אלימות, ואיך יוצרים חברה בריאה יותר לדורות הבאים

[ChemGuy85]

הבעיה שלך, שלא מאפשרת דיון נורמלי, הוא שהנחת המוצא שלך קיצונית ואתה לא מוכן או לא מסוגל לראות את הדברים בצורה קצת פחות דיכוטומית משחור/לבן.

 

הבעיה שלך שהמפגש שלי עם הרוכבת הפעיל לך איזה טריגר בראש כנראה בגלל שאשתך רוכבת על המדרכות כבר 5 שנים (וכנראה היו לכם לא מעט דיונים בנושא) ועכשיו אתה מנסה להצדיק את ההתנהגות של אשתך ומתכחש לעובדה שגם היא מפריעה להולכי רגל.

עריכה אחרונה ב-9 ליולי, 2019 על ידי ChemGuy85

[סאפיר]

אתה לא רואה את הסתירה בדברים שלך? ערכים בין אדם לחברו זה התנהגות לפי כללי החברה. אם מישהו שם ז' על הכללים האלה, הוא שם ז' על החברה, כלומר על חברו.

אתה מרחם על אדם ששם עליך ז' בעין ולא משנה בכמה נחמדות ואדיבות הוא עושה את זה.

 

אין סתירה אם אתה מבין שזה לא 0 או 1 אלא ספקטרום מאוד רחב.

אז אני חושב ש-0 (הצמדות עיוורת לכללים) היא לא תמיד טובה, כי הכללים (גם, זה לא כללי חברה במקרה הזה אלא חוקי מדינה) לא רק שלא תמיד לוקחים בחשבון את כל המצבים, אלא לפעמים מחוקקים כדי לסתום לקבוצה אחת את הפה על חשבון קבוצה אחרת.

מאידך, אני חושב שגם 1 (שימת ז' על כל מי שלא חלק מקבוצת האינטרסים שלך) היא לא בסדר.

 

יש מקרים בהם 0 הוא נכון (נגיד לא לרצוח אנשים), יש מעט מאוד מקרים בהם 1 הוא נכון (נגיד במקרה של מלחמה), אבל בהרבה מאוד מקרים, צריך לנוע איפשהו בין 0.3 ל-0.7.

 

הבעיה שלך שהדוגמא שלי עם הרוכבת עשתה לך איזה טריגר כנראה בגלל שאשתך רוכבת על המדרכות כבר 5 שנים ועכשיו אתה מנסה להצדיק את ההתנהגות של אשתך ומתכחש לעובדה שגם היא מפריעה להולכי רגל.

 

מבטיח לך שאין שום קשר. אני אשכרה באמת מאמין במה שאני כותב.

[SlowRide]

לא אמרתי שצריך לציית כמו רובוט, אבל ברגע שאתה מפריע לאחרים ובנוסף עובר על החוק, אתה תמיד בתחום הלא תקין בספקטרום.

לשרוק לבחורה ברחוב ולעשות קולות של קוף מיוחם זה בתחום התקין של הספקטרום כי סביר להניח שהיא תתעלם ולא תתלונן?

[סאפיר]

1. ברור שאתה בתחום ה"לא תקין" של הספקטרום. על זה כל הדיון - על האם זה נכון לאפשר למישהו אחר (אני מדבר כרגע מנקודת המבט שלי כהולך רגל, לא מייצג רוכבי אופניים) להיות בצד הלא תקין של הספקטרום כדי שהם יוכלו להפיק מזה תועלת רבה ככל האפשר, תוך פגיעה קטנה ככל האפשר באחרים. האופטימום מבחינתי הוא תמיד להיות סביב ה-0.5 באותו ספקטרום, אבל בגדול - כל מקרה לגופו.

 

2. לא, כי:

א' הסיכוי שזה יתרום לי משהו (היא תסתובב ותישבה בקסמיי) הרבה יותר קטן מהסיכוי שזה יגרום לה נזק (היא תעלב/תיפגע).

