מדוע אני לא מקובל? / בעיות חברתיות בחיים

[vadim6385]

חפש עבודה חדשה.

 

גם אני התפטרתי מאחת העבודות הקודמות בגלל אווירה חברתית לא בריאה, מה שבדיעבד עשה לי טוב, מצאתי עבודה הרבה יותר טובה.

 

גם לי יש קושי רב ליצור קשרים חברתיים. אומנם אני ביחסים סבבה עם שאר הצוות, אבל אין לי קשר עם אנשים מהעבודה מחוץ לעבודה. איך שנגמר היום, אני נכנס לקורולה וטס הביתה במהירות האפשרית. לא נפגש עם אף אחד, אפילו אין לי אנשים מהעבודה בפייסבוק.

 

אבל תראה את זה ככה - יש לך הזדמנות לפתוח דף חדש. לשים על עצמך מסכה חדשה, ואולי ייצא מזה משהו.

עריכה אחרונה ב-21 לפברואר, 2017 על ידי vadim6385

[צביקי]

קודם כל זה מאוד מרשים. הבאת את עצמך לעשייה, לעשות צעד דרמטי-כנראה באמת היה לך רע.

מצטרף לממליצים על טיפול.

חייב לספר לך משהו אישי: אני, בדיוק ההפך ממך. כוכב הערב, זה עם הבדיחות והחברים. גם בעבודתי בעיקר עובד עם אנשים. למרות זאת, התחושה היא שאין לי חברים. כבר שנים זה כך. קשרים אינסטרומנטלים, שמתנתקים כשעוברים דירה/מסיימים צבא/מסיימים לימודים.

 

אין לי, מלבד משפחה גדולה, אנשים שהם ממש חברים שלי.

[Liviur]

עם השנים לפחות אצלי (34 , 2 ילדים) החברים מסתכמים בעיקר בעבודה (יצא ויש לי עבודה עם אנשים מדהימים) ותחביבים (רכב בעיקר - מועדוני רכב ומפגשים , ג׳ימקנות וימי מסלול)

 

יש כמה שנשאר הקשר לאחר שנים ושנים - אבל בעיקר אונליין - במיוחד הפך לככה לאחר מעבר לארה״ב.

[ברווז]

פות"ש, תדע לך שאתה ממש לא לבד.

אני מזדהה אתך מאד, יחד עם עוד המון דברים כואבים שנאמרו פה בשירשור, מניסיון אישי. כולל לעבוד בעבודה שבה לא דיברו איתי בכלל. כלום. אף מילה. כששאלתי, ישירות (שזה דבר שהיה לי קשה לעשות), לפחות הסבירו לי את הסיבות. הבאתי את זה על עצמי, שלא במודע.

באותה התקופה הייתי מתאמן, אז אחרי האוכל במקום להמשיך לשבת עם כולם ולהריץ צחוקים, הייתי יוצא לריצה קצרה, אימוני מתח וכדומה. נתפסתי כ"לא סוציאלי", אז פחות עירבו אותי בשיחות.

ספורט? כשאני שומע ש"יש משחק היום" אני מניח שמדובר על פולו מים. יותר מעניין מכדורגל, זה בטוח.

ביטחון עצמי? שואף לאפס. אנשים מרגישים את זה. והם לא אוהבים לדבר עם אנשים חסרי ביטחון, זה נתפש בעינהם כהתנשאות או כ"משהו לא תקין" ברמה לא מודעת.

מפגשים חברתיים? לא תודה. אני מאד awkward בין אנשים. אירועים ומקומות הומי אדם גורמים לי לאי-נוחות קשה. אשתי רצתה באיזה יום להיכנס איתי לסופרמרקט צמוד לאיקאה. כמובן שהוא היה הומה אדם בצורה קיצונית- סופ"ש, ליד איקאה, כמעט חג... תפסתי לה את היד בכניסה, ואמרתי לה במילה אחת, "לא". הלכנו לסופר אחר.

ה-DIY, כמו שאחד החברים ציין פה, מצויין עבורי- משהו שאפשר לעשות לבד, בשקט, כדי להירגע ולתת למוח להשתחרר. זה חלק מהסיבה שבגללה אני כל כך אוהב את זה.

