריון המקלדת, הבבון הארצישראלי, וכל העולם צריך להתאיםאת עצמו אליי.

 

אתה קורא למישהי ברחוב בת זונה ואני בבון. לא, אני מת פה

באמת, בנאדם? אירוניה, מכיר?

 

 

יבגני, לא שכחתי אותך. אני אענה לך עוד מעט. מתנצל.

[יבגניפ]

עזוב, אפשר לעצור פה. אין לי איך לשכנע אותך וגם לא הפוך.

[ChemGuy85]

ואם אתה רוצה לנהל שיחה מכובדת ומכבדת - תפאדל. אם אתה רוצה לקרוא לאנשים קשקני מקלדת בשקל תשעים, בריונים או בבונים, אני מזמין אותך להצטרף לפורום אחר. בפעם הבאה שתשתמש בשפה כזו אל מי מחברי הפורום, אחראי או לא, מערכת היחסים שלנו תסתיים לצמיתות. תודה.

 

נאה דורש נאה מקיים.

 

ומצחיק אותי שאחרי שאני מגנה את מי שמזלזל בבטיחות של אנשים אחרים, דורש מכל העולם להתאים את עצמו אליו וקורא לאנשים "בת זונה"; אחרי שאני מנסה להסביר שאולי במקום לקרוא ברחוב לאנשים שאנחנו מכירים 0.3 שניות "בת זונה", אולי כדאי לעצור שניה ולשים את עצמנו בנעליים שלהם ולגלות מעט אמפתיה (אני לא רוכב על אופניים, כן הולך ברגל, וזזתי כמה פעמים קצת הצידה כדי שרוכב אופניים יוכל לעבור) כדי שהמדינה שלנו תהיה יותר נעימה לכולם. הבבון הארצישראלי, וכל העולם צריך להתאיםאת עצמו אליי.

 

אתה קורא למישהי ברחוב בת זונה ואני בבון. לא, אני מת פה

באמת, בנאדם? אירוניה, מכיר?

 

מה לגבי ציות לחוקי מדינת ישראל כדי שהמדינה שלנו תהיה יותר נעימה לכולם? כנראה זה לא מסתדר עם נרטיב שלך.

 

מה לגבי מעט אמפתיה כלפי? מה לגבי העובדה שאני צועד בשמש ומזיע כי אני לא מוכן לסכן את החיים שלי הכביש מצד אחד ומצד שני אני לא מוכן להפוך לעוד דושבג תל אביבי על קורקינט/אופניים? מה לגבי העובדה שאני יוצא מהבית ב-6 וחצי בבוקר וחוזר ב-8 וחצי בערב ולא מוכן לדחוף אופניים למרחב האישי של אנשים אחרים על מנת לקצר את ה-commute שלי?

 

כשעומד מולך בנאדם שאתה לא יודע מה הוא עלול לעשות, אתה מתחיל לחשב סיכויי הישרדות ומבין שעדיף לשתוק.

 

שמע, עם איך שאתה מתבטא, אני ממש מקווה בשבילך שאו שאתה עושה את זה רק באינטרנט, או שאתה ממש טוב בללכת מכות או לרוץ. כי יש סיכוי לא מבוטל שיום אחד אתה תצעק משהו לא לאיזו שמנמנה תל אביבית על אופניים אלא על מישהו עם עוד פחות סובלנות לזולת ממך.

 

ומה אם אני אתן לה לקרוא את זה?

ומה אם אני אפגוש אותך ברחוב כשהיא איתי? תגיד לה אותו דבר? לא, נכון? כי אתה פחדן ומסוגל להיות אבו-עלי רק על בחורות על אופניים או בפורום אנונימי באינטרנט.

תתבייש.

 

אתה כן ביריון מקלדת. הרמיזות שלך בין השורות די ברורות. רק שתהיה בעניינים.

[סאפיר]

ברור שצריך לציית לחוקי המדינה, וזה לא עניין של נרטיב, אלא של הפעלה של מעט מחשבה ביקורתית. כן, לפעמים גם על חוקי המדינה. אחרת כולנו נהייה גם עדר של או פה לומפות אוכלי שניצלים. המרחק בין זה לבין אנרכיה ובזיזה ברחובות מספיק גדול.

