מה יותר טוב לישראל, טראמפ או ביידן?

[יבגניפ]

ההגדרה בפועל של "פוליטיקלי קורקט" היא... דה-לגיטימציה. הקביעה של מה ראוי (לגיטימי) ומה לא.

ואם בא לי לעשות דה-לגיטימציה לפוליטלי קורקט?

שועשעתי על הבוקר.

וגם של לאומנות וקומוניזם ודת וכמעט כל מסגרת ערכית או מוסרית אחרת בעולם.

 

זה שאנשים חושבים שהדה לגיטימציה שהם מתחברים אליה היא לגיטימית ואחרות לא, זו גם בעיה.

[falou]

זה לא עניין של PC. אנחנו לא רוצים שנשיונליזם יחזור לשיח הציבור

 

 

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים את זה בשיח. בדיון. בויכוח הלגיטימי במרחב הציבורי, כי אני לא יודע אם שמת לב, אבל הרב בישראל הוא לאומי (Nationalist), במובהק.

 

 

וברצינות - ההבדל בין להיות נשיונליסט לבין להיות "סתם" פטריוט הוא שפטריוט אוהב את המדינה שלו, נשיונליסט שונא את המדינות האחרות.

 

נשיונליסט לא שונא מדינות אחרות, זו הדמגוגיה שלך. נשיונליסט רוצה לשמור על המאפיינים התרבותיים של המדינה שלו והחברה שלו. שזה ל ג ט י מ י לגמרי. הדיון בין שמרנות לליברליות הוא על מידת הקונפורמיות הנחוצה, המידה בא גבולות צריכים להיות פתוחים וכו'. חייב להיות איזון בין הדברים, והוא חייב להיות דינמי.

 

אנשים לא רוצים את החזון של אירופה הגדולה, למשל. הם רוצים להחליט על אופי המדינה שלהם עם שותפים יותר מידיים וקרובים אליהם. לגיטימי. הם לא שותפים לאתוס הפאן-אירופאי, ושוב, בצדק. הוא מלאכותי. הוא יצירה אינטלקטואלית. שייכות לא נוצרת מתוך האינטלקט.

[netco]

בנוגע לשווקים - אני דווקא כן חושב שזה קשור ישירות לטראמפ (ממרום מקומי כמישהו שמשחק בבורסה למרות שהוא לא מבין בזה כלום וכתוצאה הפסיד היום 4% על הנייר ). אלמלא מלחמת הסחר המצב היה שונה לגמרי. העלאת הריבית נחוצה כדי למתן אינפלציה והיא תורמת לתנודתיות קלה אבל כל עוד מצב הכלכלה טוב - היא מתייצבת מעצמה (כסף יוצא ממניות לטובת אג"ח, האג"ח יורד, הכסף חוזר למניות וחוזר חלילה). מלחמת הסחר לוקחת את כדור השלג הקטן ומנערת אותו חזק חזק וזו התוצאה עכשיו.

 

בנוגע לחלק השני שלך על טראמפ - מסכים לגמרי.

 

מלחמת הסחר איתנו כבר חודשים ארוכים, ועם זאת המדד הגיע בימים האחרונים פחות או יותר לאותה נקודה בה היה בתחילת ינואר 2018, וזה אחרי שיא כל הזמנים (שוב..) שהגיע לפני חודש סה"כ. בנוסף הירידות האחרונות הגיעו אחרי ראלי נקודתי של 13% בערך מאז אפריל. אז כדאי לשים דברים בפרופורציות.

 

אז כן ייתכן ויש אולי השפעות מסויימות למלחמת הסחר, אבל אפשר לומר שזה די מגולם כבר במחירי השוק, ואני אישית די בספק אם זה הגורם לירידות האחרונות.

נזילות נמוכה בשווקים (שמעצימה את הירידות)+מדיניות הפד (העלאות ריבית, צמצום המאזן) הם ברי השפעה גדולה יותר בד"כ.

לפוליטיקאים ככלל יש השפעה די מועטה על השווקים באופן מיידי למעט אירועים נקודתיים שהשוק מפרש כמסוכנים, גם בעליות גם בירידות.