חברים? במשך שנים, היה לי רק חבר ילדות אחד. ניתקתי איתו לאחרונה את הקשר לחלוטין, אחרי שהבנתי עד כמה הקשר איתו הזיק לי. ודי אפשר להגיד שהפסקתי לחפש חברים בנקודה הזו.

ואתה יודע מה? דווקא אז, מצאתי אחד או שניים.

זה לא קל לצאת מאיזור הנוחות שלך ולהיפתח לאנשים, אני יודע את זה ממש טוב, אבל זה רק בגלל שלא נתקלת באנשים הנכונים בינתיים. כשתמצא את האנשים הנכונים, הכל יזרום בצורה טבעית ויילך חלק.

אתה צריך לזכור דבר אחד: כל אחד הוא שונה. הבעייה היא בחברה שלא מקבלת את השונים בצורה שאינה נתפסת כ"טובה" בעיני אותה החברה בדיוק, ולא באינדיווידואל.

 

אני בטוח שכמה מהאנשים היותר וותיקים פה בפורום ירימו כמה גבות במקביל, כשהם יקראו את ההודעה הזו- בהתבסס על איך שהם חושבים שהם מכירים אותי...

[ecomicra]

שלום לכולם.

אם לומר את האמת, כחלק מהצעדים שאני מאמץ לעצמי זה גם לא להתייחס.

אני מבין שבכל עבודה יהיו את הטיפוסים שמלכלכים, מרכלים, מדברים.

 

אני מבין שלפעמים צריך פשוט לא להתייחס, איך אני יאמץ את זה אני עדיין בהתחלה, אבל זה הכיוון.

 

בסופו של דבר כפי שאמרתם יש אשה, ילדה קטנה, הם העולם שלי ולא ׳החברים׳ בעבודה.

 

ועוד חידוש, ידעתי שיהיו כמה במצבי, אבל לא ידעתי עד כמה.

תודה לכולם!

[phpclub]

אוסיף חוויה שקרתה לי - קשור לנושא בעקיפין.

גיליתי כבר בגיל קטן שחברים זה לתקופה, אין באמת חברים אמיתיים, או, אם יש, אז הם ממש בודדים.

אבל, חשבתי שהמשחקי ילדים נגמרו בילדות.

 

ביקשתי מחבר עזרה בפרויקט שאני עובד עליו בתחום שהידע שלי היה 0, הוא נכון לעזור, נפגש איתי, עשינו תכנון של איך נעשה את הדברים

והבטיח שבאותו היום או למחרת הוא שולח לי את מה שהוא הכין.

אמרתי הרבה תודה, הדגשתי מההתחלה שאני לא מתכוון להסתמך עליו לעשות לי את כל הפרויקט אלא שאסתכל מה הוא עשה, אלמד, אתייעץ ואמשיך משם

אך את הבסיס הוא היה אמור להכין.

 

לא קיבלתי את הקוד, הבטיח למחרת, גם אין קוד, הבטיח למחרת בערב, גם אין קוד, וככה זה נמשך חודש וחצי !!!

אין קוד, ואין נעליים. כל פעם תרוץ אחר, שהוא משכלל את הפרויקט, שהוא למד דברים חדשים ומוסיף אותם, ובלה בלה בלה.

 

בזמן הזה ישבתי ולמדתי את זה והמשכתי לכתוב את שאר הדברים תוך כדי המתנה לכך שהוא מביא לי את הבסיס היציב שיגרום להכל לעבוד.

הסברתי לו בצורה שלא משתמעת לשני פנים שזה דחוף לי, שאין בעיה שזה לא גמור, שאני רוצה לראות מה הוא עשה וללמוד את זה, שאני צריך כבר לשלב את זה עם מה שאני עשיתי, ומה לא אמרתי לו.

 

קבענו לאתמול שנשב ונסיים את זה, הוא פינה את הערב וישב על זה(כך אמר) , שעתיים-שלוש אמר הוא מסיים. הדגשתי לו (אמיתי לגמרי) שארגנו לי הדגמה של הפרויקט ללקוח פוטנציאלי ליום ראשון ושזה כבר ממש דחוף.

לאחר שעתיים שלחתי הודעה (שכבר היה לי ברור שלא אקבל תגובה), קיבלתי תגובה היום בבוקר : "נרדמתי, בדרך לעבודה".