 

ויש כלפיך אמפתיה. רכיבה איטית שלא מסכנת אותך היא בדיוק אותה "מעט אמפתיה". אפס אמתיה הייתה דהירה משוללת רסן ומשחק באולינג אנושי. אתה דורש 100% אמפתיה, ולא מוכן לתת לצד השני שום אמפתיה, על זה בדיוק אני מדבר.

 

 

ורמיזות? בחיאת, אני כבר מזמן לא בן 14. אין לי מה לעשות חוץ מלאיים על אנשים באינטרנט? כל האמירות האלה הן - תאמין או לא - אשכרה מתוך דאגה שמא תיפול על מישהו שהוא לא יאפית תל אביבית וחלילה תבלה את הלילה במיון.

[ChemGuy85]

תחסוך ממני את הדאגה המזויפת שלך. מסוגל להגן על עצמי ויש לי מספיק חברים במשרדים של 1,000 עורכי דין שישמחו להרוויח קצת מהצד.

 

אתה יודע מה ההבדל בין מדינה מערבית למדינה כמו ישראל? שאין אמפתיה. מי שלא הולך בתלם חוטף חזק.

 

בישראל תלך למס הכנסה, תבכה, תצעק ויבטלו את הקנסות. בארצות הברית ב-IRS אין לך עם מי לדבר. זה החוק כבודו. הדו"ח הוגש באיחור. תביא פנקס שיקים. תצעק ותוך דקה יגיע שוטר גדול ומעיף אותך למעצר.

 

בנוגע לרכיבה על המדרכה יש במדינה חוק. לא מתאים? לא הגיוני? תפעל לשנות את החוק. תדרשו עוד תשתיות ועד שיבנו תרכבו על הכביש או תסעו באוטובוס.

 

לגבי אותה אחת על אופניים היא נדחפה למרחב האישי שלי ואם זה לא מספיק גם דאגה לזרוק עקיצה כלבתית. אני לא נשארתי חייב. מה לגבי מי שנדחף ברמזור? בוא ניתן גם לו קצת אמפתיה. הוא נורא ממהר. צריך להוציא ילד מהגן. מה לגבי אנשים שחותכים בתור? גם להם ניתן אמפתיה. למה לא. נורא ממהרים. בטח משהו נורא חשוב.

 

איפה נגמרת האמפתיה ומתי אנשים צריכים להבין שתור זה תור וחוק זה חוק?

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2019 על ידי ChemGuy85

[SlowRide]

ברור שצריך לציית לחוקי המדינה, וזה לא עניין של נרטיב, אלא של הפעלה של מעט מחשבה ביקורתית. כן, לפעמים גם על חוקי המדינה. אחרת כולנו נהייה גם עדר של או פה לומפות אוכלי שניצלים. המרחק בין זה לבין אנרכיה ובזיזה ברחובות מספיק גדול.

בדיוק מפה נולד "אני רק לשניה קונה סיגריות ממול וזז" שנמשך חצי שעה ונוצר פקק. איפה עובר הגבול?

מסכים איתך שציות עיוור זה לא טוב. גם החוק לא חף מטעויות והוא לא ירד אלינו מהשמיים.

יש מצבים שאין סיכוי להזיק לאף אחד, כמו לנסוע 90 בכביש של 80.

אבל רוכב אופניים שפוחד מהמכוניות ועובר למדרכה, הפחד עובר ממנו להולכי הרגל. נכון שאפשר להיות הכי מתחשב שיש ולרכב במהירות של הליכה, אבל מי באמת עושה את זה? אולי חצי אחוז מהרוכבים. הרוב המוחלט מתנהג כאילו המדרכה זה שביל אופניים ומצלצל לך בפעמון שתואיל בטובך לזוז. אז סבבה, אף אחד לא מרביץ, אף אחד לא צועק, אבל בשקט בשקט הפכנו את המדרכה למסלול אופניים. נוצרת פה נורמה פסולה, איך שלא תסתכל על זה. זה בדיוק כמו שאנשים התרגלו לא לאותת לפני מעבר נתיב או להיתקע בנתיב האמצעי בכביש 6. ככה כולם עושים זה נח לי ואף אחד לא אומר לי כלום אז יאללה. זה להיות דושבאג בנונשלנט.