 

בסוף אנחנו בשוק שורי של 10 שנים כמעט, כשהשוק עלה משיא המשבר של 2008 ב295%, וב-90% מנקודת השיא שהייתה קודם משבר 2008, וזה כמעט ללא תיקונים בדרך.

אז כדאי כאמור לקחת דברים בפרופורציה.

[חן ג.]

נשיונליסט רוצה לשמור על המאפיינים התרבותיים של המדינה שלו והחברה שלו. שזה ל ג ט י מ י לגמרי.

 

גם גלובליזם זה לגיטימי לגמרי. כלומר, כל עוד אתה לא שואל את טראמפ.

 

אבל כשרוני עושה דמגוגיה (ואני מסכים שזו דמגוגיה) נגד הימין זה רע, וכשטראמפ עושה דמגוגיה נגד השמאל (שכלל אינו א-לאומי) זה עובר לסדר היום.

 

הם לא שותפים לאתוס הפאן-אירופאי, ושוב, בצדק. הוא מלאכותי. הוא יצירה אינטלקטואלית. שייכות לא נוצרת מתוך האינטלקט.

 

כל מדינת לאום מודרנית היא יצירה אינטלקטואלית (או "קהילה מדומיינת") ומלאכותית. זה גם לא ערך אוניברסלי (אני יודע כמה אתה אוהב כאלו) - זה המצאה של העידן המודרני.

 

לא נכון להסתכל על הלאומיות כעל המשך והרחבה של הרעיון השבטי המסורתי, כי היא פשוט גדולה מדי (ולכן, מופשטת מדי) בשביל כך. אתה זה שיש לו סלידה לפוליטיקת זהויות וקבוצות - מהו הלאום אם לא עוד קבוצה שכזו?

 

התפרקותן של מסגרות לאומיות גדולות (כמו האיחוד האירופי) אינה נצחון לרעיון הלאומי - היא שלב נוסף בהתפוררות ארוכת-הטווח שלו. אתמול אנשים הבינו שהם לא מרגישים חלק מהאיחוד האירופי, היום הם מבינים שהם לא מרגישים חלק מספרד, מחר הם יבינו שהם אפילו לא מרגישים חלק מקטלוניה או מאנגליה.

 

טראמפ הוא התגובה למגמה הזאת, אבל כשאתה יורד כל הזמן במדרון, אז כשהשיפוע מתמתן קצת זה מרגיש כמו עליה.

עריכה אחרונה ב-25 לאוקטובר, 2018 על ידי חן ג.

[falou]

מלחמת הסחר איתנו כבר חודשים ארוכים,

 

חודשים "ארוכים"... אפילו לא התחילו להרגיש את ההשלכות.

[netco]

מן הסתם יהיו השלכות, אבל זה לא שקרה משהו חריג מידי (למיטב ידיעתי) בהקשר הזה של מלחמת הסחר שאפשר להצביע עליו כטריגר ישיר לירידות האחרונות.

זו הייתה כוונתי.

[falou]

גם גלובליזם זה לגיטימי לגמרי. כלומר, כל עוד אתה לא שואל את טראמפ.

 

אבל כשרוני עושה דמגוגיה (ואני מסכים שזו דמגוגיה) נגד הימין זה רע, וכשטראמפ עושה דמגוגיה נגד השמאל (שכלל אינו א-לאומי) זה עובר לסדר היום.

 

אצל מי?

 

 

כל מדינת לאום מודרנית היא יצירה אינטלקטואלית (או "קהילה מדומיינת"). אין בינה לבין שבטיות ולא כלום: זו מסגרת גדולה מדי בשביל להיות משהו מלבד מופשטת לחלוטין.

 

מדומיינת ואינטלקטואלית, זה לא אותו הדבר, ואני לא מסכים שמדינת הלאום היא יצירה אינטלקטואלית. יש לה אחיזה אמיתית ומוחשית בקיום היומיומי. למשל, שפה.

 

כאשר סיפור המסגרת, הנרטיב, הופך להיות מופשט מדי, בני אדם עם פחות יכולת הפשטה מאבדים את הקשר. כמו אנשים שלא מכירים אומנות בתערכות אומנות מודרנית. רמת ההפשטה גבוהה מדי, והם לא... "מתחברים" לזה (שונא לרב את ההקשר בו משתמשים במילה הזו, אבל במקרה הזה היא מתאימה).