 

אז שוב, אין קוד. שלחתי לו הודעה שאני מאוד מעריך את מה שהוא עשה (להיות פוליטיקלי קורקט) ושאני מתחיל לעשות את זה בעצמי כי אני כבר לא יכול לחכות.

ציפיתי לתגובה כלשהיא של "אני מצטער חוזר מהעבודה זה אצלך" או איזה משהו בסגנון.

 

מה קיבלתי ? :

 

 

 

לא חשבתי שבגיל 30+ אקבל יחס כזה מ "חבר". (לפחות היה אומר את האמת, שאין לו זמן, לא יודע מה) וקיבלתי תזכורת שאי אפשר לסמוך על חברים גם אם חושבים שאפשר לסמוך עליהם.

בעת צרה היחידים שיעזרו לך זה המשפחה.

[falou]

היי לכולם.

רציתי רק לעדכן כמה דברים.

לצערי לא הצלחתי לעמוד בלחצים, והתפטרתי ממקום עבודתי.

ההתעלמות, החרם, הנידוי, המציאות הזאת שמתוך 14 איש רק 2 אומרים לי בוקר טוב ניצחה אותי.

 

זה נורא קשה לי, נורא קשה להקליד עכשיו מהבית, תוך כדי משחק עם בתי הקטנה בידיעה שבעוד מ'ס שבועות אהיה מובטל.

 

אני מאמין בעצמי מבחינה מקצועית, הידע שלי כן יפתח לי דלת חדשה, אבל מבחינה חברתית? אין בי שום תקווה.

 

כן מצאתי לנכון לעדכן זאת בפורום, קיבלתי פה לא מעט ביקורת בונה וטיפים, שוב תודה לכם!

 

יש משהו שרציתי לכתוב מתחילת השרשור.

 

קודם כל, דבר עם זוגתך. היא מכירה אותך הכי טוב. בטח יש לה תובנות.

 

___________

 

לגבי הנושא העדתי, מבחינה תרבותית יש נטייה לתפוס אופן התבטאות שנפוץ אצל בני עדות "הרוסים" כמתנשא, על סף האגרסיבי. כאילו נותנים הוראות לחיילים. היו לי חיכוכים כאלו עם בת הזוג בעבר. פתרנו את זה ע"י זה שהיא היתה צריכה לסיים כל משפט עם המילה "קושקוש" ולחייך.

זה לא עבד.

"הקושקוש" עדיין נשמע כמו "3 שניות זוז!" והחיוך נראה כמו פיטבול חושף שיניים...

 

צחוק בצד, פשוט יכול להיות שמה שנראה לך דיבור ענייני, נתפס אצל אחרים כביקורתי/פקודתי.

 

אתה צריך מישהו חיצוני, קרוב מספיק שתוכל לדבר איתו, כדי שישקף לך איך אתה נתפס אצל אחרים. יכול להיות שיש פער (לא יכול להיות, בטוח) בין מה שאתה מרגיש , לאיך שאתה מתנהג. כי דבר אחד בטוח, האדם היחיד שמשותף לכל הסביבות החברתיות שהיית בהם, זה אתה, ולמרות שזה יכול להיות, לא סביר שתמיד נפלת על מצבור של אנשים לא נחמדים בעליל.

 

ולסיום, מה שאתה מתאר הוא לגמרי פתיר, אם תחליט להשקיע בזה ולפתור את הבעיה. זה לגמרי בידיים שלך.

[eyali23]

במבי חשבתי שפתרת את הנושא על מדרגות הרבנות.

[roiei]

אוסיף חוויה שקרתה לי - קשור לנושא בעקיפין.

גיליתי כבר בגיל קטן שחברים זה לתקופה, אין באמת חברים אמיתיים, או, אם יש, אז הם ממש בודדים.

אבל, חשבתי שהמשחקי ילדים נגמרו בילדות.

 

ביקשתי מחבר עזרה בפרויקט שאני עובד עליו בתחום שהידע שלי היה 0, הוא נכון לעזור, נפגש איתי, עשינו תכנון של איך נעשה את הדברים

והבטיח שבאותו היום או למחרת הוא שולח לי את מה שהוא הכין.