אפשר להבליג ולהסתדר עם זה, אבל למה?

למה לדרדר את הסטנדרטים? זה כמו התגובה של אושריקו שלהשתין בציבור זה סבבה. הוא לא משתין כדי לעשות רע למישהו, מבחינתו זה סבבה לחלוטין.

אם זה נח ואף אחד לא אומר לך כלום, זה עדיין לא אומר שאתה לא מפריע לאף אחד.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2019 על ידי SlowRide

[סאפיר]

טוב ששאלת, כי זה בדיוק מה שרציתי לענות ליבגני.

הגבול עובר - כמו שכתבתי בהודעה הראשונה או השניה שלי בשרשור הזה - בשיוויון בין כמה הפעולה שלי עוזרת למישהו אחר לבין כמה היא עולה לי (או למישהו אחר). אם אני צריך לעשות משהו קטן כדי שמישהו אחר יהנה ממנו מאוד, אני אעשה אותו בלי לחשוב. אם אני צריך לעשות משהו גדול כדי שמישהו יהנה ממנו מאוד, אני אחשוב על זה ואחליט בכל מקרה לגופו. אם אני צריך לעשות משהו מאוד גדול שיפגע בי או במישהו אחר, כדי שמישהו שלישי יהנה ממנו קצת, אני לא אעשה אותו.

 

המפתח פה הוא גם שיח בין אנשים והבנה של הצד השני (אמפתיה). אם יבוא אליך מישהו כשאתה עומד בתור לסופר (נניח לבד, בלי אנשים לפניך או אחריך) ויבקש בנעימות שתתן לו לעקוף אותך כי הוא לא שם לב לשעה והוא ממש ממהר לקחת את הבן שלו מהגן, לא תתן לו לעקוף אותך? גם הבנאדם הכי חרא (שאני מכיר) ייתן לו בלי לחשוב אפילו. מאידך, אם מישהו ינסה להידחף לפני בפקק בלי אפילו לאותת או לפתוח את החלון ולבקש, וזה אומר שמישהו מאחורי יפספס את הרמזור בגללו, כן - שימות מצידי.

 

ולגבי החוקים וההשוואה למס הכנסה של אמריקה, אתה מתבלבל פה בין שני דברים. אני לא מדבר על אינטרקציות בין אזרחים לבין מוסדות ציבוריים או כל מוסד אחר. הפקיד במס הכנסה לא נהנה יותר או פחות אם אתה משלם או לא. הוא עושה את העבודה שלו, על פי הנהלים שהוכתבו לו. הוא לא מרוויח ולא מפסיד שום דבר משום תוצאה של האינטראקציה. אני מדבר על מצבים של בין אדם לאדם, בהם אמנם - נכון - יש חוקים, אבל לפעמים (לדעתי) הם או מוחלטים מדי (אסור לרכוב על המדרכה) או לא קיימים בכלל (תור בסופר). כאן נכנסים ערכים, אמפתיה, ומציאת עמק השווה בהתחשבות באחר.

 

לא מזמן אשתי שלחה אותי לסופר לקנות איזה שלושה דברים, לא זוכר מה הם היו. הלכתי, לקחתי, ניגשתי לתור. השעה הייתה 9 בערב והסופר היה מפוצץ עד אפס מקום. ניגשתי לסוף התור של אחת הקופות ונעמדתי, שני בתור, מחכה לתורי. הגברת שהייתה לפני הסתובבה אחורה, שאלה אותי "זהו? זה כל מה שיש לך?" אמרתי לה שכן, היא שאלה אם אין להם פה איזו קופה מהירה או משהו, אמרתי שלא. אז היא אמרה לי שאני אעקוף אותה.

 

לה זה עלה בעוד דקה של המתנה, לי זה חסך 7-8 דקות של המתנה. והמחווה הקטנה הזאת עשתה לי את שאר היום. ועל זה בדיוק אני מדבר. על מידתיות.

[סאפיר]

תחסוך ממני את הדאגה המזויפת שלך. מסוגל להגן על עצמי ויש לי מספיק חברים במשרדים של 1,000 עורכי דין שישמחו להרוויח קצת מהצד.