 

עכשיו אני יודע מה המנטרה האינטלקטואלית היא: המטומטמים לא ייקבעו לנו.

 

מאוד דמוקרטי".

 

מה שקורה, לדעתי, עם האיחוד האירופי זה שהוא הלך מהר מדי רחוק מדי. הרבה אנשים רוצים את הזהות האתנית שלהם, והם לא רוצים שהיא תשתנה בקצב מהיר. זה מוזר לאנשים, אתה יודע... כמוני, שמתים על לצאת לרחוב ולראות מגוון ענק של תרבויות ואנשים שונים ומשונים, אבל הרבה אנשים שזה גורם להם מועקה ומצוקה. והם לא טיפשים והם לא רעים. הם רק שונים.

 

אתה אומר שאנחנו נדונו לתתי התפרקויות נוספות?

 

אני לא חושב.

 

אני כן חושב שיש בעיית ניכור ניכרת בעולם המודרני, אבל זה דיון פילוסופי אחר לגמרי.

[falou]

מן הסתם יהיו השלכות, אבל זה לא שקרה משהו חריג מידי (למיטב ידיעתי) בהקשר הזה של מלחמת הסחר שאפשר להצביע עליו כטריגר ישיר לירידות האחרונות.

זו הייתה כוונתי.

 

הבורסה תמיד מנסה להקדים את המציאות. את ההשלכות של מלחמת השכר על ביצועי הפירמות, אנחנו עוד לא רואים.

[חן ג.]

אצל מי?

 

למשל, בקרב משתמשי השרשור הזה. אנשים מעלים טרוניות לגיטימיות נגד טראמפ, ואז קם קול זעקה "אבל גם השמאל!..." וכו'.

 

אני לא מסכים שמדינת הלאום היא יצירה אינטלקטואלית. יש לה אחיזה אמיתית ומוחשית בקיום היומיומי. למשל, שפה.

 

כן, אבל החפיפה בין הרבה מן הלאומים המודרניים לבין מאפיינים תרבותיים היא לעתים רבות לא 1:1. יש לך מדינות לאום נפרדות עם שפה דומה או זהה (ע"ע העולם הערבי, אוסטריה וגרמניה, העולם האנגלופוני ועוד), יש לך מספר לאומים ששייכים לאותה קבוצה אתנית; ומנגד, תמצא מדינות לאום בהן ניתן למצוא מספר קבוצות אתניות ושפות (למשל, ישראל).

 

מה שקורה, לדעתי, עם האיחוד האירופי זה שהוא הלך מהר מדי רחוק מדי. הרבה אנשים רוצים את הזהות האתנית שלהם, והם לא רוצים שהיא תשתנה בקצב מהיר.

 

ברור. אני לא טוען שצריך לפרק מסגרות לאומיות לאלתר ובבת אחת. זה מתכון לצרות.

 

יש הרבה אנשים שזה גורם להם מועקה ומצוקה. והם לא טיפשים והם לא רעים. הם רק שונים.

 

אתה משכנע את המשוכנעים. אם יורשה לי לצטט את עצמי: "אתה יכול להתנגד לעמדה פוליטית אחרת מפה ועד להודעה חדשה, אבל זה לא אומר שאתה צריך לטעון שהיא אינה לגיטימית."

 

אתה אומר שאנחנו נדונו לתתי התפרקויות נוספות?

 

כן. לא בטווח הזמן המיידי, כמובן. זה תהליך היסטורי ארוך.

עריכה אחרונה ב-25 לאוקטובר, 2018 על ידי חן ג.

[falou]

למשל, בקרב משתמשי השרשור הזה. אנשים מעלים טרוניות לגיטימיות נגד טראמפ, ואז קם קול זעקה "אבל גם השמאל!..." וכו'.