אמרתי הרבה תודה, הדגשתי מההתחלה שאני לא מתכוון להסתמך עליו לעשות לי את כל הפרויקט אלא שאסתכל מה הוא עשה, אלמד, אתייעץ ואמשיך משם

אך את הבסיס הוא היה אמור להכין.

 

לא קיבלתי את הקוד, הבטיח למחרת, גם אין קוד, הבטיח למחרת בערב, גם אין קוד, וככה זה נמשך חודש וחצי !!!

אין קוד, ואין נעליים. כל פעם תרוץ אחר, שהוא משכלל את הפרויקט, שהוא למד דברים חדשים ומוסיף אותם, ובלה בלה בלה.

 

בזמן הזה ישבתי ולמדתי את זה והמשכתי לכתוב את שאר הדברים תוך כדי המתנה לכך שהוא מביא לי את הבסיס היציב שיגרום להכל לעבוד.

הסברתי לו בצורה שלא משתמעת לשני פנים שזה דחוף לי, שאין בעיה שזה לא גמור, שאני רוצה לראות מה הוא עשה וללמוד את זה, שאני צריך כבר לשלב את זה עם מה שאני עשיתי, ומה לא אמרתי לו.

 

קבענו לאתמול שנשב ונסיים את זה, הוא פינה את הערב וישב על זה(כך אמר) , שעתיים-שלוש אמר הוא מסיים. הדגשתי לו (אמיתי לגמרי) שארגנו לי הדגמה של הפרויקט ללקוח פוטנציאלי ליום ראשון ושזה כבר ממש דחוף.

לאחר שעתיים שלחתי הודעה (שכבר היה לי ברור שלא אקבל תגובה), קיבלתי תגובה היום בבוקר : "נרדמתי, בדרך לעבודה".

 

אז שוב, אין קוד. שלחתי לו הודעה שאני מאוד מעריך את מה שהוא עשה (להיות פוליטיקלי קורקט) ושאני מתחיל לעשות את זה בעצמי כי אני כבר לא יכול לחכות.

ציפיתי לתגובה כלשהיא של "אני מצטער חוזר מהעבודה זה אצלך" או איזה משהו בסגנון.

 

מה קיבלתי ? :

 

 

 

לא חשבתי שבגיל 30+ אקבל יחס כזה מ "חבר". (לפחות היה אומר את האמת, שאין לו זמן, לא יודע מה) וקיבלתי תזכורת שאי אפשר לסמוך על חברים גם אם חושבים שאפשר לסמוך עליהם.

בעת צרה היחידים שיעזרו לך זה המשפחה.

 

נשמע כמו הסיפור של פייסבוק, פנה לעו"ד

[ecomicra]

שלום לכולם.

לאחר דין ודברים עם ההנהלה, הם מבקשים ממני כן להשאר.

שאלה לי אליכם, אחרי כל מה שנאמר בשרשור, אפשר עדיין להשאר ולשנות את המציאות?

 

אני יוכל לפתוח דף חדש? כן לתקן את היחסים ולהיות עובד שכן משתלב בחברה?

 

איך לבנות את עצמי מחדש?

 

תודה!

[vadim6385]

אם מבקשים שתישאר, מבחינת העבודה עצמה אתה כן משתלב בחברה.

 

לגבי חברתית - השאלה עד כמה הכסף טוב. אם כן, ואתה אוהב את העבודה, אז תישאר, ותהיה עם שאר העובדים נטו ביחסי עבודה.

 

חברים כנראה תצטרך לחפש במקום אחר.

 

אבל אם אתה מרגיש שאתה ממש סובל שם, ושום כסף שבעולם לא יעזור (או שמה שמשלמים לך לא שווה את הכסף), או שהעבודה לא מעניינת או מתגמלת, ואתה שונא כל רגע שאתה נמצא שם, אז תעזוב.

[sperial]

תראה, יש לך מחוייבות לאשה ובת. זו המחוייבות הראשית שלך.

 

זה כולל את המחוייבות לתרום לפרנסתן.

 

נדמה לי שההתפטרות שלך היתה אימפולסיבית, כאשר מהלך כזה חייב להתבצע במחשבה תחילה, ומחשבה שניה, ועוד התלבטות. תגיד תודה להנהלה, חזור לעבוד, המשך לפרנס.