 

מצטער, לא הצלחתי להתאפק.

 

[SlowRide]

טוב ששאלת, כי זה בדיוק מה שרציתי לענות ליבגני.

הגבול עובר - כמו שכתבתי בהודעה הראשונה או השניה שלי בשרשור הזה - בשיוויון בין כמה הפעולה שלי עוזרת למישהו אחר לבין כמה היא עולה לי (או למישהו אחר). אם אני צריך לעשות משהו קטן כדי שמישהו אחר יהנה ממנו מאוד, אני אעשה אותו בלי לחשוב. אם אני צריך לעשות משהו גדול כדי שמישהו יהנה ממנו מאוד, אני אחשוב על זה ואחליט בכל מקרה לגופו. אם אני צריך לעשות משהו מאוד גדול שיפגע בי או במישהו אחר, כדי שמישהו שלישי יהנה ממנו קצת, אני לא אעשה אותו.

 

המפתח פה הוא גם שיח בין אנשים והבנה של הצד השני (אמפתיה). אם יבוא אליך מישהו כשאתה עומד בתור לסופר (נניח לבד, בלי אנשים לפניך או אחריך) ויבקש בנעימות שתתן לו לעקוף אותך כי הוא לא שם לב לשעה והוא ממש ממהר לקחת את הבן שלו מהגן, לא תתן לו לעקוף אותך? גם הבנאדם הכי חרא (שאני מכיר) ייתן לו בלי לחשוב אפילו. מאידך, אם מישהו ינסה להידחף לפני בפקק בלי אפילו לאותת או לפתוח את החלון ולבקש, וזה אומר שמישהו מאחורי יפספס את הרמזור בגללו, כן - שימות מצידי.

על זה בדיוק אני מדבר. על מידתיות.

יש הבדל בין להיות נחמד מרצונך החופשי לבין שמאלצים אותך להיות נחמד.

לוותר על 5 דקות בסופר כשאתה עומד במזגן וכיף לך זה אחלה, אבל כשאתה הולך במדרכה ברוחב מטר וכלום עם שישיית מים בכל יד, הזיעה מטפטפת לך מהאף ומאחוריך אתה שומע ניג'וס של פעמון אופניים, כמה נחמד מתחשק לך להיות בסקלה של 0-8, כש0 זה אגרוף ו8 זה BFG9000?

הרוב המוחלט של מפגשים עם אופניים הם בסגנון הזה. תרצה או לא, זו המציאות.

ברגע שאתה על כלי ממונע ממתכת שיכול להגיע ל30 קמ"ש, הולך הרגל נמצא בעמדת נחיתות איך שלא תסתכל על זה.

[יבגניפ]

בדיוק מפה נולד "אני רק לשניה קונה סיגריות ממול וזז" שנמשך חצי שעה ונוצר פקק. איפה עובר הגבול?

מסכים איתך שציות עיוור זה לא טוב. גם החוק לא חף מטעויות והוא לא ירד אלינו מהשמיים.

יש מצבים שאין סיכוי להזיק לאף אחד, כמו לנסוע 90 בכביש של 80.

אבל רוכב אופניים שפוחד מהמכוניות ועובר למדרכה, הפחד עובר ממנו להולכי הרגל. נכון שאפשר להיות הכי מתחשב שיש ולרכב במהירות של הליכה, אבל מי באמת עושה את זה? אולי חצי אחוז מהרוכבים. הרוב המוחלט מתנהג כאילו המדרכה זה שביל אופניים ומצלצל לך בפעמון שתואיל בטובך לזוז. אז סבבה, אף אחד לא מרביץ, אף אחד לא צועק, אבל בשקט בשקט הפכנו את המדרכה למסלול אופניים. נוצרת פה נורמה פסולה, איך שלא תסתכל על זה. זה בדיוק כמו שאנשים התרגלו לא לאותת לפני מעבר נתיב או להיתקע בנתיב האמצעי בכביש 6. ככה כולם עושים זה נח לי ואף אחד לא אומר לי כלום אז יאללה. זה להיות דושבאג בנונשלנט.

אפשר להבליג ולהסתדר עם זה, אבל למה?