 

אתה יודע את דעתי, שהיא שטראמפ הוא הריאקציה. אני לא חושב שהבעיה היא הקצנה לימין. הימין לא מסוכן בעיני כרגע. לא רואה שם שום כוח משמעותי שעולה, עם דעות שמגיעות לרמה של פאשיזם אלים ומסוכן. הבעיה היא ההקצנה לשמאל, כי למרות שחושבים שטרודו (קנדה) מגניב כזה, הוא ילד מפגר שמקדם אג'נדות מסוכנות. וקורבין מסוכן ממנו. ואני לוקח עשרה טראמפים מטומטמים על אידיאולוג אמיתי אחד כמו קורבין.

 

כן, אבל החפיפה בין הרבה מן הלאומים המודרניים לבין מאפיינים תרבותיים היא לעתים רבות לא 1:1. יש לך מדינות לאום נפרדות עם שפה דומה או זהה (ע"ע העולם הערבי, אוסטריה וגרמניה, העולם האנגלופוני ועוד), יש לך מספר לאומים ששייכים לאותה קבוצה אתנית; ומנגד, תמצא מדינות לאום בהן ניתן למצוא מספר קבוצות אתניות ושפות (למשל, ישראל).

 

אתה לא 1:1 עם עצמך.., אז ברור שחברות אנושיות הן מורכבות. יש מדינות מאוד הומוגניות, כמו סקנדינביה, ודרך אגב... הן מתפקדות טוב יותר בהרבה, מבחינת סולידריות חברתית.

 

 

אני חושב, עקרונית, ששינויים מהירים הם תמיד בעיתיים. שינוי תמיד עדיף שיהיה הדרגתי. לשמרנות יש תפקיד מכריע בהתקדמות האנושית, כי אם תיתן לחדשנים להוביל, יהיה ברדק. דרך אגב, אני חושב שזה שאינטלקטואלים ליברלים לרב מרוכזים בעצמם ועושים פחות ילדים (או נשארים בתולים), זה גם סוג של מנגנון אבולוציוני שמבטיח שלא יהיו יותר מדי מאלו...

[יבגניפ]

ואני לא מסכים שמדינת הלאום היא יצירה אינטלקטואלית. יש לה אחיזה אמיתית ומוחשית בקיום היומיומי. למשל, שפה

השפה הלאומית, כמו שאנחנו מכירים אותה היום, היא תוצר של פעולה מוכוונת, לעיתים אלימה למדי. אולי לא בכל מקום, אבל בהחלט בחלק מהמקרים.

כל קהילה שהיא יותר גדולה ומורכבת מצורה כלשהי של שבט או משפחה מורכבת כנראה תמיד תכיל מיתוס מקשר כלשהו. ותמיד יהיה מי שימציא אותו - כהן, או כל אחד אחר.

[falou]

השפה הלאומית, כמו שאנחנו מכירים אותה היום, היא תוצר של פעולה מוכוונת, לעיתים אלימה למדי. אולי לא בכל מקום, אבל בהחלט בחלק מהמקרים.

 

היא לפעמים גם תוצר של פעולה מכוונת, שזה רק מוכיח את טענתי, שמדינת הלאום לא מבוססת רק על נרטיב מדומיין (או כמה). יש לה גם עוגנים אחרים.

 

כל קהילה שהיא יותר גדולה ומורכבת מצורה כלשהי של שבט או משפחה מורכבת כנראה תמיד תכיל מיתוס מקשר כלשהו. ותמיד יהיה מי שימציא אותו - כהן, או כל אחד אחר.

 

אפשר לכתוב על זה עד אינסוף, כי כאמור, כל הקיום שלנו נעוץ בנרטיבים, אבל לטעון שהם "מומצאים" זה לגמרי לא מדוייק. הם לא יצירה של האינטלקט בלבד, הם נעוצים בשורש של מה זה להיות אדם ביחס לעצמך וביחס לאנשים אחרים. הנרטיבים הראשונים הומחזו אצל לקטים-ציידים מסביב למדורה, כשהם הדגימו איך צדים ממותה, ומי הוא זה, הגיבור, שהינו צייד הממותה המוצלח ביותר.