 

לפני הרבה שנים למדתי ש"חברים יש באגד". אני לא מחפש חברים בעבודה, מכסימום יושבים בישיבת צוות או מקשקשים כמה דקות ברווח שבין מטלות.

 

אם אתה מרגיש שהאוירה ממש שלילית רחרח לגבי עבודה חלופית, אבל השתדל להשאיר מרווח כמה שיותר קצר בין עבודות. כנ"ל גם אם אתה חושב שהביע הזמן לקידום.

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2017 על ידי sperial

[bobi]

אוסיף חוויה שקרתה לי - קשור לנושא בעקיפין.

גיליתי כבר בגיל קטן שחברים זה לתקופה, אין באמת חברים אמיתיים, או, אם יש, אז הם ממש בודדים.

אבל, חשבתי שהמשחקי ילדים נגמרו בילדות.

 

ביקשתי מחבר עזרה בפרויקט שאני עובד עליו בתחום שהידע שלי היה 0, הוא נכון לעזור, נפגש איתי, עשינו תכנון של איך נעשה את הדברים

והבטיח שבאותו היום או למחרת הוא שולח לי את מה שהוא הכין.

אמרתי הרבה תודה, הדגשתי מההתחלה שאני לא מתכוון להסתמך עליו לעשות לי את כל הפרויקט אלא שאסתכל מה הוא עשה, אלמד, אתייעץ ואמשיך משם

אך את הבסיס הוא היה אמור להכין.

 

לא קיבלתי את הקוד, הבטיח למחרת, גם אין קוד, הבטיח למחרת בערב, גם אין קוד, וככה זה נמשך חודש וחצי !!!

אין קוד, ואין נעליים. כל פעם תרוץ אחר, שהוא משכלל את הפרויקט, שהוא למד דברים חדשים ומוסיף אותם, ובלה בלה בלה.

 

בזמן הזה ישבתי ולמדתי את זה והמשכתי לכתוב את שאר הדברים תוך כדי המתנה לכך שהוא מביא לי את הבסיס היציב שיגרום להכל לעבוד.

הסברתי לו בצורה שלא משתמעת לשני פנים שזה דחוף לי, שאין בעיה שזה לא גמור, שאני רוצה לראות מה הוא עשה וללמוד את זה, שאני צריך כבר לשלב את זה עם מה שאני עשיתי, ומה לא אמרתי לו.

 

קבענו לאתמול שנשב ונסיים את זה, הוא פינה את הערב וישב על זה(כך אמר) , שעתיים-שלוש אמר הוא מסיים. הדגשתי לו (אמיתי לגמרי) שארגנו לי הדגמה של הפרויקט ללקוח פוטנציאלי ליום ראשון ושזה כבר ממש דחוף.

לאחר שעתיים שלחתי הודעה (שכבר היה לי ברור שלא אקבל תגובה), קיבלתי תגובה היום בבוקר : "נרדמתי, בדרך לעבודה".

 

אז שוב, אין קוד. שלחתי לו הודעה שאני מאוד מעריך את מה שהוא עשה (להיות פוליטיקלי קורקט) ושאני מתחיל לעשות את זה בעצמי כי אני כבר לא יכול לחכות.

ציפיתי לתגובה כלשהיא של "אני מצטער חוזר מהעבודה זה אצלך" או איזה משהו בסגנון.

 

מה קיבלתי ? :

 

 

 

לא חשבתי שבגיל 30+ אקבל יחס כזה מ "חבר". (לפחות היה אומר את האמת, שאין לו זמן, לא יודע מה) וקיבלתי תזכורת שאי אפשר לסמוך על חברים גם אם חושבים שאפשר לסמוך עליהם.

בעת צרה היחידים שיעזרו לך זה המשפחה.

 

כללים לחיים שלמדתי על בשרי הוא ש"אנשים לא מכבדים את מי שלא מכבד את עצמו" וש"אם תיתן שידרכו עליך, לא יכבדו אותך ובאמת ידרכו עלייך".

מה שהיית צריך לעשות הוא להעלב ולומר לבחור שהוא הבטיח לעשות את זה ואתה בנית עליו ושזה לא בסדר.