למה לדרדר את הסטנדרטים? זה כמו התגובה של אושריקו שלהשתין בציבור זה סבבה. הוא לא משתין כדי לעשות רע למישהו, מבחינתו זה סבבה לחלוטין.

אם זה נח ואף אחד לא אומר לך כלום, זה עדיין לא אומר שאתה לא מפריע לאף אחד.

לפני כמה שנים היו ה-memeים האלו של "איך אני חושב שאני נראה, איך החברים שלי חושבים שאני נראה וכו'" מזכיר לי את זה.

השיח הזה נתקע בקיר, כי אתה, צ'מגיא ואני מנסים לשכנע את ספייר שעולם שבו כל אחד לוקח את החוק לידיים לפי מה שהוא חושב שצודק הוא לא עולם טוב, והוא לנו ב"אבל אני באמת צודק במקרה הזה, וחוץ מזה, בלי זה נהייה אומה לומפה".

 

ספייר, קח עוד טעון לפני שאני נרדם. בעבר בויכוחים על נסיעה בשמאלי וכו', רומן פה היה כותב שיש הבדל מהותי בין עבירות שבין האדם למקום לאדם לחברו (רומן אם אני לא מדייק בניסוח מצטער מראש). זה בדיוק זה. ולפי האנלוגיה שלך, הדוגמא פה זה לא אדם שבא, מתנצל ומבקש לעקוף בתור בסופר כאנקדוטה, אלא אנשים שכדרך חיים נדחפים לפניך עם העגלה או נכנסים בך איתה (כי הקופה המהירה סגורה, ואין קופות אוטונומיות בארץ - מה הם אשמים שהתשתיות בסופרים חרא?), ופעם בכמה ביקורים בסופר, אחד גם מבקש ממך יפה לתת לו לעבור וקורא לך חוצפן כשאתה מסרב.

[סאפיר]

כשאתה הולך במדרכה ברוחב מטר וכלום עם שישיית מים בכל יד, הזיעה מטפטפת לך מהאף ומאחוריך אתה שומע ניג'וס של פעמון אופניים, כמה נחמד מתחשק לך להיות בסקלה של 0-8, כש0 זה אגרוף ו8 זה BFG9000?

 

וואלה לא, לא בא לי בכלל, אבל אז אני נזכר שמוח ורציונל זה מה שמפריד בינינו לבין חיות, חושב חצי שניה ומבין שלזוז יעלה לי הרבה פחות ממה שזה יתן לאותו רוכב אופניים, וזז. ואתה יודע מה, אחרי זה אני גם מרגיש טוב עם עצמי על זה שניצחתי את ה"לא בא לי" ועשיתי משהו טוב למישהו אחר.

 

ברור שזה גם מצב שיוצר חארות שמנצלים את זה והופכים אותך ל"פראייר", מה שמתנגש עם התיקון השלישי של חוקת מדינת ישראל (אחרי "סטטוס קוו" ו"גוים הם נחותים") - לא לצאת פראייר. ואז כבר מתחילה להתנהל מלחמה פנימית במהלכה צד אחד שלך מנסה להבין "למה הוא צריך שאני אזוז" והצד השני מאשים אותו שהוא בבון, ואז אלימות. הקטע המצחיק הוא שאם כולם יתחילו להיות פראיירים, כולם במקביל יפסיקו להיות פראיירים, כי ההבדל היחיד בין בן אדם טוב לבין פראייר, הוא בן האדם שעומד מולו.

 

ובוא, זה לא שאני גר על מאדים, היו לי כבר כמה מפגשים עם רוכבי אופניים. אני פשוט רואה אותם באותה צורה כמו שאני רואה נהגים שמהירים ממני בכביש: רואה - זז. בלי שום מחשבה בכלל. לא פוגע לי באגו ולא מוריד לי מהכבוד העצמי. שוב - כמובן שבמידה והצד השני לא מייצר אנטגוניזם. אם אותו רוכב אופניים נכנס לתוך גוש אנשים ומצלצל בפעמון כאילו הוא עומד ללדת ולאנשים אין באמת לאן לזוז, שיזדיין בסבלנות. ההבדל בין "סליחה, אפשר לעבור?" לבין "סע, סע לי מהדרך!!!"