ב' יש סיכוי הרבה יותר טוב שזה יתרום לי יותר ויפגע בה פחות אם אני אנקוט בטקטיקה אחרת. נגיד אגש אליה ואפנה אליה בנימוס.

ג' חוזר להודעה הראשונה שלי בשרשור - איך הייתי מרגיש אם מישהו אחר היה עושה לי את זה - חרא.

[David32]

כמה ויכוחים על פס צבע על הכביש וקצת אכיפה. מדהים.

 

במקום לתקוף את עיריית תל אביב/רמת גן/גבעתיים/מה שאתם לא רוצים. או לא יודע מה צריך לעשות כדי לקבל שבילי אופניים זמניים ותוכנית ריאלית לבניה של שבילים עם הפרדה (/מפלסית) אתם מתווכחים אחד עם השני מי צודק כששניכם טועים.

מהות הישראליות.

גם אני מבין שאין כול כך למי לפנות, זה חלק מהמקור להתנהגות הזה.... אבל עדיין.

[falou]

לגבי אופניים על המדרכה.

 

בפריז, שבילי האופניים הם לפעמים על המדרכה, לפעמים במפלס נפרד, לפעמים על הכביש, לפעמים נגד כיוון התנועה ולפעמים עם, לפעמים חולקים את נתיב התחבורה הציבורית ולפעמים אין.

איך זה עובד?

מתחשבים.

האוטובוסים מחכים לאופניים, האופניים נותנים לאוטובוסים לעבור, כנ"ל הולכי רגל ואופניים וכו'.

 

באן ארבור, מישגן, מותר לרכוב על המדרכה, ויש המון מקום על הכביש ושבילי אופניים. רק מבקשים - התחשבות.

 

וזה הכל.

 

גם אני, בעוונותי, רוכב לפעמים על המדרכה. עוד לא היה לי תאקל אחד, כי אני (1) נזהר ו-(2) נותן עדיפות להולך רגל. אני לא מעיר להולכי רגל, בטח לא מצלצל להם, ומחכה בסבלנות, אם לא יכול לעבור.

 

בארץ הבעיה היא שאין מסורת של כבוד לחלל האישי של אדם.

זה מתחיל מזה שנצמדים אליך בתור וממשיך בזה שטסים על המדרכה, בכלים חשמליים, כאילו אין אנשים אחרים בסביבה, מחד, ולא מפנים דרך לכלי מהיר יותר, מאידך. לא נותנים לאנשים את הספייס ולא מאפשרים תנועה חופשית.

 

זה עניין תרבותי מאוד עמוק, והוא ברמה עמוקה יותר מחוקים.

ואין לי מושג מה עושים עם זה.

[סאפיר]

ואין לי מושג מה עושים עם זה.

 

פשוט מאוד:

1:

אני (1) נזהר ו-(2) נותן עדיפות להולך רגל.

 

 

2, מורידים את כל ה"לא"ים ומיישמים. כולם, בלי יוצא מן הכלל:

 

בארץ הבעיה היא שאין מסורת של כבוד לחלל האישי של אדם.

זה מתחיל מזה שנצמדים אליך בתור וממשיך בזה שטסים על המדרכה, בכלים חשמליים, כאילו אין אנשים אחרים בסביבה, מחד, ולא מפנים דרך לכלי מהיר יותר, מאידך. לא נותנים לאנשים את הספייס ולא מאפשרים תנועה חופשית.

[Be roo]

בארץ הבעיה היא שאין מסורת של כבוד לחלל האישי של אדם.

 

מחוויה שעברתי בשבוע שעבר לא בטוח שזו הבעיה.

 

שביל אופניים באבן גבירול. בשני מקרים שונים אדיוט אחד עוצר בפתאומיות באמצע מסלול האופניים בלי לחשוב שעליו להאט בהדרגה ולזוז, ואדיוטית אחרת כמעט נכנסת בו כי לא שמרה מרחק, מתחיל ריב.

 

אותם רוכבים בשני המקרים.