למרות שיש הרבה פעמים נטייה להבליג על התנהגות כזאת במחשבה שנובעת בעיקר מחוסר ביטחון שכדאי להמנע מעימותים ושאם תוותר על זה רק הפעם זה יעבור, זאת טעות ואם תיתן שידרכו עליך ימשיכו לעשות את זה.

 

תחשוב על מצב דומה עם אחד מהאלפא מיילס בעבודה שהיית עושה לו דבר דומה, מבטיח משהו ואז מורח אותו ולא מקיים, הוא בטח היה שותל אותך במקום וישר מבהיר לך כמה אתה לא בסדר שאתה לא מקיים את מה שאמרת.

 

ככה זה גם עם חברים צריך להיות בלתי מתפשרים עם זה שלא יזלזלו בך וינסו למרוח אותך, אחרת באמת יעשו את זה וגם בסופו של דבר בגלל שלא יעריכו אותך, לא באמת ירצו להיות חברים שלך.

עריכה אחרונה ב-23 לפברואר, 2017 על ידי bobi

[phpclub]

תשמע, זה לא שאין לי ביטחון, יש לי, אבל אני פשוט מעדיף להמנע מעימותים לא נעימים כשזה לא חובה, למה מה יצא לי מזה שאני אכנס איתו לעימות ?

 

להגיד שנתתי שידרכו עלי זה קצת הגזמה, סהכ הבטיחו משהו ולא קיימו, אין "הפעם זה יעבור", כי לא תהיה פעם נוספת, אני הולך להתרחק ממנו ולהיות קריר אליו ותאמין לי שהוא כבר יודע לבד שהוא לא בסדר, הוא לא צריך שאני אגיד לו את זה.

חוץ מזה יש חבר נוסף שמעורב כאן ואני לא רוצה לגרום למצבים לא נעימים איתו.

[sronis]

PHP, המקרה שלך קצת שונה לדעתי. תבין, אנשים רוצים להרגיש שהם חברים טובים. אם חבר מבקש מהם משהו, הם מרגישים טוב עם עצמם כי הם רצויים ושימושיים לאחרים. הם גם לא רוצים לצאת לא נחמדים ולהגיד לא, אז הם אומרים כן.

ואז הם קולטים שזה ידרוש מהם קצת יותר עבודה משהם חשבו. ובעצם אין להם ממש זמן לזה. או כוח. וזה בסה"כ לעשות איזו טובה לחבר. נו שטויות, נעשה את זה מחר, הוא יבין. ואז מחר הופך לשבוע הבא ושבוע הבא הופך לעוד חודש וחודש הופך לאף פעם אבל כבר מה-זה לא נעים להם והם נורא מתנצלים ואז... כבר קצת פחות לא נעים להם, ואתה מפסיק להציק, וזה לאט לאט דועך והכל חוזר למסלולו.

 

Been there done that, ואני לא אדם רע.

 

המציאות היא, אם חבר מבקש טובה וזה לוקח לי מקסימום שעה - אני אעשה את זה מיד. אבל אם זה דורש יותר - מה לעשות, זה נעשה קשה יותר.

ואני טיפוס שלפעמים גם עוזר לזרים מוחלטים (היו לי מאות שיחות עם זרים לגבי מכוניות) ולא מזמן חבר שלי חיבר אלי חבר שלו שאני לא מכיר, ואותו חבר של חבר ניסה לגרום לי לעזור לו לעשות פרויקט שלוקח שעות על גבי שעות - בחינם. אשכרה ישבתי איתו כמה שעות בטלפון ואפילו כתבתי בשבילו דברים, אבל בסופו של דבר נתתי לו להבין שהוא פשוט צריך לעשות את זה בעצמו.

 

וגם, יש אנשים עם אופי נצלני שפשוט ינצלו אותך לעשות דברים בשבילם ואין שום סיכוי שהם יעשו משהו קרוב לזה בשבילך אם תבקש. מאלו צריך להתרחק (אבל לא תמיד קל לקלוט שהם כאלה).

 

בנוגע לפות"ש - לדעתי אין פה תחליף לטיפול. לחילופין, אם הוא מחליט שהוא מתפטר וזהו, הוא תמיד יכול לתפוס שניים שלושה אנשים במסדרון בעבודה לפני שהוא עוזב ולנסות לחלץ מהם מה הקטע. אולי זה פשוט יותר משנדמה.