 

אנחנו חיות שהקיום שלהם נעוץ בסיפור סיפורים. סיפורים, נרטיבים, זה האמצעי העיקרי דרכו אנחנו יוצרים שיתופי פעולה, כל הזמן. אמא שחוזרת הביתה ומספרת מה שהיה בעבודה, מלמדת את הילדים איך צריך להתנהג. סרט של דיסני מדגים להם עקרונות חברתיים אחרים. פייסבוק, הפורום הזה... אנחנו כל הזמן מכווננים אחד את השני לחיים משותפים, דרך סיפורים.

הסיפורים שהם הכי מייצגים עקרונות משותפים, הופכים למיתוסים.

 

המיתוס איננו מומצא ע"י מישהו כזה או אחר, הוא תוצר דינמי של קבוצה, ובהיותו נרטיב קיבוצי, הוא גם מתפתח עם התרבות.

למעשה מיתוסים הם סיפורים המכילים קודים התנהגותיים, חברתיים, מדיניים, אישיים (פסיכולוגים) ועוד. הם לפעמים מאומצים ע"י שלטונות ומנוהלים על ידם, ברמה כזו או אחרת, כן, אבל זה לא כל מה שהם.

 

אם ניקח מדינה כמו ברה"מ הסובייטית, זו המציאה וטיפחה נרטיבים בכוונת מכוון, שהיו אולי הכי מלאכותיים בתרבות האנושית. אם ניקח מדינה כמו ארה"ב, אפשר לראות איך הנרטיבים יוצרים תרבות וניזונים ממנה, בתהליך משוב בלתי נגמר. למשל, הקולנוע האמריקאי. במקרה הלא פתולוגי, בניגוד למדינה טוטליטרית, נרטיבים הם מגוונים, משתנים נוצרים מהתרבות ומייצגים אותה. זה לגמרי מתועד, כמו הקולנוע האמריקאי, ועדיין זה תהליך ספונטני בלתי נמנע, של התרבות.

 

התפיסה שיש איזשהו גוף שולט שמחבר נרטיבים ומכתיב אותם, היא מאוד פשטנית. למעשה, גם במקרי קיצון, כמו ברה"מ הסובייטית וגרמניה הנאצית, הנרטיבים היו חייבים להשען על נרטיבים ומאפיינים קיימים בתרבות. בברה"מ, השילוש הקדוש הנוצרי, בין היתר. בגרמניה הנאצית, מיתוסים נורדיים (כמו גם הרתיעה התרבותית, אולי הגנטית גם, המשותפת, מלכלוך, זיהום ואי סדר). גם היכולת להכתיב נרטיבים בקנה מידה רחב היא עניין חדש יחסית, עם יצירתם של אמצעי תקשורת ההמונים, ועם זאת אנחנו גם רואים שלא כ"כ קל לגרום לחברה שלמה ליישר קו עם נרטיב מומצא לאורך זמן, כשאין לו אחיזה מספיק טובה במציאות. הסובייטים לא הצליחו להכחיד את הדת והקבוצות האתניות, והחלום האמריקאי לא מחזיק מים, אם לא מספיק אנשים מצליחים לחיות אותו.

 

אבל גלשתי.

 

מה שרציתי להגיד, שלטעון שיש אדם או קבוצה שממציאים סיפור חדש, שמקדם את האינטרסים שלהם, מוכרים אותו בקלות להמונים, ושולטים בעקבותיו... זה תיאור מאוד מוגבל של איך החברה האנושית מתקיימת. זה גם נכון, אבל זה לא כל הסיפור...

[sronis]

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים את זה בשיח. בדיון. בויכוח הלגיטימי במרחב הציבורי, כי אני לא יודע אם שמת לב, אבל הרב בישראל הוא לאומי (Nationalist), במובהק.

 

נשיונליסט לא שונא מדינות אחרות, זו הדמגוגיה שלך. נשיונליסט רוצה לשמור על המאפיינים התרבותיים של המדינה שלו והחברה שלו. שזה ל ג ט י מ י לגמרי. הדיון בין שמרנות לליברליות הוא על מידת הקונפורמיות הנחוצה, המידה בא גבולות צריכים להיות פתוחים וכו'. חייב להיות איזון בין הדברים, והוא חייב להיות דינמי.