 

אז אם לאנשים אין את היכולת להפיק לקחים כדי לשמור על עצמם, לצפות מהם להזהר על אחרים או לכבד אותם זה כנראה יותר מידי.

עריכה אחרונה ב-9 ליולי, 2019 על ידי Be roo

[ChemGuy85]

אני יכול להגיד לך מניסיון רב שנים באזור הזה שכמעט אף אחד רכב לא חושב להאט את מהירות הרכיבה ליד תחנות אוטובוס. התנהגות entitlement מזוקקת "זה שביל אופניים והכלי שלי סוגר 40 קמ"ש אז לכו לעזאזל אני לא ארכב קמ"ש אחד פחות".

[SlowRide]

2. לא, כי:

א' הסיכוי שזה יתרום לי משהו (היא תסתובב ותישבה בקסמיי) הרבה יותר קטן מהסיכוי שזה יגרום לה נזק (היא תעלב/תיפגע).

ב' יש סיכוי הרבה יותר טוב שזה יתרום לי יותר ויפגע בה פחות אם אני אנקוט בטקטיקה אחרת. נגיד אגש אליה ואפנה אליה בנימוס.

ג' חוזר להודעה הראשונה שלי בשרשור - איך הייתי מרגיש אם מישהו אחר היה עושה לי את זה - חרא.

ואם אתה חושב שזה ממש מחמיא? הרי אם היא היתה עושה לך את אותו הדבר בחזרה היית קופץ משמחה (לא באמת אתה, איזה פפואס דמיוני).

אתה לא יודע מה טוב ומה רע לאדם אחר ובשביל זה יש מוסכמות חברתיות שבאות לידי ביטוי בחוקים.

כשכל אחד מתנהג לפי "האמת האישית שלו" (מונח שתמיד בא לך לתת כאפה לכל מי שמשתמש בו ברצינות) מתקבל המצב ש-

אין מסורת של כבוד לחלל האישי של אדם.

זה עניין תרבותי מאוד עמוק, והוא ברמה עמוקה יותר מחוקים.

חוסר כבוד לחלל אישי זה רק פיסקה בחוסר כבוד כללי לסביבה. לעמוד 5 ס"מ ממך זה מאותה משפחה של לשמוע מוזיקה בלי אזניות או לדבר בטלפון עם ספיקר במקום ציבורי, לחסום נתיב כדי לקפוץ לכספומט, להשתין ברחוב ועוד.

אדם כזה חושב שהוא השחקן הראשי בסרט של החיים שלו וזה אמור להיות ככה שכולם יתעקמו לנוחיותו.

מאיפה באמת זה נובע, ולמה רואים מזה כאן יותר מאשר במישגן, לך תדע. אני מהמר על חינוך בבית.

[ChemGuy85]

אני מאמין שכאשר גורמי הלחץ במדינה הזאת יתמתנו אנשים יורידו את גובה הלהבות של מלחמת ההישרדות האישית שלהם. שינוי בדפוסי התנהגות יגיע בהדרגה לאורך עשרות שנים.

 

ואולי הוא לא יגיע לעולם. מי אמר שיש פיתרון לכל בעיה?

[יבגניפ]

כן, זה הרי לא רק אופניים. הם רק דוגמא.

הנה, לפני שעה וחצי, הייתי באחד ממרכזי הקניות בת"א. מגיע למעלית מהחניה. מחכים איזה דקה וחצי שתיים. אני הגעתי ראשון, במקרה, מאחורי הספיקו להגיע עוד עשרה אנשים עד שבאה המעלית. איך שהיא מגיעה, אמא ובת נסיכות פשוט עוברות לפני כולן ונכנסות. נכנסתי אחריהן, התלבטתי אם להגיד משהו אבל לא אמרתי כלום. למה? זה הרי לא מחושב, זה ברמה כמעט אינסטינקטיבית.

 

איך פותרים את זה? כנראה מבקשים מסינים מחנה חינוך מחדש ייעודי. אבל בשביל זה צריך גם הנהגה שלא מתנהגת ככה.