 

אנשים לא רוצים את החזון של אירופה הגדולה, למשל. הם רוצים להחליט על אופי המדינה שלהם עם שותפים יותר מידיים וקרובים אליהם. לגיטימי. הם לא שותפים לאתוס הפאן-אירופאי, ושוב, בצדק. הוא מלאכותי. הוא יצירה אינטלקטואלית. שייכות לא נוצרת מתוך האינטלקט.

 

זו לא הדמגוגיה שלי אלא של שארל דה גול, אבל שיהיה.

 

הטענה שלי אחרת - יש לך פה שבירה איטית ומתמשכת של קבלת האחר. צעד אחרי צעד מנהיג המדינה מפלג את העם (בדיוק כמו שקורה בארץ, לדעתי) ומקים חומות בין אנשים. זה פשוט צעד נוסף: הצד השני אומר שזה לא בסדר להגיד דברים כאלה? אז אני אגיד אותם בכל מקרה, ולאט לאט זה יהיה בסדר להגיד את אותם דברים, ולעשות את אותם מעשים.

בזמן שאתה חוגג את מות ה-PC, אתה לאט לאט מתבשל בתור הסיר.

 

מלחמת הסחר איתנו כבר חודשים ארוכים, ועם זאת המדד הגיע בימים האחרונים פחות או יותר לאותה נקודה בה היה בתחילת ינואר 2018, וזה אחרי שיא כל הזמנים (שוב..) שהגיע לפני חודש סה"כ. בנוסף הירידות האחרונות הגיעו אחרי ראלי נקודתי של 13% בערך מאז אפריל. אז כדאי לשים דברים בפרופורציות.

 

אז כן ייתכן ויש אולי השפעות מסויימות למלחמת הסחר, אבל אפשר לומר שזה די מגולם כבר במחירי השוק, ואני אישית די בספק אם זה הגורם לירידות האחרונות.

נזילות נמוכה בשווקים (שמעצימה את הירידות)+מדיניות הפד (העלאות ריבית, צמצום המאזן) הם ברי השפעה גדולה יותר בד"כ.

לפוליטיקאים ככלל יש השפעה די מועטה על השווקים באופן מיידי למעט אירועים נקודתיים שהשוק מפרש כמסוכנים, גם בעליות גם בירידות.

 

בסוף אנחנו בשוק שורי של 10 שנים כמעט, כשהשוק עלה משיא המשבר של 2008 ב295%, וב-90% מנקודת השיא שהייתה קודם משבר 2008, וזה כמעט ללא תיקונים בדרך.

אז כדאי כאמור לקחת דברים בפרופורציה.

 

ברור שיש השפעה למלחמת הסחר. היא אחד הגורמים לתחזיות הנמוכות יותר של החברות לחודשים הקרובים ולשנה הבאה. המשקיעים, שהתרגלו לכך שחברות שוברות שיאים בכל רבעון, מקבלים עכשיו חדשות "נוראיות" כמו "שנה הבאה נצמח רק ב-8% כשציפיתם שנצמח ב-11.5%" ונבהלים.

 

ואני אוהב את אלה שאומרים תמיד שדברים הם "מגולמים במחירי השוק". שנייה אחרי זה השוק נופל או קופץ והם מוצאים הסבר חדש.

[יבגניפ]

היא לפעמים

גם תוצר של פעולה מכוונת, שזה רק מוכיח את טענתי, שמדינת הלאום לא מבוססת רק על נרטיב מדומיין (או כמה). יש לה גם עוגנים אחרים.

כן, זה שפה לא נרטיב מדומיין. אבל לפעמים זו כפייה תרבותית. כמו במקרה הצרפתי, שם במשך איזה 200-300 שנה הכריחו מיעוטים אתנים שוניים לישר קו לשפה הצרפתית, כפי שהתפתחה ונתפסה באזור ספציפי מאוד. גם לפני, אם מסתכלים על ההיסטוריה של צרפת, מגלים בה הרבה כפייה אלימה עד ליצירת "סטנדרט" לאומי, כולל מסע צלב אחד, פוגרומים על רקע דתי ולא זוכר כמה מהפכות. וכמה אנשים מתוך אלו שמגדירים עצמם כצרפתים (ואני שם רגע בצד את המהגרים של העשורים האחרונים) זה מעניין? אין לי מושג. אבל אני בהחלט יודע שצרפת כמדינת לאום מבוססת גם על הרבה מאוד כפייה. וזו רק דוגמא.

התפיסה שיש איזשהו גוף שולט שמחבר נרטיבים ומכתיב אותם, היא מאוד פשטנית.

היא בהחלט פשטנית. וגם נורא צינית.

מה שרציתי להגיד, שלטעון שיש אדם או קבוצה שממציאים סיפור חדש, שמקדם את האינטרסים שלהם, מוכרים אותו בקלות להמונים, ושולטים בעקבותיו... זה תיאור מאוד מוגבל של איך החברה האנושית מתקיימת. זה

גם נכון, אבל זה לא כל הסיפור..

נכון, וזה נכון גם לגבי מי שמאמין ב ופועל לטובת מסגרת חברתית א-לאומית.

אבל אני מכוון למקום קצת אחר, ונראה לי שגם חן.

 

אתה אומר: אנשים התחברו לרעיון הלאומי, והמאמץ של האינטלקטואלים לבנות משהו גדול מזה נתקע.

 

ואני אומר: הרעיון הלאומי מתפרק גם לצד השני - לישויות קטנות יותר, מכיוון שמלכתחילה (בין היתר) בחלק מהמקרים האחיזה שלו באה פחות או יותר רק ממערכת חינוך שבה פשוט מלמדים ילדים ש"ככה זה" - לא מתוך מקום רע, לא מתוך ציניות, אלא כי פשוט "ככה זה".

 

ובתוך זה קל לשכוח שבחלק מהמקרים המובהקים ביותר שאנחנו מכירים למדינות לאום, הקמתן לוותה במלחמות ומהפכות וג'נוסייד, בדיוק בגלל שאין שום דבר "טבעי" ברעיון הלאומי. וגם אם לנו, היום, הוא נראה כטריוויאלי, מובן מאילו, משהו שתמיד היה שם, זה לא המצב. ויותר מזה, ברעיון הפן אירופאי יש איפלו מן החזרה לעבר, אם נזכרים בתפקיד ששחקה הכנסייה הקטולית במשך מאות שנים ביבשת.

 

ולכן אין לי אישית בעיה עם אדם שמגדיר את עצמו כ-nationalist כמו שאין לי בעיה עם אנשים דתיים או דת, ברמה העקרונית. אבל אני משתדל לזכור שמדובר במסגרות חברתיות, וככאלו הן לא באמת תמיד מטיבות עם מי שהולך איתן באש ובמים. ואת זה לפעמים כולנו שוכחים.

[חן ג.]

הרעיון הלאומי מתפרק גם לצד השני - לישויות קטנות יותר, מכיוון שמלכתחילה (בין היתר) בחלק מהמקרים האחיזה שלו באה פחות או יותר רק ממערכת חינוך שבה פשוט מלמדים ילדים ש"ככה זה".

 

זה נכון מאוד, ולרוב מודעות אל והבנה של הרעיון הלאומי מגיעה בגיל מאוחר יחסית - זה לא מרכיב זהות שאנחנו מפתחים בעצמנו בגיל רך (כמו, למשל, מגדר), והוא אינו מולד (כמו גזע). גם מבחינה היסטורית זה רעיון חדש מאוד - הוא לא "אוניברסלי", במימד הזמן.

 

בשיח הזה על נרטיבים הבאנו מספר פעמים קולנוע כדוגמה; ואמנם, כשמסתכלים על סרטים בהם לדמויות מניעים פטריוטיים, לרוב התסריטאים לא מסתפקים בכך ומנסים לעגן את הסיפור הפטריוטי במניע יותר אוניברסלי ו"טבעי".

 

למשל, ב-Braveheart הדמויות לא יוצאות למאבק לשחרור סקוטלנד ממניעים פטריוטיים גרידא, אלא כחלק ממסע נקמה אישי. למה? כי אפילו רנדל וולאס (התסריטאי) הבין שלאומיות לבדה זה לא מניע מספיק אינטואיטיבי.

 

כי היא לא "טבעית".

עריכה אחרונה ב-26 לאוקטובר, 2018 על ידי חן ג.